פרויקט אגדות כדורסל II: סטפן קארי – מעניק החלומות / יונתן שגב

בואו נלך מעט אחורה. לפני כ-125 שנה, ב-1891, המציא ג'יימס נייסמית' את משחק הכדורסל. זה קרה כמעט במקרה. אני מניח שאיני מחדש לאף אחד מכם דבר עם הסיפור הידוע; נייסמית' התבקש למצוא משחק שאפשר לשחק אותו באולם, שדורש מעט מקום, רק בכדי שתלמידי הקולג' שבו לימד יוכלו לשמור על כושר. מאז, הכל היסטוריה.

המשחק השתכלל והתפתח רבות. סלי האפרסקים של נייסמית' התחלפו מזמן בטבעות משוכללות, נקבעו חוקים חדשים כמו כדרור וכדור חוץ ובשנת 1945 נכנס סימון חדש למגרש הכדורסל. הסימון שעליו אני מדבר, שהגיע לליגת ה-NBA רק בשנת 1961, הוא קשת השלוש כמובן. היא תהיה מרכזית מאוד באגדה הזו.

רק כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1964, הגיח אדם חדש אל העולם. שמו היה דל, והוא נולד בוירג'ניה לג'ק וג'ואניטה קארי. בילדותו, דל – אח בודד עם ארבע אחיות גדולות ממנו – היה נוהג לזרוק לחישוק מתכת קטן שהיה בחצר. אחיותיו היו מעיפות אותו מהבית החוצה עם כדור בלבד והוא היה זורק עד שהוריו היו חוזרים הביתה מעבודתם. מי שלימד אותו לזרוק לסל מלכתחילה היה אביו, ג'ק. ג'ק – חובב כדורסל מושבע – היה עובד פשוט, שעבד המון, אבל בלעדיו, כנראה לא היינו מקבלים שניים מהקלעים הטובים ביותר שה-NBA ידע. הוא לימד את בנו לא רק לקלוע, אלא גם את רוח הספורט והעבודה הקשה. גם כשדל היה בתיכון ובקולג', ג'ק היה דואג קודם כל שיכין את שיעורי הבית שלו, ורק אז היה מתעניין במצב הכדורסל שלו.

דל, שהתחיל את מסעו ככדורסלן באותה חצר הקטנה עם חישוק המתכת, היה באמצע אחת העונות הראשונות שלו בליגה כשנולד לו בן בכור, בשם סטפן.

 

בניגוד לדל, השנים הראשונות של סטפן ככדורסלן חובב היו נראות אחרת לגמרי. הוא לא עבר התעללות מאחיות גדולות, והסל בחצר אמנם היה שם, אבל היו גם מקומות אחרים בהם הוא היה יכול לשחק כדורסל. הוא היה הולך עם אביו למשחקי NBA בהם היה משחק, וכשהשחקנים היו מתחממים, היית יכול לראות את סטפן הצעיר זורק לצד כוכבי ענק. הוא חי בבית גדול, עם כל המותרות ששחקן כדורסל שמרוויח מיליוני דולרים בשנה מרשה לעצמו. אך עדיין, המקום שקארי באמת הפך בו לשחקן שהוא היום, או המקום שבו הכל התחיל – היה באותה החצר עם אותה הטבעת בבית של ג'ק – שנפטר באופן מפתיע כשסטפן היה רק פעוט – וג'ואניטה. זו, ידעה שאם היא רוצה נשיקה מהנכד כשזה שבא לבקר, היא צריכה לעמוד בינו ובין הטבעת.

 

 

קארי הצעיר אמנם הפגין הרבה כישרון בילדותו, אך אף אחד לא האמין שיש לו סיכוי אמיתי להגיע למקצוענים. כשהיה בן עשר, הוא שיחק באופן מקרי נגד חברו לקבוצה כיום, קווין דוראנט. דוראנט התרשם מאוד מהיכולות של הצעיר הצנום, אך לא האמין שהוא הולך לפגוש בו בשלבים מאוחרים יותר, בגלל גודלו.

עד השנה האחרונה שלו בתיכון, סטפן היה זורק מהמותן. ולמרות שהיה קולע בצרורות, ומשפיל את יריביו ממש כפי שהוא עושה היום, כל סקאוט שהסתכל עליו לא לקח אותו ברצינות. "לא מספיק שהוא נמוך וצנום" חשבו לעצמם, "הוא גם זורק מהמותן?". אז, החליט אביו, שהיה מאמנו מגיל 0, לשנות את הזריקה של בנו הבכור. מול אותו סל, באותו הבית של ג'ק וג'ואניטה, העביר דל את סטף את מה שמכונה "קיץ הדמעות". "זו הפעם היחידה שבא שנאתי לזרוק לסל," יספר קרי שנים לאחר מכן. למרות שהזריקה הצליחה להשתנות, ונראית מאז דומה מאוד למה שהיא נראית היום, קארי הצעיר לא היה מבוקש בקולג'. גודלו הצנום והיכולות האתלטיות המוגבלות שלו, גרמו לסקאוטים לפקפק בבנו של דל. זה היה מכאיב במיוחד כשהקולג' שבו שיחקו שני הוריו – דל בכדורסל ואמו בכדורעף – לא הביע בו עניין כלל.

לבסוף הוא הלך לדיוידסון, מכללה קטנה יחסית, וגרם לכל אלו שויתרו עליו, להתחרט. הוא היה דומיננטי ביותר, ואף הוביל את דיווידסון, מכללה קטנה עד ל-8 האחרונות. בסך הכל, היו לקארי ממוצעים של 25 נק' בשלוש שנים בקולג', כששמו כקלעי קטלני נודע מחוף לחוף.

 

למרות זאת, הוא נבחר רק במקום השביעי בדאפט 2009, אליו החליט לגשת. למה? פעם נוספת – בפעם המי יודע כמה – הרבה אנשים פקפקו בו בגלל גובהו וגודלו. טענות שכולנו מכירים על גובה, סייז ואתלטיות לא מספקים ל-NBA, נשמעו גם אז. האמת, קשה להאשים הרבה ממפקפקיו, בכל הזמנים; כולם ראו הרבה שחקנים שכשהגיעו לרמה גבוהה, הם לא הצליחו להתאים את עצמם אליה. בעיקר אם נתוניהם הפיזיים לא היו מספקים. האמת, לקארי הפעם לקח גם הרבה יותר זמן מהפעמים הקודמות להוכיח שהוא ראוי להערכה.

בשלוש עונותיו הראשונות, הוא לא היה הכוכב שהוא היום. הוא היה שחקן חביב בקבוצה די חלשה, שבעיקר היה מציג מספרים לא רעים. בנוסף, הפציעות החלו לפגוע בסטף הצעיר ואף על פי שרק בעונתו השלישית הפסיד יותר מ-10 משחקים (מאז זה קרה רק עוד פעם אחת, בעונה החולפת) הקרסול שלו הפך לידוע לשמצה. בעונת 2012-2013, הכל החל להשתנות. זו הייתה עונה בה גולדן סטייט הגיעו לפלייאוף לראשונה מאז שהכוכבים של הקבוצה היו בארון דיוויס וסטפן ג'קסון. אני זוכר את הקבוצה הזו כקבוצה מלהיבה, בעלת סגנון התקפי מהנה ביותר לצפייה, וכמובן, המון שלשות. כשהם הדיחו באותה השנה את דנבר, ללא יתרון הביתיות, הקבוצה בכלל הפכה ללהיט. כולם צפו לה עתיד ורוד. הם לא ידעו עד כמה. קארי באופן אישי חווה עונה נהדרת כשממוצעיו קפצו ל-23 נק' ו-7 אסיסטים, ומיצב את עצמו, פתאום, כאחד מהרכזים הטובים והמהנים לצפייה בליגה.

בעונה לאחר מכן, קארי המשיך להשתפר ואף נבחר למשחק האולסטאר לראשונה, אך העונה נגמרה בצורה מאכזבת, עם הפסד 4-3 לקליפרס בפלייאוף. באותו הקיץ, החליטו בהנהלת הווריורס להיפרד ממאמנם ממארק ג'קסון ולהביא במקומו את סטיב קר, למשרת האימון הראשונה שלו. קארי, שהיה קשור מאוד למאמן הקודם, מארק ג'קסון, הביע את מורת רוחו בתקשורת. הוא וג'קסון חלקו הרבה דברים משותפים, שאחד מהם הוא אהבה לנצרות ולדת. גם אני זוכר את ההחלטה כמעט מוזרה – הקבוצה עשתה התקדמות יפה והדרגתית, וסביר להניח שלאט לאט נראה שיפור.

 

אוי, זו הייתה טעות חמורה לחשוב שחילופי המאמנים הללו היו טעות. סטיב קר הביא גישה מקצוענית וידע לנצל את הקבוצה שיש לו עד תום, והוביל את הווריורס למאזן לא הגיוני של 15-67 והמקום הראשון בליגה. בעונה הזו, סטף קארי הפך לכוכב של ממש. הממוצעים אמנם היו דומים, אך בזכות כמות הניצחונות העצומה כל מי שלא הכיר עד אז את שמו וביצועיו נחשף לקסם. הוא היה הפנים של הקבוצה שהפכה את קשת השלוש, שאותה הזכרנו מקודם, לקו החשוב ביותר במגרש הכדורסל. זו הקבוצה שהפכה את הכדורסל לשירה, שהראתה לנו לאן הליגה הולכת; אחורה. לקשת השלוש.

באותה עונה, הווריורס הובילו את הליגה בנקודות, באסיסטים, והיו בטופ פייב בכל קטגוריה אפשרית הקשורה לשלשות. הם שיחקו מהר, והתבססו על יכולות הקליעה המדהימות של הסגל. וקארי היה הפנים של כל זה. הילד הצנום, שהיה זורק שעות על גבי שעות בחצר של סבתא ג'ואניטה, קטף את תואר ה-MVP. ואת תואר האליפות, כשהוא מנצח את האויב המושבע שלו בבוא הימים – לברון ג'יימס – בגמר. העונה הזו תפסה את כל הליגה לא מוכנה ומכאן, הציפיות מהווריורס היו בשמיים.

העונה הבאה התחילה אפילו טוב יותר מהקודמת מבחינת קארי והווריורס. הם התחילו את העונה עם רצף הזוי של 24 ניצחונות רצופים, וקארי קלע בממוצע כמות בלתי נתפסת של 33 נק' באותה התקופה. הווריורס המשיכו לשבור שיאים באותה העונה והגיעו לקו הסיום של העונה הסדירה כשהם שוברים, בקושי, את שיא הניצחונות לעונה סדירה עם 9-73. מספריו של קארי מאותה העונה שווים להתעכב עליהם: 30 נק', ב-50-45-91, 5.5 ריב', 6.5 אסיסטים ו-2 חטיפות וכל זה ב-34 דקות בלבד.

אך גם בזמן אמת, היה ברור שהשיא שהם ניסו ואף הצליחו לשבור, היה בעוכריהם. קארי הגיע פצוע לפלייאוף, והקבוצה נראתה מותשת, בשלב שבו היא אמורה להיראות רעננה יותר מכולם. היא עברה בקושי את שלבי הפלייאוף, כולל קאמבק הירואי בגמר המערב מול אחת מיריבותיה הקשות – אוקלהומה סיטי עם קווין דוראנט. למרות הובלה של 1-3 בגמר הכללי, הווריורס וקארי הפסידו ללברון ג'יימס, קיירי אירווינג וקליבלנד, באחת מההפתעות הגדולות ביותר בעשור האחרון בגמר ה-NBA. קארי עצמו נראה בפלייאוף הזה עייף, פצוע וקיבל ביקורות רבות, ביחד עם הקבוצה, על חלוקת הכוחות הלא נכונה.

ואז, הגיעו השנתיים האחרונות. קווין דוראנט חבר לקארי ולחבורה שניצחה 73 משחקים בעונה שלפני כן, והשאר היסטוריה. מה שחשוב להגיד הוא שקארי הצליח לחלוק את אור הזרקורים והתהילה עם דוראנט, שלא האמין בו כשהיה בן 10, וזה הוביל לשתי אליפויות רצופות, שנותנות לרכזנו – שהגיע כבר לגיל 30 ביום הפאי האחרון – שלוש בסך הכל. התואר המרכזי היחיד שקארי לא לקח, באופן מעט ביזארי, הוא MVP הגמר. באליפות הראשונה היה זה איגודלה שקיבל את התואר, ובשתיים האחרונות היה זה KD. כך יצא שאחד מגדולי השחקנים בדור הזה, לא קיבל את התואר אף על פי שזכה בשלוש אליפויות.

סטפן קארי, יותר מהכל, הביא משהו חדש למשחק הכדורסל. הוא הביא שמחת חיים – ששונאיו קוראים לה שחצנות (לגיטימי) – ומשהו שונה למגרש הכדורסל. דרגות הקושי של זריקותיו, ביחד עם גופו הצנום והמראה של הילד התמים, גורמים להמון ניגודים. כשנחשוב בדרך כלל על ספורטאי על, נדמיין לעצמנו מישהו כלברון ג'יימס: גוף שרירי וגבוה, יכולות אתלטיות בלתי יאמנות והרגשה ש"לא משנה כמה הייתי מתאמן, לעולם לא הייתי יכול להיות כמוהו". קארי נותן לכל ילד חלום. הוא אמנם לא באמת כזה רזה ונמוך, והוא יכול להטביע כשהוא מעוניין בכך, אבל כשילד צעיר מתבונן בו, הוא יכול להאמין שאם הוא יתאמן מספיק, גם הוא יוכל להגיע לשם. בגלל קארי ישנן אלפי או מיליוני שלשות חדשות שנזרקות מידי יום לסלים ברחבי העולם, שסביר להניח שרבים מהם נראים כמו הטבעת של ג'ק מאשר סלי NBA. זו, לדעתי, המתנה הכי גדולה שהגארד הזה נתן לליגה. הוא שינה את האופן שבו מסתכלים עליה. הוא הביא למיליוני ילדים ברחבי העולם תקווה שגם הם יכולים להיות מה שהם רוצים להיות, והביא שמחת חיים ותחושה שונה לליגה. ואת השלשות. יש לו גם הרבה מניות במהפכת השלשות.

קארי נקרא גם "הרוצח בעל פני התינוק", אבל לדעתי הוא ממש לא רוצח. לא משחקים ולא קבוצות. הוא סתם עושה מה שהוא אוהב. ומה שסביו ואביו אהבו. לקלוע לסל.

 

לפוסט הזה יש 194 תגובות

  1. אחלה יונתן. שחקן ענק ששינה את המשחק לחלוטין. מקומו בין 30 הגדולים בכל הזמנים לפחות בלי לחשוב יותר מידי. שחקן שאילולא דוראנט היינו רואים ממנו דברים יותר מטורפים לדעתי והפסדנו שחקן עוד יותר היסטורי. MVP פיינלס לא מעניין באמת , מה שחשוב זה MVP של עונה סדירה וכאלו יש לו שניים.

    אחד האהובים עלי אי פעם, וההנאה שהוא נותן מהמשחק היא עצומה, כל פעם שאני רואה אותו רוקד ומלהטט אני נהנה.

    היה את גורג מייקן ששינה הרבה חוקים, היה את שאק שבגללו הכניסו אזורית לליגה, היה את הדוקטור ואת מייקל ששינו את המשחק ויש את סטפן ששינה הכל ויום אחד שיהיה קשת 4 נק (רק עניין של זמן לדעתי) אז הוא האיש שמאחורי זה. הוא לדעתי גם הקלעי הטוב בהיסטוריה.

      1. אמרתי 30 בלי לחשוב. בסוף הקריירה יהיה טופ 15 לדעתי. הוא לא טופ 10 ובגלל שקבוצתו 30 רמות מעל השאר גם לא מגיע לו, כנל קאפקייק. אני צריך לחשוב איפה אני מדרג אותו היום לרגע זה. אל תשכח שהפיק שלו היה קצר יחסית לגדולים אחרים.

        עזוב רגע את השחקנים לפני 1980 מי יש לך לפניו?

        מייקל, קובי, לברון, שאק, קארים, בירד, מג'יק, דאנקן, מאלון, האקים (זה הדירוג שלי). אחריהם אפשר לשים את קרי ודוראנט אז זה טופ עם 15 עם הדוקטור ומוזס וכו'.

        אם אתה גם דוחף את הישנים אז יש ווילט, ראסל, ביג או, ווסט , נגיד ככה שהוא טופ 20 נכון להיום והמקס שלו זה טופ 15.
        דוראנט אני חושב יעבור אותו ועלול להשתחל עד טופ 4-6 בכל הזמנים בסוף הקריירה.

          1. דובי ראיתי הרבה לפני 95. תאמין לי שראיתי מספיק את כוכבי שנות ה80 בשידורים החוזרים. ותמיד אתה מוזמן לחוות דעתך. יואינג אגב בטוח בפנים :). צריך לחשוב טוב. ה20 הראשונים קלים עבורי, אחרי זה מתחיל להיות קשה הדירוג

  2. תודה
    הבחירה ה 7 בקארי הייתה הימור משתלם ולא משהו שאמור להרים גבה לגבייו
    הוא גם היה בדראפט מאוד חזק שהוציא בחירות טובות
    יש הרבה יותר שוטרים ממכללות קטנות שיצאו באסטים מאשר הצלחות
    אני עוקב באדיקות אחרי קארי מעונת הרוקי
    הוא אחד השחקנים הכי מדהימים שהמשחק הזה ראה
    פוינט גארד שהוא סקורר בלי מורא
    הוא המהות של גודלן סטייט ,יהיה נחמד אם יוסיף FMVp קשה לי לראות את זה קורה בעידן של KD

  3. פוסט עשיר ונפלא, תודה רבה יונתן.
    מאד אהבתי את האופן שבו כרכת את הפיכתו מברווזון צנום לברבור צלף, עם השינויים באופי המשחק. הוא השפיע על המשחק, המשחק השפיע עליו, וסטיב קר השפיע על שניהם. עוד יכתבו מאמרים רבים על השפעתם של קרי, קר והלוחמים על המשחק והליגה.

    1. האמת שזה היה יתרון שני משחקים, היה 3-1 שהפך ל3-4

      צריך לומר – הקבוצה היחידה שהפסידה בגמר 3 הזדמנויות לזכות באליפות.

          1. אל תתחיל אפילו ביום שלברון פותח בית ספר באקרון וקורי מבלה בחופשה עם הילדים שלו במקום להגיע לאימוני הנבחרת.

            לברון מעל כולם בענייני מורשת,דוגמא אישית וגם ביכולת על המגרש.

          2. הייט,
            לברון לא לקח אליפות. ההיט והקאבס לקחו אליפות.

            אבל אם אתה מנסה לרדת לפרטים הקטנים,
            אז בפיינלס של 2016, היו לברון וקיירי. לאב היה רחוק מלהיות "כוכב".
            הוא שיחק בסדרה 158 דקות, שזה 10 דקות יותר מ…
            …שון לווינגסטון.
            זה 100 – 140 דקות פחות מכוכבי הקאבס וגולדן סטייט.

            הוא קלע 8.5 נק' למשחק, וקטף 6.8 רב'.
            כך שעובדתית, הקאבס לקחו אליפות כאשר 2 שחקנים נותנים תצוגות של שחקני על –
            קיירי ולברון.

  4. מבחינתי סטף דווקא היה שבר של חלום. סוף עונת 2008/09. הסאנס החליפו את מייק דאנתוני והשיטה ונשארו מחוץ לפלייאוף. תקופה נפלאה עמדה לפני סיום. אמארה היה לפני העונה האחרונה בחוזה והסאנס עבדו חזק על אופציות בניה מחדש.
    הטרייד העיקרי שה-GM סטיב קר ניסה לממש היה עם גולדן סטייט תמורת הבחירה ה-7. ביום הדראפט הייתה תחושה שהטרייד אכן יקרה אם סטף קרי יהיה עדיין על הלוח. אבל כל התקוות שלי נכזבו כשדון נלסון פשוט לא הסכים לוותר על הילדון הצנום והשאר זה היסטוריה.
    אמארה ונאש נתנו לנו עוד עונה אחת למזכרת ומשם הדרך הייתה רק למטה. אצל הווריורס הכיוון הייה בדיוק הפוך.

  5. פוסט אדיר. אגדה בלי כל צל של ספק, חייב להוסיף פיינלס אמ וי פי לארון,זה ממש חסר.על כמה הוא שינה את המשחק אפשר יהיה לראות בשנים הקרובות כשיגיעו שחקנים שגדלו עליו.

  6. נפלא יונתן תודה רבה.
    קרי מביא איתו קסם כמו שהביא רונלדניו הוא אולי לא הכי טוב אבל בשבילי לפחות הוא הכי מלהיב

  7. בהחלט אגדה! תודה רבה יונתן.
    מעבר למה שנכתב על הצורה שבה באופן מסוים הוא שינה את המשחק,
    נותן תקווה גם לילדים ונערים שלא ניכנו בנתונים פיזיים חריגים שלעתים יש גם כוכבים כמוהם במשחק (ברור שזה דורש עבודה וכישרון ייחודי גם…).
    בקיצור הוא נראה לך אנושי מהבחינה הזו ולא איזה תפלץ סטייל לברון, דוראנט או הגריק פריק

  8. שאלות :
    1. האם קארי וג'ייק כהן שיחקו יחד במכללות?
    2. מה הסיבה לקעקועים בעברית על גופו ?
    3. כמה ביקורת קבל דון נלסון שבחר אותו במקום השביעי בדראפט?

    1. 1. לא. כהן הגיע בעונה אחרי שסטף יצא לדראפט.
      3. קןדם כל ה-GM הוא זה שבוחר. אבל מכיוון שנלסון היה המאמן לא הייתה הרבה ביקורת כי זה התאים לסגנון שלו. בסך הכל זו גם בחירה 7 והשחקן די הוכיח את עצמו במכללות.

  9. תגידו מה שאתם רוצים על קורי אבל מדובר בשחקן מובל ולא מוביל.
    שלא היה לוקח אליפות אחת בלי הסופרטים המוגזם מסביבו.

    הליגה והאגו שלו מנסים להרים אותו לקלאס של הגדולים מכולם אבל הוא לא קרוב לשמה ביכולת או באופי.
    גם בעונה שהוא מקבל יריבה מפורקת בגמר על מגש הוא לא מצליח להתעלות ולקחת FMVP.

      1. ב- 2015 קרי ממש לא רקד על לברון. לברון עם מה שנשאר מקליבלנד הפסיד בשישה משחקים לגולדן סטייט והיה ה- fmvp האמיתי. בגלל הכלל הלא כתוב שתמיד בוחרים את האמויפי מהאלופה החליטו לתת לאיגודאלה ש"עצר" את לברון. באותה סדרה קרי התקשה אפילו מול דלבדובה!

        1. מסכים עם תשובה.
          הגולדן סטאט ניצלו את הפציעות של הקאבס בסדרה הזאת.

          מבחינה אישית לבינסטון היה הרבה יותר טוב מקורי בגמר הזה.

        2. קרי התקשה בדרכו ל-26 נקודות TS של 59%, 5.2 ריבאונדים 6.3 אסיסטים ו-1.8 חטיפות תחת שמירה כפולה רוב הזמן. הלוואי על כל שחקן קשיים כאלו.

        3. הוא ניגב את דלבדובה בכל פוזשן קרי נשמר עם 2 שחקנים ואיגי היה לבד. קרי זה סרט האימה של לברון, רקד ורקד. האמויפי לאיגי היה פופוליזם של התקשורת, השחקן היחיד בהיסטוריה שקיבל אמויפי שמעולם לא שמרו עליו בשום פוזשן 🙂

          1. מזל שאתה מזכיר את דלבאדובה ומי ששמר עליו בסדרה הזאת.

            .כל ניסיון להפוך את קורי לאמויפי הוא עיוות של המציאות.

    1. פנחס, ‏שוב שכחת לקחת את התרופות ?!
      וואלה והקישקושים שלך שם מתאימים יותר ..
      מאוס !
      זה לא ממש המחסור בידע בכדורסל, זה ה…
      איך אמרת קוראים לך ילד ? נימרוד ??!!
      יש לך הרבה מה ללמוד !
      את הדראעק יש למרוח באופן שווה על הראש והפנים לצחנה מושלמת .
      כמאמר הגוטה, שלום לך טמבל.
      אוף כמה חוסר נעימות אתה מוציא ממני באעסה איתך .

  10. קורי שיחק בעונה שעברה 51 משחקים.
    מבחינה בריאותית הוא לא היה מצליח בקבוצה בלי 4 אולסטארים.

    המעבר הפחדני של קווין דורננאט וההבאה הריחנית של קוזינס הם הגורמים העיקרים להצלחה המתמשכת של הגולדן סטאט.

        1. איש מהם לא היה אולסטאר לפני עונת האליפות (איגי היה בעבר הרחוק בפילי).

          אם ככה אתה סופר אז לברון שיחק עם 7 אולסטארים בסגל. הכי הרבה בהיסטוריה. אייזיה תומאס, וויד וכו אתה מבין

          1. שמעון אתה מנסה להתחכם.

            איגאדלה היה בשיא שלו בעונת 15' .החיסרון של הראבס והיכולת שלו בהגנה היו הגורמים המשמעותים לאליפות של הגולדן סטאט.

          2. בוני זה פיתוח של הבוט המפורסם 'פיני' מוואלה. חסכוני יותר, מנצל הרבה פחות משאבים, אבל עדיין, מאה אחוז לברון

          3. אח גיא כמה המצאות, מי דיבר על חמישית הגנה? דיברנו על אולסטאר.

            בוא אסביר לך אוסלטאר=כוכבים מוכשרים

            שחקני הגנה=נגרים בלי כשרון ולכן הם בהגנה.

            מי דיבר על שחקני הגנה? דיברתי על אולסטאר ולקרי באותה עונה לא היו אולסטארים בכלל אלא הפכו לכאלו תוך כדי העונה הבנת?

            לברון בא לכוכבים מוכנים ובשלים כי לבד הוא כנראה גרוע בבישול. נראה מה הוא יבשל באל איי העונה, אני חושב שהוא ישרוף את המטבח 🙂

          4. שמעון. זה מרשים איך שהמרשתת מצליחה לסבול כל כך הרבה שטויות.
            אתה מודע לכך שאולסטאר שגם נבחר לחמישיית ההגנה, זה שווה בהרבה מסתם עוד שחקן התקפה שנבחר בזכות העובדה שהוא משחק בקבוצה בינונית וקולע הרבה נקודות?

            איגודאלה היה אולסטאר. הוא הגיע לגולדן סטייט על תקן אולסטאר, כשחקן שיעזור להם לטפס מדרגה.
            וזה בדיוק מה שהוא עשה.

            אבל כאמור,
            אתה מוזמן להמשיך עם הפייק ניוז, וה-"עובדות" השלופות מהמותן.
            אני איהנה להמשיך ולהאיר את כל הפייק ניוז ככזה.

          5. גיא אתה יכול להאיר את הסיפורים שלך, לי ממש לא אכפת. אתה לא מאיר כלום, מנסה למצוא דברים בכוח ולא מצליח ואז מוביל לדברים אחרים.

            וויד, בוש, ריי אלן, קיירי, לאב, איזייה תומאס, דרק רוז, קייל קורבר.

            אופס גיא טעיתי, זה 8 אולסטארים. ואם 3 שנים זה לא רחוק אז נסכים שגם 10 שנים זה לא רחוק. אהה אפילו קורבר היה אולסטאר ב2015 שזה יותר קרוב מ2012 של איגי. קורבר הובא על תקן אולסטאר לשדרג את הקבוצה חח

            פייק ניוז, בהצלחה

          6. ושוב אתה ממציא.
            תומאס עזב בטרייד,
            איך הוא קשור לאליפות כלשהי?

            וויד, בוש, וריי אלן, הם אולסטארים, ובצדק. במדי מיאמי המאזן של לברון הוא 2 מ-4.

            דרק רוז שיחק באולסטאר האחרון שלו לצד איגודאלה (2012),
            אבל במקרה של איגודאלה אנחנו מדברים על גולדן סטייט של 2015.
            לא 2018…

            קייל קורבר שיחק באוסטאר ב-2015. נכון. הוא היה אז בן 33. כאשר הגיע לקאבס, הוא היה בן 35.
            איגודאלה שיחק באולסאר 2012 בגיל 28, ובפיינלס 2015 הוא היה בן 31.
            אתה מסוגל להבחין בהבדלים?

            הניסיונות שלך לשנמך את כל מה שהוא שונה מדעתך, כאשר לעזאזל העובדות,
            הוא מגוחך למדי.

            תמשיך, אני לא זוכר שרשור משעשע כל כך מאז שרשור ה-"אני לא מאמין באחוז אפקטיבי…"

      1. אני לא יודע איזה נרטיב יותר משעשע,
        זה של בוני, או זה של שמעון.

        בוני – קרי היה השחקן הטוב ביותר בסדרת הגמר ב-2015.
        ללברון היו נתונים מצטברים מפלצתיים, ואחוזי ווסטברוק ביום רע.
        43% אפקטיבי, היו לו בסדרה. 11% פחות מלקרי.
        לנסות ולשנמך את מה שקרי עשה באותה סדרה, זה סתם ניסיון נואש שוב להעצים שלא לצורך את "המלך".

        שמעון –
        שוב אתה משכתב את ההיסטוריה.
        קליי היה אולסטאר באותה עונה. איגודאלה היה אולסטאר (2012).
        חשוב יותר – גרין נבחר באותה עונה לחמישיית ההגנה (שני בבחירה לשחקן ההגנה של העונה), ובוגוט נבחר לחמישיית ההגנה השנייה.
        לנסות לצייר ציור כאילו קרי היה לבדו, זה סתם ניסיון לא מוצלח, שוב לשנמך את "התאגיד".

        1. גיא
          כבר היה פה דיון על ההגנה ההיסטורית של איגאדלה.
          אני לא בוחר MVP רק לפי סטאטס כי הניסיון והמנהיגות שלו היוו הרבה יותר מאשר הנק' וההכרחה של קורי.

          אם בוחרים רק לפי סטטיסטיקה אז גם פה אין ספק שלברון היה צריך לקבל את ה-MVP.

          בהשוואה לנגרים ברמה של טריסטאן ודלבאדובה אפשר גם להחשיב את בוגט ולבינסטון כאולסטארים.

          1. לפני עונת 2015 איש לא ספר את הלוחמים, הבנת? זה שקרי פרח והפריח את הקבוצה באותה עונה זה לזכותו בניגוד ללברון. עכשיו בוא נראה את לברון מפריח את אל איי והופך שחקנים אחרים לאולסטארים לצידו.

        2. גיא משעשע אותי הבנת הנקרא שלך אז שוב ראה מה כתבתי:

          "איש מהם לא היה אולסטאר לפני עונת האליפות (איגי היה בעבר הרחוק בפילי)".

          לפני עונת האליפות קרי שנת 2014 איש מהם לא היה אולסטאר. קליי הפך לכזה לצד קרי ובזכות קרי.

          שחקן ההגנה זה לא אולסטאר. קרי בנה את גולדן מ-0

          לברון הגיע ל2 אולסטארים מוכחים בשני הקבוצות שלו, יש מבין?

          1. לאב וארווינג לא עשו פלייאוף לפניי ששיחקו בקבוצה עם לברון ג'ימס.

            שמעון לא חייבים להכניס את לברון לכל דיון כי אתה אף פעם לא תצא טוב.
            יש שחקנים אחרים בליגה יותר ופחות טובים מקורי אבל זה יפה שאתה אוהב אותו.

          2. כן, עבר רחוק…
            בין 2012 ל-2015, אם אני לא טועה, עברו 3 שנים.
            וואלה, גם במונחים של ה-NBA, זה לא "העבר הרחוק". על אחת כמה וכמה כאשר הוא נבחר לחמישיית ההגנה הראשונה של הליגה ב-2014.
            אבל אל תתן לעובדות להפריע לנרטיב…

            קליי?
            לא רק לפני כמה ימים היללת אותו?
            קרי לא בנה את קליי. קרי לא לימד אותו להפוך לאחד הקלעים היציבים והמפחידים בליגה. קרי לא לימד אותו להיות שחקן הגנה כל כך נטול אנוכיות.
            ברמה מסוימת, חלק גדול מההצלחה של קרי, זה בזכות חוסר האנוכיות של קליי.
            יש מבין?

          1. פעם אחת, אולי תגבה את ההצהרות חסרות הבסיס שלך בעובדות.

            מי הם 7 האוסטארים שנכשלו לצדו של לברון?
            (אני אתן לך הנחה – 3 שנים לפני כן נבחרו לאולסטאר. 3 שנים לפני כן נבחרו לאחת מחמישיות ההגנה. לא צריך שנה לפני…)

          2. גיא היחיד עם הצהרות חסרות בסיס זה אתה. שרואה דברים כמו ספר חוקים ורץ אחרי משפטים עם אפס חשיבה. אתה יכול להמשיך וצטט כאילו זה קדוש אבל זה לא מענייןץ ללברון לא היו 7 אלא 8 אולסטארים, טעיתי בנוגע ל7 ברח לי הקורבר מהראש שמסתבר שהיה אולסטאר מתישהו

          3. אז אתה טוען ששחקן ששיחק 15 שנה בליגה ב-3 קבוצות שונות, שבכולן הוא העפיל לפיינלס (לפחות),
            הספיק לשחק בקריירה שלו לצד 8 אולסטארים?
            וואו. מדהים.

            לפי הספירה הנ"ל, אם נבדוק, נגלה שלצד שאק או ריי אלן, שיחקו מספר דו ספרתי של אולסטארים.

            ככה זה, כאשר מחליפים קבוצות, משחקים קריירה ארוכה ומשמעותית, ומנצחים הרבה,
            זוכים לשחק לצד לא מעט שחקנים מצוינים.

            איך זה קשור לדיון, זה כבר לא ברור לי.

            הכי הרבה שחקני איכות ששיחקו לצדו של לברון, היו 3 כאלו –
            במיאמי.
            ווייד, בוש, אלן.
            במה זה שונה מקליי, גרין, בוגוט, ואיגודאלה ב-2015?
            או מקליי, גרין, ודוראנט ב-2018?

          4. גיא- אני לא חושב כלום. בוני הטריל, ניסיתי להטריל אותו חזרה ונכנסת לאמצע ברצינות וניסית גם להטריל אז הטרלתי אותך חזרה. עצם זה שלברון אצלי 3 בכל הזמנים כרגע וקרי 13 אמור לתת לך נחת.

          5. בטח שמת גם את ווסטברק ואיברסון לפני לברון.

            גיא אתה מבזבז את הזמן שלך.
            אתה מתווכח עם אחד ששם את קורי בטופ 20.

          6. בסקאלה שבין שמעון לבוני, אני הרבה יותר קרוב לשמעון.
            גם מבחינת גדולתו של קארי (אולי לא 13 אבל טופ 20), אבל בעיקר בפיינלס אמ וי פי שנשדד ממנו לטובת שחקן משלים מוצלח יחסית, אבל לא הרבה מעבר. הגנתית, לא היתה שום הצדקה לשבח יותר מדי את איגי באותה סידרה, והתקפית – הוא שיחק 4 מול 3 רק בזכות קארי, וזה עוד בלי להזכיר את ה liability שהוא היה בגלל ההאקינג שעשו עליו בגלל האחוזים מהעונשין

  11. אני גם חושב שאחד היתרונות הגדולים שלו הוא שהוא קטן (יחסית) ומאפשר הזדהות לילדים ונוער.
    אני מאד אהבתי את מוטי ארואסטי "הקטן" כימי הזוהר של מכבי.
    הרבה שנים אחרי זה מילצרתי אותו ואת מיקי ברקובי'ץ בקניון הזהב.
    אני 1.82 בערך בגובה. לא נמוך.
    כל כך הופתעתי שגיליתי שהקטנצ'יק הזה גבוה ממני באיזה 5 סנטימטר !!!
    שינה לי את כל התפיסה על הגובה בכדורסל.
    מאז אני מזדהה רק עם השופטים 🙂

    1. +1
      היה לי אותו דבר עם ארואסטי. כילד, תמיד גדלתי על כך שהוא הקטנציק. כשהוא בא לגור במושב שלי, התברר שהוא גבוה מאבי ב3 סנטימטר, ואבי היה הדבר הכי גבוה שהכרתי. זה היה הרגע המדויק בו למדתי מה זה 'פרופורציה'

  12. איזה כיף לקרוא, תודה, יונתן !
    זהו שחקן כדורסל נפלא, שיסודות הכדורסל ההתקפי הקלאסי טבועים בו: ראיית משחק, מסירות, שליטה בכדור, קליעה ועוד ועוד.
    לעשות את כל זה ברמות האינטסיביות של ה NBA – מדהים

  13. תודה רבה על הפוסט. לא מתחבר לסוף משהו בו מרגיש מצד אחד קליל מדי ומצד שני שחצני (אני יודע שכל הכוכבים ככה אבל אצלו זה גם מרגיש מתנשא).

  14. כבר בעונה הראשונה שלו בליגה, 2009-10 ראו ממש את כל הפוטנציאל. 8 משחקים האחרונים של העונה, חודש אפריל 2010, ג"ס ניצחה 5 משחקים והפסידה 3. קארי שיחק כמעט 40 דקות למשחק (39.5), קלע 26.4 (47% מהשדה בכללל ומהשלוש בפרט, 90% מהקו), חילק 8.1 אסיסטים, לקח 6.4 ריבאונדים, וחטף 2.6 כדורים למשחק. אלו מספרים יותר טובים מאלו שהביאו לו את MVP הראשון שלו בעונה 2014-15. הוא הגיעה מקום שני בבחירות לרוקי השנה, וכמבן היה חלק מחמישיית הרוקי. ובשנה השניה, מעבר לזה ששיפר את כל המספרים שלו מהעונה הראשונה הוא זכה בתחרות הכשרונות באולסטאר.

  15. כשחושבים על הקלעים הכי גדולים בתולדות הליגה אז יש את רג'י בניינטיז, ריי אלן בשנות ה-2000, קורבר ורדיק בעשור האחרון, קליי כמובן. כולם סט שוטרים. כולם שחקני התקפה די מוגבלים מבחינת היכולת לייצר נקודות (אלן כן היה יוצר לעצמו, פחות לאחרים) והגיוון, הם פשוט היו מכונות קליעה ויציאה מושלמת מחסימות.
    היחיד שהיה קלעי היסטורי שעולה לי לראש אבל ידע גם לייצר לעצמו ולאחרים היה נאש. שניהם קוסמים קטנים עם הכדור אבל נאש היה רכז במובן הקלאסי, קארי התחיל כרכז סקורר אבל בשיטה של קר הפך לסקורר בהתקפה השוטפת שמנוהלת בעיר על ידי דריימונד.
    שניהם גם הגיעו ממכללות קטנות, סחבו אותן להישגים חד פעמיים והגיעו לליגה עם המון סימני שאלה וספקות. שניהם זכו באמויפי פעמיים אבל לקארי היתה קבוצה טובה בהרבה וקצת יותר מזל.

    1. היה גם את הבליצ'ק שהיה גם יוצר מצוין לאחרים ושחקן מגוון, וקלעי שלשות גדולים הם גם דל קארי אביו של סטף, סטיב קר, מארק פרייס, ועוד.

      1. התכוונתי להורנאסק ולא להבליצ'ק אך יעול להיות שגם הוא היה מהקלעים הגדולים שאם היו בזמנם שלדות היו מהטובים ביותר כמו בוודאות וסט, מרביץ' ואוסקאר ואולי גם גריר וסם ג'ונס וביל שרמן היו כאלו.

  16. שחקן קסום, שכל כך כיף לראותו משחק. זו לא רק הקליעה, אלא בעיקר התנועה הבלתי פוסקת, שעוזרת לייצר את היעילות ההתקפתית של כל הקבוצה. השחצנות שלו על המגרש פחות מפריעה לי, לרוב היא נראית כמו 'סוואג' שמגיע כתוצאה של האנדרנלין לאחר מהלך מצליח. בכל שאר האספקטים (ראיונות וכו') הוא נראה בחור נעים.

    תודה רבה

  17. תודה פוסט נהדר יונתן.
    מה שיפה אצלו זה שמעולם לא סומן כאחד שעלול להיות מהגדולים וגם תחילת הקריירה שלו שלו לא הראתה את זה.
    באמת הפיק שלו קצר יחסית, אבל הוא כל כך עוצמתי שזה אשכרה נראה כמו מהסרטים האלה של ספייס ג'אם או דובי גל.
    יש שני אנשים בליגה שאני מאמין שעשו עסקה עם השטן סטייל רוברט ג'ונסון- סטף קרי וגרג פופוביץ

  18. טור נהדר !!
    אני חושב שהסיכום קולע בול – שרואים את השחקן הצנום והלא אתלטי הזה ,מגיע לרמת כוכב העל של הליגה , החלום נהייה מוחשי ובר השגה
    בגלל זה קארי מוכר הכי הרבה חולצות
    באופן אישי – השחקן שהכי כיף לראות בעולם, התנועה הקלילה, הגישה הכיפית הקורדינאציה העילאית וגם הזריקות…
    יונתן – המון תודה !

  19. אגדה ענקית, לא אהבתי ככה שחקן מאז אהבתי לאלן אייברסון בשנת 2001.
    כרגע השחקן הכי טוב בליגה לדעתי.
    היה צריך לקבל פעמיים את תואר ה-FMVP, פשוט גנבו ממנו את התואר פעמיים.
    כל עוד הוא משחק בליגה אלך אחריו לכל קבוצה בה יהיה.

    1. בואנה כדור איך אתה מסביר שיש לנו אותו טעם? 5 הכי אהובים עלי אבר אייברסון, קובי, ראס, קרי, וינס.

      מוזר שאתה הייטר של ראס. מה עם קובי ו-וינס? אוהב אותם או סולד מהם?

  20. קלעי ושחקן גדול. בלי דוראנט היה נשאר עם אליפות.

    הניסיונות להפוך אותו לאגדה פוגעים בקרדיט שצריך לבוא לשחקנים לידו. הווריורס גם ב2015 לא היו בהובלתו.
    בהשוואה לבריאנט,שאקיל,לברון, ג'ורדן וגדולים אחרים.

  21. מדובר באחד מ15 הגדולים אי פעם ללא ספק. 2015 אליפות על שמו וmvp עונה רגילה 2016 עונת mvp מדהימה הכי גדולה של שחקן ב40 שנים האחרונות ללא ספק בכלל מאזן 73_9 והפסד הזוי בגמר אחרי הובלה של 3_1. הלוחמים מאותה שנה לא רק שהיו הקבוצה הכי גדולה שלא זכתה באליפות אי פעם אלא גם אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. 2017 ו2018 שתי אליפויות. קרי השחקן הכי חשוב הלוחמים יותר מדוראנט גרין ותומפסון המעבר של דוראנט פגע בו במקום להפוך לטופ 10 היסטורי הוא יהיה כנראה רק טופ 15.

    1. כנראה שזה יהיה ככה. האמת הוא ודוראנט יכולים להשתחל יחד במקום מאלון והאקים ואפילו לדחוק את דאנקן ואולי גם את בירד ומגיק שגם שיחקו עם כוכבים ויש להם סטטיסטיקה עדיפה עליהם, הם צריכים עוד כמה אליפויות בשביל זה ואולי להוסיף כמה MVP. נראה מה יהיה. עכשיו שאני חושב על זה יותר נראה לי ששניהם כן יכנסו לטופ 10 עם יביאו עוד 2 אליפויות (לקרי כבר יהיה 5 טבעות)

  22. יזכרו אותו בתור אחד ששינה את המשחק. ברגע אחד במשחק 4 בגמר 2015 דור שלם של סנטרים הפך ללא רלוונטי ( הראשון שחווה את זה היה מוזגוב) .

  23. השחקן האהוב עליי בכל הזמנים.

    בלי ההגעה של דוראנט לדעתי אם הוא היה ממשיך ברמת 2016 היה יכול להיות טופ 5 ואולי לאתגר את לברון ומייקל כשחקן הכי טוב אי פעם, אבל אני עדיןן מאמין שייתן עוד 3-4 שנים של כדורסל ברמה גבוהה, וייזכר כטופ 5-10 בכל הזמנים עם 4-7 אליפויות ולפחות fmvp אחד(אחרי שנשדד פעמיים).

  24. יקחו שנים אם בכלל עד שייגמר הדיון עד כמה קרי גדול והאם מקומו בין הגדולים בהיסטוריה (בעיניי בין טופ 10 ל15)

    דבר אחד שצריך לזכור שניגשים לדיון הזה הוא ההשפעה של קרי על ההגנה גם ביום שהוא קולע 2 נקודות ב20 אחוז, הוא גורם להגנה להגן מהחצי ולהימתח, והיכולת שלו לשחרר כדור במהירות מטורפת ולקלוע מטווחים הזויים משבשת כל משחק חילופים.

    אבל על הדבר החשוב באמת אי אפשר להתווכח
    עוד לא נולד שחקן כיפי ומהנה כמו סטף קרי במיטבו

    1. זו שאלה מעניינת. מי לדעתך המתחרים?
      בעיני זה עדיין באוויר – לטעמי התחרות באופן די הזוי היא בינו לבין דוראנט.

      1. ריי אלן, סטיב נאש

        יותר מזה ותיקים ממני יגידו,לא מספיק בקיא

        בנוגע לדוראנט, אני חושב שבמשחק חיובים הוא לא ברמה של האחרים
        העניין איתו ששומר כמעט ולא מפריע לו או מוריד לו את האחוזים אם כבר הייתי מכניס את קליי

        1. אוקיי, אז הייתי מכניס גם את רג'י מילר כריס מאלין, לארי בירד, קיקי וונדאווי ואפילו אוסקר רוברטסון למשחק.
          אבל בוא תגדיר קודם למה הכוונה שלך בקלעי?

          1. קשה לי להגדיר קלעי כי יש הרבה אלמנטים

            טווח,יציבות,כמות זריקות, קליעה תחת שמירה או מכדרור, אחוזים

            החולשה של סטף (יחסית) היא היציבות

            הייתי מנסה לשקלל את כל האלמנטים שהזכרתי

          2. דווקא הקליעה שלו מאד יציבה? אתה מתכוון למשחקים שכלום לא נכנס? זה קורה לכל אחד. בלי הגדרה יחסית ברורה איך אפשר לקבוע?

          3. זה מחזיר אותי לדיון שהיה לי כאן עם הבן הממזר. בתכלס אפשר להסתכל על כמה נקודות הוא עושה מהזריקות שלו כלומר ה-TS. זה כמובן מתעלם מטווח או יציבות. אבל אפשר להכניס גם את נפח הזריקות על ידי נירמול כלשהוא.

          4. ואת הורנאסק, מארק פרייס, אלן יוסטון, סטוקטון, נוביצקי,. קלעי שלשות גדולים שלא היו הרבה יותר מזה היו למשל דל קארי, סטיב קר, קרייג הודג'ס, ארמסטרונג, פקסון.
            מהתקופה לפני השלשות קלעים גדולים שהפסידו מכך שעדיין לא היו שלשות היו וסט, אוסקאר, ומרביץ' שפרש בסוף העונה שבה נכנסה הקליעה מהשלוש לליגה שהיא כמובן 80'/79' (לא ברור איך הכותב הגיע ל-61'!) יכול להיות שגם סם ג'ונס, הבליצ'ק וגריר היו כאלו.

        2. כמו שגילרי אמר קרי או דוראנט. אחריהם מייקל וקובי. ריי אלן נאש וכו חמודים אבל שחקנים של 20 נק לא ניתן להשוות לשחקני 30 נק. לא באותה ליגה.

          1. בטח ברשימה אבל אחריהם החצי מרחק של קליי פחות טוב אבל הוא טוב מהם בשלשות, אני גם חושב שהארדן קלעי היסטורי.

            אם חייב לדרג

            1. קרי
            2. דוראנט
            3. מייקל
            4. קובי
            5. בירד
            6. קליי
            7. הארדן

            בחצי מרחק זה מייקל, דוראנט וקובי

            אגב מכל אלו לקליי יש הכי הרבה מה להוכיח כי בניגוד לרשימה פה הוא מעולם לא היה מספר 1 ולא חווה הגנה עליו ברמה שהיתר חוו אז קליי קצת מאחור האמת בגלל זה

          2. אין מצב שקובי מדורג לפני בירד בשלשות עם הפגיעה באצבעות יד ימינו מלפני תחילת הקריירה לבירד 37.6% מהשלוש בעונה הסדירה ו-42.2% בגמרים כשקובי לא קרוב לנתונים אלו. וכאמור יש לציין שבירד מתחילת הקריירה התמודד עם פציעה קשה באצבעות יד ימין שהיה מלכתחילה היד הקולעת, ולכן הוא שווה יותר ממה שהשיג בפועל

          3. ומה עם למשל ריי אלן, רג'י מילר, הורנאסק, אלן יוסטון ועוד שחקנים שהם סביב ה-40 אחוזים מהקריירה בשלשות וסטיב קר עם שיא אחוזי השלשות בקריירה?

  25. עוד משהו יונתן, עד כמה נדיר מה שהוא עשה בעונה 2015-6. זה לא רק שהוא קלע 30.1 נקודות ב50-45-91 אחוזים (היחיד שעבר את ה30 במועדון. הקודם שהתקרב לזה היה לארי בירד הגדול מכולם, שקלע 29.9 בעונה 87-88, ותכל'ס הוא זה שפתח את המועדון של 50-40-90 בשלוש שנים כאלו, 85/86/87), אלא גם הוא עשה משהו שהוא בלתי יאומן בכלל, את שיא השלשות שלו לעונה, שקבע רק בעונה הקודמת עם 286 שלשות לעונה, בדיוק של 44.3%, הוא שבר בצורה שאני לא יודע אם אי פעם תישבר: הוא קלע 402 שלשות, ב45.4% דיוק. לא ידוע לי על איזה שיא בספורט שנשבר ככה, בגידול של 40% ביחס להישג הקודם. זה שיא שלדעתי ישאר בטבלה עוד עשרות שנים. בטבלה של טופ 10, חצי מהערכים הם של קרי.

    1. 100+
      כל מילה צביקה.
      גידול של 40% זה בלתי נתפס, ואמנם המשחק "בא אליו" אבל עדיין בלתי נתפס. זו הייתה שנה שסימנה תפנית משמעותית במשחק והיה לו חלק עצום בה.

    2. בדיוק של מאיות בירד קלע באותה עונה 29.93 נק' למשחק ב-76 מש' וחסרו לו 5 נקודות בלבד כדי להגיע לממוצע 30 נק' לפחות למשחק (קלע 2,275 נק' בדיוק).

  26. מה שמדהים אותי זה שיש עדיין אנשים שמזלזלים בו ("בלי קבוצת סופרסטארים", "בלי דוראנט" וכו' וכו'…)

    מדובר בשחקן ענק, וזה שהוא קיבל את דוראנט לקבוצה בצורה חלקה בלי יותר מדי דרמות מעיד על אופי של ווינר, קודם ניצחון אח"כ אגו.

    לגבי הFMVP, זה תואר שלא אומר הרבה, מהתארים החשובים באמת יש לו כבר עכשיו מספיק כדי להפוך אותו לאחד הגדולים אי פעם.

    1. אני בכלל הגעתי למסקנה שחמשת השחקנים הטובים בעולם היום הארדן, קרי, ראס, דוראנט ולברון הם שחקני טופ 25 בכל הזמנים כולל כל הישנים ווילט ראסל וכו'. ככה יצא.

        1. יש בזה משהו. הליגה ברמה שהיא לא הייתה מעולם. עם כל הקיטורים שלנו על מה שעושה ג"ס לליגה. אני בתחילת העשור, אמרתי פה בהופס, שיש סיכוי שהעשור הזה יעקוף את העשור המופלא של שנות השמונים. אני חשבתי שזה יתפתח ליריבות בין מיאמי לOKC, כמקבילה למה שהיה בין לייקרס לבוסטון, בסוף יצא קצת אחרת: לברון – מול המערב: נוביצקי ופופ בהתחלה, ואחרי זה קר וג"ס וקארי ועכשיו כבר שנתיים יחד דוראנט. וזה לא נגמר. השנה אני מאמין ג"ס עושה את הטריפל, אבל שנה אחרי זה לברון בלייקרס עוד יתן פייט לא נורמלי. בכל מקרה, יש כמות אדירה של שחקנים הסטוריים בכל קנה מידה, שפעילים עכשיו בליגה, וכל שנה מגיעים עוד כשרונות נהדרים.

  27. מה עוד אפשר לומר על סטף ולא נאמר .

    קצת נימה אישית :
    בדרך כלל , אנחנו נוטים להעצים את העבר, את ילדותנו בפרט . הזמן מרכך , ואנחנו חושבים שהגדולים מכולם פעלו מזמן . לפחות אצלי זה כך . המוזיקה החביבה עלי היא של פעם – 40 ו-50 שנה אחורנית . החוויות הגדולות בחופשות – אחרי הצבא . הבחורות – האהבות הראשונות בתיכון ובצבא.
    גם בספורט , אני תמיד חוזר לפלה ויוהאן קרויף בכדורגל עולמי , לבארי לייבוביץ בכדורסל הישראלי ( טוב- אני מתעב את מכבי הצהובה ) , לרוני קלדרון בכדורגל ישראלי (כן – בארץ אני אדום ), וכן הלאה.
    והנה , עד לפני חמש שנים לא חשבתי שיהיה כדורסלן שיחזיר אותי לימי הצפיות במייקל לפני 25 שנה. וזה הגיע ! ובגדול ! ולא רק זה – זה קרה בקבוצה אותה אני אוהד. מה לי , אוהד של קבוצות שלא זוכות בכלום כבר שנים רבות מאוד , ולפינוק הזה ? וזה קרה . ואני עדיין חי בחלום .

    כפי שכתבו כאן אחרים , סטף אינו השחקן הגדול מכולם . איך אפשר , עם נתוניו הגופניים ? דמיינו לעצמכם סטף כזה עם עוד 10 ס"מ . אבל גם כפי שהוא , מספר דברים אי אפשר לקחת ממנו :
    1. הוא הקלע הגדול בהיסטוריה .
    2. הוא כנראה השחקן הכיפי ביותר לצפייה שדרך על הפארקט ב-40 השנים האחרונות , ואולי בכלל .
    3. גם בגובהו הצנוע הוא קוטף ריבאונדים לא רע בכלל .

    ולמה לקחתי 40 שנה בנושא הכיף בצפייה ? בגלל "פיסטול פיט" , אותו לא לא ראיתי משחק אבל אומרים שהיה משהו מיוחד במינו . אולי מנחם יכול להרחיב עליו פעם .

    אז תודה ,סטף , שגרמת לי התרגשות אדירה בשנים האחרונות , והחזרת אותי ללילות נטולי שינה בגילי המבוגר .

  28. סטף סטף האיש ששינה את המשחק(בעזרת סטיב קר והצוות).
    הכדורסל תמיד היה מספר 2 אצלי אחרי הכדורגל וסטף הפך אותו למספר 1.
    מוצא את עצמי ב 5 בבוקר קופץ כמו משוגע אחרי עוד שלשה לא הגיונית או עוד ריקוד על המגרש.
    לא מעניין אותי הדירוגים.כשהוא משחק הוא נותן לי משהו שאף שחקן נבא לא נותן לי והמשהו הזה זה ריגוש.(דריימונד האהוב עלי ביותר אבל סטף הכי מרגש)
    שלא יגמר לעולם(ברור שיגמר)
    ועוד הרבה לילות של שלשות משוגעות שאחריהן כל מה שנשאר לי לכתוב

    סטפןןןןןןןןןןןןן

    1. איך אתה אוהב את הדב המרקד? הוא משחק מגושם כמו דב. הוא הכי אהוב עליך? זה כמו שאגיד שאנדרה דראמונד הכי אהוב עליי 🙂

      האם אתה כמו האשך עם חיבת יתר קיצונית לנגרים?

      1. דריימונד האהוב עליי לא רק בגלל שהוא עושה הכל על המגרש אלא גם בגלל האישיות שלו.מה שאת רוב האנשים מעצבן ומוציא מהדעת אצל דריימונד אותי משעשע במקרה הרע וקורע מצחוק במקרה הטוב.
        אחד השחקנים האינטיליגנטים והראיון של החצי שעה בערוץ הספורט נתן לי את החותמת הסופית.
        אבל זה היום של סטף

      2. גם אני מת על דריימונד . בגלל ההשקעה על המגרש , בגלל זה שאיש לא נתן לא סיכוי לשחק ב-NBA והוא הפך לאחד השחקנים המשפיעים ביותר , בגלל המנהיגות , בגלל התחרותיות האינסופית.
        ברור לי למה שונאים אותו אוהדים של קבוצות אחרות . אבל הוא נכס אדיר לג"ס , ובניגוד למה שכותבים כאן לעיתים – הוא היה הופך לכזה גם בקבוצות אחרות ולא רק באלופה מהמפרץ .

  29. קרי היה צריך לקבל mvp השנה ללא ספק וגם ב2015 עם כבר לא נתנו ללברון אז בטח שלקרי ולא לאיגודלה. לדעתי מדובר השחקן שיכול לעקוף את בירד האקים דאנקן ביל ראסל וכדומה וכבר עכשיו לפני ווסט הדוקטור ומלון.

  30. כתוב מעולה. אגדה ענקית אבל יש אבל.
    הבפסד ב 2016 על הראש שלו.
    טיירון לו תקף את קארי פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם בצורה צינית מסריחה וקארי הפסיד במו ידיו את האליפות. מאז הוא מגן יותר טוב אבל שחקן שלם ברמה של הגדוילים ביותר – הוא לא.

    טופ 15 עד 30 ברשימת האגדות של כל הזמנים.

  31. סטפן קארי, ה-CHOKE הגדול בכל הזמנים בסדרת הגמר:
    ארבע זריקות לשלוש במצב 89-89, כולן בחוץ.
    פלוס סל שלוש מנצח על הפרצוף שלו.
    תואר שלעולם לא יילקח ממנו.

    זאת ועוד:
    כנראה השחקן היחיד שהוא "הסמל של הקבוצה", ה-franchise player, ה-MVP – שהופך לשחקן מס' 2 של הקבוצה שלו בעקבות הצטרפות כוכב אחר. חסר תקדים כנראה.
    זו גם הסיבה לאליפויות שהוא נטל בהן חלק ומעולם לא היה הטוב בסדרה. רק בזכות פציעות של מספרי 2, 3 בקבוצה היריבה + איגואדלה (איזו בושה), ובזכות דוראנט.

    אגדה בלי ספק, טופ 30, קלע מדהים, אליל המונים בזכות היותו הנסיך הלבן של קבוצת המיליארדרים מההייטק – שיסיים קריירה עם תחושה של, כמעט.

      1. אכן "הידית" ובזכות אבל לחובתו שלא התמודד ען הטופ האירופי מעולם והיה קלעי בינוני מכדרור. קצת דומה לקליי של היום מבחינת הסגנון

  32. תודה על מאמר נהדר.
    מסכים עם כל המסנגרים.
    סטף הקלעי הגדול בכל הזמנים, שינה את המשחק, מקומו בטופ של הפנתיאון מובטח, בצוותא עם הגדולים מכולם. לא נופל מלארי, מג'יק, קארים, קובי, לברון, טימי, ומי שלא תרצו. דוראנט יצטרף בהמשך. מייקל זה סיפור אחר.
    החידושים העיקריים שלו – הטווח ההזוי והתנועה ללא כדור. הוא ייחודי בשניהם.
    מסכים עקרונית עם גילרי ושמעון – הקרב על הקלעי הגדול בכל הזמנים הוא בין סטף לדוראנט. כפי שנאמר כאן – סטף קלעי טוב יותר, אך לדוראנט ההגנה לא מפריעה.
    לגבי ה-FMVP הוא ישיג אחד כזה השנה – דוראנט יידאג לכך. בלי ציניות.

    1. מה שכן – חסר לו מהלך שמגדיר אותו כווינר במשחק קובע. לכל הגדולים יש את זה – סל מכריע (לא בהכרח ניצחון), חטיפה (לארי), חסימה (לברון) וכד'
      לא יזיק לו אחד כזה, הבעייה היא שמאז שדוראנט הגיע, יש לו מעט מאוד תחרות (יוסטון).

  33. תודה על הפוסט,
    קרי (למה כותבים קארי? פשוט לא הגיוני, אם כבר רוצים לדייק בכתיב מלא, אז קורי), קלעי עליון, אבל לא דומיננטי מספיק בדברים שאינם קליעה, בשביל להתחרות עם הגדולים ביותר. מבחינתי הוא לא עמד במספיק מבחנים בשביל להיות בין הגדולים, והוא כיום לא השחקן הטוב בקבוצתו. לא שזה יפריע לבחור בו כמובן.

  34. חברים יקרים, איזה רעיון טוב הוא פרוייקט חמישים האגדות החדשות.
    הפגרה של שנה שעברה הייתה שעמום אחד גדול באתר.

  35. אגדה ואחד השחקנים המדהימים בהיסטוריה וללא ספק אחד המהנהים שבהם, כשהוא עולה על המגרש אתה יודע שאתה מקבל את אחת מהופעות הטובות והמהנות בעולם, עם זאת שמדברים על קרי זה ממש לא רק הקליעה ההיסטרית שלו חייבים להזכיר את התנועה ללא כדור, הוא השחקן הטוב בהיסטוריה בתנועה ללא כדור והיכולת שלו להשפיע בלעדיו מדהימה וזה אחד הדברים בנוסף לקליעה שהופך אותו לכזה ענק.

  36. הפריחה של קרי מ-2013 ואילך היא לא פחות ממדהימה.
    מאז בעצם הווריורס נמצאים קבוע בפלייאוף, עם 4 פיינלס ו-3 אליפויות (שהראשונה לפני דוראנט רשומה 100% על קרי), ורק פלייאוף אחד בו לא עברו סיבוב (וסיכוי סביר שלולא הפציעה של בוגוט, דווקא כן היו מתקדמים הלאה).

    הדרך הכי טובה למדוד אגדה היא לחשוב מה יקרה אם מחר השחקן פורש? לקרי בעצם לא נותר שום דבר אותו הוא נדרש להוכיח, משמע – הבחור הוא אגדה בלי צל של ספק.
    אם יום אחד הוא ישוב להיות האולסטאר הדומיננטי בקבוצה ללא דוראנט או מגהסטאר אחר, ושוב יוביל לזכייה באליפות (כמו ב-2015), אז יש מצב שהוא לא רק טופ 50 אלא גם טופ 10.

  37. כבר אמרתי שסטף בשבילי הוא מעבר לכל דירוג אבל אם אזרום אתכם מאלו שאני ראיתי הוא כבר היום הפוינט גארד השני הכי טוב ביחד עם אייזיה תומאס מדטרויט אחרי מג’יק ג’ונסון שהוא הכי טוב שראיתי

  38. הפעם לא יצא לי לקרוא את כל התגובות אבל קראתי הרבה יותר מחצי מהן. דבר אחד שכולם התעלמו ממנו הוא כושר הפריצה והחדירה של סטף, שהפך – לדעתי – החודר מס' 1 בין כל הגארדים בליגה. רק אירוינג נותן לו פייט בנידון.

    אחלה פוסט על אגדה גדולה.

  39. נהדר יונתן! תמיד כיף לקרוא אותך.

    כנראה זה טעות קטנטנה אבל קשת השלוש נכנסה לליגה רק בשנת 80. ולמכללות ב86. זכור לי באולם שלנו בבית ספר בבולטימור כלל לא היה קשת 3 עד 89 שהוסיפו אותו. זה היה עניין מלהיב. כשמזלזלים בקלעים של שנות ה80 שוכחים ש1. אלו לא גדלו על כדורסל אולמות 2. לא גדלו עם קשת שלוש.

    לגבי קרי. מה שמבדיל אותו ממשפחתו או מסביבתו זה מוסר עבודה ופרפקציוניזם יוצא דופן. הוא לא נופל מווסטברוק בטוטאליות שלו למשחק ורק הקרסוליים הבעייתיות שלו מונעות ממנו להתחרע ל35-40 כל משחק למשך 100 משחקים לעונה.

    2015 הייתה העונה שלו לזכות בפיינלס MVP. אין כמעט דוגמאות של שחקנים שהשפיעו ועשו את המספרים שלו בגמר ושלא זכו. וכשזה כן קרה זה היה מג'יק במקום קארים ב80 ולא אנדריי איגאוודלה במקום סטף שבדיעבד היה פשוט רול פלייר מצויין אבל ממש לא הצדיק את הבחירה. השנאה מסטף של התקדורת והשחקנים הייתה בשיאה והרעיון שלברון שלהם איבד גובה וזכה העבירה אותם על דעתם כאשר הם העמידו לבחירה או את לברון שהפסיד 4-2 ונתן מספריים מפלצטיים אך לא אפקטיביים או את זה ש'עצר' אותו וקלע שלשות פנויות. לשחקן כזה לקבל 0 בחירות מהפאנל זה כבר על גבול הפרופוגנדה. הנרטיב אז היה: ללברון מגיע. אפילו ג'רי ווסט זכה פעם בהפסד! או… איגי הקריב את מקומו בחמישייה לטובת הקבוצה ולכן זה מגיע לו…

    1. מה שנתן לאיגואדלה MVP זה משחק 2 של קרי והעובדה שהם ניצחו בשלושת המשחקים שהוא פתח (והיה טוב מאד בהם).

  40. אחלה פוסט יונתן נהניתי לקרוא ! . סטף הוא אכן אגדה שחקן ששינה את החוקים ב-NBA .
    HOF בטוח ובין הגדולים ביותר אי פעם .

  41. מה שבאמת מעניין זה לאיפה נעלם המגיב פיני מוואלה NBA???
    אחרי כמה שנים שלא עקבתי פתאום גיליתי שהוא נעלם מעניין מה קרה ואיפה הוא היום נורא אהבתי לקרוא אותו… —————

  42. קשת השלוש נכנסה לליגה מ-1980, שנת הכניסה לליגה דל לארי בירד (ומג'יק), מקלעי השלשות הגדולים שהיהשווהיותר מהאחוזים שהשיג בגלל שמתחילת הקריירה היה עם אצבעות פגועות ביד ימין, הידהקולעת ובעקהות כך למד לקלוע טוב גם בשמאל. בגלל הבעיות עם אצבעות יד ימין הייתה לו קליעה לא יציב כ"כ ולצד 6 עונות עם מעל 40%, היו לו 4 עונות (שנייה-חמישית) עם 29-21 אחוזים). ביונה אחת השיג 38.9 ובאחת 33.3 ושתיהן בשתיים בשלוש העונות האחרונות ובנוספת השיג מעל 40%. הוא לא הרבה לזרוק אלא זרק כשחשובה יה וזאק 3-2 זריקות למשחק.

  43. א. פוסט נהדר. תודה.
    ב. סטף קרי הוא אנומליה רצינית. הוא לא השחקן הכי טוב בליגה, הוא אפילו לא השחקן הכי טוב בקבוצה שלו ועדיין הוא כנראה השחקן הכי משפיע בתולדות הליגה מאז מייקל ג׳ורדן (ואולי אפילו יותר ממנו)

    1. אוקיי – ״בתולדות הליגה מאז מייקל ג׳ורדן״ זה לא המשפט הכי לוגי שיצא לי מהמקלדת, אבל אני מקווה שאתם מבינים את הכוונה.

  44. 158 תגובות לטור על שחקן בפרוייקט האגדות – בעיצומה של עונת המלפפונים. מה שמעיד יותר מכל על הפופולריות שלו .

  45. סטף היה המועמד הראשון שלי לפרוייקט הזה, אבל העדפתי לחכות שמישהו ראוי יותר יקח אותו. וצדקתי.
    מת על הבייביפייס הזה. אין שחקן שיותר כיף לראות אותו נהנה על המגרש.

  46. שחקן שמציג קונצרט על המגרש.
    רק מאהדה אליו הייתי הרבה יותר נהנה לראות את גולדן סטייט בלי דוראנט כי אני מאמין שכך כל הדיבור על המורשת שלו היה נקי.

  47. אחלה פוסט על השחקן האהוב עלי ביותר מאז מייקל ג'ורדן.
    1. בעייני הוא בטופ 10 של כל הזמנים והאמת שגם זה הנמכה שלו. אני מתקשה לשים לפניו אפילו שחקנים בקליבר של בירד ומג'יק.
    2. מה שחסר לי בפוסט (חסרון קטנטן בפוסט נהדר) הוא שכל התופעה שנקראת סטף קרי וגולדן סטייט לא היתה מתרחשת בלי מורי. הוא נתן לגיטימציה לזרוק שלשות במעל 35% לדעתי אפילו הוא לא דמיין שחקן שזורק כזאת כמות של שלשות חלקן בלתי נתפסות ברמת הקושי שלהן בדיוק כזה.
    3. למה הוא בטופ 10? כי אי אפשר להוריד ממנו את העיינים הוא לא רק קלעי מעולה הוא גם שולט אבסולוטית בכדור חודר מעולה מנהל משחק נפלא ושומר טוב (עיין ערך לברון בגמר הנוכחי כן יד שבורה או לא) וגם יודע לשחק בעמדה 2 כשדוראנט בפוינט.
    אצלי הוא בטופ 5. יאללה אומר את מה שאני חושב. הפוינט גארד הכימטוב בהיסטוריה אולי חוץ ממג'יק. אולי.
    תודה יונתן.

  48. מפתיע אותי הפרגון כאן לקרי, הוא "השחקן האהוב בכל הזמנים" כמעט של כולם, או לפחות של הרבה יותר מידי.

    מראה משהו על אהדת ספורט וקונפורמיות.

  49. שחקן הכי אהוב עלי בפער .
    אני ראיתי הרבה מסוף אבל יש אחת שהכי התרשמתי ממנה , וזה משחק 7 נגד יוסטון .
    הרמה שהוא שיחק במשחק האחרון והקובע בסדרה הייתה יוצאת דופן , פשוט לקח את כל המשחק על כתפיו אחרי שקלי יצא עם בעיית עבירות .
    קלע 27 נקודות 9 כדורים חוזרים ו 10 מסירות , בנוסף חסם פעמיים וחטף 4 פעמים וכל זה בלי זריקת עונשין אחת , וגם עם שלשות מטורפות ברגעים הכי חשובים .
    אחרי המשחק הזה אמרתי לעצמי שקרי הוא הרבה יותר טוב ממה שאפילו אני חשבתי , דוראנט לא יכול לעשות דבר כזה לכן לדעתי הוא לא יותר טוב מסטף , כי סטף הוא מוביל משחק ודוראנט הוא יותר סקורר נטו (יכול לעשות כל מטני דברים אבל לא ברמה של קרי )
    בנוגע לעתיד : קרי הוא שחקן שיכול להוביל את גולדן סטייט לעוד 2-3 אליפויות ולשם כך הוא חייב לנסות לשמור על בריאותו , אם הכל ילך כשורה אני צופה לו 4-5 שנים של הצלחה גדולה מאוד , הזמן יגיד.

  50. שחקן מדהים ללא ספק ובין האהובים עליי בליגה, לטעמי כרגע בין 15 – 20 הגדולים עם תקרה של 5 – 15 תלוי לאן יגיע לפני שיפרוש.
    לצערי מאז שדוראנט הגיע אני פשוט לא יכול לאהוב יותר את הקבוצה שלו ובמהלך הזה פגע קשות במורשת שלו ושל הלוחמים (אני לא אתחיל אפילו עם קאזינס).
    היריבות בין קליבלנד והווריאורס בשנתיים הראשונות הייתה מהטובות והאהובות עליי איי פעם וחבל לי שקאפקייק פחדן אחד הרס הכול.
    ללא ספק הצלף הגדול בהסטוריה של המשחק הזה

  51. פוסט נהדר, כיף לקרוא.
    קרי אגדה וכנראה השחקן הכי מהנה לצפייה אי פעם השחקן ובנוסף אחד השחקנים הכי מוכשרים מבחינת יכולות כדורסל, הקלעי הגדול בהיסטוריה בפער ניכר (ריי אלן שהוא המתחרה היחיד שקצת קרוב אליו, מעולם לא עבר את רף 270 שלשות מה שקרי כבר עשה שלוש פעמים להגיע גם ל402 הפרש עצום שמראה את ההבדלים ביניהם) הוא גם מחזיק בכל שיא שלשות אפשרי, הוא הקלעי מכדרור הטוב אי פעם והוא משחרר את הכדור הכי מהר בליגה ואני מניח שגם בין המהירים בהיסטוריה.
    הוא גם אחד משלושת הball handlers הגדולים אי פעם ביחד עם קייקי ואייברסון.עוד הישג אדיר שלו שלא צוין, זה העבודה שהוא היחיד אי פעם שנבחר לmvp בפה אחד הישג אדיר שמראה את הדומיננטיות המדהימה שלו באותה עונה. היה יכול לזכות בfmvp כבר פעמיים אבל נשדד על ידי איגאודלה ש"עצר את לברון"(אני לא חושב שלברוו עם ממוצעים של 35.8 נקודות 13.3 ריבאונדים ו8.8 אסיסטים, אולי הסטטיסטיקה הטובה ביותר שלו בסדרת גמר בסדרת גמר נחשב עציר)
    והשנה אם לא משחק מספר שלוש הנוראי גם היה זוכה בתואר, אבל אל דאגה אני מבטיח לכם שהשנה זה יקרה.
    למי שלא יודע הוא הקפטן של הקבוצה והוא המנהיג שלהם מחוץ למגרש(דריימונד בהחלט לוקח את התואר של המנהיג על המגרש)
    ורואים שהוא עושה הכל בשביל הקבוצה והניצחון ולא בשביל עצמו,
    השילוב שלו עם דוראנט היה לא פחות מבלתי יאומן וכנראה הסיבה העיקרית למכונה המשומנת שנקראת "גולדן סטייט" שאנחנו רואים היום.
    סטף הוא השחקן האהוב עליי ביותר וטופ 15היום ו10 בעתיד.
    השינוי שהוא גרם לכדורסל הוא מטורף והתחושה הזאת שהוא נותן לילדים שגם הם יכולים להיות כמוהו היא אחד הדברים שעושים ממנו את מה שהוא,
    אגדה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט