פרויקט אגדות כדורסל II: לברון ג'יימס ה-G.O.A.T של המאה ה-21 / מנחם לס

לברון ג'יימס – 'העז' העכשווית

*
על לברון ג'יימס לא ניתן לכתוב פוסט רגיל במסגרת הפוסטים שלנו על האגדות הצעירות כי לכתוב על השחקן המיוחד והאישיות המיוחדת הזו, הפוסט יהפוך לספר. החלטתי לנסות לכסות את האגדה הזאת תוך התרכזות בשלוש תקופות וחצי – התקופה הראשונה בקליבלנד; תקופת מיאמי היט, והחזרה הביתה לקליבלנד, לפני המסע האחרון לאל.איי.
*
אבל במקום לכתוב מן חיבור ארוך החלטתי להתחיל כל תקופה בהקדמה קצרה, ואז להמשיך תוך שימוש ב-TIMETABLE של המאורעות והדברים החשובים ביותר שקרו לו ולקבוצתו כי אני לא מוצא דרך אחרת לכלול את ספור חייו פלוס מאורעות שאין לפסוח עליהם בצורה אחרת. זו לא תהיה יצירה ספרותית אלא יותר מעבר מהיר על הקריירה של השחקן שכמעט מרגע הגיעו לליגה היה תמיד בין שחקניה הטובים ביותר, ובשנים האחרונות שחקנה הטוב ביותר, אבל שחקן שכמעט כל צעד שלו עורר ביקורת לטוב או לרע.
*
לברון הוא טיפוס כזה – מין ייצור בעל כריזמה שאנשים מסוימים היא מכניסה לטראנס, ולאחרים היא גורמת גועל נפש. אבל דבר אחד שאף הוא מיוחד רק ללברון: אף אחד לא נשאר נייטרלי או משועמם. הוא טיפוס שבדבר אחד עולה על כולם – אפילו על צ'מברליין, מג'יק, מייקל, וקובי – ברעש שהוא יוצר וגורם עם כל תזוזה שלו.

1. הילדות בקיצור מוחלט והתקופה הראשונה בקליבלנד (I)

 

לברון נולד בדצמבר 30, 1984 לאם בת 16, גלוריה מרי ג'יימס. אביו אנטוני מקלנד- שהיה מין 'חבר' של גלוריה, היה צעיר בעל עבר והווה קרימינלי בעיר אקרון הידועה בכינוייה "TIRE CAPITAL OF THE WORLD" (גודייר, פיירסטון, ועוד חברות צמיגים גדולות נולדו שם ונמצאות שם עד היום). רק במקרה אשתי רינה ז"ל ואני לימדנו שם עברית בבית הכנסת 'בית-אל' משך 4 שנות לימודנו באוהיו לתוארי ב.א ו-מ.א וכך אני מכיר אפילו את השכונה בה גדל, ואת התיכון בו שיחק. כמובן שזה בלבד גורם לקירבה לשחקן, כאילו חיית טיפונת בעולם שלו. "הקירבה" אליו אפילו גדלה יותר כי נושא התיזה שלי היהCOMPARISON BETWEEN THE GMA AND GMC OF JEWISH AND NON JEWISH ELEMENTARY SCHOOL WHITE CHILDREN " Iבקרתי גם בבית ספר האלמנטרי בו הוא למד כמה שנים אחרי למצוא SUBJECTS למחקרי.

גלוריה גידלה את בנה היחיד בעצמה. כבר בגיל צעיר כישרונו המיוחד בכדורסל פרץ שחקים, וקבוצת הילדים בה שיחק זכתה להכרה לאומית. בהמלצת מאמנו הוא נירשם לתיכון סיינט וינסנט-סיינט מרי שהיה בי"ס קתולי, לבן ברובו הגדול. הוא זכה עם בית ספרו באליפות אוהיו, ובתואר 'אוהיו מיסטר בסקטבול', ונבחר לשחקן התיכונים מס' 1 ביבשת ע"י USA Today All-USAGatorade National Player of the Year., ו-SLAM Magazine

*

*

המגזין היקרתי SI שם אותו בתמונת השער כשהיה ג'וניור בתיכון עם הכותרת "THE CHOSEN ONE", ומתחתיה, 'בחירת לוטרי מס' 1 כבר עתה' , שחקן התיכון היחיד בהיסטוריה של המגזין לפאר את הכריכה הראשית (https://en.wikipedia.org/wiki/Sports_Illustrated)

*

*
הסיפור כל כך מרכב ומיוחד כי מלבדו ולו אלסינדור – שהיה ענק כבר בגיל 14 – לא היה אף שחקן אחר שהפך לכוכב שחובה ההוכחה עליו היתה כבר מגיל כה צעיר. אחת מהמחמאות הגדולות ביותר שעלי להחמיא ללברון היא שהוא עמד בכבוד – ובצורה הצנועה והמכובדת ביותר – בכל הלחצים והנבואות, והוא מילא כל ציפייה שנקשרה עליו, ואפילו עלה על המצופה.

*מאי 2003: עוד לפני משחקו הראשון כמקצוען נייקי מחתימה את לברון על חוזה של 90 מיליון בתקווה שהוא יחליף את מייקל ג'ורדן כ'איש נייקי'.

*26 ליוני: לברון נבחר ראשון באחד הדראפטים החזקים בהיסטוריה עם לברון, כרמלו אנטוני, דוויין ווייד, וכריס בוש.

*אוקטובר 29: לברון קולע 25 נק' במשחקו הראשון כמקצועני בהפסד 106-92 לסקרמנטו.

*אפריל 20, 2004: לברון זוכה בתואר 'רוקי השנה', ומקום ששי בבחירות ל-MVP של העונה. הסיקסרס מחמיצים את הפלייאוף.

2005-06: לברון מסיים את העונה עם 31.4 נק', 7 ריב' ו-6.6 באסיסט, ושני בבחירת ה-MVP (המנצח סטיב נאש). לברון מוביל את הקבוצה לניצחון בפלייאוף על וושינגטון ויזרדס (טריפל דאבל במשחק הראשון) אבל בסיבוב השני הקבוצה מפסידה לדטרויט

יוני 12, 2006: הקאבס חותמת על שלוש שנות הארכת חוזה עם לברון בסך 60 מיליון.

ה-21 למאי – ה-2 ליוני, 2007: לברון מראה לראשונה שהוא יהיה אחד מהגדולים מכולם כשבמשחק הראשון נגד דטרויט, המדורגת ראשונה, הוא קולע 48 נק' (כולל 29 מה-30 של הקאבס ברבע האחרון).

"We threw everything we had at him," Detroit guard Chauncey Billups says after the game, via NBA.com. "We just couldn't stop him

Announcer Marv Albert calls it "one of the great performances of all time in playoff history." Cleveland would go on to win the series, and Jams would make his first appearance in the NBA Finals.

7-14 ליוני, 2007: הגמר הראשון של לברון עם הקאבס. סן אנטוניו וטים דנקן  גדולים עליהם. לברון לוקח אחריות בסיום: "It starts with me first, and then it will trickle down to everybody else

נובמבר 3, 2008: לברון הופך לשחקן הצעיר ביותר בתולדות ה-NBA להגיע ל-10,000 נק', 2,5000 ריב', 2,500 אס' ו-700 חסימות.

אוגוסט 24, 2008: לברון בחמישיית ארה"ב המנצחת זהב בבייג'ין.

5 למאי, 2009: לברון זוכה ב-MVP הראשון שלו בגיל 24. הוא אומר:

"I never thought it would happen this fast,. I never dreamed about being MVP, but if I said I didn't enjoy this award I'd be lying. Hard work pays off, and dreams do come true."

ה-20-30 למאי, 2009: אורלנדו מנצחת את הקאבס בגמר המזרח למרות 39 נק' למשחק של לברון.  הוא עוזב את הפארקט מיד אחרי המשחק האחרון ללא לחיצת יד של המנצחים.

2009-2010: החוזה של לברון מסתיים בסוף העונה. מה יחליט לעשות?

2 למאי, 2010: MVP שני ללברון.

מאי 1-13, 2010: עוד אכזבה בפלייאוף בסיבוב השני כשהסלטיקס עם פול פירס, קווין גארנט, וריי אלן מנצחת את הקאבס ב-6 משחקים. בסיום המשחק ה-6 לברון קורע את גופיית הקאבס שלו. סימן רע לקאבס.

********

2. (I TAKE MY TALENTS TO SOUTH BEACH"- (II"

*

השאלה הגדולה היתה "לברון לאן"?

היום ידוע שלברון, דוויין ווייד, וכריס בוש החלו לדבר על 'חיבור' כלשהו בעתיד כבר באולימפיאדת 2008. השלושה היו באותה כיתת דראפט (למרות שלברון היה צעיר מהם בשנה-שנתיים בגין כניסתו לליגה ישר מהתיכון, שלא כווייד ובוש) והתחברו מיד לקשר שהתחיל עם טקסטים ושיחות טלפון, ונמשך עם פגישות של השניים או השלושה בכל הזדמנות. החלום של השלושה היה להתאחד יום אחד בקבוצת כדורסל אחת ולנצח את אליפות ה-NBA. עתה זה קרה!

שוב, בדיוק כמו הנבואה שבגיל 14 הוא יהיה כוכב-על בעתיד -דבר שקרה – גם כאן שלושה חברים התחברו, החליטו לעשות מעשה שיביא אליפות NBA, אמרו ועשו. והצליחו. לא יאומן!

TIMETABLE

ה-8 ליולי, 2010:  ההודעה האומללה של לברון ב-LIVE TV ש-"אני לוקח את הכישרון שלי לסאות' ביץ'", הצהרה שכנראה תרדוף אחריו עד יום מותו.

ה-9 ליולי, 2010: דן גילברט עונה ללברון: "I PERSONALLY GUARANTEE THAT THE CLEVELAND CAVALIERS WILL WIN AN NBA CHAMPIONSHIP BEFORE THE SELF-TITLED FORMER 'KING' WINS ONE," 

הוא כמובן טעה.

יולי 9, 2010: עוד הודעה אומללה של לברון כשהוא יושב ליד דוויין ווייד, כריס בוש, ואחרים,  My goal was to win multiple championships, not "two, not three, not four, not five, not six, not seven

20 לדצמבר, 2010: במשחק הראשון בקליבלנד לברון קולע עבור מיאמי 38 נק' וניצחון כשהוא אומר בסיום: "I've got a lot of love for these fans, but I'm a Miami Heat player now, looking to get this win

ה-31 למאי – ה-13 ליוני, 2011: מיאמי מפסידה בגמר לדאלאס מבריקס בראשות דירק נוביצקי וג'ייסון קיד. ללברון סידרה בינונית מאד עם 18 נק' למשחק. הוא אומר בסיום: "זאת חלק מהגדילה שלי כשחקן".

2011-12: המפתחות בידי לברון כשמיאמי היט נותנת לו את הנהגת הקבוצה כשדוויין ווייד מקבל את מקומו השני ללא בעיה.

מאי 12, 2012: לברון נבחר ל-MVP של הליגה פעם שלישית.

מאי 28 – ה-9 ליוני, 2012: מיאמי עם 'THE BIG 3' נגד 'סלטיקס עם THE BIG 3'. במשחק ה-6 לברון קולע 45 עם 15 ריב'. מיאמי מנצחת את המשחק ה-7!

ה-12 עד 21 ליוני, 2012: סידרת הגמר נגד OKC. מיאמי מנצחת ב-5 משחקים, ללברון טבעת ראשונה! בפלייאוף לברון קולע 30.3 עם 9.7 ריב'.

ה-12 לאוגוסט, 2012: לברון, עם נבחרת ארה"ב, מנצחים את ספרד למדליית זהב בלונדון.

ה-29 למרץ, 2013: מיאמי מפסידה משחק עונה לבולס אחרי 27 ניצחונות רצופים.

5 למאי, 2013: MVP רביעי ללברון.

יוני 6 – יוני 20, 2013: אליפות שנייה למיאמי וללברון בשבעה משחקים, עם הסל הדרמטי של ריי אלן במשחק השישי!

*

*

2013-14: קאבס מדורגת שנייה במזרח.

5 ליוני – 15 ליוני, 2014: הספארס גוברת על הקאבס די בקלות ב-5 משחקים לאליפות. לברון אומר ל-USA TODAY, "הם היו קבוצה הרבה יותר טובה".

*********

3. "I ACCEPT THE CHALLENGE! I"M COMING HOME!"

*

ההרגשה הייתה של  'הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת'

לברון מרגיש שמשחקו במיאמי מיצה את עצמו, וכשהביט סביבו ראה קבוצה עם שחקנים מתבגרים ללא פוינט גארד מהדרגה הראשונה וללא סנטר. ההרגשה הייתה שהדיינסטי עומד להתפרק לפני שהיתה לו הזדמנות להשמיע קולו.. הוא לקח עם מיאמי שתי אליפויות, ואליפות שלישית – שכנראה לא תבוא ללא שינוי דרסטי בקבוצה – לא תוסיף הרבה ללגאסי שלו. הוא הרגיש שנשאר מקום בו הוא לא השלים את מה שהתחיל!

TIMETABLE

11 ליולי, 2014: לברון בוחר את SI כמקום להודיע שהוא עוזב את מיאמי וחוזר לקליבלנד.

4 ליוני – 16, 2015: קאבס מגיעה לגמר נגד גולדן סטייט ללא שני כוכביה הפצועים קווין לאב וקיירי אירוינג. כשהגולדן סטייט מובלת ע"י ה-'SPLASH BROTHERS' סטפן קרי וקליי ת'ומפסון, הקבוצה מנצחת את הקאבס הפצועה 2-4. "WE RAN OUT OF TALENT", לברון אומר ל-NY TIMES.

2015-2016: לקאבס עונה טובה והיא נראית טוב כשלפתע באמצע העונה מאמנה דייויד בלאט מפוטר וטיירון לו מקבל את שרביט האימון במקומו. הדיעה הרווחת היא שלברון היה הגורם לחילוף. לברון תמיד הכחיש זאת בתוקף (ואני מאמין לו).

יוני 2 עד יוני 19, 2016. אחרי עונה בה הגולדן סטייט שברה את שיאה של הבולס עם 73 ניצחונות, היא היתה הפייבוריטית הגדולה נגד הקאבס. היא הובילה בגמר 3-1, אבל 41 נקודות של לברון במשחקים 5 ו-6 הכריחו משחק שביעי. המשחק השביעי היה צמוד. שתי דקות לסיום אנדרה איגודלה מהווריורס פרץ לבדו לסל שהיה כנראה פותח הפרש-מוות נגד הקאבס, אבל פתאום, משום מקום, הגיע לברון לאחת מהחסימות הנפלאות בתולדות ה-NBA.

החסימה כבר נכנסה לדברי ימי הכדורסל עם כינוייה  "The Block." והקאבס סיימה בניצחון 93-89 בקאם-בק הגדול ביותר בהיסטוריה.

*

*

היתה זו האליפות הראשונה של הקאבס ב-NBA אחרי 50 שנות השתתפות. לברון הודיע בסיום הניצחון האדיר לאומה “I came back for a reason,” בדיוק כפי שהיו מדברים הנביאים שלנו בתנ"ך!

2016-17: עונה רגילה. הקאבס עשו CRUISING עד הגמר. בפלייאוף נגד הסלטיקס לברון עבר את מייקל ג'ורדן כקלעי הפלייאוף הגדול בכל הזמנים.

יוני 1-12, 2017: עוד גמר נגד הווריורס. עתה הווריורס הוסיפה את קווין דוראנט, ולמרות משחק אחרון של לברון בו קלע 41 עם 13 ריב', נצחונה של הווריורס לא הוטל בספק אפילו לרגע אחד. לברון סיכם ל-Sports Illustrated את משחקו במילים אלה:

 I left everything on the floor every game.They just had too much talent!

2017-2018: לברון נתן אולי את עונתו הטובה ביותר כשחקן, אבל בגמר הווריורס היתה שוב יריב עדיף בהרבה כשללא קיירי אירוינג, ושחקנים צעירים חדשים כלארי נאנס, רודני הוד, וג'ורדן קלרקסון לא היה לקאבס סיכוי והם הפסידו בארבעה משחקים, למרות 33.6 נק' ו-9 ריב' עם 8.4 אס' של לברון למשחק.

***************

4. התחנה, והמטרה האחרונה: להחיות את הלגסי של הלייקרס שבנו ווסט, קרים, מג'יק, שקיל, וקובי (IV), ושנפלה לבור עמוק בשנים האחרונות!

*

*

עתה הגיע השלב הרביעי – ואני כמעט בטוח, האחרון – בחיי לברון כשחקן!

את שלו הוא עשה. הבטיח אליפות לקליבלנד ועמד בהבטחתו. עתה הגיע הזמן שלו להחליט החלטה שתנעים לו את שלב הכדורסל הרביעי, והאחרון, בחייו. אם ישנה טענה נגד לברון הרי היא שהוא מגיע, עוזר להשיג אליפות, וכשהוא מרגיש שהכל נעשה ואין יותר תקווה לעתיד הוא עוזב. גם במיאמי, ועתה בקליבלנד, הוא עזב איי חורבות. קבוצות מרוסקות שהוא היה טוב עבורן כששיחק, וכשהוא מרגיש שהכל נעשה ואין יותר סיכוי לדבר נוסף – הוא עוזב למה שנראה לו דשא יותר ירוק.
הוא בחר קבוצה בה הוא מקווה להמשיך בדרכי ג'רי ווסט, וילט צ'מברליין, קרים עבדול ג'אבר, מג'יק ג'ונסון, ג'יימס וורת'י, שאקיל או'ניל, וקובי בריאנט. הוא בחר ב'מכה' של הכדורסל, הלוס אנג'לס לייקרס.  הוא בחר קבוצה בה יש לו סיכוי להגיע לראש הסולם, ואז, כשהוא יתחבר לג'רי ווסט, קרים, מג'יק, וקובי, כאחד מגדולי הלייקרס, לא תהיה ברירה אלא להשוותו למייקל ג'ורדן, ואולי אפילו לבחור בו כשחקן הכדורסל הגדול בכל הזמנים.
באל.איי.  הוא קנה שני בתים; שם בניו ישחקו כדורסל – אחד אחרי השני – בבית ספר תיכון שהוא גם בית-ספר מעולה וגם אימפריית כדורסל. שם הוא יפתח את עסקיו, ושם הוא במרחק זריקת שלשה מדאונטאון ישר להוליווד.
בתחילה זה נראה כצעד אדיר. אבל אז הביאו לו חברי קבוצה מוזרים המאיימים להפוך את שהותו בלייקרס לבדיחה עצובה, לפחות בזמן הקרוב. אלא אם-כן יביאו לו כמה שיותר מהר כוכב כקאווי לינארד, או לפחות דמיאן לילארד, ללברון לא תהיה אליפות לפחות בשנתיים-שלוש הבאות, ואז אני לא מאמין שיכולתו האישית תהיה גורם חשוב מספיק להעניק לו מספיק קרדיט בתחייה מחדש – אם תהיה – של הלייקרס.
*******

אני מתנצל שהייתי חייב לעבור על הקריירה של לברון בצורה שאני מנסה להימנע ממנה – כ-TIMETABLE של מאורעות.

אבל במקרה שלו אין ברירה. למרות שעבורי הוא שחקן שני למייקל ג'ורדן  – כפי שמייקל היה עדיף על כל אחד אחר – והעדפתי גם את משחקו של לארי בירד בגלל חכמתו, ערמומיותו, והקליעה הממאירה שלו מכל המרחקים, לברון תופש אצלי מקום שלישי מאחורי השניים בין כל שחקני הכדורסל בכל הזמנים.

אבל מבחינת המיה, סערה, התגעשות, ומרקחה – לא היה שני ללברון. נראה שבכל צעד שעשה התלווה כאוס, לחיוב או לשלילה. הוא טיפוס שגורם לשאון. להתרגשות, ולהרבה תימהון. תמיד נראה כאילו משהו מסתתר מאחורי החלטותיו; כאילו הכל מחושב עד הפסיק האחרון. כאילו הוא כוכב בריאליטי שואו שנימשך כמעט 20 שנה ללא סימן של האטה כל שהיא.

להיפך – בלוס אנג'לס, בלייקרס, כאילו הכל מתחיל מחדש.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 125 תגובות

  1. מנחם תודה רבה. אין ספק שבהחלטה לעבור ללייקרס יש לא מעט מלשבה על היום שאחרי. הסגל הנוכחי של הלייקרס כרגע לא מספיק טוב להתמודד על תואר העונה אבל יש הרבה פוטנציאל ואפשרויות לשינויים, תהיה לו הזדמנות מעניינת העונה להיות מנטור של צעירים מבטיחים כמו קוזמה,אינגרם ובול , מרתק לראות האם הוא מסוגל לזה

  2. תודה על המעורב, כתוב מצוין.
    אני אישית סבור שלברון פחות גדול ממה שעושים אותו כל הזמן.
    בתור מי שרואה אותו משחק, אבל גם ראה שחקנים קצת יותר גדולים, כמו שאק, דאנקן וקובי ויש לי נטייה גם לנוביצקי ונאש על פניו.
    אני גם די משוכנע שדוראנט יעבור אותו, וכנראה גם דיוויס והגריק פריק

    1. לברון שחקן הרבה יותר טוב מנאש והרבה יותר טוב בהגנה ויותר מגוון וזכה ארבעה פעמים ב-MVP של העונה ו-12 פעמים נבחר לחמישיית העונה הראשונה וזכה שלוש פעמים בתואר ה-MVP של הגמר כשבאחיפות בקליבלנד הוביל את שחקני שתי הקבוצות בכל חמשת הנתונים החשובים ובגמר שנה שעברה השיג ממוצע ט"ד בגמר, היחיד עדכה להשיג את שני הדברים האלו.

    2. אף אחד מהשחקנים שציינת (קריירות גדולות בזכות עצמן) לא מתקרב ללברון מבחינת הישגים סטטיסטיים, עקביות, רקורד בפלייאוף, תארים אישיים, דומיננטיות, השפעה על משחקים והפשעה על הענף. אם אתה מתייחס לעונות בודדות (שאק 2000 למשל) – אולי. מבחינת קריירה – לא קרוב אפילו. הבנאדם הוביל קבוצות לגמרים ב-60% מהקריירה שלו (9-15).

    3. טוב שלא הגזמת חיים לברון זה אחד השחקנים החכמים האטלתים האולם ארווונד פלייר הכי טוב בהיסטוריה בפער ענק הוא הטוב בהיסטוריה רואים שאתה לא מבין כדורסל עלק נאש יותר גדול😂😂😂😂😂

      1. בעיקרון של תגובתך אתה צודק כמובן אך הוא לא אול אראונד פלייר הטוב בכל הזמנים כי וסט (לא נחשב רשמית אך התקיים בפועל), וילט, ת'ורמונד, החלום, האדמירל ואלווין רוברטסון היו אף יותר והשיגו קווארופל דאבל וגם אוסקאר רוברטסון, מג'יק, קיד ובירד היו שחקנים מגוונים ברמה דומה או יותר.

        והוא גם לא השחקן הטוב בכל הזמנים אלא ג'ורדן שהיה מנהיג ווינר אף גדול יותר, השפיע על הליגה והמשחק והקבוצה לא פחות, שחקן חכם לא פחות ומוסר מעולה גם הוא, סקורר טוב יותר וקלעי מצוין גם הוא, שחקן הגנה גדול יותר, חוטף וחוסם גדול יותר, ריבאונדר לא פחות טוב יחסית לגובה ולעמדה. במכלול ג'ורדן פשוט טוב יותר.
        ולא בטוח שהוא אף הפורוורד הטוב בכל הזמנים כי בירד יכול להיחשב טוב ממנו כי הוא היה גאון כדורסל, מנהיג ווינר לא פחות גדול אם לא יותר, יכולת התקפית ברמה דומה, ריבאונד טוב יותר, מוסר לא פחות טוב, חוטף וחוסם באותה רמה. ויש לציין שיכולותיו נפגעו מהםציעות הלא מעטות שעבר ויכולת הקליעה נפגעה מתחילת הקריירה בגלל פגיעה חמורה באצבעות יד ימין ועדיין היו לו נתונים מצוינים אך ללא הםציעןת נתוניו היו טובים יותר ממה שהיו לו בפועל. לכן במכלול אפשר לקאות את בירד כטוב יותר למרות יתרונותיו של לברון.

    4. אני עם חיים.. נוביצקי ונאש ושלא נאמר שאקיל לקחו מה שהיה סביבם ןעשו מזה לימונדה. לברון לקח תותים ליהלומים. בנה את עצמו ונטש. רוצים דוגמה? כריס בוש.. שחקן ענק בכל אספקט של המשחק הפך לקאץ' אנד שוטר בכדי להתאים ללברון. עכשיו תענו לעצמכם.. קבוצה של וויד בוש ובכרמלו אנטוני לא שווה שתי אליפויות? כנראה שכן. לה ברון לא כזה גדול בכלל

      1. הדברים שאמרת קשורים לאישיות לא ליכולת בכדורסל. רק כוכב על יכול להשיג את מה שהשיג לברון וראה תגובתי לחיים וגם ממוצעי הקריירה שלו הם ממוצעים של שחקן ענק.
        אתה מדבר רק משנה עיוורת ולא קשור באמת ליכולת של לברון במציאות.

  3. תודה מנחם. לוח-זמנים זה אחלה.
    ההבדל הגדול בין לברון למייקל וללארי הוא שלברון אדם פוליטי עם ערכים ברורים ומוגדרים שאיננו חושש להביע עמדה בנושאים שאינם קשורים לכדורסל. מעבר לכך, לברון מייצג מוסר ליברלי מתקדם והוא מאוד עקבי במסרים שלו : עבודה קשה, אורח חיים ״נורמלי״ שכל אדם יכול להתחבר אליו (בלי שערוריות), נאמנות לחברים, מאבק עיקש נגד כוחות-העל (הליגה והבעלים), אי-אלימות, אחווה בין שחקני הליגה, מחוייבות למשפחה ומחויבות לקהילה.
    חבל רק שהערכים הנהדרים הנ״ל מתמוססים בתוך בריכת נרקיסיזם שלא נראתה כמותה, ואשר מעוררת כל כך הרבה אנטגוניזם כלפי האיש עצמו וכלפי והדמות שהוא מנסה לייצר.

    1. האמת, בתור אחד שעוקב אחרי הליגה 4 שנים, אני לא זוכר מלברון שום מעשה נרקיסיסיטי יוצא דופן יחסית לשחקני nba אחרים.
      זה אמנם לא הרבה זמן, אבל אני מאמין שאפשר להשתנות…

      1. מעשים נרקסיסטים שעולים לי כרגע:
        "ההחלטה" בשידור ישיר לאומה,
        העובדה שבכל ריאיון הוא אמר את המשפט "As the leader of this team"
        העובדה שבכל פעם שדיבר על קיירי אמר "The kid"
        העובדה שטרח לציין שמחק לבלאט את התרגיל (משהו שקורה הרבה בפסקי זמן כשכוכבים רוצים לקבל כדור אחרון, אבל לא כולם מודיעים את זה במסיבת העיתונאים)

        אני לא משונאי לברון, אבל נרסיסט הוא כן – ואיך אפשר להאשים אותו? מדובר ב "The Chosen One" מגיל צעיר כל כך… זה דופק כל מוח בריא. בבסיסו הוא בחור טוב, אבל בסיטואציה מאוד מיוחדת.

        1. עוד אחד: לפני המשחק השנה מול סן אנטוניו, בו עמד לעבור את 30,000 הקודות בקריירה, הוא פרסם ברכה לעצמו הצעיר על ההישג (על מנת להקדים את המברכים). בסוף המשחק הוא נצפה מחייך למרות שקבוצתו הפסידה.

    2. לברון הוא אדם גאה שלא פוחד להביע דעה, להביע את העליונות שלו, לחיות את הערכים שלו.
      אנשים כאלה תמיד יעוררו אנטגוניזם, אני מעדיף אותן על אי לקיחת העמדה של ג'ורדן בעניינים מסויימים.
      לא חושב ששמעתי את לברון אי פעם מצהיר משהו ולא עומד מאחוריו מלבד מקרה ההחלטה, לא מכיר מקרה בו הוא השפיל מישהו באופן אישי.
      בתור אדם שמבטא את עצמו, וגם עושה טעויות, אי אפשר להימנע מאנטגוניזם.
      הדוגמה הטובה היא כאן באתר, כאשר כל הכותבים העדיפו להימנע מלכתוב על לברון, למה? אני מניח שכאן להיות אוהד לברון נחשב לבזוי. במדינה שמחזיקה בגאון פרסונה כמו אייל גולן, קובי בראיינט הוא הבחירה הנכונה.

        1. נכון שכתב את שמו, אבל לאחר מכן, כתב בפוסט שישמח לתת את זה למי שירצה לקחת, ואף אחד לא לקח, לא משנאת לברון אלא מאהבת מנחם – כולנו רצינו לקרוא את מנחם בפוסט הזה.

        2. לפי מיטב זכרוני עשיתי זאת כי שאלתי מי רוצה לברון ואיש לא ענה. ייתכן שאני טועה אבל אז אני לא מבין מה דחף אותי לכתוב עליו, כשכרמלו אנטוני היה הבחירה הראשונה שלי

      1. אתה זוכר את מקרה השיעול עם דירק נוביצקי? זה ההאחד שעולה לי בראש כרגע, אבל נראה לי שהיו כמה מקרים נוספים בסגנון

      2. אף אחד לא נמנע מלברון. מנחם לקח זאת מלכתחילה והודיע שהוא יכתוב על לברון.
        גם באתר הדעות חלוקות לגביו, פשוט יש כאלו שעושים יותר רעש מאחרים

      3. זאת אומרת אם הבנתי אותך נכון.אנשים באתר לא אוהבים את לברון וכתוצאה מכך אוהבים פרסונות כמו אייל גולן וקובי ברייאנט ,ואילו אנשים שאוהבים את לברון כתוצאה מכך מחזיקים ערכים נעלים יותר וטובים יותר מהאנשים שלא אוהבים את לברון ולכן אוהבים פרסונות שליליות לדברייך.
        האם הבנתי נכון?

        1. הוא דווקא כתב ברור מאוד, לפחות עבורי.
          צביעות של אנשים להפגין רמות של תיעוב ולהוציא טינופת על לברון ג'יימס (כמעט שום דבר בצד המקצועי), בזמן שכמה מהם מגלים הערצה לפרסונות נאלחות כמו בראיינט או גולן. לגמרי ברור, לגמרי מסכים.

          1. אז שוב כי אני לא מבין עדיין.
            המשוואה היא כזאת אוהב לברון=אדם לא צבוע בעל ערכים נעלים ומוסריים.
            לא אוהב לברון=אנשים צבועים בעלי ערכים מפוקפקים שמעריצים פרסונות נאלחות כמו בריאנט או גולן.
            זאת אומרת זה שאני לא אוהב את לברון אומר בהכרח שאני אוהב את אייל גולן???

    3. לדעתי, הלחץ הבלתי רגיל בו הוא נמצא כבר מגיל טינאייג' רך תרם לא מעט לנרקסיסם שלו, שהוא מין דפנס מכניזם שלו.

    4. +100

      לברון הוא טיפוס מאד מורכב והכל בקיצוניות. מה שכן, הוא שחקן כדורסל נפלא שרק משתבח עם הזמן. שנים לא יכולתי לסבול אותו ואת משחקן והיום אני מרגיש מאד בר מזל שיצא לי לראות אגדה כזו

  4. תודה רבה מנחם, סקירה מעולה ויסודית של דרכו ה"הו כה ארוכה" של לברון במחוזותינו.

    כמו שכתבת, יכולות להיות מספר דרכים להסתכל על לברון, ורציתי להוסיף כמה נקודות מזווית לא כרונולוגית על ידי התמקדות בתכונות/מאפיינים/מושגים מסוימים. אז ככה:

    א. כשרון – לא חייבים להכריע בשאלת ה-GOAT כדי לקבוע שלברון הוא אחד הכשרונות הגדולים בהיסטוריה. לברון מוכשר בכל כך הרבה היבטים של כדורסל, ובכמעט כולם הוא ברמה הגבוהה ביותר, כך שקשה אפילו להצביע על תכונה ספציפית ולומר שהיא היא הכשרון המוביל שלו. חדירה לסל – צ'ק, מסירה – צ'ק, חכמת משחק – צ'ק, הגנה (כשהוא רוצה) – צ'ק, ריבאונד – צ'ק, חסימה – צ'ק, קליעה – צ'ק, ובשנים האחרונות אפילו קליעה משלוש – צ'ק. אם נשווה לכל שחקן אחר בליגה ללברון יהיו יתרונות משמעותיים עליו ברוב ההיבטים של המשחק, ולשחקן האחר, טוב ככל שיהיה, אולי יהיה יתרון אחד או שניים, ולא בהפרש ניכר. סטף – יותר טוב בקליעה… וזהו, קוואי – יותר טוב בהגנה… וזהו, דוראנט – יותר טוב בקליעה… וזהו. אמנם התרגלנו לכך, אבל עדיין, זה לא יאמן שיש שחקן כל כך מוכשר.

    ב. אתלטיות – בדומה לכשרון גם כאן לברון מהווה את החבילה כולה. יש שקופצים גבוה יותר, יש חזקים יותר, יש מהירים יותר, אבל אין מישהו אחר שהוא גם מהיר, גם חזק וגם קופץ כמו לברון. הוא מספיק נמוך כדי לשמור על גארדים, ומספיק גבוה כדי להתמודד עם גבוהים. דומיננטיות פיזית, למשך כל כך הרבה שנים…שוב – לא יאמן.

    ג. מקצוענות – כשרון ואתלטיות יעלו אותך על הדרך, אבל אם אתה רוצה לצעוד בה לאורך זמן, ובהצלחה, אתה חייב להיות מקצוען. זה אומר לקום שעה אחת קודם, זה אומר לעשות כל מה שצריך לעשות כדי להפוך לשחקן טוב עוד יותר, זה אומר להשקיע בגוף שלך באדיקות דתית כמעט. למייקל היה את זה, לדאנקן היה את זה, לריי אלן היה את זה, וללברון יש את זה ביג טיים.

    ד. חוסן – מחקרים רבים מראים שמידת ההצלחה של אנשים בחיים קשורה למידת החוסן שלהם. היכולת שלהם להתמודד עם קשיים, להתגבר, להיכשל, להתגבר שוב, ושוב. עד שמצליחים. הילד הזה שהצליח לצאת מאשפתות, להפוך לשחקן מעולה, להיכשל, ללמוד, להיכשל שוב, ולנצח, הוא דוגמא מעולה לכך. אחרי שזכה בFMVP במדי מיאמי, נדמה לי שזה היה ב-2013, הוא הראה לאחד העיתונאים את פסלון הFMVP ואמר משהו כמו – "זכיתי עכשיו בפסלון הזה. אני גדלתי באוהיו. בכלל לא הייתי אמור להיות כאן". החוסן הנפשי של לברון הוא שמאפשר לילד הזה מאוהיו לשחק על הבמה הגדולה מכולן, לקחת על עצמו את האחריות שוב ושוב למרות שכשל, להפסיד, להפסיד שוב, ואז לרוץ להגנה לחסום את איגודאלה. נכון, הוא לא מושלם, אבל הפעם האחרונה, וכמעט היחידה, שבה לא דילבר במאני טיים הייתה ב-2011. אחרי 15 שנה בליגה, מאות משחקי פלייאוף ועשרות רגעי קלאץ', אפשר בהחלט לקבוע שהאיש הזה עשוי מברזל.

    ה. אימון – כמעט לכל השחקנים הגדולים היו מאמנים גדולים. מייקל/קובי-ג'קסון, דאנקן-פופ, מג'יק/קארים-ריילי, ראסל-אורבך, והרשימה נמשכת. ללברון לא. הקומבינציה של ספו-ריילי היא הדבר הכי קרוב שהיה לו למאמן גדול (אני מת על בלאט, אבל בכל זאת), אבל זה עדיין לא מספיק. מקובל להניח שזה מה שלברון רוצה, איזה יס-מן חלוש שייתן לו לעשות את מה שהוא חושב שנכון. במידה מסוימת אפשר להבין את זה – האיש הוא גאון כדורסל, ואין סיבה להניח שהוא מקבל החלטות פחות טוב מהמאמן הממוצע בנ.ב.א. ועדיין, לא במקרה לשחקנים גדולים יש מאמנים גדולים – זה מאפשר להם לגדול, להתמקד במשחק, וללמוד ממישהו אחר. יתכן שזו אשמתו של לברון, יתכן שלא, אבל מעניין אותי לחשוב איך הייתה נראית הקריירה שלו אם היה משחק בקבוצות של ג'קסון/פופ/קר. לדעתי היה מרוויח מכך.

    ו. עסקים – מייקל היה הראשון, ואחריו באו אחרים, אבל לברון לקח את זה לרמה אחרת לגמרי. אימפריה עסקית לכל דבר. ידו בכל (יש/היו לו אחוזים בליברפול. ליברפול? איך זה קשור אליך בכלל?), ויד כל בו. והוא לא רק מקבל כסף אלא מקבל אחוזים, משתתף בקבלת ההחלטות. האם זה פגע בקריירת הכדורסל שלו? יתכן שכן – שיקולים עסקיים כגון גודל שוק לא תמיד עולים בקנה אחד עם כדורסל, והבחירה בלייקרס בהחלט משקפת זאת, אבל לזכותו יאמר שלפחות בזמן המשחק היה נראה שהוא ממוקד לחלוטין במשחק ולא בשום היבט אחר.

    ז. כוח והשפעה – לברון הוא power player. הוא שחקן כוחני, איש עסקים כוחני, ומעורב בפוליטיקה, השדה הכוחני מכולם. לברון שבר את רוב המוסכמות על "תפקידם" של שחקנים, מאמנים, בעלי קבוצות, ספונסרים. הוא חוצב את דרכו בכוח בעולם של אנשים כוחניים ובדרך כלל מנצח. גם כאן, אולי מייקל היה הראשון, אבל לברון מביא את זה לרמה אחרת. אם נשים את השדות האחרים בצד לרגע, ונתמקד בכדורסל – האם זה יתרון? ג'ורדן וקובי יגידו שכן, מג'יק וסטף יגידו שלא. כנראה שלברון לא יכול אחרת, אבל מעניין יהיה לראות האם הקדנציה בלייקרס תשנה את המודוס אופרנדי שלו בהקשר הזה.

    ח. אגדות חלופיות – שבעת הסעיפים שפורטו לעיל היו מביאים את לברון, בכל תרחיש, להיחשב לאגדה בליגה, אבל מעניין לחשוב איך היה סיפור האגדה משתנה אם לברון היה פועל כך ולא אחרת. למשל מה היה קורה אם לברון לא היה עוזב למיאמי אלא נשאר בקליבנד? האם לא היה זוכה שם באליפות בשנים הללו? האם היה מצליח למשוך שחקנים גדולים אליו? איך דעת הקהל האמריקנית, בנ.ב.א ומחוצה לה הייתה מתייחסת אליו? לדעתי היה מגיע להישגים דומים, והיה זוכה לפופולריות רבה יותר. ואם היה נשאר במיאמי? או עובר משם ללייקרס לשחק עם קובי? או לניו יורק?

    1. תגובה משובחת ומעניינת מאוד. מעניין מה יש לשונאי לברון להגיב על זה. מן הסתם אין להם דבר ענייני לומר על זה…

        1. זו ראייה שטחית מידי של המציאות. הרבה יותר נכון לכתוב, שמאחר ולברון מביע את דעתו ואת עצמו בכל כך הרבה נושאים, יש לו הרבה יותר מתנגדים, שמצפים ממנו להיות פלקט לנעליים סטייל ג'ורדן וכל כוכב אחר בליגה. וכן, הוא גם שחצן.

    2. אחלה פוסט מיקי…
      מאד מתחבר לדברים שכתבת.בעיקר לסוגיית החוסן. מנחם גם נגע בזה בפוסט שלו. זה לא משנה כמה אתה מוכשר כשאתה מגיע עם מטען ציפיות כמו של לברון זה כמעט בלתי אפשרי לעמוד בהן.

    3. מאנו דה מאן – זו לא תגובה, זו היתה צריכה להיות הפתיחה לפוסט המקורי, ממש טוב, וממש מתמצת את הקריירה שלו שעוד לא נגמרה, מלבד אולי שנות ילדותו.

    4. מאנו/מיקי – תגובה מעולה, שראויה להיות פוסט בעצמה, או אולי שמנחם יעלה אותה כאן כחלק שני לפוסט הזה. זנ באמת משלים את מה שכתב מנחם.

    5. כל מה שאתה אומר על החוזקות שלו מעניין מאוד, אבל מה שמפתיע הוא כל זה ביחס למקום שממנו בא.
      כל כך הרבה פעמים ילדים "דפוקים" עם רקע כל כך חלש פשוט מחרבים לעצמם את החיים.
      ההתנהגות של לברון מצטיירת כמו מישהו שגדל עם כפית של כסף (לא הדרייב שלו אלא המקצוענות והרצינות הכלליים)

    6. תגובה נהדרת שהיא גם פוסט בפני עצמו.
      באופן כללי למרות שאני לא מתחבר לסגנון המשחק שלו (תנועה מעט מגושמת ועוד) ולמרות שאני לא אוהב את הקרקס התקשורתי סביב כל נפיחה שלו – כיום הוא שני בעיני למייקל בלבד.

    7. הכל בלבולי ביצים וכנראה שמה שאמיתי מספיק להסביר בשלוש מילים ובשביל לשקר צריך להאריך להאריך…
      ללברון יש הכי הרבה כשרון אבל הכי פחות אישיות ואני ישאל אותך שאלה פשוטה, תנסה לחשוב ולענות עליה בכנות,
      אם יכולת לקחת את הגוף של לברון ו"לתת" לו איזה אישיות שתרצה, למשל ג'ורדן או בריאנט או דאנקן או אפילו את האישיות של ג'ייסון קיד למשל השמיים היו הגבול בשבילם הארונות תארים היו מתפקעים, והליגה הייתה כותבת חוקים מיוחדים כדי לעצור את המפלצת
      העניין הוא שכל אחד נמדד לפי מה שהוא קיבל וזה הקנה מידה לשאלה האם מה שהשגת בקריירה זה הצלחה או כשלון,
      בשבילי שחקן שקיבל את הגוף הכי טוב בהיסטוריה לכדורסל (כבר בגיל 14 ידעו את זה- זה לא חדר כושר, זה גנטיקה עילאית) ומה שהוא השיג זה 3 מ8 בגמרים זה בפירוש אנדרפרפורמר.
      כל שחקן ראוי אחר עם גוף כזה היה עם לפחות 6-7 תארים ביד (היו פורשים משעמום)

      1. ארי, אני לא לא מסכים עם לפחות חלק ממה שאתה אומר, והניתוח, לדעתי, אובייקטיבי למדי, וכלל גם ביקורת על לברון בלפחות חצי מהקטגוריות כולל כאלו שמתייחסות לאישיותו (אימון, עסקים, כח והשפעה), גם כתבתי שדברים יכלו להתנהל אחרת (אגדות חלופיות), כך שאני לא מבין איפה יש שקר במה שכתבתי.

        לגופו של טיעון – הטיעונים לנרקיסיזם עלו בתגובות לפני אז לא חזרתי עליהן, אבל הן בהחלט סבירות לדעתי. אין, לי לפחות, ספק שיש לו אישיות בלתי מושלמת בלשון המעטה, אבל אני לא בטוח שחלק מהשמות שציינת היו כל כך שונים ממנו – קובי לא ידוע כאדם רך ואוהב (וביקש לאחרונה שיצרפו אותו לאקדמיה לקולנוע, על סמך סרטון אנימציה בודד שנעשה בעיקר על ידי אחרים… קצת לברוני מצידו, הלא כן?), קיד לא ממש הסתדר בשום מקום והחליף מועדון כל כמה עונות, כך שאני לא חושב שאפשר להוקיע אותו בחריפות כזו. נכון, טימי שלנו היה מושלם 😉 ודירק גם הוא ילד ייקי טוב ומחונך, אבל לא כולם כאלה.

        בעניין השלוש מתוך תשע (כבר לא שמונה, הוא שוב הפסיד), אני חושב שקשה ללמוד משהו משמעותי מהסטטיסטיקה הזו, אבל הנושא נטחן עד דק באתר על בסיס שבועי… אז אחסוך ממך את המשך ההסבר… 😉

        1. תכל'ס עכשיו כשאני עובר על התגובה הארוכה והמושקעת שלך שוב, אני רואה שלא ממש הבנתי את הכיוון שאליו כיוונת,
          למעשה אני מגיב על משהו שלא כתבת אז זה טעות מצידי ואני מתנצל
          ועכשיו כשאני כן מבין אז התגובה החדשה שלי היא:
          אחלה ניתוח, בהחלט ראוי לפוסט בפני עצמו

    1. לא ברור שלברון גדול ממייקל ודי ברור שהפוך כי ללברון היו יחסית יותר מדי פעמים שבהם לא התעלה במשחקים המכריעים וברגעים החשובים ואף לא תפקד טוב. לכן גם בירד עדיף על לברון (והפער האמתי ביכולות הוא פחות משמעותית ממה שהנתונים מראים כי הפציעות הלא מעטות גרמו לפגיעה ביכולתו של לארי ובנתוניו).

  5. מעולה מנחם תודה
    אני חושב שהסוגיה של מי אבא שלו לא סגורה לגמריי
    יש 3 מועמדים ולברון מסרב בתוקף ליצור קשר או לבדוק את עניין האבהות
    אף פעם לא אהבתי אותו אבל בשנים האחרונות אני מכבד את המשחק שלו יותר ויותר
    הוא לא הכי טוב ששיחק את המשחק אבל האול אראונד פלייר המושלם
    שילוב של פיזיות נדירה הוא מפלצת של הטבע
    בראיה היסטורית הוא יזכה לגדולה אחרי שיפרוש
    אם ייקח אליפות בלייקרס מייקל יכול לפנות את הכס

  6. תודה מנחם.
    למרות שהוא לא מהחביבים עליי, אני מסכים עם MBK על כך שהוא האול אראונד פלייר המושלם. לא היה עדיין מפלץ כמוהו, עם גוף כל כך חזק ויכולות כה רבות. לא חושב שיש מישהו כיום שיכול להאפיל עליו, לא קרי ולא דוראנט (אולי בקרוב כן יגיע שחקן כזה, אך עד כה לא)

  7. שילוב מטורף של אתלטיות במימדים מפחידים, כישרון ואינטלגנציית משחק בשילוב של מוסר עבודה ויכולת למידה מטורפת.
    בהלט השחקן הגדול בדורו וראוי לאזכור לצד הטובים ביותר, גם ביכולת הכדורסל וגם ברמת ההשפעה. פשוט שינה את "משחק" בשוק השחקנים החופשי.

    לגבי הלייקרס – הם סימנו לעצמן מטרה בקיץ הזה וצלחו רק 50% (לאחר שג'ורג' העדיף את ווסטברוק). כעת נשאר להביא את קוואי בטרייד או לחילופין לחכות לקיץ הבא כדי להתחזק.
    לכן כל ההחתמות הקטנות האלה, יש כסף והכל בחוזים לשנה. יש בסיס תעיר (שלדעתי יש מוכשרים ממנו בליגה) אבל יש קבוצה שלברון יכול לסחוב לפלייאוף (ועוד במערב ששהולך להיות מטורף עוד יותר השנה – אם כי עדיין ג"ס מעל כולם).
    קיץ הבא יגיע שחקן חופשי בקליבר גבוה ללייקרס, ויש סיכוי אפילו שאף אחד מהצעירים לא יצטרך לעבור בטרייד.

  8. תודה מנחם. אם מסתכלים על 'שחקן שלם' אז לברון ערך את מייקל במחברת שלי. נשאר לו רק להשלים 20 שנה של כדורסל ברמה הכי גבוהה ויעבור גם את קארים.

      1. גם לדעתי זאת התכנית. לברון יודע מה הוא עושה. מאז אותה 'החלטה' אומללה (לא ההחלטה עצמה רק השידור), הוא מנהל לעצמו את הקריירה למטרה אחת- המורשת שלו כגדול מכולם.
        קצת מעצבן כי מלבד קובי לא זוכר אף אחד שהיה כזה אובססיבי בעניין, אבל כנראה שזה מה שמניע אותו ולזכותו- הוא עושה את כל הצעדים הנכונים לכיוון.

  9. אישיות מעצבנת, שחקן היסטורי.
    המעבר ל LA לדעתי רק מוריד מהקייס שלו לGOAT.
    כמו שנכתב, בלי עוד שני סופרסטארים, אליפות הוא לא יראה שם ב2-3 שנים הקרובות, ואחרי זה אם היא תגיע איכשהו, היא כבר לא תרשם על שמו (ע"ע שאקיל במיאמי).

    ועדיין, השחקן הכי גדול של הדור הנוכחי, עם כל הכבוד לקובי, שאקיל או אפילו דאנקן, לברון רמה מעליהם.

      1. לא מסכים.
        מבחינתי לפחות, מעבר לקבוצה לא תחרותית כשאתה עדיין נחשב לשחקן טופ, היא לא צעד של מי שמתיימר להיות הטוב בכל הזמנים.

          1. נכון, אבל זה מדגיש את מה אני מנסה להגיד.
            לברון לא צריך להוכיח יותר כלום לאף אחד. הוא רק יכול להוסיף למה שהוא כבר השיג.

          2. אם ג'ורדן במקום לפרוש היה הולך לשחק בקליפרס (למשל) כדי לקדם את העסקים שלו, לדעתי זה בהחלט היה פוגע במידה מסויימת במורשת שלו.

            אני לא אומר שזה מחריב את המורשת שלו מהיסוד, ממש לא, כמו שגם כתבתי, לברון עדיין השחקן הכי גדול של הדור הזה, אבל זה בכל זאת קצת מוריד, לפחות בעיניי.

          3. אני מבין את הנקודה שלך אבל הוא הולך לשם כדי להתחרות. עסקים זה חלק מהסיפור גם משפחה אבל זה עדיין קודם כל כדורסל.
            פלינקה סיר שכל ההחלטות על הבאת שחקנים נעשו בהתייעצות עם לברון במטרה להתחרות עם הווריורס. כלומר הם הביאו שחקנים ורסטילים בהגנה שיוכלו להמודד עם היכולת ההתקפית של הווריורס.
            קשה לי לראות את זה עובד אבל זה בא ממקום תחרותי. אז בראיה לאחור אני די בטוח שזה לא יפגע באיך הקריירה שלו תצטייר בסופה.

          4. פינקי שקארים עבר לליקרס הם היו תחרותיים? כששאקיל היה השחקן הטוב בליגה ועבר לליקרס הם היו תחרותיים? אני הרבה יותר מעריך ומכבד את המעבר הזה מאשר המעבר של דוראנט ללוחמים.

          5. עידו, לי אישית קשה לראות איך זה בא ממקום תחרותי.
            אם הוא היה רוצה באמת להיות תחרותי הוא יכל למצוא קבוצה יותר טובה.
            האם במבט לאחור זה יפגע במורשת שלו? יכול מאוד להיות שאתה צודק וזה לא, אבל במבט לאחור בדרך כלל נוטים להיות סלחניים יותר.
            בכאן ועכשיו, ושוב, זאת רק הרגשה אישית שלי, לי זה קצת מרגיש תבוסתני מצידו (לא שאני יכול להאשים או משהו, רק תחושה של אוהד כדורסל…)

            ברוך, לא יודע מה היה בזמן של קארים, לא נולדתי אז…
            שאקיל למיטב זכרוני הגיע לקבוצת פלייאוף שעוד הייתה בהיי של סוף תקופת מג'יק.

            אבל כנראה ששניכם צודקים, ובמבט לאחור באמת ההשפעה על המורשת תהיה שולית עד לא קיימת.

          6. שאקיל עזב את אחת הקבוצות עם הפוטנציאל הגדול ביותר, בשביל להגיע לחיקרס שהייתה שום דבר ולקחה ילד בן 18 ששמו קובי ברייאנט, קארים עזב כיוון שרצה לעבור לשוק גדול ללא קשר לכדורסל

  10. מעניין מתי האנושות תאבד עניין בכדורגל וכדורסל…כמו שאיבדו עניין באיגרוף….בתחילת המאה ה-20 וסוף המאה ה-19 איגרוף היה הכדורגל של היום. אני מאמין שכמה עשרות שנים ויהיה משהו אחר.

    1. חייב להגיד שאני מאוד לא אוהב את הכיוון שהכדורסל הולך אליו ובהחלט רואה מצב שהספורט יירד מגדולתו הרגע שאלמנט האנושיות וה'גאווה' יורד מהעניין.
      E sport זה הדבר הבא, ומבחינת שואו, כבר כמעט אין הבדל בין תכנת המחשב למה שאנחנו רואים במציאות.

      1. מסכים , לאחר המון שנים ביטלתי לראשונה את הליג פאס ואני לא עוקב כל דקה אחרי מה שמתרחש בליגה. אני לא יודע היכן נעלם יצר התחרותיות והכבוד לילדים האלה שבוחרים בדרך הקלה זה מאכזב ומביש, דוראנט כמה שהוא שחקן עצום מבחינת יכולת אני לעולם לא יחשיב אותו מבין הגדולים ביותר גם אם ייקח 8 אליפויות ברציפות עם הלוחמים. הליגה חייבת לשנות את חוקי תקרת השכר זה נהיה מביך עם החבר מביא חבר הזה.

        1. כנ"ל.
          למרות שלמען ההגינות ביטלתי אותו גם שנה שעברה וחזרתי על ארבע אחרי האולסטאר.
          אבל הפעם זה על אמת. נשבע בממזר

  11. תודה מנחם. לקחת עליך לכתוב טור שהוא בעצם בלתי אפשרי כי צריך ספר.
    האספקט הכי מעניין בלברו הוא הפסיכולוגיה ולא הנתונים היבשים של אחוזי קליעה וכ"ו. אבל אין לנו אינסייד אינופרמיישן מהפסיכולוג שלו וחבל . . .
    מבחינת כדורסל הוא בשורה הראשונה יחד עם קארים, בירד, מייקל, מג'יק, אולג'וואן, שאקיל, . . .
    הוא ללא ספק דמות מרתקת בכל מה שמסביב לכדורסל.

  12. נו באמת להשוות את לברון לבירד? לברון הרבה יותר גדול ללא ספק בכלל. יש 3 שחקנים מעל כולם בסופו של דבר ווילט צמברליין מייקל ג'ורדן ולברון. לאחר מכן מג'יק וקרים ואז כל השאר.

  13. מנחם יש אגדות ויש הגדות.
    לברון לא מתאים לרשימה הזאת בגלל שהוא לא מעשייה או סיפור דמיוני של עכברי כדורסל.

    מדובר במורשת של האתלט הכי גדול במאה האחרונה ללא ספק.

  14. יצא לך קצת אלון מזרחי בכותרת של הטור… מודה שזה הצחיק אותי כל כך אבל אחרי מוטי איווניר ורמי וויץ זה מתקבל בברכה

  15. ההתעסקות של המדיה בו היא מעל ומעבר לדמיון וזה מביא לסלידה של רבים אחרים ממנו ,כל פלוץ שלו היא תוכנית שלמה בפוקס ספורט,כל סרטון קצרצר בטוייטר פותח מהדורת חדשות ספורט באי איס פי אן.

    לברון גדל בעולם של הרשתות החברתיות והוא מבחינת סקנדלים אישיים עומד בגבורה …תארו לכם את מייקל בתקופה הזו כשחקן עם כל ההימורים,עם היחס לחבריו לקבוצה…? האם היה עומד בגבורה מול התקשורת והרשתות החברתיות?

    מבחינת משחק הוא כנראה בחמישייה של כל הזמנים מבלי לסמן אותם במספרים מי מספר 1 ומי 5.

    מבחינת התערבות פוליטית-הוא סה"כ כלי של הליברליזם,משתמשים בו וזה בכלל לא עושה עלי רושם אלא נותן לי הרגשה שדווקא מייקל או אפילו קובי מחושבים ממנו כאשר הם אינם בוחרים צד (לדעתי הדמוקרטים היו תמיד לרעת המיעוטים ועשו הכי הרבה נזק לשחורים).

    1. התאגיד דואג להעלים כל פרסום שלילי ופרשייה אפשרית שעלולים לפגוע בפרה החולבת שכולם יונקים ממנה (להלן, הבגידות עם דוגמניות אינסטרגרם, הקישור למרפאת הסטירואידים וכדומה).

      1. יכול מאוד להיות.
        אולי כשהוא יעצבן את החברים מהמדיה הם יחליטו להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה.
        לכל אחד יש סוד

        1. זה לא יקרה.
          התאגיד יקיא אותך וירמוס אותך אם תנסה לצאת נגדו.
          זה מעגל קסמים ואף אחד לא יעז להרים ראשו מחשש לפרנסתו.
          הוא כבר עצבן את סטיבן A אבל אליפו הוא לא יעז לצאת בגלוי עם לכלוכים אלא סתם מקטר בחצאי משפטים לפעמים.

  16. תודה מנחם על הפוסט המצויין על לברון ! פוסט מושקע . אין ספק שלברון הוא מגדולי הכדורסלים ששיחקו אי פעם , אבל ההתנהגות שלו מעוררת אנטיגוניזם .

  17. הדבר היחיד אשר בגללו אני כן בוחר את מייקל מעל לברון זה שמייקל לא הרים ידיים גם אחרי שקיבל בעיטות בפליאוף עלידי דטרויט או בוסטון,מייקל לא עזב את הקבוצה כי הכשלון גבר עליו אלא נשאר והמשיך להאבק בהם עד שהצליח…מה הייתה שיקגו בלעדיו?
    כל אלא המבלבלים במח על כך שלמייקל היה את פיל ג'קסון-מה ג'קסון עשה לפני שיקגו?
    יותר מידי תוכנית ספורט אמרקאיות אשר משבשים לאדם את האמת ומספרים נרטיב שקרי

    1. לגמרי על פיל גקסון. פיל פילון ערבב אנשים עם משולשי פיצה יעני תרגילים התקפת הפיצה. על מנת ליישם את התפקפת הפיצה חובה בקבוצתך מייקל קובי ושאק עם קצת תוספות של פיפן וגאסול.

  18. תודה דוקטור, למרות שלא הייתי מסוגל להביא את עצמי לקרוא (בריאות מעל הכל, גם מעל לפוסט "אגדות" של מנחם).

    תנועת ללל מכריזה על יום אבל בעקבות שני פוסטים עוקבים עם תמונות של השיקוץ בשורה הראשונה, צום של יממה מהאתר והיטהרות במקווה-ג'קוזי החדש במתחם הספא המפואר שפתחנו בכפר.

  19. מנחם תודה רבה קראתי עכשיו .
    ראשית אני מצטער שלברון נכתב כ"כ מהר בפרויקט לענ"ד היה כדאי לחכות איתו אחרי המונדיאל מכיוון שעכשיו אנחנו (אני לפחות ) עוד לא בפגרה אלא בהתעסקות סביב הגמר ולכן לא היה לי פנאי עד עכשיו לכתוב .
    אני מקווה שעוד הדיון הזה לא מוצה ויהיה ניתן להמשיכו .

    אנסה לומר כמה משפטים בתור אחד מגדולי מבקריו באתר לפחות.

    בעיני אין ספק שמדובר באחד הגדולים בכל הזמנים ולצערי הרב מבחינה כדורסלנית נטו הוא עולה על כל מי שבא לאחר מייקל וזה כולל בעיני את קובי ,דאנקן ,דוראנט והיתר .

    אין על כך ספק או כל ויכוח .

    ובכן מה נקודת הביקורת עליו ?
    לי יש אחת גדולה מאד ואחת קטנה .
    בואו נסיר את הקטנה .
    הקטנה היא סגנון משחקו שגם אותי לא מלהיב ולא מצית את הדמיון כפי שעשו למשל קרי ,קובי ובוודאי מייקל ,מג'יק ומייקל .

    זה לא סותר את העובדה שהוא הטוב מכולם מאז המלך .

    הביקורת הגדולה עליו זה מה שלדעתי הוא פחדנות או אם תרצו במילים יותר עדינות היותו הסממן הגדול ביותר לחוסר התחרותיות בליגה.

    היה לנו את הדיון הזה המון בעבר וייתכן שלא דייקתי בכל קוצו של יוד בדיוקים היסטורים .
    אבל הנקודה המרכזית ביותר הבעייתית במורשתו היא העובדה שהוא הנציח את חוסר התחרותיות בליגה לרמות על.
    עצם החיבור שלו לוויד ולבוש יצר פער גדול מאד גם אם הוא לא מומש בשנה הראשונה.
    השלישייה הזו ודרך חבירתה ועיתוי חבירתה הייתה גדולה יותר מהותית מהשלישייה של בוסטון עם גרנט ,פירס ואלן .

    בזמנו הם דיברו על אליפות ועוד ועוד וזו אכן הייתה התחושה בזמן אמת.
    (במאמר מוסגר לדעתי היסטורית צריכה להיות אכזבה גדולה מאד לשלישייה הזו שהסתפקה ב 2 טבעות בלבד אך חייבים לומר שיש נסיבות מקלות בכך).

    בזמנו בזמן אמת (מיד לאחר ההחלטה בסוף מונדיאל 2010 ) הופיעו מאמרים שונים שלך מנחם כאן באתר שבדיוק אז עבר לבעלותך .
    ואתה אמרת למשל משהו כמו "כנראה לברון לא רוצה /ולא בנוי להיות דמות של מנהיג מוביל הוא רוצה לשחק את המשחק ולתת לוויד לעשות זאת"
    מי שזוכר אלו היו הדיונים בזמן אמת .
    המציאות כמובן הייתה אחרת גם אם לא מיד .

    בשורה התחתונה צריך לנסות להבין את המניע למעבר הזה .
    אני מאד קשה איתו כי למיטב התרשמותי (שנומק לא פעם ) המניע היה "עזרת חבר" לנסות ולקבל סיוע מאישיות כדורסל כמו וייד וליתר ביטחון גם מבוש ולקחת אליפויות על מנת לא לסיים קריירה כמו למשל קארל מלון (שהוא השחקן שהכי מזכיר לי את לברון במובני יציבות לפחות מבין אלו שלא לקחו טבעת).

    בשורה התחתונה לברון חיפש לעצמו חיים (ספורטיביים ) קלים וקיבל אותם במיאמי .
    בכל זאת לזכותו צריך לומר כמה דברים .
    1. בדיעבד הוא היה צריך לעשות זאת בתור ברומטר מרכזי שכן וייד נפצע בוש נכנס לכל מיני בעיות ולברון היה חייב לגלות דומיננטיות רבה גם אם מרצונו ניסה לברוח מזה וברח מזה בגמר 2011.

    2. הוא להבנתי לפחות חש חוסר נוחות מכך שלקח אליפויות "קלות" בעזרתם של חברים והרגיש שהוא צריך "לחזור בתשובה"
    הוא הרגיש שהוא צריך לקחת אליפות דווקא בקליבלנד והוא הצליח לעשות זאת בענק (גם עם בדרך קלילה עד הגמר ).

    3. נקודה נוספת היא הסלים המכריעים ב 2/3 אליפויות הוא היה שם והיה ענק אבל את הסל הזכור לא הוא קלע כמובן שהנקודות הכי גדולות שעלו על הלוח בעידן לברון היו של אלן בשלשה הכואבת ההיא …
    ובמקום השני השלשה של קיירי .

    נכון שזה היה גם אצל מייקל אך שם מייקל הוביל את המהלך ובבחירה בחר למסור במקום לקלוע במהלך שהתחיל ממנו מה שאין כן אצל לברון שלא תמיד לקח אחריות ברגעי ההכרעה החשובים ביותר (איני מדבר על כלל הפליאוף אלא על זריקות ההכרעה של משחקי ההכרעה בגמרים הכללים בלבד ואני מודע לכך שהדגימה קטנה מלהיות חד משמעית ).

    לסיכום בעיני לברון יותר משייזכר כשחקן גדול ייזכר כמי ששינה את כל הגישה /התפיסה/ החוקים הג'נטלמיניים אלו הלא כתובים .
    חוסר התחרותיות בתקופתו הייתה הגדולה ביותר הזכורה לי (ואני בעניין משנת 86 עת בוסטון לקחה את יוסטון 2-4 אני זוכר גם קצת אחורה ).

    לברון הוא אחד הגורמים המרכזיים לחולשת המזרח ויותר מכך הגורם המרכזי להחלטה הפחדנית והמקוממת של דוראנט .
    ולצערי יותר משהיה שחקן גדול הוא ייזכר אצלי כסוג של "עסקן על" או כפי ששמעון כינה אותו בצדק כתאגיד .
    והתאגיד הזה הלך כיוון קפיטליסטי קפיטליסטי מדי במובן התחרותי של המילה.

    תודה לכולם .

  20. מנחם תודה על הפרוייקט.
    אובייקטיבית ובכדורסל נטו לברון לא השחקן הטוב בהסטוריה (מייקל) אצלי הוא גם לא השני ולא השלישי (יש לו מקום בחמישיה).
    הדבר ששונאיו (אני לא נמנה עליהם) הכי לא סובלים אצלו היא האישיות אבל אני סולח לו על הנרקיסיזם וכ' מהטעם הפשוט שהבן אדם גדל בלי אבא ובכאלה רמות של עוני וחיים שהם קרב הישרדות שאסור ולא ניתן לשפוט אותו בשום אופן במישור ההתנהגותי בקריטריונים של אדם רגיל. מותר לו להיות מה שהוא.
    הוא הגיע להישגים עצומים אני לא יכול לקבל את הטענות למעלה שעם כזה גוף כדורסל הוא היה צריך להגיע ליותר. הוא הגיע למקסימום האפשרי אין הרבה יותר מזה. לבחור בו כמי שהכי טוב בהסטוריה זה לא הגיוני בעייני ולא קשור למציאות אבל אם יש כאלה שחושבים כך… לבריאות .
    תודה מנחם.

להגיב על ברוך רובין לבטל

סגירת תפריט