בסיס שני / יניב שושני

בסיס שני / יניב שושני

 

 

חג שמח לכל הקוראים, אנו ממשיכים במבוא לבייסבול, והפעם עוד קצת מושגים וסטטיסטיקה, וסקירת הבתים השונים, נכון לשבוע זה.

תחילה, תיקון קטן מהמאמר הקודם, יתרון הביתיות בסדרת הגמר מוענק לקבוצה בעלת המאזן הטוב יותר, ותודה לקוראים שהאירו את עיני בנושא.

עוד קצת בייסבול למתחילים

מגיש (Pitcher) – התפקיד החשוב ביותר במגרש, סייבורג אנושי העומד על תלולית בגובה של 25 ס"מ, זורק כדורים בדיוק מדהים, ותפקידו לפסול את החובטים של הקבוצה היריבה. ולא מדובר רק בכדורים מדויקים, אלא גם מהירים ומתוחכמים להפליא. כמה מתוחכמים? שימו לב לכמה מסוגי הזריקות שנמצאים בארסנל הפיצ'רים – כדור מהיר ארבעה תפרים, כדור מהיר שני תפרים, כדור מהיר חתוך, שינוי קצב, כדור מעוקל, כדור צולל, כדור מחליק, כדור "כלום"……….  והכל תלוי באופן שבו אוחז הפיצ'ר בכדור.

 

חובט (Hitter) – תפקידו לחבוט בכדור, ולנסות ולהשיג ניקוד לקבוצתו. בתיאוריה נשמע פשוט, במציאות משימה קשה מאוד. החובט נמצא במרחק של כ- 18 מ' מהסייבורג המוזכר למעלה, ויש לו בממוצע כחצי שניה(!) להבין איזה כדור נזרק לכיוונו, האם כדאי בכלל לחבוט בו (בתחום הסטרייק-זון), וכמובן בסופו של דבר לחבוט חזק ככל הניתן בכדור. ואם אתם עדיין לא חושבים שזאת משימה קשה מספיק, תשאלו אחד בשם ג'ורדן מה דעתו בעניין.

הפעם החובט מנצח

תופס (Catcher) – זהו השחקן שכורע מאחורי החובט, ותפקידו לתפוס את הכדורים שזורק הפיצ'ר בן קבוצתו. בזכות מיקומו על המגרש, התופס למעשה מכוון ומנהיג את שאר שחקני ההגנה, ואפילו מכריז את סוג הזריקה באמצעות סימני ידיים למגיש. תפקיד התופס הינו התובעני ביותר מבחינה פיסית בבייסבול, ולמרות כל אמצעי ההגנה שעליו, סובלים התופסים מחבטות ופגיעות שונות, כתוצאה מכדורים מקפצים, כדורים הניתזים לאחור מהמחבט, התנגשות בחובטים שרצים בשיא המהירות לצלחת הבסיס, ואפילו מאלות מעופפות שנשמטו מידי החובטים.

מי אמר שבייסבול זה לא משחק פיסי?

שחקני שדה – אלו הם שחקני "ההגנה", כאשר ישנם תשעה מהם על השדה, והם נקראים וממוספרים לפי מיקומם במגרש. התיאום בין השחקנים חשוב ביותר, ומרתק לראות כיצד כל שחקן רץ לעמדות מפתח לאחר חבטה מוצלחת של החובט. כאשר הקבוצות מתחלפות בתפקידים באמצע האינינג, שחקני השדה הם אלו שעולים לחבוט כל אחד בתורו, והופכים למעשה לשחקני "התקפה".

 

 

ולסיום המבוא, סטטיסטיקה על קצה המזלג:

כמות נתוני הסטטיסטיקה בבייסבול היא פשוט מדהימה, החל מכמה פעמים שחקן עלה לחבוט במשחק, וכלה בחישובים כגון – (H+BB+HBP)/(AB+BB+HBP+SF)

בעשורים האחרונים משמשים נתונים אלו לחקר ביצועים מתקדם ביותר ולמהפכה בשיטות הניהול של קבוצות הבייסבול. ניתן לכתוב עשרות מאמרים על סוגי הסטטיסטיקות בבייסבול, אנחנו נעבור על המושגים היותר בסיסיים, שנחוצים להבנת המשחק:

חבטה (Hit) – נרשמת כאשר חובט מכה בכדור, ומגיע לפחות לבסיס הראשון ללא פסילה. ישנן ארבע סוגי חבטה, בהתאם למספר הבסיסים שמצליח לעבור החובט.

ריצה (Run) – נרשמת כאשר חובט מצליח להגיע לצלחת הבית, ולא משנה כיצד הוא עשה זאת. למעשה ריצה מזכה את הקבוצה בנקודה.

ריצה בזכות חבטה (Run Batted In) – סטטיסטיקה חשובה המוכרת יותר כ- RBI, ומוענקת לחובט באם ביצע פעולה שגרמה לשחקן כלשהו לבצע ריצה ולהגיע לצלחת הבית. למרות שהיא אפקטיבית ומודדת די בהצלחה את הקבוצתיות של חובטים, סטטיסטיקה זאת בעייתית משהו, משום שהיא "מקפחת" את החובטים שעולים ראשונים.

ממוצע חבטות (AVG) – מספר הפעמים שחובט הצליח לייצר חבטה, חלקי מספר הפעמים שהוא עלה לחבוט במשחק (AT BAT). לדוגמה, לשחקן שעלה לחבוט 4 פעמים במהלך משחק, והצליח לייצר פעמיים חבטה, נרשם ממוצע חבטות של 0.500. ממוצע של מעל 0.300 נחשב מצוין, וממחיש כמה קשה מלאכת החבטה.

אחוזי הגעה לבסיס (OBP-On Base Percentage) – זוכרים את החישוב בהקדמה? בלי להיכנס לכל המונחים, זהו נתון שמנבא באופן די מדויק את הסיכוי שיש לחובט להגיע לפחות לבסיס הראשון בלי להיפסל. מדד של מעל 0.350 נחשב טוב, ובודדים משיגים מדד מעל 0.400 בעונה שלמה.

גראנד סלאם (Grand Slam) – נרשם כאשר חובט משיג הום ראן, וכל הבסיסים מלאים (מזכה את הקבוצה בארבע נקודות).

סטטיסטיקה במבט חטוף

ממוצע ריצות נגד המגיש (ERA-Earned Run Average) – חישוב של סך כל הריצות שספג מגיש, כפול 9, חלקי מספר האינינגים שהמגיש שיחק. הסטטיסטיקה המובילה בהערכת מגישים, כאשר נתון של פחות מ- 3.0 נחשב מצוין.

ממוצע חבטות נגד המגיש (AVG) – חישוב של סך כל החבטות שספג מגיש, חלקי מספר החובטים שעלו מולו. סטטיסטיקה שתלויה קצת פחות בהגנה שמסביב למגיש, ומגישים מצוינים מגיעים למספרים של פחות מ- 0.230.

משחק מושלם (Perfect Game) – הגביע הקדוש של המגישים, נתון סטטיסטי נדיר בהחלט. מגיש זוכה בהישג זה אם הוא אינו מאפשר ולו חבטה או הולכה אחת לקבוצה היריבה. ב-130 שנות הליגה, נרשמו רק 23 משחקים שכאלה, והאחרון שבהם התרחש ב-2012.

 

סקירת הבתים

ליגת הבייסבול מגיעה לישורת האחרונה של העונה הסדירה. מתוך עונה מפרכת של 162 משחקים, נותרו לקבוצות כ-20 משחקים, שבהם יקבע המיקום הסופי בבתים, ותושלם תמונת הפלייאוף.

בחלק הבא אערוך סקירה קצרה של מצב הבתים השונים, עם תמונת פלייאוף נכונה לעכשיו.

אמריקן ליג

הבית המזרחי – שתי היריבות הגדולות, ניו יורק יאנקיס ובוסטון רד סוקס, מחזיקות במאזן הטוב ביותר בליגה כולה, כאשר בוסטון מובילה ב- 7.5 משחקים על ניו יורק. לבוסטון סגל מרשים, בראשם המגיש כריס סייל, והחובטים מוקי בטס וג'יי. די. מרטינז. היאנקיס גם הם נראים טוב, והקבוצה מתחברת לה יפה לקראת הפלייאוף, עם שחקנים מובילים כמו המגיש ארולדיס צ'אמפן, והחובטים אארון ג'דג' ודידי גריג'יריאוס. במקום השלישי בבית עומדת טמפה ביי רייס, שלמרות מאזן חיובי ורצף משחקים נאה, תיאלץ לראות את הפלייאוף כצופה בלבד. את הבית סוגרות עם מאזן שלילי טורונטו בלו ג'ייס ובולטימור אוריולס, שמחזיקה במאזן הגרוע ביותר בליגה.

בית המרכז – בית חלש יחסית, עם ארבע קבוצות במאזן שלילי, שרק מחכות כבר לסיום הליגה. את הבית מובילה בבטחה קליבלנד אינדיאנס, שתסיים בפעם השלישית ברציפות בראשות הבית, וחמושה במגישים טרבור באור וקורי קלובר, ובחובטים חוזה רמירז ופרנססיקו לינדור. שאר הקבוצות בבית איבדו מזמן סיכוי להגיע לפלייאוף , ונמצאות ברשימת 10 הקבוצות החלשות בליגה כולה – מיניסוטה טווינס, דטרויט טייגרס, שיקאגו וויט סוקס וקנזס סיטי רויאלס.

הבית המערבי – בעונה הקודמת זכתה יוסטון אסטרוס בפעם הראשונה בתולדותיה בתואר האליפות, וגם השנה היא תגיע לפלייאוף, ובכושר מצוין. את הקבוצה מובילים המגישים ג'סטין ורלנדר וגריט קול, והחובטים אלכס ברגמן, ג'ורג' ספרינגר וחוזה אלטובה. צמודה אליה במקום השני ובפיגור של 3.5 משחקים ניצבת אוקלנד אתלטיקס, שאחרי שלוש שנים בתחתית הבית ביצעה קפיצת מדרגה רצינית, ותגיע לפלייאוף במאזן טוב מאוד. שחקנים בולטים באוקלנד הם המגיש שון מנאי והחובטים ג'ד לורי ומאט צ'אפמן. במקום השלישי בבית עם מאזן חיובי נמצאת סיאטל מארינרס, עם סיכוי קלוש ביותר להגיע לפלייאוף כקבוצת ווילד קארד. בתחתית הבית עם מאזן שלילי נמצאות לוס אנג'לס איינג'לס וטקסס ריינג'רס.

נשיונל ליג

הבית המזרחי – את הבית מובילה אטלנטה ברייבס, שמציגה התקפה מהנה בראשות החובטים ניק מרקקיס, פרדי פרימן והרוקי המרשים רונלד אקונה, והגשה סולידית בדמות חוליו טהרן ומייק פולטיניויץ (נסו לומר זאת בקול רם). במרחק של 3.5 משחקים ניצבת פילדלפיה פיליז, שאינה משחקת טוב לאחרונה, ועלולה שלא להגיע לפלייאוף בשנה השביעית ברציפות. שלוש הקבוצות הנוספות בבית מחזיקות במאזן שלילי ואינן בתמונת הפלייאוף – וושינגטון נשיונאלס, ניו יורק מטס ומיאמי מאלינס.

בית המרכז – בית צמוד למדי, בהובלת הקבוצה ששברה לפני שנתיים את "קללת העז", הלא היא השיקאגו קאבס. לקבוצה יש את המאזן הטוב ביותר בנשיונל ליג, ושחקנים בולטים הם המגישים ג'ון לסטר וקייל הנדריקס, והחובטים חבייר באאז ואנטוני ריזו. במקום השני ובמרחק של 3.5 משחקים ניצבת מילווקי ברוארס, הנהנית מיכולת טובה של המגיש ג'הוליס צ'ייסין והחובטים כריסטיאן יליץ' ןלורנזו קיין. במרחק של עוד 2.5 משחקים ניצבת סנט לואיס קרדינלס, שנעצרה קצת אחרי ריצה מרשימה בחודש אוגוסט. שלוש הקבוצות עם מאזן שמציב אותן בפלייאוף נכון לעכשיו, אבל התחרות עזה והמאבק לכרטיס המיוחל לפלייאוף יימשך כנראה עד הרגע האחרון. במקום הרביעי בבית ניצבת פיטסבורג פיירטס עם מאזו חצוי, וסוגרת את הטבלה סינסנטי רדס.

הבית המערבי – הבית הצמוד והמרתק ביותר, עם הפרש של 2.5 משחקים בין הראשונה לשלישית. בראש הבית ניצבת קולורדו רוקיס, שמקווה לסיים במקום הראשון בבית לראשונה בתולדותיה. המגיש המוביל של הרוקיס הוא קייל פרילנד, ואת החובטים מובילים השנה צ'ארלי בלקמון וטרבור סטורי. במקום השני נמצאת פינליסטית סדרת הגמר בעונה הקודמת, לוס אנג'לס דודג'רס, במרחק זניח של חצי משחק בלבד. המגיש המוביל של הדודג'רס הוא קלייטון קרשאו, ובסוללת החובטים מתבלטים קודי בלינג'ר ומאט קמפ. את השלישיה המובילה משלימה אריזונה דיימונדבאקס, עם המגישים זאק גריינקה ופאטריק קורבין, והחובט המצוין פול גולדשמידט. שתי הקבוצות הנותרות בבית מחזיקות במאזן שלילי – סאן פרנסיסקו ג'איינטס וסאן דייגו פאדרס.

ולסיום, תמונת הפלייאוף נכון לרגע כתיבת המאמר:

 

בברכת חג שמח ושנה טובה ומתוקה, שנהיה לראש ולא לזנב.

 

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. תודה רבה.
    בניגוד ל-NBA בבייסבול יש משמעות אדירה לבתים. קבוצות עם מאזנים טובים יותר בבתים אחרים לא יראו פלייאוף לעומת קבוצה עםממאזן נחות יותר שמחזיקה בראשות הבית.
    אם בבייסבול זה עוד עניין של היסטוריה וחלק מהתרבות של הליגה, ב-NBA יש אפס משמעות לבתים ובתיאוריה כל 5 הקבוצות בבית יכולות לעלות לפלייאוף. מסקנה- הבתים ב-NBA מיותרים כמו נתנאל סמוטריץ' במסיבת רווקות בראשון לציון.

    1. זה לא נכון
      אלופת הבית אוטמטית בפלייאוף
      כמעט בכל עונה יש קבוצת ווילד קארד עם מאזן טוב יותר שנאלצת לעבור עוד סיבוב פלייאוף
      היאנקיס ישחקו משחק ווילד קארד בעוד קליבלנד ויוסטון בטוחות עם מאזן פחות טוב
      אין משמעות לקונפרניסים בפלייאוף אבל זה הגיוני כי יש 2 ליגות בנות 15 קבוצות שמשחקות על פני כל היבשת

  2. כאוהד אוקלנד אחרי שגרתי שם קצת, יש להם אחלה עונה. סוף סוף יגיעו לפלייאוף, למרות שזה ממש מבאס, משחקים 160 משחקים ובסופו של דבר הכל או כלום במשחק אחד.

  3. תיקון:
    משחק מושלם הוא משחק ללא אף חבטה וללא ווק. 27 עלו 27 ירדו בלי להגיע לבסיס. בהבדל מ-נו-היטר (אף חבטה, גם נדיר למדי), או שאט-אאוט (על האפס, די נפוץ).

    אפשר לפשט את תמונת הסיכויים.
    באמריקן ליג זה די סגור, ומזמן.
    היאנקיז יארחו במשחק ווילד קארד את אוקלנד על כל הקופה. מפגש קצוות אמיתי, מבחינת הכסף והאהדה.
    המנצחת תתארח אצל בוסטון בסדרת חצי הגמר. אם אלה היאנקיז, זו מלחמת העולם הגדולה. אם זו תהיה אוקלנד, אותו כנ"ל מפגש קצוות מכל הבחינות, בוסטון בעונה יוצאת דופן.
    בחצי הגמר השני יוסטון תארח את קליבלנד. יוסטון קבוצה מושלמת ומאוזנת. לקליבלנד הפיצ'ינג הפותח הכי טוב בבייסבול, נתונים יוצאי דופן. אבל הבולפן שלה (פיצ'רים מחליפים) רע מאוד-מאוד. עדיין זה מוקש גדול לאלופה.
    חשוב להזכיר שסדרות חצי הגמר הן הטוב מ-5 – כאן מתרחשות הפתעות גדולות. הכל פתוח.

    בנשיונל ליג המצב הרבה יותר מסובך. צריך קודם לפתור את המירוץ המשולש בבית המערב (קולורדו, דוג'רז, אריזונה) ומשם להתקדם.
    זה נראה כרגע כמו
    אלופת בית המערב תתמודד עם אטלנטה אלופת המזרח בחצי הגמר הראשון, לא ברור מי ביתי
    שיקגו תארח עם יתרון ביתיות את מי שתצא בווילד קארד – אחת משתי המערביות הנותרות, או אחת מהסגניות שלה בבית, מילווקי או סנט לואיס. צפוף מדי מכדי לדעת.

    1. ברור שאתה צודק לגבי הגדרת משחק מושלם, רציתי לכתוב חבטה, שעת הלילה המאוחרת גבתה את מחירה……
      כבר מתקן, אבל לא לגלות לאף אחד, שישאר בינינו 🙂

      1. בכיף.

        אם להמשיך בנושא הוורלד סירייז, הסיכויים לפרס הגדול, באופן גס מאוד, עומדים על משהו כזה:

        בוסטון – 20 אחוז
        יוסטון – 20
        קליבלנד – 10
        יאנקיז – 7
        אוקלנד – 3

        שיקגו – 15
        אלופת בית המערב בנשיונל (קולורדו/ דוג'רז/ אריזונה) – 10
        אטלנטה – 7
        כל הנותרות בנשיונל ליג – 8 ביחד

  4. כבור מוחלט בתחום שהתחיל מעט לצפות העונה בעקבות האתר….(משחקים בודדים) למה נקבע מספר משחקים כזה גדול?
    על כמה חודשים מתפרשת עונה? והאם בדומה לפוטבול שחקני השדה מחולקים ליחידות הגנה והתקפה???

    1. העונה מתחילה בסוף מרץ/תחילת אפריל
      הפלייאוף מתחיל באוקטובר עד תחילת נובמבר
      יש סדר לחובטים ( התקפה )
      ו 9 שחקני שדה בהגנה – 3 בסיסים + תופס בבסיס הבית
      פיצ'ר , שורטסטופר + 3 שחקני שדה מרוחקים ( ימין שמאל ומרכז ) זו אלו שקופצים לגדר לנסות להציל הומראנים

    2. בנוגע לשאלה למה יש כל כך הרבה משחקים בעונת בייסבול, אני מניח שהתשובה היא כי אפשר. בשאר ענפי הספורט מספר כזה של משחקים היה גורם לאשפוזם של רוב השחקנים….
      מצאת זמן מצויין להתחיל לראות משחקים, סוף העונה הסדירה ותחילת הפלייאוף, המתח והדרמה עולים הילוך.

  5. יניב, הצלחת באופן יוצא מין הכלל לרכז ולהסביר המון בצורה מאד ברורה, ולא ארוכה מדי. אני מציע לכל החדשים במשחק לחהדפיס את הכתבה ולשמור אותה.
    במשך העונה הרגילה קורים המון, המון דברים, אבל מאחר וכל קבוצה משחקת 162 משחקים, אף דבר שקורה (מלבד, נניח, פיצ'ר חשוב ברוטציה שנפצע בכתף או במפרק הזרוע שמצריך ניתוח) אין לו השלכות ממשיות בקשר לסיום העונה, אז העונה הארוכה היא שרשרת מאורעות יומיים שמעניינים מאד את העכברים האמיתיים אבל לא את הגולש המזדמן.
    אבל חכו לפלייאוף. פתאום הכל משתנה. פתאום אתם מכירים בע"פ של שחקן והמשחק הופך לאחד הדברים המרתקים ביותר בספורט.

    בקשר לחבטות בייסבול: לפני כמה שנים היה מאמר בספורטס אילוסטרייטד בו ניסו להשוות ולדרג את המבצעים הקשים ביותר בספורט – בביצועים רגילים, יומיומיים (כמובן שהכי קשה זה להכניס סל מ-30 מטרים, אבל זה לא מאורע רגיל, יום-יומי). התוצאה? חבטה בבייסבול.
    אני ניסיתי פעם בדיסני-וורלד לחבוט בכדור שבא אליך במהירות 60 מייל לשעה נגד מכונת פיצ'ינג. עד שהזזתי את האלה הכדור כבר היה מאחורי (וסופטבול שיחקתי המון והייתי אפילו בליגת סופטבול למבוגרים באוניברסיטת אדלפי בצעירותי כך שאני יודע מה זה לחבוט ולהכות בכדור).
    אחרי זה – סתם להרגיש את 'החוויה' כיוונתי את מכונת הפיצ'ינג ל-100 מייל לשעה. כמובן שהייתי עם מגן חזה וקסדה אבל המכונה זורקת כדורים מדוייקים ואם אתה לא מנסה 'להתאבד' וזז לכיוון הבסיס, אז הכדור עף מהמכונה תמיד לאותו מקום באמצע הבסיס וכך אין פציעות.

    כל מה שיש לי להגיד זה שכשהכדור עף אלי הוא נראה לי כמו ברק.

    יניב – פוסט נהדר ממש!

    1. כיום גם עושים דברים כאלה ב Virtual Reality. למי שלא מתאמן במשך שנים אין שום סיכוי במהירויות שהפיצ'רים זורקים.

להגיב על יניב שושני לבטל

סגירת תפריט