פרויקט אגדות כדורסל II: טוני פארקר – הג'וב הצרפתי / ינון יבור

טוני פארקר. מאתר ויקיפדיה בעברית

טוני פארקר הוא אגדת כדורסל. על זה אין ויכוח. תכף נספר לכם על המספרים המדהימים שלו, ובכלל על ההישגים המרשימים, אבל לפני כן אני רוצה לשתף אתכם במחשבות והתהיות שעלו לי כשהתחלתי לכתוב על הבחור. מה בעצם הופך אותו (או כל אחד אחר) לאגדה? אפשר להיצמד לעובדות היבשות, שמראות שרק אחד מתוך (עשרות אלפים/מאות אלפים/מיליונים) בכלל מגיעים לשחק בליגה הטובה בעולם, ולכן כל אחד שדורך על הפארקט הוא ווינר. זה אולי נכון, אבל זה לא מספיק. [או, אם להשתמש במשפט 'מנחם לסי': "כמו שהחברים שלי בפקולטה למתמטיקה אומרים – זה תנאי הכרחי אך לא מספיק". (אגב, זה לא באמת שיש לי חברים בפקולטה למתמטיקה. אבל זה בסדר – לאף אחד אין – זה תנאי קבלה שם)].

בקיצור – צריך קצת יותר בשביל להיקרא "אגדה" – ולדעתי זה שילוב של שלושה גורמים: מספרים וסטטיסטיקות; הישגים קבוצתיים (אליפויות למשל); והשפעה חברתית וסביבתית. הקריטריון השלישי הוא הקשה ביותר לכימות, והוא גם זה שגורם לרבים לפטור דמויות מסוימות כ"הוא לא אגדה". אז בשורות הקרובות אני אספר לכם למה טוני, שברור שעומד בשני הקריטריונים הראשונים, "עובר" בקלות גם את הקריטריון השלישי:

את תחילת העשור הנוכחי ביליתי בצפון אמריקה, ויותר ספציפית – בעיר מונטריאול הקנדית בעלת הניחוח הצרפתי-קוויבקי. ברור לכולם שברגע שאתה אומר "קנדה", אתה אומר "הוקי קרח". ואכן, ברוב המקומות שהסתובבתי זה היה לא רק השיח השולט, אלא גם "ספורט הרחוב" שאתה רואה ילדים משחקים בו. עם זאת, ככל שנקפו השנים, התחלתי לראות יותר ויותר ילדים מקפיצים כדור ברחוב; יותר ויותר זורקים לסל השכונתי (ויותר סלים שכונתיים); יותר ויותר נערים זועקים בצרפתית “Parker” כשהם קולעים סל מכריע (מדומיין או לא); וגם יותר ויותר אוהדים בברים המקומיים שמצטופפים סביב הטלוויזיה של הכדורסל (כשבשאר השמונה משודר הוקי). אז כן – חלק מההתפתחות הגדולה של קנדה בתחום הכדורסל, לפחות בחלק של קוויבק, יכול בקלות להיזקף לזכותו של הגארד הצרפתי הצנום.

 

את סיפורנו נתחיל, כרגיל, בהתחלה. אבל ההתחלה הזו מעלה לא מעט תהיות, כפי שתכף תבינו:

  • וויליאם אנתוני פארקר נולד ב-17 במאי 1982, בברוז' שבבלגיה – לא בצרפת.
  • אביו, טוני פארקר סיניור, הוא שחקן עבר אמריקאי בן שיקגו – לא צרפתי.
  • אמו, פאמלה פיירסטון, היא דוגמנית עבר הולנדית – לא צרפתית.

אז איך יצא שהבחור החביב הזה הפך לגאוות האומה הצרפתית? איך ייתכן שהאגדה הזו כבשה את ליבם של צרפתים רבים, שעד אותו זמן היו אוהדים מסורים של אגדות היסטוריות כסטפן אוסטרובסקי, רישאר דאקורי ואנטואן ריגודו? הוריו של טוני קבעו את ביתם בפריז, והוא החל לגדול ולהתפתח ככדורגלן וגם ככדורסלן. "ביקור מולדת" בעירו של אביו, בדיוק בתקופה שהגדול מכולם משאיר את חותמו על העולם בכלל, ועולם הכדורסל בפרט, שִכנעו את טוני הצעיר לדבוק בכדור הכתום. המהירות והזריזות, שהפכו לטריידמארק העיקרי שלו לאורך הקריירה, אפשרו לו לבלוט בתור נער צעיר ולזכות לשחק בראסינג פריז כבר בהיותו בן 17 (ולזכות שם בתואר "הכוכב העולה" של העונה), לפני שהראשים שסובב היו אלו של ראשי ה- NBA.

פארקר נבחר בדראפט של 2001 ע"י סן אנטוניו ספרס, והספיק לשחק שתי עונות עם אגדת כדורסל אחרת – דיוויד רובינסון, בזמן שהוא חולק את מירב הקריירה שלו עם שני השחקנים שהפכו ל"שותפים הטבעיים" שלו בהנהגת הספרס והליגה – טים דאנקן ומאנו ג'ינובילי. ביחד, זכו הטריו בארבע אליפויות והעמידו את הקבוצה התחרותית ביותר בספורט האמריקאי בעשרים השנה האחרונות. רשומים על שם שלושתם יותר ניצחונות פלייאוף (וגם עונה רגילה, אגב) מכל טריו אחר בהיסטוריה (126), והקו הברור והמובהק אותו הובילו, של העמדת הקבוצה והכלל לפני הפרט, הפך למודל לחיקוי לקבוצות רבות שניסו, אך לא תמיד הצליחו לשחזר את ההצלחה. הסיבה כמובן, נעוצה בכך ששיטה טובה עדיין זקוקה למוציאים לפועל מיומנים ומוצלחים, ובזה הנהיג פארקר, ביחד עם שני חבריו, דוגמה ומופת לכדורסל "נכון" ויעיל.

עיקר כוחו היה, כאמור, יכולת החדירה והמסירה, והרבה לפני דיבורי ה"הוקי אסיסט" וקיפול ההגנה של סטף קארי, פארקר היה עושה את אותם דברים בשקט ובצִנעה, ומייצר עבור קבוצתו יתרונות יחסיים אותם הם ידעו בדרך כלל לנצל. מבט על ממוצעי הקריירה שלו לא יספר את כל הסיפור – 15.8 נקודות למשחק, 2.8 ריבאונדים ו- 5.7 אסיסטים משדרים יותר מכל יעילות ואפרוריות, כצבע החולצה של הספרס, אבל יכולותיו של טוני לשים בצד את האגו ולרדת במספרים רק כדי לסמן עוד W, הם הם מה שהופכים אותו לאגדה. ולמי שדואג, אגב, נספר שכשצריך הוא ידע להתעלות, עם שיאי קריירה של 55 נקודות ו- 17 אסיסטים, שיאים שמעטים יכולים להתגאות בהם.

פארקר בעונת 2008-09. מויקיפדיה בעברית

אז אחרי שדיברנו על הישגים ועל יכולת להשפיע על ומחוץ למגרש, בואו נדבר רגע במספרים, כדי להבין על איזה קליבר של שחקן מדובר:

  • טוני נבחר בדראפט 2001 במקום ה- 28 (!!). זה היה דראפט שבו בארבע הבחירות הראשונות נבחרו שחקנים שלא שיחקו בקולג'. ועדיין – טוני נבחר רק כאירופאי החמישי והצרפתי השני (דסאגנה דיופ היה הראשון, למי שמתעניין…).
  • ב- 2007, פארקר "כמעט שבר" את שיאו של דניס ג'ונסון כאשר נבחר ל-MVP של הפיינלס ממקום כה נמוך (DJ נבחר 29). עד כמה זה נדיר? שאר 48 הבחירות היו שייכות לשחקנים בבחירות 18 ומטה, ורק האקים לפניו ונוביצקי אחריו הוכתרו למרות שאינם אמריקניים.
  • פארקר השתתף בשישה משחקי אולסטאר, נבחר שלוש פעמים לחמישיית הליגה השנייה ופעם אחת לחמישייה השלישית.
  • טוני פארקר ניצח יותר משחקי פלייאוף מכל שחקן אחר מלבד חמישה. תחשבו על זה – רק חמישה ירדו יותר פעמים עם חיוך על הפנים אחרי משחק פלייאוף. מדהים.
  • פארקר, כמו חברו ג'ינובילי, ניצח 29 סדרות פלייאוף, כולל 4 סדרות גמר מתוך 5 בהן השתתף. 29 הסדרות הללו (and counting) ממקמות אותו במקום ה- 11 בכל הזמנים.
  • טוני פארקר הוא אחד מתשעת השחקנים היחידים עם למעלה מ- 4000 נקודות בפלייאוף. כלומר – זה לא סתם רכז – זה ספק נקודות מהמעלה הראשונה. את מי הוא השיג אתם שואלים? אז השישה שאחריו הם, בסדר יורד: דווין וייד (פסדר…); לארי בירד (וואללה?); ג'ון הבליצ'ק (יפה!); האקים אולג'ואן (באמת?!); מג'יק ג'ונסון (כבוד!!); ודירק נוביצקי (וואו!). אז כן – על כל אלה הוא מוביל בקליעה, למרות שהוא בעצם רכז ששיחק עם גדול הפאוור פורוורדים Ever.
  • הוא מסר 1143 אסיסטים בפלייאוף – כלומר מקום חמישי בכל הזמנים. יש איתו רק עוד שלושה חברים במועדון המכובד הזה של טופ טן באסיסטים ונקודות: מייקל, קובי ולברון. איך אמר ברני מק בקזינו של ווילי באנק בסרט הנהדר אושן 13: “enough said”

אם כל זה לא מספיק, בואו רק נזכיר את טוני פארקר של נבחרת צרפת, עם הופעות קבועות באדיקות סטייל יניב גרין באליפויות אירופה השונות. פארקר הפך לקלעי המוביל של אליפויות אירופה ב- 2015 עת עבר את ניקוס גאליס האגדי. מאוחר יותר, חברו לספרס פאו גאסול עקף אותו והפך למוביל. אם לחזור רגע לשאלה שהצגנו קודם, לגבי מדוע הצרפתים מאוהבים בו ורואים בו אגדה, חשוב לציין כמובן את ההתייצבות הכמעט קבועה שלו למשחקי הנבחרת, אבל כדאי גם לציין את אותו טורניר קסום שנערך בסלובניה 2013:

צרפת הוגרלה לבית אפור יחסית שכלל גם את נבחרת ישראל. אחרי שני שלבי פתיחה מהוססים, בהם הפסידה שלושה משחקים, היא התייצבה לרבע הגמר מול המארחת החזקה. פארקר זרח עם 27 נקודות (מתוך 72) והוביל למפגש עם ספרד האימתנית, מפגש שנגרר להארכה שגם בו טוני הצטיין עם 32 נקודות (מתוך 75) ו- 6 ריבאונדים. בגמר הצרפתים כבר שייטו לניצחון ואליפות אירופה ראשונה והיסטורית, כשפארקר זוכה ב- MVP הבלתי מעורער וכן במלכות הסלים.

 

פארקר במדי צרפת בשנת 2011. מויקיפדיה באנגלית.

 

אנקדוטות שנפלו בחדר העריכה

אז כמובן שיש בלי סוף דברים להגיד ולכתוב על טוני פארקר, ולא את כולם הספקנו. בכל זאת נזכיר ש:

  • בזמן השביתה ב- 2011 פארקר חתם בוילרבאן ל- 3 חודשים תמורת 2000 דולר לחודש (!!), כשגם את הביטוח (שעלה 250,000 דולר) הוא עצמו שילם.
  • החתימה שם לא היתה מקרית. הוא אחד מבעלי הקבוצה החל מ-2009, ומ- 2014 משמש כנשיא הקבוצה.
  • ב- 2007 פארקר נשא לאישה את אחת הנשים היפות בעולם: אווה לונגוריה המהממת. עם זאת, ולמרות הבייבי פייס והמראה התמים, מסופר שהזוג נפרד בשל בגידה של פארקר בזוגתו.
  • פארקר הוציא כמה סינגלים ואלבומי ראפ, בעיקר בצרפתית.

 

אחרית דבר

הרבה חושבים ומתדיינים לגבי השחקנים האירופאיים הגדולים בכל הזמנים. תמיד תוכלו למצוא בדיון את פטרוביץ' המנוח, את גאסול העצום ואת נוביצקי הנהדר. שמו של פארקר משום מה נפקד, למרות "גיליון הציונים" הכי מרשים מכולם. לטעמי, מדובר (לפחות) ברכז הלא אמריקאי הטוב בהיסטוריה, עם קייס ליותר אפילו. חמישייה היסטורית שתכלול את פארקר, פטרוביץ', נוביצקי וגאסול (כל אחד יוסיף את החמישי לפי ראות עיניו, אצלי זה הגריק פריק) – יכולה לתת פייט לכל קבוצה בכל משחק.

 

והערה לסיום:

הפוסט נכתב בלשון ובשפה כאילו פארקר כבר הודיע על פרישה ויושב רגל על רגל עם כוס יין מרלו. האמת היא שזו התחושה, עם הירידה התלולה ביכולתו, הפציעות ואיבוד מסוים של הזריזות והחתוליות המאפיינת אותו. עם זאת, הבחור בסך הכל בן 36, וחתם עכשיו בשארלוט בניסיון להתחיל פרק חדש. לדעתי כל מה שישיג מעתה הוא בונוס, והקריירה שלו עד כה יותר ממספיקה עבור הכללתו בפרויקט. נאחל לו המון בהצלחה, ושיגרום לג'ורדן להיראות סוף סוף גם כבעלים מוצלח…

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 58 תגובות

  1. תודה רבה.
    לפחות עשור היה רכז טופ 3 בליגה עד שחלה ירידה חדה מ2015.
    לגבי רשימות האירופאים הוא תמיד היה אצלי לפני סבוניס ופטרוביץ מהסיבה הפשוטה שהוא היה לא מעט שנים שחקן טופ 15 בליגה הטובה בעולם והם לא מסיבותיהם שלהם.הטריו נוביצקי-פארקר-גאסול הוא לפי דעתי הגדול ביותר נכון לעכשיו.עוד10 שנים זה יכול להיות יאניס-פורזינגיס-יוקיץ

  2. תודה רבה, מעולה.
    היה שחקן באמת ענק. גם בליגה וגם בנבחרת.
    זאת אגדה אמיתית.
    כמו שכתבת – הוא כבר עם רגל וחצי בפרישה וכל דבר שיעשה בשארלוט יהיה בונוס.

  3. לחלוטין אגדה !
    פליימייקר של הקבוצה הכי תחרותית בדור האחרון.
    גם הפוזישנים האלמותיים של דאנקן מזוויות הפוסט השונות נעזרו רבות ביכולת החדירה, הסבסוב (לשני הצדדים באותה יעילות, וואו) ומשיכת שומר נוסף לקראת הפינגר רול/מסירה החוצה או לדאנקן .
    אם אני זוכר טוב היו 2 עונות בהן הוביל את הליגה באחוזים בצבע.

    אחלה כתיבה!

  4. מצוין ינון , תודה רבה! אגדה עם כמה סימני קריאה ,טריו מופלא שהיה לו עם מאנו ודאנקן ,ייחודי לגמרי בעיניי הצורה בה התנהלו אחד עם ומול השני וכמובן עם פופ. לטעמי האירופאי השני הכי גדול אחרי נוביצקי אולי אפילו באותה מדרגה.
    אגב בניגוד לפרידה הצורמת והיבשושית של קאווי מהספרס הקיץ ממליץ בחום על מכתב הפרידה של טוני מהספרס אחרי 16 עונות.
    https://www.theplayerstribune.com/en-us/articles/tony-parker-san-antonio-spurs

  5. תודה רבה, אם אני לא טועה אחד הנתונים המרשימים ביותר שלו הוא מספר הסלים הגדול שהוא קולע בתוך הצבע. למרות היותו צנום וקטן הוא מסיים חדירות נפלא עם הלוח, פלואטרים ועוד. ראיתי את הנתון הזה פעם ולא זוכר בדיוק כמה ולמה אבל אני זוכר שדיברו על זה כל הזמן באחד הפלייאופים המרשימים של הספרסץ

  6. בהחלט אגדה, נכנס לרשימה מצומצמת של רכזים
    הוא האחרון שזכה באליפות ו-MVP גמר.

    הפציעות הפריעו לו באמת להוביל את הספרס אחרי הירידה בתפוקה של דאנקן וג'ינובלי המבוגרים ממנו.

  7. תודה על אחלה פוסט.
    לא יודע אם מבוסס על עובדות או סתם סטראוטיפ אבל אצלי בראש חוץ מהבגידה הוא עשה עוד כמה דברים מכוערים. גם היחס לליאונרד לא מוסיף לו נקודות בכל מה שלא קשור לכדורסל. בכדורסל הוא פשוט היה מדהים והוא אכן אגדה.

  8. מאמר נהדר על אחד הגדולים שאני ראיתי משחק. שחקן עצום. רצות לי תמונות בראש של חדירות בלתי אפשריות. אחד השחקנים הערמומיים ביותר. הסל הכי זכור לי ממנו הוא בגמר 2013, פרקר נכנס לסל ומכדרר מימין לצבע בין השחקנים. לברון מסתער עליו אחוז טירוף ועושה עליו 10 עבירות ב 5 שניות. השופטים עושים מה שלברון מצפה מהם שותקים אבל פרקר עדיין מכדרר. אין ברירה והרשות נתונה אז לברון פשוט מפיל את טוני הקטן לפרקט. השופטים בלעו את המשרוקית ואז פרקר משחיל לברון סל מהפרקט. לאורך כל המהלך פרקר היה בשליטה ולא חשש לרגע. הוא ידע שהוא עליון. ככה בשניות האלה אני מבין שהספרסים האלה לא אנושיים. אגדה אמיתית.

  9. יש סיפור יוצא מין הכלל על הסקאוט של הספרס, אחד שלא שמעתם עליו בשם פרסטי, שהביא קלטת VHS לביופורד. הם חיכו שהילדים של ביופורדד ילכו לישון ושמו אותה והחליטו שהם רוצים אותו מאד (היה לו משחק מבחן של קבוצת כל העולם מול אמריקאים).
    הספרס היו בבעיה, שאף קבוצה אחרת לא תיקח אותו, כי הבחירה שלהם היתה ב- 28.
    ל"רוע מזלם", כל הקבוצות האחרות ויתרו והם קיבלו את הצרפתי.
    במחנה האימון הראשון חשכו עיניהם, היה נדמה שהוא לא שווה את השרוכים שלו. שמו לו שחקן אימון מקצה הרוטציה של הספרס שעשה ממנו צחוק.
    פארקר כבר ארז מזוודה, אבל האימון השני כבר היה יותר טוב.
    זה לא עזר הרבה, כי פופ מירר לו את החיים בשנים הראשונות. למרות עונה ראשונה סבירה של מעל ל- 9 נקודות למשחק, התחושה בספרס היתה שפארקר לעולם לא באמת יהיה הרכז הראשון שהם צריכים.
    גם האליפות ב- 2003, לא קיבעה את מעמדו, עד כדי כך שנרקח טרייד להביא את ג'ייסון קיד במקומו. הטרייד נפל ופארקר המשיך
    גם ב- 2011 החלו רינונים שפארקר גמר את הסוס והוא הנכס היחידי שהספרס יוכלו להוציא עליו משהו (להזכירכם את 2013 ו – 2014)
    צריך לזכור שפארקר הוא השחקן שהספרס היו צריכים לנקות אחריו:
    סיפור הבגידה עם אשתו של שחקן אחר בקבוצה
    התמונות שלו מבצע את התנועה האנטישמית "קוונלה" בהשראת חברו האנטישמי דיאדונה.
    פארקר יודע כמה דברים על איך מועדון יודע לשמור עליו וזאת אולי אחת הסיבות שהוא בחר צד במאבק של לינרד נגד ההנהלה של הספרס.

    המעבר שלו לשארלוט עדיין מסתורי:
    פארקר היה בטוח שהוא שווה יותר ממה שהספרס רצו לתת לו. אבל כידוע בטקסס משלמים פחות מס, כך שאני לא בטוח עד כמה המעבר הוא כסף, או כעס על המועדון שלא נתן לו לפרוש. צורת ההודעה על המעבר לפופ, גם אמרת שמשהו לא טוב נגמר שם (למרות כל הכתבות שנכתבו מאוחר יותר).

    פארקר הוא שחקן שיתרונו היחידי היה בכח המתפרץ שלו כדי להשיג את אותו שבריר של יתרון במהירות ובשינויי התנועה. ברגע, שהגיל והפציעות מאיטות אותו, הוא סוס מת.

  10. שחקן ענק בלי ספק. רק חבל שהלך בסוף לשארךוט,וואלה מה הוא איבד שם? בחייאת אם כבר פרישה לך לאיזה מיאמי או משהו כזה.

  11. רכז מעולה שהיה זריז כמו שד עם שינויי כיוון בלתי אפשריים. עשה נקודות בצבע ביעילות כאילו הוא סנטר.
    לדעתי היה צריך להמשיך לעוד עונה או שתיים בספרס ולתלות את הנעליים (לא אתפלא אם אחרי עונה אחת בשארלוט הוא יחזור לספרס לעונת פרישה).

  12. פוסט מצויין על אחד השחקנים האירופאים הכי גדולים בתודלות המשחק
    הוא נתן המון במדי הטריקולור
    לא הייתה לו קליעה גדולה אבל הוא ידע למצוא את הדרך לטבעת
    סיום קריירה מעניין בשארלוט לצד החבר ניקולה באטום

  13. פוסט משובח ינון ! פארקר היה רכז אדיר זריז וקטלני . השנים האחרונות לא עשו עימו חסד והוא סבל מפציעות רבות .

    1. הוקי אסיסט זה כשאתה מוסר לשחקן שנותן את האסיסט לסל. זה בא בשביל לתת הכרה והוקרה לאלו שמייצרים ומתחילים את המהלך, אבל בגלל עזרה של ההגנה הם לא קולעים וגם לא אלו שמוסרים את האסיסט, אלא השחקן שקיבל מהם את הכדור מוצא את היד החופשית שקולעת.

      לקפל הגנה זה בדיוק זה: לגבור על השומר שלך ולייצר כאוס בהגנה שמשאיר בסופו של דבר מישהו פנוי.

  14. שחקן ענק. האירופאי מס' שניים בכל הזמנים (נוביצקי זה רמה משלו, אין מה לעשות) וטופ 10 ברכזים בכל הזמנים. אולי השחקן הכי אנדרייטד בספרס

  15. תודה רבה גם למולי כמובן שעושה עבודה אדירה מאחורי הקלעים וכמובן העלה גם את הפוסט שלי אתמול.
    ינון כתיבה מרשימה עם הרבה נקודות למחשבה.
    יש עליו כמה סיפורים שקצת מכתימים
    אך אין ספק שמקצועית נטו הוא אגדה חד משמעית.
    שאלה למחשבה לאו דווקא לגביו היא …מה היה קורה אילו .
    מה היה קורה אילו פופוביץ לא היה לוקח אותו .
    לענ"ד ויש לכך אינדיקציות שונות ישנם הרבה כוכבים שלא היו כוכבים ללא משהו אחד מיוחד (במקרה הזה פופוביץ) ולעומתם ישנם הרבה שהיו יכולים להיות כוכבים אם מישהו היה מאמין בהם.
    פארקר עונה לקריטריון הראשון

  16. חמישיית האירופאים שלי
    פארקר
    פטרוביץ
    נוביצקי
    גאסול
    גאסול .
    עוד כמה שנים ייתכן שפריק יצריך אותי לבחור בין הגאסולים.
    כמובן שפאו אך מארק עשה כמה דברים שאחיו לא עשה
    1. שחקן ההגנה של העונה
    2. החמישייה הראשונה בליגה
    3.שיחק בגמר אליפות העולם בו ספרד הביסה את יוון

    1. אני הולך עם פארקר פטרוביץ יאניס נוביצקי ופאו גאסול. העו יכולים לתת פייט לאמריקאים. יש רכות בהגנה אבל מפלצות התקפה.

      1. אני הולך עם: פרקר, מאנו (גדל בכדורסל האירופי ודראזן לא היה מספיק לצערנו בליגה), קוקוץ', נוביצקי ופאו גאסול.
        מניח שהפריק ידיח את קוקוץ' די בהקדם אצלי.

  17. מעולה ינון, תודה רבה.
    שחקן אדיר, גם בספרס וגם בנבחרת, שנותן תקווה לכל הרזים והנמוכים באשר הם. כמו כל ספרסי קשה לדעת איך היה מתפתח מחוץ לספרס, אבל לפחות כחלק מהארגון היו לו מניות בכורה בהצלחה. תודה רבה טוני.

  18. ברור לי שאני בעמדת מיעוט, אבל התשובה שלי לשאלה ״עם איזה פוינט גארד אתה בוחר לצאת למלחמה בעידן פוסט מג׳יק (ואייזיה)” היא: טוני פארקר. לפני סטוקטון, לפני פייטון, לפני נאש, לפני קיד. עד לעידן סטף.

  19. ינון, אחלה פוסט על שחן מיוחד מאד במינו. אבר קודם כל על יכולת הכתיבה שלך: ממש תענוג לקרוא עברית קולחת כזאת מפרופסור עם תואר דוקטורט (פוסט דוקטורט) באירוטנאוטיקה-פיזיקה-מתמטיקה. גם שלהבת הוא כזה. גם אני הרי בא מעולם הביומכניקה. יש לי רושם שאנחנו די יחידי סגולה בין אנשים שלא מעולם ה-HUMANITIES שמסוגלים גם לכתוב.
    התלונה היחידה שלי? אתה לא כותב מספיק.
    כל מה שכתבת על פרקר הוא מדוייק ונכון. הוא היה אחד הפוינט-גארדים החודרים הטובים מכולם, ואולי 'אב ה-FLOATERS'. הדבר ה-י-ח-י-ד שמאד הפתיע אותי היתה התנועה האנטישמית שפעם ביצע. הוא הגיב שהוא אפילו לא ידע שיש בה משהו אנטי-יהודי. אני נוטה להאמין לו. פעם כשהספארס היו בשרלוט ישבתי איתו אולי 20 דקות וקשקשנו על הכל והוא נשמע אחלה בחורצ'יק צעיר.

    1. ידע טוב מאוד, רק צריך לראות עם איזה אנטישמיים הוא מסתובב, תספר לזה לברנט ברי שגנב לו את האישה, אישיות דוחה ומגעילה שחקן גדול הוא כן.

  20. המון זמן לא כתבתי פה, אבל עוקב באופן קבוע… תודה לינון על פוסט מקסים. תודה לפארקר על תקופה מופלאה בספרס (ובנבחרת צרפת, מכורתי, ממנה פרש ב2015)

  21. תודה רבה,

    יופי של פוסט על ווינר גדול שמשמש השראה למיליוני אוהדים מאותגרי גובה ברחבי העולם.

    הלוואי ועוד גארדים בליגה ילמדו לעשות נזק ברחבת היריבה בכל הדרכים היצירתיות שפארקר הראה לנו שאפשר.

  22. תודה ינון. טוני זה שחקן שאני מאוד אוהב. הוא היה מהיר כשד ומאוד חכם. האבטיפוס של שחקן נחות פיזית (ישנן אגדות על איך אפיק ניסים וישראלים אחרים עשו לו בית ספר כשהיו צעירים) שלמד והתקדם עם הזמן. היה ווינר ענק שידע לשים את הכדור בסל כשצריך וידע לשחק נכון. היכולת הגדולה ביותר שלו היא השכל. מאוד אנדרייטד.

  23. החמישייה האירופית שלי:
    פארקר נשוא המאמר,
    פטרוביץ',
    קירילנקו שהוא המגן הטוב ביותר בין האירופים והמגוון ביותר ובעל שיא נב"א של ממוצע חסימות למשחק בעמדה 3 (כן, יותר מד"ר ג'יי),
    נוביצקי,
    סאבוניס שהוא שחקן הציר האירופי הטוב ביותר גם אם בשיאו לא שיחק בנב"א.

  24. ינון, תוסיף את עצמך לרשימת האגדות. פשוט תותח.

    אגב, ביום ראשון מקגיל מארחת את דיוק. יצא לך לראות כדורסל מכללות בקנדה? לי יצא לפני אי אילו שנים וזה היה ברמת ליגת הנוער הישראלית ++, ועדיין שבע רמות מתחת למכללות בארהב. יש למקגיל משהו למכור? או שיגמר 40 הפרש למחליפים של דיוק?

    1. בשנים שאני הייתי שם הרמה היתה יחסית נמוכה, כמו של הטכניון בליגת אס"א. בפוטבול ובהוקי קרח היה להם יותר מב למכור

להגיב על פאקו לבטל

סגירת תפריט