פרויקט אגדות כדורסל II: בוריס דיאו – אגדה עגולה / איל רדושקוביץ'

בוריס דיאו – פרויקט האגדות II \ איל רדושקוביץ

דמות עגולה:

דמות מורכבת והטרוגנית, כלומר בעלת תכונות רבות. לדמות עגולה יש לפחות שתי תכונות שונות זו מזו או סותרות אחת את האחרת. בדרך כלל, היא גם דמות דינמית שעוברת שינוי והתפתחות. במהלך היצירה הצטרפה לדמות תכונה שלא הייתה קיימת בה בתחילת היצירה וחל באופייה שינוי.

כמו ילד בחנות ממתקים, נכנסתי לחדר ההלבשה של הספרס בגארדן. היום נראה כאילו זה היה בעשור אחר. השלישייה הגדולה היתה שם. קוואי היה שתקן ונאמן, למרקוס צ'וקר, ודני גרין ופטי היו שני קלעי שלשות אדירים. ורק שחקן אחד נתן לי חסד למבוכה וההתרגשות הניכרים שלי: בוריס דיאו. כמה כתבי טלוויזיה אגרסיביים מ- NBA סין דחפו את הטאבלט שלהם אל מול דני גרין ודחפו אותי בחדר ההלבשה הצפוף 90 מעלות, ולפני שהספקתי להסדיר את היציבה שלי, את הנשימה שלי ואת הכעס שלי על המבוכת לוקר רום שלי והצ'וקינג שלי אל מול האלילים הספורטיביים שלי, נתקלתי בבוריס דיאו. הרמתי את הראש למעלה כדי לצפות בו בוחן אותי בשעשוע, ספק מחייך ספק צוחק, מזמין שאלה מוכנה. אני רק רציתי להתנפל עליו בחיבוק ולהגיד לו תודה על כל מה שעשית, תודה על כל מסירה על כל נקודה, על כל הוקי אסיסט ועל כל הטעייה שמנמנה. ובמקום זה הנדתי ראשי באי נוחות שמחה, מציינת את מלוא ההערכה שלי על החלק שלו במשחק היפה. ובוריס עצר, כמעט רצה להושיט יד ולחבק את המבוכה שלי. והעץ היה מאושר.

 

בוריס דיאו האגדה

 

בוריס דיאו הוא לא החומר ממנו עשויות אגדות, הוא לא זכה ב MVP או מלכות הסלים, החולצה שלו לא תיתלה, ופסלים שלו לא ייחצבו. מדובר על שחקן ששיחק בליגה 14 עונות עם ממוצע קריירה של פחות מ-10 נק', גם שום דבר מרשים לא מתחבא בשאר הנתונים הסטטיסטיים שלו, הוא לא מכונת ריבאונד כמו רודמן, הוא לא מגן מפחיד כמו גובר, הוא אפילו נחתך מהשרלוט בובקטס בשנת 2012, קבוצה שסיימה עם המאזן הכי גרוע בליגה, אבל לכמה רגעים בשנת 2014, הפוינט פורוורד השמנמן הזה היה השחקן הכי חשוב בקבוצה ששיחקה את הכדורסל הכי יפה אי פעם.

 

מספרים על דיאו שעוד מהנוער הוא היה חושב שיש דרך לשחק את המשחק. דרך המסירות, דרך הקבוצה, דרך התנועה. הוא היה משחק ג'אגלינג עם שלושה כדורים באימונים ומשחק מסירות עם  ציורים על הקיר.  הסאנס של 'התקפת 7 השניות או פחות' של דאנטוני התאימה לו כמו קפסולה למכונת נספרסו. קבוצה ששחררה את השחקנים שלה לעשות כל העולה על רוחם,  הקבוצה של נאש, המטריקס, אמארה וג'ו גונסון ופאקינג בוריס דיאו בתור הפוינט גארד שלה מהספסל בגובה 8'6:

Boris Diaw – Lost and found

 

 

השנים עברו וחלפו והילד הלך וגדל.

נתקפת שבע השניות נזרקה נשכחת לפח האשפה של ההיסטוריה, נאש הזדקן, וכמו רודמן ללא צאק דיילי, בוריס לא מצא עצמו יותר בפיניקס.

 

ארבע השנים השחונות שלו בשארלוט הסתכמו באוזלת יד של מערכת לא מוצלחת, ושחרור באמצע עונת 2012, ומשפט אחד אלמותי של המאמן פול סילאס: "אני פשוט לא מבין את המשחק שלו, הוא לא רוצה לקלוע", דיאו העדיף למסור כשאחרים העדיפו לקלוע.

 

הספרס עקבו אחרי דיאו במשך שנים. לפני שבוריס הגיע ל- NBA, הוא היה מגיע לאימון של הספרס לבקר את טוני, ב- 2003 הם שקלו לקחת אותו בדראפט, ב- 2012 הם ידעו מקרוב שהוא אומלל בשרלוט. ההשמנה שלו נהייתה דבר כ"כ בולט, שסילאס ביקר אותו בפומבי על זה. הספרס ניסו להשיג אותו בטרייד אבל לא הצליחו למצוא משכורות מתאימות. בינתיים פרקר נידנד לביופורד, וביופורד שמר את הצרפתי שלו בשקט: "אנחנו יודעים, הוא פירק לנו את הצורה במשך שנים כשהוא היה בפיניקס, השנים האומללות שלו בשרלוט לא מייצגות, הוא צריך להעריך את השחקנים שהוא משחק איתם".

 

ואז הbeautifull game הגיע לשיאו. עונת 2013-2014, שהחלה לס"א אחרי סל אחד של גיז'ס שאטלוורת', סל שעד היום אני לא מסוגל להסתכל עליו, היתה השיא של אבולוציית המשחק באותו זמן: הכדור זז יותר מהר מהשחקנים, אלטרואיזם מוחלט, יחידה מדהימה של כישרונות תחליפיים שחושבים וחושבים וזזים ומניעים, מעין טיקי טאקה תכליתי. ולשתי סדרות פלייאוף מכריעות, בוריס דיאו היה האנדריאס אינסייטה של הספרס.

 

את העונה הספרס סיימו במקום הראשון בליגה. מאזן של 62-20. אחרי שעברו את דאלאס ופורטלנד, הם פגשו את אוקלוהומה בגמר המערב. אוקלוהומה של דוראנט ווסטברוק, עם איבקה כשחקן שלישי אדיר ועוד צוות מסייע לעילא ולעילא. כזאת שניצחה את הספרס ב- 11-12, והפסידה לספרס ב- 12-13 באותו מעמד. הפרשנים, כרגיל, קברו את ס"א לפני הסדרה: זקנה, חוסר בכישרון היו הסיבות הרגילות. איבקה לא שיחק בשני המשחקים הראשונים והספרס עלו ל- 2-0 קליל. כשאיבקה חזר למשחק 3, עם המגרש הביתי, הרעמים הצליחו לנצח שתיים ברציפות ולהטות את הסדרה. הפופוביצ'ים נראו חסרי פיתרונות. אי שם בסוף גיים 4, לפופ נמאס מהמינוס האסטרונומי ומעלה חמישיית מחליפים, בינהם בוריס חביבתי. ובוריס העגלגל החל לעשות מה שבוריס עושה. הוא התגלגל לו אל הטופ אוף דה קי, קלע מחצי מרחק, הניע כדור למופת וגרם לפופ לחשוב שהנה, נמצאה האבידה.

 

וזה השתלם, דיאו החזיר את הצבע לקבוצה בגיים 5, וקלע 26 נקודות בגיים 6. 26 נקודות לבחור שמנמן שרק לפני שנתיים נופה מהקבוצה הכי גרועה בליגה.

 

Boris Diaw Scores 26 for the Spurs in Game 6

 

ואז הגיעו הלברונים. אלופים במשך שנתיים ברציפות, חולים במחלת העוד. זחוחים ונוצצים. ריי אלן עדיין ישב עם החרמש על הספסל, וויד בוש ולברון התקיימו תחת מערכת שכר אחת, אבל הם לא יכלו לפופוביצים. שנה של נקמה שבושלה לה ואחד מהשפים המרכזיים היה דיאו.

 

Boris Diaw Passing Clinic – Video Analysis [ NBA Finales 2014 ]

 

אל תסתכלו על הסטטיסטיקה. הוא לא מוביל בנקודות, לא לוקח יותר מדי ריבאונדים ואפילו באסיסטים ראינו יותר מספרים. אבל אם תשאלו את רועי ויינברג בשתיים בבוקר בשמירה במוצב: "מי היה צריך לקחת final MVP? דיאו או השיקוץ?" הוא יגיד לכם בוריס. הצורה שבה הוא זז, היכולת הזאת לעשות פאמפ פייק כ"כ מושלם, האלגנטיות, שמחת המשחק.

 

למשך סתיו אחד, בוריס דיאו היה כל מה שיפה בכדורסל.

 

בוריס דיאו הוא אגדה.

 

לפוסט הזה יש 55 תגובות

  1. אחלה פוסט.

    בלי קשר לפוסט הנהדר דיאו לא אגדה בשום יקום, פלנטה ויקומים מקבילים.

    לא קרוב להיות אגדה. באותה מידה יכלתי לשים את רג'י אוונס כאגדה.

    פול ג'ורג' מתבייש שלפניו נבחרו דיאו, ארינאס ורונדו.

  2. פוסט נחמד, נהדר ורומנטי.

    אבל מכאן ועד להפוך את דיאו לאגדה? הדרך רחוקה עד מאוד. וזה בלי קשר למספרים. שחקן שהיה טוב באמת במשך שבועיים בערך הוא לא אגדה.

    למעשה, לכתוב על דיאו ככה זה קצת מזכיר בחורה (או בחור אם אתם רוצים) שהבן זוג הראשון שלה הוא בעיניה הדבא הכי טוב עלי אדמות למרות שבמציאות מדובר באיזה זב חוטם מחוצ'קן.

    לא אגדה, לא אגדה, לא אגדה

  3. פוסט נהדר. כתוב קליל ונפלאות בעיניי.
    יאיר התיאור שלך די נכון רק שלטעמי באותם שבועיים דיאט על המגרש נראה כמו קייט אפטון בגליון של ספורט אילוסטרייד . מי מאתנו לא זוכר לעד במידה ויצא לו את השבועיים שהיה עם מלכת הכיתה (לי לא אגב)…

  4. אגדה עגולה, שמנמנה ורומנטית.
    בסופו של דבר, מספרים זה נחמד אבל יש דברים שהם הרבה מעבר לסטטיסטיקה. לא אגדה קלאסית אבל בהחלט אגדה במסלול עוקף אגדות שגרתיות.
    כתוב מצוין. תודה רבה!

  5. פוסט נפלא על שחקן מיוחד, נדיר ואגדתי בהחלט. תודה רבה איל.
    מי שחושב שרק המספרים לבדם מייצרים אגדות שיעשה רילוקיישן לאוקלהומה ויניח לנו להנות מכל מה שלא ניתן למדידה מספרית ועדיין מהווה חלק עצום מהמציאות. ההפסד כולו שלכם.

  6. אחד השחקנים הכי רומנטיים, ריגשיים וחסרי אגו שראיתי ב-NBA. הוא פשוט שם. חביב. נחמד. לא האדם הראשון שהיית בוחר לקבוצה שלך כשהיית משחק במגרש. חדוות המשחק שלו מיוחדת במינה.

  7. טור מקסים וכיפי.

    הזמן היחיד בה דיאו הראה יכולות ייחודיות ויוצאות דופן הייתה בפיניקס ב2006, כשאמארה היה פצוע ודיאו היה לב ההתקפה מתחת לסל. דיאו היה המוסר השני בקבוצה עם 6.2 אסיסטים, אחרי ה10.5 של נאש, והוסיף 6.9 ריבאונדים.
    ההתקפה בהשראת דאנטוני, ובהוצאה לפועל של נאש, שון מריון ודיאו הייתה תענוג לעיניים, ושם הפסאודו אגדה הזה היה בשיאו.

  8. כתבה נפלאה.
    לא אכפת לי שהוא לא אגדה בעיניי, כי זכיתי לקרוא על שחקן נהדר ומיוחד.

    אגב, לא ידעתי שסילאס אמר מה שאמר, אבל גם לי זה נראה ככה במהלך שנותיו בסן אנטוניו. כל עוד לא "קראו את הבלוף שלו" שהוא לא זורק לסל (או במעט הפעמים שהוא כן זרק), זו היתה התקפה נהדרת שהוא ניהל. בימים שהבינו שהוא לא זורק זה היה נראה רע.

  9. כשראיתי את הכותרת, אמרתי לעצמי. מה פתאם. אין מצב.
    בסוף השורה האחרונה, ידעתי באופן המוחלט והבלתי ניתן לעירעור: הכותרת צודקת. האיש אגדה. תודה.

    1. גם אחרי השורה האחרונה דירו הוא לא אגדה כלל. צריך רמת כדורסל כללית גבוהה במשך תקופה ניכרת בשביל זה וזה אין לדיאו. כל השחקנים המובילים של היום או בשנים קודמות שלא נכנסו לפרויקט אגדות זה הם לפני דיאו שהוא מלכתחילה וגם בדיעבד לא אגדה!
      זה ללא קשר למאמר הנהדר!

  10. הספרס ב-2014 שיחקו כדורסל יפה יותר מהסלטיקס בשנות השמונים שלא לדבר על השואו טיים של הלייקרס, או מפיניקס של נאש (שגם בה שותף דיאו כאמור)?

  11. דיאו לא אגדה הוא היה שחקן משלים משך רוב הקריירה שלו
    באותה מידה אפשר לשאול איפה שחקנים כמו הורי ,רון הארפר ,הוראס גראנט ,דרק פישר ,אנטואן ג’יימסון
    אפילו במונחים של אירופאים שחקנים כמו דראגיץ ,סטיוקוביץ ,איבקה ,קוקוץ ,ראדג׳ה ,פטרוביץ ,דיבאץ ,מרק גאסול,דטלף שרמפף ,בלינלי ועוד הרבה לפניו
    צריך להקים ועדת חקירה מי אישר את בוריס

  12. מקסים, אני מרגיש שהכיף בפרוייקט הזה היא הזווית האישית והסובייקטיבית למושג אגדה, בניגוד ל50 האגדות המקוריות שנבחרו ב97.
    דיאו באמת ייחודי בעולם הכדורסל בכל כך הרבה מובנים, שתי הקבוצות שבהן פרח היו קבוצות ייחודיות בעולם הכדורסל.
    אגדה.

    1. נכון.
      בהתחלה קצת התעצבתי על כך שלא חשבנו על זה קצת יותר לפני תחילת הפרוייקט, דירגנו כצוות ואז כתבנו לפי סדר מסוים.
      אבל מנחם, כמו מנחם, אוהב את הבלאגן והיצירתיות של שליפה מהמותן. והיופי בכך שכל חבר צוות פשוט בחר שם של שחקן, לאו דווקא מרשימת שמות מוקדמת הוציא משהו מאוד אישי ומיוחד, גם אם לא מדויק היסטורית.

    2. גרשון, אמרת את זה יפה ומדוייק. וטוב שכך, כי למי יש כוח לעוד דירוג טופ 5/10/50. ובכל מקרה, כל דירוג הוא בסופו של דבר סובייקטיבי. אותי לפחות יותר מעניין לקרוא את הטור הזה מאשר עוד סקירה של הCV של שחקנים כמו פול ג׳ורג׳ שלא באמת נגעו באף אחד.

  13. מאמר נפלא ביותר
    מתחבר למה שינום כתב .
    האיש לא אגדה (ולא מתקרב )
    אך זכינו לקרוא סיפור מופלא.
    מה שמוביל אותי להרהר האם הפרויקט לא היה מעניין יותר אם היינו בוחרים 50 סיפורים על שחקנים ייחודיים ומעניינים מאשר האגדות אותם כולנו מכירים היטב .

  14. תענוג של קריאה.
    אני מת על דיאו, ולמשך כמה שבועות באותו פלייאוף הוא בהחלט היה אגדה.
    לטעמי זה לא מספיק כדי להיכנס לטופ 50 של הרשימה (כמו שג'רמי לין לא אמור להיכנס רק בגלל הלינסניטי), אבל מה אכפת לי, קיבלתי אחלה פוסט על אחלה שחקן, תודה.

  15. אני מבין את אלה שטוענים שהוא לא אגדה. אבל כמו שהצדיקו את הבחירה של יאו להיכל התהילה עם ההשפעה היחודית שלו על השוק הסיני, ככה אני מצדיק את הבחירה בו.
    הוא היה שחקן בליגה הטובה בעולם, בקבוצה ששיחקה הכי יפה מאז ומעולם, מבלי להיות משועבד למשחק.
    אגדה שהיתה באמת

  16. תודה פוסט מרגש על שחקן מרגש.
    היה הוגן לכתוב גם על התקופה שלו בפיניקס, שם התחיל להיות בוריס דיאו, אבל אצלי הוא אגדה בגלל המסתורין שאפף אותו מחוץ למגרש.
    במשך שנים היה נחשב "האיש הכי מעניין בnba" והסיפורים עליו היו קורעים. החל מהמכונת נספרסו שהיה מביא לכל חדר הלבשה ושותה אספרסו במחצית משחק כאילו היה בבית קפה פריזיאני, דרך החלום שלו להקיף את העולם על יאכטה וכלה בהיותו צלם מקצועי שעבודות שלו הוצגו בתערוכות ועיתונים.
    ממש איש רנסנס במלוא מובן המילה. איך אמרת? דמות עגולה.

  17. פוסט נחמד. אין ספק שהיה שחקן טוב עם ניצוצות של הברקות אבל הוא לא אגדה וזה בלי קשר לסטטיסטיקה.

    שחקן משלים מצויין שצריך להיכלל בפוסט ההמשך של דובי לשחקנים טובים שאסור לשכוח. הוא לא יותר טוב מקוקוץ' למשל או סבוניס או שחקנים אחרים שהוזכרו כמו רוברט הורי ודרק פישר

  18. כשבוחנים היום שחקנים, בעיקר לדראפטים כדי לנסות לנבא הצלחה עתידית, מתאמצים להתרכז בדברים שאפשר למדוד. גובה, אורך ידיים, גובה קפיצה, גודל היד עצמה, גודל הזרת, מספר נעליים, מספר כובע, גודל הכובעון. מתוך אמונה שיש דברים שנותנים יתרון לשחקנים במצבים שונים. אבל אז נזרקים הצידה ומתעלמים מכל היתרונות ששחקנים יכולים להביא שהם עדיין לא כל כך מדידים, לפחות לא בצורה כזו מובהקת. מיקום, ראיית משחק, חוש עכביש.
    בתקופתו של דיאו היו שני מאמנים שהבינו את זה: השפם והפופ. בעולם מקביל בוריס חותך לספרס הישר מפיניקס ולא מאבד שנים לדיכאון של שארלוט, קבוצה שבכלל לא הבינה את סט הכישורים שלו. באותו עולם מקביל, ספרס מתחילים לבנות את משחק המסירות שלהם ארבע שנים מוקדם יותר, ומה שראינו בעולם שלנו ב-2014 היה רק חלקיק מהרהבתנות ש-2014 המקבילה קיבלה. בעולם המקביל הזה, בוריס הוא אגדה.
    בעולם שלנו? גם. כי הוא הצית למספיק זמן את הדמיון, גם אם קיבלנו רק את האפטרשוק מהפיצוץ מאותו עולם מקביל.

  19. זה לא אי אס פין פה, ואין פרסים בסוף. אף שחקן לא יקום מזיע באמצע הלילה כי מישהו בחר בדיאו לפניו. חוצמזה שרק על הקטע של האספרסו במחצית מגיע לו התואר אגדה.

  20. אגדה או לא אגדה? לא ממש אכפת לי. זה שחקן שצריך לכתוב עליו וזהו. בדיוק הזן הזה שבו הסטטיסטיקה מספרת רק חלק מהסיפור.

  21. פוסט מקסים על שחקן שפשוט נהנה לשחק כדורסל, וגרם הנאה לכל הצופים בו. אבל את בוריס האמיתי ניתן להכיר בדברים שהוא עושה מחוץ לכדורסל. SI כתב על כך סיפור בעשרה עמודים נפלאים.
    אגדה או לא – כיף לקרוא עליו.

  22. פוסט נהדר.

    יש שחקנים שצריך לראות אותם משחקים כדי להבין כמה הם גדולים באמת, לפעמים המספרים לא מספרים את כל הסיפור.

    ג'רי סלואן השחקן היה כזה, רוברט הורי היה כזה וכמובן שסבוניס היה כזה (למרות שהדוק עדיין לא מכיר בגדולתו 😉 )

      1. נולדתי בשנות ה-80, אז זאת תוצאה של שעות על גבי שעות של נבירות באתרי ווידאו של משחקי NBA ישנים (אני שהם עדיין קיימים איפשהו על דיסקים שמעלים אבק). לא יודע למה דווקא הוא עלה לי לראש, כנראה שהוא עשה עלי רושם יותר חזק משחשבתי.

        היתה תקופה שהייתי מבלה שעות בהשגת משחקים ישנים של הבולס או שחקנים גדולים אחרים. זאת חוויה שאני לא בהכרח ממליץ לאנשים אחרים (אל תראו לעולם את משחק 3 הארכות בין קנזס של צ'מברליין לצפון קרוליינה!), אבל בין היתר הצלחתי לראות את שיקגו של נורם ואן ליר, בוב לאב וג'רי סלואן – אם כי חלקם ברבעים בודדים וחלקם ללא סאונד (שמזכירים את סרטי ה-NFL הראשונים). אלה שעות שכנראה היום לא הייתי מבזבז, אבל אין ספק שבאותו הזמן זה נראה לי הדבר החשוב ביותר…
        ׁׁ(אגב, אני חייב לציין שבניגוד לכדורסל באירופה באותם שנים, בהחלט רואים משחקים ב-NBA שמאוד מזכירים את אלה שגדלתי עליהם בשנות ה-80)

          1. אלה היו פורומים שכבר לא קיימים ואתרים שצריך אליהם הזמנה מיוחדת ומתמחים בספורט, אני חושב שחלק מההנאה בחיפוש אחריהם היתה המרדף. לינקים רבים באתרים האלה נעלמו לתהומות הנשייה כשה-FBI החליטו להוריד אתרים כמו מגה אפלואד ודומיו.

            לדעתי קיימים גם היום אתרים כאלה, אבל צריך לחפש טוב טוב, כי הם לא יופיעו בחיפוש פשוט בגוגל

          2. אוף איזה באסה, אני חולה על ההיסטוריה של הליגה. אין איזו דרך להזמין מהליגה בתשלום? הליג פאס מציע כל כך מעט בתחום.

          3. רוב השידורים היו בערוצים מקומיים או בצילום לחברת החדשות ולא כחלק מהסכם השידורים של הליגה, לכן הם לא יכולים להציע את זה כחלק מהחבילות שלהם.
            אגב, לגבי שנות ה-70 ולפני היה קל יותר להשיג משחקים ששוחקו בעונה הסדירה ולא בפלייאוף, כנראה משום שהזכויות לא היו שייכות לליגה וכל ערוץ היה יכול לשדר את המשחקים שבחר.

          4. אם תמצאו, אני חושב שיכול להיות מעניין להעלות כאן פוסט של ניתוח טקטי, כמו שנמרוד עשה בפלייאוף, ולהצביע על ההבדלים בין אז להיום. יכול להיות מרתק.

  23. שחקן נהדר, אגדה בנבחרת השחקנים המשלימים. היה גם מאד מהנה לקרוא את הכתבה עליו בספורטס אילוסטרייטד. נשמע כמו אדם שיודע להנות מהחיים, שזו מיומנות מאד חשובה.
    חבל שאתה מנסה לפאר אותו ע"י הקטנה של לברון, באמת נמאס מהכינוי שיקוץ, ממש טרול עם רישיון לפוסט. משום מה בכתבה המפרגנת עליו ב SI לא ראו צורך לעשות את זה.
    גם כתבת שבוריס היה מועמד ל MVP במקום לברון?

    1. השיקוץ הוא השחקן שעזב את סא לקבוצה צפונית ומטעמי שברון לב לא אציין את שמו.
      אני כבר שנה על העגלה של לברון חביבי.

  24. אגדה ועוד איך, יותר בזכות מה שמסביב ופחות בגלל מה שעל הפרקט, אבל עדיין אגדה.
    בכלל, כל מי שהיה חלק מהקבוצה ב 2014 זכאי להיכנס ל hof גם אם שיחק דקה אחת . . .

  25. תשמעו, אף אחד מהמגיבים לא הצליח לשכנע אותי שדיאו אגדה. זה שהוא שחקן חכם – סבבה, זה שהיו לו שני סיבובי פליאוף טובים ב-2014 – ידוע.

    אבל רבאק, מה הגזמתם. התחושה היא שאו שמי שחושב שהוא אגדה אוהד את הספרס (שזה בסדר. טרמפיסטים תמיד היו ויהיו) או שממש האדרתם את האליפות של 2014 (כי לפי אותם סטנדרטים אז גם איגוואדלה או שון לווינגסטון אגדות)

    1. האליפות של 2014 הייתה תצוגת תכלית של איך כדורסל אמור להיראות.
      לא זכורה לי אף קבוצה (כולל הספרס עצמה בשנים הצמודות) ששיחקה בצורה שלמה שכזאת.

      עם זאת, מסכים לחלוטין שדיאו לא ממש אגדה, אבל בסופו של דבר זאת בחירה סובייקטיבית, זה לא שיש רשימה מסודרת של קריטריונים…

  26. פוסט נפלא על שחקן נפלא, מוח כדורסל מבריק. לגמרי אגדה בספר שלי. הרבה יותר מעניין לצפות בדיאו מאשר בפול ג'ורג'.

להגיב על הציפור הנדירה לבטל

סגירת תפריט