מחנה אימונים/ רביב פייג

" I"m in the best shape of my life "
כל אחד, בכל מקום, ברחבי מחנות האימונים.

מאת רביב פייג, עורך הפוטבול של הופס

אם נסיט לרגע את המסך על מאחורי הקלעים של המדור, התלבטתי מאוד לגבי אופי הכתבות פה. האם לפנות לקוראים ככאלו שיודעים שפוטבול אמריקאי קיים, אבל לא ממש עוקבים או מכירים את החוקים במידה מספקת ליהנות, או להתייחס לאנשים פה כאילו הם מכירים כל נפש פעילה היכרות אינטימית וספר החוקים של הליגה צרוב להם עמוק במוח.

המטרה, בסופו של דבר, היא לספק מידע איכותי ומקיף לצד ידע וניתוח מעמיק שמאפשר לכם להיות אוהדים טובים יותר, ולקיים דיון (או ויכוח) מעמדה של ידע סולידי. אבל לא פחות חשוב מכך, להכניס עוד ועוד אנשים למעגל ההיכרות עם הספורט המרתק והמורכב הזה.

ממש כמו כומר אוונג'ליסט, לשכנע את הבלתי משוכנעים, בלהטוטים וניסים, להאמין ולסגוד לאלוהי הפוטבול הכול יכולים וחורצי הגורלות ולתת לו לשטוף אתכם באורם המרגש והמלהיב.

אלוהי הפוטבול תמיד צופים

לשם כך בנוסף ובצמוד לחלק מהכתבות יצורפו כמה פסקאות שיתנו הסבר מעמיק, אבל לא חופר מדי, על נושא הכתבה, או סתם פיסות ידע חשובות לאלו שרוצים לדעת יותר.

חלק זה של הכתבה יגיע בתחילתה ויאפשר למי שרוצה לקרוא ולקבל יותר מושג על מה שיופיע בהמשך, לעשות כן. ומי שהדברים האלו לא חדשים לו, אפשרות פשוט לדלג או סתם להוסיף, או להעיר.

בחרתי לקרוא לפרקטיקה הזו "מחנה אימונים" ואין מתאים מזה לנושא הכתבה הבאה:

מחנה אימונים
הפגרה בין עונה לעונה בליגת הפוטבול האמריקאית היא ארוכה מאוד, שישה חודשים, בין פברואר לאוגוסט, של כמעט כלום פוטבול. מלבד הפסקה קצרה לדראפט השחקנים החדשים, שמתפרס על שלושה ימים באפריל וההתרגשות של פתיחת שוק השחקנים החופשיים (חלון ההעברות) במאי,  פגרת הפוטבול כמעט נטולת פוטבול לחלוטין.

עם הנסיקה המטאורית של הפופולאריות של הספורט בארה"ב ובעולם כולו, ובשילוב העובדה שעונת המשחקים יחסית מאוד קצרה. 16 משחקים בלבד שמתפרסים על 17 שבועות וארבעה מחזורי פלייאוף כולל הסופרבול. נוצר צמא אדיר וגעגועים עזים לכל פעילות פוטבול והציפייה לעונה המתקרבת קשה מנשוא.

היא כן, באמת שכן.

תצרפו לזה את העובדה שהNFL היא הליגה השוויונית ביותר בעולם, כלומר, קבוצות תחתית יכולות משנה לשנה לחבר את כל החלקים ולהפוך למתמודדות בפלייאוף וקבוצות צמרת יכולות לאבד נכסים חשובים (שחקני על או מאמנים קריטיים) ולמצוא את עצמן בתחתית החבית.

התחלופה היא לא פחות ממדהימה. פלייאוף של שנים עשר קבוצות, מתוך  סה"כ 32 קבוצות בליגה, יכול להציג 8 קבוצות שלא עלו לשם בעונה שעברה.

לכן אין פלא שסף ההתרגשות והאופטימיות נמצא בשיאו. כל שנה יכולה להיות השנה שלכם ואין יותר מרגש ואין משהו שמשרת יותר את תחושת האופטימיות של התחלה חדשה מאשר פתיחת מחנות האימונים של קבוצות הNFL.
לקראת סוף יולי, מתכנסות הקבוצות במחנות האימונים שלהם, ומתחילות את התהליך הארוך בן החודש וקצת של חזרה לכושר משחק, לימוד ספר המהלכים ושיטת ההגנה לעונה המתקרבת ובניית הכימיה ההכרחית להשגת ההצלחה.
זו התקופה שבה מתחיל לזרום מידע קונקרטי וספוג בניחוח פוטבול אמיתי על אופי, מבנה והתפתחות הקבוצה מאז העונה שעברה. והאוהדים, הצמאים לכל פיסת מידע שותים כל ידיעה וכל מסיבת עיתונאים וכל סיקור בצורה מוגזמת. ככה זה שהתהלכת במדבר שישה חודשים.

מחנות האימונים זו התקופה להיות אופטימיים עם הציפיות בשמיים, להכתיר כוכבים חדשים, להוציא מפרופורציות כל תרגיל מוצלח או כושל ולשפוט כל שחקן על פי איך הוא עושה שכיבות שמיכה.

90 שחקנים מתחילים את מחנה האימונים , אך על פי חוקי הNFL עד  המחזור השלישי של טרום העונה חייבים לחתוך את מספר השחקנים ל70  ועד תחילת העונה עצמה המספר יורד ל53 שחקנים לקבוצה. מה שהופך את מחנות האימונים לתוכנית ריאלטי אחת גדולה בה המתמודדים נאבקים להוכיח את מקומם בנבחרת, אז פלא שההתעניינות כל כך מסיבית?

גם טום בריידי מזיע

דם, יזע ופרופורציות

בשבוע האחרון הרשת רעשה וגעשה, ריצ'רד שרמן, מגן הפינה המעולה שהועזב מסיאטל ועבר לסן פרנסיסקו בעקבות פציעה (שממנה החלים כבר), "נשרף" במהלך תרגיל אחד על אחד של תופס מול קורנרבק. התופס, מרקיז גודווין, אתלט אולימפי בעברו, הצליח לעקוף את שרמן במסלול המסירה, להשאיר לו אבק ולתפוס את הכדור.
כל הפרשנים ו"מביני הדבר" החלו לצקצק ולתהות אם שרמן כבר סוס מת? האם הוא לא התאושש מהפציעה? האם זו סופה של אגדה? ההספדים זרמו מכל עבר ופתחו כל מהדורת חדשות.

סוס מת? ריצ'ארד שרמן

 

מקרה זה הוא דוגמא לנפח, או הניפוח שזוכה לו כל פיפס ממחנות האימונים של קבוצות הNFL, פגרה ארוכה במיוחד משולבת בצמא לכל דבר שהוא פוטבול וביחד עם שטף של אינפורמציה שמגיע בבת אחת מ32 קבוצות, תורמות ל"חגיגה". אבל היציאה הזו מפרופורציה נסלחת עקב הנסיבות.

מחנות האימונים כשמם כן הם, נועדו להתאמן, להשתפר, לנסות דברים חדשים, לקחת סיכונים, לבדוק את הגבולות…הבנתם את העיקרון.

אז כן, לספור אחוזי השלמה של כל קוורטרבק (להלן ק"ב) בתרגילי 7 על 7 ולבלות שעות ברשת להתווכח אם האחוזים האלו טובים יותר מק"ב במחנה אימונים אחר או לא, ממלא לנו את הזמן יופי, אבל לא בהכרח דרך פרודוקטיבית להעביר את הזמן.

מה שלא אומר שאין אינפורמציה חשובה ואינפורמטיבית שזורמת ממחנות האימונים. התקדמות הצטיינות והשתפרות של שחקנים זה דבר אפשרי למדידה, כמו כן מי ניתן לנחש מי הם השחקנים הפוטנציאלים להרכב הפתיחה ומי המחליפים לפי כמות החזרות שלהם בתרגילים. איך נראים הטירונים החדשים בהסתגלות שלהם בין הותיקים, מה המצב רוח הכללי של הקבוצה ולצערנו ולחששנו, מי נפל קורבן לפציעה:

מסדר חולים
צד נוסף של מחנות האימונים וטרום העונה, פציעות שחקנים, כבר גובה קורבנות, אנחנו לא רופאים פה ולא נתעסק עם כל  דיווח על התפנות למרפאה, מתיחה, פציעה קלה, זמני החלמה וניחושים מי יפסיד זמן משחק או אימון, אבל כן נעבור על פציעות משמעותיות שפוגעות ברמת המוכנות של הקבוצות לעונה.

לוס אנג'לס צ'רג'רס
ג'ייסון וארט
, קורנר:  יחמיץ את כל עונת 2018 עם קריעה באכילס. וארט, פרובול מ2015 סבל בשנתיים האחרונות מפציעות ששיתקו אותו רוב המשחקים. הצ'רגרס שהיו מקום שלישי בליגה עונה שעברה בהגנת המסירה, מספיק עמוקים בסקונדרי, במיוחד עם ההצטרפות של דארווין ג'יימס מהדראפט האחרון.
הצ'רג'רס איבדו גם, מוקדם יותר השנה, את האנטר הנרי, הטייט אנד המוכשר (מקום שני בדירוג הטייט אנד של PFF ובין הטופ 5 בתפיסה ובחסימה ב2017) לפציעת ברך. לוס אנג'לס צריכים עזרה בעמדה והמחשבה להחזיר את אנטוניו גייטס מפרישה עלתה לרגע אבל לא נראה שזה הולך לקרות. וירג'יל גרין כנראה יזכה בהזדמנות חייו להוכיח את עצמו בעמדה.

ניו אינגלנד פטריוטס
ג'ורדן מתיוס
, תופס, סיים את העונה עקב פציעת המסטרינג וניו אינגלנד לא ביזבזו יותר מדי זמן ושיחררו אותו. הפטריוטס בבעיה של תופסים כרגע בעקבות ההשעיה לארבעה משחקים של ג'וליאן אדלמן והעזיבה של ברנדין קוקס ודני אמנדולה.
הפטריוטס החתימו לשנה את אריק דקר שסבל מעונה לא מוצלחת במיוחד בטייטנס.
כרגע, התופסים שיתייצבו על הקוים בשבוע הראשון של העונה הם כריס הוגאן, פיליפ דורסט וקורדל פאטרסון.
אולי דז הוא התשובה?

טנסי טייטנס

ג'ונתן סייפריאן, סייפטי, סיים גם כן את העונה עקב פציעת ברך. הטייטנס בחנו כמה שחקנים בתור מחליפים ולבסוף החתימו לשנה את קני וקארו.

Show me the money

שתי היעדרויות בולטות ומפתיעות ממחנה האימונים נרשמו כשאהרון דונלד (לוס אנג'לס ראמס), ארגיובלי שחקן ההגנה הטוב ביותר בליגה כרגע וקליל מאק (אוקלנד ריידרס), ליינבקר חיצוני מצטיין וכוכב הגנתי בעצמו, החליטו לא להתייצב למחנות האימונים בשל חילוקי דעות על גודל החוזה שלהם.

אהרון דונלד, צפה איך הראמס מצרפים ומחתימים כישרונות על בכל העמדות ברחבי המגרש, אבל לא מצליחים להגיע לחוזה שיהיה מקובל על שני הצדדים עם הדיפנסיב תאקל ההרסני.  למרות הצעה שוברת שיאים מצד הראמס שתהפוך את דונלד לשחקן הNFL עם המשכורת הגבוהה ביותר, אי פעם, סוכנו של הפרו בולר 4 פעמים, 3 פעמים אול פרו, שחקן ההגנה של השנה, רוקי ההגנה של השנה ועוד ועוד,  קרא להצעה- מעליבה.
רוב הסיכויים שהצדדים יגיעו להסכם מניח דעת לפני תחילת העונה אבל כרגע הסיטואציה במבוי סתום.

אהרון דונלד לא מרוצה

קליל מאק לעומת זאת אפילו לא זוכה להתייחסות מצד הנהלת אוקלנד בקשר לדרישות שכר שלו. התעלמות תמוהה מצד כל הנוגעים בדבר כולל ג'ון גרודן, המאמן החדש והנוצץ, שלא טרח לדבר עם הליינבקר האול פרו מאז ספטמבר. הריידרס, שצריכים כל עזרה שהם יכולים לקבל בהגנה, עלולים למצוא את עצמם ללא כלי מרכזי, מה שיכול להביא להילה העוטפת את בואו של המאמן החדש והמדובר, להתעמם במהירות.
בינתיים קבוצות, מאחורי הקלעים, מתחרות ביניהן מי תציע יותר על שירותיו של מאק.

רוקואן סמית' בחירת סיבוב ראשון של השיקאגו ברס, ליינבקר שנחשב לפאס ראשר  (Pass rusher) מעולה הפסיד גם כן חלק ניכר ממחנה האימונים של הקבוצה עקב חילוקי דעות על פסקאות מסוימות בחוזה שלו. הפעם הוויכוח לא היה על גובה השכר אלא על אחריות לקנסות אם ובמידה יוטלו עליו עקב החמרה בחוקי הNFL לסיטואציות ספציפיות על המגרש.

 

מחנות האימונים, הכוללים ארבעה מחזורים של משחקי טרום עונה, מסתיימים יום חמישי ה-6 בספטמבר, במשחק פתיחת  עונה סופר מרתק וחשוב,  בין זוכת הסופר בול לעונת 2017, פילדלפיה איגלס ובין קונטנדרית רצינית לזכייה השנה, אטלנטה פאלקונס.
עד אז נשתדל להכין אתכם לעונה כמיטב יכולתנו.

ליגת הNFL/ רביב פייג

לפוסט הזה יש 51 תגובות

  1. מצוין רביב, דז ברייאנט ובליצ'ק? עכשיו זה ריאליטי…
    ואם כבר ריאליטי פוטבול אש אי אפשר שלא להמליץ למי שרוצה לעקוב אחרי מאחורי הקלעים על הארד נוקס.

    1. בפעם האחרונה שבליצ'ק לקח רסיבר עם היסטוריה אך מוכשר ביותר, רנדי מוס שבר ביחד עם בריידי שיאים מטורפים.
      מאמין שהמשמעת במחנה הפטריוטס והחיבור עם בריידי יכולים להיות פתרון טוב לבעיית דז.
      אבל כרגע אנחנו בניסוי של דקר.
      הארד נוקס במחנה הבראונס השנה- יכול להיות מענייין או שגם את זה הבראונס ימצאו דרך להרוס. במיוחד שמשום מה נראה שהארד נוקס נוטים לעקוב אחרי גרג וויליאמס, מתאם ההגנה השנוי במחלוקת עם הפה הבעייתי, שנוטה להשתלט על המסך.

  2. לגבי לאן לכוון עם הפוסטים, רוב הקוראים לא עוקבים אדוקים (אבל יש כמה כאלה גם). אני רואה שבשעה טובה נפתחה קטגוריית פוטבול אבל לקחתי את החירות להוסיף למאמר שלך תגית שתקשר אותו עם כל מאמרי הפוטבול שנכתבו כאן בעבר. אתה יכול להיכנס ולראות את הכתוב ואת התגובות ואולי זה יעזור לך להתכוונן.

    1. אני מעריך שרוב האנשים פה, שכבר עמוק בתוך תרבות הספורט האמריקאי (עם כל מה שכרוך בכך- לילות לבנים ופרשנים מלהגים אך גם מקצועיות גדולה) מחפשים אולי דרך להתחבר גם לפוטבול, אבל צריכים נקודת כניסה נוחה.
      מקווה לספק כזו יחד עם כיסוי מקיף ומתקדם של העונה.
      תודה על התגית. יכול בהחלט לעזור.

    1. היי, עד תחילת העונה הסדירה הכוונה היא לעשות פה סקירה של כל הקבוצות. מקווה שההולד אאוט של לביון בל לא יפגע במוכנות שלו לעונה. בינתיים הוא הוציא אלבום ראפ.

  3. דבר אחרון. אם אתה צריך גיבוי למקרה שלא תוכל להעלות סקירה של המשחקים , אני כאן. לא מבטיח שזה יסתדר באותו שבוע נתון אבל מבטיח לנסות.

    1. תודה עידו, לשמחתי אני לא לבד בעניין. עד כה הצוות מונה שלושה אנשים, הודי זק, שחר דלאל ואנוכי, ונוכל לעזור אחד לשני. אבל תמיד טוב לדעת שבמקרה הצורך יש למי לפנות.

  4. תודה, רביב. נהדר, ואיזה כיף שהפוטבול חוזר.

    דקר, לדעתי, יהיה תוספת משמעותית לבריידי. כאשר הוא בריא (לא מובן מעליו עבור כל שחקן פוטבול שהוא, עוד יותר לא מובן מעליו עבור דקר, והכי לא מובן מעליו עבור רסיבר של הפטס…), דקר הוא איום מתמיד על האנדזון. לצד גרונקובסקי, עם בריידי כקווטרבאק, ההימור שלי הוא שדקר ישחזר את עונות ה-10+ טאצ'דאונס שהיו לו בדנבר לצד מאנינג.

    1. מסכים בהחלט. לדקר יש מספיק פוטנציאל כדי לזרוח בשיטה של בילצ'ק ועם הכשרון של בריידי.
      סה"כ הפטריוטס במנטליות של next man up מצליחים להעלות לגדולה כל מי שהם דוחפים לעמדה.

  5. מצויין!
    כיף שהפגרה הארוכה מתקרבת לקיצה, וכיף לא פחות שנמצאו מחליפים ראויים.
    גם אני מתרשם שדז שונה מאוד ממוס, ועוד יותר מסכים לגיא שדקר, אם יהיה בריא (ביג איף) זו תוספת מצויינת לפטס, לדעתי יותר ממתיוס למעשה. בכלל, נראה שהסגנון ההתקפי של הפטס יחזור לסגנון הישן יותר, לא זה שראינו שנה שעברה (שבחלקו היה מאולץ, בגלל הפציעה של אדלמן ועוד). בכלל, נדמה לי שאחרי פגרה לא קלה אוהדי הפטס יכולים להיות רגועים יותר בהיבט של "חדר ההלבשה" שהיה לא שקט בצורה לא אופיינית.
    למסדר החולים הייתי מוסיף גם את ריאן של הפאקרס שסיים את העונה.
    לקטגוריית הראה לי את הכסף, גם מעניין לראות מה יקרה עם ארל תומאס שכרגע גם לא מופיע למחנה אימונים והוא קולני מאוד בטוויטר בעניין.
    בהזדמנות זו, אם להיות ממש חזיר, הייתי שמח כאן בתגובות או בפוסט נפרד, מה בדיוק השינויים שעשו בחוקי הקיק-אוף ופגיעות קסדה ואיך הם צפויים להשפיע.

    1. מסכים לגבי ארל תומאס. לא יודע למה לא ציינתי אותו. ראיין לעומת זאת
      אני לא חושב שהוא יהיה אבדה כל כך גדולה, הוא טוב יותר נגד הריצה ולא טוב בכיסוי מסירה. נגד ריצה כל LB ממוצע שתכניס במקומו יעשה עבודה סבירה. חלק מהירידה בערך של העמדה ושל משקל הריצות בNFL של היום.

  6. נראה כמו מחליף לגיטימי לגיא. שכחת במסדר החולים את האנטר הנרי מהצ'ארג'רס. מקווה שדנבר תגיע לפוסט סיזן העונה

  7. פוסט מעולה רביב.
    הצלחת להעביר את הדברים גם לרפה הבנה כמוני 🙂
    שאלה קטנה לי…. אני לא ממש עוקב אבל כן ברקע הדברים.אני לא זוכר קבוצה בשם הצ'ארג'רס וגם לא הטיטאנז….
    זה קבוצות חדשות יחסית, או שאולי החליפו שם ?
    או שכרגיל הבעיה היא עם הזכרון הקלוקל שלי….

    1. יופי, תודה.
      הצ'רג'רס הם קבוצה מאוד ותיקה אבל הם שכנו בסן דייגו. אולי סן דייגו צ'רג'רס יצלצל לך יותר מוכר. העיר שם סירבה להשקיע באיצטדיון חדש אז הם עברו ללוס אנג'לס, ששנים סבלה מחוסר בקבוצת פוטבול משלה למרות הפוטנציאל של השוק.
      לוס אנג'לס תמיד נחשבה שוק בעייתי משהו כי הקהל שם מפונק והפכפך.
      אבל לא ארגון כמו הNFL יוותר על פוטנציאל הרווח העצום שם, וככה קרה שבשנתיים האחרונות לא רק הצ'רג'רס עברו לLA אלא גם סנט לואיס ראמס הפכו ללוס אנג'לס ראמס.

      הטייטאנס הם סיפור אחר- הקבוצה מטנסי תמיד סבלה מחוסר כריזמה וזהות. אולי בגלל השוק הקטן יחסית ואולי בגלל שהיא במדינת flyover ואולי סתם כי שנים הם דישדשו בבינוניות יחסית מאז שהפכו מהיוסטון אוליירס לטנסי טייטנס כשהליגה הורחבה ל-32 קבוצות ב2002.
      כנראה פה שורש הבעיה שלך. לא היית בעניינים לפחות מ2002 (:

  8. תענוג רביב, תודה רבה.
    שאלה קטנה – העובדה שמשחקים פעם בשבוע (לא כולל משחקי חמישי ושבוע מנוחה) נובעת מהרצון במיעוט משחקים, שמירה על החשיבות המקסימלית של כל משחק והעצמת הדרמה או משיקולים פיזיים שקשורים להתאוששות השחקנים בענף כל כך אינטנסיבי? האם יש דיבור על שינוי והוספת משחקים במהלך העונה מתוך חשיבה כלכלית?

    1. התשובה היא זמן התאוששות נדרש. היה דיבור על הוספת משחק או שניים לעונה (והגדלת המשחקים מחוץ לארה"ב) אבל השחקנים התנגדו מסיבות בריאותיות.

    2. אגב אם אתה מחפש שיקול נוסף למה להוסיף משחקים לעונה, זוהי העובדה שמדובר בלוח משחקים לא צודק בעליל. הקבוצות לא נפגשות עם כלל הקבוצות בליגה, ואפילו לא עם חצי מהן במהלך עונה (כי מתוך 16 המשחקים, שישה מתוכם הם צמדי משחקים עם הקבוצות בבית שלהן). עדיין, האינטנסיביות של המשחקים לא מאפשרת זאת.

      1. מכיר נתונים שמשווים רמת מאמץ של משחק פוטבול לעומת ענפים אחרים? לא רק שמשחקים רק 16 משחקים בשנה אלא שיש פגרה של חצי שנה, כאילו עד כדי כך אינטנסיבי?

        1. לא יודע להצביע על מחקרים, אבל לדעתי מדובר בעיקר בטראומה שהגוף עובר ובהסתברות לפציעות. על הנזק לטווח הארוך (בעיקר למח) יש מחקרים מפורסמים שהליגה ניסתה להסוות.

    3. שגיא, הסיבה השניה שנתת היא הסיבה האמיתית אבל הסיבה הראשונה היא פועל יוצא של מיעוט המשחקים.
      נדיר מאוד שקבוצה מגיעה לפלייאוף בלי כמה שחקנים, לעיתים שחקני מפתח, פצועים וחבולים. עונת הפוטבול שוחקת בצורה בלתי רגילה.
      תחשוב ששחקן ממוצע, תלוי בעמדה עובר במשחק כמה וכמה זעזועים ברמת התנגשות עם רכב בקיר.
      היו מחשבות על לקצר את הטרום עונה מ4 משחקים לשלושה ואפילו שניים ולהוסיף עוד משחק או שניים לעונה הסדירה אבל איגוד השחקנים הפיל את זה.
      לדעתי בעתיד הקרוב אכן יפטרו מלפחות משחק טרום עונה אחד.

      1. מן הסתם איגוד השחקנים יעדיף להעמיס כמה שפחות על השחקנים אבל אם הגדלת כמות המשחקים תביא לעלייה בשכר השחקנים (או בשכר המובטח) לא רואה סיבה למה זה לא ישנה את עמדתו של האיגוד.

        תקן אותי אם אני טועה אבל הפציעות לא נובעות מעומס בדרך כלל אלא מתנועה אחת לא טובה (קרע ברצועות שזו הפציעה הקשה הכי נפוצה). מן הסתם פחות משחקים = סיכוי נמוך יותר להיפצע אבל עוד לא התחילה העונה וכבר אתה מדווח על כמה שחקנים שגמרו אותה.

        ולגבי המנוחה של שבוע בין משחק למשחק – זה הזמן שלוקח לגוף להתאושש?

  9. תודה רביב על אחלה פוסט. גם גיא שלנו (בנוסף לעידו) הוא איש פוטבול חזק שאני בטוח שישמח לעזור בשעת הצורך.
    אני, שחזיתי במשחק בו הרייבנס ניצחה את הברס 16-17 גיליתי שתהיה לנו עונה עם בעיות שיפוט גדולאת עד שהדבר יסתדר. אנטי מדבר על החוק החדש, ה-HELMET RULE ("חוק הקסדה"…)
    הבעייה הראשונה נתגלתה כבר 5 דקות מאל תוך המשחק כשהליינבקר של הרייבנס פטריק אולוואסור עשה טאקל והקבוצה חטפה עונש של 15 יארדס. הוא פשוט הוריד את ראשו בשעת הטאקל לעבר הרנינגבק בני קנינגהאם בשעה שהוא היה בשעת נפילה מהטאקל של איזה ליינבקר אחר של הרבנס (אני חושב אנטוני לוויין). בפעם השנייה הליינבקר של הרייבנס קמלל קוריאה עשה את הטאקל טבעי עם הקסדה על הרסיבר טאנר ג'נטרי. אוקיי. שתי השריקות היו מקובלות.
    אבל ברבע השלישי ל טאקל עם הקסדה שלדעתי לא היתה נכונה. זה קרה כשהקורנרבק של שיקגו דלונדרה הול חטף פנלןטי על הטאקל על הטייט-אנד של הרייבנס. השופט קבע שהטאקל נעשה עם הקסדה בעוד שבשידור חוזר נראה בברור שהוא נעשה קודם עם הכתף? ברבע הרביעי היה עוד פנלטי נגד הרייבנס על UNNECESSARY ROUGHNESS נכד הקורנרבק בנט ג'קסון שניתר לעבר הטייט-אנד דניאל בראון כשהקסדה שלו בקושי 'החליקה' על החזה של בראון.

    אני חוזה המון בעיות עד שהחוק החדש יובן ויגיעו למין 'מק השווה' בקשר למה זה טאקל עם הקסדה ומה זה לא.

    כמובן שהכל נעשה כדי להקטין את זעזועי המוח, אבל ייקח זמן עד שכולם יבינו (כולל השופטים) כיצד בדיוק "לאכול" את החוק החדש.

    1. חייב לציין שזאת אחת הסיבות שקצת התרחקתי מפוטבול בשנה שנתיים האחרונות (עדיין עוקב אבל לא באותה אדיקות). החוקים משתנים בתדירות גבוהה מאד, מה שגורם לריבוי דגלים ולחוסר עקביות בפסיקות.

    2. מנחם, זה תמיד ככה בטרום עונה. השופטים מחמירים בצורה מוגזמת כדי להטמיע את השינוי בחוקים.
      הNFL בבעיה קשה. מחקרי הCTE וההזנחה הפושעת של זעזועי מוח אצל שחקנים. כמו המגמה המתפשטת של הורים שלא רוצים לשלוח את ילדיהם לשחק פוטבול, מאלצים את הליגה להראות שהם עושים משהו כדי לשמור על בריאות השחקנים. גם אם השחקנים רוצים רק להרביץ חזק.
      פוטבול הוא ספורט דינאמי שמשתנה משנה לשנה, לא רק מבחינת החוקים אלא גם מבחינת המגמות על המגרש והאופן שבו משחקים.
      לפני שנתיים אף אחד לא ידע מה זה RPO (run pass option*( היום הפרשנים מלהגים על זה בלי הפסקה.
      אנחנו יכולים לבכות ולהתלונן על חוקים מחמירים, אבל בסופו ל דבר המשחק נשאר מלהיב ומרתק.
      בסופו של דבר כשמתחילה העונה הרגילה השריקות מתמתנות. ברור שיהיו כמה החלטות משנות גורלות שיוצאיו אותנו מדעתנו, אבל בסוף העונה, אנחנו מרוצים מהמוצר שקיבלנו.
      גם אם אני עדיין לא שוכח עד היום את הPI שלא נשרק לפני 6 שנים ועלה לנו בסופרבול ):
      ופאקו, באמת היו להם איזה 4-5 שנים של הסתבכות עם חוקים. כמו חוק התפיסה, האיסור על חגיגות (שבוטל בינתיים) ועד כמה דברים מעצבנים. אבל בסופו של דבר להכל מתרגלים.

  10. תודה רביב, נהדר לקרוא.
    כאוהד לייט של המשחק כל דרך שתבחר לכתוב תהיה מצוינת.
    אגב, מה הסיפור עם בריידי והמאמן האישי? בכלל נראה שיש בלאגנים בגזרה של הפטס (אם כבר מדברים על שוויוניות- אז אין).

    1. חוץ מזה שבריידי ובליצ'ק לא כל כך דיברו במהלך הפגרה ונראה היה שבריידי קצת כועס עליו ומרגיש לא מוערך על ידי הארגון. לדעתי זו אחת הסיבות שנפטרו מג'ימי גארופולו. בריידי חש קצת מאויים.
      הדיאטה המיוחדת של בריידי והשיטות אימון שלו (שעושה רושם שעובדות) משתוות בטירלול שלהם לאלו של טום קרוז. כנראה שצריך להיות טיפוס מיוחד כדי להישאר בטופ כל השנים האלו.

  11. אחלה טור, תודה רבה
    אף פעם לא עקבתי אחרי NFL, ואני לא ממש בקיא בחוקים, אבל כמי שקורא כל מה שמפרסמים פה, אני מקווה ללמוד קצת ממך. מי יודע, אולי הגיע הזמן להידבק בחיידק חדש

  12. בתור אחד שעולם הפוטבול אבוד עבורו (כל עוד הוא והעולם סביבו במתכונת הנוכחית), אהבתי את ההשקעה והמחשבה שמאחורי החלק הראשון. לא יודע אם אני יכול לאחל בהצלחה, אבל אאחל שיצא המיטב.

  13. תןדה רבה.
    בתור צופה אדוק כבר שנים רבות מקווה שהפוסט הזה יהיה נקודת פתיחה גם לסיכום המחזור…כי אין ממש מקום כזה היום ברשת.

  14. רביב, כל הכבוד!
    מאמר רהוט, מעמיק ומקיף.
    הליגה הכי קצרה עם הפגרה הכי ארוכה מתקרבת במהירות, ולנו לא נשאר אלא לחכך ידיים בהנאה ולחכות לשבוע הראשון של ספטמבר.

  15. איזה יופי של פוסט ובכלל עושה רושם שהסיקורים והכתבות השנה יהיו שופרא דשופרא, אז תודה רביב על ההשקעה ועל התוצאה (:

כתיבת תגובה

סגירת תפריט