פרויקט אגדות כדורסל II: דווייט הווארד – 'סופרמן' / ניב שכטר

פורסם ב - 13. יול, 2018 ע"י ב - 50 אגדות הכדורסל II, כללי

ישנו קושי אובייקטיבי בכתיבה מסכמת קריירה של שחקן פעיל. הקושי הוא פרספקטיבה.

בעודי כותב שורות אלה, בשלהי יוני 2018, דווייט הווארד, בגיל 32 עובר קבוצה חמישית בארבע שנים, לאחר שסיכם על ביי אאוט מהברוקלין נטס שרכשה אותו בכדי להיפטר משכר עתידי.

כל הזכרונות הטריים שלנו מהקריירה של הווארד, אולי הסנטר הדומיננטי ביותר מאז שאק, הם זכרונות של אכזבה ומרירות.

אבל לפני שנטבע במה שעבר על סופרמן בשנים האחרונות, בואו ונחזור אחורה לימים טובים יותר.

פרולוג

דווייט דיוויד הווארד נולד באטלנטה בשנת 1985 למשפחה נוצרית אדוקה ממעמד הביניים. אביו היה איש צבא ואימו כדורסלנית לשעבר.

מגיל צעיר, הווארד סומן כדבר הבא בכדורסל האמריקני ושיחק באקדמיה פרטית עם אחת מתכניות הכדורסל הטובות במדינה. בכל שלב, מגיל הילדים ועד גיל תיכון, הווארד הצטיין בכל עמדה בה שיחק. מעמדת הגארד ועד עמדת הפאוור פורוורד. הוא היה זריז, חזק, גבוה ואתלטי מכל מי שמסביבו. בשנת הסיום שלו את התיכון הוביל את קבוצתו, ביחד עם ג'וש סמית' לרקורד של 31-2 ואליפות המדינה כשהוא מציג ממוצעים של 25 נק', 18 ריב', 3.5 אס' ו-8 חסימות למשחק ונחשב לשחקן התיכונים הטוב בארה"ב.

לאחר שראה את אלילו קווין גארנט הולך ישר מהתיכון למקצוענים, הווארד החליט לעשות את הצעד וללכת לדראפט 2004 בסיום התיכון.

השנים הראשונות (אורלנדו 2004- 2007)

אורלנדו מג'יק בחרו בהווארד בבחירה הראשונה לאחר שהקבוצה היתה בפירוק מנכסיה, נפטרה מטרייסי מקריידי וניצחה 21 משחקים בלבד.

הווארד, ששיחק כפאוור פורוורד בעונת הרוקי, הביא שינוי מיידי והעמיד ממוצעים של 10 נק' ו-12 ריב' למשחק תוך שהוא שובר שיאי ליגה שונים. השחקן הצעיר ביותר לקבוע דאבל דאבל, השחקן הצעיר ביותר להעמיד ממוצע ריב' של ספרות כפולות, השחקן הצעיר ביותר להגיע למשחק של 20 ריב' והשחקן היחידי שהגיע ישר מהתיכון ופתח בכל 82 המשחקים של קבוצתו. למרות כל זאת הווארד נבחר שלישי בתחרות לרוקי העונה מאחורי אמקה אוקאפור ובן גורדון.

בשנתו השנייה הווארד כבר הוסיף 10 ק"ג של שרירים, ובאורלנדו החליטו שהוא מוכן לעבור לעמדת הסנטר.

הגזרה החדשה של הווארד הפכה אותו לשחקן דומיננטי בצבע והאתלטיות המתפרצת יחד עם החיוך הבלתי נגמר הפכו אותו לאחד השחקנים המסוקרים בליגה.

כשהוא משתפר בכל שנה, יחד עם קבוצתו, הווארד נבחר לאולסטאר הראשון שלו בשנתו השלישית, מעמיד ממוצעים של 17.6 נק' ו-12.3 ריב', כשהוא משחק שנה שלישית רצופה בכל 82 המשחקים ומוביל את הליגה במספר ריבאונדים כולל ושני באחוזים מהשדה. הוא סיים את העונה כשהוא נבחר לחמישיית ה-NBA השלישית ומגיע לראשונה לפלייאוף מהמקום ה-8. (מודחים בסיבוב הראשון בסוויפ לפיסטונס).

שנות הסופרמן (אורלנדו 2007-2010)

לקראת שנת 2007-8 ידעו אורלנדו שיש להם משהו מיוחד ביד. סטן ואן-גנדי בחר באסטרטגיה להקיף את האיש הגדול בקלעים כדי לפתוח לו את הצבע ולאפשר להווארד את החופש לעמוד עם הפנים אל הסל כפי שהוא אוהב תוך שהוא מנצל את הזריזות והאתלטיות שלו כנגד כל מי שעומד מולו. היידו טורקגולו ורשאד לואיס הובאו לקבוצה כדי לעזור בפן ההתקפי ואורלנדו נראתה לפתע כמו קונטנדרית.

באולסטאר 2008, השני שלו ברציפות, הוא גם זכה בתחרות ההטבעות כשהשתמש בגימיקים שונים שלא היו מוכרים עד אז.

אורלנדו סיימה את השנה עם 52 ניצחונות בראש הבית הדרום מזרחי לראשונה מזה 11 שנים. הווארד סיים את העונה עם 20 נק', 14 ריב' ו-2 בלוקים למשחק כשהוא מפגין דומיננטיות בשני צידי המגרש.

בפלייאוף, אורלנדו השמידו את טורונטו של כריס בוש בסיבוב הראשון כשדווייט קולע 25 נק' ו-22 ריב' במשחק הראשון, 29 נק' ו-20 ריב' במשחק השני וסיים את הסדרה במשחק 5 עם עוד משחק של 20 נק' ו-20 ריב' יחד עם 3 חסימות.

בסיבוב השני דטרויט התגלתה כמשוכה גבוהה מדי, אך הווארד הפך לאחד השחקנים הדומיננטיים בליגה.

בשנה שלאחר מכן אורלנדו כבר השיגו 59 ניצחונות ודווייט הווארד הפך לכוח שאי אפשר לעצור.

בגיל 23, אחרי אולסטאר שלישי ברציפות, כשהוא מנפק עוד עונה של 20+ נק' ומוביל את הליגה בריבאונדים (13.6) וחסימות (2.9), הפך לשחקן הצעיר ביותר לזכות בתואר שחקן ההגנה של השנה.

אורלנדו, עם חבורת הקלעים והווארד באמצע, הפכה למרענן הרשמי של הליגה והמשיכה להתקדם בפלייאוף. בסיבוב הראשון, ללא ג'מיר נלסון הפצוע, עברו את פילדלפיה אך בסיבוב השני חיכתה להם האלופה הגאה מבוסטון. דווקא שם החלו החיכוכים בינו לבין המאמן כשדווייט אומר בתקשורת שהוא צריך לקבל את הכדור יותר. למרות זאת, אורלנדו הצליחו לעמוד במשימה ועברו את האלופה ב-7 משחקים.

בגמר המזרח חיכתה להם משוכה קשה בדמות קליבלנד וה-MVP המכהן, לברון ג'יימס. במשחק השישי והמסכם, הווארד שם חותמת כמפלצת פלייאוף עם שיא קריירה של 40 נק' יחד עם 14 ריב' ואורלנדו המפתיעה עולה לגמר הליגה הראשון שלה מזה 14 שנה.

בגמר הליגה חיכתה להם הלייקרס של קובי בריאנט, ובמצב 2:1 ללייקרס אורלנדו הפסידו בבית בהארכה, למרות משחק של 21 ריב' ו-9 חסימות מהווארד. הלייקרס גמרו את הסיפור בבית במה שבדיעבד היתה נקודת השיא בקריירה של האיש הגדול.

בשנה שלאחר מכן, הווארד שוב הלך לאולסטאר, שוב זכה בשחקן ההגנה של השנה, שוב הוביל את הליגה בריב' וחסימות (היחידי לעשות זאת פעמיים, ועוד ברציפות), ואורלנדו שוב ניצחו 59 משחקים. בפלייאוף הם הגיעו עד גמר המזרח, אבל הפעם נפלו מול בוסטון ב-6 משחקים.

הווארד, לאחר 6 עונות בליגה, בגיל 24, כבר עמד עם 4 הופעות אולסטאר, פעמיים שחקן ההגנה של השנה, הופעה בגמר הליגה, והופעה בגמר הקונפרנס. כשהוא מפסיד 3 משחקים בלבד מתוך 492 המשחקים הראשונים בקריירה שלו, הוא נראה כמי שהולך להיחשב כאחד מהגדולים ביותר ששיחקו את המשחק.

2010-2012 – התסכול

הווארד המשיך להופיע באולסטאר, שוב זכה בפעם השלישית ברציפות בתואר שחקן ההגנה של השנה, וקלע 23 נק' עם 14 ריב' למשחק, אך נראה שהמתחים בינו לבין הקבוצה עולים. הוא הוביל את הליגה בעבירות טכניות וירד משמעותית באחוזים מהעונשין (מ-60% לפחות מ50%) מה שהצביע על התסכול הגובר שלו.

הווארד החל להתלונן שהוא לא מנוצל מספיק ודרש טרייד מהקבוצה בטענה שלא שמים לצידו שחקנים שיכולים להתחרות על אליפות. החיכוכים המשיכו גם בעונה שלאחר מכן, כשהשיא היה הראיון הביזארי עם סטן ואן גנדי לאחר שזה הודיע לעיתונאים שהווארד דרש את פיטוריו באחד מהרגעים המביכים והבלתי נשכחים בהיסטוריה של הליגה.

2012- 2018 – שנות הנדודים

ב2012 הווארד הועבר בטרייד ללוס אנג'לס לייקרס לאחר שהודיע לקבוצה שלא יחתום על הארכת חוזה ויעבור ניתוח בגב שישבית אותו בעונה הבאה אם דרישתו לא תמולא.

הלייקרס, שהביאו גם את סטיב נאש, קיוו לריצה נוספת לאליפות, אך שורה של פציעות וחיכוכים בין הכוכבים לא נתנה שקט. הווארד עצמו סבל מפריצת דיסק בגב אך נראה שהבעיה העיקרית היתה בגישה השונה למשחק בינו לבין כוכב הקבוצה הבלתי מעורער- קובי בריאנט.

הווארד תמיד היה נראה מוחצן וחייכן. אצל שחקנים רבים, בדיחות הדעת והחיוכים גם לאחר הפסדים לא התקבלו בהבנה. קובי בריאנט בטח שלא היה מוכן לזה, וקבוצת הכוכבים תחת מייק דאנתוני נראתה בכאוס מוחלט. למרות שהצליחו לעלות לפלייאוף, העונה המאכזבת והביקורות על הגישה שלו צרמו להווארד והוא החליט לעבור ליוסטון רוקטס לשחק לצד הכוכב העולה- ג'יימס הארדן.

העונה הראשונה ברוקטס היתה טובה ונראה שהחיבור בין המאמן קווין מקהייל להווארד עובד. הווארד סיים אותה עם 18 נק' ו-12 ריב' למשחק אך יוסטון הפסידו לפורטלנד בסיבוב הראשון. את עונתו השנייה ברוקטס הווארד פתח היטב אך נפצע כבר במשחק העשירי של העונה והחמיץ 41 משחקים. למרות הפציעה, יוסטון בראשות הארדן ניצחו 56 משחקים ועלו לפלייאוף מהמקום השני במערב. בפלייאוף, הווארד התגלה כגורם משמעותי ועזר ליוסטון להגיע לגמר המערב לאחר ניצחון הירואי על הקליפרס בסיבוב השני.

למרות ההצלחה, הווארד לא אהב את העובדה שזו כבר לא היתה קבוצה של שני כוכבים, זו היתה הקבוצה של הארדן.

הוא דרש את הכדור בפוסט, ותלונות על כך שהוא לא מקבל את הכדור מספיק צפו ועלו בכל הזדמנות. בעונה שלאחר מכן כבר היה ברור שהקרע בין שני הכוכבים בלתי ניתן לאיחוי. מקהייל איבד את חדר ההלבשה הקרוע ופוטר לאחר 11 משחקים בלבד, הקבוצה ניצחה 41 משחקים בלבד ועלתה לפלייאוף מהמקום ה-8 כדי להפסיד בסיבוב הראשון.

ביוסטון ידעו שהווארד לא נשאר ובגיל 30, בעונתו ה-12 בליגה הוא בחר לחזור הביתה לאטלנטה וחתם על חוזה של 70 מיליון דולר ל-3 שנים כדי לשקם את הקריירה שנראתה בנסיגה משמעותית.

גם באטלנטה צפו ועלו אותן בעיות. תלונות של הווארד על כך שהוא לא מקבל את הכדור. טענות של הקבוצה שהוא מסרב לשחק תחת המסגרת הקבוצתית וכישלון מקצועי.

בשנת 2017, לאחר שנה אחת בלבד, העבירה אטלנטה את הווארד בטרייד לשארלוט הורנטס, שלאחר שנה, העבירה אותו בפעם הרביעית בארבע שנים לקבוצה אחרת- הברוקלין נטס. לאחר הסכם הביי אאוט, הווארד החל בנסיון אחרון בהחלט לעזור לקבוצת פלייאוף וחתם בשכר מינימום בוושינגטון וויזארדס.

בגיל 32, נראה שהקריירה של הווארד, הולכת לכיוון אחד- והוא למטה. אך האם עונה מוצלחת שלו ושל הקבוצה תוכל לשקם את המוניטין של מי שבעבר נקרא, ולא בכדי- 'סופרמן?'

סיכום

למרות החצי השני המאכזב של הקריירה שלו, מקומו של דווייט הווארד בהיכל התהילה מובטח.

8 הופעות אולסטאר, 3 פעמים שחקן ההגנה של השנה, 5 הופעות בחמישייה הראשונה של העונה ו-4 הופעות בחמישיית ההגנה הראשונה.

הווארד היה עילוי אתלטי ששלט בליגה בשיאו, אך חוסר בגרות וחיכוכים עם המאמנים והכוכבים שלצידו, לא אפשרו לו להטביע חותם כאחד השחקנים הגדולים ששיחקו את המשחק כפי שציפינו ממנו לאחר 6 השנים הראשונות בליגה.

את עונת 2018-19 יפתח בוושינגטון וויזרדס, הונו מוערך ב115 מיליון דולר ממשכורות ופרסומות.

להווארד 5 ילדים מ-5 נשים שונות שהוא מכיר בהם, ושמועות מספרות שמספר הילדים שלו עולה על 8. טוב לעתיד הכדורסל האמריקני, אך לא בטוח שכל כך טוב לחשבון הבנק שלו לאחר הפרישה.

 

הווארד והשאלה שמרחפת מעל הקריירה שלו- Could he get serious for a moment?

48 תגובות ל - “פרויקט אגדות כדורסל II: דווייט הווארד – 'סופרמן' / ניב שכטר”

  1. סוסמעץ

    13. יול, 2018
    08:12

    דוויט האוורד הוא הכל חוץ מאגדה

    Reply to this comment
    • הציפור הנדירה

      13. יול, 2018
      13:32

      הוא שיחק כאגדה במשך 6 עונות, אך חוסר בגרות כבוגר גרמו לנפילה לא מחויבת. אמנם גם הפציעות גרמו לירידה אך האישיות הבעייתית החריפה את הירידה.

      Reply to this comment
  2. Mbk

    13. יול, 2018
    08:21

    מעולה אפלטון
    קראתי את החלק הראשון פעמיים כי חלק מהמספרים שם לא נראו לי אמינים 🙂
    שחקן שדעך בצורה קיצונית ,הוא היה חומר ל MVP
    אחרי הפציעות ולאחר שאיבד מהאתלטיות חלה ירידה חדה אצלו
    ההישג שלו להיות מלך הריבאונד ומלך והחסימות ביותר מעונה אחת הוא פשוט נדיר
    הוא בהחלט יכל להיות במקום אחר עם הקריירה שלו
    השנים שלו אחרי אורלנדו היו פשוט לא טובות מספיק

    Reply to this comment
    • תומר השני

      13. יול, 2018
      17:17

      לפי השנים הראשונות דוויט היה שחקן HOF היה פשוט מדהים באתלטיות שלו אבל מאז שעזב את אורלנדו עבר ניתוח האתלטיות הדרדרה האישיות שלו השתלטה והוא הוא במגמת ירידה חזקה קארים אמר עליו שהוא חייב לפתח עוד כלי נשק התקפיים . אני מקווה שבוושינגטון הוא ימצא את מקומו אבל רוב הסיכויים שלא

      Reply to this comment
  3. עידו גילרי

    13. יול, 2018
    08:43

    הפסקה הראשונה שלך מאד נכונה וחשובה.
    גם השורה התחתונה מדויקת – הווארד יהיה ב HOF.

    Reply to this comment
  4. פאקו

    13. יול, 2018
    08:47

    מעולה ניב. תודה רבה.
    שחקן עם פער פסיכי בין הפוטנציאל לבין הראש.

    Reply to this comment
  5. שמעון טבדי

    13. יול, 2018
    09:26

    שחקן הגנה אדיר בשיאו ונגר על בהתקפה. כל העונות לא שיפר טיפה את משחק ההתקפה שלו, מאד חד גוני ובוק והתשוקה שלו כמו 99 אחוז מהשחקנים נעלמה תוך כמה עונות (אי שם ב2011).

    אני לא שופט אותו על הדיחות והחיוכים, זה זכותו, חיוכים לא מורידים מרמת הקרבה ורצון באמת, אלה סתם שטויות של התקשורת.
    שאק היה הכי ליצן ועדיין דרס, לא צריך להיות עם פרצופים זועפים רק כמו קובי, ראס או לברון או פרצופים ללא רגש כמו קאווי, טימי והארדן, אפשר גם לחייך ולהשתטות כמו שאק, דוויט וקרי, אין לזה שום קשר לרצון לנצח.

    זה כמו אלו שמתעצבנים שאחרי הפסדים שחקנים חוגגים, מה רוצים שישבו באבל? כולה משחק, נגמר וזהו ממשיכים בחיים.

    הבעיה אצלו שהוא חשב שהוא סופרסטאר והעריך את עצמו יתר על המידה, הוא יכול להאשים את עצמו שלא שיפר בכלל את ההתקפה שלו.

    Reply to this comment
    • ד"ר רזי הופמן

      13. יול, 2018
      09:42

      +100

      Reply to this comment
    • צ'ומפי

      13. יול, 2018
      10:54

      שחקן עם 20+ נקודות למשחק (באחוזים טובים!) בקבוצת פלייאוף זה לא נגר על. מה זה משנה עם הוא היה מוגבל בצורה כזאת או אחרת, הוא הביא את התפוקה של שחקן התקפה מעולה בשיאו – נגר זה לא.

      Reply to this comment
    • נתנאל

      13. יול, 2018
      11:03

      וגם שאק עיצבן את קובי בגישה שלו ואם היתה לו גישה אחרת הוא כנראה היה goat אבל מצד שני הוא לא היה שאק..

      Reply to this comment
    • הציפור הנדירה

      13. יול, 2018
      13:34

      ראית את הנתונים ההתקפיים שלו?

      Reply to this comment
      • שמעון טבדי

        13. יול, 2018
        14:06

        יש פה אנשים שלא מבינים שאני אומר נגר זה לאו דווקא אפס מאופס אלא מוגבל. דוויט בסגנון המשחק שלו היה מאד נגרי, נראה חוטב עצים, הכוח הפיזי שלו בצעירותו ויעילות מקסימלית של ון גנדי שמיקסם את יכולותי גרמו לו להגיע ל20 נק בשנות השיא וזה במזרח אבל צורת משחקו וסגנונו היה נגרי לחלוטין. תמיד קראתי לו חוטב עצים.

        Reply to this comment
        • יואל יצרן בובות מדופלם

          14. יול, 2018
          00:20

          התאגיד מכר אותו בזול.
          אסור להתעסק איתם

          Reply to this comment
  6. מנחאלס

    13. יול, 2018
    09:52

    לא זכאי להיות ב50 אגדות….אם כבר ב100 אגדות וגם זה לא בטוח….

    Reply to this comment
  7. טאקי

    13. יול, 2018
    09:55

    מאוד מעניין, שחקן מבוזבז לדעתי.
    אני לא יודע אם ייחשב לאגדה אחרי שיפרוש, אבל כן שחקן של היכל תהילה. חבל שנשרף כל כך מהר.
    ואגב, משהו שהפריע לי גם בקטע הקודם שכתבת:
    אפילוג הוא סוף דבר, הקטע המסכם שמגיע אחרי שהמחזה נגמר.
    אתה מתכוון בפתיח שלך לפרולוג

    Reply to this comment
    • אפלטון

      13. יול, 2018
      10:56

      וואי נכון! משהו ממש הציק לי בשני הפוסטים ולא הצלחתי להבין מהו.
      פאדיחה רצינית.
      תודה

      Reply to this comment
  8. איש הערפל

    13. יול, 2018
    10:02

    לא מבין למה ייכנס להיכל התהילה ולמה הוא אגדה, עוד אחד מעשרות אם לא מאות סיפורים של שחקנים עם ים כשרון שלא מומש במלוא הפוטנציאל, ואם יש משהו שמסמל יותר מהכל למה – כל מה שנזכור ממנו זה את תחרות ההטבעות ההיא.
    תכלס ההחתמה הנוראית של דאנטוני גמרה לו את החותם על הקריירה, תוהה אם היה מאמן אחר, אולי זה היה נגמר אחרת אבל אותה עונה בעצם היתה העונה הרלוונטית האחרונה שלו (ואפילו אחרי כשקובי נפצע, הוא לא עשה כלום).

    Reply to this comment
  9. סער ברעם

    13. יול, 2018
    10:03

    מקרה ראש קלאסי. מה אתה צריך את הכדור בפוסט? עברנו את הימים האלה, ואם קבוצה מצליחה, תקבל מקסימום.
    כמו שאפלטון כתב במילותיהן של הקבוצות שלקחו אותו: לא מתאים למשחק קבוצתי. או לא מבין את המשחק הקבוצתי.

    Reply to this comment
  10. שייקה

    13. יול, 2018
    10:13

    מצוין.
    יצא לי לראות רק את החצי השני והלא כל כך מחמיא של הקריירה שלו, אבל די ברור שמדובר בצד הלא נעים של המשוואה (אי שיוויון?) כישרון-כישלון. נתונים פיזיים מדהימים, מספרים גדולים, ודומיננטיות שלא תורגמה ליציבות. כנראה שבמקרה שלו השילוב של האופי וההתנהלות עם הסיטואציות אליהן נקלע פשוט לא עבד…

    מה שמדהים אותי זה איך עדיין קבוצות בוחרות לקחת עליו צ׳אנס. מבין את המשיכה, אבל בחייאת.

    Reply to this comment
  11. נתנאל

    13. יול, 2018
    11:05

    שילוב של מקרה ראש קשה ותקופה שהליגה בדיוק עוברת שינוי שמוביל ליחות במעמד של הסנטרים גרמו לו לסיום מאכזב

    Reply to this comment
  12. אסף

    13. יול, 2018
    11:09

    קודם כל תודה רבה, נתת לי עוד מידע על שחקן שתמיד אהבתי את משחקו ואת תמימותו כביכול
    יש לי בעיה עם האגדות שקבע הצוות, מסיבה פשוטה: אם היום הייתם צריכים להרכיב את 50 האגדות של כל הזמנים, רובם המוחלט לא היה נכנס. לכן לדעתי יש להתחיל עם האגדות האמיתיות (לברון, וייד, קובי וכו') ורק לאחר מאן להמשיך לשאר
    לא בא לזלזל בעבודתו של אף אחד, סתם נקודה למחשבה

    Reply to this comment
    • אפלטון

      13. יול, 2018
      11:20

      נראה לי שצריך להבהיר כאן- מדובר על 50 האגדות מאז פרוייקט 50 האגדות הקודם שיצא (לדעתי בשנת 96).
      בעצם צריך היה לבחור ב50 השחקנים הטובים מאז שנות ה2000, כשסף הגיל הלא רשמי הוא 25 (שלדעתי נמוך מדי אבל ניחא).

      Reply to this comment
      • אסף

        13. יול, 2018
        12:11

        אני מבין את זה, בדיוק בגלל זה אמרתי להתחיל עם האגדות האמיתיות ואחרי זה להמשיך ולהשלים ל50

        Reply to this comment
        • אפלטון

          13. יול, 2018
          13:27

          לעשות דירוג כאילו?
          האמת שזה היה רעיון מצוין, אבל אז נתקלים בבעיות אחרות כמו מי מחליט על הדירוג ואיך לבצע אותו.
          הפרויקט הזה יצא ספונטני מהצעה של מנחם במייל, עם קובץ אקסל נקי וכל אחד מהכותבים פשוט רשם שחקן שהוא חושב שמתאים להיכנס ב50, בלי סדר או דירוג מסוים.
          אולי בסיום הפרוייקט יהיה מעניין לעשות דירוג על פי סקר גולשים.

          Reply to this comment
          • הציפור הנדירה

            13. יול, 2018
            13:39

            גם בלי דירוג מדויק צריך היה להתחיל מאלו שיחשבו ללא ספק לשחקנים היסטוריים כמו קארי, קיירי, וייד, קובי, לברון, דוראנט, דאנקן, גארנט, וכדומה.

          • אפלטון

            13. יול, 2018
            13:43

            אולי, רק כשצריך לגייס כ30 כותבים בזמן קצר קצת קשה להתחיל לסדר ולתאם מבחינת תאריכים.
            עדיין יהיה נחמד לשים בסוף את הרשימה ולתת לגולשים לבחור את הדירוג

          • אסף

            13. יול, 2018
            15:35

            מובן עניין הלחץ בזמן, מחכה לדירוג בסוף הפרויקט 😁

  13. בוני

    13. יול, 2018
    11:23

    הגבוה האחרון שהוביל קבוצה לגמר נבא.

    כל החכמים פה שיורדים על דוויט הם אוהדי הלייקרס או חסרי הבנה שלא ראו אותו לפני הפציעות גב.

    Reply to this comment
  14. דביר

    13. יול, 2018
    11:27

    היה בשיאו השחקן השני הטוב בליגה אחרי לברון. עם ווקר ודרק רוז נכנסו לפה אז בטח שלהווארד יש מקום. אין ספק שמדובר בפספוס עצום .

    Reply to this comment
  15. Berch

    13. יול, 2018
    11:34

    שחקן מעולה עם מנטאליות של ילד שלא התבגר.
    בניגוד לשאק שעשה מהתנהגות ילדותית קריירה דוויט נכנע לצד האפל של הכח הזה…
    אהבתי מאמר אתו (נדמה לי שסמיילי תרגם) שהוא דיבר בפתיחות על ההשפעות מחוץ למגרש ועל תהליך ההתבגרות שלו. מרתק.
    השנה בשארלוט הייתה טובה מאמד לדעתי. הוא לא סופרמן אבל העמיד מספרים יפים ויציבים

    Reply to this comment
  16. בוני

    13. יול, 2018
    11:37

    אין שום בעיה עם האופי של דוויט.

    בניגוד לרכיכות כמו וסט,איגדלה,דורנאט וקוזינס. הוא לא בחר לקחת חוזה נמוך בקבוצת סופר טים.

    Reply to this comment
    • אפלטון

      13. יול, 2018
      13:45

      גם לברון לקח חוזה נמוך כדי ליצור קבוצת סופרטים. רקאומר

      Reply to this comment
      • יואל יצרן בובות מדופלם

        14. יול, 2018
        00:21

        בוני ,אתה קשקשן על מקצועי,
        תנוח ,אתה הופך את עצמך לטיפש בשטויות שאתה מוציא

        Reply to this comment
  17. הפועל גזר

    13. יול, 2018
    11:37

    יפה מאוד, רק לא ציינת שדווקא בשנה האחרונה בשרלוט הוא ממש שיקם את עצמו, היו לו הרבה משחקים טובים והוא היה רגוע יחסית…
    ממש לא ברור לי למה החליטו להעביר אותו לברוקלין ועוד יותר למה גם משם הוא הועבר לוושינגטון .

    Reply to this comment
    • אפלטון

      13. יול, 2018
      11:44

      האמת שמבחינה אישית באמת נתן עונה מוצלחת, אבל הבעיות שצצו אצלו מאז השנה האחרונה באורלנדו המשיכו לעלות.
      התעקשות על 'המשחק שלו' וחוסר יכולת\רצון לשחק בתוך מסגרת קבוצתית שלא שמה אותו במרכז ההתקפה. כמו גם ירידה משמעותית ביכולת ההגנתית כתוצאה מחוסר היכולת שלו לצאת לקלעים.
      הציפייה היתה ששארלוט תשדרג את ההגנה איתו, ולמעשה התוצאה היתה הפוכה.
      אישית אני עדיין מאמין שיש לו מה לתרום, ואם בראש הוא יתמקד בהגנה ובחלקים הפחות זוהרים של המשחק, הוא יוכל לתרום לוושינגטון ולשדרג אותה.

      Reply to this comment
      • הפועל גזר

        13. יול, 2018
        18:49

        יכול להיות שאתה צודק, אני לא שמעתי על בעיות "משמעת" השנה…
        בכל מקרה תודה רבה בתור אחד שהכיר אותו רק בתקופה הפחות זוהרת…

        Reply to this comment
  18. Smiley

    13. יול, 2018
    13:20

    בשיאו היה מפלצת אתלטית שואן-גנדי ידע לבנות מערכת מושלמת סביבו (והוא לא הבין את זה אז).
    היה כוח עליון מתחת לסל של עוצמה וקפיצים אבל כמו שהוכיח לאורך הקריירה, הראש לא היה משהו.

    בשנה האחרונה קת שיקם את עצמו בשארלוט עם עונה יפה. עכשיו מגיע לוויזארס שהיא הקבוצה של שני גארדים (שכמעט והורגים אחד את השני). לשים אותו בחדר הלבשה יכול להביא למהומה רצינית.
    ובכל זאת, במחיר שהוא הגיע זה הימור טוב של הוויזארס בניסיון לשנות את הסגל איתו על חשבון הפטיש הפולני

    Reply to this comment
  19. ולדי קוגן

    13. יול, 2018
    13:37

    בהול אוף פיים הוא יהיה בטוח,3 פעמים שחקן ההגנה סוגר את הסיפור. חבל שהייתה לו אישיות כזו,אם היה קילר היה יכול להיות אחד הגדולים באמת. גוף של אל יווני ואישיות של ילד מתבגר. כזה פספוס ביחס לפוטנציאל העצום

    Reply to this comment
  20. מתן גילור

    13. יול, 2018
    13:38

    מצוין. תודה רבה.
    אאל"ט, הוא הגיע עם קצות האצבעות בניתור הכי גבוה שאי פעם נמדד בליגה.

    Reply to this comment
  21. עגל שסבור שיש לפרק את ג״ס

    13. יול, 2018
    14:50

    בשיאו הוא היה שחקן ענק בשני צדדי המגרש. מי שלא ראה אותו אז לא יכול להאמין מה נהיה ממנו וכמה נמוך הוא ירד (והוא עדיין שחקן לא רע בכלל, בעיקר בשנה האחרונה).
    מעבר לבעיה המנטאלית שלו מה שהפיל אותו אלה בעיות גב כרוניות שלא טופלו כמו שצריך, החל מתקופתו בלייקרס ואילך.

    Reply to this comment
  22. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    13. יול, 2018
    15:59

    תודה רבה ניב, סקירה מעולה של שחקן מעניין. כמו שאמרו מעליי – הקריירה שלו, נכון לעכשיו, נפלה קורבן לפער בין האופי לכשרון.

    Reply to this comment
  23. מנחם לס

    13. יול, 2018
    17:47

    תמיד היתה לי פינה חמה לדווייט. החיוך שלו תמיד שידר שהדבר החשוב עבורו הוא FUN. זה, אולי, מה שמנע ממנו STARDOM מלא. אבל הוא יהיה ב-HOF למרות הכל.

    כיסית אותו בצורה הכי יעילה שיש. תודה אפלטון!

    Reply to this comment
  24. רועי ויינברג

    13. יול, 2018
    18:23

    היה יכול להיות שחקן היסטורי. 2004-2012 היו שנים מרשימות מאוד. נפל חזק אחרי. מעניין מה היה קורה אם היה בא לליגה עשור קודם.

    Reply to this comment
  25. האווי לאסוף

    13. יול, 2018
    19:34

    מעולה, תודה רבה
    יכול להיות שפשוט נמאס לו, והוא ממשיך מתוך אינרציה/רצון בכסף? ראבאק, בגיל 24 הוא היה כבר אחרי 6 שנים בליגה ושלושה אולסטרים. לא לכולם יש דרייב כמו ללברון, וכשהגיעו גם הבעיות בגב (אוי זה נורא, עובר את זה בימים אלו…), פתאום בינוניות מתמשכת נראית כמו דרך נחמדה לסיים את הקריירה, ועל הדרך גם לאסוף עוד קצת דמי מזונות.

    Reply to this comment
  26. גל אל איי

    13. יול, 2018
    22:18

    תודה ניב, טור מעולה כרגיל. לא התחברתי אליו כשהיה כאן. שידוך שלא נעשה בגן עדן פור שור. הוא ונאש גזרו על הלייקרס כמעט עשור של בינוניות (במקרה הטוב). לא מקנא בצאצאים שלו (היה פעם סיפור איתו על מכות ״חינוכיות״ עם חגורה לא?)

    Reply to this comment
  27. ברלה

    13. יול, 2018
    23:21

    יש מצב שיש לך חיבה לסנטרים עם פיק קצר שלא מיצו את הפוטנציאל שלהם?
    אישית לעולם לא חיבבתי אותו. אני בעד שחקנים מחייכים אבל במקרה שלו זה תמיד הרגיש כמו ילד מפונק שמחפש תשומת לב והגימיק עם הגלימה של סופרמן מעצבן ברמה של מיילי סיירוס מתנדנדת על כדור הריסה בעירום. אבל שיהיה לו בהצלחה, אם יצליח לברוא את עצמו מחדש כשחקן משלים בקבוצת פלייאוף זה יהיה נחמד לראות

    Reply to this comment
  28. דרור

    14. יול, 2018
    00:45

    אלרגי לשחקן הזה אבל אחלה כתבה עליו. מתמודד בכיר בעיניי ל"אייקיו הכדורסל הנמוך ביותר אי פעם".

    Reply to this comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *