פרויקט אגדות כדורסל II: כריס פול – 1.83 / איל ספיר

 

מטר ושמונים ושלושה סנטימטרים. עשרה סנטימטרים פחות ממני. לא מסתיר לאף אחד בהופעות, מסתדר היטב בחנויות בגדים, עם מעיל עבה וכובע – כנראה יכול גם ללכת לסופרמרקט מבלי למשוך תשומת לב. אי אפשר להעריך מספיק את העובדה שכריס פול נמצא כבר יותר מעשור בטופ של הכדורסל העולמי. בליגה של חדי קרן, כריס פול מסתכל על כולם מלמטה. זה לא מונע ממנו לבלוט.

פול גדל בלואיס-ויל, עיירה קטנה בקרוליינה הצפונית. הוריו הכירו בכנסייה, וחינכו את שני בניהם לתפארת דרום ארה"ב: "יס סר", "יס מא'אם," וכל המשתמע. אביו, שהיה שחקן פוטבול בקולג', בנה לכריס ולאחיו הגדול, סי.ג'יי, מגרש מאולתר בגינה. סי.ג'יי, לימים – מנהלו האישי של כריס, מתאר את כריס כאח קטן טיפוסי, שהיה נדחף ומתעקש להשתתף במשחקים של אחיו הגדול וחבריו. כשהתחיל לשחק עם בני גילו, מסביר כריס, אף אחד לא היווה בשבילו תחרות.

פול התמקד בפוטבול ובכדורסל באופן שווה. בתחילת התיכון, הרגיש שהגיע הזמן להחליט בין השניים. מאמן הפוטבול דרש ממנו להתחיל להתאמן בחדר כושר, בעוד מאמן הכדורסל אסר עליו לעשות זאת, כדי לא לפגוע ביכולת הקליעה, שהייתה התכונה הבולטת במשחק שלו. פול בחר בכדורסל, והשאר היסטוריה.

כמו ברוב התיכונים המובילים בארה"ב, גם בתיכון בו למדו כריס פול ואחיו, תכנית הכדורסל היא ארבע-שנתית (ט' עד י"ב), ויש לתיכון שתי קבוצות: ה-Varsity, הקבוצה המובילה והייצוגית, וה-Junior Varsity (JV), בה מתפתחים השחקנים הצעירים. פול היה מספיק טוב בשביל לשחק ב-varsity, כרכז מחליף, כבר בכיתה ט'. אולם הוא ואביו בחרו, במכוון, שישחק בכיתות ט' ו-י' ב-JV.

בעיניי, מדובר בנקודה למחשבה עבור שחקנים צעירים שקוראים את המאמר, והורים של שחקנים צעירים. כל שחקן מתמודד כמעט מידי שנה עם שאלת "ראש לשועלים או זנב לאריות". אני סיימתי השנה 12 שנים במחלקת הנוער, ובסיטואציות כאלה בחרתי בדרך כלל ב"זנב לאריות". אני לא מתחרט על רוב הבחירות שלי, אבל הפרספקטיבה של פול מעניינת. לדבריו, אלמלא היה מתעקש להיות שחקן מוביל בכל גיל, לא היה הופך לכזה ברמות הגבוהות.

כשהגיע תורו להוביל את קבוצות ה-Varsity, לא היה מוכן מפול למשימה. הוא הצטיין בעקביות, סיים את כיתה י"ב עם ממוצעים של 30-6-10 ו-6 חטיפות למשחק, זכה בתואר "מר כדורסל" של צפון קרוליינה והרוויח מקום במשחק המקדונלד'ס אול אמריקן הנחשב.

כבר בכיתה י"ב, פול הצעיר הדהים את אמריקה ביכולותיו, הן ככדורסלן והן כאדם. יחסיו של פול עם סבו, נת'נאל ג'ונס, היו מיוחדים והדוקים. ב-14 בנובמבר 2002, פול התחייב רשמית למכללת "ווייק פורסט". סבו, שנכח באירוע, התרגש יותר מכולם, ואמר שיזכור את היום הזה לשארית חייו.

אלא שיום למחרת, ב-15 בנובמבר, נת'נאל טייל בפארק, כשחמישה נערים, בגיל דומה לשל נכדו הסתערו עליו, ובניסיון לגנוב את ארנקו הרגו אותו באגרופים. "כולם מתים מתישהו," אמר פול. "אך עם סבא שלי תמיד הרגשתי שהוא יחיה לנצח".

פול הכאוב תהה כיצד להמשיך הלאה מבלי חברו הקרוב ואוהדו המסור ביותר. דווקא הצעה של דודתו נתנה לפול מוטיבציה לקום מהאבל. ארבעה ימים בלבד לאחר הרצח – פול עלה לשחק כשבלבו מטרה אחת – לקלוע 61 נקודות, נקודה בשביל כל שנה מחייו של סבו.

פול טרף את המגרש במשחק הזה. ברבע השני לבדו קלע 24 נקודות, ברבע הרביעי, כשלזכותו 59 נקודות, פול השאיר מאחוריו את המגן והמריא לליי-אפ, עם העבירה. הוא הגיע לקו העונשין, החטיא בכוונה והתמוטט בזרועות אביו על הספסל – עם לא פחות מ-61 נקודות.

ווייק פורסט: יסודות הם שם המשחק

"ווייק פורסט", בה למד ושיחק פול שנתיים בטרם נרשם לדראפט ה-NBA, מציעה תכנית כדורסל טובה ומוכחת – אך אין ספק שלא מדובר באחת מאריות ליגת המכללות. דווקא עובדה זו מאפשרת להסתכל באופן מעניין על קווי הדמיון בין שני הבוגרים המפורסמים ביותר של המכללה: כריס פול וטים דאנקן.

טים דאנקן, על אף שרבים מתארים אותו כ- "4" הטוב בהיסטוריה, היה "5" קלאסי. בלי התחכמויות – למעט הזריקה האייקונית עם הקרש – ובלי להמציא את הגלגל מחדש. דאנקן הראה כיצד ביצוע מושלם של היסודות המוכרים לכולם, יכול להספיק על מנת להיחשב לאחד מגדולי השחקנים. פול אמנם משחק כיום ביוסטון חלק ניכר מהזמן כ"2" לצד ג'יימס הארדן, אך אין ספק שהוא מהווה דוגמה ל- "1" קלאסי.

מעטים הכוכבים בהיסטוריה, שבאופן מובהק העדיפו "מסירה" על פני "זריקה". מבין השחקנים הבולטים בליגה כיום, אין ספק שפול הוא היחיד שעונה להגדרה הזו. בדומה לדאנקן, שנכנס לדפי ההיסטוריה מבלי להמציא משהו חדש, גם פול מהווה שריד לסגנון שמאיים להיעלם מן העולם. דווקא בעידן בו רכז חייב להיות גם סקורר, הסגנון ה"עתיק" של פול הופך אותו לשחקן חדשני.

פול הוא דוגמן של כדורסל. לא "דוגמן" כמו איש יפה ששרוע על שלט חוצות, אלא "דוגמן" כמו דייל שמדגים לפני ההמראה איך לחגור את חגורת ההצלה. כל הפעולות הקטנות מתבצעות אצלו באופן מושלם. פול קולע לאורך הקריירה ב- 37% מהשלוש. קארי, לדוגמה, ב-44% , אבל אם הייתי צריך ללמד ילד כיצד לזרוק, כנראה הייתי נותן את פול כדוגמה, כי קארי מצטיין באמצעות זריקה שבנה והתאים לעצמו. פול זורק כמו בספר, ומראה שניתן להצליח גם ככה.

ניו אורלינס: כוכב עליון

פול נבחר בבחירה הרביעית בדראפט 2005, אחרי אנדרו בוגוט, מארווין וויליאמס ודרון וויליאמס, בידי ניו אורלינס, אז עדיין "הורנטס". הוא לא חיכה הרבה לפני שהבהיר מי השחקן הטוב בדראפט. הוא נבחר לרוקי העונה, ואלמלא קול אחד שהלך לדרון וויליאמס, היה זוכה בתואר בהחלטת פה-אחד.

בשש עונותיו בניו אורלינס, פול היה הטייפ קאסט של כוכב הנושא על כתפיו עיר שלמה. דייוויד ווסט, ששיחק לצד פול בניו אורלינס, תאר את פול ככוכב הגדול הראשון שהגיע למועדון מאז המעבר משארלוט לניו אורלינס. "הוא מילא את הארגון באנרגיה," אמר ווסט. "כולם סמכו עליו שיוביל אותנו בכיוון הנכון". האנרגיה של פול הייתה כל כך נחוצה, בהתחשב במצב הקשה של העיר שהתאוששה מהוריקן קתרינה ההרסני.

פול מעיד על חיבור חזק לקהילה. "כולנו ראינו את המנהיגות שלו על המגרש," סיפר הבעלים לשעבר, ג'ורג' שין. "אבל אני תמיד התרשמתי לא פחות מהמחויבות שלו לקהילה מחוץ למגרש". הוא הקים קרן לשיקום אחרי ההוריקן, חנך תכנית פעילויות לנוער בשעות שאחרי בית הספר וקנה בית-דירות באזור המפואר של דאון-טאון ניו אורלינס בו שיכן נזקקים. "אני באמת לא יכול להגיד דבר רע אחד על העיר," אמר פול. "אלמלא העיר ניו אורלינס, לא הייתי מי שאני היום."

ההורנטס לא באמת התחרו על אליפויות, על אף שבילו מספר עונות בצמרת המערב, אבל בכנות – אף אחד לא בא בטענות. הקבוצה ניצחה יותר משהפסידה, והצליחה להגיע לכמה "כמעטים" מרשימים: כמעט הדיחה את האלופה מסן אנטוניו בסיבוב השני ב- 2008, וב- 2011 כמעט עשתה זאת לאלופה מלוס אנג'לס.

זה נראה מעט, בהתחשב במעמדו של פול באותן שנים כרכז הטוב בעולם – אבל בכנות: איזו דוגמה יש, למעט קווין ג'ונסון ואלן אייברסון, לרכז נמוך שהצליח להוביל את קבוצתו להצלחה בפלייאוף ככוכב בודד?

בהתחשב בביצועיו הטובים ובאהבתו לעיר, ניתן היה לחשוב שפול יישאר "הורנט" במשך שנים ארוכות. ואולם, פול חש שהמועדון לא נותן לו את הכלים להצליח. הרצון של שין למכור את הקבוצה הציב את המערכת בטלטול תמידי. פיטורים של המאמן, ביירון סקוט, ועזיבה של שני חבריו של פול, טייסון צ'נדלר (טרייד) ודיוויד ווסט (פרי אייג'נט), עזרו לפול לגבש את החלטתו לעזוב. בקיץ 2011, על מנת להימנע מעזיבה ללא תמורה, התחילו לחפש עבורו טרייד.

באותה עת, הקבוצה נותרה ללא בעלים, והליגה לקחה על עצמה את הקבוצה באופן זמני. כשנסגרה העסקה במסגרתה יחבור פול לקובי ברייאנט בלייקרס, ניצלה הליגה את מעמדה כבעלים זמני וביטלה את הטרייד, בנימוק שהוא לא טוב לניו אורלינס. אלמלא התערבה הליגה, הקריירה של פול הייתה נראית אחרת לגמרי. מאוחר יותר באותו קיץ, פול מצא את עצמו לצד הכוכב העולה בלייק גריפין במדי היריבה העירונית, הלוס אנג'לס קליפרס.

לוב סיטי: מהלכים יפים, אווירה רעה

בשונה מניו אורלינס בה כל הצלחה הייתה בגדר בונוס, בלוס אנג'לס הסיטואציה הייתה שונה. עם החוכמה של פול והאתלטיות של גריפין ודיאנדרה ג'ורדן, הקליפרס הפכו לאחת הקבוצות המלהיבות בליגה. כבר בעונתו הראשונה, פול הפך ל"קליפר" הראשון להיבחר לחמישיית הליגה הראשונה מאז שהמועדון עבר ללוס אנג'לס. בעונה שלאחר מכן, עונת 2012-13, הקליפרס שברו את שיא הניצחונות של המועדון עם 56 ניצחונות, ופול הוסיף לרזומה תואר MVP במשחק האולסטאר.

קיץ 2013 היה אמור להיות הנקודה בה הקליפרס מכוונים מטרות מחדש. לא עוד הליכה סחור-סחור, אלא מטרה ברורה ומוגדרת: אליפות. פול חתם מחדש על חוזה של 107 מיליון $ לחמש שנים, והמאמן ויני דל נגרו לא הוחתם מחדש, כדי לפנות את המקום למאמן זוכה האליפות מבוסטון, דוק ריברס.

ואולם, הקליפרס סבלו מתופעה שקורית לפעמים בקבוצות ומאוד קשה לצפות אותה: הסגל נשאר דומה, אך במקום להרוויח מכך כימיה טובה יותר, ההמשכיות דווקא חידדה את המתחים. פול, גריפין וריברס הם שלושה פוליטיקאים מצוינים. לא תמצאו אמירות שלהם שחורגות מהקו המשותף. אף אחד לא "שונא". ואולם, מתחת לפני המים, ברור שהיה משהו. אפשר לכבד חבר קבוצה, ובו בעת להתעצבן ממנו. מבחוץ, נראה שזה היה המצב.

בכל פלייאוף, כריס פול סיפק הופעות אגדיות, אך גם טעה טעויות שהובילו להפסדים כואבים ומוקדמים מדי. ב- 2014 הקליפרס הפסידו בסיבוב השני נגד אוקלהומה סיטי, כשפול, לאחר טעויות מכריעות במשחק החמישי, לקח על עצמו את האחריות על ההפסד. ב-2015  הקליפרס כבר הובילו 3-1 על יוסטון בסיבוב השני, אך הצליחו להפסיד שלושה משחקים ברציפות. ב- 2016, פציעה של פול הובילה להפסד לפורטלנד בסיבוב הראשון, וב- 2017 גם סדרה טובה של פול לא הספיקה בשבעה משחקים נגד גורדון היוורד והג'אז.

פלייאוף 2015  מהווה דוגמה לטרגדיה של הקליפרס. באותה עונה, בסיבוב הראשון, הקליפרס התעלו על עצמם וניצחו את האלופה הגאה מסן אנטוניו. פול עלה למשחק 7 עם פציעה בשריר הירך האחורי, שלא מנעה ממנו לקלוע את סל הניצחון, שנייה אחת בדיוק לפני סיום המשחק.

הכל היה נפלא כשעלו ליתרון 3-1 בסדרת הסיבוב השני נגד יוסטון, והעניינים נותרו בשליטה גם כשהרוקטס צמצמו ל-3-2, אלא שאז, ביתרון של 19 הפרש במחצית השנייה, עם הארדן על הספסל וכשהם בדרכם לגמר האזורי, קאמבק בראשות ג'וש סמית וקורי ברואר הפך לניצחון במשחק 6, ולמומנטום שניצח גם את משחק 7.

כל כוכב עושה טעויות וכל קבוצה מפשלת. הכוח של כוכב הוא לא לתת לטעות בודדת להוציא אותו מריכוז, והכוח של קבוצה הוא לא לתת לפאשלה לגרור אותה למטה. כשהכול הלך היטב, הקליפרס הסתכלו בלבן של העיניים לכל קבוצה בליגה, וכריס פול היה הכוכב שמפחיד אפילו את דוראנט וקארי, הבעיה הייתה, שכל טעות הציפה מחדש את המשקעים, והקליפרס הפסידו לקבוצות שהיו חזקות יותר מנטלית.

לזכותו של פול ייאמר שהוא לא מכר לעצמו אשליות. כשהחוזה שלו בלוס אנג'לס התקרב לסיומו, הודיע למפרע: היה נחמד, עדיף לכולנו להיפרד כעת. היעד הבא של פול, נבחר באותה גישה תכליתית: אני בן 32, ללא אליפות. איפה אוכל להשיג כזאת?

יוסטון: מה כבר יכול להשתבש?

פול היה יכול להתחשב בהרבה שיקולים כשהחליט לאן ירצה לעבור. אין ספק שרבים מהם לא היו מובילים אותו לקבוצה הטקסנית. למשל, הקבוצה מציגה את אחד הרכזים היחידים בליגה שעדיפים על פול בעבודתם, ג'יימס הארדן. או לדוגמה: הקבוצה הפכה את הזריקה מחצי-מרחק לטאבו, בעוד פול מתמחה דווקא בזריקה מטווח זה. אך השנה הייתה 2017, ופול עדכן גרסה והבין: רק דבר אחד משחק פה תפקיד – והוא נקרא כישרון.

בעונתו האחת, עד כה, של כריס פול במדים אדומים, הרוקטס הוכיחו מעבר לכל ספק את טענתו של דריל מורי, לפיה שחקנים מוכשרים יימצאו את הדרך להצליח ביחד. יוסטון הסתערה על המקום הראשון בליגה עם כדורסל חדשני ומהפנט, ופול הוכיח שהוא מסוגל להיות כוכב עצום גם ככינור שני מובהק.

באופן מצער, ולא בפעם הראשונה בקריירה, הייתה זו פציעה של פול במשחק החמישי של סדרת גמר המערב מול גולדן סטייט, שסייעה לגולדן סטייט להפוך פיגור 3-2 לניצחון, ומנעה מאתנו תשובה מוחלטת לשאלה: האם ניתן לעצור את המפלצת מהמפרץ?

אז מה צופן העתיד לפול? נתחיל מהקל. היכל תהילה – ללא ספק; מספרים היסטוריים: פול כבר לא יעבור את ג'ון סטוקטון, שכנראה יחזיק לנצח בשיאי האסיסטים והחטיפות, אך הוא מוביל את השחקנים הפעילים, ויסיים במקום גבוה בהיסטוריה (כרגע 8 באסיסטים ו- 13 בחטיפות); ואולי הכי חשוב: השפעה נרחבת מחוץ למגרש. פול הוא יושב ראש ארגון השחקנים, ונאבק בהצלחה יתרה על מנת שהשחקנים יקבלו יותר ויותר מההכנסה שהם מייצרים. מחוץ לליגה, פול מהווה קול ליברלי חזקי וברור, בתקופה בה קול מסוג זה הוא אופוזיציה לוחמת. ממקרי עבר אנחנו יודעים שההיסטוריה זוכרת לטובה שחקנים שלא פחדו להתבטא בעניין סוגיות שבדם לבם.

השאר? תלוי בהרבה גורמים. זה כבר שלב של נבואות, שאני פחות אוהב, ולכן אחזור לאזור הבטוח: כריס פול סיפק, ובתקווה ימשיך לספק, דוגמה מדהימה לשחקן שמאוהב בפרטים הקטנים, ומראה כיצד עם מספיק נחישות, גם איש לא גדול יכול להיות כוכב ענק.

לפוסט הזה יש 62 תגובות

  1. מצוין. תודה רבה.
    טימי כן התחיל כ-4 ליד רובינסון ושיחק שם לא מעט עונות גם ליד שחקני ציר אחרים, אבל זה באמת לא הנושא של הטור.
    לגבי הנדון – שחקן מעולה לדעתי. אדיר בשני צדי המגרש. סבל בארגונים חלשים והוכיח עצמו בכל מקום בו היה. הבעיה שלו שדווקא ברגעי ההכרעה הוא נוטה להיפצע.
    באתר שלנו, לדעתי, הוא מוערך בחסר ע"י הקונצנזוס.

    1. גם כריס פול משחק כעת 2 ליד הארדן, הוא עדיין 1 מובהק. דאנקן ורובינסון היו שני 5 מובהקים ששיחקו במקביל, כלומר הוכיחו את התיאוריה של מורי לפני 20 שנה.

      1. שלילי. טימי שיחק רחוק יותר מהסל וגם בהגנה שמר בעיקר על ה-PF של היריבה. גם ספליטר היה יותר שחקן הציר של ספרס מאשר טימי. פול והארדן מתחלקים ומתחלפים. ובהגנה פול שומר בעיקר 1.

  2. אחד הרכזים הגדולים ששיחקו, עם כמה שצוחקים עליו שהוא לוזר(גם אני בין היתר).הפלייאוף האחרון עשה לו טוב,רק חבל שכמו תמיד הוא נפצע בסוף. נראה לי שטבעת הוא כבר לא יראה, לא רואה איך יוסטון מעיפים את ג"ס בשנתיים הקרובות,ואז פול כבר יהיה בסוף הקריירה.

  3. שחקן ענק, מהרכזים ששולטים במשחק וגם יכולים לקלוע עליך 61 נקודות….
    מודה שגם אני לא הבנתי איך זה יעבוד ברוקטס אבל להפתעתי הארדן ופול לא פחות מהדהימו באיכות שיתוף הפעולה שלהם.
    אחד הגדולים, ללא ספק 🙂

  4. תודה רבה!
    כתוב מעולה ושמח שהכנסת את הסיפור הענק על סבא שלו.
    שווה לציין גם שהשחקן האהוב על פול היה אלן אייברסון ושניהם התמחו בקרוסאובר וball handling. (הנה דוגמה של פול מגמר המערב האחרון בוא הוא מתעלל בקרי: https://www.youtube.com/watch?v=Q-JtyVeQaXw&feature=youtu.be)
    לגבי מספרים, פול מוביל את כל השחקנים ששיחקו ב(לפחות) שתי סטטיסטיקות:
    הראשונה קצת מפתיעה
    win share per 48 minutes – כן, מעל ג'ורדן לברון ושות':
    https://www.basketball-reference.com/leaders/ws_per_48_career.html
    השנייה יותר הגיונית, יחס אסיסטים איבודים שבו הוא תמיד הצטיין:
    https://infogram.com/career-assist-to-turnover-ratio-1gk92edrz0k7p16

    השחקן האהוב עליי מאז שהגיע לליגה, pass first שיודע לקלוע ומשחק מעולה בשני צידי המגרש כולל הצד הפחות מוערך.
    מסכים לחלוטין עם ולדי ומתן, אנדרייטד באתר עם חוסר מזל שנפצע ברגעיים החשובים.
    תחקון קטן, הוא נפצע במהלך המשחק מול סאן אנטוניו ולא לפניו עד כמה שידוע לי. הפציעה גם גרמה לולפספס חלק מהסדרה מול יוסטון (שני משחקים ראשונים אם אני זוכר נכון).

    תודה רבה!

  5. איל תודה בכל מקרה על מה שכתבת, אבל יש עוד להרחיב. להבין איך בדיוק ה1.83 מצליח להיות כל כך אדיר כבר 12 שנה בליגה מצד אחד, ומצד שני תמיד איכשהו יש גם תחושת החמצה. והמסע של השנה – יש להרחיב עליו, כי זה היה סיפור אדיר, וכאב עצום על הפספוס, שנבע מזה שהארדן לא באמת סיפק את הסחורה ברגעים הכי קריטיים.

  6. שחקן ענק אבל לדעתי אוברייטד מאוד. בארצות הברית מחשיבים אותו ב25 30 הגדולים בכל הזמנים ואני לא מסכים עם זה. שחקן שהגיע לגמר מערב פעם אחת בלבד וזה השנה כמספר 2 להארדן. בקליפרס קרס כמה פעמים ברגעי ההכרעה בעיקר ב2015 שהייתה אמורה לספק לנו גמר מערב אדיר בין הקליפרס לגולדן סטייטס. בדירוג ההיסטורי בסופו של דבר הייתי לוקח ללא ספק את הארדן קרי מג'יק סקסטון אוסקר רוברטסון ועוד כרכזים לפניו. בכל מקרה ברור שהיה צריך להיכנס לרשימה הזאת אבל ל50 הגדולים המקוריים לא בטוח.

    1. אצלי משנת 1980 הוא יצא מקום 27 הוא בטוח טופ 30 ויש כאלו שידרגו אותו טופ 20. היה לו קצת חוסר מזל אבל רכז כל עם כל החבילה קליעה מסירה כדרור הגנה. שלוקחים את הרכזים הגדולים אין מישהו אחד עם כל החבילה לא מגיק לא אייברסון לא ראס לא הארדן אם נחשיבו רכז לא נאש לא קיד. רק איזייה תומאס וכריס פול היה להם הכל כולל הגנה ברמה גבוהה. פול היה מאד אוברייטד בהגנה לדעתי בבחירות שלו לחמישיות העונה והרבה זה בגלל קשריו במדיה ובמיוחש איאספיאן אבל הוא עדיין היה גארד מגן מעולה בשיאו. בהחלט שחקן טופ 30 היסטורי.

      1. ממש לא מסכים. אתה מדרג את פול לפני קרי תומאס מג'יק סקסטון אוסקר רוברטסון ? וזו עמדה שמראש לא אמורים להיות לה הרבה שחקנים היסטוריים. טופ 30 זה וויד אייברסון תומאס פיפן וכדומה סליחה אבל הוא ממש לא ברמה הזאת בשום צורה.

        1. איך הגעת לזה קודם כל מדובר על 1980 ואילך. דבר שני כל מי שציינת לפני פול ועדיין פול יוצא מקום 27 אצלי. הוא לפני פייטון וקיד זה כן אבל אחרי נאש סטוקטון הארדן ראס אייברסון קרי ומגיק אצלי וכנראה גם אצלך. אוהביו ישימו אותו אחרי מגיק וקרי אני מניח. אגב כל השמות הם טופ 30 למעט קיד וכולל פייטון.

  7. סיקור מצוין. תודה.

    אני חושב שהפציעות מנעו ממנו להפוך לאגדה אמיתית, אבל הוא יסיים קריירה עם כמעט 300 מליון דולר ומקום בהיכל התהילה, מה שיעזור לו להתנחם.

  8. לגבי הבחירה של פול בתיכון – קראתי מחקר שעשו בקנדה לגבי שחקני הוקי וגילו שהילדים המבוגרים מכל שנתון מגיעים באחוזים גבוהים יותר לבוגרים, כשההנחה היא שהמוכשרים מבינהם קבלו תפקידי מפתח מההתחלה, ולכן היה להם יותר סיכוי להתקדם.

    1. לא מכיר את המחקר או הספר, אבל נשמע הגיוני.
      בגיל שבו כמה פער של כמה חודשים יכול להיות פער של התפתחות פיזית משמעותית, יתנו את המפתחות למפותחים יותר.

  9. רק לחשוב מה היה קורה אם היה נוחת בליקרס לצד קובי… פספוס.
    הרכז הטוב בליגה בחלק גדול מאוד בקריירה שלו ובטח השלם ביותר בלי חולשה ספציפית.
    לפי דעתי הוא הרכז הטוב ביותר מאז סטקטון הבעיה איתו היא שהוא פציע.
    לבחור בגובה 1.83 שאין חולשה במשחקו אין תקדים לזה (טוב נו הוא וסטקטון אבל הוא יותר אתלטי) שחקנים בגובה שלו בדרך כלל נחשבים לשחקני הגנה חלשים אבל הוא חתיכת בולדוג.
    הוא טופ 5 ברכזים בכל הזמנים (מג'ק סטקטון רובנסון תומאס CP3)

    1. קוזי היה מנהל משחק ומוסר לא פחות טוב מכל השמות שהזכרת. הוא היה קוסם יותר מעשרים שנים לפני מג'יק ועל כך כונה "הודיני" ולמרות החיסרון ההגנתי הוא בין חמשת הרכזים הטובים בכל הזמנים כשם שמג'יק על כל הקסם והיכולת המגוונת וניהול המשחק והמסירה ראשון ללא עוררין למרות שגם הוא לא הצטיין בהגנה. וכך גם טייני ארצ'יבלד עשהקסמים על המגרש ויכול להיות לפני פול למרות שלא ידוע כמגן מצטיין. וגם נאש למרות החיסרון ההגנתי יכול להיחשב לפני פול על הקליעה הטהורה מהטובות ביותר ויכולות ניהול המשחק והמסירה המבריקים ביותר. פרייזר היה החבילה השלמה לא פחות מפול ווינר ומנהיג גדול יותר והוא לפני פול בכל מקרה. פייטון גם הוא הצטיין בשני צדי המגרש ואמנם בהתקפה פחות טוב אך בהגנה יותר טוב, והיה מנהיג ווינר גדול גם יותר. גם וסט כרכז (בכמה וכמה עונות שיחק כרכז) לפני פול כי הצטיין לא פחות אם לא יותר בשני צדי המגרש ווינר גדול יותר והיה מגוון עוד יותר. את קיד אני שם אחרי פול אף שהיה יותר מגוון ועם יכולות ניהול משחק ומסירה לא פחות, בגלל הקליעה המאוד בינונית וחוסר יציבות שגרמה לו לאבד יותר מדי יחסית ליכולות ניהול המשחק והמסירה שלו.
      בכל מקרה עדיין לא ניתן להעריך לגמרי את מקומו ההיסטורי של פול אלא לאחר פרישתו, אך הוא בהחלט יכול להיחשב כאחד מעשרת הרכזים הגדולים בעל הזמנים (וכך גם קארי).
      עשרת הרכזים הגדולים ביותר אצלי נכון לעכשיו, הם: מג'יק, אוסקאר, קוזי, וסט, אייזיאה, פרייזר, סטוק, ארצ'יבלד, פייטון, נאש. בעבר דירגתי את קיד לפני פייטו ונאש בגלל היכולת המגוונת אך שיניתי דעתי בגלל. הסיבות המובאות לעיל.

      1. 1. קוזי אין לו אף עונה מהוא מגיע אפילו ל-40% מהשדה זה מעיד שהוא יותר רונדו מאשר החברה האחרים לי קשה לדרג מישהו שאין לו קליעה שהיא בסופו של דבר היכולת הכי חשובה במשחק בין 10 הטובים ביותר.
        2. ארצ'יבלד היה אלן איברסון לפני איברסון (מלך הסלים עם 34 בגובה של 1.85 מ') אבל הוא לא עשה כלום לפני שהוא הגיע לבוסטון.
        בשבע עונות הוא הגיע פעם אחת לפוסט סיזון ועף מהסיבוב הראשון חווה פציעה קשה ואז הגיע לבוסטון כרבע ממה שהוא היה והוא גם חור שחור בהגנה הןא לא טוב מפול בטוח.
        3. נאש- CP3 קלע יותר מסר יותר חטף יותר איבד פחות בממוצע למשחק נאש עדיף רק בקליעה שגם שם זה לא פערים גדולים אבל פול עולה עליו בהרבה בהגנה.
        4. פריזר פה אתה צודק אבל בגלל העובדה שהוא שיחק בניו יורק ובגלל שנוטים להעצים יתר על המידה כל דבר שקשור לעיר אני שם אותו 7 בגל הזמנים אצלי
        5. ווסט יש כאלה שאומרים שהוא השוטינג גארד השני/שלילי/רביעי הכי טוב איי פעם ויש הרואים אותו רכז אני חושב שהוא השוטינג גארד הרביעי בכל הזמנים אבל ללא ספק יש לו כיס גם לעשרייה של הפוינט גארדים אם כי אני לא שם אותו שם כדי לא להוציא מישהו אחר משם אבל הוא לא טופ 5 אצלי.
        6. פייטון אדיר אבל כמו נאש הוא נופל ממנו בכל פרמר של סטטיסטיקה אפילו אם נוציא את העונות האחרונות שלו בקריירה פול קלע מסר חטף לקח רב' יותר באחוזים טובים יותר וגם איבד פחות יותר פייטון מגן טוב יותר נכון אבל בשאר פול יותר טוב.
        7. הבחור כבר 13 שנים בליגה פחות או יותר מקומו מובטח בין עשרת הטובים ביותר אצלי הוא כבר בין 5 הטובים ביותר…
        ……………………….
        קארי/איברסון/ווסטבאוק/הארדן אצלי הוא לא פוינט גארד הוא הכלאה של פוינט וסקורר עמדה שמחליפה את הרכז הישן שהולך ונעלם

        1. לגבי אחוזי הקליעה, אז בתקופה הכדורסל הקדומביחסית חכדורסל של היום זה נחשב אחוז קליעה רגיל ואף שחקני פנים מובילים מאותה תקופה קלעו ברובים בטווח של 45-40 אחוזים מהשדה, כל ש-40% לגארד אז זה מקביל ליותר מ-45% היום. אחטזיהקליעהשל קוזי אז מקבילים לטווח של 45-42.5 היום

        2. אייזיה תומאס. עולה על כל הרשימה הזו. סחב קבוצה לשתי אליפיות כשהוא מכה את מייקל,מגיק ובירד בשיאם.כבר לפני 30 שנה הייתה לו כל החבילה- התקפית והגנתית. בלי שום חולשה. השחקן הקטן הכי גדול בהיסטוריה

  10. תודה פוסט מעולה.
    משהו שאף פעם לא מזכירים אצלו כי הוא תמיד הדוגמא לשחקן אפקטיבי שיודע למסור בדיוק ברגע המתאים לשחקן בדיוק ב'פוקט' או עם קליעה מכנית מושלמת, אבל לבן אדם יש ידיות שאין דברים כאלה. השליטה שלו בכדור ובעיקר בקצב הכדרור זורקת מגינים מחוץ ימינה ושמאלה. משהו שלמרות כל השנים שאני מסתכל על כדורסל, רק השנה שעקבתי אחריו באופן קבוע שמתי אליו לב.
    שחקן שהוא הדוגמא המובהקת ל'אוברייטד' בעיני אוהדים ארעיים ול'אנדרייטד' בעיני אוהדים אדוקים של המשחק.

    1. הגדרה מדויקת.

      אחד ממספר קטן של שחקנים שמראים עד כמה המזל הוא חלק בלתי נפרד מההצלחה.
      מאז העונה השלישית שלו בליגה הוא החמיץ רק פעם אחת את הפלייאוף (פליקנס, 2010), וגם אז זה בגלל שהוא החמיץ 3 חודשים בגלל פציעה (מאזן הקבוצה היה 21 -17 כאשר נפצע. אחרי שנפצע הקבוצה המשיכה עם מאזן 16 – 28).

      1. אין ספר שהוא אחד מהרכזים הגדולים בתולדות המשחק, אני עוד זוכר שדיברו על הקוסם מוויק פורסט, עם השליטה האבסולטית בכדור, הוביל קבוצה חסרת מעוף כמו הפליקאנס המוגבלים לחצי גמר הישג מדהים בהתחשב בסגל הנוראי שהיה סביבו , תמיד היה חסר לו הגרוש ללירה אם זה מזל רע , אם זה התפרקות מנטאלית , לצערו בסופו של יום מדברים בטבעות כאשר מדברים על לגאסי וללא אחת הוא יששכח בראי ההיסטוריה (כמו צארלס בארקלי).

  11. פוסט מעולה וממוקד, תודה רבה איל.
    שחקן מצוין, נחוש וחכם.
    לצערו איכשהו לא תמיד הגיע במאני טיים, אם בגלל פציעות ואם בגלל צ'וקינג.
    לצערי הגיע במאני טיים ב-15 במשחק 7 בסיבוב הראשון והדיח אלופה מכהנת שיכלה ללכת עד הסוף…
    מקווה בשבילו שיזכה באליפות ביוסטון גם אם כרגע נראה לי שההזדמנות הטובה ביותר שלו הייתה בשנה שעברה.

  12. פול הוכיח שגם רכז נמוך יכול להיות מגן נהדר וגם רונדו מוכיח זאת (יכול להיות שכבר לא נחשב כזה היום), לתשומת לב אייזיאה ת'ומאס השני.

  13. שחקן טוב מאוד אבל חסר רזומה ומזל (פציעות) ואיפה לוזריות.
    יותר מידי הייפ לדעתי ואוברייטד שהתקשורת מריצה .

  14. קודם כל, כמטר שמונים אני כל הזמן מוצא אנשים שטוענים שאני מסתיר להם בהופעות או בקולנוע. או ששום דבר במדינה הזו לא נבנה עבור אנשים מעל 1.75 מטר, או שסתם אנשים לא רוצים שאהיה בסביבתם ומוצאים כל תירוץ אפשרי. אני מאמין שזה האחרון.

    כריס פול מעולה, אין ספק. ככל הנראה פוליטיקאי מחוץ למגרש, גם עליו הוא עושה הכל וברמה סבירה עד מעולה, ככה שאי אפשר להגיד עליו שום מילה רעה. ואז הבורג משתחרר, בעיות העצבים יוצאות, על המגרש פציעה מגיעה ברגע הכי גרוע או הפסד לא מחוייב המציאות. ואז כל המכונה של ESPN לא יכולה להושיע את אחד מגדולי המשחק.

  15. שלחתי תגובה הבוקר והיא עדיין לא יצאה…
    Your comment is awaiting moderation
    לא ברור לי מה זה ולמה זה מחכה, אבל ניחא.

    לפני שהפוסט ייאבד מהרלוונטיות, רק רוצה לומר את השורה הסופית והחשובה ביותר, תודה רבה! אחלה כתבה!

  16. תודה אייל!
    בחרת בחירה מצוינת בשחקן מעולה.
    אני מצטרף אל אפלטון עם אמירתו –
    "שחקן שהוא הדוגמא המובהקת ל'אוברייטד' בעיני אוהדים ארעיים ול'אנדרייטד' בעיני אוהדים אדוקים של המשחק."

    1. שאלות – אני שמח לדעת שאתה כב1 193 ס"מ, מה עם המאסה, העלית קצת משקל?
      (אני שואל כי זוכר אותך כמצטיין במפגש הופס לפני כשנתיים)
      ומה עם צבא, אתה כמו רועי ילד ניצחי, משהו פה לא מסתדר?

  17. פוסט מצויין
    פול שחקן מצויין לדעתי הוא הולך על בטוח מידיי
    הוא חייב להעז קצת יותר
    הוא סקורר טוב אבל לא אחד שיביא 30 לערב
    כמעט כל גבוה ששיחק לצידו חייב לו דיודנד שמן מהחוזה
    אם אני לא טועה הוא היחיד להיות מלך האסיסטים והחטיפות באותה עונה
    הישג לא מבוטל שלו – טופ 27 של שמעון בכל הזמנים מאז 1980

  18. פוסט נהדר, אחד הטובים בפרוייקט.
    פול שחקן נהדר, גם אגדה וגם Hof בניסיון הראשון, אם יורשה לי להמר. הסגנון משחק שלו אולי כבר לא נחשב סקסי, אבל יעיל כתמיד. תמיד תהיה בעיה כיצד להעריך שחקן אינדיבידואלי בספורט קבוצתי, ברוך השם יש באתר על זה דיונים בלי סוף, ונראה לי שבמקרה שלו ההישגים של הקבוצות שלו לא משקפים את היכולת שלו

  19. מעולה, תודה רבה!

    הדבר היחיד שאני ממש לא מסכים איתו זה ההגדרה של הכדורסל של יוסטון כ"חדשני ומהפנט".
    אלא אם כן ב"מהפנט" אתה מתכוון מרדים, ואז זה קולע בול.

  20. תודה רבה איייל פוסט משובח . כריס פול ככל הנראה כבר לא יזכה באליפות אבל עדיין שחקן מצויין בלי מזל בפליאוף

  21. תודה רבה אייל.

    מה שבולט בקריירה של פול עד כה, זה שהוא יודע לקחת את המועדון בוא הוא נמצא צעד אחד קדימה.
    ההורנטס לא הצליחו להתמודד במערב כשהפרנצ׳ייז עבר משארלוט לניו אורלינס, ואז הגיע פול מהדראפט והצליח בשנים שלו שם להפוך אותם לקבוצת פלייאוף לגיטימית.
    אחר עך הגיע לקליפרס, שגם הם מאז 2006-2007לא היו רלוונטיים, והוא הצליח לנצח על הכשרון הגולמי של גריפין וג׳ורדן ולהפוך אותם גם כן לקבוצת פלייאוף לגיטימית. נכון, גם שם לא הצליח לעבור יותר מסיבוב פלייאוף אחד, אבל לפני קיץ 2011 כמעט אף אחד לא חשב שתוך כמה שנים יגידו על מועדון כמו הקליפרס שהוא מועמד לאליפות, וזה מה שהוא היה ברוב העונות של פול שם.

    ובעונה האחרונה, עם הרוקטס, הוא שוב הצליח לקחת צעד קדימה – ממועדון שכמו הקליפרס גם כן דישדש בפלייאוף בלי הרבה צ׳אנס להתקדם לפיינלס, לקבוצה שכמעט והצליחה להדיח את הווריורס, עד שנפצע.

    מאחל לו שעד סוף הקריירה יצליח אולי להשיג גם את הטבעת.

  22. ימות דייויד שטרן על ביטול הטרייד שהיה כנראה משנה היסטוריה גם עבורו וגם עבור קובי וגם היינו רואים גמר של לברון נגד קובי.

  23. מנהל המשחק הטוב בליגה. רכז טהור ולכן זאת גם "הבעיה" שלו. חייב לשלוט ולנהל הכל כדי להוציא את המיטב.
    דווקא עושה רושם שמקבל כמו שצריך (ותודה לחוזה המנופח שעוזר) את התפקיד "המשני" ביוסטון.

להגיב על עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס לבטל

סגירת תפריט