פרויקט אגדות כדורסל II: כריס בוש – הנשיא בוש השלישי /אהרון שדה

כריס בוש. מאתר ויקיפדיה בעברית.

בס"ד

לכאורה  כריס בוש  זו אגדה בנאלית יחסית ליתר האגדות המופיעות כאן.

ככה לפחות אני חשבתי כשבאתי לכתוב עליו.

וידוי אישי קטן: כאשר מנחם זיכה אותי בכבוד הגדול לכתוב על אחת מ- 50 האגדות החדשות, הרגשתי כמי שמוזמן למסיבה יוקרתית מאד אך גם כמי הגיע למסיבה באיחור ניכר שגרם לו לפספס את כל מנות היוקרה שבמסיבה .

זאת מכיוון שעצם ההשתתפות בפרויקט שכזה, ועוד על ידי מנחם , זה מרגש מאד בוודאי את הוותיקים בינינו שזוכרים את הפרויקט הראשון ואת הפרופילים שמנחם הוציא על האגדות ההן.

מצד שני, עד שקיבלתי את ההזמנה היוקרתית, חבריי לאתר הקדימו אותי וחטפו את כל המנות הטעימות והשאירו אותי עם… כריס בוש.

בוש העמיד אותי בבעיה שכן הוא לא כוס התה שלי בשום מובן.

התקשיתי לראות בו משהו ייחודי שכן הוא הצטרף כשחקן  השלישי במיאמי הגדולה של תחילת העשור האחרון (ומכאן הכותרת שמתאימה כמובן גם לצמד הנשיאים באותו שם משפחה).

לכאורה, אין לו כל ייחוד במשחקו, בניגוד למשל לג'ינובלי או נוביצקי.

הוא גם לא קורא תיגר על תואר גדול האגדות כמו למשל קובי, לברון או דאנקן.

ולכן נאלצתי לעבוד קשה  על מנת לכבד כראוי את מושא כתיבתי.

ואולם, בסופו של דבר, גיליתי דברים רבים ומעניינים:

 

טרום נ.ב.א.

בוש נולד למשפחה אמידה יחסית והתפתח מהר מאד. ככדורסלן הוא הוביל את נבחרתו בתיכון לאליפות הלאומית, ולמעשה שמו נודע למרחוק כבר בתיכון.

הוא בחר לשחק במכללת ג'ורג'יה טק ותרם רבות כבר בעונת הפרשמן שלו עם 15.6 נקודות ותשעה כדורים חוזרים.

הוא הוביל את הליגה באחוזי קליעה מהשדה עם 56 אחוז, והיה למעשה הפרשמן היחיד לעשות זאת נכון לעת ההיא, ביחד עם אנטואן ג'יימסון .

בוש היה גם תלמיד מצטיין ומחונן שתכנן מראש לגמור את התואר שלו. ואולם, שנה ראשונה טובה מאד, שינתה לו את התוכניות והוא החליט להצטרף לדראפט 2003 שהיה מהטובים בהיסטוריה.

בוש נבחר  במקום הרביעי על ידי טורונטו לאחר לברון ,מיליציץ וכרמלו אנתוני ולפני וייד (5).

אחד הדברים הייחודים בבוש, היא העובדה שהוא יכול היה לשחק ביעילות רבה גם ככוכב ראשי וגם ככוכב משני,  וזה לא דבר מובן מאליו, תשאלו את חברו לדראפט כרמלו.

להיות בעל אופי של כוכב-ראשי, מצריך תכונות מסוימות שמנוגדות לאופי של כוכב משנה. בוש הצליח באופן יחסי למלא בהצלחה גם את תפקיד השחקן הראשי וגם את שחקן המשנה.

 

טורונטו: כוכב ראשי בקבוצה משנית  (2004-2010).

בשנים הללו בוש תפקד בגדול על תקן כוכב-על ראשי.

זה כמובן לקח קצת זמן, שכן בתחילת דרכו כרוקי, הוא שיחק עם האגדה הראשונה של קנדה: וינס קרטר, ועוד שיחק בחלק ניכר מעונת הרוקי כסנטר לאחר עזיבת אנטוניו דיוויס לשיקגו.

זה לא עיכב בעדו מלהיבחר לחמישיית הרוקי  של העונה.

הפריצה וההובלה הגיעה שנה לאחר מכן, כאשר בדצמבר עזב קרטר את הקבוצה. משם, למעשה, הייתה זו הקבוצה של  בוש.

עונה לאחר מכן הייתה העונה המלאה הראשונה של בוש ככוכב ראשי בטורונטו.

הוא מונה לקפטן הקבוצה והוביל את הקבוצה בנקודות, כדורים חוזרים ואחוזי קליעה.

מרגע זה ועד סוף תקופתו בטורונטו, הוא נבחר 5 פעמים לאולסטאר, כאשר בכל העונות הללו הוא קולע לפחות 22 נקודות למשחק.

לסבר את האוזן: היחידים בפרויקט שעשו 5 עונות ברצף עם 22 נקודות ומעלה היו קובי, לברון, דוראנט, נוביצקי, הארדן, וייד, אייברסון, כרמלו ומיץ ריצמונד. מכך שניתן לומר שכריס בוש תפקד באופן מיטיבי ככוכב ראשי.

הבעיה היתה שבצד הקבוצתי הוא הצליח להצעיד את טורונטו רק פעמיים לפליאוף, וגם אז זה נגמר לאחר סיבוב אחד.

ב- 2007, אולי שנת השיא שלו, הוא שיתף פעולה עם אנתוני פארקר והצעיד את טורונטו למקום השלישי במזרח, נבחר לחמישייה השנייה בליגה ולאולסטאר (מהחמישייה מהמקום השני הכללי במזרח). ואולם, קבוצתו הודחה על ידי הנטס והאקס האויב קרטר.

שנה אח"כ, עם בחירת הדראפט הראשונה ברניאני והגעת גרבחוסה הנפלא, הוא שוב הוביל את טורונטו לפליאוף, אך הפעם זה נגמר בחמישה משחקים בלבד  מול אורלנדו למרות שורה נפלאה של בוש שכללה 24 נק' ותשאה כדורים חוזרים.

אחרי עוד שנתיים נטולות פליאוף ובגמר החוזה שלו, חבר בוש ללברון ווייד במיאמי, במהלך שגרר ביקורת רבה על ידי אנשי כדורסל רבים, ולהבדיל על ידי כותב שורות אלו.

החיבור למיאמי יצר הד בליגה שאת השלכותיו אנו רואים – וביתר שאת – עד היום.

בנוסף לביקורת הרבה במהלך זה, הרי שבוש נדרש פתאום לבצע התאמה רבה ולעבור מתקן הכוכב הראשי לכוכב משני, ואפילו לא לכוכב המשני השני אלא לשלישי במעלה לאחר חבריו לפרויקט האגדות לברון ווייד.

 

מיאמי : שחקן משני בקבוצה ראשית  (2011-2016 ).

אם בטורונטו היו אלו שנות השובע מבחינה אישית, הרי שבמיאמי היו אלו השנים הרזות בהן הוא לא הגיע באף עונה למינימום 22 נקודות, ולמעט עונה אחת שגם בה שיחק רק 44 משחקים וקלע בה 21.2 נקודות, הוא לא הצליח לעבור את מחסום 20 הנקודות (השיא 19.1).

מצד שני, בפן הקבוצתי, הוא שיחק לא פחות מ 4 גמרי נ.ב.א ברצף. (מבין האגדות רק חבריו לאותה לברון ווויד עשו זאת וקליי וקרי מג.ס.)

זכור במיוחד סל הניצחון שלו במשחק 3 בגמר הראשון ב 2011, אך היה זה הניצחון האחרון בסדרה מול דאלאס.

אחרי עזיבת לברון, המשיך בוש לשחק עוד שנתיים אך בשנים הללו סבל מבעיות בריאות נדירות (קריש דם בלב) מה שגרם לפרישתו.

 

בעיות הבריאות:

למרות שלכאורה בוש הגשים את רוב חלומותיו המקצועיים, הוא הופרש בטעם חמוץ לאחר שבעיות בליבו גרמו למיאמי לבטל את חוזהו.

בשנתיים האחרונות שלו בליגה בוש שיחק בסה"כ 97 משחקים, כאשר בעונת 2015-2016 הוא משחק 53 משחקים בלבד לפני שבעיות הלב – שלפי הדיווחים סיכנו את חייו – כפו את גמר הקריירה שלו.

בעונת הפרישה המאולצת היה בוש בן 32 בלבד והעמיד  ממוצע דומה מאד לממוצע הקריירה שלו עם 19 נק' ו-  7.5 כדורים חוזרים למשחק בקירוב.

בוש ניסה להילחם ברוע הגזרה, ולאחר סאגה לא קטנה פסק רופא מטעם הנ.ב.א כי מחלתו היא מחלה מסיימת קריירה, וכך התאפשר למיאמי להסיר את משכורתו הכבדה מתקרת השכר שלה. היה זה למורת רוחו של בוש למרות שכמובן קיבל את כל כספו מכספי הביטוח .

 

סיכום :

  • בוש היה כאמור כוכב ראשי בטורונטו בחמש עונות של 22 נקודות ומעלה, חמש בחירות לאולסטאר ברצף, פעמיים פליאוף ובחירה לחמישיית העונה השנייה ב- 2007.
  • בוש היה שש עונות במיאמי עם ארבעה גמרים וצמד אליפויות. הוא לא הבריק באליפויות, אך העמיד דאבל פיגרס בפליאוף ויותר משבעה כדורים חוזרים.
  • סה"כ היו לו תשעה הופעות באולסטאר ובחירה לחמישייה השנייה.
  • בנוסף לשתי האליפויות שלו ולארבעה הגמרים, הוא היה גם בנבחרת ארה"ב עימה זכה בזהב האולימפי ב 2008 עם 9 נק' +6 כ"ח (9.1+ 6.1 ) כשהוא מוביל את הנבחרת בכדורים החוזרים בטורניר. לפני כן היה שותף לארד מאליפות העולם 2006.
  • הוא מהיחידים מבין האגדות ששיחקו שש עונות ומעלה בשתי קבוצות שונות ברצף.

 

שורה תחתונה :

למרות הצטיירות די אפורה, עשה בוש קריירה די ייחודית גם כשחקן ראשי וגם כשחקן משני. גם סיפור הקריירה שלו מעניין, עם כישרונות רבים כילד ונער, וכן עם פרישה יוצאת דופן.

הוא היה מגוון מאד במשחקו ,כולל אחוז קליעה מ 3 טוב מאד לאדם בגובה מעל 2.10 מ' עם 33.5 אחוז קריירה שעלה ל 38.6 בפליאוף. מה שנקרא סטראץ 4 אמין ואתלטי במיוחד.

הוא תרם בכל האספקטים במשחק, כולל בהגנה, היה ורסטילי – בוודאי שיחסית לגובהו – ויכול להרגיש סיפוק מתארים קבוצתיים לא מעטים שגולות הכותרת שלהם הם  צמד אליפויות וזהב אולימפי.

כמו רוב הספורטאים הוא גם יכול לשאול עצמו שאלות רבות שמתחילות במה היה אילו, אך אין ספק שמדובר באגדה ראויה  ששיחקה יותר מממוצע האגדות באולסטאר והרבה יותר מהממוצע בגמר הנ.ב.א.

 

 

 

 

 

 

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 29 תגובות

    1. תנו לנו אגדות אמיתיות!

      מבחינתי אם השחקן לא יכול להציג ברזומה. באתי לקבוצת לוטורי שנה ראשונה פליי אוף שנה שניה גמר אזורי ואז החרא פגע במאוורר בגלל XYZ הסרחנו את המגרש . אבז אז הכל התחבר ובום אליפות.

      לא הייתי כוכב גדול בקבוצת לוטורי. לקחתי אותם פעמיים לסיבוב ראשון בפלייאוף ואז הלכתי להיות סטראץ 4 מאחרוי 2 אגדות חיות ..

      למה בושי אגדה ופאו גרסול וטרוור אריזה לא? למה קאזינס לא? למה ג'ייסון טרי לא? למה אהרון שדה צריך להתנצל אל זה שאין לא אגדה אמיתית (כמו הכותב מאתמול שגם עשה עבודת התנצלות נהדרת) ?

      עכשיו אחרי שפרקתי את זה. אני מחכה לפרק של ג'ייסון קיד!

        1. מה אם המלך? ועיניים כחולות? וייד? מקום של כבוד לקידד AI ומאנו..
          השאר לא עומדים בקריטריון הגדויילים שלי.

          ממחר יבוא כריס בוש ויגיד אני אגדה מהלכת כמו לארי בירד ומייקל ג'ורדן ותכלס הוא ספר קלטת במקרה הטוב..

          1. צודק, גם ווייד וקרי שם.
            מאנו נחת בקבוצה שבשנה הראשונה שלו בה סיימה ראשונה במערב וחבר לקבוצה זכה ב-MVP.
            לברון הלך לזכות באליפות על גבו של אגדה חיה בקבוצה אחרת. לא חיכה שהכל יתחבר. שלא נדבר על זה שהוא לא הגיע לפלייאוף בכלל בשנתיים הראשונות שלו (בניגוד לכרמלו).
            אבל עזוב, סתם מיני הטרלה. אבל כזו שבנויה על שאלה אמיתית של מה זו אגדה. ההגדרה בעיניי הרבה יותר רחבה.

  1. נחמד מאוד, אבל כמה דברים מאוד בסיסיים שיש פה טעויות בהן:
    השם שלו הוא Chris Bosh, לעומת הנשיאים שקוראים להם Bush. לא אותו שם…
    כריש הדם היה ברגל (לפחות הראשון) ולא בלב. כריש דם בלב בדרך כלל מסיים לא רק קריירת כדורסל… החשש הוא שכריש הדם ישתחרר למחזור הדם ויגיע ללב ו/או למוח.

      1. לדעתי לא שמו לו, והוא פשוט על מדללי דם.
        הבעיה שלו היא נטיה לכרישיות, לא קיום של כריש דם בודד, ואז אי אפשר לדעת מאיפה זה יבוא ומתי.
        מה גם – ואני אומר את זה מניחוש בלבד – המסננת הזאת עשויה להשתחרר ולזוז בתנאים הפיזיים של משחק כדורסל

  2. היה אחלה שחקן, במיוחד PF נהדרת עם יד מצויינת מחצי מרחק, אחלה משחק הגנה (חכול לדעתי לשמור על כל העמדות) וכמובן אופי שאפשר לו לזוז הצידה במיאמי.

    גם ככוכב הוכיח את עצמו, אם כי אני חושב שסיבוב שני זה התקרה שלו, אבל כמובן שאולי עם הצוות הנכון אולי אפשר להגיע רחוק יותר.

    דווקא חבל על הבעיה הבריאותית שסיימה לו את הקריירה. דווקא היה נראה שהוא מוכן להישאר במיאמי ב"יום שאחרי" ולנסות להוביל אותם עם וויד.

  3. חבל שגמר את הקריירה בצורה כזו טרגית,יכל לתת עוד 5 שנים ברמה גבוהה בכיף. היכל תהילה קל. הריבאונד מ-2013 נצרב להרבה אנשים בראש.

  4. תודה אהרון.מה שיפה אצלו ונגעת בזה זה המעבר מכוכב ראשי לכוכב משני ולא לקראת סוף הקריירה אלא בשיאה ולא מעבר להיות הכוכב השני של הקבוצה אלא לפאקינג הכוכב השלישי או יותר נכון לרול פלייר משופר והוא עשה את זה בצורה מעוררת הערכה ויש לו חלק לא מבוטל ב2 אלפויות שמיאמי זכתה.
    מעניין היה אותי לראות האם הוא מצליח לעשות את המעבר חזרה לכוכב ראשי שגם גורם לקבוצה להצליח אבל זה הוא לא הספיק לעשות

  5. תודה רבה מולי, אחלה פוסט.
    שחקן מצוין ומצליח, שבגלל שהיה אולראונדר ושקט עמד בצילם של שותפיו הנוצצים לקבוצה (לא רק לברון וד-וויד אלא גם ריי אלן).
    חבל מאד, לו ולמיאמי, שהבריאות מנעה ממנו להמשיך בליגה.

  6. לדעתי כריס בוש הוא אנדרייטד. במיאמי הוא היה בורג שלישי, אבל בורג שלא ניתן להחלפה. הוא בחר בג'ורג'יה טק כי תמיד היה גיק למדע. הוא בעל אינטיליגנציה גבוהה, ואיש מחשבים ברמה די גבוהה.
    הוא חי באושר עם אשה מאד מיוחדת, ולי נראה שהוא בסדר עם כל מה שקרה.

  7. תודה לכולם .
    אכן הר' היה ראוי להיזכר …גם הוא כבורג שלישי אחרי 2 השלשות…😊
    גם היותו פריק מחשבים היה צריך אזכור קצת יותר גדול .

  8. חוץ מהסיום החמוץ, והבעיה הרפואית שאותה הוא ממשיך לחיות אני מניח, הייתה לבוש קריירה נהדרת. (גם בזה צריך קצת מזל. אם הבעיה היתה מתגלה אצלו בגיל 23, הוא היה מקסימום ברשימת הפספוסים)

  9. למיטב זכרוני בעוד יומיים נקבל את נוביצקי. הכוכב הגדול בכל הזמנים, מאז שנות התשעים, אחרי קובי ודאנקן, לא כולל שאקיל. באמת מחכה לו

  10. אחלה פוסט אהרון ! כריס בוש היה שחקן טוב מאוד אבל לא אגדה ברמה של 50 אגדות מאז שנוסד ה-NBA . בוש היה בורג חשוב באליפויות של מיאמי ויכנס להיכל התהילה .

להגיב על אהרון שדה לבטל

סגירת תפריט