פרויקט אגדות כדורסל II: רג'י מילר – אוברייטד שייזכר לנצח / סער ברעם

רג'י מילר. אחד השחקנים הזכורים ביותר בשנות ה-90.

אחרי שהכנסתי אתכם לשוונג של רג'י מילר, אחד מחלוצי השלשות הרציניים ב-NBA, ולפני שחקרתי והתעמקתי, חשבתי שאני לא בטוח שמגיע לו סטטוס של אגדה.

הרי הפייסרס עברו סיבוב בפלייאוף עם רג'י ככוכב בפעם הראשונה רק בעונת 93\94, כשניצחו את אורלנדו של פני הארדווי, אטלנטה של ווילקינס והפסידו לניקס בגמר המזרח.

אבל הרבה לפני זה, מילר נולד ב-24 באוגוסט 1965 (איזה קטע! הפוסט ב-26 באוגוסט, וגם 3 ימים אחריי. תודה מנחם) בריברסייד, קליפורניה למשפחת עם רקע ספורטיבי. דארל אחיו היה ב-MLB, אחותו תמי שיחקה כדורעף מקצועני ואחותו הגדולה שריל שיחקה כדורסל וזכתה ב-1984 במדליית זהב עבור ארה"ב. ציפיות גדולות מרג'י היו כבר אז.

אממה, הוא נולד עם עוויתות ברגליים, מה שדי הכריח אותו לשים "גשר" ברגליים, או תומכים.

אחרי מספר שנים (!) בהן היה עם תומכים לרגליים שלו, הרגליים שלו התחזקו מספיק והוא הצליח ללכת בלעדיהם.

נחזור לשריל, אחותו הגדולה של רג'י. כשהאחים היו משחקים בבית, שריל, שגדולה ממנו ב-17 חודשים בלבד, הייתה אוכלת מרורים מהאחים הגדולים. הם היו חוסמים אותה, הורגים אותה בדיבורים וצוחקים עליה. היא הייתה צריכה להרוויח כל סל בעבודה קשה. כמובן, בתנאי שהיו נותנים לה לשחק איתם. רג'י עצמו אמר ש"הייתי מת להוריד את התומכים ולשחק איתם". כשהוא החזיק כדור בפעם הראשונה בגיל 5, היא נתנה לו את אותו טיפול חם, אוהב ומשפחתי. היה לו קשה לעשות סל עליה, כשהוא היה נער צנום והיא הייתה יחסית גדולה פיזית. למי שזוכר (רועי), בנות מתפתחות מהר יותר מגברים בגיל ההתבגרות. הם היו משחקים באופן קבוע 1 על 1, והדרך של רג'י מילר לגבור על החסימות שלה היה לפתח את הזריקה הישרה כלפי מעלה שהחזיק במשך כל הקריירה שלו. יותר מזה, היה להם שיח של ורדים בבית, וכשרג'י היה צריך לזרוק יותר מרחוק, הורידו לו את השיח הזה במיוחד. מילר ציין ש: "זו בדיוק הסיבה מדוע הזריקה שלי כל כך לא רגילה. הייתי חייב לזרוק מעליה". שריל אמרה ש"כשרג'י התחיל לחסום אותי, שם הפסקנו לשחק 1 על 1". אני מאמין שהיא פשוט לא יודעת להפסיד. כבר אמרנו שמילר מגיע מבית טוב?

בכיתות ו' ו- ה' שריל ורג'י היו משחקים ביחד הרבה. אחד הדברים שהם היו עושים ביחד זה 'מרמים' אנשים. הם היו הולכים לשחק קצת pick-up-basketball, כאשר רג'י מופיע שם לבד. הוא מזמין שני אנשים לשחק איתם ומתערב על 10 דולר. משחקים עד 10, כשסל שווה נקודה ושלשה 2. הוא היה מבקש לצרף את אחותו למשחק, כשהיא 'במקרה' יוצאת מהשיחים כל פעם. האנשים שהיו במגרש תמיד היו מסכימים וחושבים שזה יהיה easy peasy. יותר מזה, הם היו נותנים להם לקלוע 5 נקודות ואז מכפילים את ההימור. מיד אחרי שהכפילו אותו, המילרים היו מנצחים 10-5 באופן מיידי. "מיד לאחר מכן היינו בדרך למקדונלדס ל-Happy Meal".

רג'י תמיד היה במקום השני במשפחה. כן, אפילו שחקן כזה. כשהוא קלע 39 באחד המשחקים שלו בתיכון, אחותו אמרה "זה יפה מאוד. כל הכבוד". רג'י שכח שגם שריל שיחקה באותו ערב, "כמה קלעת? 40? 50? 60?" וכששאלו אותה כמה היא קלעה, המספר עמד על תלת ספרתי. 105 נקודות.

עד שהוא צמח בגדול ובמפתיע. באחת הפעמים כששריל חזרה הביתה בשנה הראשונה שלה באוניברסיטה, דברים נראו קצת שונה. כשהיא הגיעה הביתה בחופשת הקריסמס, היא שמה לב שהוא צמח באופן מפתיע. הגובה שלה היה אז כ-1.88 (כמוני, במקרה). הוא צמח ל-2.01 ועקף אותה. זה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתה. הם שוב הלכו לשחק כדורסל במגרש הישן. בפוזשן הראשון הוא חסם אותה. גם כך קרה בפוזשן השני. הפוזשן השלישי… ובכן, הוא כבר לא קרה. הם התחילו לשחק חיובים במקום.

סיפורי ה-NBA של רג'י מילר

מילר, בתור רוקי, עושה שטויות מול מייקל

"לשחקנים יותר ותיקים אין כוח לשחק במשחקי הכנה באמת, הם רוצים להגיע ישר לאקשן" כך אמר רג'י מילר לג'ימי קימל בתוכנית. רג'י קיבל את מייקל ג'ורדן בתור שחקן. צ'אק פרסון, שהיה בקבוצה של רג'י, אמר לו: "אתה מאמין למייקל ג'ורדן? אמרו שהבנאדם יכול ללכת על מים ואתה רוצח אותו. אתה צריך לדבר איתו טראש". רג'י אמר לעצמו, "בואנה, אתה צודק", ואז אמר בקול: "מייקל, מי אתה חושב שאתה? מייקל ג'ורדן הדגול? יש ילד חדש בעיר". מייקל הביט בו והנהן בראשו. במחצית היו לרג'י 10 נקודות. למייקל היו 4. בסוף המשחק, לרג'י היו 12 נקודות, למייקל 44. הוא ניצח אותו 40-2 במחצית השנייה. כשמייקל ירד מהפרקט, הוא אמר לו: "תשמע, תזהר, אל תדבר לישו השחור ככה לעולם".

סימן ה-Choke עם ספייק לי

אחד הסיפורים היותר מוכרים של רג'י מילר, כשספייק לי החליט שהוא מתגרה ברג'י במשחק 5 ב-1994. רג'י כבר היה שחקן מוכח אז. הפייסרס הגיעו לגארדן לא מוכנים בכלל. ספייק לי התחיל להחליף עם רג'י מילים יותר מדי, ורג'י נתן להם 25 נקודות ברבע האחרון בראש. כמו שביל בר אמר, "He ******* lit the entire garden. Does he need to do anything more than that?":

רג'י מילר קולע 8 נקודות ב-9 שניות מול הניקס

רג'י קולע 2 שלשות בהפרש של שניות ספורות, והפייסרס שלחו את סטארקס לקו במצב של 105-105 (שתבינו, הפייסרס היו במצב של מינוס שש בגארדון 18.7 שניות לסיום!). אני יכול להמשיך לדבר על המקרה הזה, שהתרחש ב7 במאי, 1995 והיה חלק מיריבות הגדולה בין הפייסרס לניקס.

הקטטה בין הפיסטונס לפייסרס, 'Malice at the Palace'

AP קראו לקטטה הזו "הקטטה הידועה ביותר בתולדות ה-NBA", כשחלק מהמדיה קראו לזה "הלילה הגרוע ביותר בהיסטוריה של ה-NBA". לקראת סיום המשחק, כשנשארו עוד 45.9 שניות על השעון והפייסרס מובילים ב-15. כשבן וואלאס עלה ללייאפ, רון ארטסט ביצע עליו עבירה קשוחה. לא בלתי ספורטיבית, אבל קשוחה כמו שרק מטה וורלד פיס יודע. מיד לאחר מכן, בן וואלאס דחף את ארטסט בעצבים בלי קשר למשחק. ארטסט הודיע לו לפני שזה הולך לקרות גם, לדבריו לאחר הקטטה עצמה. מיד הרבה שחקנים מיהרו להפריד ועד אז זו הייתה יחסית "קטטה רגועה". עד שאוהד אחד החליט שהוא זורק על רון ארטסט כוס גדולה של דיאט קולה. ארטסט עלה ליציע, התחיל להרביץ לאוהד אחר, סטיבן ג'קסון הצטרף לקטטה ומשם הכל היסטוריה. ומה עם רג'י? את האמת שהוא היה בחליפה, לא לבוש למשחק בגלל פציעה. בחר לעצמו משחק להפצע בו. בכל זאת, הוא הושעה ממשחק אחד וקיבל קנס בסך 61,111$. איזה מזל אה?

ב-2005 הפייסרס היו קונטנדרים לאליפות. הקטטה הזו, שהוציאה את השחקנים מפוקוס – אוניל הושעה ל-15 משחקים, ג'קסון ל-30 וארטסט לכל העונה, אולי נישלה ממילר את ההזדמנות האמיתית שלו לאליפות בעידן פוסט-ג'ורדן.

למה הוא ראוי להיות אגדה? או, מהן החוזקות הרציניות של רג'י מילר?

עמידות – 18 עונות רג'י מילר שיחק ב-NBA. מתוכן רק 2 (!) הוא שיחק פחות מ-70 משחקים. האחת היא בגלל השביתה, והשנייה כשהיה בן 39. זה מרשים. 1,389 משחקים בליגה הכי טובה בעולם. מקום 12 אול-טיימס, ואיתו בטופ 15 שהיו רק בקבוצה אחת: דירק נוביצקי, טים דאנקן, ג'ון סטוקטון וקובי בראיינט.

יעילות – יחסית לגארד, רג'י עומד על 47.1% ל-2, 39.5% ל-3 ו-88.8% מהעונשין. מילר היה גם רלוונטי עד הפרישה, כשאפילו בגיל 35 הוא קלע 19 למשחק.

נחישות – כל אחד שנתקל ברג'י מילר ירק דם. מייקל קיבל את המנה שלו ב- 1997-98, כאשר הבולס בקושי רב גברו 4-3 על הפייסרס. זו אחת הסדרות הכי כיפיות לצפייה לטעמי, כשכל משחק מותח (מלבד משחק 5) וגם צמוד. אם נוציא את אותו משחק 5, ההפרש במשחקים עמד על 4.

ההישגים שלו מדברים בעד עצמו, ואני רק נותן את הבולטים: שייך למועדון ה-90-50-40, מקום 20 בנקודות, רק סטוקטון ומאלון עקפו אותו בהופעות בקבוצה אחת, שני בכל הזמנים בשלשות שנקלעו (נכון לכתיבת שורות אלו), 5 פעמים אולסטאר וחבר בהיכל התהילה של הכדורסל.

אז למרות שנבחר רק לחמישייה השלישית שלוש פעמים, בעיניי הוא אגדה.

סער ברעם

בעל חברת שיווק דיגיטלי על שמי. יש כאלה שקוראים לי "מומחה פייסבוק", ויש כאלה שפשוט אוהבים את הלב שאני משאיר על המגרש. לדאלאס יש מקום בליבי וחובב את נוביצקי ודונצ'יץ'

לפוסט הזה יש 73 תגובות

    1. רג'י מילר הוא אגדה ללא ספק. בעיקר לאחד שראה אותו קולע 8 נק' ב-9 שניות ועושה סימן של שביקה ל-19,5000 יושבי הגארדן, כולל אחד דוק לס שישב שם, לא מאמין למראה עיניו.
      פוסט מצטיין, סער!

  1. מעולה סער, תודה.

  2. מעולה, תודה רבה סער!
    המהלך שאני הכי אהבתי של רג׳י, היה הדחיפה שנתן לג׳ורדן על-מנת להשתחרר ממנו ולקבל את כדור החוץ לזריקת הניצחון.
    מהלך לא חוקי בעליל, אבל אי אפשר שלא להתרשם מרוח הניצחון והתעוזה של רג׳י. כמו שאי אפשר שלא לסלוד ולאהוב בו זמנית את יד האלוהים של מראדונה.

    1. אני שאלתי את עצמי כמה פעמים אם זה פאול… אף אחד לא ישרוק את זה.

    2. הדחיפה לג'ורדן?? מה עם הדחיפה על סטארקס? על צ'ארלי וורד?? על גרג אנטוני?? על כל ניקסי שהעיז לנשום לידו?
      עאלק עלה נידף ברוח.

      1. דובי מקווה שהפוסט לא גרם לך לזיעה קרה. 😋
        סער תודה על פוסט נהדר, אגב בנאום הכניסה שלו להיכל התהילה הקדיש חלק ליחסים שלו ושל שריל וכמה הפכה אותו לשחקן שהיה.

  3. אגדה בלי ספק,ממש נפל בעידן לא נכון.היה מתאים בול למשחק של היום.

  4. אחלה פוסט סער! תודה רבה!

    לחשוב שרג'י אוברייטד זה מקרה קלאסי של הסתמכות מוגזמת על מספרים. רג'י הוא אגדה לא בגלל 18.2 נק' בממוצע למשחק בקריירה של 18 עונות שכולן בקבוצה אחת אלא הוא אגדה כי הוא היה סמל, הוא היה שחקן אייקוני ואחד המבשרים של השלשה. כי הוא היה שחקן קשוח שאף פעם לא רצית שיהיה בצד נגדך, כי הוא לקח חבורה לא מאוד מוכשרת (אוסטין קרושר היה שחקן מפתח שם למען השם!) יותר רחוק ממה שמישהו ציפה מהם והכל בגוף כחוש וציפלוני לכאורה ועם מבע על הפרצוף של איך הגעתי לכאן לעזאזל.
    רג'י הוא אגדה בגלל שהוא אף פעם לא הפסיק לנסות, בגלל שבגיל 39 אחרי הקטטה ההיא, הוא פשוט לקח את המושכות והוביל את הקבוצה עד חצי גמר המזרח. היה לו קרח בוורידים והוא היה חסר מורא, שחקן שאפשר לשנוא בהחלט אבל רק אם אתה חסר רומנטיקה…

    1. בול

    2. זו דווקא הקריאה שלי להרהר במספרים נכון להיום. אתן לך דוגמה קלאסית למקרה דומה. לג'ינובילי יש 13.3 נקודות למשחק בקריירה! ללא עונה אחת מעל 20 נקודות למשחק. בינינו, אין ספק שהוא אגדה.

      אני יכול להמשיך ולמצוא, אבל הבנת את הנקודה שלי 🙂

    3. hear hear

    4. 💯+
      לגמרי לגמרי אגדה

  5. בהחלט אגדה!
    הייתי רוצה לראות אותו בליגה של היום.
    תודה סער!

  6. בשבילי, הוא לא סתם רג'י מילר. בשבילי הוא "רג'י". הוא הנמסיס. הוא האויב, השטן, האהוב, הוא האימה בהתגלמותה.
    שמונה נקודות בתשע שניות לא היו סתם הפסד צמוד, אלא טראומה שמלווה אותנו עד היום.
    רג'י קופץ באמצע הגארדן עם ידיים על הגרון וצורח "choke artisis" זאת סצינה שאפילו לא קרתה, אבל היא אחד מאירועי החיים שעיצבו את האופן שבו אוהדי הניקס תופסים את העולם.
    כשרג'י היה מגיע לגארדן היה באוויר באז שהגיע עד ישראל. הייתה חולשה בברכיים ויובש בפה, ובפעמים הנדירות שכן ניצחנו את המפלצת ההרגשה הייתה שנולד לנו בן בכור, בריא וכתום.
    וכשרג'י זרק עונשין בגארדן, הקהל הזכיר לו מי הבסט מילר במשפחה. שריל מעולם לא זכתה לכאלה קריאות עידוד כמו שקיבלה בMSG כשרג'י עמד על הקו.
    כי רג'י הוא חלק מההיסטוריה של הניקס כמו שאין באטמן בלי ג'וקר ואין ין בלי יאנג.
    יריבות כמו שהייתה בין רג'י לבין הניקס, וספייק לי, ואוהדי הניקס, היא מסוג הקשרים שעליהם בנוי כל מה שיפה בספורט.

    1. אין עליך דובי 🙂

    2. מעולה!

    3. פנטסטי.
      מי שישר וכנה מעריך את יריביו.

      1. אני מעריך אותו מאוד. לאחרונה אפילו הפסקתי לאחל לו מוות בצליבה.

        1. אתה מכיר מסמר דק מספיק בשביל פרקי הידיים שלו?

          1. סיכה אנטומולוגית, ברור

        2. 🙂 ))))

    4. להשוות את רג׳י או יואינג לבאטמן זה עטלפוביה. באטמן של אותה תקופה היה בבירור דינו ראדג׳ה, ואם באיזשהי קונסטלציה רג׳י הוא באטמן, אז שאריל היא קאטוומן וביין יחדיו

      1. איבדתי אותך די בהתחלה. הבאטמן הוא כמובן ג'ינובילי.

  7. אגדה ענקית. מת על השחקן הזה. אי אפשר היה להתעלם ממנו. אחד הגורמים העיקריים לשדרוג מעמדה של השלשה, מהמדיסון סקוור גארדן ועד הספורטק בתל אביב. בנבא לייב 95 היה קולע 30 שלשות במשחק ביום טוב

    1. וכמובן תודה על על הפוסט המצוין.

  8. בקשר לפתיח הפייסרס עם מילר הגיעו גם לגמר ה NBA,
    רג'י מילר מבחינתי הוא סופר אגדה, שחקן שכל שהלחץ גובר הוא מעלה את רמת התפקוד שלו, שחקן שאחראי על כמה מהמהלכים והרגעים הגדולים בפלייאוף של ה NBA, שחקן עם יצר תחרות שלעולם לא נכנע, ומעבר לכל זה הוא היה גם ארטיסט לא קטן שידע לפרטט עם הקהל והמדיה. רג'י כמו ברקלי, סטוטקטון ומאלון פרש ללא טבעת באשמתו של הגדול מכולם.

    1. איך זה שאין לרג'י אליפות זה גם באשמתו של מייקל? הפייסרס פגשט בג'ורדן רק פעם אחת . מרתקת ככל שהייתה הסדרה הזו לרג'י היו מספיק הזדמנויות אחרות בלעדיה.

      1. היו לו מעט הזדמנויול כי הוא נכנס לליגה רק עונתיים אחרי מייקל וברוב שנות השיא שלו ואף ברוב הקריירה שלו היו לו את מייקל. לכן הדברים של כרמל נכונים במידה רבה. הפרישה השנייה של ג'ורדן הייתה כשמילר היה כחודשיים לפני היותו בן 33, 6 עונות לפני הפרישנ כשלפחות שלוש מהן היו לא מעט מעבר לשיאו גם אם עדיין ביעולת מכובד מאוד.

        1. מה הקשר? כדי שמייקל ימנע ממנו אליפות הוא היה צריך להדיח אותו בדרך אליה. זה קרה בדיוק פעם אחת וגם זה לא בגמר.
          בארקלי הפסיד לג'ורדן שלוש פעמים – אחת מהן בגמר, סטוקטון ומלון פעמיים בגמר.

          1. גם הדחה לפני הגמר זו הדחה ובכל מקרה הם לא היו יכולים להיםגש בגמר כי שתי הקבוצות היות והינם במזרח.
            ללא קשר אם מייקל התמודד ישירות עם רג'י, לא היה סיכוי לנצח את מייקל בשנות האליפויות, כך שזה לא משנה מי התמודד מולו, כי גם אם אינדי הייתה מגיעה לגמר המזרח לא הינ לה סיכוי לנצח את השוורים בהנהגת מייקל.

    2. זה נכון אך לא במאה אחוז כי אחרי הפרישה השנייהמילרה יה בגיל 32 ועדיין מצוין, אך ברוב שנות השיא ואף ברוב הקריירה היהאת מייקל.

  9. אחד הקלעים הגדולים בתולדות הליגה ושחקן שהפך את התנועה בלי כדור לאומנות. בכדורסל של היום היה יכול להיות הרבה יותר דומיננטי. מנהיג אמיתי ושחקן שהכניס המון צבע למשחק. איך זה לא אגדה?
    לדעתי זה קצת מעליב לקרוא לו אוברייטד.

    1. נכון להתייחס לתנועה שלו מעבר לסטטיסטיקה. ריצה, השתחררות, התייצבות, זריקה, נפילה בפיזור איברים עם ארשת של צער וסבל עמוק.
      זה רג'י.

      1. שכחת עוד ענף אולימפי שהוא מצטיין בו – דחיפה אומנותית.

        1. לא רציתי שיגידו שאני עד עוין.

          בוא נגיד שאדם נייטרלי יכול היה להגדיר את התנועה של רג'י כשירה בתנועה.
          בעיניי הוא נשמע כמו השירה הווגונית של פרוסטטניק ווגון יילץ.

          1. זה רק בגלל שאתה לא אוהב צהוב.

  10. צריך לזכור יש 2 קבוצות בשנות ה90 שהיוו אתגר גדול לשיקאגו הגדולה בשיאה 1 הניקס בעונות 92 ו93 . ב92 הניקס כבר הובילו 2_0 רק כדי להפסיד 4_2 וב93 לקחו את שיקאגו למשחק 7 שם הובסו. 2 אינדיאנה 98 שלקחה את שיקאגו ל7 משחקים בגמר המזרח וכנעט ניצחה ( הפסידה בכמה נקודות בודדות) . רגע מילר ויואניג שתי שחקנים לא מוערכים בכלל שלא קיבלו את התהילה בגלל ששיחקו במזרח תחת צילום של ג'ורדן ולכן כמות הכמרים אליהם הגיעו קטנה. מילר כמו יואניג שיחק כל הקריירה ללא כוכבים לצידו.

  11. עוד אחד מדור הנפילים של שנות ה-90', אף פעם לא באמת דיגדג את מייקל עם כל הטראש שלו.

    לזכותו יאמר שהליגה הייתה הרבה יותר מאוזנת בעשור הקודם ובשנות ה-90. אף פעם לא שיחק בקבוצת סופרטים כמו דוראנטווסטברוק,הארדן,קארי.

  12. קראתי את הכותרת וסגרתי את הלינק. אם לא רוצים לא חובה לכתוב בכוח. הדרישה המינימלית בפרוייקט כזה היא שגם אם אחרים חולקים – לפחות הכותב ימצא סיבה לאהוב את מושא הכתבה, זה לא "הארץ" פה.

    1. אז איך אתה מגיב פה? Also – תקרא את הכתבה

  13. אין בכלל שאלה שהוא אגדה .
    בעיני גם אם פרויקט האגדות הזה היה מכיל רק 30 אגדות הוא היה חייב להיות שם (יש מצב של 20 צריך בדיקה).
    הוא קלאסיקה צלף שלשות מטורף ווינר מטורף שבניגוד למשל לאלן היה השחקן הראשי בקבוצה .
    הוביל את הפייסארס לגמר הליגה ונתן יופי של פליאופים וסדרות ענק בעיקר מול הניקס
    אלו היו הקלאסיקות של שנות ה 90 .
    היה כמדומני גם אלוף עולם או האולימפי עם נבחרת ארצות הברית .
    תותח!

    1. לכן אלן זכה באליפות (עם פלייאוף וגמר מעולים שלו) ומילר לא…

  14. אהבתי לקרוא. מה שמעניין ברג'י זה שוא היה חבר בשתי קבוצות גדולות של הפייסרס – הראשונה בשנות ה 90 יחד עם מרק ג'קסון, ג'יילן רוז, הדייוויסים וריק סמיתס שהגיעה לגמר המזרח 5 פעמים ולגמר ה NBA בשנת 2000. הקבוצה הגדולה השנייה היתה בשנות ה 2000 יחד עם טינסלי, ג'רמיין אוניל ורון ארטסט שב 2004 הגיעה לגמר המזרח והפסידה לדטרויט האלופה שבדרך. בגדול רג'י פספס את האליפות פעמיים:

    1. בשנת 99 עם השריקה הנוראית על לארי ג'ונסון בגמר המזרח. גמר NBA מול סן אנטוניו היה יכול להיות פתוח לחלוטין

    2. בשנת 2003 עם סגל שאמור לקחת את המזרח בהליכה, אבל הנהלת הפייסרס בחרו בטיפשותם את אייזאה תומאס כמאמן (אחרי שנבעט מטורונטו והרס את ה CBA) במקום ריק קרלייל כפי שלארי בירד המליץ. הפייסרס אז עפו בסיבוב הראשון, כאשר עם סגל פחות טוב וקרלייל כמאמן שנה לאחר מכן הגיעו לגמר המזרח

  15. קצת השלמות הכרחיות:
    ג'ון סטארקס , כוכב הניקס בשנות ה90 ואחד היריבים המרים של רג'י, מדבר על הקשר והיריבות. חובה לשמוע.
    https://www.youtube.com/watch?v=mZ3LAU4fI00

    והנה הבחור הרזה בעצמו מדבר על למה הוא שונא את סטארקס:
    https://www.youtube.com/watch?v=XebVK_Dqf3k

    וכמובן, רג'י מדבר על הכל, כולל האינצידנט שבו הייתה מעורבת גם אמא של סטארקס:
    https://www.youtube.com/watch?v=EODd3lyRXmY

  16. הכותרת זה חילול קודש ופתח לתביעת דיבה

    1. מסכים – איך אפשר לקרוא לו אוברייטד?

  17. לפי המסקנה שלך הוא לא אוברייטד, מה שכן מופיע בכותרת.
    הוא מהקלעים הטהורים הגדולים ביותר ואגדה אמתית כמו ריי אלן שהיה שחקן קצת יותר טוב.

  18. מילר הרוקי ניסה לעשות טראשטוק על לארי בירד שהיה אז בשנות השיא(הסיפור הראשון מבין שניים על הטראש טוק של לארי בירד)
    https://m.facebook.com/kolyompod/posts/374725299637042

  19. תודה סער מעולה, ויופי של קליק בייט עם הכותרת 😉
    האמת שהפתיע אותי לראות רק 5 הופעות אולסטאר באמתחתו.
    שחקן שהוא אגדה עם אישיות לא פחות גדולה.
    מה שכן, הביא אותי למסקנה שלא הייתי מעז עליה לפני הפוסט, שריי אלן היה טוב בהרבה ממנו.
    איכשהו בראש שלי שניהם היו ממש דומים ותמיד מילר היה הבכיר מבין השניים.
    אז כן, יש מצב בהחלט שאתה צודק, והמראה המגדילה של הנוסטלגיה יחד עם האישיות הגדולה הופכת אותו לאוברייטד.

  20. אחלה פוסט תודה רבה סער.
    בהחלט לא אוברייטד. המון קליעה, המון מאניטיים והמון המון אופי. וכל זה עם גוף של שרוך נעל ואזניים שקולטות ויי-פיי 😉

  21. מצויין סער, תודה רבה.

  22. פוסט נהדר, תמיד פחדתי והערכתי את ריינג'י מילר. אחד החלוצים, הגיבורים והפועלים השחורים הכל באותה דמות.

    תודה גם על כתיבה נהדרת.

  23. אהבתי את הפוסט , עוד יותר את התגובות , אבל הכותרת מקלקלת קצת לטעמי…. תודה סער!

  24. הכותרת והשאלה מעצבנת ומרגיזה!
    אחרי שנכנסו כמה לא קשורים לפרויקט הזה ללא שאלה מפקפקים דווקא באחד האגדות האמיתיות שדרכו על הפרקט.
    רג'י הוא אגדה לפני לפחות 3/4 מאלו שכבר נכנסו
    רג'י היה חלוץ של השלשות
    רג'י היה חלוץ של התנועה ללא כדור וריצה בין חסימות
    רג'י לקח את הקבוצות שלו יחסית רחוק במזרח הדי תחרותי.
    רג'י היה אגדה כי הוא היה חוצפן לא קטן עם פה מלוכלך מול היריביו.
    רג'י כמו יואינג הם 2 השחקנים הפחות מעורכים לדעתי.
    לפעמים גם צריך מזל מיקום מקום וזמן מתאים להיוולד בכדי להחשב בעיני אחרים כמצליח וכאגדה.

    1. שמע, סיכמת מצוין. יפה מאוד.

  25. אחלה פוסט, תודה רבה לך.

    הייתי משנה את הכותרת ל״רג׳י מילר – אוונגרד שייזכר לנצח״

  26. כל מה שלי יש לומר על רג'י זה שבימים ההם, כשהייתי יום-יום במדיסון סקוור גארדן לפקח ולעבוד עם הסטודנטים שלי שעשו שם אינטרנשיפ (סטאז'), והניקס היתה כאילו הבת שלי, לא היה שחקן שפחדתי ממנו יותר מרג'י, אחרי מייקל כמובן (לשניהם היו משחקי-שיא ממש נגד הניקס בכל פעם. כאילו שהיתה להם אמביציה מיוחדת להשפיל את הניקס).
    אגב, היום הוא אחד האנליסטים המבריקים ביותר לדעתי.כתיבה מעולה, סער!

  27. הכתבה נהדרת, ואין אלד שאוהב כדרסל שלא אוהב את רג'י ויודע שהוא אגדה. שחקן קלאסה!

  28. אחלה כתבה סער. נראה לי שאתה השתכנעת תוך כדי שרג'י הוא האמא ("והאח") של האגדה… לא היה קלע כמוהו בהיסטוריית האנושות מאז שאני חי.
    היה השחקן האהוב עלי בשנות ה-90

    1. יש משהו במה שאתה אומר, טיפה סרוחה
      אני יצאתי כנגד הסטטיסטיקאים… שאכן הוא נמצא במועדון ה-90-50-40, אבל לחלוטין רחוק ממספרים מדהימים במהלך הקריירה. העקביות זה מה שהביאה אותו עד הלום, וכמובן ווינריות בלתי מתפשרת

  29. תודה סער אחלה פוסט
    יש קצת אי דיוקים מופיע שאתה 1.88 ?!?! במפגש הופס האחרון נראית גג 1.87
    מילר שחקן ענק ואופי ענק לא פחות
    אני נהנה ממנו גם כפרשן
    אגדה ללא ספק

  30. שחקן אגדה. הרוצח השקט.
    שנאתי אותו והתרשמתי ממנו. קלע השלשות הרציני הראשון.
    מה שעשה לניקס גרם לי לעמוד ולמחוא כפיים
    בלייב 🙂

  31. איילין בסדרה סיינפלד: לא ידעתי שאח של שריל יודע כדורסל. אאל"ט

  32. תודה לסער על על הפוסט המצוין
    אוברייטד- רג'י תקע יתד בתור נהג אובר שדורס בשיקגו וניו יורק, חולק על סער רק בזה

  33. שירשור שדובי יאיר בובי גילרי אפלטון, עמית טבול, אשך, פאקו, טיפה -מתן בניטה הנהדר חי מיקי מידן, יוצא טוב לרב למרות חסרונם של דדי וג'ון ונפקדות של גל אל אי, העלתם חיוך

  34. תודה שסוף סוף נכתב על אחותו, שבטח אחת מהטובות אי פעם, והשפיעה על אחיה ליהות מדהים

  35. אגדה ללא ספק! גם השחקן האהוב עלי בנ.ב.א. הייתי מתעורר בגיל 13 לראות אותו משחק.
    שחקן שנזלה ממנו האהבה למשחק, גרם לי תמיד להתרגש כשהחזיק בכדור.

  36. אגדה שהיתה באמת. שחקן עם אופי על המגרש וכריזמה מחוץ לו. לא היה הכי טוב (מי דיבר על הגנה?) אבל ידע להתעלות. אהבתי את הריצה שלו מסביב להגנה עד שקיבל כדור לשלשה.

  37. אגדה ללא ספק בעידן ששיחקו כדורסל אמיתי עם סנטר גדול כמו שצריך…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט