ג'ימי באטלר – סיפור אהבה / הגולש יונתן צוברי

******************

יונתן צוברי הוא תלמיד ישיבת מעלה גלבוע, בן 19 וגולש באתר שזאת כתבתו הראשונה עבורנו. כתבה זו פורסמה בגרסה שונה מעט בקבוצת הפייסבוק "נ.ב.א אול אראונד" וכעת מפורסמת כאן.

******************

ג'ימי באטלר
ג'ימי באטלר

בכתבה הבאה אכתוב על השחקן שגרם לי להזיל דמעה.השחקן שגרם לי להתרגש מהמשחק בליגה שהולכת ומתרחקת ממני. השחקן שעבד קשה כדי להגיע לאן שהגיע וזה יפה מאוד, אבל המשחק שאני כל כך אוהב הוא לא משחק של רובוטים ולאישיות השחקן יש השפעה מיוחדת על הדרך שבה אני רואה אותו. ג׳ימי באטלר הוא השילוב העצום הזה של שחקן גדול שצמח מתוך עבודה קשה, סיפור חיים מטורף ואדם עם נשמה ענקית. באטלר הוא אדם שאוהב. וזה לא מובן מאליו.

ג׳ימי שלנו היה בן 13 כשאמו אמרה לו כשהיא נמצאת תחת השפעת סמים את המשפט הבא: "אני לא אוהבת את המראה שלך, אתה צריך ללכת". ככה פתאום ילד בן 13 מוצא את עצמו חסר בית, חסר משפחה, חסר בסיס, בגטו פרברי של יוסטון שנקרא טומבול. באותם הרגעים הוא לקח את החיים שלו בידיים והיה צריך לבחור את הדרך בה הוא ילך. אני מניח שהיו מאות ואלפי מקרים מצערים כאלו, שהסתיימו בחיי פשע, בסמים, כלא וכל הדרך חזרה. כל כך קל פשוט לעזוב ולתת לזרם למשוך אותך, אבל כמה עוצמות צריך כדי להרים את הראש, לתפוס את החיים חזק בשתי הידיים ולא לוותר!

בשנים הבאות נדד באטלר בין חברים, בכל פעם למשך כמה שבועות עד שהוא הרגיש שהוא מהווה מועקה גדולה מדי ושוב חוזר לחפש מיטה ללילה הקרוב. במשך כל הזמן באטלר המשיך ללכת לבית הספר והמשיך לשחק כדורסל במסגרת בית הספר ובמגרשי האספלט בשכונה. הוא דאג להסתיר את מצבו מהמורים והמאמנים שלו. נקודת האור הראשונה הגיעה כשבאטלר היה בכיתה י"א, בחור בן 14 בשם ג׳ורדן לזלי מנבחרת הפוטבול של בית הספר אתגר אותו לתחרות שלשות ומשם החיבור היה מהיר. לאחר מכן הוזמן באטלר לביתו של לזלי, שם ימים הפכו לשבועות.

מישל לאמברט, אמו החד הורית של ג׳ורדן, הבינה שממשפחה קשת יום עם שבעה ילדים היא עכשיו אחראית למשפחה קשת יום עם שמונה ילדים, זה קייס רציני. מישל לא הייתה מסוגלת להשליך את ג׳ימי בחזרה לרחוב, אבל היו לה דרישות ממנו. ג׳ימי היה חייב לעבוד קשה בכדי לתת דוגמא לילדים הצעירים במשפחה, והוא מילא את התפקיד על הצד הטוב ביותר. ג׳ימי הפך לעוד ילד במשפחה, קיבל הרבה אהבה ודאגה, שהפתיעה אותו וריגשה אותו, אבל יותר מזה: המשפחה החדשה שלו סוף סוף נתנה לו בסיס.

ניצוצות הכדורסל נראו עוד לפני כן, כאמור הוא שיחק בנבחרת בית הספר, אבל הוא נתן מספרים חלשים של כ-10 נקודות למשחק, ואף אחד לא הכיר אותו או עקב אחריו. רק המסגרת המשפחתית החדשה והאוהבת נתנה לו את הדחיפה שהוא היה צריך. בעונה האחרונה שלו בתיכון באטלר מונה לקפטן הנבחרת, קלע 19.9 נקודות והוריד 8.7 ריבאונדים למשחק, הוא נבחר גם לחמישיית המחוז. היינו מצפים שעם מספרים כאלו יגיעו לראות אותו סקאוטים של מכללות, אבל לא הגיעו, והוא אפילו לא היה מדורג בדירוג תלמידי התיכון של espn.

כנראה שבאטלר נועד להילחם על מקומו בעולם. כיוון שלא הגיעו אל באטלר הצעות למלגות ממכללות, באטלר נאלץ ללכת לקולג׳ אזורי: טיילר ג׳וניור. באטלר עבד קשה מאוד, הוא רצה שמישהו יראה אותו וייתן לו את הפתח הכי קטן להיכנס בו ולהוכיח מי הוא, אבל זו לא הגיעה. לבאטלר היו כמה משחקים גדולים בטיילר אבל אף אחד לא פנה אליו משום מכללה, מייאש. אבל באטלר לא ויתר, הוא עבד קשה מאוד ובסוף העבודה השתלמה.

מאמנה של מכללת מרקט, באז וויליאמס, הגיע לטיילר על מנת לעקוב אחר שחקן אחר, אבל לכד את עינו שחקן אחד, שבלט במוסר העבודה שלו על המגרש. אבל זהו, זה כל מה שהוא ראה. באטלר סיפר פעם בראיון שהדבר הראשון שוויליאמס אמר לו היה, ואין דרך יותר טובה לבטא את זה: "Jimmy, you suck". אבל כנראה שהוא כן ראה פוטנציאל כי בסופו של דבר באטלר קיבל מלגת כדורסל, למרות שלא היה מדורג או מסוקר בשום מקום. בעונתו היחידה בטיילר ג'וניור קלע באטלר 18.1 נקודות ב-42% ל3, 55% מהשדה ו71% מהעונשין. הוא הוריד 7.7 ריבאונדים, חילק 3.1 אסיסטים וחטף 0.69 חטיפות למשחק. ממוצעים לא רעים בכלל אבל שום דבר לא הכין אותו למה שיהיה כשיגיע למרקט.

באטלר הגיע סוף סוף למכללה גדולה, וכמובן שגם שם הוא תכנן לעבוד קשה. אבל באז וויליאמס היה מאמן קשה וקשוח מאוד. בעונתו הראשונה באטלר לא פתח אפילו משחק אחד, שיחק פחות מ-20 דקות למשחק, הוא קלע 5.6 נקודות ב-51.4% אחוזים מהשדה, 0 שלשות ו-76.8% מהעונשין, הוא הוריד 3.9 ריבאונדים, מסר 0.7 אסיסטים, והוסיף 0.5 חטיפות ו0.5 חסימות למשחק, לא ממוצעים מרשימים, בלשון המעטה. אבל עם כמה שקשה במשחקים אימוניו של באז וויליאמס היו קשים פי כמה. הוא העביד את השחקנים באימונים מפרכים, למשל יומיים של ריצות בלתי פוסקות, איסור על שימוש בטלפון או צפייה בטלוויזיה. מה שכן היה מותר זה להתאמן, הרבה, וחזק. ג׳ימי היה רגיל לעבוד קשה אבל הפעם הוא היה קרוב לוותר, הוא אמר שזה פשוט טירוף ורוצה לחזור הביתה. אבל רגע, איזה בית? כמובן שמישל והילדים היו שמחים לקבל אותו חזרה אליהם, אבל מה אחרי? אם כן, באטלר החליט להמשיך ולתת כל מה שהוא יכול. הוא סבל באימונים ובמשחקים ארוכים על קצה הספסל אבל כל אלו חיזקו אותו פיזית וחישלו אותו מנטלית, הוא הפך לאדם טוב יותר, הוא ראה בבאז דמות אבא. יחד עם מישל לאמברט, באטלר הצליח למצוא לעצמו דמויות שיהיו לצידו, יתמכו בו ויעזרו לו להתקדם. שתי דמויות ומשפחה שאוהבת אותו והוא אוהב אותה.

בעונה השנייה במרקט, באטלר השתפר משמעותית, הוא פתח בכל המשחקים ושיחק 34.3 דקות בממוצע. עם 14.59 נקודות ב-53% מהשדה, 50% מ3 (קצת מטעה כיוון שהוא זרק כשלשה במשחק) ו-76.6% מהעונשין. הוא נתן גם 6.35 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 1.32 חטיפות ו-0.6 חסימות למשחק. הוא התחיל סוף סוף להיכנס לפנקסי הסקאוטרים מה-NBA. בעונתו השלישית שמר באטלר על אותם ממוצעים פחות או יותר, אלו מספרים לא רעים בכלל, אבל אלו לא מספרים של סופרסטאר בנבא, אז כנראה שהיו עוד התפתחויות בדרך.

בסוף עונתו השלישית במרקט, בגיל 22, נרשם באטלר לדראפט האנ.בי.איי. 22 זה מבוגר יחסית לשחקן בדראפט אבל זה לא משהו שיפריע לו, כולם ידעו שהוא ייבחר בדראפט השאלה הייתה באיזה מיקום, וזה היה תלוי רק בו. באימונים שהוא יעשה עם הקבוצות ובראיונות שיקיימו איתו. בראיונות הג'נרל מנג'רים נחשפו לסיפור חייו יוצא הדופן, והם התייחסו בעיקר לג'ימי האדם והרקע שלו ופחות לג'ימי השחקן. מעניין לחשוב אם זה הגדיל את הערך שלו או אולי פגע בו… בכל מקרה מי שנדלק עליו היה אחד הסקאוטרים של הבולס שהצליח לשכנע את הקבוצה לבחור אותו בבחירה השנייה שלהם באותו הדראפט (הבחירה הראשונה הייתה ה-23), הוא אפילו אמר שאם יתברר שבאטלר יהיה כישלון הוא יחזיר את המשכורת ויתפטר מיידית. בבחירה ה-30 בדראפט 2011 השיקגו בולס בחרה בג'ימי באטלר ממכללת מרקט.

ב-2011 דריק רוז זכה בפרס הMVP של העונה, הצעיר ביותר אי פעם, והצעיד את הבולס למקום הראשון במזרח. אותה עונה נגמרה בהפסד 4-1 בגמר המזרח להיט של לברון, וויד ובוש. לסיטואציה הזו באטלר מגיע כגארד רוקי. להגיע לקבוצה מצליחה עם אחד הכוכבים הגדולים בליגה וציפיות גבוהות זה לא קל, אותה עונה גם נפתחה בשביתת שחקנים כך שבאטלר היה צריך להסתגל במהירות ולשמור על שגרת אימונים גם כשאין אימונים מסודרים ויש לחץ מכל הצדדים. באטלר התמודד עם זה בצורה יפה מאוד, מאמן הבולס אז תום ת'יבודו, סיפר שהוא היה רואה את באטלר ולואל דנג מתאמנים יחד עד השעות הקטנות, ולאחר האימונים דנג היה ניגש אליו ואמר לו כמה פוטנציאל יש לבאטלר וכמה שצריך להשקיע בו כי זה ישתלם. כמה שדנג צדק, וכמה חבל שזה בא על חשבונו דווקא.

בעונת הרוקי שלו, ת'יבודו לא פתח עם באטלר בחמישייה באף משחק, שיתף אותו רק ב-42 משחקים ונתן לו רק 8.5 דקות בממוצע למשחק. הוא קלע 2.6 נקודות ב-40.5% מהשדה ו-18.2% מהשלוש. בפלייאוף הוא שותף לדקה בודדת וגם בה לא עשה כלום. הממוצעים האלו לא מלהיבים ועל פיהם לא היה אפשר אפילו לנחש מה יביא העתיד לג'ימי באטלר ממש בעונה שלאחר מכן.

התפנית הגיעה ב-19 בינואר 2013. בעקבות פציעה של לואל דנג באטלר פותח בחמישייה נגד הגריזליס שיגיעו לגמר המערב באותה שנה, משחק 47 דקות ו43 שניות, קולע 18 נקודות באחוזים סבירים, מוריד 8 ריבאונדים, מוסר 3 אסיסטים וחוטף 3 פעמים. הבולס הפסידו באותו משחק אבל מאותו משחק באטלר פותח בלא מעט משחקים ונותן אחלה מספרים. בסיכומה של העונה באטלר שותף ב82 משחקים, פתח ב20 מתוכם ושיחק 26 דקות בממוצע. הוא קלע בממוצע 8.6 נקודות ב46.7% מהשדה, 38.1% מה-3 ו-80.3% מהעונשין, הוא הוסיף גם 4 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים וחטיפה למשחק. כמו כן הוא התגלה כשחקן הגנה נהדר.

בעונתו השנייה כבר פתח בכל 12 המשחקים בפלייאוף, ושיחק כ40 דקות בממוצע, בהן קלע 13.3 נקודות עם אחוזים מעט גבוהים יותר מהאחוזים בעונה הסדירה ועלה ל5.2 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים ו-1.3 חטיפות. בעונה שלאחר מכן הוא השתפר כמעט בכל קטגוריה (חוץ מאחוזי קליעה יש לומר בהם ירד, בכולם), פתח בכל המשחקים בהם שותף, שיחק 38 דקות לערב וקלע 13.1 נקודות למשחק, צבר עוד ועוד בטחון בהתקפה ובעיקר בהגנה ואף נבחר בסיום העונה לחמישיית ההגנה השנייה. בקיץ שיקגו הגישה לו הצעה מפתה לחוזה של 40 מיליון דולר ל-4 שנים, איזו הצעה מדהימה לבחור שלפני עשור היה חסר בית, אבל באטלר במפתיע דחה את ההצעה. הוא סבר שמגיע לו יותר מזה, אולי הוא מתחיל להגזים, אולי ההצלחה עולה לו לראש?

ב2014/2015 באטלר נשאר שחקן חמישייה ופתח בכל המשחקים בהם שותף, הוא שיחק את אותו ממוצע דקות בדיוק כמו בעונה החולפת, רק שהפעם הוא קלע 20 נקודות למשחק ושוב שדרג את עצמו כמעט בכל קטגוריה, בעיקר באחוזי הקליעה (46.2% מהשדה, 37.8% מה-3 ו83.4% מהעונשין) בהם ניכר שיפור משמעותי והם נשארו יציבים עד לעונה האחרונה. באותה עונה נבחר לראשונה לאולסטאר ומאז הוא משתתף בקביעות במשחק. העונה הנהדרת שלו נתנה לו את פרס השחקן המשתפר של העונה ושוב נבחר לחמישיית ההגנה השנייה.

עכשיו מסתבר שהמהלך של באטלר לדחיית החוזה בקיץ הקודם השתלם, באטלר חתם על חוזה חדש לחמש שנים תמורת 95 מיליון דולר. במשך העונות שלאחר מכן המשיך באטלר להוכיח שהוא מהשחקנים הטובים בליגה, למרות מספר משברים עם המאמנים, התקשורת והקבוצה, הוא המשיך להוביל את הקבוצה לפלייאוף בכל עונותיו בשיקגו.

אחרי שש עונות של מהפך מרוקי כושל לסופר-סטאר במלוא מובן המילה, 3 בחירות למשחק האולסטאר, בחירה לחמישיית העונה השלישית, 3 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, ובחירה לשחקן המשתפר של העונה אטלר נשלח בטרייד למינסוטה טימברוולבס תמורת זאק לבין, כריס דאן ובחירה מספר שבע בדראפט 2017 שהפכה להיות לאורי מרקאנן (שלושת השחקנים ששיקגו קיבלה הם כרגע הבסיס הצעיר שלה לסגל בשנים הקרובות, שיהיה בהצלחה!). בצד של מינסוטה הטרייד נועד כדי להרכיב קבוצת כוכבים יחד עם אנדרו וויגינס וקארל אנטוני טאונס, וחבירה למאמן שהאמין בו ונתן לו את הבמה לפרוח: תום ת'יבודו. אנקדוטה נחמדה: לקראת אמצע העונה הצטרף לקבוצה דריק רוז כשחקן חופשי, ויחד עם טאג' גיבסון מינסוטה נראתה קצת כמו שיקגו משודרגת…

בעונה האחרונה במינסוטה באטלר מצא את עצמו בעמדה בה הוא השחקן הבוגר והמנוסה שצריך להנהיג את הקבוצה ולהוביל אותה להצלחות ורצוי כמה שיותר מהר. למרות לא מעט דיווחים על משברים בחדר ההלבשה ועל חוסר התאמה בין השחקנים, נכנסה מינסוטה לפלייאוף אחרי 14 עונות בחוץ (הרצף הארוך בתולדות הליגה). מהמקום השמיני והאחרון במערב הקשה, הם התמודדו בסיבוב הראשון מול יוסטון רוקטס והפסידו בסופו של דבר 4-1 בסדרה. במשחק היחיד אותו ניצחה הצטיין באטלר עם 28 נקודות, 7 ריבאונדים, 5 אסיסטים וחטיפה ב52.6% מהשדה, 66.7% מ3 ו66.7% מהעונשין, יחד עם +19 במדד ה+/-.

סיפור מעניין נוסף מהעונה האחרונה היה במשחק האולסטאר: ג'ימי באטלר נבחר לשחק ב"נבחרת קרי" אך לא שיחק אפילו שניה. הטענה הרשמית של באטלר הייתה שהוא היה צריך לנוח ולא רצה להסתכן במשחק סתמי כזה, כמובן ששחקנים שלא נבחרו ואוהדיהם כעסו על באטלר שלא פינה את מקומו אם רצה לנוח מראש. התאוריה שלי, מופרכת לגמרי אבל מבוססת על איזה רצון שלי, סוברת שלבאטלר פשוט נמאס ממשחק סתמי וחסר ההגנה. באטלר אמר לעצמו "בשביל מה אנחנו עובדים כל כך קשה כל החיים, בשביל מה קרענו שרירים ונעליים, בשביל משחק שואו לא מעניין ולא מאתגר?? אני שובת שמתחילות לחשוב על העניין הזה ויתחילו לשחק כדורסל!
ג׳ימי באטלר הוא אדם שאוהב, וזה לא מובן מאליו. ג׳ימי באטלר הוא סופרסטאר בנבא שמרוויח עשרות מיליוני דולרים נטו בשנה, וזו הייתה מחשבה כמעט הזויה לגמרי לפני פחות מ15 שנה.

ג׳ימי באטלר הגיע מהמקום הכי נמוך, נלחם בכל כוחותיו כדי להגיע למעלה ובכל קושי בו נתקל הוא נלחם בו והתעקש להמשיך הלאה, בזכות אנשים טובים שאוהבים שעזרו לו ללא כל תמורה (אז, היום באטלר קנה למשפחת לזלי-לאמברט בית גדול וייצב אותם כלכלית), הרבה חוסר מזל בו נלחם למדי פעם גם פיסת מזל שנתנה לו כל כך הרבה. ג׳ימי באטלר עבר כל כך הרבה והגיע לאן שהוא הגיע בזכות הרבה עבודה קשה, אמון, אימון ואהבה. הלוואי שכולנו נוכל ללמוד ממנו ומהסיפור שלו, על התמודדות עם אתגרים ועל מוסר עבודה.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. מעולה יונתן, אחלה סיפתח. תמשיך לכתוב.
    איזה סיפור, גאד הלפ אס אול… עשוי מפלדה, הילד הזה, עכשיו אני מבין איך הוא מסתדר עם תיבודו הקצב – הוא פשוט רגיל שקשה לו.

    מקווה בשבילו שימשיך לצמוח וימצא מקום אחר עם שחקנים יותר קשוחים מוויגינס וטאונס. הוא באמת יתאים ללייקרס עם לברון וקוואי. גם הם לא ליקקו דבש כילדים.

  2. אמנם באיחור, אבל נהניתי מאד.
    איזה ספור! )ידעתי את הקורות אותו).
    הוא חייב היה לצאת מכל העבר הקשה כל כך שלו – מחושל ומוכן לכל קושי בחיים!

  3. שחקן קשוח והציב את עצמו בעילית של הליגה.
    לפי מה שנראה הוא לא ימשיך במינסוטה (מאס בוויגינס וטאונס ה"רכים") וכנראה יחבור לכוכב אחר (ניו יורק?).

    אני לא כל כך בטוח ביכולתו להיות הכוכב הראשי, ושהוא צריך כוכב על לידו כחלק מצמד (דוראנט, ארווינג). אבל יש לו אופי של עבודה קשה וזה מה שהביא אותו לאיפה שהוא נמצא. הרוויח ביושר את המשכורת שלו.

  4. פוסט אדיר. סיפור עוד יותר אדיר. הגיע מהתחתית של התחתית לטופ. שחקן אדיר בשני צידי המגרש ולוחם ללא חת. אני גם אוהב אותו ומקווה לראות אותו בקונטנדרית כבר העונה או בעונה הבאה.

  5. תודה על פוסט מעולה על שחקן שאת הסיפור שלו תמיד מרגש לשמוע.

    מבחינת כדורסל, לדעתי במינסוטה הוא הראה שהבולס עשו צעד נכון כשלא הימרו עליו בתור פרנצ'ייז-פלייר. תהפוך את הילדים סביבך לקשוחים, אל תממרמר על זה שהם לא…

  6. תודה לכל המפרגנים, מאוד נהניתי לכתוב ולהכור לעומק את הסיפור הבאמת מטורף הזה. מקווה לכתוב עוד בקרוב.
    שנה טובה!

  7. מאוד אוהב את השחקן הזה

    בן אדם רציני לא בכיין כמו הרבה כוכבים בליגה
    כנראה שזה נובע מהעובדה שהוא הרוויח כל דבר שיש לו בעבודה קשה

  8. שחקן מיוחד ואהוב עלי במיוחד. איזה סיפור חיים. ילד הומלס בן 13. רק בארה"ב רבותי. אני ממש שמח שהתמזל מזלו להתברג בארגון הנהדר הזה של מיאמי. הוא מתאים לשם כמו כפפה.

להגיב על מנחם לס לבטל

סגירת תפריט