פרויקט אגדות כדורסל II: אנפרני הארדווי – "פני" / עמית טבול

פרויקט אגדות כדורסל II: אנפרני הארדווי – "פני" / עמית טבול

פרולוג

טרייסי מגריידי, גרנט היל, פני הארדווי.

שלושה שמות מכובדים שמיד לאחר שמציינים אותם צצה השאלה: ? What if

יש עוד כמה כישרונות יוצאים מן הכלל (וטראגיים) שיכלו להופיע פה (דירק רוז לדוגמה), אולם בחרתי לציין דווקא את שלושתם: שחקנים מפוצצים בכישרון ששיחקו בערך באותה תקופה, יצירתיים, בעלי נתונים פיזיים דומים ומושלמים. הם אלה שהיו אמורים להוביל את הליגה לאחר פרישת מייקל ג'ורדן בצוותא עם כוכבי דראפט 1996, אולם לגוף שלהם היו תוכניות אחרות, בעיקר פציעות כרוניות שקטעו את הקריירה המבטיחה שלהם. לא בכדי השלישיה הזו הוזכרה ע"י מספר מגיבים בפוסט המצוין על טי מאק שהעלה שי אבן צור לפני יומיים, ואף הוא בעצמו קישר בין טי מאק להארדווי.

מבין השלושה הנ"ל הכי אהבתי את הארדווי ולכן בחרתי אותו במסגרת פרויקט 50 האגדות II.

ראשית חייו

אנפרני דאון הארדווי נולד ב- 18/7/1971 בממפיס שבטנסי. אירועים נוספים שקרו ב- 18/7:

פרסום "מיין קאמפף" של אדולף היטלר (יהי זכרו חרוך) בשנת 1925, אוניית המעפילים "אקסודוס" מגיעה לחופי ישראל (1947), נדיה קומנץ' זוכה בציון 10 בהתעמלות לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים (מונטריאול, 1976) הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס (1994), אסון פסטיבל ערד (1995).

אנשים שנולדו באותו תאריך: פרנץ-פרדיננד, הארכי-דוכס האוסטרי (1863, ההתנקשות בו שקרתה ב-1914 הייתה אחד הגורמים המרכזיים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה), נלסון מנדלה (1918), חורך הרשתות דייויד בלו (1980).

נפטרו באותו תאריך: הרב יוסף שלום אלישיב, מנהיג הפלג החרדי-ליטאי ( 2012, בגיל 102), מאיר אריאל (1999).

נחזור לענייני כדורסל…

קיימות שתי אגדות אורבניות אודות ראשית חייו של הארדווי. האחת מספרת שהוא נולד ב- 18/7/1972. השניה טוענת שאמו בכלל קראה לו אנתוני אבל הרופא לא הבין אותה נכון ורשם בטעות "אנפרני". שני הסיפורים הופרכו עם הזמן על ידו ועל-ידי אמו.

לגבי גלגול השם "פני" יש לנו מידע קצת יותר מהימן: לסבתא שלו היה מבטא דרומי כבד. כשהיא ניסתה להחמיא לו על יופיו במקום "pretty"  זה היה נשמע יותר כמו "Penny" , ומכאן כינויו.

בגיל שלוש אמו של הארדווי עזבה את הבית במטרה להגשים את שאיפות הקריירה שלה (ככל הנראה שירה) בקליפורניה והפקידה את העולל הצעיר בידי סבתו לואיז. היא חזרה לממפיס כשכבר היה בן 14.

פני הצעיר גדל עם סבתו בשכונה קשה ב- Shotgun House, אחד מאותם בתים צרים וארוכים שהחדרים שלהם מוקמו אחד אחרי השני בצורה טורית. בתים כאלה היו פופולריים בדרום ארה"ב ונבנו מהתקופה שלאחר מלחמת האזרחים ועד שנות ה-20 של המאה הקודמת.

עשרים שנה לאחר הבלדות ומופעי רוק של זוהר ארגוב המקומי, הלא הוא אלביס "המלך", ממפיס נחשבה מקום די קשוח לגדול בו, בעיקר בשכונות הפשע והעוני. הפיתויים לסמים, אלכוהול, אלימות ושאר ירקות באושים, היו גדולים אבל פני הצעיר, בסיוע סבתו-אמו, ידע לשמור על עצמו. הוא שיחק כדורגל ושפט משחקי ספורט שונים בליגות ספורט של ימק"א. סבתא שלו חששה לשלום איבריו (כנראה ראתה את הנולד) ואסרה עליו להמשיך לשחק כדורגל. בד בבד הוא שיחק כדורסל בקבוצה מקומית.

תיכון ומכללה

העניינים התחילו להתקדם כשהוא התקבל לקבוצת הכדורסל של תיכון Treadwell בה כיכב עם ממוצע של כמעט 37 נק', 10 ריב', 6 אס' ו- 2.8 חסימות למשחק בעונת הסניור שלו. היכולת שלו לא נעלמה מעיני התקשורת והוא נבחר לשחקן התיכונים המצטיין בארצות הברית על פי המגזין Parade.

נדמה היה שבניגוד למשמעות המילולית של שם משפחתו, הקריירה שלו מתקדמת בקלילות, אולם בדיוק אז הוא קיבל תזכורת שעליו לעבור עוד כמה משוכות לפני שיוכל לנשום אוויר פסגות. בעונת 1990-91 פני רצה ללמוד חינוך ולשחק באוניברסיטת ממפיס, אולם ציוניו במבחן ה-American College Test)  ACT) לא היו טובים. הוא נאלץ לשבת בחוץ שנה שלמה בעונת הפרשמן שלו ולהתנזר מכדורסל מקצועני. לעיתים פקד את משחקי קבוצת התיכון בו למד, ולא פעם "זכה" לקריאות "A-C-T" מכמה נשמות טובות.

בקיץ 1991 נחתה עליו מכה נוספת: הארדווי נקלע לזירת שוד ונפגע מכדור תועה ששבר שלוש עצמות ברגלו, פציעה שהעמידה את המשך הקריירה שלו בסימן שאלה.

פני החלים מהפציעה, שיפר את ציוניו והחל לשחק במכללה בעונת 1991-92 בה העמיד ממוצעים נאים וסיים עם 17.5 נק', 7 ריב', 5.5. אס' , 2.5 חט' ו- 1.3 חס' למשחק.

בשנתו השניה במכללה (עונת 1992-1993) הוא כבר כיכב עם 23 נק', 8.5 ריב' ו- 6.5 אס' למשחק, ובהגנה הציג מספרים דומים לאלה שהציג בעונה הראשונה. זה בהחלט הספיק לחמישיית אול אמריקן ולמועמדות לפרס שחקן השנה במכללות, אותו קטף בסופו של דבר כריס וובר.

בקיץ 1992 פני נבחר לנבחרת הפיתוח של ארה"ב ששיחקה מדי פעם נגד הדרים טים האגדית. בנבחרת הפיתוח שיחקו בין השאר שמות כמו כריס וובר, גראנט היל, ג'מאל משבורן ואלן יוסטון. מג'יק ג'ונסון ראה את פני הצעיר ואמר שכשהוא מסתכל על פני, הוא מרגיש כאילו הוא מסתכל במראה.

ואכן, פני הארדווי – בדומה למג'יק ולאוסקר רוברטסון – נחשב לחבילה השלמה: רכז גבוה (2.01), קולע, חודר, וירטואוז, ריבאונדר, ווינר ובעל Star Quality. קחו את מג'יק, תערבבו עם ביג O, תַבלו עם קצת מייפל מייקל – ותקבלו פני הארדווי.

דראפט ה- NBA וההגעה לאורלנדו

בקיץ 1993 החליט הארדווי לעזוב את המכללה ונרשם לדראפט הנבא.

אורלנדו מג'יק נחשבו למועדון צעיר וכושל (הצטרפו רק 4 שנים לפני אותו קיץ, ר' כתבה מעולה של מידן – גם היא פורסמה שלשום) שזכה בדראפט 1992 באחד הסנטרים הגדולים בתולדות המשחק: שאקיל אוניל. הקבוצה השתפרה משמעותית עם אוניל, שהספיק לשבור את הסל פעמיים בעונת הרוקי עם דאנקים אימתניים ופרצופים מפחידים לא פחות, אבל בפוטו פיניש של עונת 92-93, המג'יק לא הצליחו להעפיל לפלייאוף בגלל שובר שוויון עם אינדיאנה ששבר את לב אוהדי הקבוצה. המג'יק נאלצו להסתפק במקום התשיעי, הפוזיציה הגרועה מכל (ד"ש לפיניקס/שארלוט/ניקס לדורותיהן).

ים של דמעות אוהדי המג'יק הפך לאוקיינוס של דמעות אושר כאשר כנגד כל הסיכויים (כדור אחד מתוך 66!) אורלנדו זכתה בבחירה הראשונה בדראפט 1993. המג'יק בחרו בכריס וובר שהיה המניה הבטוחה וחלמו להרכיב את תאומי המגדל 2# (אחרי אלאג'ואן-סאמפסון ולפני דאנקן-רובינסון), אבל לפני הארדווי היו תוכניות אחרות בשבילם. פני רצה מאוד לשחק עם שאקיל. הוא התחנן, התקשר להנהלת המג'יק בלי סוף ועשה הכול כדי להצטרף לקבוצה של דיסני. הנהלת המועדון נכנעה לבסוף והעבירה את וובר לגולדן-סטייט 15 דקות לאחר שבחרה בו, בתמורה לפני הארדווי שנבחר שלישי ע"י הווריורס. גולדן סטייט הוסיפו על פני שלוש בחירות עתידיות בדראפטים של 1996, 1998 ו-2000. הארדוואי זכה לקריאות בוז מאוהדי המג'יק ולימים ציין בראיון שזה היה היום הגרוע בחייו.

בקיץ 1994 המג'יק ביצעו עסקאות נוספות על הבחירות של 1996 ו- 1998 ולא זכו ליהנות מפירות הדראפט האגדי של 1996. לימים הבחירה של 96 הפכה למקום 11 בו נבחר באסט מוכח בשם טוד פולר. קצת אחריו נבחרו שחקנים די נחמדים כמו קובי בראינט (13), פג'ה סטויאקוביץ' (14), סטיב נאש (15) וג'רמיין אוניל (17)… אם נמשיך במשחק ה- What if נוכל לדמיין חמישיה שכוללת את הטריו שאקוביפני, שלושה סופר סטארים שיטרפו ויטריפו את הליגה וכנראה יריבו לא מעט.

חלומות לחוד ומציאות לחוד. כל מה שנשאר למג'יק מבחירות הדראפט האלה הם שחקנים שהקריירה שלהם נמשכה דקה וחצי או כאלה שהקריירה שלהם נמשכת כבר 12 שנה, רק שלא על המגרש אלא בכלא חשוך. המצב קצת השתפר כאשר הבחירה של שנת 2000 הפכה לצעיר המבטיח מייק מילר.

למרות הפספוס עם הבחירות העתידיות, הטרייד עם וובר התברר כלא רע בכלל מכיוון שהסוכריה העיקרית הייתה צעיר מוכשר ומורעל בטירוף בשם פני הארדווי.

תחילת דרכו ב- NBA

פני שיחק היטב בעונתו הראשונה בקבוצה. בהתחלה תפקד כשוטינג גארד לצד הרכז סקוט סקיילס ובמהלך העונה השתלט על עמדת הפוינט גארד, העמיד ממוצעים של 16 נק', 6.6 אס' ו-5.5 ריב', דורג שישי בליגה בחטיפות, נבחר ל-MVP במשחק נבחרת הרוקיז נגד שחקני השנה השניה ונבחר לחמישיית הרוקיז כשהוא שני רק לכריס וובר במירוץ לתואר רוקי העונה. על הדרך הוא מצליח להגיע לטריפל דאבל ראשון בקריירה באפריל 1994 נגד הסלטיקס.

באותה עונה המג'יק חצו לראשונה את רף 50 הניצחונות והעפילו לפלייאוף בפעם הראשונה בתולדות המועדון הצעיר. הציוות של שאקיל ופני עבד מצוין, כאשר פני פינק את שאק באסיסטים מרהיבים ואף קלע בעצמו לא מעט נקודות, חלקן הגדול במהלכים שאי אפשר להישאר אדיש אליהם. בפלייאוף הוא השתדרג לכמעט 19 נק', 6.7 ריב', 7.7 אס', 1.7 חט' ו-2 בלוקים למשחק, אולם אינדיאנה שוב השביתה שמחות והדיחה את אורלנדו בסיבוב הראשון בפלייאוף.

שיא הקריירה באורלנדו – "זה זמן קסם"

הצמד הצעיר והמבטיח לא אמר נואש. הימים הם ימי הפרישה הראשונה של מייקל ג'ורדן (כבר שנה מחוץ למגרשים). בעונת 1994-95 הצטרף לקבוצה הוראס גראנט. שאק, פני, גראנט וניק אנדרסון, יחד עם שחקנים כמו דניס סקוט, דונלד רויאל (שיחק במכבי) ובריאן שואו, היוו את השלד לקבוצה אימתנית שדרסה את הקונפרנס המזרחי ורשמה שיא מועדון חדש של 57 ניצחונות. פני, שנהנה מעזיבתו של סקיילס, היה בעל הבית במגרש. הוא הגיע ליכולת שיא עם 21 נק' (50% מהשדה), 7 אס', 4.5 ריב' וכמעט 2 חטיפות למשחק, נבחר לחמישיית האולסטאר במזרח והדהים את הליגה כשבתום העונה נבחר לחמישיה הראשונה. כל זאת בעונתו השניה כמקצוען במגרש של הגדולים!

הארדוווי הציג כדורסל מרהיב, אקספלוסיבי, קסום, יצירתי וחסר פחד. הוא כיכב באופן קבוע במהלכים השבועיים של NBA ACTION, ילדים רבו מי ישחק איתו במשחק המחשב NBA LIVE. נדמה היה שהכל הולך לו בקלות, שהוא קורץ מהחומר של הגדולים ביותר. בעיני רבים הוא היה נחשב לגארד הבכיר בליגה. הצמד שאק את פני כיכב על המגרש וגם מחוצה לו, כשפני מפרסם את נייק ושאקיל את ריבוק כשעל הדרך הצמד הצעיר מככב בסרט Blue Chips. נדמה היה שהם הולכים להיות הפנים של הליגה בשנים הבאות.

 

בפלייאוף של אותה עונה הקבוצה רשמה ניצחון ראשון בסדרת פלייאוף על חשבונה של בוסטון. בסיבוב השני של פלייאוף המזרח המג'יק התמודדו מול שיקגו בולס של ג'ורדן המתקמבק. המשחק הראשון התקיים באורלנדו. שיקגו הובילה בנקודה בשניות הסיום כשהכדור אצלה. ג'ורדן מכדרר לאורך המגרש ואז קורה הדבר הזה:

ניק אנדרסון חשף את פגיעותו של א-לוהי הכדורסל ברגע נדיר של חולשה. אורלנדו עולה ליתרון 0-1 בסדרה. אחרי המשחק אנדרסון החוגר מתהלל כמפתח ומתריס:

"He didn't look like the old Michael Jordan"

"No.45 dosn't explode like No. 23 used to"

ג'ורדן חזר למשחק 2 עם גופיה מס' 23 והבולס השוו ל- 1-1, כשג'ורדן מוביל אותם עם 38 נק'. בניגוד לתסריט הידוע מראש בעלילות מייקל ג'ורדן, דווקא אורלנדו הצעירה ניצחה את הסדרה 2-4 ובדיעבד רשמה היסטוריה קטנה בתור הקבוצה הראשונה מאז הבד בויז שהדיחה את ג'ורדן בסדרת פלייאוף, והאחרונה לעשות זאת מאז האליפות הראשונה שלו עם הבולס. אורלנדו לא עצרה, נקמה באינדיאנה בגמר המזרח והגיעה לגמר הליגה נגד האלופה יוסטון רוקטס. החלום פגש את הקסם.

במשחק הראשון באורלנדו המג'יק כבר הובילו בפער דו ספרתי. יוסטון חזרה למשחק אך המג'יק עדיין הובילו בהפרש 3, 10.5 שניות לסיום כשהכדור אצלם. בדיעבד אנדרסון הפעור למד על בשרו שלא כדאי לעצבן את מספר 45/23, אחרת תקבל עונשים על העונשין (דקה 8:00 בסרטון):

 

לטובת מי שנמצא בישיבה בעבודה ומנוע לראות את הוידאו, נציין שאנדרסון החטיא 4 מהקו, קני סמית קבר שלשת שוויון בשניות הסיום והקבוצות נכנסו להארכה. יוסטון דהרה בהארכה, ניצחה במשחק הראשון והמשיכה לסוויפ בדרך לאליפות שניה ברצף.

אין לדעת איך הייתה נראית הסדרה אם ניק אנדרסון היה משחיל 1 מ-4 זריקות העונשין. בכל מקרה זה לא יעזור לאורלנדו הצעירה שהזדמנות נדירה חמקה ממנה.

אנדרסון נכנס לרשימת הגיבורים הטראגיים מהעונשין. מאוחר יותר הצטרפו למועדון גוסטאס מז'לגיריס וגם שחקן חביב מהקבוצה שלי בליגת הקהילות. לא אחשוף פה את שמו, אבל אציין שהוא עמוד התווך של הקבוצה ולוחם ללא חת. לצערנו הוא שחזר באופן מדהים את טראומת ניק אנדרסון כמעט אחד לאחד: 2 החטאות עונשין, ריבאונד התקפה, 2 החטאות עונשין, הפסד בהארכה (במקרה שלנו 2 הארכות אבל למה להיות עמיתקטנן)…אוהבים אותך א.נ !

בתחילת עונת 1995-96 שאקיל אוניל נפצע ופספס כמעט 30 משחקים. פני היה המוציא לפועל והחזיק את הקבוצה עד לחזרתו של הדיזל. למרות הפציעה של אוניל, אורלנדו שוב הציגה עונת שיא עם 60 ניצחונות, הארדווי שחזר היכולת המעולה ואת הבחירות לאולסטאר ולחמישיה הראשונה ואף נבחר במקום השלישי במירוץ לתואר ה-MVP.

בפלייאוף אורלנדו הגיעו לגמר המזרח, אולם שם המתינה לה אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה: שיקגו בולס של ג'ורדן (שכבר חזר לכושר שיא), פיפן, רודמן, הארפר, קוקוץ', קר ולונגלי. שיקגו הגיעה ל-72 ניצחונות בעונה זו (שיא כל הזמנים עד אז) והנקמה באורלנדו לא אחרה לבוא. במשחק הראשון שיקגו לא לקחה שבויים והביסה את אורלנדו ב-38 הפרש, בדיוק כמו מספר הנקודות שקלע הארדווי. שאקיל קלע 27 באותו משחק אבל שאר החמישיה קלעה רק 2 נקודות. השוורים דהרו קדימה והדיחו את אורלנדו בגמר המזרח.

בקיץ 1996 פני התנחם בהופעה בנבחרת ארה"ב שזכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אטלנטה, אבל האירוע המשמעותי באותו קיץ היה החלטתו של שאקיל לקחת את כישרונו ומשקלו ללוס אנג'לס ולעבור ללייקרס כשחקן חופשי עם חוזה דמיוני במונחי אותה תקופה: 121 מיליון דולר ל-7 שנים.

שאקיל עוזב ללייקרס, הפציעות מתחילות להכות בהארדווי

שאק עזב וחבר לגארד צעיר דומיננטי אחר, קובי בראינט, במה שלימים יהפוך לאחד הצמדים המצליחים בתולדות הליגה. פני הארדווי נותר הכוכב היחידי באורלנדו. בנוסף לכל הצרות, פציעות משמעותיות החלו לצוץ, רמז לצפוי לו בהמשך, והוא שיחק רק 59 משחקים בעונה זו. למרות כל הקשיים, הארדווי סיים את העונה עם 20.5 נק', 4.5 ריב' ו-5.6 אס' כשהוא מצליח להוביל את אורלנדו לפלייאוף עם 45 ניצחונות בעונה הסדירה. הוא נבחר לחמישיית האולסטאר במזרח ולחמישיה השלישית של הליגה. לא הכל היה ורוד. הבלגאן הגיע לביקור באורלנדו, כאשר באמצע העונה פני הנהיג מהלך שהוביל לפיטורי מאמן הקבוצה בריאן היל.

בסיבוב הראשון אורלנדו פגשה את מיאמי בדרבי החם (תרתי משמע) של פלורידה. המג'יק נקלעו לפיגור 0-2 אבל פני חיבר שני משחקים הירואיים (42 נקודות במשחק 3 ו- 41 נקודות במשחק 4) וכפה משחק חמישי ומכריע במיאמי. במשחק החמישי פני קלע 33 אבל זה לא הספיק מול הארדווי אחר – טימי – ומול הקיר של אלונזו מורנינג האדיר. פני התמקד בקליעה וסיים את הפלייאוף עם ממוצע של 31 נק', 6 ריב', 3.4 אס', 2.4 חטיפות ו- 1.4 חס' למשחק, שני רק למייקל ג'ורדן בפלייאוף של עונת 1997.

 

 

 

העומס הרב נתן את אותותיו. הארדווי החמיץ את רוב עונת 1997-8 עקב ניתוח בברך שמאל (הראשון מבין ארבעה ניתוחים שעבר באותה ברך). הוא שיחק רק 19 משחקים באותה עונה והעמיד ממוצעים קצת פחות טובים מבעונת הרוקי שלו. אורלנדו לא הצליחה להעפיל לפלייאוף לראשונה מאז הגעתו של פני לקבוצה.

עונת 1998-99 נפתחה באיחור גדול עקב שביתת השחקנים. זה עזר לפני להיכנס לעניינים ולחזור לכושר לאחר הפציעה הקשה. הוא שיחק בכל 50 המשחקים של אותה עונה, הוביל את המג'יק המחודשת למאזן הטוב במזרח במשותף עם מיאמי ואינדיאנה (מיאמי דורגה ראשונה, אינדיאנה שניה ואורלנדו שלישית), אולם אורלנדו הפסידה לפילי של אייברסון שדורגה שישית ערב הפלייאוף. גם מיאמי נכשלה והפסידה לניקס שסיימה במקום השמיני, כך שמראש החץ המשולש שנוצר בסיום העונה הסדירה רק אינדי עברה את הסיבוב הראשון (הניקס עם לארי ג'ונסון, יואינג, ספריוול ואלן יוסטון, המשיכו עד הגמר והפסידו לספרס).

בסיום אותה עונה נראה שאורלנדו לא הולכת לשום מקום. שאקיל עזב, הארדווי היה מדוכדך, ג'ייסון קיד שלח קריצה ממדבריות אריזונה וטרייד היה עניין של זמן. הארדווי עבר לפיניקס בסיין אנד טרייד (כ-87 מיליון דולר ל-7 עונות) כשהוא במצב בריאותי תקין יחסית, תמורת דני מאנינג, פאט גארייטי ו-2 בחירות דראפט עתידיות. אורלנדו הלכה על בניה מחדש ובכך תם הפרק המשמעותי והמוצלח בקריירה של פני הארדווי, ובמקביל פחת משמעותית מעמדה של המג'יק כקבוצת פלייאוף לגיטימית. הפעם הבאה בה הקבוצה תחזור לרלוונטיות תהיה בעידן דווייט הווארד.

המעבר לפיניקס – עדיין שחקן מצוין, כבר לא סופרסטאר

הארדווי וקיד בנו קו אחורי מסקרן מאוד בפיניקס מודל 1999-00, אולם שניהם סבלו מפציעות רבות. הם שיחקו ביחד רק 45 משחקים (בהם מאזן הקבוצה היה מצוין ועמד על 12-33). פני שיחק רק 60 משחקים בהם העמיד ממוצע של 17 נק', כמעט 6 ריב' ו- 5.3 אס'. הסאנס סיימו במקום החמישי במערב ושיחקו בסיבוב הראשון נגד האלופה סן אנטוניו. למרות פציעת קרסול של קיד, הארדווי השתלט על העניינים ורשם טריפל דאבל עם 17 נק', 13 אס' ו-12 ריב' במשחק מספר 3 בסדרה.

פיניקס דילגה לשלב חצי גמר המערב, שזימן לסאנס מפגש מול הלייקרס הגדולה של שאקובי. פיניקס לא יכלה לאלופה העתידית למרות יכולת טובה של הארדווי שסיים את הפלייאוף עם מעל 20 נק', 5.7 אס' ו-5 ריב' למשחק. האם זו ההופעה האחרונה שלו כשחקן מוביל?

בעקבות היכולת שלו בפלייאוף, נרשמה אופטימיות זעירה בקיץ הראשון של המילניום החדש, אולם בפיניקס כמו בפיניקס – יש גבול לאופטימיות. הארדווי נותח ושיחק רק 4 משחקים בעונת 2000-01. פני החלים מהניתוח והתייצב בריא לעונת 2001-02. קיד הועבר בטרייד לניו ג'רזי ובמקומו הגיע סטפן מרבורי. סגנון המשחק השכונתי של מרבורי לא התאים להארדווי. למרות חודש נובמבר מוצלח יחסית, צעיר מוכשר בשם ג'ו ג'ונסון הגיע לקבוצה ודחק את פני לספסל לראשונה בקריירה.

בעונת 2002-03 הארדווי חזר לחמישיה והיווה מנטור לשחקנים הצעירים אמרה סטודמאייר ושון מריון. פציעות נוספות גרמו לו להפסיד 24 משחקים באותה עונה. הקבוצה הגיעה לסיבוב הראשון של הפלייאוף והודחה ע"י סן אנטוניו.

ניקס, אורלנדו ומיאמי – חצי עונה טובה בניקס, ובהמשך שחקן גמור

לאחר 34 משחקים בעונת 2003-04, הארדווי ומרבורי עברו בטרייד לניקס בעסקה שכללה בין השאר את אנטוניו מקדייס (שגם הוא היה הרבה מעבר לשיאו) ושחקנים נוספים זוטרים יחסית.

הניקס הגיעו לפלייאוף באותה עונה. בדיעבד מסתבר שהפלייאוף הזה היווה את שירת הברבור של הארדווי. בסיבוב הראשון נגד ניו ג'רזי נטס הוא רשם 16.5 נק', כמעט 6 אס' ו- 4.5 ריב' למשחק, אולם הניקס הודחו בסוויפ.

בשתי העונות הבאות הארדווי נלחם בפציעות חוזרות ונשנות ולא שיחק במרבית המשחקים.

באמצע עונת 2005-06 הוא הועבר לקבוצה בה החל את הקריירה שלו: אורלנדו מג'יק, יחד עם טרבור אריזה, בתמורה לסטיב פרנסיס. אורלנדו שחררה אותו לאחר מספר ימים.

שנה וחצי לאחר מכן הוא חתם במיאמי היט על חוזה מינימום לשחקן ותיק בתקווה לחזור לשתף פעולה עם שאקיל אוניל, אולם זה החזיק מעמד רק עד חודש דצמבר של שנת 2007. מיאמי שחררה אותו והוא נאלץ לפרוש עם תחושת פספוס ענקית.

קריירה כמאמן

לאחר פרישתו הארדווי אימן קבוצות בתיכונים בממפיס בהצלחה יתרה (קולין סקסטון, הבחירה השמינית של קליבלנד בדראפט 2018, שיחק אצלו בתיכון).

קואוץ' פני גרשון

 

במרץ 2018 הוא מונה למאמן קבוצת הכדורסל של המכללה בה גדל – Memphis Tigers. הוא פעיל מאוד בממפיס ותורם לא מעט לפיתוח הספורט בעיר.

אפילוג

האם פני הארדווי הוא אכן אגדה?

הוא לא לקח אליפות. הוא הגיע רק פעם אחת לגמר הליגה וגם שם הפסיד בסוויפ למרות שנהנה מנוכחות אחד הסנטרים הגדולים בתולדות המשחק. שנה לאחר מכן שוב חטף סוויפ, הפעם בגמר המזרח. ממוצעי הקריירה שלו טובים אך לא מדהימים והוא היה סופרסטאר למשך 4 עונות במקרה הטוב, כולן באורלנדו.

למרות חוסר הפרגון בשורות הקודמות, אני בהחלט חושב שפני הארדווי הוא אגדה. הוא היה שחקן מיוחד מאוד עם יכולות עילאיות. שחקן שאתה קונה כרטיס כדי לראות אותו בלייב. בשנים הטובות שלו הוא היה הדבר הכי טוב על הפרקט (ג'ורדן לא נחשב. שייך לפלנטה אחרת). לולא הפציעות הארורות שפגעו קשות בסגנון המשחק המהיר והאקספלוסיבי שלו, היינו יכולים להיות עדים לשחקן מהגדולים בתולדות המשחק, באיזור חיוג של קובי בראיינט פלוס מינוס (לדעתי פלוס). הסיפור שלו מזכיר מאוד את דירק רוז: שחקן שהתחיל בסערה והגיע לטופ מהר מאוד אך התרסק בגלל פציעות וחוסר מזל והפך לשחקן משלים ותיק ואיכותי. לא מעט אגדות אפופות מיסתורין. במקרה של פני רב הנסתר על הגלוי. בגלל השנים הטובות ובגלל השחקן שיכול היה להיות – מבחינתי הוא אגדה.

 

Amitlahev

אבא במשרה מלאה, רואה חשבון, שופט כדורסל בדימוס, מכור לפנטזי, גיטריסט בהרכב ובשעות הפנאי (שאין לי) זורק מלא שלשות :)

לפוסט הזה יש 44 תגובות

  1. היה שחקן סופר מוכשר וסופר מלהיב. רכז גבוה שעושה הכל ומשחק בשני צדי המגרש.
    דווקא הראה הוא מסוגל לסחוב קבוצה (אורלנדו אחרי עזיבת שאק).

    לצערם של כולם, הפציעות פשוט חיסלו אותו.

    בהחלט הוא, מגריידי והיל (ואפשר להכניס את דריק רוז) ברשימה של הגארדים של "מה אם?" שנותר רק לפנטז אם היו בריאים לאורך זמן.

    בזמנו, פני והיל היו שניים שסומנו כאלו שיסחבו את הליגה לאחר ג'ורדן.

  2. תודה רבה עמית
    פוסט נהדר
    פני הארדווי שחקן מצויין אבל לדעתי הוא לא עשה את מה שמצופה מאגדה.
    אורלנדו הייתה קבוצה מצויינת והגיעה פיבורטית לגמר מול יוסטון וקיבלה בראש הרבה בגלל חוסר חוסן מנטלי
    שאק ופני יכלו לשלוט בליגה אבל הקושי הגדול שלהם היה איך לצאת מהמזרח בימיי מייקל
    הוא היה שחקן שכייף לצפות בו אני משער שגם אם לא היה נפצע הקריירה שלו לא הייתה נוסקת לגבהים היסטורים

  3. קריירת האימון שלו עושה קולות מעניינים אולי בעזרתה ישוב הפוזיציה אחרת לליגה. הפציעות בהחלט פגעו בו קשות.

    1. ספרתי 44 שכבר פורסמו…זה אומר שנשארנו עם 6 מקומות אחרונים בפרוייקט הנפלא הזה…

      מעניין מי יתפוס את 6 המקומות …

  4. טים הארדוויי היה לא פחות כשרוני מהשלושה המוזכרים בראשית הכתבה וגם גופו בגד בו לא פחות.
    אם היה מצליח לשמור על בריאות טובה היה לבטח נחשב מעשרת הרכזים הגדולים בכל הזמנים אם לא יותר.

  5. היתה תקופה באורלנדו שהייתי בטוח שהוא הופך לסופר סטאר גדול. הפציעות חיסלו את הסופר-סטאר, השחקן הענק, ונשאר רק שחקן טוב מאד שיכול היה להגיע רחוק מאד.
    אני מאושר עבורו שהתגלו אצלו ניצוצות של מאמן ברמה גבוהה מאד. אין לי ספק שהוא יהיה מאמן NBA בעתיד.

    מצויין עומר!

  6. יופי עמית, תודה רבה.

    שהייתי בתיכון טסנו לחופשה באורלנדו. קניתי כרטיס למשחק שלהם נגד דטרויט של גראנט היל חודשים מראש. בסוף הוא לא שיחק כי היה פצוע אבל לפחות היל כיכב.

  7. פוסט נהדר עמית, תודה רבה.
    משום מה זכרתי שהיו לו פחות שנים בריאות כשהוא קרוב לשיאו.
    כמה שחקנים בהיסטוריה נבחרו לחמישיה הראשונה כבר בעונתם השנייה?זה הישג מדהים. אחח ניק אנדרסון, מעניין כמה זמן לקח לו עד שהוא הצליח להירדם בלילה, איזו היחנקות.

  8. מבחינת אורלנדו מדובר בפספוס עצום. הבה לא נשכח לאורלנדו היתה בחירה ראשונה בדראפט למעשה היא העדיפה את פני על פני כריס וובר.היא עשתה טרייד טפשי היא ויתרה על כריס וובר תמורת פני ושאריות .
    הכל היה יכול להיות שונה לו שאקיל וכריס היו יחד מאיישים את הקו הקדמי, היה להם את סקיילס רכז די טוב ומוסר טוב.
    מבחינת אורלנדו היתה יכולה להיות עם מספר אליפויות , מי היה עוצר את שאקיל בצירוף וובר? עם כמה אליפויות על האצבע יכול מאוד להיות ששאקיל לא היה עובר ללייקרס, יתרה מזאת כל הסיכויים שאורלנדו היתה דגה עוד כוכב.
    מי שרוצה לדעת למה אורלנדו שנים על גבי שנים בלוטרי , אז כאן זה מתחיל.
    פשוט ניהול גרוע.

  9. פוסט יפה מאוד!
    זה הכל בגלל הליגה הממוסחרת מידי הזאת, כל כך הרבה פציעות לשחקנים מוכשרים, רק כדי למכור עוד כמה נעליים…
    זה הכי בולט בפלייאוף – אין כמעט קבוצה שמצליחה להגיע עם סגל בריא לשלבים המכריעים. יוצא שמשחקים העונה הרגילה נראים כמו משחק אימון, ובגמר כמעט תמיד אחת הקבוצות בסגל חסר. כל זה בנוסף לקריירות המבוזבזות של כל הכישרונות שהוזכרו כאן.

  10. הא הטרייד שהרס את ג"ס למשך 20 שנה כמעט.

    דון נלסון שלאורך כל שנותיו בתקופתו הראשונה בג"ס חלם על סנטר מוביל יזם את ההחלפה של בחירה מספר 3 פלוס 3 בחירות סיבוב ראשון תמורת כריס וובר.

    אלא מה, הוא לא טרח לשאול את וובר מה דעתו על לשחק כסנטר. וובר שנא את העמדה. היום אולי הוא היה אוהב לשחק כמספר חמש אבל בשנות התשעים? ללכת מכות מתחת לסל? זה לא היה לטעמו של וובר.

    בקיצור לא לקח לשניים הרבה זמן להגיע לפיצוץ ובעלי הקבוצה החדש, אחד קמצן בשם כריס כהן, גם נתן לוובר חוזה ענק וגם נכנע לדרישתו והחליף אותו בנזיד עדשים.

    19 שנים לקח לג"ס לחזור לפלייאוף.

    אז כן, יותר מכל פני הרדוואי מזכיר לי את העסקה הקטסטרופלית הזו.

    דרך אגב, נהוג לציין את העסקה של בוסטון וג"ס שהחליפה את פאריש והבחירה שתהפוך למקהייל בגו ברי קרול כעסקה מהגרועות שהיו אבל ממנה ג"ס התאוששה תוך פחות מעשור והעמידה קבוצה שעתידה היה לפניה, עד לעסקה של הרדוואי וובר. בעיני זו היתה עסקה גרועה יותר.

    1. בדיעבד הטרייד של וובר בפני . הזיק לשתי הקבוצות.
      וובר היה מתלבש כמו כפפה לשאקיל. במקום לנסות לקחת אליפות בסקרמנטו נגד שאקיל בלייקרס. הם יכלו לקחת אליפות ביחד.אני מדבר על סדרה של אליפויות.
      לגבי אורלנדו הם לקחו את השחקן הפחות טוב. בעמדה שהם לא היו צריכים חיזוק. סקיילס היה מספיק טוב למשוך את העגלה.
      ג. סטייט נפלו קורבן למאמן הרפתקן.עם מאמן אחר ג. סטייט היתה גורפת זהב עם וובר.כך שהעסקה מבחינתה על הנייר היתה מעולה.תראו מה עשה וובר בקבוצה כמו סקרמנטו על מנת שניתן יהיה להבין איזה רמות של טמטום היתה למנהלים שבצעו את הטרייד.

  11. פוסט משובח ! תודה רבה עמית ! . פני היה שחקן אתלטי נהדר עם המון פוטנציאל להיות מגדולי מנהלי המשחק אבל הפוטנציאל לא מומש

  12. תודה עמית על מחקר שלם ותשומת לב לכל הניואנסים הקטנים בסיפור הזה של פיספוס (נוסף) בנבא. שחקן כל כך מוכשר שאהבתי למרות ששיחק עם היריבה.
    גם עכשיו, יותר מ 20 שנה אחרי הגמר מול אורלנדו קשה לי לראות את המשחק הזה, פשוט לא להאמין איך אורלנדו שמטה את הניצחון למרות שקיבלה אינספור הזדמנויות לסגור את המשחק (והפרחים לניק אנדרסון אבל לא רק לו). בלייב פשוט ידעת שיוסטון תנצח, לב של אלופים.
    המשחק שהיה לי הכי קשה היה דווקא השלישי, בבית. אחרי שהוא נגמר היה לי איזה ארוע של לחץ דם גבוה או משהו. זו היתה תקופה אחרת שהיינו צעירים ופנאטים כמו הייט אשברי וחבריו . . .
    אז כן פני, היית נחמד ומצוין אבל אני עדיין שמח שהגביע נשאר בבית 🙂

  13. לפני הארדוויי בשש העונות הראשונות 19 נק' ב-50.7% אפקטיביים, 4.7 כ"ח, 6.3 אס', 1.9 חט' ושלושה אי' ב-37.2 דק' למשחק ו-369 מש'.

    לטים הארדוויי בשש העונות הראשונות 19.8 נק' ב-49.9% אפקטיביים, 3.6 כ"ח, 9.3 אס', 1.9 חט' ו-3.2 אי' ב-37 דק' למשחק ו-422 מש'.

    שניהם שיחקו 15 עונות ופרשו בגיל 36. אך פני שיחק בעונות אלו 704 מש' וטים 867. כך שפני סבל עוד יותר מהפציעות. אך אפשר להיות עם לא מעט פציעות ולהיפגע הרבה ועדייןלש חקיותר משחקים באופן משמעותי גם מטים: בירד שנפגע לא מעט מפציעות שיחק 897 מש' ב-13 עונות.

  14. פוסט נהדר. תודה רבה.
    אולי צריך לעשות תחקיר על הקללה שרובצת על אורלנדו. תמיד תמהתי איך עיר השדה הזו בפלורידה קיבלה קבוצה לפני מיאמי.

להגיב על סער ברעם לבטל

סגירת תפריט