חם מהתנור: מאנו ג'ינובילי פרש

אחד מגדולי שחקני סן אנטוניו בכל הזמנים, מאנו ג'ינובילי, פרש מהאנ.בי.איי אחרי 1,057 משחקים. מאנו זכה ב-4 אליפויות עם הקבוצה, נבחר פעמיים לחמישיית הליגה השלישית ולאול-סטאר, היה חלק מהשלישייה הגדולה של המועדון לצד טים דאנקן וטוני פארקר וזכה במדליית זהב אולימפית. מוזמנים לקרוא את כתבתו של דור בלוך על השחקן הבינ"ל.

ג'ינובילי נחשב לאחד השחקנים היצירתיים ביותר ששיחקו כדורסל. היו לו 12 עונות רצופות בהן קלע בין 10 ל-19.5 נקודות וברוב הקריירה הוא עלה מהספסל, למרות שזכה בפרס השחקן השישי רק פעם אחת.

*

קווינסי פונדקסטר ישחק בשנה הקרובה בסן אנטוניו. בעונה האחרונה הוא שיחק 23 משחקים בשיקגו אחרי שלא שיחק ב-2015/16 וב-2016/17, לצד רוב 2017/18, אך היה שחקן של ניו אורלינס.

*

תומאס רובינסון, הבחירה החמישית בדראפט 2012, הסכים לחוזה לא מובטח באטלנטה. בעונה האחרונה שיחק בחימקי מוסקבה.

*

טיי לאוסון, הרכז לשעבר של דנבר שניצחה 57 משחקים, מתאמן בניו אורלינס. קיבל 19 דקות למשחק בוושינגטון בפלייאוף האחרון.

*

אוקלהומה צפויה לשקול ביי אאוט של קייל סינגלר שיחסוך כ-20 מיליון דולר העונה (מס מותרות). סינגלר שותף ב-12 משחקים העונה וירוויח השנה 5 מיליון דולר.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 69 תגובות

    1. אני קצת בשוק אבל ידענו שזה צפוי בקרוב. זהו שלושת הגדולים של פופ אינם. לא טימי, לא פארקר ולא מאנו. נשארנו רק עם מאנו דה מאן….

  1. סוף עידן בספרס באופן רשמי. הטריו בין המצליחים בהיסטוריה של הליגה סיים סופית. רק פופ נשאר. כבר מתחיל להתגעגע לגאון הארגנטינאי.

  2. אגדה גדולה אחד מגדולי השחקנים הזרים הליגה בכל הזמנים .
    אחד מהפייבוריטים שלי .
    היום בדיוק ראיתי בוואלה שמלאו בדיוק 14 שנה לניצחון הגדול של נבחרת ארגנטינה בחצי הגמר האולימפי על ארצות הברית.
    ארגנטינה ניצחה אז 81-89 והייתה זו פעם ראשונה ויחידה שנבחרת ארה"ב עם כוכבי הנבא לא לוקחת זהב אולימפי.
    מנו הוביל את ארגנטינה עם 29 נקודות (9/13 שדה 4/6 3 )
    והביס חבורה שכללה את לברון (3) וייד (2) דאנקן (10 ).
    וכן מריון,אמרה אייברסון (10 ) ובוזר.
    זה היה הרגע הגדול שלו במדי הנבחרת אחד מיני רבים בנבחרת וכמובן בנ.בא .
    אני אתגעגע כי הוא מסוג השחקנים הייחודיים הללו שאין כל כך בנמצא .

  3. ואתגר קטן אני לא ממש חשבתי אך טרם מצאתי
    שחקן שיזכה גם באליפות הנ.ב.א גם בזהב האולימפי וגם ביורוליג .
    חוץ ממנו כמובן .

    1. Ginobili is one of only two players in history, along with Bill Bradley, to win a EuroLeague title, an NBA championship and an Olympic gold medal.

  4. איזה באסה… ממש תחושה של יתמות.

    אבל אתאפק, אכבד את ההחלטה, לא אגיד שזו טעות ושיכל בהחלט לשחק עוד עונה לפחות. הוא תרם מספיק לשלושה שחקנים שמשחקים במשך חמישים שנה, אז פשוט נשמח שזכינו ונגיד לו תודה על הכל. תודה מאנול'ה, אין כמוך.

    אז ככה:

    א. כשרון (או ליתר דיוק, מגבלות הכשרון) – "הבעיה", אם אפשר להגדיר את זה ככה, ברוב השחקנים בנ.ב.א, ובוודאי בכוכבי הליגה ואגדותיה, היא שהם פשוט מוכשרים בטירוף, הן פיזית, והן מבחינת יכולות כדורסל בסיסיות (קליעה, כדרור וכדומה). למה "בעיה"? מאחר ואני מוצא שקשה לי, כאדם ממוצע להפליא, להתחבר אליהם. אין לי ממש יכולת לדמיין את עצמי חודר כמו לברון, קולע כמו סטף או קופץ כמו ד-וייד. אפילו בחלומות שלי אני לא מסוגל לעשות את מה שהאנשים האלה עושים במציאות באופן כמעט שגרתי. ומאנו, בהקשר הזה, הוא הרבה יותר "משלנו" – נכון שהוא יותר גבוה ממני, וגם קולע יותר טוב, אבל הוא מספיק "חסר כשרון", בוודאי יחסית לשאר השחקנים שסביבו, כדי שאוכל להרגיש שגם אני יכול לעשות את מה שהוא עושה. במובן זה, לדעתי, מאנו הוא השחקן הכי "נגיש" והכי "רגיל" בליגה. כשהוא מצליח, אני מרגיש שגם אני יכול. שאפשר להיות לבן, לא אמריקאי, לא אתלטי, ואפילו זקן, בדיוק כמוני, ולהתמודד עם השחקנים המוכשרים ביותר בתבל. מדהים, אני אומר לעצמי, וחושב, איך הוא עושה את זה?

    ב. חכמת משחק – מאנו מפצח את הבעיה עם השכל שלו. הוא פשוט חושב על זה, ככל שאפשר להגדיר שברירי שניה ואינטואציות של הרף עין כחשיבה, ומוצא את הפתרון המתאים ביותר בסיטואציה. כמו גאון ארגנטינאי אחר, כשאתה מסתכל עליו אתה לא מבין מה הוא עושה, ומה הוא הולך לעשות, אבל אתה יודע שמשהו בו מעבד עכשיו את הסיטואציה ומוצא פתרון. זה לא תמיד עובד, אבל זה תמיד מדהים לראות את זה ומאד ייחודי.

    ג. תעוזה ומקוריות – "המעז מנצח", אומרים בSAS הבריטי ובסיירת מטכ"ל הישראלית, ומאנו הוא לוחם הקומנדו האולטימטיבי על הפרקט. אין דבר שלא יעלה בדמיונו, ואין דבר שלא יעז לבצע. מאנו לא מכיר בגבולות המעטפת, ואם כן זה רק כדי לאתגר אותם ולבדוק מה קורה בצד השני. כדרכם של רעיונות מקוריים, לעתים זה מסתיים בכשלון מהדהד ומפח נפש צורב, אבל הוא תמיד ימציא שוב משהו מבריק.

    ד. חוסר פחד – פירלס. לגמרי. למה אני לא כזה? ואיך הוא מצליח להיות כזה? איך האיש הזה, עם כישרונותיו המוגבלים, זרותו הבסיסית, טעויות שעשה והפסדים שספג, ממשיך להתמודד עם כל המפלצות המפחידות שם על הפרקט ולא מפחד כלל? תחשבו על כל עבירות התוקף שהוא סוחט – אתה בן אדם רזה בן 40, מגיעה מולך מפלצת של 120 קילו במהירות של 25 קמ"ש (גילרי, כמה זה שווה בעוצמת פגיעה?), ואתה פשוט עומד שם וחוטף את זה. ואז עושה את זה שוב. השתגעת? ופשוט להסתכל על המאצ'-אפ – האיש הזה "נלחם" בקובי בריאנט, דויין וייד וג'יימס הארדן. כולם שחקנים הרבה יותר מוכשרים ואתלטיים ממנו, ובכל משחק, בכל מהלך, הוא לא מפחד מהם וממה שהם יכולים לעשות. עכשיו תגידו לי, טוב בסדר, אבל הוא בכל זאת שחקן מצוין. נכון, אבל יש לו ימים… שהוא מחטיא בלי הכרה בכלל… יש לילות שהוא מאבד את הכדור בדרכים שאפילו הוא בעצמו לא מבין… ועדיין, יאצק תמיד נופל וקם – הוא תמיד יהיה שם, חסר פחד, למהלך הבא.

    ה. פוקוס/מבט – אני יכול להעביר משחק שלם רק בלהסתכל על הפנים של מאנו משחק. זה בית ספר לאיך צריך להתנהל בחיים. פתוח, נקי, קולט ומעבד. אין עבר. אין עתיד. יש רק התמקדות ברגע הזה. אם הייתה דרך למדוד את רמת הריכוז של שחקנים בזמן המשחק, אין לי ספק שמאנו היה בשורה הראשונה. זן.

    ו. מחויבות/תחרותיות/"מה שצריך לעשות" – יש שחקנים שעושים מה שהם רוצים. רוב השחקנים עושים מה שהם יכולים. מאנו עושה את מה שצריך לעשות. לעתים זה מה שגם פופ חושב שצריך לעשות, לעתים לא, אבל לא לטעות – הוא לא עושה "מה שבא לו", הוא עושה את מה שהוא חושב שצריך לעשות. גם אם זה מהלך כמעט נואש, וגם אם זה לא בהכרח משהו שמאנו טוב בו, וגם אם לפעמים זה לא מצליח – תמיד את מה שצריך לעשות. אם מה שצריך לעשות זה לחסום את הארדן בפוזשן המכריע במשחק מכריע בפלייאוף, אז זה מה שמאנו יעשה. "על הארדן? סוחט העבירות המושלם? השתגעת?", אני חושב לעצמי, אבל מאנו לא מתעסק בכלום חוץ מבמה שצריך לעשות. אז אם צריך לחסום את הארדן, עם כל הסיכונים הכרוכים בכך, זה מה שיעשה. אם צריך לשחק כשחקן שישי במשך עשור, זה מה שיעשה. נכון, גם פלופים, מודה… אם זה מה שצריך לעשות. וגם ירוט עטלפים… ואם צריך לקחת עוד צעד אחורה, לזרוק שלשה ממרחק של סטף קרי, בקשת גבוהה מהרגיל כי מולך עומד הורפורד, אז זה מה שיעשה. מחויבות טוטלית לדבר הנכון.

    ז. כנות – בניגוד לפורמליות האמריקאית כל כך, וללא מעט רהב שנפוץ בליגה, מאנו מדבר בכנות. לכל שאלה יש תשובה והיא בדרך כלל ישירה ונכונה. הוא לא מעליב אף אחד וגם לא מתחנף לאף אחד. בתום משחק הניצחון הבודד על הלוחמים בסדרת הפלייאוף האחרונה, כשנשאל איך הצליחו לעשות את זה, אמר בין השאר שהלוחמים פשוט לא קלעו טוב כמו בדרך כלל. אמת שכל צופה יכל להגיד, אבל רוב השחקנים לא היו אומרים. גם כאן, מאנו הוא "משלנו", הוא מדבר רגיל לגמרי ואומר דברים שגם אנחנו היינו אומרים. נפלא.

    ח. חבר לקבוצה – כל הסעיפים דלעיל מביאים לכך שמאנו תורם המון לכל קבוצה ובכל סיטואציה. הוא יכול להיות שחקן שישי בסאן אנטוניו ושחקן מוביל בנבחרת ארגנטינה, ובשני המקרים הקבוצה תרוויח ממנו את המקסימום, ושחקנים אחרים יהפכו טובים יותר. קבוצות שמאנו חבר בהן יגיעו להישגים מעבר למצופה מסך הכשרון שלהן, הרבה בזכות היכולת של מאנו להתאים את עצמו למה שצריך בסיטואציה ספציפית ובקבוצה ספציפית. בסרט "גלדיאטור" יש סצינה שבה גלדיאטורים שלא לגמרי מכירים אחד את השני מגיעים בפעם הראשונה לאיצטדיון להתמודד עם קבוצת לוחמים מאומנת וחמושה. השערים עדיין לא נפתחו, אין להם מושג מה הולך לקרות, ומקסימוס אומר להם "לא משנה מה יגיע מבעד לשער הזה, יש לנו יותר סיכוי להתמודד איתו אם נעבוד ביחד". מאנו לא צריך להגיד את זה, ולא צריך להגיד את זה למאנו, הוא פשוט חי את זה ולקבוצות שלו יש יותר סיכוי להתמודד.

    ט. דוגמא והשראה – מבחינתי, מאנו יכול לשחק גם עד גיל שבעים. לא בגלל הכשרון אלא בגלל הדוגמא. נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים באופן כללי. ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

    1. אמרת את כל מה שיש לומר עליו. אני לא חושב שהיה אי פעם שחקן עם היכולות האתלטיות הפחות הממוצעות שלו לשחקן NBA שהגיע לגברים שהוא הגיע אליהם!

      1. הוא אתלט נפלא בהתחשב בכך שהוא אדם לבן……כמובן שאי אפשר להשוות לאתלטים השחורים העליונים אבל בשביל אירופאי ארגנטינאי הוא אתלט גדול !!

    2. מאנו יו אר דה מן. אחלה פוסט למרות שזה תגובה. סיכמת יפה מאד. הוציא קריירה נפלאה באןביאיי בעידן שלאירופאים היה קשה להשתלב בזמנו. הוא טוני ופאו ודירק הובילו את המהפכה. חובה לצייןמשהיה הפלופר מספר 1 בהיסטוריה גם בנוסף לכל ההישגים. הספרס בוף סוף יוצאים לעידן חדש. הגיע הזמן.

  5. בגללו צפיתי בNBA ובלעדיו אפסיק לצפות

    תמיד התפללתי שלא יגמר לעולם

    תם עידן,עצוב לי בטרוף יותר מלכתו של טימי!!!

  6. מנו ,
    אחד מהאנשים שבגללם התאהבתי בכדורסל ,
    הניצוץ הזה שהיה לו , לא היה לאף שחקן אחר שראיתי. ,
    מן שילוב של גאונות ונורמליות , לא היה ולא יהיה עוד שחקן כזה
    Gracias amigo 🙁

  7. מאנו יקר שלנו אנחנו אוהבים אותך.
    אולי יש שחקנים טובים ממנו אבל אין שחקנים כמוהו.
    תודה לך על הלב הענק ועל רגעי הגאונות שהותירו אותנו פעורי פה.
    ומעל הכל תודה לך שהיית מודל לחיקוי. אותנטי, צנוע וגבר שבגברים.
    החיוך שלך תמיד יהיה חלק ממני.
    אדיוס יא מלך

  8. עצוב
    עצוב לי הרבה יותר מהפגישה של טימי

    מבין 2 השחקנים האהובים עלי בכל שנות הליגה

    שחקן של המון שכל והמון ביצים

    שחקן שתמיד ידע מה יעשה עם הכדור עוד לפני שהכדור נמסר אליו

    פעם ראשונה ששכרה יש לי מועקה בלב מפרישה של שחקן

    העונה הבאה תכאב לי שבעתיים

  9. מאנו היה שחקן מצויין שנהניתי לראות עוד באירופה משחק במדי בולוניה האגדתית , היתה לו קריירה נפלאה במדי סאן אנטוניו .

    1. אחת הקבוצות האירופאיות הגדולות עם רשארד גריפית ,מאנו גינובילי ואנטואן ריגודו בשיאו….מכבי תל אביב לקחו את גביע הסופרוליג באותה עונה שהם לקחו את היורוליג….ודון שימון עוד סופר את העונה הזאת כאליפות אירופה (:

      1. ולאן קינדר הגדולה הגיעה בעונה לפני כן?
        הפסידה במפעל המשני לאתונה בעוד מכבי הפסידה בגמר אליפות אירופה. עם כל השמות של קינדר המפחידה והמפלצתית, מכבי הייתה קבוצה בכירה ממנה בשנים האלה.

  10. אני לא מאמין, אוק' שוקלים לעשות ביי אאוט לקייל סינגולר?!?!?!?! איך הם מוותרים על שחקן של 40% מהשלוש (נכון, עם 0.2 שלשות למשחק, אבל זה רק בגלל שלא שיחקו עליו)?
    שחקן שלא משלים עונה מלאה כבר 4 שנים(עם 12 משחקים בסה"כ בעונה הקודמת) הוא שחקן רעב. לא יודע מי תיקח את קייל סינגולר, אבל היא תרוויח בגדול.

  11. In 16 seasons with the Spurs, Ginobili captured four NBA championships while posting a career winning percentage of .721 (762-295), which is the best winning percentage in NBA history among players who have appeared in at least 1,000 games

  12. ללללאאאאאאאאא !!!!!
    עצרתי את האוטו בצד, יצאתי ומחאתי כפיים 30 שניות.
    כבוד למאנו דה מאנו.

    יאללה…. חוזר להגה 🙂

  13. הדגל ירד לחצי התורן.
    יש שחקנים טובים ממנו אבל אין שחקנים טובים כמוהו.
    אחד יחיד ומיוחד.
    תודה על הכל, מאנו. נתראה בערבי הבינגו עם טימי והאולד באנץ'.

  14. מאוהב שנים במאנו גם בעקבות כתבה של מנחם שמצטט; לב של לביאה. הגאוניות שבצניעות, האנושיות, והנתינה הבלתי מתפשרת במיוחד לכל מה שמסביבו, הפכו אותו בצדק לאחד האהובים באתרנו ובליבנו

  15. שני לפטרוביץ' בעמדה 2 בין השחקנים הזרים, רק שלפטרו לא הייתה הזדמנות לשחק בקבוצה ברמה של הדורבנות.

  16. מהיום צריך לשנות את הביטוי ל"מאנו-טיים". פייר. ודי עם ה"לא אתלט" הזה, שחקן שקולע אנד וואן עם הקרש עם הגב לסל אחרי ששאקיל הוריד אותו באוויר הוא אתלט על. גארד שחוסם ככה (ע"ע ווייד) הוא אתלט על. שמפסטר בדאנקים מהדהדים את בן וראשיד וואלאס בגמר הליגה. גארד שזורק ככה כל שומר שתשים עליו הוא אתלט על ובטח לא נחות גם בנבא מהבחינה הזו. גארד שמשחק כל שניה של המשחק באינטנסיביות בלתי נתפשת כזו ושורד לא יודע כמה שנים ונשאר בריא? ברמות הכי גבוהות? היז א פריק! אתם ראיתם את הדאנק שלו באליפות מול מיאמי, מול בוש? בגיל 36-7? מה לעשות שאצלו זה בא בקומבינציה קטלנית יחד עם קליעה אבסולוטית, חדירה ברמה הכי גבוהה שיש, חכמת משחק שלוש רמות מעל כל הליגה ומסירות שמגלחות לגבוהי הליגה את השערות בביצים? ובנוסף זוג אשכים שאי אפשר לשחזר? קיצר לא חושב שהוא נחות אתלטית. הוא שחקן ככ מרתק כי הצליח לשלב בין תחרותיות מדהימה ליצירתיות מדהימה +מנהיגות מדהימה. ה-goat שלי.

      1. מנחם סתם רשם ״נחות אתלטית״ כי יש לו התניה כזו על כל שחקן לבן. לא קשור למציאות. אחושילנג אתלט. מספיק לראות את ה- highlights שלו כדי להבין.

  17. מאנו! אתה ענק!! ותמיד תשאר עמוק בלב
    שחקן שהביא חכמה תעוזה וכל מה שניתן
    את היורו סטפ.. שגם וייד והרדן הכניסו ללקסיקון שלהם
    את הצלע השלישית עם טים וטוני
    מאנו דה מאן שמוריד עטלף עם השמאלית שלו
    אלוף אתה*4

  18. סתם אנקדוטה שכזו
    בקיץ אחד פרשו 3 שחקנים באותה עמדה
    נבראו הלפרין ומאנו
    יש ביניהם הרבה קווי דמיון וכמובן שוני
    כולם נבחרו בדראפט בסיבוב השני
    פרשו לפי הסדר הנבחר ראשון בדראפט הודיע ראשון על פרישה
    נבארו 40 הלפרין 53 ומאנו 57 .
    כולם זכו ביורוליג.
    אבל בעוד הלפרין סומן מגיל ילדות והיה עוד בורג במכונה .
    מאנו פחות סומן והוביל עד הסוף ברמות הגבוהות ביותר .
    ושאלה שאני תמיד שואל
    איך שחקן כמו מאנו נותן קריירה עד מעל 40 ואצלנו כולם פורשים צעירים בהרבה פחות עומס?.

  19. אחד משני השחקנים היחידים (השני הוא ביל בראדלי) שזכו בגביע אירופה לאלופות/יורוליג, אליפות ה-NBA ומדליית זהב אולימפית (ועוד כשהוא לא חלק מנבחרת ארה"ב).

    סיכום קצר לקריירה ארוכה ומפוארת של אגדת כדורסל שזכינו לראות במו עינינו.

  20. מצטרף לכל הסופרלטיבים לאיש הנהדר הזה
    תודה רבה במיוחד למיקי על זיקוק הרגשות המדוייק הזה.
    תודה למאנו על המון רגעי אושר, תדהמה, עצב ואהבה.
    ותודה על פרישה בזמן שחסכה את כאב הנפילה של שחקן אהוב בסוף דרכו.
    מאנו, בסגנון האלגנטי, הייחודי והמקורי יורד מהמגרש בגב זקוף, גאה ומנצח.

  21. תודה מיקי כתבת נפלא, כרגיל. הייתי בסטיפלס סנטר במשחק האחרון של העונה של הספרס נגד הקליפרס. מאות אוהדים עם חולצות דגל ארגנטינה מגיעים שעה לפני המחק ומקדמים את הכניסה של מאנו בזעקות ושריקות. תופעה ייחודית

  22. היה שחקן גדול, תמיד הופיע במאני טיים, כשצריך אותו.
    כמן שקורה כשמישהו מת או פורש, אם זה אחרי חיים מפוארים, או קריירה מפוארת, זה בעיני דבר משמח, וטבעי. הבנאדם מיצה את הפוטנציאל שלו עד תום, לא פספס כלום, ונתן הכל על המגרש. הוא פורש בזמן מתאים, והתרומה שלו ככוכב יכולה להמשיך גם בלי שישחק.

  23. מאנו היה שני לפטרו בעמדה 2 בין השחקנים הזרים.
    נבחרת הזרים שלי –
    חמישייה: נאש, פטרוביץ', קירילנקו, נוביצקי והחלום.
    ספסל: פארקר, מאנו, קוקוץ', יאניס, שראמפף, סאבוניס, דיבאץ', סמיתס.
    לגבי קירילנקו, מי שלא יודע, הוא החוסם הטוב ביותר בכל הזמנים בעמדה 3, כן טוב יותר מד"ר ג'יי, והיחיד בעמדה ששווה לפחות שתי חסימות למשחק, אלא שהפציעות פגעו בנתוניו. וכן הוא המגוון ביותר ושחקן ההגנה הטוב ביותר מבין האירופים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט