סדרת בעיות בריאות הנפש ב-NBA של ESPN – חלק 4 מתוך 5 / תרגום Smiley

לצעוק לעברם, לירוק עליהם ולהעליב: מבט לחיים של שופטי ה-NBA

מאמר מקורי: http://www.espn.com/nba/story/_/id/24391191/nba-mental-health-joey-crawford-stress-referees-jackie-macmullan

ג'קי מקמיולאן / כותבת בכירה ב-ESPN

אוגוסט 21, 2018

See the source image

לאס וגאס – תיאור התפקיד מעולם לא משתנה: לצעוד לתוך הבניין היכן שאלפי זרים גמורים מראש כבר מתעבים אתכם – אפילו שהם מעולם לא פגשו אתכם ולעתים בכלל לא יודעים את שמכם. אי אפשר להתמזג, אי אפשר שלא לבלוט, כי זה בניגוד לאינטגרציה של תכונת העבודה, שזה ללבוש בנחישות את הפסים שהם הסמל המסחרי של השופטים ולשמור על הסדר במשחק NBA חם מאוד ותחרותי ביותר.

זה חייב להיות הישג בזמן שאוהדים זועמים פולטים ארס לגבי אמכם, הפנים שלכם, הגוף שלכם, המיניות שלכם, המקצועיות שלכם. מאמנים ינשכו אתכם, שחקנים יטילו בכם ספק. אף אחד לא בצד שלכם מלבד עמיתכם לצוות השופטים. זה מוכח שבזמן הקריטי של משחק צמוד, תקחו שריקה שכנראה 50 אחוז מהקהל יאהב, בזמן שתזכו לבוז מ-50 האחוז הנותרים. ושנייה לאחר מכן, כנראה שהיוצרות יתהפכו אצל הקהל הקנאי הזה, מה שיוביל את האולם כולו לרכבת הרים של רגשות בוערים.

"לפני ששוכרים אותך", מסביר שופט ה-NBA, מארק דיוויס, "הם עושים סריקת גוף, וממש מתחת ללב ישנה נקודה ריקה. לשם הרגשות שלכם הולכים. אם זה ריק שם, אז אתם שופטי NBA".

ד"ר ג'ואל פיש, פסיכולוג ספורט ומנהל המרכז לפסיכולוגיית ספורט בפילדלפיה, עבד עם שופטי NBA והוא אומר שהתנאים הייחודיים של מקום העבודה שלהם, יכולים להוביל לרמת מתח מצטברת שיכולה להוביל להשלכות בטווח הקצר ולטווח הארוך. "אנחנו לא מדברים על הלחץ הזה שנעלם לאחר שנת לילה טובה", פיש אומר.

ההתקדמות של הטכנולוגיה המתוחכמת, בנוסף לדוח שתי-הדקות שיוצא לאחר כל משחק, רק הוסיפו לבדיקות אצל השופטים. פיש מייעץ לשופטים איך לשלוט ברגשות שלהם, בכך שיגדירו שלוש עד חמש "נקודות טריגר" שיכולות להוריד אותם. אולי זה שחקן שמתלונן באופן סדרתי לגבי שריקות או מאמן שמשתמש בשפה ספציפית להשמיץ את השופט או השמצה מאוהד שהשופט רואה אותו עוין במיוחד.

"האנשים האלו הם בני אדם, לא רובוטים", פיש אומר. "יש להם רגשות. אז אנחנו עובדים על לזהות מה יכול לפגוע בהם ואיך הם יכולים להימנע מכך. זה כמעט כמו חזרות, ככה שבזמן שהם נתקלים בזה, זה לא משהו שהם לא ציפו לכך".

"לפעמים זה עניין של דיבור עצמי חיובי. האוהדים צורחים, 'שופט, אתה מסריח!' והשופט חושב, 'יש לי ספקות בעצמי', ככה שעובדים כדי להביא אותו או אותה לנקודה בה הם יכולים לומר, 'אני בוטח בעצמי'."

פיש מדבר עם השופטים על הסלמה מחדש של מפגשים עם פוטנציאל נפיץ בכך שעליהם להרגיע את שפת הגוף שלהם, לקחת נשימות עמוקות, או אפילו להנמיך את קולם ולדבר יותר לאט.

ד"ר וויליאם פרהאם, מנהלה החדש של תכנית בריאות הנפש והרווחה של איגוד השחקנים, גם כן עבד עם שופטי NBA והוא אומר שהדרך הכי טובה לעזור להם היא לבחון את דרכם למקצוע. "אי אפשר להבין את האווירה [בשיפוט] מבלי להבין את האדם שנמצא מאחורי המדים", אומר פרהאם.

"אנחנו לא מדברים על הלחץ הזה שנעלם לאחר שנת לילה טובה".
ד"ר ג'ואל פיש, פסיכולוג ספורט

דיוויס אומר שהמידע של פרהאם ושל האחרים הפך זאת לעבודה שכמעט בלתי אפשרית שהיא תהיה יותר נוחה, אבל זה לא ישנה את הנוף של המקצוע.

"זה הולך להגיע", דיוויס אומר. "ואם זה מטריד אותכם, אתם לא תצליחו".

השופט האגדי, ג'ואי קרופורד, כמעט לא הצליח. הוא היה בו זמנית אחד השופטים המפחידים, בעלי הכבוד והשנויים במחלוקת בהיסטוריה של ה- NBA. הוא היה על הפרקט ב-2,561 משחקים בקריירה, 374 משחקי פלייאוף ו-50 הופעות בגמר, ועדיין, לפי הודאתו שלו, הוא תמיד היה צעד אחד לפני קריסה מסיימת קריירה.

ב- 18 באפריל, 2007, הקומישינר דיוויד סטרן נקט בצעד חסר תקדים, השעיית קרופורד עד לסיום העונה – והפלייאוף – בגלל הרחקתו של האיש הגדול של סן אנטוניו, טים דאנקן, בגלל שדאנקן צחק בלעג על הספסל לאחר שקרופורד שרק נגד הספרס. דקה ו-16 שניות מוקדם יותר, קרופורד הדביק לדאנקן עבירה טכנית על כך שהתווכח על עבירת תוקף.

כשדאנקן צחקק על הספסל, קרופורד צעד אליו בכעס. השניים החליפו עקיצות, ודאנקן טען לאחר מכן שקרופורד אתגר אותו לקרב. "יש לו נטייה אישית כלפי", דאנקן אמר בזמנו.

תשובתו של קרופורד לדאנקן, יחד עם תקריות קודמות בהן איבד את קור הרוח שלו, השאירו את הקריירה שלו תלויה באוויר.

קרופורד מספר ל-ESPN שללא היחסים שלו עם פיש, שהחל לעבוד איתו בעקבות התקרית עם דאנקן, הוא כנראה היה מאבד את עבודתו.

זהו הודאתו הראשונה ממקור ראשון  של קרופורד בנוגע למסעו לרווחה בריאותית.

See the source image

"אני כבר זמן מה בפרישה, אבל אני עדיין המום מהשיגעון [של איך אנשים מתייחסים לשופטים]. אני מעורב בכדורסל AAU לנשים בפילדלפיה בימים אלו, ואנחנו הולכים לטורנירים ורואים את ההורים המשוגעים האלו. כולם יוצאים משליטה במהלך משחק של ילדים בני 10. אנחנו אומרים להורים, 'אל תצעקו על השופטים', אבל ברור שלא כולם מקבלים את המסר הזה".

"בעבר (1977), כאשר התחלתי ב-NBA, היינו נוהגים לצעוק ולצרוח על המאמנים, והמאמנים היו צועקים וצורחים חזרה. פשוט התנהלנו כך. עם השחקנים, גם כן. ככה זה עבד. החברה הוותיקים ששפטו באותה התקופה אמרו לנו" 'אתם חייבים לעשות זאת בדרך הזאת'. אם לא, היית יוצא דופן. כאשר הייתי במשחק עם ארל סטורם, היה כדאי שאתנהל באותה הצורה כמוהו – אחרת. בלילה לאחר מכן, כאשר הייתי על הפרקט עם ג'ק אודונל, הייתי צריך להתנהג כמוהו. אם לא, הם היו קופצים עליך. הייתם מנודים. למרות זאת, סוג השיפוט האחר – אתם יודעים, רגוע, הגיוני – לא עבד באותה התקופה. זה פשוט לא עבד".

"אתם עוברים הרבה שופטים. זה סיר לחץ, כל משחק, כל ערב. לכל אחד יש משהו איתך – מאמנים, שחקנים, אוהדים".

"פעם ירקו עלי. זה היה כי גרוע. זה היה בגולדן סטייט, באמצע שנות ה- 90, בזמן שקראו לאולם אוקלנד אלמדה ארנה. עבדתי עם בילי ספונר, והוא לקח שריקה גדולה בדקה האחרונה. אני לא זוכר את הפרטים. אני רק זוכר כשצעדנו החוצה, בחור ירק עלי. הוא פגע ממש בצד הפנים שלי. אם יכולתי להגיע אליו, הייתי הורג אותו. השוטרים ליוו אותנו החוצה מהאולם, אז הם מנעו ממני את ההזדמנות הזו".

"אני לא השקעתי יותר מדי מחשבה בפרסום השמות וכל זה. אני מניח שכשעברנו את הדבר ההוא בחקירת המס [קרופורד היה אחד מעשרות שופטים שנחקרו על ידי ה-IRS באמצע שנות ה-90 על כך שהחליפו כרטיסי טיסה במחלקה הראשונה עבור כסף ולא דיווחו על תשלום המס של ההפרש], הייתי טיפה רגיש כאשר אנשים קראו לי אסיר. זה הטריד אותי. לא הראיתי זאת, אבל היה משהו עמוק בתוכי שהתכווץ בגלל זה".

"פעם ירקו עלי. זה היה כי גרוע".
שופט ה-NBA לשעבר, ג'אי קרופורד

"הבעיה שלי הייתה הכעס שלי. ניסיתי להתמודד עם הסיבה שאני כל כך כועס על הפרקט. וולי רוני [שופט ותיק שפרש] אמר לי: 'ג'ואי, הם לא צועקים עליך, הם צועקים לעבר החולצה'. לא יכולתי להבין זאת במוחי. הטריד אותי שהבחור הזה צעק לעברי כאשר אין לו מושג לגבי מה שעשינו".

"אבל הבעיה הכי גדולה שלי הייתה כשהייתי עושה טעות על הפרקט. ידעתי מתי שפישלתי בשריקה, וכל כך כעסתי על עצמי עד שהייתי מאבד את זה. זה היה מוזר. הייתי צופה בעצמי לאחר מכן בסרט, ורק שם את ראשי בתוך ידי, בגלל שלא האמנתי כיצד התנהגתי".

"אחד המקרים הכי גרועים שהיו לי היה במינסוטה, בדרך לחדר ההלבשה במחצית. [המאמן] פליפ סנדרס, זכרונו לברכה, צעק עלינו, ופשוט איבדתי את זה. פרקתי הכל כלפיו. צעדתי לחדר ההלבשה עם [השופטים] בני אדאמס ולואיס גרילו, ושאלתי אותם, 'מה בדיוק אמרתי עכשיו?' הם הסתכלו עלי ואמרו לי, 'זה לא טוב'".

"צעקתי על פליפ, ואני בכלל לא זוכר מה אמרתי. ברור שזה מאוד גרוע. מה שקרה אז באותם ימים זה שהם שמרו זאת מאוד, מאוד בשקט מהציבור ומהתקשורת, אבל קיבלתי קנס. דיוויד סטרן היה כל כך עצבני עלי. הוא אמר לי, 'ג'ואי, אני לא אסבול זאת. כדאי מאוד שתבין זאת'."

"זה הוביל להשעייה בגין המקרה עם דאנקן, בגלל שהתקריות הללו בנו לי תיק. כמה שנים לפני זה [במשחק 2 של גמר המערב ב-2003], הייתה לי בעיה עם נלי [דון נלסון] במשחק פלייאוף. זרקתי אותו מהמשחק. נלי לא באמת אמר משהו. הוא פשוט עמד משלב ידיים. חשבתי שהוא מנסה לחקות את הצוות שלי. אמרתי לו, 'אתה חוזר לספסל?' הוא ענה, 'לא', אז נתתי לו טכנית. ואז אמרתי, 'אתה חוזר עכשיו?' והוא ענה, 'לא', אז זרקתי אותו. דל האריס היה העוזר שלו, והוא רצה ללכת. אז זרקתי גם אותו".

See the source image

"ביום שלמחרת, סטרן קרא לי למשרדים בניו יורק והתפוצץ עלי. הוא קרא לי בכל שם שאתם יכולים לחשוב עליו – והייתי ראוי לכל אחד מהם".

"פשוט עמדתי שם וספגתי זאת. לפני שעליתי למשרדו, שופט האיגוד שלנו אמר לי, 'ג'ואי, לא משנה מה [סטרן] יגיד, רק תעמוד שם ותהיה בשקט'. אז, סטרן הורג אותי, אני אומר, 'הוא צודק, הוא צודק', אבל לבסוף אמרתי, 'חכה רגע, חכה רגע. מה אתה רוצה שאעשה? לחכות עד שנלי יקראה לי מז*** מטומטם ואז להרחיק אותו?' וסטרן אמר, 'כן! אז לפחות אני יכול להגן עליך, טיפש שכמותך!' סטרן אמר לי, 'אל תעשה זאת שוב אף פעם', ואני אמרתי, 'בסדר', אבל אז, ברור שזה חזר על עצמו".

"התקרית עם דאנקן הייתה ב-2007. דאנקן ישב על הספסל כשהוא צוחק. וזרקתי אותו. הצחוק הזה הטריד אותי. חשבתי שזה חוסר כבוד לחלוטין. אבל באותה דקה שזה קרה, ידעתי שאני אהיה בצרות".

"[ההשעייה] הייתה עניין רציני. זה ממש גרם לי לשוק. שם הבנתי" 'אני חייב לעשות משהו בקשר לזה'. אני חייב לדבר עם מישהו מקצועי שיעזור לי להתמודד עם הכעס".

"סטרן השעה אותי עד לסיום העונה. חשבתי שיש סיכוי גדול שהקריירה שלי נגמרה. סטרן הורה לי ללכת לראות פסיכיאטר בפארק אבניו. הוא אמר לי ללכת פעמים – שעתיים לכל פגישה. הבחור הזה הולך לתת הבחנה אם אני משוגע או לא. הלכתי כשאני מפחד פחד מוות. כבר קנסו אותי ב-100,000 דולר. אני בחליפה, ואני מזיע כל הדרך למטה לחגורה. אז, הפסיכיאטר הזה בלי מושג בכדורסל ועד לכדורעף. לאחר שעתיים, הוא אומר, 'בסדר, סיימנו פה'. אמרתי, 'וואו, וואו, וואו, וואו! אני אמור לבוא לפה ביום אחר לעוד שעתיים. אתה כבר החלטת שאני משוגע?' הוא ענה, 'אתה לא משוגע'. אמרתי, 'ובכן, מה אני? מה הבעיה?' הוא ענה, 'אתה יותר מדי נלהב לגבי העבודה שלך'. חשבתי, 'בסדר, אני יכול לחיות עם האבחנה הזו!'".

"אם משהו מתרחש אצלכם, למה לא לדבר עם מישהו מקצועי?"
שופט העבר ב-NBA, ג'ואי קרופורד

"הבעיה הייתה האגרסיביות שלי. לקחתי את זה לרקיע התשיעי. הייתי יותר מדי בתוך זה".

"זה השפיע גם על משפחתי. לקחתי את זה איתי הביתה. לא הייתי מכה או משהו, אבל משפחתי הייתה אחת הסיבות שהלכתי [לייעוץ]. כאשר השעו אותי, המשפחה שלי מאוד כעסה. זה היה בכותרות, זה היה בכל מקום. אנשים דברו על כך. זה היה מביך ביותר".

"זאת הייתה ממש תקופה קשה, אבל עמיתי השופטים תמכו בי תוך כדי התקופה. הם ידעו שאני לא עובד בפלייאוף, והם ידעו כמה זה נורא עבורי. הם ידעו כמה משוגע הייתי".

"בסופו של דבר הלכתי לראות את ד"ר ג'ואל פיש בפילדלפיה. כולם בפילי בעולם הספורט הלכו לראות אותו כאשר הם התמודדו עם בעיות. הבחור הציל את הקריירה שלי. התחלתי להיפגש עימו פעמיים בשבוע".

"הוא היה אומר לי, 'ג'ו, אם אתה מרגיש [את הכעס] מגיע, פשוט תעשה משהו עם ידיך. שים אותם בצדדים או מאחורי גבך', הוא אמר לי. 'תמשיך להזכיר לעצמך, תירגע, תירגע'. אם מישהו היה ניגש אלי בקשר לשריקה לא טובה, הוא היה מזכיר לי, 'תאט את נשימותיך. תזכיר לעצמך שאתה שופט טוב'. הדברים האלו עזרו לי במהלך 10 השנים האחרונות שלי ב-NBA".

"אני בפרישה משנת 2016, אבל עדיין ג'ואל פיש אצלי בחיוג המהיר. הוא אחד מהבחורים האלה שממש שומר אותך על הקרקע. אני יכול לספר לו הכל. הוא מכיר אותי".

"תמיד נלחמתי בשד הזה של המזג החם. כשהייתי ילד, הייתי מתפרץ, הייתי זורק את המחבט, מקבל התקף זעם. ג'ואל היה הבחור היחיד שיכול לדבר איתי בקול הזה, בקול הרגוע הזה, ולומר לי כמה לא משמעותי הדבר הזה שאני מתעצבן לגביו היה. בראשי זה משמעותי, אבל ג'ואל גרם לי להבין שבתמונה הגדולה של הדברים, [העניין שהתנפח] זה לא עניין כזה גדול".

"לא משנה מתי הייתי חווה את אחת ההתפוצצויות הללו, אף פעם לא הייתי שמח עם עצמי. הייתי נרגע מהר, חוזר להיות עצמי, והייתי אומר: 'למה אמרתי זאת לאשתי? למה אמרתי זאת לבתי?' רציתי לדעת מדוע עשיתי את הדברים הללו. ג'ואל ממש עזר לי להבין. הוא הראה לי דרך כיצד לעבור זאת".

"אני מעריץ את השחקנים האלה שיצאו החוצה וחלקו את הסיפורים שלהם לגבי הבעיות עם כעס, חרדה או דיכאון. אני באמת מעריץ זאת. אמי הייתה בנאדם מדוכא. היא ניסתה לבצע מספר ניסיונות התאבדות. היא הייתה גברת נהדרת, אבל היא ממש נאבקה".

"כאשר מסתכלים על זה מנקודת מבט של מבוגר, אומרים, 'וואו, אלו היו דברים רציניים. זה היה דבר אמיתי'. אבל כשהייתי בשנות העשרה שלי ובשנות ה-20 שלי, לא הבנתי את זה. נהגתי לחשוב, 'מה לעזאזל יש לה להיות מדוכאת בגללו?'"

"אמי הייתה אישה ששמרה מאוד על פרטיותה. היא נשארה עם אבי, אפילו כאשר הנישואים שלהם לא היו כאלו נהדרים, ואני בטוח שיש לכך קשר לדיכאון שלה. היא עברה מספר שנים רעות. היא ניסתה להרוג את עצמה עם כדורים".

"אני בכנות לא יודע אם היא אי פעם קיבלה עזרה. אני יודע דבר אחד: היא השתמשה ביותר מדי תרופות. ככה התמודדו עם זה בעבר. זרקו עליכם כדורים. כשהייתי ילד, נהגתי ללכת לבית מרקחת ולאסוף אותם עבורה. מעולם לא ידעתי במה היא משתמשת בגלל שהתרופות היו מהודקות בתוך שקית נייר. אמי הייתה גברת מדהימה, אבל החיים שלה היו קשים. אבי היה שופט בליגת הבייסבול הבכירה. הוא היה מהדור הישן, הוא לא שם ז**. הדרך שלו להתמודד עם זה הייתה, 'את משוגעת לחלוטין, אני צריך לצאת לדרך. אני אראה אותך בעוד שישה חודשים'. וככה הוא הלך".

"אני אומר לאנשים כל הזמן: 'אם משהו מתרחש אצלכם, למה לא לדבר עם מישהו מקצועי?' אין בזה שום בושה. מוטב להתמודד עם זה ישירות. לדבר עם ג'ואל פיש הייתה ההחלטה הכי טובה בחיי. הלוואי והייתי עושה זאת 25 שנה מוקדם יותר".


המאבק האמיץ כדי לטפל בבעיה של בריאות הנפש ב-NBA – חלק 1 מתוך 5

הגעה ל-NBA לא מרפאת כל דבר: בריאות הנפש ואתלטים שחורים – חלק 2 מתוך 5

טיפול תרופתי או לא? הנושא המעקצץ של בריאות הנפש ב-NBA – חלק 3 מתוך 5

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. תודה סמיילי! תרגום מופלא לעוד פרק מרתק בסדרה הזו.
    זווית מעניינת על האנשים באפור ,הלחצים בהם נתונים וההתמודדות אתם. זרקור על האנשים הכי פחות זוהרים על הפארקט שנתונים בלחץ כמעט בלתי פוסק מצד הקבוצות והאמת גם הנהלת בליגה שבוחנת אותם מכל זווית אפשרית.

  2. וואו, מעולה!
    תרגום מצויין סמיילי ותודה בכלל על כל הסדרה המצויינת.

    ולחשוב על מספר הפעמים שקיללתי את האמ-אמא של ג'ואי קרופורד..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט