יורוסטפ: למה שחקני ה-NBA לשעבר האלה בחרו לשחק מעבר לים במקום לשחק בליגה – מארק ג'י ספירס / תרגום Smiley

מרץ 22, 2018

מאמר מקורי: https://theundefeated.com/features/nba-overseas-players-earl-clark-jajuan-johnson-anthony-randolph-and-henry-sims-embrace-playing-abroad/

מארק ג'י ספירס / theundefeated.com

ההטבות של משחק באירופה הן די מתוקות: יש אפשרות לטייל בכמה מקומות מעבר לים. בית ורכב. יש כרטיסי טיסה בחינם למשפחה. ואולי, הכי חשוב, שכר מובטח ללא מס.

עבור כדורסלן מקצוען, שום דבר לא מנצח משחק ב-NBA. אבל ארל קלארק, ג'חואן ג'ונסון, אנתוני ראנדולף והנרי סימס מעדיפים את העושר והכוכבות שבאים עם המשחק המקצועני מעבר לים. ראנדולף אפילו דחה הזדמנות לשחק במדינת הולדתו, עבור דאלאס מאבריקס, כדי לחתום בריאל מדריד המשחקת בליגה הספרדית, שם הוא מתחכך בכוכב הכדורגל כריסטיאנו רונאלדו. ראנדולף משחק עבור מועדון כדורסל שמציע מטוס פרטי למשחקי החוץ, דירה באזור מתקן האימונים של הקבוצה וכרטיסים למשחקי קבוצת הכדורגל של ריאל מדריד.

קלארק, הפורוורד לשעבר של מכללת לואיוויל, היה בחירה 14 בדראפט ה-NBA ב-2009 על ידי פיניקס סאנס. בשחקן בגובה 2.08 עם 106 קילו שיחק עבור הסאנס, אורלנדו מג'יק, לוס אנג'לס לייקרס, קליבלנד קאבלירס, ניו יורק ניקס וברוקלין נטס. הוא גם שיחק ב-D-League ופעמיים מעבר לים בסין. בן ה-30 הזה משחק עבור בשיקטאש באיסטנבול מאז 2016.

ג'ונסון, פורוורד-סנטר לשעבר מפרדו, נבחר בדראפט ה-NBA ב-2011 בבחירה ה-27 על ידי ניו ג'רסי נטס, אבל בערב הדראפט הזכויות עליו הועברו לבוסטון סלטיקס. ג'ונסון שיחק עבור הסלטיקס במהלך עונת 2011-12 ובליגת ה-D-League, לפני ששיחק כמקצוען באיטליה, סין, טורקיה ורוסיה. הבחור בן ה-29 משחק עבור מועדון הספורט דרושאפקה באיסטנבול.

ראנדולף, הפורוורד לשעבר ב-LSU, נבחר בבחירה ה-14 בדראפט ב-2008 על ידי גולדן סטייט ווריורס. בגובה 2.11 עם 104 קילו הוא שיחק עבור הווריורס, ניו יורק ניקס, מינסוטה טימברוולבס ודנבר נאגטס מ-2008 עד 2014. בן ה-28 שיחק ברוסיה עבור לוקומוטיב קובאן בשנים 2014-16 ומשחק בריאל מדריד מאז 2016.

סימס, פורוורד-סנטר לשעבר מג'ורג'טאון, לא נבחר בדראפט 2012 ושיחק עבור ניו אורלינס הורנטס, קליבלנד קאבלירס, פילדלפיה 76 וברוקלין נטס. לבן ה-27 יש גם חמש תחנות בליגת ה-G-League והוא גם שיחק באופן מקצועני בפיליפינים ובסין. הוא כרגע משחק עבור קבוצת הכדורסל של ג'ירונה באיטליה.

לא מזמן The Undefeated דיבר עם השחקנים הללו על החלטותיהם להישאר מעבר לים מאשר לרדוף אחר חזרה לא מובטחת ל-NBA. ראיונות הטלפון הפכו לשיחת ועידה.

See the source image

מה היו התקוות והחלומות שלכם כאשר הגעתם לראשונה ל-NBA?

קלארק: זה היה חלום שהתגשם. זה היה עסק גדול. הרבה ילדים צריכים להבין שה-NBA הוא יותר מכדורסל. עבורי, תמיד התמודדתי עם דברים על המגרש. הייתי ממש שקט, צעיר. חשבתי שאם רק אשאר באולם, אשחק היטב באימונים, אשחק היטב במשחקים, אקבל את ההזדמנויות. לכל אחד יש סיטואציה שונה. ישנם דברים שונים שאפשר לעשות, כמו להכיר את המאמן שלך והג'נרל מנג'ר, דברים שלא הייתי רגיל לעשות באותה תקופה.

ג'ונסון: הציפיות שלי היו שתהיה לי קריירה ארוכה, להצליח, לעשות כסף, לזכות באליפות.

ראנדולף: רציתי להגיע ומיד להשפיע בכל קבוצה שאליה הגעתי כדי לשחק. בתקווה, לנסות ולהיות אחד השחקנים הטובים בליגה ולעשות לעצמי שם.

סימס: כשהגעתי לשם ציפיתי לקבל את כל העולם, באמת. ידעתי שאני אצטרך לעבוד כדי לשחק וכדי שאזכה לדקות פרקט. הייתי די מלא תקווה. ציפיתי לעשות באופן אישי את מה שאני צריך לעשות כדי לשחק ולעשות מיליונים.

מהם הזיכרונות הטובים ביותר מההצלחות שלך ב-NBA?

קלארק: זאת הייתה חווית למידה טובה. שיחקתי עם חברה נהדרים וחברה ותיקים שנמצאים במשחק הזה כבר תקופה ארוכה. זה היה טוב עבורי בהתחלה לשחק עבור מועדון ותיק שהיה גמר האזורי של המערב. שיחקתי עם שחקנים נהדרים כמו אמרה סטודמאייר וגרנט היל [אז כוכבי הסאנס], שחקנים שחוו הרבה הצלחה. למדתי המון מהם. הזיכרון הטוב ביותר של הוא כשהייתי שחקן שנה ראשונה ואני במטוס עם הרבה שחקני היכל התהילה. להיות בקבוצה עם קובי בראיינט. ניצחנו משחקים כשהרבה חברה פצועים, וסיימנו כשאנחנו מעפילים לפלייאוף. היו לי שיחות אתו [בראיינט] לגבי כדורסל ואיך אני יכול להשתפר.

ג'ונסון: ההצלחה הכי גדולה שלי הייתה עם האחווה שהייתה לנו בקבוצה בבוסטון. השחקן המועדף עלי כאשר גדלתי היה קווין גארנט. רק לזכות לשחק אתו ולדבר על דברים מעבר לכדורסל. וזה לא היה רק אתו, היה לנו קומץ של ותיקים שהיו בעלי השפעה על לעזור לקריירה שלי מאז עד עכשיו.

ראנדולף: ערב הפתיחה. המשחק הראשון שמשחקים וכאשר מכריזים את שמך במהלך הצגת השחקנים ב-NBA. לשחק מול הקהל המשוגע באורקל ארנה [באוקלנד, קליפורניה] זה משהו שאני תמיד אזכור.

סימס: הזיכרונות הטובים ביותר היו בהחלט עם הסיקסרס. [המאמן הראשי] ברט בראון נתן לי הזדמנות לפתוח ולהיות חלק מכמה משחקים גדולים. עשינו את חלקנו בהפסדים. אבל יש לי זיכרונות מלשחק מול לברון [ג'יימס] ולשחק נגד [אז מאמן ראשי] תום ת'יבודו והבולס, המשחקים הקשים הללו, המשחקים הללו היו טובים.

מה היה האתגר הכי גדול שלך ב-NBA?

קלארק: אולי אם הייתי בקבוצה יותר צעירה עם בחורים אחרים שהיו יותר בגילי, אולי הייתי מקבל יותר הזדמנויות. אני מסתכל על היתרונות והחסרונות של כל זה. הרבה מהחוויה לקחתי להיכן שאני נמצא עכשיו. הכל קרה כפי שהיה אמור לקרות בגלל שזה עוזר לי היום. אם יכולתי לחזור, מה שהייתי משנה זה רק להיות יותר בעל ידע עסקי של מה שקורה.

תקשורת עם המאמנים. להיפתח יותר כלפי חברה שלא היו כמוני שלא ממש הסתדרתי אתם היטב. להיפתח. לדבר יותר. לשאול את המאמנים שלי במה אני יכול להשתפר. שמתי הכל על הסוכן שלי. במיוחד ב-NBA ובעולם הזה, אם מדברים ונהיים חברי קבוצה טובים יותר בחדר ההלבשה, זה יכול לתת עוד שנה או שתיים של הזדמנויות ב-NBA

ג'ונסון: האתגר הגדול ביותר היה לשחק בקבוצה עם הרבה ותיקים. אתה לא מתאמן הרבה. וזה קשה למצוא דקות בגלל שהחברה האלה היו מאוד מבוססים. זה קשה להישאר מוכן… להבין את הצד הפוליטי של זה. בהחלט צריך לשחק את המשחק הזה. חייבים לתת יותר עבודה.

ראנדולף: לא לשחק היה החלק הכי קשה. כשחקני כדורסל, במטרה להגיע לשם, כולנו היו סופרסטארים במהלך הקריירה שלנו. ופתאום לא לשחק כל כך הרבה היה די קשה. ישנם מיליון דברים שהייתי עושה אחרת. אני הרבה יותר מבוגר עכשיו ממה שהייתי אז. אני מסתכל על הסיטואציה בצורה שונה. היו דברים שבגלל הגיל שלי לא הבנתי את העמדה שבה נמצאתי. הייתי מנצל את היתרון בזה.

סימס: האתגר הגדול ביותר שלי היה פשוט להבין את העסק. אם יש הזדמנות להמשיך להתפתח, חייבים למצוא דרך לעשות זאת. היו זמנים שזרקתי ל-3 וקלעתי אותן במהלך שניים או שלושה משחקים. הן היו זריקות פנויות לגמרי ל-3, אז לקחתי אותן. המאמן בראון אמר, "היי, אנחנו רוצים שתתחיל לזרוק יותר שלשות" ואני ברחתי מזה. לא הייתי רגיל לעשות זאת. ובהסתכלות חזרה, אני כנראה הייתי צריך לקחת את האתגר הזה במקום לברוח ממנו. דברים כאלה קרו עם יותר ציפיות מעצמי.

See the source image

באיזו שנה הלכת לשחק לראשונה מעבר לים, ומה הייתה הרגשתך המנטלית?

קלארק: הלך המחשבה שלי הייתה להגיע לכאן ולראות איך זה ב-2014 בסין. זאת הייתה חוויה חדשה. הייתי נרגש. זה היה משחק אחר, סגנון אחר של כדורסל. רציתי להגיע לכאן ולהיות טוב, לעשות כסף ולהרגיש טוב. התחנה הנוכחית שלי היא בבשיקטאש בטורקיה. זה היה מגניב עד עכשיו.

ג'ונסון: זה היה ב-2013. אני רק זוכר שבשנה הראשונה שלי הלכתי לוויסליה, בפירנצה שבאיטליה. באמת שלא יכולתי להאמין שאני הולך לשחק מעבר לים, אם להיות כנה. זה היה אחד מאותם דברים שעליתי על מטוס וזאת הסיטואציה שבה הייתי. עכשיו, אני הולך להפיק מזה את המיטב, לקבל את התרבות ולברך על הסיטואציה. לא יכולתי להרגיש רחמים עצמיים יותר. פשוט לקחתי זאת כמו גבר וניסיתי לעשות את הטוב ביותר מאותה סיטואציה.

ראנדולף: המחשבה שלי הייתה, באמת, האם זאת ההזדמנות האחרונה שלי. אם אני לא אצליח במשחק מעבר לים, ההזדמנות שלי למצוא עבודה יהיו מועטות אם לא כלום. המטרה שלי הייתה ללכת לאן שמציעים לי עובדה, לגרום לזה להצליח ולחזור חזרה לליגה. לא ניצלתי את הזמן שלי ב-NBA. לא הלכתי לבזבז את ההזדמנות השנייה שקיבלתי.

סימס: זה היה די קשה. הניסיון הראשון שלי מעבר לים היה באסיה, בפיליפינים, לאחר שנתי הראשונה ולאחר ששיחקתי ב-D-League. קיבלתי שיחה מניו אורלינס ואז חזרתי ל-D-League, והסוכן שלי אמר שישנה הזדמנות עבורי בפיליפינים. זה היה קצת לא נוח עבורי להסכים, אבל זאת הייתה סיטואציה טובה. זה היה הגיוני. מבחינת הקבוצה הזו, לא היססתי במשחק. זאת איטליה. זה לא ממש שונה מארה"ב. מחסום השפה הוא הרבה יותר קל להתמודד אתו מאשר בסין, שזה עולם אחר לגמרי. ההחלטה להגיע לכאן לא הייתה קשה במיוחד עבורי. זה היה רק המקום שאליו אבחר ללכת.

בזמן שהייתה לכם הזדמנות לחזור ל-NBA עבור חוזה לא מובטח, למה סירבתם לחזור?

(קלארק, ג'ונסון וסימס מיוצגים על ידי קלאץ' ספורטס גרופ מנג'מנט אינטרנשיונל, שהפילוסופיה שלהם היא שלא חוזרים ל-NBA עד שיש חוזה מובטח).

קלארק: לאחר שהלכתי למחנה האימונים עם ה[ממפיס] גריזליס לפני שלוש שנים, שיחקתי את הכדורסל הכי טוב שאי פעם שיחקתי. דיברתי עם המאמנים. הוא אמר שאני משחק היטב, אל תארוז את הדברים והכל טוב. חשבתי שהיה לי סיכוי טוב להתקבל לקבוצה. ודיברתי עם הג'נרל מנג'ר [כריס וולאס] יום אחד. הוא אמר לי שיש 400 שחקנים ב-NBA ואני בהחלט אחד מהם, אבל אני אף פעם לא הייתי צריך לבוא למחנה של ממפיס כי הם לא הולכים לבחור אף אחד [חדש] בגלל שהם לא רוצים לשלם מס, שהם מנסים לא לשלם זאת. הוא [וולאס] איחל לי בהצלחה. הייתי שם עם חסן וויטסייד והם חתכו אותו, והוא גם שיחק היטב. הוא היה חתיכת כישרון. ברגע שראיתי ששחררו את וויטסייד, אמרתי לעצמי, "יש לי שני ילדים, אישה". פשוט הרגשתי שאני רוצה להתקדם. ידעתי מה אני יכול לעשות כשאני משחק כדורסל במקומות אחרים. אני מודה לאלוהים על כך שיש כדורסל גם אם לא מצליחים להגיע ל-NBA. ישנם מקומות [בינלאומיים] שאפשר להגיע אליהם. פשוט רציתי לנסות זאת.

ג'ונסון: ברור, רציתי לחזור ל-NBA. אבל פה אני נהנה מהזמן שלי. יש לי מספר הזדמנויות, עסקאות לא מובטחות. אבל עבורי, זה לא באמת הגיוני מבחינה פיננסית. זה באמת צריך להיות שווה את זה, בדרך הזו, שאני אקח את הסיכון כדי להשיג זאת. זה היה קשה. החלום של כולם הוא לשחק ב-NBA. זה עדיין החלום שלי לחזור ל-NBA. המטרה שלי בהתחלה הייתה שתהיה לי קריירת NBA ארוכה. אבל הכל קורה מסיבה מסוימת. אני נהנה מלהיות מעבר לים, וזה נהדר עבורי.

ראנדולף: היו לי יותר מכמה הזדמנויות לחזור. עבורי באופן אישי, הצהרתי לקבוצות שאתן דיברתי שאני רוצה תפקיד משמעותי שאני חוזר ושאני רוצה לשחק. אני נעשה מבוגר יותר. אני לא רוצה לחזור ל-NBA כדי לשבת על הספסל וככה לבזבז שנה או שתיים מהקריירה שלי. אני נהנה לשחק. אני נהנה להתחרות מול החברה האלו. רמת התחרות עלתה מאוד פה ככה שיש לי אתגר בכל פעם שאני משחק מעבר לים. אני בשלום עם עצמי ב-100 אחוז אם אני לא אחזור ל-NBA. אין לי חרטות כלל. אני שמח. המשפחה שלי שמחה. דואגים לנו היטב. ריאל מדריד דואגת לי. אין שום חרטות כלל.

סימס: חוזה לא מובטח זה משהו שלא כיף לקבל. אתה לא יודע אם יחתכו אותך מחר או היום. אתה קורע את עצמך כדי לשבת על הספסל. עשיתי זאת למשך תקופה יפה של זמן. אני רוצה להיות מסוגל שתהיה לי קצת נוחות ויציבות, ולהיות מסוגל לדעת שאהיה עם הקבוצה למשך כל העונה עד שקורה משהו קטסטרופלי. אני יודע שאני הולך להרוויח כסף אם אגיע לשם. אפילו אם זה מאחר בכמה ימים, זה בסדר. מאז שהייתי ב-NBA, שיחקתי שם והוכחתי את עצמי, זה יותר קל לדחות עסקאות לא מובטחות. אני יודע מה אני שווה. אני יותר טוב מעסקה לשנה אחת לא מובטחת. אני פחות או יותר יכול לקבל את אותו סכום כסף מובטח ולטייל בעולם. זאת לא החלטה רעה לעשות.

מה החלק הכי טוב של לשחק מעבר לים?

קלארק: האוהדים הם הכי מטורפים שאי פעם ראיתי. הם יקללו אותך. הם זורקים דברים. הם רוצים לראות מלחמה. הם רוצים לראות קרב. ממש אכפת להם מניצחונות והפסדים. כל משחק הוא משחק אליפות, במיוחד במשחקי הדרבי. הקבוצה שלי הולכת למשחקים פה ושם. אבל זה לא כמו ה-NBA, שמקבלים מלון ואז יוצאים לארוחת ערב עם חברים. אתה רוב הזמן רק עם הקבוצה שלך. אנחנו אוכלים ביחד, צופים בסרט ואז עולים לחדרים שלנו לישון. יש לנו שעת עוצר. אין יותר מדי מהלכים שאפשר לעשות.

ג'ונסון: ראיתי את מגדל פיזה. את הקתדרלה במילאן. הייתי ברומא וראיתי את הקולוסיאום. הייתי ביוון. הייתי בפריז וראיתי את מגדל אייפל. כשגדלים בארה"ב, קוראים על כל המקומות הללו וכל זה. אבל להיות מסוגל לומר שהייתי במקומות הללו, זה מאוד נחמד. האוכל, לנסות הרבה דברים, זה גם מאוד מגניב. פגשתי הרבה אנשים טובים בהרבה מדינות שונות. טיילתי באירופה ובמקומות אחרים מעבר לים. לקבל את ההזדמנות לחיות שם בתוך תרבויות שונות, אנשים לא ממש שונים ממה שאנחנו בארה"ב. לכולם יש ערכים דומים.

ראנדולף: זה מדהים. זה עוזר לך להתבגר ופותח לך האופקים. הייתי בכל רחבי העולם. ראיתי מדינות שונות. ראיתי איך הרבה אנשים חיים. הראייה שלהם על החיים היא שונה לחלוטין ממה שזה בשבילנו. זה גורם להעריך דברים יותר ונותן לך הרבה זמן להתרכז במשפחה. נמצאים במדינות שלא דוברים את אותה השפה. כשהמשפחה נמצאת אתך, אין אפשרות אחרת מאשר להתקרב ולחזק את האחווה. אין הסחות דעת. ראיתי עתיקות מתקופות קדומות בכמה מדינות. דברים שרואים כילדים [בספרים] כשגדלים, ושאף פעם לא חשבתי שאראה באופן אישי. רואים חלק מהמסורת של שיש בתרבויות אחרות.

סימס: הדבר המגניב הוא שפשוט זוכים לטייל. הייתי בהונג קונג, ואף פעם לא ידעתי שזה יהיה כל כך מגניב ומרגש. הייתי במילאן מספר פעמים. העיר שלנו היא במרחק שעה נסיעה. זכיתי לראות את רומא, טורקיה והרבה מקומות. רומא הייתה מדהימה. הרבה אנשים לא יכולים לומר זאת שהם היו ברומא בחינם.

מה הם חלק מההטבות שמקבלים במשחק מעבר לים?

קלארק: הם נותנים לך מקום לחיות. מכונית. ההטבה שלי היא שהילדים שלי באיסטנבול, הולכים לבית ספר עם ילדים שהם שונים מהם ולומדים שפות שונות. הם זוכים לראות את העולם. זה היתרון הגדול עבורי, שהמשפחה שלי אתי ואנחנו רואים צד אחר של העולם. אני משלם עבור שהילדים שלי ילכו לבית הספר, אבל כמה חברה מנהלים במשא ומתן על החוזים שלהם שהקבוצה תשלם חצי משכר הלימוד בבית הספר עבור ילדיהם.

ג'ונסון: ברוב הסיטואציות בהן הייתי, הייתי מקבל דמי כיס במהלך הטיסות. נותנים לך ארבע-חמש טיסות הלוך וחזור לכל מי שרוצה לבוא לבקר. ברוב הפעמים הקבוצה משלמת עבור המגורים. הם נותנים מכונית. ההוצאה היחידה שיש שם זה עבור אוכל ודלק. לכל דבר אחר פחות או יותר דואגים. חוסכים כסף בביטחון. ב-NBA, צריך לשלם על השכירות ועל המכונית. מבזבזים פחות כסף מעבר לים.

ראנדולף: ריאל מדריד היא אחת מתוך שלוש, אם לא הקבוצה הכי טובה באירופה. אנחנו טסים במטוס פרטי לכל מקום ברוב הפעמים. אנחנו מקבלים כרטיסים בחינם למשחקי הכדורגל. אנחנו זוכים לדבר עם שחקני הכדורגל וזוכים להכיר אותם. אנחנו מסוגלים ליצור קשר עם הבעלים של ריאל מדריד [פלורנטינו פרז], שיהיו יחסים אתו, והוא ממש עם רגליים על הקרקע. יש לנו כמה מהמאמנים הטובים ביותר. יש לנו כמה מהמתקנים הטובים ביותר שאי פעם ראיתי, וזה אחרי שראיתי כמה מהמתקנים הטובים ביותר ב-NBA. זאת חוויה נהדרת. מקבלים רכב. מקבלים בית. מקבלים את הכסף ואת שאר הדברים. הם דואגים לארוחות הבוקר, צהריים וערב במתקן האימונים. מקבלים חדר אישי במתקן. זה סידור די מדהים. יש את העיר של ריאל מדריד, היכן ששחקני הכדורגל והכדורסל מתאמנים, ויש לנו את המגורים שלנו בפנים עם קפטריה. זה כמו דירה קטנה עם סלון, חדר שינה ומקלחת. כן, זה ממכר.

סימס: משלמים עבורי על המכונית. מקבלים כמה כרטיסי טיסה עבור המשפחה שתוכל לבוא לראות משחקים שהם לא יכולים לראות [בטלוויזיה]. דיור. כל הכסף שמרוויחים, זוכים לשמור עליו. אין מיסים שם.

See the source image

איך זה להיות אדם שחור על ומחוץ למגרש מעבר לים?

קלארק: אני לא חושב שיש איזשהו שינוי. אני לא חושב שבטורקיה יש הרבה גזענות או אנשים שמסתכלים בצורה שונה עלי. זה די אותו הדבר. אף פעם לא הייתה לי בעיה להיכנס למסעדה כלשהי או שמשטרה תמנע ממני משהו וארגיש לא בנוח. וגם לא משפחתי או חברי קבוצתי. איסטנבול היא מקום נחמד. האנשים מגניבים. יש להם את הדת שלהם שבה הם ממש מאמינים. הם אנשים נחמדים. באמת שאין לי שום תלונות.

ג'ונסון: אף פעם לא הייתה לי איזושהי סיטואציה שהרגשתי חוסר כבוד או שלא בנוח היכן שגרתי מעבר לים. הם רואים שאני גבוה ושאני שחור, אז הם די מבינים שאני משחק כדורסל. ראיתי, לדוגמה שגרתי באיטליה, שישנם אנשים מאפריקה שגרים שם. מתנהגים אליהם בצורה קצת שונה. בלהיות אתלט, מתייחסים אלינו די טוב.

ראנדולף: באופן אישי לא היו לי שום בעיות גזעניות כשהייתי מעבר לים מלבד בקיץ האחרון ששיחקתי עבור סלובניה באליפות אירופה [רנדולף קיבל התגרויות גזעניות לאחר תקרית עם קריסטפס פורזינגיס]. אבל כמקצוען, כלום.

סימס: זה מטורף. אני שחור, 2.08, והשיער שלי גדל וגדל [מאז ששיחק ב-NBA]. הם מסתכלים עליך כאילו אתה חיה מגן חיות לפעמים. זה די מפתיע. כשרואים עוד שחקן שחור, אני מכיר את עצמי, באופן אישי, הולכים לומר שלום. אני כזה, "מה המצב, בנאדם? מה הולך?" [חברי קבוצתך] לא יכולים להבין אותך. למשל בסין, אי אפשר לנהל שיחה במלואה. זה מוזר. זה גורם להבין כמה דברים הם גדולים באמריקה. אבל פה [באיטליה], זה בערך גזע אחד עם כמה אנשים שחורים שמפוזרים בו. לא נתקלתי בגזענות או חוסר כבוד ממישהו, לעניות דעתי. שמעתי סיפורים על שחקנים [שחורים] שזרקו להם בננות במהלך המשחק שלהם. פשוט דברים קטנים וטיפשיים. לא חוויתי זאת, אבל אני כן מבין את המבט שמקבלים, כאילו הגעת מהירח.

האם היו לכם כלשהן בעיות עם המשכורת?

קלארק: קיבלתי את כל הכסף שמגיע לי. אין לי תלונות לגבי זה. אני יודע שזה קיים. הקבוצה שלי, הם שילמו לנו את כל הכסף של שנה שעברה. אחת הסיבות שבגללן חזרתי כי הם משלמים.

ג'ונסון: היו לי בעיות מוקדם יותר בקריירה מעבר לים. זה די נורמלי שקבוצות מאחרות בתשלומים. חודש אחד, חודשיים לפעמים. אני בר מזל לשחק בכמה מועדונים ממש טובים שמשלמים בזמן, לפעמים אפילו מוקדם יותר. הלכתי ל-FIBA כדי לקבל את הכסף. זוכים בתביעה. מקבלים את הכסף בסופו של דבר. יש פשוט את חוסר הנוחות כשצריך לקבל את הכסף. פעם אחת הייתי צריך לחכות שמונה חודשים לקבלת הכסף לאחר שתבעתי את הקבוצה. זה די קשה לפעמים. כשנמצאים בקבוצות הנמוכות, צריך לתכנן באופן פיננסי מקרים כאלו. ב-NBA, מקבלים סכום מסוים כתשלום בסופו של כל חודש, אז ככה אפשר לדעת מה אפשר לבזבז. מעבר לים זה כמו, "אני אמור לקבל משכורת היום, אבל כנראה לא אקבל לזמן מה". צריך להיות חכם כספית ולתכנן מספר דברים.

ראנדולף: היו לי צ'קים שאיחרו והיו לי בעיות עם תשלומים של בונוסים. אבל מעולם לא היו לי כל בעיות של תשלומים מריאל מדריד.

סימס: זה מגיע בזמן, ברוב הפעמים. היו אחד או שניים שאיחרו בשלושה שבועות. הקבוצה הזו משלמת היטב. זה משהו שצריך להתעסק בו שמגיעים לכאן. כל קבוצה או שמאחרת או לעתים רחוקות מקבלים את התשלום בזמן, בכל פעם, בכל חודש. כאן [באיטליה], זה לא כזה רע.

כמה אתם נהנים להיות הכוכבים של הקבוצות שלכם מעבר לים מאשר להיות שחקנים משלימים ב-NBA?

קלארק: תמיד רוצים להיות השחקן שחושבים שיכולים להיות ובקבוצה שנותנת לך לעשות את מה שאתה טוב בו. אבל אז שוב, פה זה משחק אחר לגמרי. לפעמים במחצית התוצאה היא 30-25. אין כל כך הרבה פוזשנים. לפעמים זה איטי וקשוח המשחק. השחקן הטוב ביותר יהיה עם ממוצע של 10 נקודות. לא קולעים ככה 30 או 40 נקודות. אבל רק בלצאת לשחק ולהתחרות ושהמאמן נותן לך להיות עצמך, זה בהחלט הרגשה נהדרת.

ג'ונסון: זה בהחלט אחד מהדברים שגרמו לי לשחק מעבר לים. חוויתי את המשחק ב-D-League. ברור, שחקני D-League לא מקבלים משכורות גבוהות. ידעתי שאני רוצה להמשיך לפתח את המשחק שלי.

ראנדולף: זה אחד מהדברים הכי חשובים. אני רוצה שתהיה לי את האחריות הזאת שאם אני משחק רע – הקבוצה מצפה ליותר ממני, ואם אני משחק טוב – הם לא מרוצים מזה. זה סוג הלחץ שאני רוצה שהקבוצה תשים עלי ושאני אשים על עצמי.

סימס: זאת הרגשה טובה. ב-NBA, אתה שוכח כמה אתה טוב לפעמים. לא זוכים לשחק על היתרונות שלך. צריך לשחק בדרך שהקבוצה צריכה שתשחק. פה, מקבלים הרבה חופש פעולה להיות הכדורסלן שאתה יודע שאתה ומה שאתה מסוגל להיות. מקבלים הזדמנות להיות את כל זה בכמעט כל משחק. מקבלים 30 דקות למשחק, לעומת שב-NBA כנראה אקבל 20 למשחק.

מה צריך לקרות שתעזוב את המשחק מעבר לים ותחזור ל-NBA?

קלארק: אני לא יודע מה זה יצריך כדי להחזיר אותי. בכל פעם שאני מחפש אחר תשובות, זה פשוט, "אתה משחק היטב, אבל אין לנו מקום עבורך", או "אנחנו רוצים ללכת עם חברה צעירים". אם אני אף פעם לא אחזור, לא תהיה לי בעיה עם כך בגלל שהרגשתי כשהייתי שם שעבדתי קשה. ניסיתי. קיבלתי הרבה מחמאות מאנשים טובים. שחקנים נהדרים אמרו לי שאני שייך. עשיתי דברים טובים. אין הרבה אנשים שיכולים לומר זאת שהם שיחקו שש שנים ב-NBA. אין הרבה אנשים שיכולים לומר שהם עשו זאת. כל עוד אני יכול לומר שאני יכול לספק פרנסה למשפחתי, אני פשוט אסיר תודה שהמשחק לקח אותי כל כך רחוק. אני מרגיש שאני לא יכול פשוט לשבת ב-NBA. יכולתי להגיע לכאן ואף פעם לא להצליח, בגלל שהייתי כל הזמן מסתכל על העבר.

ג'ונסון: זאת צריכה להיות הסיטואציה הנכונה גם מבחינת כדורסל וגם מבחינה כספית. עבורי בחלק הזה של הקריירה, אני צריך כסף מובטח. עכשיו בנקודה שאני נמצא בה מעבר לים בה אני מרוויח כסף טוב, זאת צריכה להיות סיטואציה טובה שהיא עדיפה כספית. זה יהיה קרוב יותר לבית ולשחק ב-NBA. הסיטואציה שלי פה נהדרת. הם דואגים לך. ה-NBA לא הייתה אופציה מבחינתי באותו הזמן. הבחירה שלי לשחק מעבר לים, להרוויח כסף די טוב ולפתח את המשחק שלי, זאת הסיטואציה הטובה ביותר עבורי.

ראנדולף: הסיטואציה הנכונה ולדעת שיש לי הזדמנות לעזור לקבוצה לנצח. זה הדבר החשוב ביותר. ה-NBA, לפי דעתי, זה הכל קשור לקבוצה הנכונה, בזמן הנכון ובהזדמנות הנכונה.

סימס: אני אחיה עם עצמי בשלווה אם אני לא אחזור ל-NBA, במיוחד אם עשיתי כל מה שבכוחי על מנת לחזור. אני כבר הוכחתי את עצמי. זה בהחלט צריכה להיות עסקה מובטחת. אני נעשה מבוגר יותר. אני לא מנסה להיות לחוץ כל יום בשאלה אם ישאירו אותי. אני יודע שאם אני כן נחתך [באירופה] אני מקבל תשלום. אם עסקה מובטחת תוצע לי בכל זאת, אני אשמח להיות על מגרש NBA. אם לא, אני לא לחוץ. אני אוכל די טוב שם.

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  1. כמו תמיד סמיילי, התרגומים שלך ובחירת הכתבות הן עונג שבת.

  2. וואו,מה זה תודה סמיילי,יופי של זוית,מאוד מעניין,זה KING מלפפון

  3. מצויין, תודה רבה סמיילי
    השחקנים האלה עושים קריירה נהדרת מהמשחק האהוב עליהם, ורואים עולם, מה רע? הלוואי על כולנו

  4. תודה רבה סמיילי על התרגום הנהדר.נשמע שהשחקנים האלה נהנים מאוד מהחיים,אז למה שיהיו לחוצים לחזור?נראה שכל החלטה שהם יקבלו תהיה ברוגע ושלווה,פשוט מצוין עבורם.

  5. יופי של תרגום סמיילי (כמו תמיד).
    מהכותרת אפשר להבין שיש כאן איזה אלמנט של בחירה ושהם יכולים לקבל חוזים בליגה אבל מעדיפים את אירופה. די ברור שזה לא המצב.

    מעניין שמה שמלהיב אותם זה שהם רואים עולם. כנראה שיש הרגשה בשכבות מסויימות בארה״ב שטיול לפריז זה משהו דמיוני ולא בר השגה. מחסום פסיכולוגי לחלוטין של ׳לצאת מהשכונה׳.

    1. ראנדאולף בקלות יכול למצוא קבוצה בנ. ב. א אבל כלכלית ומקצועית יותר שווה לו להשאיר בריאל

      1. רנדולף נפלט מהליגה אחרי שבמשך כמה שנים הראה שאין לו מקום שם. הוא בן 29, לא ממש בתחילת הדרך. הוא זרק שהיתה לו הצעה מדאלאס אבל שוב, אין כל פירוט איזו הצעה זו היתה.

  6. תודה רבה סמיילי
    מעולה
    היה לי ויכוח עם חבר צוות אני טענתי שהשכר וההטבות באירופה משקפות יחס של יותר מפי 2 על השכר בארצות הברית
    מיליון דולר באירופה שקולים ל2.3 בארצות הברית

    1. נשמע בכיוון אבל קצת מופרך. איך הגעת לחישוב הזה? הטבות מס יוסיפו עוד 20-40% אבל אתה מדבר על 130%.

      1. מגורים + אחזקה (בד"כ בפרופיל גבוה), רכב + אחזקה (בד"כ בפרופיל גבוה), חינוך, טיסות הביתה, טיסות של המשפחה וכיו"ב. את כל אלה צריך להוסיף לנטו, כלומר להוסיף מס גם עליהם. באצבע, פי 2 נראה לי סביר.

        1. + איכות חיים הרבה יותר טובה פחות משחקים פחות טייסות עונה קצרה יותר לרובם. וגם להתרחק מגורמים שלילים (כנופיות וחברי ילדות שעוסקים בפשע ובעישון סמים) גורמי הגירוי פוחתים בצורה משמעותית וכמו כן קבוצות האירופה בדרך כלל מכניסות סעיפים שמונעים מאותם שחקנים לאכול ג'נק פוד והגבלות משקל ואיסור שתיית משקאות אלכוהלים במהלך העונה כל אלו תורמיים להתפתחות המקצועיית של שחקנים

          1. ערבי, איך בדיוק הגעת לאיכות חיים יותר טובה באירופה מאשר לארהב? ולמה אתה חושב שבאירופה יותר מקפידים מאשר בנבא בכל הקשור לתזונה? קצת הזויות שתי הקביעות הללו.
            יכול להיות שיש משהו במה שאתה אומר בקשר לחברים המתעלקים מהשכונה, אבל זה נראה לי קצת כוללני וקצת הרבה סטיגמה.

            אגב, בנבא יש תכנית פנסיה די מטורפת ששחקנים באירופה יכולים רק לחלום עליה. גם את זה צריך להכניס בחישוב.

        2. תלוי מה המשכורת. זרים ׳סוג ב׳׳ שעושים 70-80 אלף דולר לשנה אז אולי (כי רבאק, כמה כבר עולה מגורים ואוטו, גם ברמה ׳גבוהה׳). אם מדובר בסכומים של זרים ברמה קצת יותר גבוהה (רוב רובם של הזרים) אז בחיים לא. מידן מזכיר מליון דולר בתגובה שלו.
          חינוך ממש לא משלמים ברוב המקרים (ואת זה אומר גם השחקן בכתבה) ולעניין הטיסות – זה ממש לא טוס כפי יכולתך לך ולמשפחתך כמו שניתן להבין מהכתבה.

      2. אחד השחקנים אמר שרוב המשכורת הולכת לחיסכון
        מה שלא יקרה לעולם בארצות הברית
        אתה קונה רכב (יקר ) ובית (יקר ) וגומר מרושש
        באירופה המשכורת היא נטו והייתה רמיזה קלה לכך שהשחקנים מקבלים כסף ל ביזבוזים
        באירופה שחקן זר נחשב לסלב בעיר בה הוא משחק
        בארצות הברית שחקן 12-16 לרוב הולך ברחוב בלי שמזהים אותו

  7. תודה רבה סמיילי, מאוד מעניין. אני חושב שהבחירה תלויה אישיות. יש כאלה שיעדיפו אירופה כדי להיות הכוכבים וכאלה שיעדיפו להיות שחקני משנה באנ.בי.איי. מארבעתם רק רנדולף באמת משמעותי ביורוליג לדעתי.

    1. זהו, לאף אחד מהם לא היתה באמת בחירה. אולי לרנדולף שמוזכר שהיתה לו איזו הצעה מדאלאס (למרות שלא אומרים איזו הצעה). אין כמעט שחקנים אמריקאים שיעדיפו לוותר על הנבא לטובת אירופה. הדוגמא היחידה שעולה לי זה ג׳וש צ׳ילדרס שעשה את ההחלטה הזו בזמנו וכולם הסתכלו עליו כאילו הוא נפל מהירח.

      1. זה תלוי כמה בנבא מציעים להם כל עוד ההצעה לא משמעותית עדיפה על הצעה מאירופה אין להם סיבה לוותר על אירפה
        גוש צילדרס היה שחקן 6-7 באטלאנטה והוא קיבל הצעה של 5 מיליון יורו נטו בעונה לשלוש שנים מאולמפיאקוס אף קבוצה בנ. ב. א לא הייתה מציעה לו חוזה בסדר גודל כזה ( משהו בסביבות 33 מ' לשלוש שנים).

  8. אחלה מאמר, תודה רבה

  9. בדיון הנקבות, נמחקו חלק מהתגובות, האחרונה היא, האחרונה היא שתוק כבר שתוק
    המסר כנראה:הגזמנו בשנאה ובהקצנה ובחוסר כבוד לדעה אחרת, ראו את המשותף ביננו ולא את השונה

    1. הדיון היה גם מעניין ויתכן שפורה ומפתח, אך מתגובה 6.2 נמחקו התגובות ולא המגיבים והאווטאר חחחח

  10. חחחחחח "שתוק ,כבר שתוק" היה לכבודי
    גאווה

    1. זה מסר לכולנו, אגב עבודה טובה על בוני המגיב חסר ההבנה, הנה גם אני צריך להרגיע ולכבד חחחח

      1. אל תדאג לפוסי "בוני",הוא יחזור בניק אחר,הוא היה "נורטון" לפני שנה,

        1. לדעתי בוני טיפש סוף הדרך, לרנדי עוד היתה תקווה, אך לך תדע, אהבתי את האישית שלך על באני הבונזו שעוד לא נבראה טעות כזו בהבנת כדורסל, מעריך ששומרים על האתר

          1. אל תעריך יותר מידי "משותף" עוד לא החלטתי לגביך.לא אוהב זייני מוח,האמת לא אוהב את רוב האנושות,בינתיים תהנה מההפקר,האם אתה חומר ששיך ל -ללל ???

          2. חחחחחח

  11. תודה סמיילי. נושא חשוב מאד.
    אסור לשכוח שמדובר כאן על שחקנים שוליים מבחינת ה-NBA. במקרה שלהם אירופה היא עדיפה גם מבחינת משכורות, וגם מבחינת בטחון משחק.

  12. תודה סמיילי. מאוד מעניין

  13. תודה רבה סמיילי, כרגיל תרגום נהדר.
    חבל שלא נבחרו שחקנים עם סיכויים גבוהים יותר לקבל חוזה בליגה, מסכים שחוץ מרנדולף אין להם באמת בחירה.

    הנושא גם די רלוונטי לעניין כספי והבחירות שלו להישאר בליגה במקום למצוא חוזה באירופה. אני אישית מעריך אותו על זה שהוא לא מוותר על החלום גם אחרי עונות שבהן יובש ולא נספר כשחקן רוטציה. ללכת על הכסף זה תמיד בחירה שאני פחות אעריך.
    מצד שני, אפשר להעריך שחקנים שרוצים להיות מובילים ומשפיעים ברמה נמוכה יותר וליהנות מכדורסל במקום להיות שחקן קצה ספסל שמקבל 10 דקות פעם ב-5 משחקים עם תפקיד מאוד מוגדר ושולי.

    מה שאותי מאוד הפתיע זה הדגש שהם שמו על העניין של לטייל ולהגיע למקומות מעבר לים. מי ישמע כמה עולה טיול של חודש באירופה – 20 אלף דולר לכל המשפחה? שחקנים שמרוויחים מיליון נטו על מינימום באנביאיי לא יכולים להתארגן על סכום כזה פעם ב-4/5 שנים? לא מובן לי כל כך.

  14. מעדיפים בשלב הזה של הקריירה להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות…. אפשר להבין 🙂

  15. רב תודות

  16. מרתק, תודה רבה סמיילי !

  17. תודה לקוראים ולמגיבים

  18. נהדר סמיילי כן ירבו

  19. עכשיו קראתי. תרגום מצויין ובחירה מעולה של נושאים, סמיילי.

  20. מה לעשות שהשחקנים שבכתבה לא מספיק טובים ומחליטים ללכת להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט