ה-"AMERICA'S CUP" – הדבר הגדול מכולם (חובת קריאה!) /אפלטון

 *************************

 הקדמה של מנחם לס: זהו הפוסט השני של אפלטון, מפרשאי יאכטה מקצועני החי מהים, והוא אוהד ספורט הכותב לנו מאמצע האוקיאנוס. בינתיים הוא עלום שם, כמו החציל. האתר גאה שבצוות כתביו נמצאים תלמיד חטיבת ביניים שהוא סגן העורך, הנדסאי העושה את הפוסט-דוקטורט שלו באחת האוניברסיטאות היקרתיות ביותר בעולם בקנדה, נהג מונית בפ"ת, מורה ומאמן בישיבה, סטודנט לרפואה, HOMELESS בתפוח הגדול (סלח לי אלעד רבין…), ופנסיונר מגרינוויל, דרום קרולינה, המקבל הוראות מ-K-700 (שנעלם לנו) כיצד לגדל עיזה וכיצד לעשות גבינה מהחלב שלה, ושבניתוח אחרי המוות ימצאו במוחו כדורסל במקום מח!

**************************

קיץ לוהט בסן פרנסיסקו

 

מאת אפלטון

קיץ. שמש, חופים, ים, בחורות בביקיני. מה כבר יכול להיות רע?

אבל תמיד ביוני מתחילות הספקות. מה באמת נעביר קיץ שלם בלי ספורט? ואפילו אין מונדיאל או אולימפיאדה השנה. ומה האלטרנטיבות? WNBA? בייסבול רחמנא לצלן?

אז כמיטב המסורת שהתחיל מנחם בהצגת אירועי ספורט ביזאריים ש'לא הייתי רואה אם לא הייתי קורא עליהם באתר', בואו נדבר על קיץ, שמש, חופים, בחורות בביקיני- ואני לא מדבר על כדורעף חופים. אני מדבר על אירוע ספורט הסטורי, מונומונטלי בשפה של הדוקטור.

הכירו את האמריקאס קאפ.  

אין עוד ספורט המשלב גאווה, כסף, היסטוריה, מדע, טכנולוגיה וסף הסיבולת הפיזית והמנטלית כמו האמריקאס קאפ.

ואיך אפשר בלי קצת הסטוריה להכניס אותנו למוד הנכון (דמיינו חמת חלילים מתנגנת ברקע):

היה זה אחר צהריים אפרפר ב-1851 כאשר יאכטה מוזרה למראה בעלת שני תרנים הופיעה מבעד לערפילים בתעלת הסולנט, בין האי של ווייט לחופה הדרומי של אנגליה. באותו אחר הצהריים, המלכה וויקטוריה חזתה במירוץ היאכטות. כאשר היאכטה חלפה על פניה, והצדיעה על ידי הורדת הדגל שלוש פעמים, שאלה המלכה את אנשי הפמלייה מי סיים במקום השני. "הוד מעלתה", הייתה התשובה, "אין מקום שני". משפט זה, שלוש מילים בודדות, נשארו עדיין התיאור המדוייק ביותר לאמריקאס קאפ ומבטא את המרדף הבלתי נלאה למצויינות.

באותו היום באוגוסט של 1851, היאכטה "אמריקה", נציגת מועדון היאכטות הצעיר של ניו- יורק, הביסה ללא עוררין את היאכטות הטובות ביותר שהבריטים הגאים יכלו להציע. היה זה יותר ממירוץ יאכטות פשוט, היה זה ניצחון של העולם החדש על הישן, ניצחון שערער את בריטניה הגדולה ככוח הימי הבלתי מובס.

הגביע עבר לדמוקרטיה הצעירה של ארצות הברית ויעברו יותר ממאה שנה לפני שהוא עזב את ניו- יורק, ברצף הנצחונות הארוך ביותר בהסטוריה של כל ספורט.

לאחר זכייתה של "אמריקה", ג'ון קוקס סטיבנס, הקומודור של מועדון היאכטות של ניו- יורק מכר את היאכטה וחזר לניו-יורק כגיבור. את הגביע הוא תרם למועדון היאכטות תחת תנאי אחד-  הגביע יועבר בהתחרות עקבית וחברית בין אומות.

כך נולד האמריקאס קאפ, ששמו על שם היאכטה ולא האומה.

האמריקאס קאפ הוא ללא ספק הגביע הקשה ביותר לזכייה בכל ספורט. במהלך 150 השנים מאז שהתחיל המירוץ זכו בו ארבעה אומות בלבד והוא נחשב לגביע הוותיק ביותר בספורט הבינלאומי. לשם השוואה, היו תשעה תחרויות אמריקאס קאפ לפני האולימפיאדה המודרנית הראשונה באתונה ב-1896.

 

 

The Yacht 'America' Winning the International Race, by Fitz Henry Lane, 1851

 

אז איך זוכים?

הגביע מוענק למנצח במירוצי הגמר בין שתי יאכטות מתחרות. יאכטה אחת, ידועה בשם 'המגינה', מייצגת את מועדון היאכטות שמחזיק בתואר הנוכחי. היאכטה השנייה, ה'טוענת לכתר' מייצגת את מועדון היאכטות המבקש את התואר הנכסף.

כל מועדון יאכטות העומד בקריטריונים המתאימים זכאי לטעון לכתר ולהשתתף במירוצים המקדימים למירוצי הגמר. ההיסטוריה והיוקרה המשוייכת לאמריקאס קאפ מושכת לא רק את טובי השייטים בעולם והאדריכלים ומעצבי היאכטות המוכשרים ביותר ,כי אם את עשירי תבל והספונסרים עומדים בתור כדי לשים את שמם על פיסת ההיסטוריה הצפה הבאה.

 אין זה רק מבחן  למיומנויות השיוט ועיצוב מבנה היאכטה והמפרשים, כי אם מבחן ליכולות גיוס כספים, כישורי הניהול ולצוותי המשפטנים.

היאכטות המשתתפות במירוץ עברו שינוי במהלך השנים מסירות J Class באורך 20-27 מטר לסירות קטנות (ויותר זולות) באורך 12 מטר, ב-2010 הוצגו היאכטות החדשות בעלות בידונים מרובים (קטמרן וטרימרן לעומת המונוהאל המוכרות לכולנו מהמרינה בהרצליה) באורך של 27 מטרים ועיצוב של טכנולוגיית חלל, ושם עשו BMW ORACLE, השייכת לענק התכנה לארי אליסון, היסטוריה כשהחזירו את הגביע לארצות הברית לאחר 18 שנה בגלות.

ה- USA 17 של BMW ORACLE, המגינה על התואר בשם מועדון היאכטות גשר הזהב , היא מופת טכנולוגי. 200 מיליון דולר ו-130000 שעות בנייה. גופה החטוב, הבנוי כולו מסיבי פחמן ועיצוב מפרשים עילאי מביא אותה להפליג פי 2.5 ממהירות הרוח הדוחפת אותה. הקפטן, בן איינסלי, מנהל צוות של 25 אנשים- החל מטכנאים וטקטיקנים ועד למושכים בחבלים ומפעילי הגלגלות החסונים, וכל זאת בריחוף תמידי מעל המים בזוויות הנראות בלתי אפשריות  במהירות של 30-40 קשרים. (קרוב ל- 80 קמ"ש).

 

 

מיולי ועד ספטמבר, סן פרנסיסקו תארח קיץ של תחרויות. ריגטות חבריות של מגה יאכטות שבהן כל עשירי העולם ישוויצו בצעצועים היקרים שלהם (אל תחשבו שהאנשים האלו יודעים מהי תחרות חברית, הם מביאים צוותי תחרות מקצועיים ולוקחים את זה ברצינות כאילו התחרו באמריקאס קאפ עצמו), דרך מירוצי לואי וויטון, מהם תצא הטוענת לכתר, שתזכה להתמודד מול ה- USA 17 בקרב פנים אל פנים המיוחצן ביותר עד עתה. כשמדובר בשואו, תסמכו על האמריקאים שאתם עומדים לחזות בקיץ מופלא. 

 

-הטוענת לכתר השבדית "ארטמיס" התהפכה היום אחר הצהריים (9.5.2013)באימונים לקראת מירוצי לואי וויטון שיחלו ב-4 ליולי, ואחד משייטיה נהרג

פרומו לשידורי האמריקאס קאפ:

https://www.youtube.com/watch?v=ftNgw6zTgUw

  • גילוי נאות- התיאורים ההיסטורים תורגמו מהאתר הרשמי של האמריקס קאפ

    **************************************

    הערה של מנחם לס: כולם כאן כבר מדברים על 'האמריקה'ס קאפ' הזה. אני הייתי בשנות ה-70 במרוץ אחד אחרי השני – שנה-שנה כמעט – כשהמרוץ נעשה מניופורט, מחוף רוד איילנד, כי 'הניו יורק יאכט קלאב' היה HEAD AND SHOULDER מעל שאר ארה"ב והעולם, והמרוץ נערך בצפון-מזרח ארה"ב אוטומטית, עד שקלובים מקליפורניה החלו לנצח, ואז האוסטרלים, הניו זילנדים, ושאר העולם. המרוץ הזה כבר ידוע לשימצה כי כנראה אף פעם לא נערך מרוץ במים כה סוערים ורוחות כה עזות כמו ב-BAY של סן פרנציסקו. הרוחות והזרמים כה עזים, שבכל 134 שנות קיומו (עד שהפך ל-NATIONAL TREASURE ומוזיאון לתיירים), אף אסיר לא הצליח לברוח בשחייה מבית האסורים המפורסם 'אלקטראז' הנמצא במרכז המפרץ, לא יותר מ-2 מייל מהחוף. היו עשרות נסיונות כי בית הסוהר היה למעשה "פתוח" אבל כולם הסתיימו בטביעות. המרוץ יתקיים על המים האלה!

    כפי שאפלטון הסביר, האמריקה'ס קאפ היא התחרות העתיקה ביותר בכל הספורט המודרני כשהתחרות מתקיימת שנה-שנה מאז היווסדה ב-1851 ע"י הרויאל קלאב באנגליה שנאלץ להעביר אותה ב-1857 לניו יורק יאכט קלאב שזכה בו שנה-שנה ללא הפסק עד 1983, – רצף הנצחונות הארוך בכל ההסטוריה של הספורט – השנה שבכל ארה"ב נגרמה רעידת אדמה כשהיאכטה האוסטרלית "אוסטרליה II" מפרת', אוסטרליה, ניצחה במרוץ, והגביע היקרתי שבניו יורק חשבו שמקומו בתפוח הגדול כמו האמפייר סטייט בוילדינג עבר ליבשת DOWN UNDER. מאז ועד היום הגביע התרוצץ רק  ב-4 במקומות שונים בעולם עד שמצא מקומו  בסן פרנציסקו. עד מתי? נדע רק בקיץ.

    התמונות הללו נילקחו מארכיון התמונות של ספורטס אילוסטרייטד בחודש האחרון במפרץ סן פרנציסקו



 

 

 

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 38 תגובות

  1. לזיכרו של אנדרו "בארט" סימפסון שנהרג אתמול בהתהפכות ארטממיס הטוענת לכתר.
    שייט ענק בעל 2 מדליות אולימפיות.

    (ומנחם, אמנם באוקינוס האטלנטי אבל יותר קרוב לשבועיים הפלגה מחופי פלורידה)

  2. רואים שאתה מפליג על מנועיות 🙂
    הנה הקורדינטות אם תרצה למצוא אותי:
    17deg00.86' N
    61deg46.5' W
    רמז: חופים לבנים, ים טורקיז, יערות גשם ומוזיקת רגאיי בלי הפסקה

  3. כתבה מרתקת, תודה רבה. מותו של מדליסט העבר בהתהפכות הינו דבר עצוב מאד. זה לא צריך לקרות בספורט אך לצערנו קורה מפעם לפעם.

    מנחם, ההקדמה שלך ריגשה אותי, עד כדי כך שמיהרתי להראות אותה לחברה שלי שהתלהבה גם היא. אני גאה להשתייך לקהילת האתר הזה ולאנשים הטובים, אוהבי הכדורסל, שמרכיבים אותה.
    בריאות ואושר!

    1. מדהים ממש! באחת התמונות הימאים של היאכטה נראים כנמלים בגובה של 5-6 מטרים מהמים תלויים על קצה הקטמרן. אפלטון, כתוב, כותב עוד!

  4. כתבה מעולה, אני שמח שהצטרפת לצוות הכותבים שלנו.

    כמו כן יש חשיפה גדולה באתר לענפי ספורט אחרים וזה מעולה, נקווה שנמשיך.

    1. אני לא רוצה לדרוך על רגלו של אפלטון, ובמאמרים באים הוא יסביר יותר על החוקים וכו', אבל כשאני הייתי מעט מחובר לענף כעתונאי ואחד שמת על הים, אני זוכר שהטענה הגדולה נגד הניו יורק יאכט קלאב היתה שהם משנים את החוקים משנה לשנה כדי שיתאימו ליאכטות שלהם ולכן מעל 100 שנה אף יאכטה לא יכולה היתה לנצח אותם. אני משער שהרבה השתנה מאז. אגב, טרנר (מייסד ה-CNN) היה קפטן מנצח כמה שנים טובות.

    2. ד בר אחד אני יודע על בטוח: המרוץ נערך רק פעם בכמה שנים. קודמים למרוץ הודעות עליו, יאכט קלאב המודיעות על רצון להשתתף, הכנת פרוטוקולים וחוקים, ועוד ועוד, ואז בניית יאכטות מיוחדות. אם אני לא טועה ב-150 שנות המרוץ התקיימו לא יותר מ-35-40 מרוצים. אל תשכח שבניית יאכטה כזאת מהתכנון ועד המוצר הסופי לוקחת שנים ועולה מאות מיליוני דולארים (כמובן כולל כל המערכת של בניית היאכטה מה-BLUE PRINT ועד המוצר הסופי כשהכל נעשה בסודי סודיות).

    3. יכול להיות שטעיתי בקשר לטרנר. צריך לבדוק. התבלבלתי עם דניס קונור המכונה "מיסטר אמריקה'ס קאפ". יכול להיות שטרנר השקלי כסף לבניית יאכטה למרוץ עבור קונור, והיה אחד "המלחים" שלו. אני אבדוק.

  5. אפלטון
    המאמר סופר דופר.
    כאיש ים שגלש היום בהנאה רבה ויודע כמה הטכניקה חשובה בכל סוג של ספורט ימי שיש בו מפרש אני דורש עוד כתבות כאלה וגם סיקור מתמשך של התחרות עם לינקים בזמן אמת:)

  6. תודה לכולם,
    אני אשמח לכתוב מאמר המשך לקראת סבב מירוצי לואי וויטון שיחלו ב-4 ליולי. שם נפרט על החוקים, קצת רכילות ומידע על המתמודדים להכניס עניין לכל הספורט הסבוך של השייט התחרותי

    1. אם אפשר אז גם קצת פרשנות
      מה שהכי מעניין אותי זו טכניקה בשייט. אמנם ימי התחרויות והפרירייד מאחורי ואינני מוצא עניין בהן יותר ויעידו הגלשנים שלי שהם פריסטייל ו-וויב
      ובכל זאת כשיש מראן שכולו קרבון ומפרשים של מעצבי צמרת ב 200 מליון אז מעניינות הטעויות בשיוטים שעולות בנצחונות לפעמים.

      1. נשתדל לתת גם פרשנויות בלייב (אני מקווה שאני אהיה במקום עם קליטה של אינטרנט אבל גם אם לא אני מתחייב להכניס שייטים מקצועיים לאתר שיתנו את הפרשנות שלהם, אם מנחם יסכים כמובן:).
        אין ספק שהגורם האנושי הוא הקובע בין ניצחון להפסד, ברמה הזאת כל מאית שנייה חשובה וכל טעות קטנה יכולה לעלות בהפסד במקרה הטוב ופציעה במקרה הרע
        השנה גם מנסים "להביא את השייט אל ההמונים" כמו שרק האמריקאים יודעים אז יהיו המון תחרויות קרובות לחוף ו"יפשטו" את החוקים. אני אכתוב על זה אחרי שיגמר הפלייאוף 🙂

        1. יש לך חופש מחלט לכתוב על כל מה שבא לך, ואשמח לשמוע ממומחי שייט אחרים. הים זה הדבר השלישי האהוב בחיי אחרי נשים והופס. אני נולדתי ברח' התכלת 31 בבת גלים (היום רציף מרגולין) לפני שבנו את הרציף, ובחורף הגלים המתפוצצים התיזו מים עד חדר המיטות שלי דרך החלונות הישנים של אז.
          בגיל 7 אני וכמה חברים "בנינו" את הרפסודה הראשונה שלנו כשקשרנו כמה קורות מעץ, ויצאנו לים, עד שבמרחק של איזה קילומטר – קילומטר וחצי מהבריכה של בת גלים הקרשים החלו להיפרד מהקשרים שקשרנו אותם, ושחינו לכיוון החוף בכוחותנו האחרונים. כ-400-500 מטר מהחוף איתן אלבגלי ואחיו שאול הגיעו עם ה-'איקסית' שלהם והעלו אותנו לסירת המפרש.

          1. הגל הכי טוב בארץ בבת גלים. וגם לגלשני רוח כל שנה בחורף יש את הסטורם ריידר שמי שלא ראה חבורה של מתאבדים שיעים בחג הזה שהם מרביצים לעצמם לא יבין את התענוג

          2. מ"ל
            בת גלים לנצח נצחים.
            אם אכן תגיע סערה השבוע, אני והחבר'ה שם.
            אני וחבר דיברנו על לשכור שם דירה על הים ולהשכיר אותה בשכירות משנה לכ 30 גולשים אחרים שרוצים להגיע כמונו ברכבת מהמרכז לסערות ולמזרחיות. דרושה דירת קרקע זולה על הטיילת עם מקלחון, דוד שמש וקולטים חדשים. הדירה שתשמש כמחסן לציודי הגלישה שלנו, מקום מפגש לאחרי הגלישה ומי יודע למה עוד:). מקווה שגם בנות בעסק!

  7. המאמר וכן התוספות של מנחם הביאו אותי לקרוא בשקיקה על ענף מדהים (גם מבחינה הסטורית), שלא ידעתי עליו דבר.

    תודה רבה לשניכם

  8. הדבר המדהים ביותר הוא שבניית היאכטות והתכנון מייצרים מפלצת המהירה פי שניים מהרוח הדוחפת אותן! מבחינה הידרו-מכנית זה ממש פלא וגאוניות הנדסית.

      1. בוודאי!
        עד כמה שאני מבין יש שם מבנה הנדסי שמפרש ענק "אוסף" כמות רוח גדולה ואז משתמשים באנרגיה של הרוח הזאת לדחוף מפרש הרבה יותר קטן. משהו כזה.

          1. המעבר של הרוח ממפרש למפרש והתיזמונים הם מפתחות לניצחון.
            למשל כשהרוח יורדת המיומנות בהוצאת החלוץ (המפרש המעוגל שנפתח לפתע) היא לפעמים המפתח לניצחון. העברת הרוח לראשיים (ככה אני קורא למפרשים הקבועים) שהם עיצוב צמרת זה תכנון הנדסי מדהים והכל היום מתוכנן בעזרת תוכנות מחשב שפותחו במיוחד עבור מספר די מצומצם של מראנים כאלה.

  9. מנחם, אני חוזר עכשיו ממגרש הכדורסל האהוב עליך בעולם, ואני לא מדבר על הגארדן אלא על ההוא בשדרה שישית רח שלוש. הלכתי ללמד כמה שחומי עור איך לשחק כדורסל ונתקלתי במראות קשים … אושרי ותורגי (איפה אנה לעזאזל) מצלמים שם איזה סדרה. הם שחקנים דרג ז.
    אחלה כתבה אפלטון, תצא מהארון עם השם.
    מההומלס בתפוח הגדול

    1. קבלת מבטים קשים כי רצית להכניס להם "משחק קבוצתי" כמו שמשחקים בגונן ובכפר בלום. אני מצאתי (ושלחתי להפועל גליל עליון) שם את הפוינט גארד הטוב ביותר ששיחק בגליל עליון (כולל וינפרי)

        1. גם מולי קצורין וגם עמית גל (המנכ"ל הפסיכי שלכם) אמרו לי לפני 3-4 שנים שלגליל לא היה אף פעם שחקן טוב כמו וויין פרימן שמצאתי במגרש המשחקים בשדרה ה-6 ורח' 4, בימים שטובי השחקנים בעיר היו מגיעים לשם בקיץ. אתם צעירים מדי לדעת. הצרה שמצאתי אותו מוקדם מדי והבאתי אותו מוקדם מדי. אילו זה היה גקורה 10 שנים אחרי, היום הפסל שלו היה ניצב בתל-חי ליד הפסל של טרומפלדור!

          1. מנחם ראיתי יותר משחקים של ווין פרימן ממה שראית אנ בי אי. ועדיין קרל ווינפרי היה האחד והיחיד. דרך אגב קצורין היה המאמן שלנו בזמן שאימן את הבוגרים בגליל. איש נדיר

    1. זה טכניקה בעבודת הצוות ולדעת איפה להיות על המראן באותה השניה הנכונה בשביל לפזר משקל בצורה נכונה. אי אפשר ללמוד את זה ממש בבית ספר למראן תחרותי כי אילו חושים שמתפתחים עם הזמן.
      החכמה בשיוט, גלישת רוח וקייט זה להשתמש בכל החושים או לפחות ברובם ולהיות מרוכזים חלק ניכר מהזמן.
      האמת? משתלם כי ההנאה לפעמים כמעט אורגזמתית:)

להגיב על מנחם לס לבטל

סגירת תפריט