סדרת בעיות בריאות הנפש ב-NBA של ESPN – חלק 3 מתוך 5 / תרגום Smiley

פורסם ב - 18. ספט, 2018 ע"י ב - מאמרי NBA

טיפול תרופתי או לא? הנושא המעקצץ של בריאות הנפש ב-NBA

מאמר מקורי: http://www.espn.com/nba/story/_/id/24383926/jackie-macmullan-ocd-adhd-medication-marijuana-nba-mental-health

ג'קי מקמיולאן / כותבת בכירה ב-ESPN

אוגוסט 20, 2018

See the source image

שיין לארקין פותח את עיניו, מתיישב ונותן את גרסתו המעונה ל"יום המרמיטה". הוא לוקח את השלט, לוחץ על ספורטסנטר וקופץ מחוץ למיטתו כדי לחכות ל"מספר" שלו. הוא בן 8, וכל בוקר מציג בפניו סדרה חדשה של פרמטרים בלתי צפויים. כשהוא מתחיל להתלבש לבית הספר – ריטואל שיכול לקחת חמש דקות או שעות, תלוי באותו מספר של אותו היום – הוא מבחין בתמונה של ריי אלן מבצבצת ממסך הטלוויזיה שלו. אלן, כך נראה, קלע שמונה זריקות ל-3 במשחק שנערך אתמול בערב. פתאום, מסר חושי כלשהו מסדר את מוחו של לארקין לקו ישר ומודיע לו את המספר של  אותו היום: שמונה.

"ואז אני יודע", לארקין מספר ל-ESPN, "שאני צריך לשטוף את ידי שמונה פעמים".

לאחר שקרצף את ידיו באדיקות, לארקין בוחר בקפידה את בגדיו. אבל אם מכנסיו הקצרים נוגעים בשטיח בטעות, הוא לא רק צריך להשליך אותם לסל הכביסה ולהחליפם לזוג חדש, הוא חייב גם לגשת למקלחת שוב כדי לשטוף את ידיו.

שמונה פעמים.

משם, לארקין הצליח להכין לעצמו ארוחת בוקר במטבח המהווה קדרה של חיידקים פוטנצילים. הוא עובר בנמרצות בתוך מסלול מכשולים, כשהוא נמנע מדליפות פוטנציאליות, ספוג לח, וצלחת מלוכלכת. כשהוא מגיע לדלת הכניסה, עם שניות ספורות לפני שהוא מאחר לאוטובוס (שוב), הכלב המשפחתי ניגש אליו, מקשקש בזנבו, ומלקק את ידו. ללארקין אין ברירה: הוא ניגש חזרה לכיור המקלחת לעוד שמונה רחיצות ידיים. בסופו של יום, ידיו כל כך מחוספסות מהשטיפה הכפייתית, כשהוא נופל למיטה עם פצעים מדממים.

מצבו של לארקין, שלאחר מכן אובחן כהפרעת סדר כפייתית, או OCD, משפיע רק על 2.3 אחוזים מהאוכלוסיה ורק על 1 מתוך 100 ילדים. עבור ילד קטן שאינו מבין למה הוא מוחזק בשבי על ידי משטר פעולות אקראי משלו, זה היה מתיש, מתסכל – או מפחיד לחלוטין.

"אתה לא יודע מה קורה", לארקין אומר. "אתה רואה את חבריך שוטפים ידיים פעם אחת, או בכלל לא שוטפים, ואתה אומר, 'מה לא בסדר איתי?'"

באופן אירוני, האיש שפעם, לפני שנים רבות, קבע את ה"מספר" של לארקין – ריי אלן- אובחן בעצמו כ"OCD גבולי" בגלל הצורך שלו בסדר מוחלט ומבנה בשגרת יומו, כולל טקס ספציפי החוזר על עצמו לפני המשחק שמה שזיכה אותו בקריירת היכל התהילה.

באותן פעמים בהן השלשות של אלן לא הכתיבו את סדר יומו של לארקין, זה היה משהו לא מזיק כמו שלושה ציפורים כחולות שישבו על ענף מחוץ לחלון חדרו של לארקין. לארקין היה משחרר אנחת רווחה בגלל שהתנהגותו האובססיבית הייתה קלה יותר להתמודדות במשך 24 השעות הקרובות כאשר המספר עומד רק על שלוש.

באופן לא מוסבר, ה-OCD שלו היה נעלם ברגע שהוא היה רץ לתוך מגרש הכדורסל. שם הוא היה חופשי, ללא שום חשש מחיידקים או בקטריות.

"זה היה הקטע המטורף", לארקין אומר. "לא יכולתי לגעת בכפתור המעלית או בברז כדי לפתוח את המים בגלל, 'אה, זה כל כך מלוכלך', אבל יכולתי לצעוד לתוך מגרש הכדורסל שם בחורים היו תופסים את בתי השחי שלהם, מחטטים באף, ואז נוגעים בכדור, ואני הייתי בסדר עם זה.

"הייתי משחק במשך שעות עם הכדור הזה, ואז יורד מהמגרש ואוכל המבורגר מבלי לרחוץ בכלל את ידי. זה לא היה הגיוני בכלל".

לארקין הסתיר את מצבו מחבריו ומחברי קבוצתו. רק משפחתו הייתה מודעת לחלוטין לניסיונות המייסרים שלו לעבור את היום. "לא רציתי שאנשים יחשבו שאני מוזר", לארקין אומר.

הסימפטומים שלו התגברו ככל שהתבגר. אם לכלב הייתה תאונה על השטיח, לארקין היה לכוד בחדרו, לא מסוגל להביא את עצמו לרדת למטה. הדרך לכיור לעתים כללה מצעד של מגבות כדי להימנע מהלכלוך והעובש. אמו, ליסה לארקין, עשתה כביסה ל-20 סדינים ביום. ליסה הבינה את מצבו של בנה. היא, גם כן, נאבקה בבעיות של בריאות הנפש. עם זאת, אביו של לארקין, שחקן בייסבול, בתפקיד ה-shortstop, לשעבר וחבר היכל התהילה, בארי לארקין, היה מבולבל מהתנהגותו של בנו ונקט בגישת ה"אהבה קשוחה".

"לא רציתי שאנשים יחשבו שאני מוזר"
גארד הסלטיקס לשעבר, שיין לארקין

"אבי היה בוחן אותי", לארקין מסביר. "הוא היה הולך לשירותים ובכוונה לא שוטף את ידיו, ואז נוגע בזרוע שלי. הוא היה אומר לי, אתה בסדר. אתה יכול לעשות זאת'. זה היה הפיתרון שלו. זה היה כל כך קשה – וזה גרם לבעיה בינינו".

בארי לארקין מודה שהוא נתקל בפעם הראשונה בסימפטומים של בנו, הוא חשב שהאובססיה של שיין לשטיפת ידיים הייתה "יותר בקטע של נוחות, תירוץ".

"אתגרתי אותו לעבור את זה", בארי אומר. "בעבר, מתי שהייתי מאתגר אותו, הוא היה מקבל את האתגר ומתמודד איתו".

אבל זה היה שונה. משהו היה צריך להשתנות. באמצע תקופת הבית ספר, הסימפטומים של לארקין החמירו, אז אמו מצאה מומחה לבריאות הנפש, שהמליץ על תרופה שנוגדת דיכאון שתסייע בהתמודדות עם הבעיה. זה, בנוסף, היה מבלבל. "אני לא מדוכא, נכון?", לארקין אמר לאמו.

הוא ניסה את התרופה. הם סייעו להקל על חלק מהסימפטומים של ה-OCD שלו, אבל הוא גם הוסיף שהם לקחו ממנו את הדחף והאנרגיה שלו, תכונות שגרמו לו להתפתח ככוכב כדורסל. "התרופה גרמה לי לעייפות", לארקין אומר. "זה הפך אותי לרגוע מדי – נינוח מדי. הרגשתי שאני צריך להיות על הקצה כדי להיות תחרותי כמו שרציתי. כאשר הייתי בהשפעת התרופה, זה היה כאילו, 'אהה'. אמרתי לאמי, 'אין מצב שאני יכול להמשיך עם זה'".

להשתמש בתרופה, או לא להשתמש? זוהי החלטה המבעבעת בחדרי ההלבשה של ה-NBA בכל יום, כאשר אתלטים מקצוענים נאבקים בסתר בבעיות הנפשיות שלהם. הסטיגמה של בעיות נפשיות זה דבר אחד, הסטיגמה הזו גדלה פי עשר כאשר חבריהם מגלים שהם על "תרופות". זהו הימור שחלק מהשחקנים מאמינים שהדבר לא שווה את הסיכון, בגלל שזה יכול להשפיע על יכולתם להיות מועסקים על ידי מאמן סקפטי או מנהל ראשי.

"השתמשתי בתרופות לסירוגין במהלך כל חיי", מסביר כוכב NBA, שהתלבט אם לחשוף את עצמו עבור הסיפור הזה אבל לבסוף בחר להישאר אנונימי. "אני רוצה לחשוב שזה לא משנה, אבל איני בטוח שזאת האמת כאשר נהפכים להיות שחקנים חופשיים. אני בוחר להשאיר אצלי את חיי הפרטיים בגלל שאני לא צריך את הח** ברשת החברתית. זה קשה גם בלי זה".

See the source image

ד"ר וויליאם פרהאם, פסיכולוג שבסיסו בלוס אנג'לס, הועסק על ידי איגוד השחקנים כדי לפקח על המשבר הגדל של בריאות הנפש ב-NBA, מודה כי כמה מהבעיות הנפשיות דורשות טיפול תרופתי. "אבל לעיתים תכופות, תרופות מטפלות בסימפטומים, לא בבעיות האמיתיות", פרהאם אומר. בזמן שאוכלוסיית ה- NBA עם OCD היא זעירה, הדיון על התרופות קשור גם לחרדה, דיכאון והפרעות קשב וריכוז, או ADHA, שהם, לפי ג'ון לוקאס, עוזר המאמן ביוסטון רוקטס המריץ תכנית לבריאות וטיפולי החלמה משימוש בסמים עבור אתלטים, משתוללים ב- NBA.

"יש לי כל כך הרבה בחורים מה- NBA שהשתמשו בתרופות של ADHA, והם בכלל לא רצו להשתמש בהן", לוקאס אומר. "הם היו צריכים זאת, אבל הם לא רצו להיות כל כך רגועים על המגרש. אנחנו צריכים אותם שיהיו בקצב המטורף הזה. ככה שכאשר השחקן על תרופות, המאמנים אומרים, 'למה אנחנו לא מקבלים יותר ממנו?' אבל מתי שהשחקן לא לוקח את התרופות, אנחנו אומרים, 'הוא השחקן אותו אני רוצה'. הבעיה שאותו השחקן לא יודע כיצד לכבות את אותו הזעם, את האינטנסיביות הזו, ברגע שהמשחקים נגמרו".

מאמן הקליפרס, דוק ריברס, אמר שהוא עבר מבחן אישיות כאשר הוא אימן את הסלטיקס, וגם הוא וגם ראש פעולות הכדורסל של הסלטיקס, דני איינג', הובחנו ב-ADHA, תוצאה שלא הפתיע את רכז ה-NBA לשעבר. "אני חושב שלרוב שחקני העלית יש משהו", ריברס אומר. "אני לא יודע בוודאות. הם כל כך היפר, כל כך תחרותיים, אבל זה גם מה שנותן להם את האנרגיה וגורם להם לשחק. למעשה לא אכפת לי לקחת בחורים עם ADHA".

מנהל כללי מתחרה באזור המערבי לא מסכים. הוא מודה שאם שני שחקנים שווים ביכולתם ולאחד יש ADHA, הוא יבחר בשני בגלל, הוא מנמק, "שזה מקטין את הבעיות האפשריות מחוץ למגרש וכמו גם את ההפרעות באימון".

"הבחורים האלה שאתם קוראים שהרסו את החדרים במלון?" אומר המנהל הכללי. "אלו בדרך כלל בחורים שלא משתמשים בתרופות שלהם. אז עכשיו, בתוספת לכל הדברים שאנו אמורים לדאוג לגביהם, אנחנו צריכים לוודא שהפאוור פורוורד שלנו לוקח את המרשם שלו בכל שבוע".

לבעלת הלייקרס, ג'ני באס, יש ניסיון רב בהתמודדות עם בעיות נפשיות, כאשר מי שהיה רון ארטסט (שעכשיו מטה וורלד פיס), שהתקרית הידועה ביותר שלו בזמן ששיחק עבור האינדיאנה פייסרס הובילה לאחד הפרקים האפלים ביותר ב-NBA – הקטטה ב-2004 שערבה אוהדים וקיבלה את הכינוי Malice at the Palace. בשנים לאחר מכן, ארטסט טופל בתרופה נוגדת דיכאון (הוא הוריד אותה באסלת השירותים), הופיע ב"ג'ימי קימל לייב" כשהוא לובש את תחתוני הבוקסר שלו, ואז גילה פסיכולוגית בשם ד"ר סנטי פריאסמי, שעזרה לו לשנות את חייו. כאשר הלייקרס זכו באליפות ב-2010 בעזרת מהלכים חשובים מארטסט, הוא הודה בפומבי ל"ד"ר סנטי" על כך שהצילה לו את הקריירה.

"אנחנו [הלייקרס] לא נרתעים משחקנים עם בעיות בבריאות הנפש בגלל שהקבוצה שלנו כבר בחרה שחקנים בדראפט עם בעיות כאלו, והם היו מאוד מוצלחים עבורנו", באס אומרת. "מה שיש לבחון בנושא הזה הוא: האם הם מתמודדים עם זה? כיצד הם מתמודדים עם זה? האם זה גורם להם לקחת החלטות אימפולסיביות הפוגעות בבריאותם וברווחתם? לפעמים תרופה היא התשובה, לפעמים לא".

"עמדתי האישית הייתה לעשן מריחואנה. לא היה לי עניין בתרופות שלהם".
שחקן ה-NBA לשעבר, לארי סאנדרס

שחקנים אשר נאבקים בהפרעה דו קוטבית, מצב רציני שגורם לשינוי קיצוני במצב הרוח, בדרך כלל מטופלים עם תרופות שהם קריטיות לבריאותם. שיעור ההתאבדות בקרב חולים בהפרעה דו קוטבית הוא גבוה יותר מאשר אצל האוכלוסייה הכללית, ואחוז גבוה יותר של אנשים שאובחנו עם הפרעה דו קוטבית ינסו להתאבד לפחות פעם אחת בחייהם. לוקאס מאמין שקרוב ל- 10 אחוז של שחקני NBA הם בעלי הפרעה דו קוטבית. "וכמה מהם לא מסוגלים להתמודד עם זה ללא תרופות", לוקאס אומר. "הם מהווים סכנה לעצמם כאשר הם אינם משתמשים בתרופות".

ריברס אומר שזה קל לזהות אילו שחקנים מתמודדים עם בעיות נפשיות אפילו שהם לא מגלים זאת לצוות האימון, וגורמים לו ללכת על הקו הדק הזה בין כיבוד הסודיות שלהם ולרצון להושיט יד לעזרה.

"אתה מבחין בזה כמאמן", ריברס אומר. "היה לי בחור אחד, כשהוא נכנס, יכולת לומר: 'בסדר, הוא לא לקח את התרופה שלו היום'".

ג'יילן רוז היה משולהב כאשר הוא הוטרד לפייסרס ב-1996. הוא מיד התחבר לנשיא דני וולש אבל התעמת עם המאמן לארי בראון, שהוא, כך הוא אומר, הניע את הגלגלים עבור רוז כדי שיאובחן עם ADHA.

"לארי לא חיבב אותי שאדם או כשחקן", רוז אומר. "אני חושב שהוא החליט, 'חייב להיות לזה הסבר'. הוא הפיל את אבן הדומינו הראשונה בסדרה של אירועים למה שאובחן כביכול אצלי".

רוז אומר שהוא הוזמן לחדר אימונים, שם רופא הקבוצה שאל אותו סדרה של שאלות. נאמר לו שיש לו ADHA ושהוא צריך תרופות.

"עכשיו, כנראה שהיה לי [ADHD] אז, וכנראה שיש לי את זה עכשיו", אומר רוז, "אבל בראשי, זה הייתה החלטתו [של בראון] המקצועית להצדיק את זה שהוא לא נתן לי לשחק".

רוז לא זוכר מה הפייסרס רשמו לו, אבל הוא אומר שהוא אף פעם לא לקח אף אחת מהכדורים. ברגע שהם נתנו לו את הכדורים, הוא השליך אותם לפח. שבועות לאחר מכן רוז נזכר שבראון ניגש אליו ובירך אותו על השיפור במשחקו. "זה היה הוספת נוצה לכובע האישיות שלי כאשר הם אמרו לי ש"השתניתי" ושהתרופות הפכו אותי לטוב יותר", רוז אומר.

כאשר בראון עזב את הקבוצה ב-1997 והוחלף על ידי לארי בירד כמאמן, רוז חשף לקבוצה כי הוא לא השתמש בתרופות במשך כל העונה. הוא שיחק עוד 4 וחצי עונות באינדיאנה ללא תקרית, ולדבריו, "קבר את הגרזן" עם בראון מספר שנים לאחר מכן.

"אני בטוח שלחלק מהחברה בליגה יש ADHA עכשיו והם על תרופות שהם לא רוצים לקחת", אומר רוז. "כל מה שאני אומר הוא, זאת לא התשובה עבור כל אחד".

העניין של מאמן הסלטיקס, בראד סטיבנס, בבריאות הנפש התעורר כאשר היה מועסק לתקופה קצרה בחברה Eli Lilly, החברה הראשונה שהוציאה פטנט על פרוזאק, שנהוג לטפל בו במגוון רחב של בעיות נפשיות.

"זה היה נדרש מכל מי שעבר ב-Eli Lilly להבין כיצד פרוזאק עובד", סטיבנס מסביר. "למדתי איך מספר תרופות יכולות להיות יעילות, וכמה הרבה אנשים המתמודדים עם בעיות יכולים להיות מטופלים – אבל, לעיתים תכופות, לא רצו שיטפלו בהם. ובנוסף גם למדתי שהיו כמה תופעות לוואי לתרופות הללו שגרמו לבעיות רציניות".

סטיבנס הפך את בריאות הנפש לעדיפות עליונה בחדר ההלבשה שלו, כשהוא עורך תכנית בריאותית ומזמין את ד"ר סטפני פינדר-אמאקר, המנהלת המכהנת של תוכנית בריאות הנפש בקולג' של בית החולים מקלין, כדי שתדבר עם שחקניו. גם לארקין וגם פורוורד הסלטיקס, מרכוס מוריס אומרים שהם הרוויחו מהשיחות הפרטיות עם פינדר-אמאקר שנשמרו בסוד מהקבוצה. מוריס אומר שלפני שהוא פגש את פינדר-אמאקר, הוא ניסה מריחואנה כפיתרון לדיכאון שלו.

"אני מכיר חברה ששותים בכל יום כדי להרגיע את עצמם", מוריס אומר. "ככה הם מתמודדים. ככה הם ניגשים לפתור את הבעיה. ואתה יודע שזה לא יעבוד לטווח הארוך".

נשיאת הארגון, מישל רוברטס, גילתה ששחקנים פנו למריחואנה ולאלכוהול כדי להקל על עצמם, במיוחד עם תרופות המרשם שלהם גורמות להם לרגיש "סהרוריים".

"אנחנו לא מתכחשים לזה אפילו לא לשנייה אחת", רוברטס אמרה ל-ESPN במרץ.

See the source image

ההחלטה על טיפול עצמי, אומר הפורוורד לשעבר של מילווקי באקס, לארי סאנדרס, עלתה לו בקריירה. הוא היה פעם כוכב צעיר ועולה, אבל חרדה משתקת ודיכאון הובילו אותו לחפש אחר הקלה על ידי עישון מריחואנה. הוא הואשם בהפרה של ארבע אישומים בתכנית השימוש בסמים של ה-NBA, הושעה פעמיים ואז לקח החלטה מדהימה להתרחק מהכדורסל ב-2015.

"ה- NBA עדיין רואה זאת בחומרה רבה את מוצרי הלוואי [של המריחואנה] במקום לחפור פנימה ולחפש אחר המניע", סאנדרס אומר. "כולם אומרים שהמשחק הוא 90 אחוז מנטלי, אבל אנחנו לא חולקים את אותה התחושה".

"מה שפוחדים בו ב- NBA הוא שהשחקן יאמר, 'הו, אני מדוכא', והם פשוט רוצים לעשן מריחואנה. זה הסיוט הכי גדול של הליגה. יש הרבה תרופות שהם רוצים שאני אקח ואני סירבתי לכך. עמדתי האישית הייתה לעשן מריחואנה. לא היה לי עניין בתרופות שלהם".

מאז השעייתו של סאנדרס, ה- NBA חידדה את מדיניות בריאות הנפש ושלחה מזכר פנימי לכל הקבוצות ב-31 במאי עם הנחיות מוצעות הכוללות: הבטחת פרטיותו של השחקן בקשר לבעיה הנפשית שלו, החזקת איש מקצוע עם ניסיון בבעיות בבריאות הנפש, זיהוי פסיכיאטר שיהיה זמין עבור השחקנים, ואספקת חומרים המזהים בעיות נפשיות לקבוצה.

לוקאס, שהתכנית שלו מדגישה עבור האתלטים ש"כדורסל זה מה שאתם עושים, אבל לא מי שאתם", אומר שכל המלכודות נמצאות שם עבור המקצוענים: יותר מדי זמן פנוי, יותר מדי כסף, יותר מדי השפעות רעות… כך שאם אין להם שום חיים מעבר למשחק, בסופו של דבר הם ייכנעו לפיתויים.

"עד כמה ההתמכרות הולכת יד ביד עם בריאות הנפש? זה הכל אחד ואותו הדבר", לוקאס מתעקש. "בעיות נפשיות הן מצב רוחני. זה מה שאנשים מחמיצים. זוהי התמכרות. התמכרות זה משהו שאין אפשרות לשנות את ההתנהגות כדי לעמוד במטרות, אבל משנים את המטרות כדי להתאים אותן להתנהגות. ואז יש בעיה רצינית".

"אז מה שהבחורים עושים עכשיו זה לא לקחת את התרופות שלהם ומעשנים מריחואנה במקום זאת. THC (טטרה-הידרו-קנאבינול) הוא הקנבינואיד במריחואנה שמרגיע אותך. כשה- NBA החל לראשונה עם מדיניות הסמים שלו, אי אפשר היה להשעות שחקנים על זה. THC עוזר באפילפסיה ולאנשים עם כאב".

"הבעיה עם זה שזה לא הורג אותך. אבל זה הורג את הרוח שלך, היכולת להשיג. זה לוקח את הנמרצות שלך".

ה- THC הוא אחד מ-113 כימיקלים שנמצאים בעלה מריחואנה שהוכח שהוא בעל הפוטנציאל הגבוה ביותר לפסיכואקטיבי. כוכב ה- NBA האנונימי אמר שהוא, גם כן, התנסה במריחואנה כדי "לקחת לקצה" את הדיכאון שלו. "וזה עבד", הוא אומר. "אבל רק לזמן קצר".

"מה ששובר לי את הלב", אומרת פינדר-אמאקר, "שדיכאון הוא אחד המחלות הכי קל לטפל בהן. זה לא תמיד חייב להיות על ידי תרופות. יש הרבה התערבויות של התנהגויות קוגניטיביות, אסטרטגיות המבוססות על ראיות, כל כך הרבה אנשים מיומנים יכולים ללמוד לשנות את החשיבה שלהם".

לדוגמה, פינדר-אמאקר אומרת, אם למישהו יש את מה שהיא מכנה מחשבות שליליות אוטומטיות – "אני לעולם לא אקלע את הזריקה הזו, לעולם לא אהיה המנהיג של הקבוצה, אני יודע שהם ישחררו אותי" – היא תשכנע את האתלט למחוק את המחשבות האלה ולזהות מדוע הוא או היא חושבים כך.

"החרדה, החשש, הפחד, כולן מושפעות מהמחשבות הללו", פינדר-אמאקר מסבירה. "כשהם כותבים את המחשבות הללו, אנחנו לומדים מכך הרבה".

"המחשבות הללו לא מוגבלות רק לכדורסל. הם הרבה מעבר לכך. ככה שאנחנו מנסים לעורר מודעות, להגיע למקור הבעיה, ואז לעזור להם לסדר מחדש את מה שהם מאמינים בו. ככה שאם הם אומרים, 'זה היה מזל שנבחרתי בדראפט', אנחנו חוזרים לזה ושואלים אותם, 'האם זה כך? עבדת קשה. הצטיינת במכללה'. כמה אמיתית המחשבה השלילית הזו?"

"אבל הדרך היחידה שבה זה מצליח זה אם הבנאדם מאמין וקונה את הסידור מחדש החיובי של המחשבות".

"עד כמה ההתמכרות הולכת יד ביד עם בריאות הנפש? זה הכל אחד ואותו הדבר"
עוזר מאמן הרוקטס, ג'ון לוקאס. ה-II

דמאר דרוזן, שהצהיר בפומבי שהוא סובל מדיכאון והביא את הנושא הזה לאור הזרקורים, אומר שבעוד השימוש העצמי במריחואנה אסור, הוא מאמין כי רבים מעמיתיו מטפלים בעצמם עם אלכוהול. בנוסף. דרוזן אומר שמעולם לא שתה, תוצאה של לקחים מילדותו. "ראיתי אנשים מדכאים את כאבם עם אלכוהול, מה שהפך אותם לאנשים שונים לחלוטין – אגרסיביים, רגשניים, בעלי הרס עצמי", דרוזן אומר. "בחרתי לא לקחת את המסלול הזה, אבל בהחלט כמה שחקנים לקחו".

"[הדיכאון שלי] הכריח אותי להגיע למקום בו הייתי מבולבל, שקט, מבודד. ובמשך זמן, זה היה מאוד לא בריא. ההרגשה הזו נבנתה".

מאמן דטרויט פיסטונס, דווין קייסי, מאשר שהתמכרות לאלכוהול קיימת היטב ב- NBA. "יותר מדי בחורים פונים לזה", קייסי אומר. "ואין שום ספק שחלק מזה בגלל הסטיגמה של השימוש בתרופות. שמעתי שחקן אומר: 'הו, אני אאבד את עצמי או את הקשיחות שלי', כאשר, למעשה, זה רחוק מאוד מהאמת".

רבים מהשחקנים שהתראיינו לסדרת הכתבות של בריאות הנפש אמרו שה-NBA צריך לדרוש מכל קבוצה תכנית מקיפה לבריאות הנפש, עם שמירת סודיות כחלק מכך. בהווה, כל ארגון יכול להציע הרבה – או מעט – שירותים לפי רצונו. אנשי צוות בקבוצות דיברו על הקושי לשים את כל צוות העובדים שלהם על אותו הדף. אם שחקן מתקשה, פסיכולוג הספורט יחשוב שהוא צריך להתרחק קצת מהאימונים, או להיפגש עם יועץ לבריאות הנפש, בזמן שמאמן הכושר יחשוב שהשחקן "רך" וצריך לעבוד קשה יותר.

"בלגן בהודעות לא יעזרו לשחקנים שלנו", באס אומרת. "אנחנו צריכים ליצור אזור לא שיפוטי בו אין מקום לחשוב שדרך החשיבה שלך טובה יותר מדרך החשיבה של מישהו אחר. אם שחקן מטפל בעצמו [עם אלכוהול או סמים] בגלל שזה מה שגורם להם להרגיש טוב יותר, או שלפחות זה מה שהם חושבים, אנחנו צריכים למצוא דרך לספק להם אלטרנטיבות שאיתן ישתפו פעולה ושיישארו חסויות".

לוקאס אומר כי זה הכרחי עבור אנשי ה-NBA לעשות עבודה טובה יותר בזיהוי השחקנים הסובלים מבעיות נפשיות ולהיות יותר פעילים ויעילים ולשכנע אותם לקחת ייעוץ.

"הבחור שנמצא במסע של משחקי חוץ ומבודד את עצמו הוא זה שסובל מדיכאון", לוקאס אומר. "קל להבחין בו. הוא תמיד לבד, תמיד בחדרו, חווה אומללות, אף פעם לא יוצא לאנשהו".

"הבחור שיש לו ADHA הוא זה שלא יכול לשבת בשקט. הוא באוטובוס, הוא יורד מהאוטובוס. הבחור עם ה-OCD יהיה אובססיבי לגבי פיסת נייר על הקרקע. אני תמיד אומר למאמנים, 'אם השחקנים האלה היו הילדים שלכם, אם היה להם את אותו שם המשפחה, הייתם מתנהגים איתם באופן שונה. היה לכם הרבה יותר אכפת ממה שאכפת לכם עכשיו'".

See the source image

בזמן ששיין לארקין הגיע לתיכון, ליסה לארקין היתה מאוד מודאגת לגבי בנה, והדבר השפיע על בריאותה. האובססיות של שיין היו מתישות – ויקרות. אם מישהו היה מתעטש ליד הטלפון שלו, הוא הרגיש צורך לשטוף אותו, מה שהיה גורם לקצר. אותו הדבר עם המחשב הנייד שלו.

למרות תסמיני ה-OCD שלו, לארקין המשיך להצטיין על המגרש. הוא התחייב לדה-פול. עד אז, אחותו יצאה מהבית, ואביו טייל ועבד עבור ESPN. זה השאיר את ליסה לבד לדאוג לגבי המעבר של בנה ברחבי המדינה.

"עם כל השינויים שקרו בחיים של אמי, וכל השינויים שקרו בחיי, היא נהפכה להיות מאוד מודאגת", לארקין אומר. "היא הייתה מתקשרת אלי כל הזמן. היא הייתה ממש מלחיצה אותי, זה מתי שה-OCD ממש חלחל בתוכי. זה היה בדה-פול שלקחתי חמש מקלחות ברצף, וזה לא עזר לי להרגיש טוב יותר".

ליסה החלה לחוות התקפי חרדה, מה ששלח את שיין להסתחרר לתוך מעגל החרדה שלו. "הייתי כל כך מודאג לגביה, מה שגרם ל-OCD שלי להתפרץ", לארקין אומר. "זה היה הכי גרוע אי פעם".

זה היה הקיץ, וכיתות הלימוד בדה-פול טרם התחילו, אבל לארקין עלה על מטוס הביתה לאורלנדו כדי להתארגן מחדש. אביו, אדם שעומד במילתו, היה מבוהל שבנו יפר את מחויבותו למלגה שקיבל. "בארי היה אומר לי, 'את חייבת לתמוך בי כבעל'", ליסה אומרת. "אבל אז שיין היה אומר לי, 'אני חייב לצאת מכאן' זאת לא הייתה תקופה טובה לאף אחד מאיתנו".

בארי לארקין אומר שהוא שנא לראות את בנו נאבק, אבל, הוא הבחין, שהוא לא ממש מבין את גודל הסבל של בנו עד שליסה אמרה לו, "זה אמיתי. אנחנו חייבים ללכת לטיפול כדי להתמודד עם זה".

שיין עתר לוויתור רפואי מה-NCAA ככה שהוא יכול לעבור מבלי לבלות שנה בחוץ. הוא בחר במיאמי, בית ספר קרוב לביתו, כדי לעזור לעצמו להתמודד עם החרדה שלו. לארקין מצא מטפל חדש, שהציג בפניו מדיטציה וטכניקות הרפיה. הם דיברו על ילדותו, על חינוכו, על האובססיה שלו עם כדורסל.

"החלק המצחיק היה שהבנתי שלאבי יש [OCD]", לארקין אומר. "כשהוא נכנס לבית ורואה חתיכת נייר שלא במקום, או סיכה על הרצפה, הוא חייב לתקן זאת או שהלילה שלו נהרס. אבל הוא אומר, 'אין לי את זה. אני פשוט אדם מסודר'".

כשלארקין ניגש לקומביין ה-NBA שקדמו לדראפט 2013, הוא הופצץ בשאלות: איך אתה יכול לתפקד באווירת חדר הלבשה עם הבעיות הללו? האם אתה לוקח תרופות? האם נרפאת? "אני לא מאשים אותם על כך ששאלו", הוא אומר.

הוא שיחק בשנתו הראשונה עבור המאבריקס, ואז עוד עונה עם הניקס והנטס, ובעונה האחרונה עם הסלטיקס. הוא לאחרונה חתם על חוזה לעונה אחת כדי לשחק בטורקיה עבור אנדולו אפס.

הוא עדיין פותח את הברז בעזרת מרפקו, עדיין צריך שידיו יישארו נקיות, אבל הימים בהם היה אובססיבי למקלחת מאחוריו. לפני שנה, לארקין למד ממשפחה של חבר שיש להם ילדה בת 10 עם סימפטומים של OCD שהיו כה חריפים, שהיא לא יכולה הייתה לעזוב את הבית.

"זה ממש היכה בי כששמעתי זאת", לארקין אומר. "אני יודע בדיוק מה היא עוברת". לארקין מצא אותה וניסה לעזור לה למצוא דרך. "הדבר הכי גרוע היה כשהיא אמרה לי, 'אני פוחדת שלעולם לא יהיו לי חברים בגלל שאני כל כך שונה'".

לארקין אומר שההתמודדות עם ה-OCD שלו נהייתה אפשרית עם התמיכה של אמו ואביו, שברגע שהוא הבין את המצב של שיין בצורה ברורה יותר, הפך מקור לכוח ונחישות. להיות בעל משפחה שהיא חלק מהפיתרון במקום שתהווה חלק מהבעיה, אומרת פינדר-אמאקר, זה התקדמות אדירה עבור המטופל.

שיין הצליח לפרוח ללא התרופות, בזמן שאמו בחרה להסתמך על תרופות כדי לעזור לעצמה בבעיות הנפשיות. עבור שניהם, המסע לרווחה מנטלית ממשיך, והחלטתו של שיין להתקדם ולפרסם זאת נתנה לו תחושה של חופש.

"כאשר מדברים על זה", לארקין אומר, "לא מרגישים כל כך בודדים".


המאבק האמיץ כדי לטפל בבעיה של בריאות הנפש ב-NBA – חלק 1 מתוך 5

הגעה ל-NBA לא מרפאת כל דבר: בריאות הנפש ואתלטים שחורים – חלק 2 מתוך 5

Tags: ,

13 תגובות ל - “סדרת בעיות בריאות הנפש ב-NBA של ESPN – חלק 3 מתוך 5 / תרגום Smiley”

  1. המשגיח

    18. ספט, 2018
    09:14

    תודה רבה על התרגומים סמיילי

    Reply to this comment
  2. Berch

    18. ספט, 2018
    09:50

    סמיילי, התרגום שלך מעולה והסדרה הזו מרתקת. מחכים לפרקים הבאים 🙂

    Reply to this comment
    • אסף

      18. ספט, 2018
      10:52

      וחשובה במיוחד, טוב שהנושא נפתח לדיון ברחבי הליגה!

      Reply to this comment
  3. סתם מישהו

    18. ספט, 2018
    10:09

    כתבה מעולה, תרגום מעולה אף הוא

    Reply to this comment
  4. דקל

    18. ספט, 2018
    10:19

    מרגש , תודה

    Reply to this comment
  5. ד"ר רזי הופמן

    18. ספט, 2018
    13:46

    תודה סמיילי וגמר חתימה טובה.
    מעניין שלבוסטון נשאבו לארקין ומוריס עם בעיותיהם ועכשיו גם גבארי בירד שיסולק ככל הנראה מן האן בי איי בגלל אלימות בוטה כלפי החברה שלו. חנק אותה מספר פעמים עד איבוד הכרה…

    Reply to this comment
  6. מולי

    18. ספט, 2018
    15:32

    סמיילי, אני לא אומר את זה מספיק, אבל אני מתענג כל פעם שאני קורא את התרגומים שלך. המון תודה וגמר חתימה טובה.

    Reply to this comment
  7. מנחם לס

    18. ספט, 2018
    17:28

    סמיילי, במשפחתה של אשתי גייל ישנו אחד שסובל מהמחלה. אני מודע לה בצורה אינטימית. אני מקווה שהרבה מהגולשים קראו את המאמר מתחילתו ועד סופו.
    שאלוהים בשמיים – או אלוהים לפי הבנת כל אחד מאיתנו – יעזור לסובלים ויקל על מצוקתם.
    התרגומים האלה והמאמרים המקוריים של ג'רי הם תפנית ממש במדיה של הספורט.

    Reply to this comment
  8. Ip

    18. ספט, 2018
    20:28

    סמיילי תודה גדולה על התרגומים האלה. מרתקים וחשובים ביותר. הנכונות של שחקנים בליגה לדבר בגלוי על נושאים מורכבים כמו בריאות הנפש, יחסי שחורים – לבנים ועוד, היא חשובה ביותר ויכולה להציל חיים של אנשים שרואים בהם מודל לחיקוי, לא פחות מזה.

    Reply to this comment
  9. שפר

    18. ספט, 2018
    23:56

    מעניין מאוד! תודה רבה על התרגום

    Reply to this comment
  10. Smiley

    19. ספט, 2018
    01:59

    תודה לקוראים ולמגיבים.

    Reply to this comment

Trackbacks/Pingbacks

  1. סדרת בעיות בריאות הנפש ב-NBA של ESPN – חלק 4 מתוך 5 / תרגום Smiley | Hoops - 19 בספטמבר 2018

    […] טיפול תרופתי או לא? הנושא המעקצץ של בריאות הנפש ב-NBA –… […]

  2. סדרת בעיות בריאות הנפש ב-NBA של ESPN – חלק 5 מתוך 5 / תרגום Smiley | Hoops - 20 בספטמבר 2018

    […] טיפול תרופתי או לא? הנושא המעקצץ של בריאות הנפש ב-NBA –… […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *