מאנו ג'ינובילי – קווים לדמותו של ענק / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

מאנו ג'ינובילי – קווים לדמותו של ענק / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

(מי שכבר קרא כתגובה יכול לדלג).

איזה באסה… ממש תחושה של יתמות.

אבל אתאפק, אכבד את ההחלטה, לא אגיד שזו טעות ושיכל בהחלט לשחק עוד עונה לפחות. הוא תרם מספיק לשלושה שחקנים שמשחקים במשך חמישים שנה, אז פשוט נשמח שזכינו ונגיד לו תודה על הכל. תודה מאנול'ה, אין כמוך.

אז ככה:

א. כשרון (או ליתר דיוק, מגבלות הכשרון) – "הבעיה", אם אפשר להגדיר את זה ככה, ברוב השחקנים בנ.ב.א, ובוודאי בכוכבי הליגה ואגדותיה, היא שהם פשוט מוכשרים בטירוף, הן פיזית, והן מבחינת יכולות כדורסל בסיסיות (קליעה, כדרור וכדומה). למה "בעיה"? מאחר ואני מוצא שקשה לי, כאדם ממוצע להפליא, להתחבר אליהם. אין לי ממש יכולת לדמיין את עצמי חודר כמו לברון, קולע כמו סטף או קופץ כמו ד-וייד. אפילו בחלומות שלי אני לא מסוגל לעשות את מה שהאנשים האלה עושים במציאות באופן כמעט שגרתי. ומאנו, בהקשר הזה, הוא הרבה יותר "משלנו" – נכון שהוא יותר גבוה ממני, וגם קולע יותר טוב, אבל הוא מספיק "חסר כשרון", בוודאי יחסית לשאר השחקנים שסביבו, כדי שאוכל להרגיש שגם אני יכול לעשות את מה שהוא עושה. במובן זה, לדעתי, מאנו הוא השחקן הכי "נגיש" והכי "רגיל" בליגה. כשהוא מצליח, אני מרגיש שגם אני יכול. שאפשר להיות שחקן שלא נראה אתלטי במיוחד, לבן, לא אמריקאי, ואפילו זקן, בדיוק כמוני, ולהתמודד עם השחקנים המוכשרים ביותר בתבל. כמו שאפלטון אמר – מאנו נראה כמונו, אבל עושה דברים שאנחנו עושים רק בחלום. מדהים, אני אומר לעצמי, וחושב, איך הוא עושה את זה?

ב. חכמת משחק – מאנו מפצח את הבעיה עם השכל שלו. הוא פשוט חושב על זה, ככל שאפשר להגדיר שברירי שניה ואינטואציות של הרף עין כחשיבה, ומוצא את הפתרון המתאים ביותר בסיטואציה. כמו גאון ארגנטינאי אחר, כשאתה מסתכל עליו אתה לא מבין מה הוא עושה, ומה הוא הולך לעשות, אבל אתה יודע שמשהו בו מעבד עכשיו את הסיטואציה ומוצא פתרון. זה לא תמיד עובד, אבל זה תמיד מדהים לראות את זה ומאד ייחודי.

ג. תעוזה ומקוריות – "המעז מנצח", אומרים בSAS הבריטי ובסיירת מטכ"ל הישראלית, ומאנו הוא לוחם הקומנדו האולטימטיבי על הפרקט. אין דבר שלא יעלה בדמיונו, ואין דבר שלא יעז לבצע. מאנו לא מכיר בגבולות המעטפת, ואם כן זה רק כדי לאתגר אותם ולבדוק מה קורה בצד השני. כדרכם של רעיונות מקוריים, לעתים זה מסתיים בכשלון מהדהד ומפח נפש צורב, אבל הוא תמיד ימציא שוב משהו מבריק.

ד. חוסר פחד – פירלס. לגמרי. למה אני לא כזה? ואיך הוא מצליח להיות כזה? איך האיש הזה, עם כישרונותיו המוגבלים, זרותו הבסיסית, טעויות שעשה והפסדים שספג, ממשיך להתמודד עם כל המפלצות המפחידות שם על הפרקט ולא מפחד כלל? תחשבו על כל עבירות התוקף שהוא סוחט – אתה בן אדם רזה בן 40, מגיעה מולך מפלצת של 120 קילו במהירות של 25 קמ"ש (גילרי, כמה זה שווה בעוצמת פגיעה?), ואתה פשוט עומד שם וחוטף את זה. ואז עושה את זה שוב. השתגעת? ופשוט להסתכל על המאצ'-אפ – האיש הזה "נלחם" בקובי בריאנט, דויין וייד וג'יימס הארדן. כולם שחקנים יותר מוכשרים ואתלטיים ממנו, ובכל משחק, בכל מהלך, הוא לא מפחד מהם וממה שהם יכולים לעשות. עכשיו תגידו לי, טוב בסדר, אבל הוא בכל זאת שחקן מצוין. נכון, אבל יש לו ימים… שהוא מחטיא בלי הכרה בכלל… יש לילות שהוא מאבד את הכדור בדרכים שאפילו הוא בעצמו לא מבין… ועדיין, יאצק תמיד נופל וקם – הוא תמיד יהיה שם, חסר פחד, למהלך הבא.

ה. פוקוס/מבט – אני יכול להעביר משחק שלם רק בלהסתכל על הפנים של מאנו משחק. זה בית ספר לאיך צריך להתנהל בחיים. פתוח, נקי, קולט ומעבד. אין עבר. אין עתיד. יש רק התמקדות ברגע הזה. אם הייתה דרך למדוד את רמת הריכוז של שחקנים בזמן המשחק, אין לי ספק שמאנו היה בשורה הראשונה. זן/Zen.

ו. מחויבות/תחרותיות/"מה שצריך לעשות" – יש שחקנים שעושים מה שהם רוצים. רוב השחקנים עושים מה שהם יכולים. מאנו עושה את מה שצריך לעשות. לעתים זה מה שגם פופ חושב שצריך לעשות, לעתים לא, אבל לא לטעות – הוא לא עושה "מה שבא לו", הוא עושה את מה שהוא חושב שצריך לעשות. גם אם זה מהלך כמעט נואש, וגם אם זה לא בהכרח משהו שמאנו טוב בו, וגם אם לפעמים זה לא מצליח – תמיד את מה שצריך לעשות. אם מה שצריך לעשות זה לחסום את הארדן בפוזשן המכריע במשחק מכריע בפלייאוף, אז זה מה שמאנו יעשה. "על הארדן? סוחט העבירות המושלם? השתגעת?", אני חושב לעצמי, אבל מאנו לא מתעסק בכלום חוץ מבמה שצריך לעשות. אז אם צריך לחסום את הארדן, עם כל הסיכונים הכרוכים בכך, זה מה שיעשה. אם צריך לשחק כשחקן שישי במשך עשור, זה מה שיעשה. נכון, גם פלופים, מודה… אם זה מה שצריך לעשות. וגם ירוט עטלפים… ואם צריך לקחת עוד צעד אחורה, לזרוק שלשה ממרחק של סטף קרי, בקשת גבוהה מהרגיל כי מולך עומד הורפורד, אז זה מה שיעשה. מחויבות טוטלית לדבר הנכון.

ז. כנות – בניגוד לפורמליות האמריקאית כל כך, וללא מעט רהב שנפוץ בליגה, מאנו מדבר בכנות. לכל שאלה יש תשובה והיא בדרך כלל ישירה ונכונה. הוא לא מעליב אף אחד וגם לא מתחנף לאף אחד. בתום משחק הניצחון הבודד על הלוחמים בסדרת הפלייאוף האחרונה, כשנשאל איך הצליחו לעשות את זה, אמר בין השאר שהלוחמים פשוט לא קלעו טוב כמו בדרך כלל. אמת שכל צופה יכל להגיד, אבל רוב השחקנים לא היו אומרים. גם כאן, מאנו הוא "משלנו", הוא מדבר רגיל לגמרי ואומר דברים שגם אנחנו היינו אומרים. נפלא.

ח. חבר לקבוצה – כל הסעיפים דלעיל מביאים לכך שמאנו תורם המון לכל קבוצה ובכל סיטואציה. הוא יכול להיות שחקן שישי בסאן אנטוניו ושחקן מוביל בנבחרת ארגנטינה, ובשני המקרים הקבוצה תרוויח ממנו את המקסימום, ושחקנים אחרים יהפכו טובים יותר. קבוצות שמאנו חבר בהן יגיעו להישגים מעבר למצופה מסך הכשרון שלהן, הרבה בזכות היכולת של מאנו להתאים את עצמו למה שצריך בסיטואציה ספציפית ובקבוצה ספציפית. בסרט "גלדיאטור" יש סצינה שבה גלדיאטורים שלא לגמרי מכירים אחד את השני מגיעים בפעם הראשונה לאיצטדיון להתמודד עם קבוצת לוחמים מאומנת וחמושה. השערים עדיין לא נפתחו, אין להם מושג מה הולך לקרות, ומקסימוס אומר להם "לא משנה מה יגיע מבעד לשער הזה, יש לנו יותר סיכוי להתמודד איתו אם נעבוד ביחד". מאנו לא צריך להגיד את זה, ולא צריך להגיד את זה למאנו, הוא פשוט חי את זה ולקבוצות שלו יש יותר סיכוי להתמודד.

ט. דוגמא והשראה – מבחינתי, מאנו יכול לשחק גם עד גיל שבעים. לא בגלל הכישרון אלא בגלל הדוגמא. נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים באופן כללי. ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות.

תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

 

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 62 תגובות

  1. קראתי בתגובה וגם כתגובה בפוסט אחר בעבר (אם אני זוכר נכון רשמת זאת בפוסט לפני מס חודשים)
    כל מילה
    אגדה
    עצב
    חלל ריק בהיבט האהדה מבחינתי

  2. אגב הטויטר מלא בציוצי פרידה מכל רחבי הליגה ובעיני זה ממש לא כדי לצאת ידי חובה. מאמין שהשחקנים והמאמנים באמת מכבדים ומעריכים אותו מעבר לסטנדרט

  3. נהדר! תודה רבה מיקי…
    רק מאוחר בלילה חלחלה אצלי התובנה שמנו לא ישחק יותר ולא יהיה יותר חלק מהNBA.
    כשאני חושב על זה, כל אוהד בן פחות משלושים לא מכיר את הליגה בלעדיו. העזיבה שלו גורעת את אחד מעמודי התווך של המשחק כמו שאנחנו מכירים אותו.

  4. יצא לי כבר לראות את התוכן בתגובות שכתבת, וללא ספק – כל מילה בול.
    שחקן ייחודי מאוד שיחסר לכל חובבי האנביאיי.

  5. קראתי ואהבתי, אבל:
    לגבי יתמות, נו באמת. בוא נשאיר דרמטיות יתר לנושאים אחרים.
    לגבי חסר כשרון או חסר אתלטיות, אני לא משוכנע שאני ואתה ראינו את אותו מאנו ב20 שנה האחרונות.

    1. לגבי אתלטיות, כאמור – נראה כחסר אתלטיות יחסית לשחקנים מובילים בליגה.

      אני לא חושב שאפשר להשוות אותו למייקל, די-וויד, קובי, דונובן מיטשל, קרטר ושאר רחפנים, לא בכח, לא במשקל ולא בקפיצה. הוא רזה, לא בנוי לתלפיות ולא מאד גבוה.

      תעיף מבט ברשימת האגדות II, ותבדוק מי שם בנוי כמו מאנו – מעטים מאד, ורובם כולם נכנסו בגלל הקליעה המופלאה שלהם (סטף, רג'י, מאלין), היחיד שעולה לי בראש שנחות פיזית ממאנו הוא סטיב נאש, וגם הוא קולע הרבה יותר טוב ממאנו.
      לדעתי זה חלק גדול מהעניין – פיזיות מוגבלת וקליעה שיש טובות ממנה, מגבילה את היכולת שלך להפוך לכוכב בליגה, ומאנו הצליח בזה. גם נאש ולהבדיל הנפלד. רשימה סופר מצומצמת.

  6. מאנו היה שני לפטרו בעמדה 2 בין השחקנים הזרים.
    נבחרת הזרים שלי –
    חמישייה: נאש, פטרוביץ', קירילנקו, נוביצקי והחלום.
    ספסל: פארקר, מאנו, קוקוץ', יאניס, שראמפף, סאבוניס, דיבאץ', סמיתס.
    לגבי קירילנקו, מי שלא יודע, הוא החוסם הטוב ביותר בכל הזמנים בעמדה 3, כן טוב יותר מד"ר ג'יי, והיחיד בעמדה ששווה לפחות שתי חסימות למשחק, אלא שהפציעות פגעו בנתוניו. וכן הוא המגוון ביותר ושחקן ההגנה הטוב ביותר מבין האירופים.

  7. באמת סוג של אמן כדורסל מהסוג שתמיד יפתיע אותך. כל דבר שעושה נראה לא מתאים ואיכשהו מושלם. הכל נראה מקרי אצלו אבל בצורה הכי מכוונת.
    שחקן שישי שהיה יכול וצריך להיות שחקן חמישייה עם עוד לפחות 3 אולסטארים בכיס אם היה משחק בקבוצה אחרת או אם רק היה מסתכל קצת על עצמו.
    שחקן שאיכשהו מרגיש שהקריירה שלו מפוספסת למרות 4 אליפויות כשחקן משמעותי, ואחוז הנצחונות הגבוה בתולדות הליגה.
    הדוגמא המושלמת להקרבה אישית לטובת הצלחה קבוצתית.
    שחקן שילד שיסתכל על הנתונים שלו בעוד 5 שנים יגיד שאין מצב שהוא צריך להיבחר להיכל התהילה אבל מגיע לו להיות בחדר הראשון בכניסה.
    איש הגומי, איש העטלף או פשוט מאנו.
    נתגעגע לראות את המוזרות המושלמת שלך, גם כשזה נגדנו.

  8. אכן אגדה. שחקן נפלא.

    אם כי אני חולק עליך בקשר לאתלטיות. מאנו אתלט עליון (ואני מניח שהוא גם שומר כמו שצריך על הגוף שלו כחלק מהמקצוענות שלו). אומנם הוא לא אתלט ברמה של העילית של ה-NBA, אבל לדעתי הוא מעל הממוצע.
    שחקן שמשחק בפול ספיד כל הזמן, זז עם הרגליים ומנתר כמו פנתר – אכן אתלט על (זאת פשוט תכונה לא מוערכת אצלו).

    ההבדל שהוא לא מסתמך רק על האתלטיות, אלא הוא גם חכם בצורה בלתי רגילה ויש לו את הידיים אולי הכי זריזות בעסק הזה (חוטף כשרוני של שילוב של מיקום, חוכמה ואתלטיות כמו כוח מתפרץ).

    אבל כמו שרשמת, הוא שם את הקבוצה שלו לפני הכל ועושה את מה שצריך ולא רק את מה שזוהר.

    ספורטאי על ואדם נדיר.

    1. חצי מההיילייט שלו זה הטבעות על הראש של שחקנים, כולל יאו מינג, ובערך כל הלייקרס. אין הרבה שחקנים בהיסטוריה של הליגה עם כזה רזומה.

      1. אתה צודק, אבל בעיני האירועים האלה נחשבים היילייט בדיוק בגלל שהוא לא "אמור" להיות מסוגל לעשות אותם. הם שם כי הם מפתיעים. כשמאנו מטביע זה תוצאה של אגרסיביות, תעוזה והרבה הטעיות ולא של עוצמה פיזית נטו. כשדונובן מיטשל או אולדיפו מטביעים זה נראה, לי לפחות, מהלך טבעי ומובן מאליו. למה שלא יטביעו? כשהשרוך הזקן מגיע לטבעת זה באמת קטע להיילייט.

    2. אתלט עליון הוא לא. אולי אתלט עליון ביחס לונילים אבל להשוות אותו לפריקים כמו קובי, לברון, וויד, יאניס וכו' זה מצחיק וזה מה שמיקי התכוון, הוא לא היה אתלט שקוב לטופ של הליגה.

      1. אגב, יש גם יתרונות לרזון היחסי שלו. המשקל הנמוך שמר על הניתור הגבוה שלו, יש לו המון חופש בפלג הגוף העליון, שכמות ושרירי חזה, זה אומר שאולי הוא לא יכול להוריד שחקנים חזקים לפוסט, אבל כן יכול לכדרר ולמסור מאחורי הגב, וליצור שינויי כיוון יעילים. היה לו גוף לעבוד איתו, והוא הוציא ממנו את המקסימום.

  9. מאנו איננו וזו עוד סיבה טובה לבטל את הליג-פאס שהפך מיותר בשנים האחרונות. אלא אם כן אתם רוצים לשלם 800 שקל לקאפקייק ועכשיו גם לתחת השמן של קאזינס. חבל על הכסף – אפשר למצוא הכל ברשת.

    הביטול אינו אוטומטי! הוא מתחדש מעצמו אם לא תדרשו במפורש!
    *** המועד האחרון לביטול הוא סוף אוגוסט ***

    יש צורך לבקש ביטול כאן:
    https://support.watch.nba.com/hc/en-us/articles/115000590674-Cancelling-an-NBA-League-Pass-Subscription

    אחרי שתתקבל הבקשה, יש לחזור להגדרות החשבון, ואז לבטל את האפשרות opt-in.

    חשוב!
    זו הדרך היחידה לביטול!
    ה-NBA עושה הכל כדי שתשכחו מהחשבון, ומי שלא נוקט בפעולה, והוא יתחדש מעצמו והכסף יירד!

  10. תודה רבה. כתוב בצורה מופתית.

    מצאתי את עצמי מסכים איתך לגבי הכל חוץ מנושא הכישרון והאתלטיות. אתלטיות לאו דווקא תלויה רק בניתור ורטיקאלי (ה-35" של מאנו בשיאו אגב לא נופל ממנתרים טובים בעבר בליגה כולל ווסטברוק ווייד). הוא קשור גם למבנה של הגוף, זריזות ידיים ורגליים, תיאום עין יד (גולפאים חייבים רמה סופר אנושית בזה), מהירות ריצה, שינויי כיוון וכו'. מאנו גם ארוך ידיים בודאות (אין מידע רשמי בעניין אך מבט אחד מספיק בכדי לראות את אורך ידיו). ככה שלעולם לא אטעה לחשוב שהוא "כמוני" בשום דרך.

    מאנו פשוט שייך לדור אחר בו שחקנים לא "שיכפלו" כישורים אצל מאמנים אישיים שגרמו להם להיות העתקים אחד של השני. היה לו את הרגש והאינטואיציה לשחק איך שרצה. אני חושב שככלי נשק במערך של פופוביץ' הוא היה הדמות האקוטית ביותר אחרי דאנקן מכיוון שהוא היה הסמל ליציאה מהתבנית. עד שהיריבה התחילה להבין איך הספרס משחקים ולאן השחקנים נעים מאנו היה זה ששובר את התבנית ועושה את המהלך הבלתי צפוי. את הבלתי צפוי הכי טוב לעשות כשהיריב נרדם או נע באינרציה. הוא היה הפיינלס MVP האמיתי של גמר 2005. המספרים לא עושים לו חסד אבל הם מדהימים: 19נק' ב-63% TS, 5 ריב', 4 אסיסטים, 1.3 חטיפות. אבל מה שהכי חשוב האופנסיב רייטינג שלו היה 117 כשהיה על המגרש והדיפנסיב 104. זה בסדרה צמודה ומותחת של 7 משחקים מול קבוצת ההגנה הכי טובה שאני ראיתי בימי חיי למעט הבולס ההם.

    לסופרסטארים בתחילת שנות ה-2000 כשמאנו הגיע לליגה היו 2-3 גו-טו מובס שהיה קשה לעצור. מאנו בדיוק כמו קוסמים ישנים בליגה כמו מג'יק, בירד, מארוביץ' או קוזי עשה קריירה מ-sleight of hand. הוא גרם לך להסתכל ימינה כשהוא הולך שמאלה. לפעמים הוסיף לעצמו דרגת קושי על מנת להוסיף אלמנט הפתעה.

  11. מיקי תודה. כתבת באופן מופלא על שחקן מופלא .
    מדהים שכמו במקרה דאנקן שניהם נעלמו אל האופק בהודעת פרישה קצרה ולאקונית בלי רעש וצלצולים. כמו שהיה במגרש כך גם מחוץ לו ,
    בלי מהומות אבל עם סטייל וקסם

  12. לא יכולתי לכתוב את זה יותר נכון בעצמי…..
    האיש והאגדה.
    הייתה לו גם קרחת פדחת שעשתה אותו אנושי ואח"כ הוא עבר לתספורת ג'ורדן ונתן עוד כמה שנים מעולות.
    חבל שפרש.
    אבל גם את זה עשה בזמן 🙂

  13. אני עדיין מסרב להאמין. עוד מעט פופ יתראיין באימוני הפתיחה, ישאלו אותו על מאנו ופופ יתן את התשובה הסרקסטית שלו, בזמן שפתאום מאחוריו נתחיל לראות דמות מטושטשת וחיוורת שמתחילה את האימון הראשון שלה לעונה. הדמות תתעוות לכל כיוון, תתעתע בשחורי השיער שמסביבו והכל תוך כדי חיוך רחב.

    אבל למקרה שלא, דווקא על הסעיף השישי שלך הייתי מתעכב. העולם שלנו הופך להיות בנוי יותר ויותר על אנשים שעושים את מה שהם רוצים, ושהשאר יתמודדו. אני אחנה על המדרכה ואחסום לכולם את השביל, כולל לנכים. אני ארד עכשיו לכביש ואעבור אותו באיטיות, מי שלא רוצה לפגוע בי, שיאט. אני אעשה מה שטוב לכיס שלי ולכיס של חברי במפלגה ולעזאזל עם המצביעים. לא למספיק אנשים היום יש את האגו הנמוך, ההבנה והראייה המרחבית והכי חשוב – הרצון, להבין מה הדבר הנכון לעשות בשביל הקבוצה, ואז לצאת ולעשות אותו, ויהי מה.
    אלו בדיוק הדמויות שראוי לחבק.

    נכנסנו לזמנים אפלים.

  14. מעולה.
    ללא ספק שחקן מיוחד שמאוד יחסר לליגה בכלל ולספרס בפרט.

    מקווה שישאר בספרס כחלק מצוות האימון, כמו שכתבת הנוכחות שלו מאוד חיובית ומועילה.

      1. וואוו, טעות ענקית, או שעושים עבירה לפני הזריקה(נותן אפשרות רק ל2 זריקות מהקו) או ששומרים בזהירות.

        לא שמהלך כזה או אחר מוריד מגדולתו של מאנו

  15. תודה על הפוסט. ועל התגובות היפות. לא מזמן דיברו על זה שגיימס הארדן בעל מהירות בלימה מעולה. אז מאנו הוא מספר אחד בזה ליגה. המוב שלו של סטפ בק דריבל מאחורי הגב. הוא אשכרה קולע שם פיידאווי מדהים לגמרי. הכניסה שלו בשמאל שהיא גם פיידאווי צידי כזה? אתה חייב להיות צ'יטה כדי להכניס אלפים כאלה. מאנו תמיד היה שחקן התקפה אגרסיבי שמחפש את המגע ומצליח לאזן את עצמו ליתרון אחריו. אי אפשר לעשות את זה 15 שנה באחוזי הצלחה כאלה אם אתה חלש לא יציב ולא זריז בטירוף. כנראה שלבנאדם יש הרבה יותר אתלטיות משנראה. יש לו כח מתפרץ מדהים, ניתור מעולה ויכולת הכי טובה שראיתי להימנע מחסימה. עזבו, הוא אתלט עליון. היה שחקן בלי חולשות. שאלה: האם כריס פול אתלט או לא?

    1. אין ספק הוא היה אתלט טופ, פשוט אנשים מבלבלים מסת שריר ואתלטיות
      אז זהו שאין שום קשר, וגם מראה הפנים שלו מאוד הטעה במיוחד הקרחת עשה רושם של שחיף חלש

כתיבת תגובה

סגירת תפריט