בלאדת הבייסבול (ואולי כל הספורט) הגדולה מכולן. אוצר אמריקאי / מנחם לס

פורסם ב - 14. אוג, 2018 ע"י ב - כללי

 

 

לקראת הסיפתח של יניב על הבייסבול, החלטתי להכניס שוב את הבלאדה הזאת שתרגמתי לפני הרבה שנים, והיא פורסמה ב'ידיעות אחרונות' ובאתר הזה, לאלה שעדיין לא קראו אותה.

ביום שירדתי מהאונייה "שלום" ורגלי דרכה בראשונה במנהטן, המספר היחיד שראיתי לאן שפניתי היה "60": שיא ה"הום-רנס" האלמותי – כך חשבו – של בייב רות', ששחקן היאנקיס הצעיר רוג'ר מאריס מאיים לשבור (הוא שבר אותו כעבור חודש כשחבט את ההום-רן ה-61). אחרי שני מאמרי הכדורסל הראשונים שלחתי שניים על בייסבול – אחד על בייב רות' ואחד על אגדה ושמה "קייסי" והמיסטיקה שהתעוררה אחרי פואמה שכתבה לפני 120 שנה העיתונאי ארנסט לורנס ת'אייר, שהתפרסמה בעיתון "דיילי אגזמינר" של סן-פרנסיסקו תחת הכותרת "קייסי עם האלה, בלדה של הרפובליקה". אין לי מושג אם המאמרים ששלחתי לחדשות הספורט פורסמו או לא. אני מניח שלא כי אז העתון כולו היה בן 4 עמודים…

איך הגעתי לבלדה? ניגשתי לרד סמית', העיתונאי הדגול של "ניו-יורק הרלד טריביון" ואחר "ניו-יורק טיימס" (וזוכה פרס פוליצר לעיתונות ב-1982), שלקח אותי – עם העיתונאי בראור – תחת חסותו, ושאלתיו כיצד הוא מציע שאציג את משחק הבייסבול וחוקיו לקוראי בישראל. הוא ענה, "בני, יש בלדה על אחד ושמו 'קייסי', שבעצם מסבירה את כל המשחק. תרגם אותה ותחסוך לעצמך הרבה מילים".

מה שהיה אז בניו יורק היה סיפור בייסבול לעולמי עולמים. מיקי מנטל ורוג'ר מאריס נלחמו ראש בראש על שבירת השיא (נדמה לי ששניהם היו על 56) כשמיקי מנטל – הגיבור הניו יורקי מאוקלהומה, הקאובוי של ניו יורק וכוכב הספורט הגדול ביותר אי-פעם בתפוח הגדול – הוכנס לבית החולים, והיחיד שנשאר לשבור את שיאו של רות' היה רוג'ר מאריס שהיה 'נקי' מדי עבור מטורפי הבייסבול של העיר (מיקי מנטל – לעומתו – היה כוכב פרוע יפה-תואר, שותה בירה בגלונים, וחתיך של כל הבובות בעיר) הפך לאוייב שקהל היאנקיס החל לשרוק נגדו בריצה לשבירת השיא. היתה זו תקופה בלתי נשכחת בעיר הגדולה שבילי קריסטל – חולה בייסבול ידוע – הנציח בסרטו הנפלא "61" שאם יש לכם זמן בשבת אני ממליץ בחום להסתכל עליו. הסרט יהפוך אתכם לאוהדי בייסבול לעולמים.

*


*

באותו חורף, אחרי שכבר כתבתי שני מאמרי כדורסל, כתבתי מאמר על בייב רות' ואחד על הבלאדה. אין לי מושג אם הם פורסמו או לא. אני מניח שלא. אבל למזלי שמרתי את התרגום. ביום השנה לכתיבת הבלאדה – כשאני כבר כתב של 'ידיעות אחרונות', שלחתי אותו לעתון והעורך של אז – איתן עמית – כל כך התלהב ממנה שהוא פירסמה במוסף הספורט באותיות גדולות.

תרגמתי אותה תוך נסיון לשמור על המקור בצורה המדוייקת ביותר. זה היה קשה, אבל I DID MY BEST.

הבלאדה הזאת נחשבת לאוצר ספרותי אמריקאי.

 

קייסי החובט – בלאדה לריפבליק

הבלאדה התפרסמה בעתון היומי של סן פרנסיסקו  "דיילי אגזמינר" בשנת 1886, ונחשבת לאוצר אמריקאי (https://www.poets.org/poetsorg/poem/casey-bat)

וכך היה. ניצלתי את יום המאה להולדת השיר במאמר שהתפרסם בידיעות אחרונות.

 

***

התור של קייסי לחבוט

 

הסיכויים היו קלושים עבור תשיעיית "מדוויל ביי בום"/

התוצאה הייתה ארבע-שתיים לחובתם, ורק אינינג אחד לסיום/

ואז, אבוי, קוני נשרף בבסיס הראשון וברוס אף הוא נישחק/

ושתיקה נוראה הייתה התגובה של צופי המשחק/

אחדים בגועל נפש קמו לעזוב, אך הרוב נשאר עם אמונה/

שהרי תמיד יש תקווה – כל עוד נותרה נשימה אחרונה/

***

"אלוהים, רק תן צ'אנס לקייסי באלה לחבוט/

והוא  ימצא דרך  את הנס לעשות/

כי קייסי האהוב הוא גיבור הגבעות/

ועל יכולתו עם האלה רבות האגדות/

הצרה היא שלפני קייסי חייב פלין להכות/

ואחריו בא ג'ימי בלייק, ושניהם נמושות/

מספיק שאחד מהם יישרף – פלין או בלייק -/

וגאוותה של מדוויל לעולם תישחק/

הראשון סתם לוזר ולשני ידיים שמאליות/

אין כלל סיכוי שיגיע תור קייסי להכות/

***

3,000 אוהדי מדוויל ביציע ולאורך הגדרות/

ידעו גם ידעו: אנחנו בצרות צרורות/

אך פלין, שומו שמים, הִיכה בכדור שנזרק חזק/

גבוה בסיבוב, לצד ימין, במהירות הבזק/

עתה הוא רץ לבסיס הראשון/

ו-3,000 הצופים  צורחים בשיגעון/

וכשג'ימי בלייק אחריו עם הכדור מגע יצר/

הלבבות ביציעים חדלו לפעום, העולם נעצר/

*** 

כשהאבק התפזר וקרני השמש החלו לשקוע/

השתתק הקהל, ת'כרוז הם רצו לשמוע:/

"הקשיבו כולם", הרעים הכרוז, "פלין בבסיס השלישי/

ובלייק שלנו הוא 'SAFE' ב'שני'/

ועכשיו כשלרעתנו TWO נגד FOUR/

קייסי שלנו הוא הבא בתור/

***

מ-3,000 גרונות שאגה נשמעה בגאון/

עלתה בהרים, התגלגלה במדרון/

הבוקרים, החוואים, הרועים את הצאן/

ידעו שהתור של קייסי  וכולם בשיגעון/

***

קייסי בצעדו המוכר לחבוט מתקרב/

מצבים כאלה הוא כה אוהב/

קייסי הוא הטוב בנמצא וזו לא גוזמה/

מתח? רעד בקהל? התרגשות? אז מה?/

הוא צועד לאיטו עם פנים מלאי ביטחון/

ובכל זיק של תנועה רק יכולת ואון/

***

קייסי לא ממהר; הקהל עומד על רגליו/

נענוע קל של הכובע ונפנוף קצר בידיו/

באותו רגע היה לכולם ברור/

שקייסיי גיבורם ירטש ת'כדור/

***

ואז מגיע הרגע, איש לא גורע מבטו/

כשהוא יורק קלות ובידו משפשף מחבטו/

או, כמה בוטחים הם בקייסי הגדול/

שאת גאוות מדוויל עומד הוא לגאול/

***

הפיצ'ר מניף ידו, וכקליע הכדור באוויר/

אך קייסי רק מתבונן והמעמד הוא אדיר/

קייסי לא נע: "זה לא הכדור שחיפשתי", ובחול הוא בעט/

"סטרייק אחד", צועק השופט לקהל לאט-לאט/

השופט כמובן דייק אבל מהיציעים עלתה נהמה/

"מה הבנזונה עושה לנו? מה? מה?"/

ביציע צורחים: "להרוג ת'שופט, לחסל אותו/

ואסון היה קורה שם אלמלא הרים קייסי ידו/

בהינף זרועו הוא מפיס, וזה כמובן מספיק/

להרגיע ת'קהל, את האוהדים להשתיק/

****

קייסי תוקע מבט בפיצ'ר ללא הנד עפעף/

 כשבאמנות וחן הכדור השני הועף/

היה זה כדור איטי, כזה שעף בקשת/

וגם לכאלה שונא קייסי לגשת/

***

"סטרייק שני", קורא השופט מאחורי הבסיס/

ונותר רק כדור אחד ת'אויב להביס/

הגרונות ניחרים, עצבנות, המתח איום/

"מה יהיה, 'הולי ג'יזוס'" רועד ההמון/

ואז את הקריין ששת אלפי אזניים/

שומעים מצהיר, "עדיין ארבע-שתיים"/

***

"שדידה"! הם צרחו, "שקר וכזב"!/

אך מבט אחד מקייסי והם בידו כחגב/

***

פרצופו של קייסי מתקשה ומרצין/

הקהל יודע שהגיע יום הדין/

עוד סטרייק אחד והסיפור גמור/

"אבל החובט הוא קייסי, וניצחוננו ברור"/

***

שריריו מתקשים, ידיו בעוצמה אוחזים באלה/

ו-3,000 צופים בלבם נשאו תפילה/

חיוכו עתה נעלם, והנה בראשונה/

כוסו פניו זיעה, כווצו עיניו כלטאה/

משפשף ידיו, מכה אלתו בחול ואבק מתרומם/

ועכשיו תוקע בפיצ'ר  מבט מאיים/

והפיצ'ר – שומו שמים – מחייך, מניף ידו כברק/

ואת הכדור האחרון בעוצמה הוא זרק/

***

בגבעות ממול השמש כבר שקעה/

כשהכדור האחרון הגיע למטרה/

***

התזמורות ממשיכות לנגן, הילדות משחקות בשלווה/

ויש מקומות שבהם חיים כאילו מאומה לא קרה/

אך לא במדוויל, שם  לעד יספר זקן לטף/

איך הכדור האחרון נזרק – וקייסי נשרף/

 

***********************

 

הבלדה מוכרת וידועה לכל אמריקאי חובב ספורט. כמעט בכל בית ספר היא מין חובת קריאה.  הרצאות ניתנו עליה; ויכוחים היא עוררה; ספרים נכתבו עליה, והשאלה העיקרית היא אם, אמנם, הייתה קבוצת בייסבול בעיירה מדוויל, ואם באמת היה להם עילוי בייסבול ושמו קייסי. פרנק דיפורד, העיתונאי הדגול של ספורטס אילוסטרייטד, כתב לאחרונה תיזה שלמה על הבלדה. הדיעות עדיין חלוקות. נראה שאת האמת לעולם לא נדע.

 <

19 תגובות ל - “בלאדת הבייסבול (ואולי כל הספורט) הגדולה מכולן. אוצר אמריקאי / מנחם לס”

  1. אור

    14. אוג, 2018
    16:24

    בייסבול הוא ללא ספק הספורט בעל הסיפורים (והסרטים) העשירים והמרתקים ביותר, גם אם לא הכי המשחק הכי מעניין ופופולרי שיש.

    Reply to this comment
  2. מתן גילור

    14. אוג, 2018
    17:01

    קראתי את התרגום שלך אין ספור פעמים וכל פעם הוא מרגש אותי מחדש.

    Reply to this comment
  3. יניב ש.

    14. אוג, 2018
    17:24

    הראשון סתם לוזר ולשני ידיים שמאליות/

    אין כלל סיכוי שיגיע תור קייסי להכות/

    לאוהדים שרופים יש מנגנון הגנה ושמו הפסימיות, למה לטפח ציפיות ולסיים בשברון לב? אז תמיד מוצאים סיבות למה זה לא יקרה.
    אבל עמוק עמוק בלב, התקווה תמיד נשארת, רק בשביל לראות בסוף את קייסי נשרף….

    Reply to this comment
  4. דני האדום

    14. אוג, 2018
    18:33

    אגב, מנחם ..יש לך מושג לאן נעלם איתן עמית שהיה לדעתי הצנועה עורך הספורט הגדול בארץ?

    Reply to this comment
    • מנחם לס

      14. אוג, 2018
      18:49

      אני יודע על בטוח שלפני איזה 15 שנה הוא נישלח לניו יורק כאיש 'ידיעות' (מה שציפי שמילוביץ עושה עכשיו), ומאז לא שמעתי עליו

      Reply to this comment
    • מנחם לס

      14. אוג, 2018
      18:49

      הוא היה העורך שלי משך כל השנים ב'ידיעות'. התחברנו מאד.

      Reply to this comment
  5. אסף

    14. אוג, 2018
    18:51

    מנחם זה ענק. כבר קראתי את התרגום שלך בעבר אבל תמיד מרגשת מחדש. מתארת את הרגש של ספורט ואהדה וכל מה שמעורר בנו.

    Reply to this comment
  6. Shohat

    14. אוג, 2018
    20:40

    הצלחת לשמר הקצב, המתח והקסם של השיר הנפלא. לא מובן מאליו. יפה מאד!
    רק השורה האחרונה, בשום תרגום, לא תוכל להחליף המקור האלמותי:
    Mighty Casey has struck out

    Reply to this comment
  7. שלהבת

    15. אוג, 2018
    02:08

    נפלא, תודה רבה.

    Reply to this comment
  8. אפלטון

    15. אוג, 2018
    10:55

    שיר ענק ותרגום מושלם. תענוג לקרוא בכל פעם.

    Reply to this comment
  9. shohat

    15. אוג, 2018
    12:17

    מומלץ מאד, סדרת המופת של קן ברנס. אינינג ראשון מבין תשעה:
    https://youtu.be/xKI8Ixbj9XM?t=2m28s

    Reply to this comment
    • מנחם לס

      15. אוג, 2018
      16:25

      הראיתי לגייל את הסרטון ששלחת. היא היתה חובבת DIE HARD של ברוקלין דוגג'רס, ואביה לקח אותה ואת אחיה התאום למשחקים שם עשרות פעמים.
      יום אחד היא כתבה מכתב לג'קי רובינסון. לא יאומן, אבל חודש אחרי היא קיבלה ממנו תשובה, בכתב ידו. היא עדיין שומרת את המכתב. יום אחד אמרתי לה אולי כדאי להתעניין; אולי המכתב שווה כסף. היאהגיבה לי בכעס "ARE YOU KIDDING ME?".
      דמעות זלגו מעיניה כשראתה את הסרטון ששלחת.
      תודה גדולה

      Reply to this comment
      • מנחם לס

        15. אוג, 2018
        16:26

        אני אסתכל על כל הסידרה אם אמצא אותה. שוב, תודה.

        Reply to this comment
      • Shohat

        15. אוג, 2018
        18:57

        אני שמח לשמוע שגייל התרגשה ושמחה!
        הפרקים הראשונים לסדרה (לפחות) -כשעתיים לכל פרק – זמינים ביוטיוב. אוסף של תמונות וצילומים, הסיפורים, הדמויות, השירים, המיתולוגיות ותיאורים מקסימים של הספורט. פרויקט אדיר של קן ברנס.
        הסדרה היא מ1994, סוקרת ההיסטוריה של הבייסבול מלידתו עד לשם. לפני כמה שנים ברנס הפיק פרק נוסף: The tenth inning.

        Reply to this comment
        • מנחם לס

          15. אוג, 2018
          19:07

          מוזר שאף פעם לא שמעתי על הפרוייקט. תודה. כיף של בילוי זמן בקיץ!

          Reply to this comment
          • Shohat

            15. אוג, 2018
            20:00

            אוי אתה תהנה!
            ובטוח שגם אנחנו, נרוויח עוד כמה פוסטים!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *