פרויקט אגדות כדורסל II: אלן אייברסון – "התשובה" / תומר שנאן

באופן כמעט תמידי אנשים מעדיפים אנדרדוגס. אותו אדם/בע"ח/דמות מצוירת/קבוצה שצומח מכלום, מגיע ללא אף סיכוי ומצליח כנגד כל הסיכויים. כזה הוא סיפורו של אייברסון, "התשובה".

סיפורנו מתחיל ב-7 ביוני, בהמפטון שבוירג'יניה. נערה בת 15 יולדת את אלן איזייל אייברסון. מי שעתיד להתנשא לגובה של 1.83 מ', ולעשות צרות לכל שחקן כדורסל אותו פגש בקריירה שלו.

ביתו של אלן לא היה בית אופטימי במיוחד. הביוב עלה על גדותיו בתוך הבית, אמו של אלן נאלצה לעבוד במקצוע העתיק בעולם על מנת לממן את בני הבית, ואוכל, חשמל ומים גם כן היו מצרך נדיר בבית המשפחה. אלן עצמו הושפע מכך כמובן. הוא לא ממש הצטיין בלימודיו (בלשון המעטה), הרבה להסתובב ברחובות ובאופן כללי ענה על כל סטראוטיפ של ילד צעיר בשכונה מפוקפקת עליו אתם יכולים לחשוב.

אלן הצעיר בכלל לא פגש בכדורסל בילדותו. הוא העדיף את המשחק עם הכדור מעור החזיר – הפוטבול. הוא העביר שעות תוך שהוא משחק עם חבריו, ואמו היא זו ששכנעה אותו להתחיל לשחק גם עם הכדור הכתום. לאחר זמן מה אלן כבר הגיע לרמת מומחיות בשני ענפי הספורט הללו. הוא שיחק כקוורטרבק (ומאוחר יותר כראנינג בק) בפוטבול, וכרכז בכדורסל, הוביל את שתי נבחרות בית הספר לזכייה באליפויות המקומיות, ונראה היה שהנער נמוך הקומה סוף סוף מצא את נחלתו ומנוחתו. אלא שאז, כמו בכל סיפור סינדרלה טוב, הגיע הסיבוך בעלילה. בגיל 17, תוך שאייברסון כבר מעורר עניין אצל לא מעט מכללות עקב יכולותיו הגבוהות אותן הראה בתיכון, אייברסון היה מעורב בקטטה גדולה. לאחר הקטטה נעצר אלן והואשם בכך שהוא הכה עם כיסא ראשה של נערה שהייתה מעורבת.

אלן טען לאורך כל הדרך לחפותו, אך ללא הועיל. הוא נשפט ל-15 שנות מאסר עם 5 שנים על תנאי. אבל, כמו תמיד, הגלגל הסתובב ולאחר ארבעה חודשים בלבד נוקו כל האשמותיו של אייברסון והוא יצא לחופשי. ארבעת החודשים בבית הסוהר פגעו באייברסון, וחלק מאותן המכללות שהביעו בו עניין החליטו "למשוך" את הצעתן. בסופו של דבר, אייברסון השלים את שנתו האחרונה בתיכון, ונרשם אל מכללת ג'ורג'טאון.

תקופתו בקולג':

בשתי עונותיו בקולג' אייברסון היה השחקן המשמעותי ביותר של ג'ורג'טאון במגרש. הוא סיים עם ממוצעים של 23 נק', 4.6 אס', 3.6 ריב' ו-3.3 חט' למשחק, תוך שהוא קולע ביותר מ-50% לשלוש. אלן הצליח להוביל את ג'ורג'טאון אל הסוויט 16 בשנתו הראשונה, ואל הטופ 8 בשנתו השנייה. לאחר שתי עונות אייברסון החליט כי הוא מוכן להמשיך הלאה ולהתקדם אל הקריירה המקצוענית שלו, ונרשם אל דראפט ה-NBA.

1.83 שמשחק כאילו היה 2.06:

אייברסון נכנס אל הליגה בסערה. הוא סיים את עונתו הראשונה עם ממוצעים של 23.5 נק', 7.5 אס', 4.1 ריב' ו-2.1 חט' למשחק. כמובן שהנתונים הללו נתנו לו את תואר רוקי העונה, וגם במשחק הרוקיז בסופ"ש האולסטאר הוא זכה ב-MVP. ואולם, מה שאייברסון באמת הביא היה רוח הלחימה. הוא נכנס לקווי מסירות, נלחם על המגרש, והיה בכל מקום. עונה לאחר מכן הוא אמנם ירד מעט בממוצעיו, אך מיסד את עצמו כאחד מהשחקנים היותר מבטיחים בליגה. אייברסון הוכיח שלא רק על המגרש הוא bad boy, כשנתפס בשנותיו המוקדמות כשהחזיק בביתו מריחואנה ונשק (לא חוקי כמובן). נוסף על כך, הוא נתפס נוהג במהירות מופרזת, ולאחר כל הדברים הללו, נשפט לעבודות שירות.

אייברסון התעשר במהרה, בין אם זה מהחוזה שלו עם פילי, או מהסכמי חסות. לאחד שהיה רגיל לעוני, כל הכסף הזה היה זר. הוא החל לקנות בתים, מכוניות, תכשיטים ושעונים בקצב מסחרר. ולאט לאט החל לעצב את זהותו כפנים של הליגה לאחר פרישתו (השנייה) של MJ ב-1999.

עיצב את זהות הליגה, אייברסון מטביע במשחק נגד הלייקרס

אייברסון המשיך להשתפר על אף אופיו הבעייתי, ומיסד את עצמו כאחד מהשחקנים הקשוחים והלוחמניים ביותר בליגה. הסיקסרס הייתה אחת הקבוצות היותר מלהיבות שניתן היה לראות באותה התקופה, ונראה היה שסיפור החיים של הילד הצנום סוף סוף מגיע לשיאו הצפוי.

השיא אכן הגיע, ואת עונת 2000-01 אייברסון לא ישכח. השחקן המוכשר חווה עונת שיא במהלכה זכה בפרס השחקן המצטיין, והצליח להוביל את קבוצתו אל גמר הליגה, שם הפסידו ללייקרס של קובי בראיינט ושאקיל אוניל.

במשך 3 עונות אחרי אותה העונה אייברסון שמר על רמה גבוהה, שיחק כדורסל נהדר והוכיח שמקומו נמצא בטופ ההיסטורי של הליגה.

הרס עצמי שהשפיע באופן דרסטי על הקריירה:

ואז הגיעה הירידה: ההרס העצמי של אייברסון השתלט עליו. דמות האב של אייברסון, לארי בראון, עזבה את הקבוצה והוא ירד באופן ניכר ברמתו, הסתבך לא מעט מחוץ למגרש, החל לעבור בין קבוצות בקצב מסחרר, ונראה היה שהשיא של הכוכב עבר, והוא עומד למבחן.

אייברסון התמכר להימורים והחל לבזבז את כספו ללא כל פיקוח על הכמות היוצאת והכמות הנכנסת. השחקן המוכשר נכנע ליצרו, והחל לפקוד בתי קזינו באופן תכוף יותר ויותר. השיא היה בביקורו של אייברסון ב"טאג' מאהל" (קזינו מוכר) של לא אחר מנשיא ארה"ב, דונאלד טראמפ. אייברסון נכנס אל הקזינו לאחר משחק בין פילדלפיה לבובקטס, המיר 10,000$ לז'יטונים, והדילר בטעות חילק לו סכום גדול מדי. כשהדילר עלה על הטעות, וביקש מאייברסון להחזיר את החלק הנותר מהסכום, אייברסון התעצבן והתחוללה מהומה גדולה במקום. המקרה נסגר בין אייברסון לקזינו, אך זה ממש לא היה המקרה האחרון בו אייברסון מסתבך.

בסוף שנת 2006 (מה שהיווה גם את סוף דרכו בפילי), אייברסון איחר בלא פחות משעה ורבע (!) אל משחק בית של פילדלפיה, וגם במשחק עצמו לא נראה במיטבו, וזאת לאחר מס' לא קטן של שמועות על חוסר שביעות בפילי מהתנהלותו של הכוכב השנוי במחלוקת. בנוסף, דווח שאייברסון לא ממש מעוניין להישאר בקבוצה. למרות שאייברסון דחה את כל הטענות, בקשת הטרייד (והשביתה של השחקן) אכן הגיעה, ובשנת 2007 אייברסון עבר אל הדנבר נאגטס.

אבל גם בדנבר אייברסון לא הצליח לשנות את מצבו לטובה. הסכמי החסות הופסקו, הקנסות הלכו ותפחו, ומספר בעיות המשמעת הלך וגדל. לצד כל אלו, האופי הבזבזני של אייברסון לא פחת. הוא המשיך לבזבז עוד ועוד מכספו, המשיך לעשות טעויות שעלו לו במוניטין שצבר בעמל כה רב, והמשיך להמאיס את עצמו על רוב אנשי המקצוע בקבוצה.

אייברסון שוב הועבר, הפעם אל דטריוט. כמובן שאת ההופעות שלו על הפרקט הוא עשה כמו תמיד, כשהוא מלהטט, חודר, קולע וזורע פחד בכל שחקן יריב. אך משהו היה כבוי בשחקן. לקראת סוף העונה נשיא דטרויט דאז, דומארס, הודיע שהשחקן לא ימשיך לשחק עקב פציעה לא פשוטה בגב. אייברסון הבין את הרמז, וחיפש התחלה חדשה בממפיס.

אבל גם בממפיס המזל לא האיר לו פנים. אייברסון שיחק רק שלושה משחקים לפני שעזב את הקבוצה (הסכמה הדדית על פרידה). האופי של השחקן הכל כך מוכשר וכל כך חסר המזל הזה, הרס את מורשתו. עוד באותה העונה אייברסון לא התייאש, והחליט לנסות את מזלו בפילדלפיה. הוא שיחק שם עד סוף פברואר, כשהוא הציג את אייברסון הישן והטוב. אותו אחד שאוהדי הליגה כל כך התגעגעו אליו. אך אז, בתו לקתה בבעיות בריאותיות, ואייברסון החליט שהמשפחה מעל לכל. הוא עזב את פילי במטרה ללכת לטפל בה. לאחר אותו המעבר אייברסון כבר לא חזר ל-NBA.

אקורד סיום מוצלח יחסית בליגה

סוף דבר:

אייברסון שיחק עוד שתי עונות בבשיקטאש, ואז העביר שנתיים ללא קבוצה לפני שפרש באופן רשמי ממשחק פעיל. ההרס העצמי של אייברסון פגע בו בצורה ניכרת, וב-2013 התגלה כי הכוכב נותר חסר כל. הוא הפסיד את כל כספו בהימורים, קנסות ותביעות נגדו (ביניהן גם תביעה של גרושתו בגין חטיפת ילדיהם!).

אבל, לא הכל שחור. ממש לא מזמן, בשנת 2016, אייברסון הודיע כי הוא חוזר לעסקים! אמנם לא כשחקן NBA, אך כן כאחד מהמקימים (והמאמנים) בטורניר ה-BIG 3 המפורסם. אייברסון חזר לקדמת הבמה, זכה לאהדת הקהל לה כל כך התגעגע, ונראה ששוב חייו חזרו למסלול הנכון.

בעיניי, נער בן 17 שלא זכה לראות את אייברסון משחק "בלייב", וצפה בעיקר במשחקים בשידור חוזר ובהיילייטס שלו ביוטיוב תוך קריאה אודות הקריירה שלו מלא מעט מקורות, אייברסון היווה באופן מושלם את הסלוגן "אתה יכול להוציא את בן האדם מהשכונה, אך לעולם לא תוכל להוציא את השכונה מבן האדם". לו אייברסון היה מתגבר על אופיו הבעייתי, לו הוא היה מקשיב לאנשים שרק רצו בטובתו, סביר להניח שהכתבה הזו הייתה הרבה יותר אופטימית. שחקן כמו אייברסון, כישרון חד פעמי, עם אופי יוצא דופן, אמור היה להיזכר כאחד מהגדולים ששיחקו את המשחק, ולא כאחד שאיבד את כל רכושו וכל שנותר לו הם רק זיכרונות הקריירה שלו. Farewell, Legend.

לפוסט הזה יש 59 תגובות

  1. הפרא המתורבת הוא השחקן האהוב עלי במקום השני
    אחרי השמנמוך האצילי.
    אחחח… איך אהבתי את העונה שלו עם מוטומבו 🙂
    סקירה מצויינת לאגדה האהובה עלי

    1. שניהם היו נהדרים כשהתרכזו במשחק.
      לגבי דעתי על האציל היום? ראה את תגובתו המפורסמת של ביל ראסל….

  2. כשרון נדיר עם בעיות סוציאליות קשות. מקווה שנרגע עם השנים והפסיק להסתבך. היה תענוג לראות אותו משחק. תודה רבה תומר.

  3. אחלה כתבה.
    בספר של פיל ג׳קסון, 11, הוא כותב שלפני משחק הגמר הראשון שלהם נגד פילי, הם היו בטוחים שהם מפרקים אותם 4-0. אחרי המשחק הראשון, שפילי ניצחו בזכות אומץ של השחקן הקטן, הם הבינו שאין משחקים קלים נגד אייברסון

  4. היה שחקן מיוחד ללא ספק.
    חבל שהקשיב ל"חברים" הלא נכונים והתעלם מאלו של אנשים שרצו בטובתו. האן בי איי צריך לקחת מס מכל שחקן שישמש להדרכה כיצד להשקיע את הכספים ולהעביר כנסים בנושא על מנת שלא נשמע על הגלדיאטורים האלה שהגיעו לפת לחם…. אז כן, תהיה לו פנסיהמה NBA אבל רק עם יצליח להגיע לגיל הזה.

    1. לא אוברייטד כלל אלא שחקן נפלא כשהתרכז בכדורסל והיה מהטובים ביותר בליגה. אך האישיות הבעייתית פגעה לו בקריירה שאמנם הייתה מוצלחת בסה"כ גם כך, אך הייתה יכולה להיות עוד יותר מוצלחת בדי הרבה.

  5. חבל הוא היה צריך להיזכר כשחקן טופ 10 בהיסטוריה מה שלא קרה. מעניין מה היה קורה אם היה משחק בקבוצה אחרת.

  6. אגדה
    אחד השחקנים הכי טובים ומעניינים שהיו בליגה , בחיים לא אשכח את משחק מספר 1 בסדרת הגמר והאלוסטאר של אותה עונה.

  7. In 2001, Iverson made a decision that would inevitably save him from his future self. He signed a very unique endorsement deal with Reebok. In addition to paying $800,000 a year for life, Reebok set aside $32 million in a trust fund that Allen will not be able to access until he turns 55 in the year 2030.

  8. אחד שגדל בתחתית של התחתית יותר תחתית כמעט מכל שחקני החיגה שגדלו בתחתית. הבן אדם בגיל 8 10 בשביל להשיג אוכל היה מתערב על משחקי כדורסל בשכונה. אמו עבדה בזנות וכל הבית סבבו הסמים. אין מישהו בתנאים האלו שגדל להיות ממש נורמלי. מבחינת כשרון נטו בהתאמה לגודל הוא ברמה של מייקל. הוא היה שחקן ענק מפלצת בלתי עצירה שחגג שנים על השומרים הכי טובים וממוצע הקריירה שלו הוא שלישי בהיסטוריה אחרי מייקל ווילט בלי השנים האחרונות בממפיס וכל החרא הזה אלא מתי שדיחק באמת בקריירה. הוא גרם לי לאהוב כדורסל והסיבה שהתאהבתי באן בי איי. בצעירותי שיחקתי בדיוק בסגנון שלו. הוא נקרא מר קרוסאובר ויש לו אפילו מחנה אימונים לילדים שנקרא קרוסאובר. הוא תרם גם מלא מהכסף שלו לילדים נזקקים ועזר להם לסיים בגרויות. הוא כמו רונלדיניו הביא את השכונה לרמות הכי גבוהות בטופ של הכדורסל. היה השחקן הכי מלהיב שאני ראיתי והכי אהוב עלי אבר. אחלה פוסט ולא הזכרת את נאום הפרקטיס האלמותי. אחרי שנות השיא היה מגיע שיכור ומסומם לאימונים. השכונה הכי זוהרת בליגה. אצלי הוא טופ 20 בכל הזמנים. לצערו מעולם לא זכה לקבוצה טובה סביבו ותמיד שיחק עם נגרי על אם לא יכל להביא גם אליפויות.

  9. עוד סיפור זה שלפני המשחק מול הבולס הוא אמר לחבריו שהוא הולך לעשות קרוסאובר על מייקל אחרי שהתעלל בכל הליגה והם אמרו לו אין מצב אבל הוא קיים באחד הקרוסאוברים שמככבים בהיילייטים של הליגה.

  10. שחקן שעשה מעל ומעבר בגובהו. היה אתלט יוצא דופן וסגנון ה"משחק כאילו זה המשחק האחרון שלי" היה ראוי להערה. שחקן מלהיב ביותר.

    לצערו הגיל עשה את שלו, והתוספת של חוסר המשמעת העצמית, פגעו בו על המגרש ומחוצה לו.

    בכל זאת, אייברסון היה הרבה יותר מרק כדורסלן, הוא היה שינוי תרבות

  11. אחלה פוסט ! איברסון בהחלט אגדה . שחקן מעולה שאם לא יצר ההרס העצמי שלו היה זוכה באליפות או שתיים עדיין אחד מהגארדים הטובים ביותר ששיחקו ב-NBA

  12. אחד מהשחקנים שכנער גרמו לי להתאהב בNBA.
    האופי שלו פגע בו, אבל בסופו של דבר יזכרו לו את רוח הלחימה ואת הרצון הבלתי מתפשר להראות שלמרות הגובה, הוא מעל כולם.

    אגב, בליגה של היום, קיירי די מזכיר לי אותו, היחיד שמתקרב לשליטה בכדור ולקרוסאוברים המטורפים.
    קיירי כמובן (כמו כל הליגה כיום) יותר בקטע של שלשות מאשר מיד ריינג', אבל חוץ מזה יש לא מעט דמיון בין השניים.

  13. יפה תומר. מצד אחד שחקן מהקשוחים שהיו אי פעם שחטף אולי יותר מכות מכל אחד אחר מצד שני הגרסה המוקדמת של ווסטברוק – לטוב ולרע.

  14. תודה תומר
    אני עוקב אחרי אייברסון עוד מהקולג׳ים
    שחקן ענק עם כשרון אדיר
    חסר לו קצת בשביל להיות עם טבעת
    שיחק עם סגל חלש

    1. אני מאמין שכל שחקן אחר במקום שאק בלייקרס והוא היה זוכה באליפות עם הנגרים האלו. שאק היה ככ טוב מולם דרס ורמס את כל הגבוהים והוציא את כולם בעבירות. התעלל במטץוטמבו וגייגר.

  15. לצערו הרב בילה את רוב הקריירה תחת לארי בראון ובילי קינג
    אחד אידיוט דביל חסר תקנה והשני מושחת טיפש בלי שום גרם אחד של יושר בגוף

  16. כואב לראות שחקן שעשה כ"כ הרבה ביחס לנתוניו אך בשורה התחתונה למעט תארים אישיים לא זכה בכלום וגם כסף לא נשאר .
    באסה

  17. שחקן ענק, חבל שהשיא שלו לא היה ארוך. היה שווה טבעת לגמרי, הטיימינג לא היה הכי טוב,הלייקרס באמת היו לא עבירים

  18. פוסט פגז! תודה רבה.
    אם בין כל המדדים המיותרים בנבא היו ממציאים מדד כישרון פר סנטימטר אייברסון היה לוקח את המקום הראשון בהליכה.
    שחקן חד פעמי. קשה לי לראות תופעה כזו חוזרת על עצמה.

  19. תודה רבה על הפוסט המשובח הזה.

    לי מרגיש שאייברסון הוא דווקא ממשיך דרכו של רודמן בהכנסת תרבות הפופ ו״השכונה״ לתוך הליגה. שניהם גם צמחו בפח זבל וכתוצאה מכך שיחקו כאילו אין מחר

  20. מצויין תומר,
    אחד השחקנים האהובים עליי – שחקן ענק בגוף צנום.
    תמיד נתן הכל על המגרש .אולי יכל להשיג יותר בלי הרעשים והשטויות מסביב אבל אני מאמין שהתשוקה למשחק וגם ההפרעות מסביב הגיעו מאותו מקום ובמקרה שלו לא ניתן היה לקבל אחד בלי השני.

  21. נהדר, תומר.
    יצא במקרה, אבל רצף האגדות הזה: פייטון-ראשיד-וובר-אייברסון משלימים יפה אחד את השני וסוגרים תקופה מעניינת מבחינת תרבות השחקנים בליגה.

  22. תודה תומר
    אייברסון היה לוחם על על הפרקט, יכול להיות שפאונד פור פאונד הוא השחקן הכי גדול, והקשיחות שלו היא משהו שיכול להיות מוסבר רק על ידי היסטוריה כמו שלו. אם אני לא טועה, הוא גם זה שאחראי להיות קוד הלבוש על שחקנים, בזכות התלבושות הקיצוניות שלו. האש הפנימית שגרמה לו להיות כל כך גדול שרפה אותו בסופו של דבר, טוב לשמוע שהוא משתקם

  23. יפה תומר.
    אייברסון הוא אייקון תרבותי קודם כל ושחקן כדורסל ענק.
    אף פעם לא היה כוס התה שלי משום מה ואני קצת מתבאס על עצמי שלא הצלחתי ליהנות ממנו.
    אגב, הוא לא החזיק הרבה בbig 3, אחרי שלא אהב את זה שצריך להיות בכל מיני מקומות בזמנים קבועים. פחות הקטע שלו.

  24. שאפו תומר. כתיבה פנטסטית אחרי תחקיר רציני ביותר. מרשים.
    בעיניי אייברסון תמיד יהיה השחיף הקטן שנכנס לסל בלי לראות אף אחד בעיניים, בתקופות שהצבע עוד היה ג'ונגל ששלטו בו חיות אדם ולא חיות מחמד והזברות המאולפות של אדם סילבר.
    הבנאדם נכנס לקיל זון הזה ולא פחד מאף אחד ושום דבר, חטף בהתאם, וקם כאילו כלום.
    קוד הלבוש של הליגה על הספסל נוצר בעקבות ערימות הזהב ובגדי הגטו שאייברסון התעקש ללבוש על הקווים.
    ההגעה שלו לגמר עם הפקקטע פילי שהייתה לו היא אחד ההישגים האדירים של שחקן, ודוגמה מושלמת למנהיגות.
    הוא הAI המקורי והיחיד, ואחד הלבבות האדירים שאי פעם דרכו על פרקט.
    ואם היית מוציא ממנו את השכונה, זה לא היה הוא כמו שהוא היה. כי אלן אייברסון היה ערס קטן ענק.

  25. תודה רבה תומר, פוסט אדיר. באמת לא מרגישים שכשהוא היה בשיאו והוביל את פילי לגמר אתה עוד לא נולדת.
    שני קטעי וידאו חובה בהקשר שלו – צועד מעל טיירון לו אחרי קרוס קטלני וג'אמפ מהפינה שנתן לפילי ניצחון באל איי בגמר של 2001 (שירת הברבור של פילי בסדרה) וכמובן נאום ה-practice האלמותי.
    השחקן היחיד שיש לי ג'רזי שלו בתולדות הליגה. אגדה אמיתית ולא רק בגלל היכולת על המגרש.

  26. כתבה מצויינת אבל שלא פגע למטרה ולזהות של אייברסון, שהציג את האוכלסיה השחורה ותרבות ההיפהופ, הליגה ממש לא רצתה להפוך אותו לפנים של הליגה, בשיאו הוביל חבורת נגרים אל הגמר, שבה לייותי את הלייקרס שמחצה אותם (מעטים זוכרים את המרץ דמים שהלל במזרח באותה עונה רק בשביל להוות קורבן לשאק ולקובי). לו היה לו צוות מסייע טוב יוצר יכל גם לקחת טבעת עם פילי

  27. בעיניי אחד הפרטים המרתקים בקריירה שלו היה מערכת היחסים עם לארי בראון, לכאורה הבנאדם הכי שונה ולא מתאים בשבילו

  28. תודה תומר על ההשקעה.

    כתבה קצת ליד. חסר פה כל הפולקלור שאייברסון הביא איתו. שחקן מרקע לא פשוט שהישיר מבט מול המעונבות של דיויד שטרן והסתכל לה בעיניים וגרם גם לסטרן לשנות את ההתייחסות שלו לתרבות האפריקנית אמריקנית.
    ויש גם את הקרוסאובר שהוא אייקון בפני עצמו שאייברסון לקח והפך.אותו להיות המהלך שכל ילד בשכונה מחקה.
    וגם ההגעה לגמר עם שותפים די עלובים (אריק סנואו!) היא מדהימה וראויה ליותר אזכור.
    ברמה העובדתית הוא שיחק בבשיקטש רק 10 משחקים.
    תודה

  29. המאמר הזה מצויין תומר!

    אני מודה שמעולם לא התחברתי לאייברסון למעט הגמר ההוא עם הלייקרס (כל כך רציתי שיפסידו). הרבה שחקנים הושפעו ממנו אך בעיני תקופה זו בליגה היתה במצב הכי רע אולי מאז שנות ה80 המוקדמות (מפרישת MJ ועד 2008).

  30. שחקן שבלייב לא השתגעתי עליו כי קשה לי עם כאלה שיש להם ים כשרון והם זורקים אותו בגלל שטויות, מצד שני אי אפשר להתווכח כשאתה מגיע עם כזה רקע קשה.
    יש טענה שכשרון פר גוף הוא הטוב בעולם, לא מבין את זה כי אם תוסיף לו 20 סנטימטרים ועוד משקל, כנראה שקרוסאובר כזה מהיר כבר אי אפשר לייצר, באופן כללי יותר מענין מה עומד מאחורי אייברסון הדמות ומכה אמריקה הלבנה לא יכלה לקבל אותו.

  31. ואגב הטאג׳ מאהאל באטלנטיק סיטי (שכבר לא קיים, נמכר להארד רוק קפה) לא היה בכלל שייך לטראמפ אלא הוא רק מכר את זיכיון השם שלו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט