פרויקט אגדות כדורסל II: דניס רודמן – "התולעת" / Smiley

פרויקט אגדות כדורסל II: דניס רודמן – "התולעת" / Smiley

See the source image

דניס רודמן הוא כנראה גדול הריבאונדרים בהיסטוריה של ה-NBA, ואחד משחקני ההגנה הטובים שעלו על מגרשי ה-NBA, וזה כשהוא מתנשא לגובה של 2.01 על 95 ק"ג. מדובר במפלצת אתלטית עם התנהגות לא פחות פרועה על המגרש ומחוצה לה, אשר תמיד עוררה עניין אצל האוהדים והתקשורת.

בשל סגנונו הייחודי והתנועות הגוף שלו הוא קיבל את הכינוי "התולעת" ("The Worm").


הקריירה של רודמן מחולקת למספר חלקים:

  1. דטרויט פיסטונס – 7 עונות, מ-1986-87 ועד 1992-93:
    8.8 נקודות, 11.5 ריבאונדים (7.1 הגנה, 4.4 התקפה), 1.3 אסיסטים.
  2. סן אנטוניו ספרס – 2 עונות, מ-1993-94 ועד 1994-95:
    5.6 נקודות, 17.1 ריבאונדים (11.4 הגנה, 5.7 התקפה), 2.2 אסיסטים.
  3. שיקגו בולס – 3 עונות, מ-1995-96 ועד 1997-98:
    5.2 נקודות, 15.3 ריבאונדים (9.7 הגנה, 5.5 התקפה), 2.8 אסיסטים.
  4. לייקרס – 1998-1999:
    2.1 נקודות, 11.2 ריבאונדים (8.5 הגנה, 2.7 התקפה), 1.3 אסיסטים.
  5. דאלאס – 1999-2000:
    2.8 נקודות, 14.3 ריבאונדים (10.3 הגנה, 4 התקפה), 1.2 אסיסטים.

במהלך הקריירה שכללה 14 עונות ו-911 משחקים, היו לו ממוצעים של 7.3 נקודות למשחק בתוספת 13.1 ריבאונדים (4.8 בהתקפה ו-8.4  בהגנה) ו-1.8 אסיסטים.


דניס רודמן נולד ב-13 במאי, 1961 בטרנטון, ניו ג'רסי. שמו המלא הינו דניס קית' רודמן. רודמן נולד למשפחה לא מתפקדת וכבר בצעירותו אבי המשפחה, פילנדר, נטש את המשפחה והשאיר את אימו של דניס, שירלי, עם שלושת ילדיהם, דניס המבוגר ושתי אחיותיו הצעירות, דברה וקים.

רודמן לא היה כדורסלן בולט כאשר היה ילד וזה בגלל גובהו הנמוך. הוא שיחק בתיכון סאות' קליף בדאלאס טקסס, כאשר אחיותיו מושכות את מרב תשומת הלב בגלל שהיו מוכשרות ביותר בכדורסל.

לאחר שסיים את לימודיו החל לעבוד כשרת בשדה התעופה בדאלאס, שם צמח לגובה. חבר משפחה סיפר זאת למאמן מכללת נורת' סנטרל טקסס, אך לאחר עונה אחת בה השיג ממוצעים של 17.6 נקודות ו-13.3 ריבאונדים, נשר מהמכללה עקב בעיות לימודים.

לאחר מכן הוא עבר לשחק באוניברסיטת סאות'איסטרן אוקלהומה סטייט, שם במשך 3 שנים נבחר לאול-אמריקן ב-NAIA עם ממוצעים של 25.7 נקודות ו-15.7 ריבאונדים.

רודמן נבחר בדראפט על ידי דטרויט פיסטונס בבחירה ה-3 בסיבוב השני, בחירה 27 סה"כ, בדראפט 1987. תחת הדרכתו של המאמן האגדי, צ'אק דיילי, רודמן הפך לאחד מה-"Bad Boys" בקבוצה הקשוחה של דטרויט.

תחת הדרכתו של דיילי רודמן עוד היה "שפוי" יחסית למה שהרגיל את הליגה כולה ואף היה מתואר כבחור ביישן. ב-7 בשנים שלו שם, רודמן זכה בשתי אליפויות (1989, 1990), נבחר לחמישיית ההגנה ב-1989 (בחירה ראשונה מתוך שמונה בקריירה), זכה פעמיים בשחקן ההגנה של השנה (1990,1991), והיו לו שתי הופעות במשחק האול-סטאר (1990, 1992).

רודמן גם עורר שערורייה לאחר הפסד הפיסטונס לסלטיקס בפלייאוף ב-1987, כשטען כי לארי בירד מקבל שריקות כי הוא לבן. "לארי בירד הוא אוברייטד במובנים רבים… למה הוא מקבל כל כך הרבה פרסום? בגלל שהוא לבן. אתם לעולם לא שומעים על שחקן שחור שהוא הכי טוב".

עוד זכור, כפי שסיפר בספרו "Bad As I Wanna Be" כי שקל להתאבד וכבר ישב עם רובה ציד טעון בטנדר שלו במגרש החניה של הפאלאס, אולמה הישן של דטרויט.

דניס רודמן על יחסיו עם צ'אק דיילי:

לאחר מעברו לסן אנטוניו ספרס לפני עונת 1993-94, "השד החל להשתלט" על דניס רודמן והתקופה הפרועה שלו החלה, כאשר בשנים אלה הוא ממשיך להיות ריבאונדר אדיר ושומר עליון, אך זה מלווה בתסרוקות שונות ומשונות בצבעים כאלו ואחרים, ובמילוי גופו בקעקועים רבים. בנוסף, זכור הרומן שניהל עם הזמרת מדונה בזמן תקופתו בספרס.

זכורות גם אמירותיו לגבי כוכב הקבוצה, דיוויד רובינסון, אשר היה רך מדי בהגנה ופחד לשמור על אלאג'וואן במשחקי הפלייאוף. לאורך השנתיים בסן אנטוניו, הן רודמן קיבל הרחקות והשעיות ממשחקים, היה נראה כי רודמן והספרס לא משדרים על אותו גל, ובתום השנתיים הללו רודמן שוחרר.

See the source image

בקיץ 95 הספרס שלחו את רודמן בטרייד לבולס תמורת וויל פרדו.

הבולס הביאו את רודמן כתחליף להוראס גרנט (שבפלייאוף 95 הדיח את הבולס עם המג'יק של שאק ופני). רודמן נכנס לתפקיד בצורה יוצאת מן הכלל והיה שותף לשושלת הגדולה של הבולס ב-1996-98, אשר כללה את השלישייה הגדולה של ג'ורדן-פיפן-רודמן. קבוצה שלקחה 3 אליפויות וניצחה 72 משחקים בעונת 1995-96.

הבולס פשוט היו גדולים על הליגה והציגו כדורסל מהפנט, גם התקפית וגם הגנתית. רודמן המשיך עם השיגעונות שלו, שכללו נסיעות לווגאס בסדרת הגמר מול יוטה, אך היה נראה כי מאמן הקבוצה, פיל ג'קסון, יודע להסתדר אתו, ויודע מתי לשחרר אותו להוציא קיטור, כדי לקבל אותו אנרגטי על המגרש.

בכל שנותיו בבולס רודמן היה מלך הריבאונדים של הליגה (רצף של 7 עונות שהחל ב- 1992 עד 1998).

במהלך תקופתו בבולס זכורה תקרית הבעיטה בצלם במהלך משחק מול הטימברוולבס שנערך ב-15 לינואר, 1997. הקרבות שלו מול מורנינג וההיט במזרח, וכמובן בסדרות הגמר מול יוטה, זכורים המאבקים הבלתי נגמרים עם קארל מלון, ונסיעתיו לווגאס במהלך סדרות הגמר.

כמו כן, זכורה גם הופעתו בשמלת כלה לקידום ספרו האוטוביוגרפי "Bad As I Wanna Be", הודאתו כי הוא ביסקסואל והחתונה שלו עם עצמו.

על יחסיו עם עמיתיו לבולס, ג'ורדן ופיפן הוא אמר: "על המגרש, אני ומייקל די רגועים ואנחנו יכולים לנהל שיחה. אבל ככל שהחיים שלנו הולכים, אני חושב שהוא נע בכיוון אחד ואני הולך לכיוון השני. אני מתכוון, הוא הולך צפונה, אני הולך דרומה. ואז יש את סקוטי פיפן ממש באמצע. הוא כמו קו המשווה".

See the source image

לאחר התפרקות הבולס לאחר עונת 1998, רודמן חתם לעונה המקוצרת של 1998-99 עם הלייקרס. הוא שיחק עם הקבוצה רק עשרים ושלושה משחקים ולאחר מכן שוחרר.

בעונת 1999-2000 הוא חתם בדאלאס, אך הוא שרד בדאלאס רק שניים עשר משחקים לפני שגם שם שוחרר מהקבוצה. סטיב נאש, ששיחק אז במאבריקס אמר כי כנראה שרודמן, כנראה, אף פעם לא רצה לשחק בקבוצה.

בשנת 2000 רודמן פרש מה-NBA.


חייו של רודמן מחוץ למגרש היו סוערים וצבעוניים לא פחות ממעשיו על הפרקט. זכור במיוחד קרב ההיאבקות ה-WWF עם האלק הוגן כנגד קארל מלון והמתאבק דיימונד דאלאס פייג'.

בנוסף, רודמן היה נשוי פעמיים: לדוגמנית אנני בייקס (1992-1993) ממנה יש לו שני ילדים, ולשחקנית כרמן אלקטרה (1998-1999).

כמו כן, רודמן התפרסם בשנים האחרונות בגלל ביקוריו אצל מנהיג צפון קוריאה, קים ג'ון און.

ב-4 לאפריל, 2011, רודמן קיבל את הכבוד מעולם הכדורסל כאשר נכנס להיכל התהילה בטקס מרגש ביותר מבחינתו. רודמן אומנם היה "משוגע" אך רבים משחקני ה-NBA ששיחקו אתו ונגדו מעריכים מאוד את מוסר העבודה שלו ותמיד שמים אותו ברשימת השומרים הטובים ביותר בזכות האתלטיות היוצאת דופן שלו.

אייזיאה תומאס סיפר כי במהלך החימום לפני המשחקים, כאשר כל שחקני הפיסטונס היו זורקים, רודמן היה עומד מאחור ומביט על זריקותיהם. הוא פשוט היה מסתכל ולומד את הזריקה של כל אחד ולאן הכדור הולך כאשר הזריקה הולכת החוצה.


זוכרים את הסכסוך בין רודמן ומלון בגמר 1998 שהוביל לקרב היאבקות ב-WCW?

אלכס וונג / bleacherreport.com

יוני 2, 2018

מאמר מקורי: http://bleacherreport.com/articles/2771950-remembering-when-the-rodman-malone-nba-finals-feud-in-1998-led-to-a-wcw-match

See the source image

ביום שני בבוקר לאחר ששיקגו בולס הביסה את יוטה ג'אז 96-54 במשחק השלישי של גמר ה-NBA ב- 1998 כדי לקחת את ההובלה 2-1, הייתה הרגשה של עסקים כרגיל. הבולס היו שני ניצחונות מלגבור על הג'אז עונה שנייה ברציפות. מייקל ג'ורדן, סקוטי פיפן, דניס רודמן ופיל ג'קסון עמדו להשלים את הזכייה השלישית ברציפות שלהם. עבור ג'ורדן, פיפן וג'קסון, זאת תהיה האליפות השישית בשמונה עונות.

הבולס קבעו צפייה בסרט שלאחר מכן הם יהיו זמינים לתקשורת, שזאת דרישת ה-NBA. כאשר חברי המדיה הגיעו כדי לדבר עם השחקנים, רודמן לא היה ביונייטד סנטר. ג'קסון לא היה מודאג, כאשר צחק על כך שה-NBA ייקנסו את רודמן על כך שהחמיץ את פגישת הצפייה והזכיר לו דרך שתקשורת שהאימון ביום שלמחרת יערך ב-10:30.

הבולס התרגלו לתעלוליו של רודמן, אשר אותם הם קיבלו כחלק מהעסקה שבתמורה מקבלים את הנוכחות ההגנתית שלו ובכך שהוא כוח דומיננטי בכדורים החוזרים. במרץ 1996, רודמן תקף בנגיחה את השופט טד ברנהארדט במשחק מול ניו ג'רסי נטס וקיבל השעייה לשישה משחקים. בינואר 1997, רודמן בעט במפשעה של צלם במהלך משחק מול מינסוטה והושעה ל-11 משחקים. בינואר 1998, רודמן החמיץ אימון זריקות והקבוצה שלחה אותו הביתה.

אבל הפעם זה התעלה מעל כולם. רודמן לקח יום חופשי. הוא תכנן לטוס לאוברון היל, מישיגן, כדי להופיע ב-WCW's Monday Nitro כחבר צוות ב-New World Order (קיצור "NWO") כדי להתחיל ריב עם קארל מלון, השחקן אותו פגש בגמר. בזמן שה-WCW טרם יצאו עם הסיפור הזה בהכרזה רשמית, זה תוכנן כאירוע המרכזי ביולי 1998, Bash at the Beach, כאירוע צפייה בתשלום, חודש לאחר משחקי הגמר. זה יהיה קרב זוגות של האלק הוגאן ורודמן מול מלון ודיימונד דאלאס פייג'.

Diamond Dallas Page y Karl Malone

בנעוריו, מלון היה מעריץ גדול מאוד של התאבקות מקצוענית. "הוא אמר לי שמעולם לא רצה להיות כדורסלן כאשר גדל", פייג' סיפר ל-B/R. "הוא רצה להיות מתאבק".

פייג' ומלון נהפכו לחברים קרובים לאחר פגישה מקרית בתחילת עונת 1997-98 ביוסטון. פייג' היה נוכח במשחק של הג'אז מול הרוקטס, יושב בערך בשורה ה-20 לצד המגרש. במהלך פסק זמן, הוא הסתכל לעבר ספסל הג'אז וראה את מלון יוצר צורת יהלום בכך שמצמיד את אגודליו ואצבעותיו המורות ומסמן כלפי פייג' את ה-"Diamind Cutter" המפורסם. לאחר עוד הפסקה במשחק, השניים יצרו קשר עין ומלון שוב סימן לו את הסימן.

השניים ארגנו פגישה לאחר המשחק ועשו תכניות לבלות בסוף שבוע האול-סטאר בניו יורק באותה העונה. פייג' שמע מהבוס של ה-WCW, אריק בישוף, שרודמן, שהתאבק שנה לפני כן באירוע צפייה בתשלום בחבר ב-NWO, תכנן חזרה לזירה. הוא הציג רעיון לבישוף: קרב זוגות אתו ועם מלון מול הוגאן ורודמן.

ביסקוף לא התלהב מהרעיון מיד. אבל לאחר שמלון היה דומיננטי מול הלייקרס בגמר המערב, כשהוא משיג ממוצעים של 30.0 נקודות, 10.3 ריבאונדים ו-4.5 אסיסטים בסוויפ של הג'אז, בישוף יכול היה לראות את המשיכה של קרב של רודמן עם מלון.

בישוף צלצל לפייג' ואמר לו שהגיע הזמן לסגור את העסקה עם מלון. "הדבר הבא שקורה, בישוף ואני הייתי במטוס פרטי בטיסה לסולט לייק סיטי", סיפר פייג'. כאשר מלון שמע את הרעיון, הוא הבהיר בבהירות שהוא לא רוצה להיות שופט מפורסם, כמו מייק טייסון כפי שקרה מספר חודשים מוקדם יותר באירוע המרכזי ברסלינגמניה, "הוא ממש רצה להיכנס לזירה ולהתאבק", אמר פייג'.

See the source image

ה-WCW קבע את האירוע המרכזי ל-12 ביולי, 1998, בקוקס ארנה בסן דייגו וארגן סיבוב קידום מכירות לאירוע שיתרחש לאחר משחקי הגמר של ה-NBA, כולל הופעות של רודמן ומלון ב-The Tonight Show עם ג'יי לנו ובאירוע הדגל של ה-WCW, ה-Monday Nitro. אלא שרודמן היה זמין במהלך הגמר רק ביום החופש.

ביום שני, לאחר הניצחון של שיקגו במשחק 3, רודמן הופיע ב-Nitro, שם הוא לקח חלק במהלך כמה אירועים במהלך המופע שערך שלוש שעות. בזמן מסוים, הוגאן אמר לרודמן, "רודזילה, אני אוהב את הדרך בה אתה זורק את מלון", כשהוא מתייחס איך שני הפאוור פורוורדים נאבקים אחד בשני בגמר ה-NBA שנה שנייה ברציפות. מאוחר יותר, הוגאן התלוצץ שהאירוע הזה בוודאי היה שווה לרודמן להחסיר אימון. הערב של רודמן הסתיים בכך שהוא משליך מספר כיסאות לעבר פייג'. ואז הוא לקח מטוס פרטי חזרה לשיקגו.

בזמן שבתקשורת הייתה מהומה בגלל התקרית הזו, דוויט מאנלי, סוכנו של רודמן באותו הזמן, אמר לאחרונה כי ג'קסון והמנהל הכללי ג'רי קראוס נתנו לרודמן הסכמה מלאה לעשות את הטיול לדטרויט להופעתו ב-Nitro. "מאחורי הקלעים, ג'רי ופיל נתנו את ברכת דרכם", מאנלי סיפר, "אבל מספר כתבים בחרו ליצור מכך מחלוקת".

ה-NBA קנסו את רודמן ב-10,000 דולר על שהחמיץ את אירוע הזמינות לתקשורת. הבולס לא הענישו את הפאוור פורוורד שלהם על עבירת המשמעת. עבור בוב קוסטאס, שכיסה את גמר ה-NBA לשנת 1998 עבור NBA, זאת הייתה דוגמא נוספת לכיצד ג'קסון מתייחס לדברים באופן מושלם ככל שזה נוגע להסחות הדעת של רודמן מחוץ למגרש.

"פיל ג'קסון טיפל הזה בצורה נכונה", קוסטאס אמר. "הוא קיבל את הסכמת כולם, כולל ג'ורדן ופיפן, שהסכימו, והמסר היה: 'תראו, אם זה היה קורה בעונה הרגילה, אולי היינו משעים אותו. אבל אנחנו צריכים את הבחור הזה כדי לזכות באליפות, אז אנחנו הולכים להביע את מורת רוחנו בעדינות, אבל אנחנו לא הולכים לשים את סיכויי האליפות שלנו בסכנה'. זו הייתה הגישה הנכונה".

מאנלי, אשר ניהל משא ומתן עם ה-WCW על עסקת השלם-וצפה של האירוע המרכזי של רודמן ומלון, נהנה מהתוספת של הסיקור של הופעתו של רודמן ב-Nitro. "זה רק הפך זאת לטוב יותר", אמר מאנלי,  "דניס הוא ההתגלמות של האימרה שכל חדשות הן טובות, שתקשורת רעה היא תקשורת טובה".

See the source image

השידור של ה-NBA הזכיר בקצרה את התקרית בתחילת משחק ארבע של גמר ה-NBA, וחזר במהרה לשדר עסקים כרגיל. החדשות על קרב ההיאבקות של רודמן ומלון – שיערך רק בעוד חודש – התפרסמו בתקשורת. במהלך הרבע השלישי של משחק הששי, המשחק אותו זוכרים רוב אוהדי הכדורסל זוכרים בגלל זריקת הקלאץ' האיקונית של מייקל ג'ורדן מעל בריון ראסל, רודמן ומלון הסתבכו אחד בשני על  המגרש, כאשר רודמן מקבל עבירה טכנית לאחר שהוא מכשיל את מלון.

במהלך המהומה, קוסטאס, ששידר את המשחק עבור NBA, קרא: "הוא וקרל מלון, מתוכננים, למרבה הצער, להיאבק באחד האירועים המזויפים הללו בחודש הבא. למה מלון רוצה להוריד את עצמו להצעה של מישהו? ורודמן כנראה רוצה להתאבק עכשיו".

"העיתונאים לא כבדו את הח** שלנו", פייג' אמר. "אבל אני לא שם ז**. אנחנו היינו בדרכים 275 ימים בשנה. התוצאה של קרב אחד באירוע המרכזי עבורי הוא כמו תאונה של חמש מכוניות עבור האדם הממוצע. לא אחת, לא שתיים, לא שלוש, לא ארבע. חמש. היו אנשים שקיבלו את זה. החברה שעשו זאת, כיבדו את מה שעשינו".

"אני אוהד היאבקות במשך מרבית חיי", אמר קוסטאס, . "אבל הטון [בהיאבקות], במיוחד בזמן ההוא, הפך ממשהו טבעי וטוב למשהו אפל".

אם היה מישהו שכיבד היאבקות מקצוענית, זה היה מלון. לאחר סדרת הגמר, הוא טס ל-Power Plant – מתקן אימונים של ה-WCW באטלנטה – שם הוא התאמן באופן קבוע עם פייג' כהכנה לקרב. "הוא היה כישרון טבעי", פייג' אמר. "אני רק הראתי לו איך לעשות מהלכי היאבקות – ואיך לעשות זאת מבלי להרוג את הבחור השני, ואיך לחטוף מכה, ואיך לנחות על הגב". בפעם הראשונה שמלון ניסה לחטוף מכה, ולמעשה ממש לקבל מכה וליפול על גבו בזירה, הדבר כמעט גרם לו להביא את עצמו לאיבוד הכרה.

האירוע המרכזי הסתיים שהוא מקבל 1.50 במערכת השלם-וצפה, הכי גבוה לאיזשהו אירוע שלם-וצפה של ה-WCW באותה השנה. הקרב למעשה ערך 23 דקות. מבין השניים, מלון בהחלט היה המשתתף הבולט והאקטיבי.

See the source image

מלון הטיח את גופותיהם של הוגאן ורודמן במהלך הקרב והוציא לפועל את מהלך הסיום של פייג', שנקרא גם ה-Diamond Cutter, על הוגאן. באופן רשמי, רודמן והוגאן ניצחו את הקרב, הודות להתערבות של חבר NWO המכונה The Disciple. למרות זאת, מלון קיבל תמורה ראויה.

לאחר הקרב, הוא הסתובב זועם מסביב לזירה, כועס על התוצאה, ולבסוף ביצע עוד Diamond Cutter, הפעם על השופט, תוך כדי תשואות הקהל.

מבחינה פיננסית, האירוע המרכזי היה הצלחה. לפי סקוט לוי, אשר התאבק כ-Raven באותו הזמן עבור ה-WCW, ועכשיו מארח פודקאסט בשם "The Raven Effect", אף אחד לא היה מוטרד במיוחד מכך ששני אתלטים מקצועיים לקחו את המשבצת של האירוע המרכזי, כל עוד הם מוכרים כרטיסים ואנשים רוכשים בשלם-וצפה.

"זה היה טיפשי וכל כך לא במקום", אמר לוי, "אבל זה היה טוב לחברה. זה הוסיף לתשלום שקיבלנו, וזה כל מה שחשוב".

לאחר הקרב, נמשך השיח לגבי היריבות בין רודמן למלון, ותוכנן קרב גומלין. מאנלי מאמין שזה היה קורה אילולא שני דברים: השביתה ב-NBA בתחילת עונת 1998-99 שהפכה את רודמן לשחקן חופשי, הגדילה את הסיכון של ההשתתפות בגלל הסיכון בפציעה. ורודמן חתם עם הלוס אנג'לס לייקרס, ככה שההתמודדות שלו עם מלון כבר לא הייתה הרעיון המרכזי.

שנים מאוחר יותר, ישנם כאלו שעדיין תוהים מה גרם למלון לעשות זאת. "אני מבין למה דניס עשה זאת", קוסטאס אמר. "אבל אני לא יודע מה היה הרעיון של קרל, במיוחד עבור מישהו שבקושי מושך תשומת לב לעצמו".

מאנלי, שאומר שרודמן ומלון הרוויחו 1.5 מיליון דולר ו-900,000 דולר בהתאמה עבור האירוע המרכזי, מאמין שלשניהם יש אהבה גדולה להיאבקות ושהם היו עושים זאת בחינם.

לוי אמר שהוא יודע למה אפילו האתלטים הכי מקצוענים נמשכים למעגל הקרקס. "זה בגלל שאנחנו כוכבי רוק", אמר לוי, "אנחנו אתלטים. אנחנו משחקים ועושים את הפעלולים של עצמנו. אנחנו מחזיקים את הקהל בכף ידינו. מי לא רוצה זאת?"


לפוסט הזה יש 70 תגובות

  1. תודה,
    רודמן היה מאד לא בעייתי יחסית למוניטין שלו.
    בנוסף היה מקצוען אמיתי בהגנה וריבאונד, הוא פיתח שיטות להשג. ריבאונדים, למד את היריבים שלו ותיסכל אותם בכל דרך אפשרית. היתה לו אינטיליגנציית משחק גבוהה מאד, והבולס טענו שהוא למד את ההתקפה שלהם מהר יותר מכל שחקן חדש אחר.
    החלק המדהים ביותר באתלטיות שלו היה הכושר הגופני, מעידים עליו שלא היתה לו בעיה לשחק פעמיים ברציפות ובאותה אינטנסיביות.
    הוא היה הכוכב הראשון בליגה שההתמחות שלו היתה רק הגנה, וחבר קבוצה מושלם בבולס, שידע בדיוק את מקומו.

    1. ביל ראסל הרבה שנים לפניו היה שחקן שההתמחות שלו הייתה הגנה וכ"ח וגם היה כוכב על ומנהיג וגם דמות למופת, דברים שרודמן לא היה.

  2. האגדה המושלמת – שילוב של קומדיה, טרגדיה, דרמה ופנטזיה. וגם גאון כדורסל, לא פחות, ששיכלל את הריבאונד לכדי אמנות. תודה רבה סמיילי, פוסט מעולה.

    1. כל מילה, הדבק בתמהיל של 3 האליפויות של הבולס בשנים 96-98.
      מקרה ראש חמור אבל כדורסלן עצום. (הכי קרוב אליו וגם זה במרחק אדיר בליגה מבחינה זו כרגע זה דריימונד גרין)

  3. סמיילי אתה פשוט אדיר.הסיפור על הקרב לא היה ידוע לי ברובו, היה מרתק. אחד השחקנים הכי אנדרייטד אי פעם, 5 אליפויות כשחקן מרכזי לא הולך ברגל.

    1. לא בטוח שהריבאונדר הטוב ביותר. אולי אחרי וילט וראסל. בכל מקרה היה ריבאונדר אדיר כשביחס לגובהו רק בארקלי שהוא בגובה של גארד גבוה מתחרה על הטוב ביותר ואולי גם ג'רי לוקאס.

  4. כתוב מעולה סמיילי.
    רודמן ענק. הבחור מסובב אבל מספיק מוכשר כדי שלא יבעטו אותו
    נדיר 🙂
    חיבבתי WWF באותה תקופה והקרב בינו לבין מאלון היה הזוי ברמות.
    מצד אחד הם הפגינו חוסר מקצוענות, כאריזמה ושואו (מסיבות ברורות)
    מצד שני זה היה ממש ממש משעשע לראות אותם ככה. ואלו עסקי השעשועים…..

  5. היו לו הרבה ריבאונדים גדולים, אבל מדונה היתה הריבאונד הכי מגניב, שלא לדבר על השמירה האישית עליה.

  6. אני לוקח את רודמן לחמישיית כל הזמנים לעמדת הפאוור על פני כל אחד. רודמן הוא הריבאונדר הכי גדול בכל הזמני ( כן לפני ראסל וווילט) וזאת מהסיבה שאחוז הריבאונד שלו הוא הגבוה ביותר- בתקופתו היו פחות פוזשיינים מאשר בתקופת ווילט וראסל ולכן הם לקחו יותר ריבאונדים. חוץ מזה הוא עשה מעבר מעדה 3 בפיסטונס לעמדה 4 והיה שחקן הגנה שמשתק שחקנים, בכל עמדה, 1 עד 5. הדומיננטיות של הבולס הייתה הרבה בזכותו(ופיפן וקצת פחות מייקל ממה שנותנים לו קרדיט).

    1. מה אחוזי הריבאונד שלו לעומת וילט, ראסל, בוב פטיט, ג'רי לוקאס ונת'ניאל ת'ורמונד, חמש המובילים בממוצע ריבאונד למשחק בקריירה.

  7. במקרה שלו סטטיסטיקה לא מייצגת אותו כראוי חלקית.
    האנרגיות שהוא מביא למשחק התסכול שהוא גורם לשחקני הקבוצה היריבה על ידי מלחמה פסיכולגית והאסל על כול כדור כול רגע שהוא על המגרש זה לא דברים שאפשר למדוד.
    הבחור הצליח לשמור על פאקינג שאקיל זה לא הגיוני.

  8. מעולה סמיילי. איזה שחקן ענק. זוכר איזה משחק שלו במדי סן אנטוניו בסדרת גמר מול יוסטון שבו הוא הפך את המשחק לגארבג' טיים בלי לקלוע סל (בסוף כשהוא קלע סל בודד הוא חגג כאילו הוא זכה באליפות).

  9. תודה לקוראים ולמגיבים.

    רודמן היה כדורסלן אדיר (בלי לנסות בכלל לקלוע). אתלט ברמה אחרת ואינטליגנציית משחק משובחת.
    על המגרש היה ווינר ולראייה שבכל הקבוצות שבהן שיחק, הן היו מנצחות.

    1. הוא כן ניסה לקלוע אך לא הרבה, ומה שניסה לקלוע קלע היטב במעל 50% מהשדה.

      לגבי הקבוצות המנצחות שלו, הוא הגיע אליהן כשכבר היו ברמה של מנצחות אך הוא בהחלט חיזק אותן בהגנה ובריבאונד שהם כמובן חשובים ביותר כדי לתת להתקפה לנצח.

  10. רודמן אחד השחקנים שעבר שינוי אדיר
    דווקא בפיסטונס הוא היה יותר התקפי בשלב מסויים הוא לקח את עצמו כמומחה לריבאונד
    התוספת שלו לבולס הייתה אדירה
    שחקן הגנה ענק ואישיות מאוד מעניינת
    פוסט מעולה
    אגב מי ששילם את המחיר של האמירות שלו על לארי בירד היה אייזה תומאס שחטף אש מהתקשורת
    הוא צחק כאשר שאלו את תגובותו לאמירה של רודמן
    תודה רבה סמיילי

    1. תראה, אני לא יודע אם הוא ביסקסואל או לא. רודמן חילק די הרבה מסרים סותרים, ואצלו אי אפשר לדעת מתי הוא רציני, צוחק, ציני, עושה תרגיל ציבורי או סתם מנסה לעצבן מישהו מאחורי הקלעים. אני חושב שפעם אחת הוא אפילו אמר "אני סטרייט. בואו, תגעו בכל התכשיטים שלי".
      סמיילי מתאר את הפעם שרודמן בא בשמלת כלה ואמר שהוא ביסקסואל ואז ערך טקס חתונה עם עצמו. מה מפה הוא לא נכון או "שיימינג"?

      1. זו פרובוקציה, של רודמן הוא גם אמר שאם כן, היה מצהיר על עצמו, כי הרי לא דופק חשבון שנים של מעקב אחריו; שכב רק עם נשים

        1. פרובוקציה או לא, שכב רק עם נשים או לא (בינינו, אפשר להיות גם ביסי ולשכב רק עם נשים. משיכה לא אומר מימוש), ביסי או לא, זו לא הנקודה.
          סמיילי תיאר מאורע מאוד זכור שקרה, כשהקטע המשונה יותר הוא דווקא החתונה העצמית. סמיילי לא אמר שזו האמת, ושדניס באמת רשום בארצות הברית כנשוי לעצמו. מה בתיאור האירוע לא נכון?

          1. אתה מוזמן לחפש, זה מופיע בכל מקום.
            זה סיפור ידוע ומוכר. זה לא אומר שהוא היה רציני שם. זה רק עוד אחד מאלפי הסיפורים עליו שמספרים. כמו שהוא טוען שהוא שבר את הז*ן שלו 3 פעמים בזמן סקס. או התקופה שהוא חשב שהוא שחקן קולנוע. או על ניסיון ההתאבדות שלו. כולם סיפורים מפורסמים ויותר קשים להוכחה מאשר זה שאתה תקוע עליו. אז למה דווקא זה מפריע לך?

          2. כי זה עיוות, יש'ך חברה יא איסלנדי, אם יספרו שאתה הומו, בעבודה בשכונה לחברה, אל תכחיש יומייםשלמים כנסוי, לא יפריע לך

  11. המטורף הזה (ושבורג אחד לא מוברג ישר זה ברור) היה השחקן הכי סטרייט על הפארקט. הוא נתן כבוד גדול לצ'אק דיילי, ואף פעם לא היה לו טאקל עם ג'ורדן, וזה לבדו מראה שעם כל הטרוף, היתה בו אינטיליגנצייה להבין מה מותר ומה אסור.
    פוסט נהדר.

    1. זיכרון לא מדויק , עוד אחת הפעמים שבנית לך אגדה ואתה משכתב אותה להמונים….
      היה מקרה באחד המשחקים בו גורדן היה עצבני ברמות ,רודמן שם לו רגל והפיל אותו ,מייקל פחד להתעסק איתו כי הבין שהדברים יגמרו לא טוב מבחינתו ונרגע.

  12. מצוין ומפורט, תודה רבה.
    על המגרש רודמן תמיד היה בסדר, היה מגיע אפילו 10 דק' למגרש אחרי בילוי לילי, אבל על המגרש היה נותן את שלו כרגיל.
    הוציא 250% מכשרונו.
    ראיתי פעם סרטון בו מייקל מדבר על איך הוא ופיפן לא רצו אותו בגלל היריבות עם הפיסטונס, ואיך ג'קסון שכנע אותם בזכות ההתאמה המקצועית.

  13. מאמר מעולה על שחקן שהיה חיה רעה ולא שיעמם איתו לרגע.. יכולת הריבאונד שלו ושל בארקלי הן עדיין תעלומה בעיניי.

  14. כתוב נהדר סמיילי! רודמן הוא שחקן שהיום הרבה עותר קל להסביר. בימים ההם עוד התעכבו על גובה במקום מוטת ידיים וגובה הגעה. מדדו ניתור ורטיקלי אך לא מספיק קפיצה מהמקום וקפיצות שניות (מרבין בגלי דוגמא). בעתיד יבחנו אתלטיות לאחר פעילות מאומצת ובעומסי דופק.

    אז רודמן היה 2.01 חזק כמו שור עם מוטת ידיים של איפשהו בין 2.18 ל2.25. גם גובה ההגעה שלו היה סביב ה-9 פיט כך שהוא ממש לא היה נחות מבחינת המצב ההתחלתי שלו מול רוב ה-PF אז וכיום. מה שנתן לו יתרון עצום בהגנה ובריבאונד היו ידיו העצומות והיכולת ניתור המטורפת שלו. זו לא רק היה הגובה אלא המהירות בה הצליח לעזוב את הקרקע והמהירות בה הצליח להוציא קפיצה שניה או שלישית. לכן מעולם לא היה חייב לתפוס ריבאונד אלא רק לשחק עם עצמו כדורעף עד שהכדור נחת בידיו. הוא היה גם חזק מאוד עם מרכז מסה נמוך ויציב כך שלא היה קל להזיז אותו בפוסט. הוא גם יכל לרדת מאוד נמוך עם רגליו הנמריות ולסגור גארדים זריזים. בעיני הוא היה היום שחקן הגנה אפילו טוב יותר מימיו בשיקגו. אם הוא יכל להאט סנטרים כרובינסון או יואינג או בהמות כקארל מלון אז לא היה לו בעיה כיום עם שחקנים רזים וזריזים שלא הענישו אותו במסה. אני גם מאמין שמאמן קליעה טוב היה מביא אותו למצב של 35% מהשלוש כך שלא היה הופך לנטל בהתקפה כי יכולת מסירה דווקא היתה לו.

  15. פוסט משובח סמיילי ! רודמן אכן אגדה ראיתי אותו משחק לדעתי שחקן ההגנה מהטובים ביותר בכל הזמנים . ריבאונדר עליון שנותן על המגרש את כולו . מי שלא ראה את רודמן משתק את שאקיל לא ראה מפגן הגנה מימיו .

    רודמן ראוי להיות HOF

  16. רודמן היה שחקן עילוי ואגדה אמיתית ללא ספק.
    עבר עליו אותו התהליך שעבר על נדב הנפלד – משחקן התקפה מוכשר בהחלט הוא התחיל להשתבלל לעצמו, עקב משחק עם עילויים התקפיים גדולים ממנו, ולהתרכז בהגנה והגנה בלבד. חבל כי שניהם היו יכולים למצות מעצמם יותר (בהסתייגות, כי המאמץ ההגנתי האדיר לא השאיר הרבה להתקפה). כשהוא עבר לשיקגו פרצנו בצעקות ״גוועלד, צריך לסגור את הליגה כי זה לא פייר״ ובדיעבד צדקנו (מזכיר משהו?). הוא היה עילוי הגנתי וכישרון חד פעמי למיקום לכ״ח.
    עם זאת לא צריך להגזים, הוא לא עצר את שאקיל באופן קבוע וגם לא את מאלון.

    1. שאקיל היה גדול ממדים מדי ומלון גם הוא היה רחב וחזק מדי בשביל רודמן. בשביל לעצור אותם היה צריך שחקני הגנה גדולעם כרודמן אך בממדים שלהם.
      בכל מקרה הוא לא עצר באופן קבוע גם לא את בירד שבממדיו התאים לשמירה, אך גדולתו של בירד היה לדעת להתגבר על כל הגנה בכושרן הטוב בזכות גאונות המשחק וכשרון המשחק שלו.

  17. דניס רודמן אולי נשמה גדולה אבל בן אדם קטן. רק לראות את כל אירועי המכות שלו, הפאולים המלוכלכים.
    לא הייתי מכניס אותו אפילו להיכל התהילה של סמרטוטי הספונג'ה.

  18. לא בטוח שריבאונדר יותר טוב מוילט וראסל, אך בוודאי הרחבאןנדא הטוב ביותר חוץ מהם, וייתכן מאוד שהטוב ביותר יחסית לגובהו
    והטוב ביותר מתחת לגובה של 2.05 מ'. אולי ג'רי לוקאס עם 15.6 כ"ח למשחק יכול לקרוא תיגר על כך, אך לא זוכר מה היה גובהו.

  19. הוא חזר בו מדבריו על בירד ומדבח את בירד בספרו וכותב על מקרה מסוים שבו בירד קלע עליו ארהעה סלים רצופים ואמר למאמן דטרויט, דיילי שאי אפשר כשהוא חופשי כל כך, שיכניס מישהו שיוכל לשמור עליו.
    דיילי עצמו השיב בתשובה לשאלה מה החמישייה שלו למשחק האולסטאר בשנה שהיה מאמן המזרח: בירד, בירד, בירד, בירד ובירד.

  20. אני הולך צפונה מייקל הולך דרומה ובאמצע יש את סקוטי פיפן הוא כמו קו המשווה

    וואי נישברתי
    גאוני כמה שהוא דפוק

  21. במשך חמש עונות בדורבנות ובשוורים קלט כשישה עשר כ"ח למשלק כשבדורבנות קטף 5.6 יותר מבבוכנות ובשוורים 3.8 יותר.

  22. תודה רבה סמיילי,
    מלך ההאסל האולטימטיבי שנתן את הנשמה בכל משחק ועשה זאת ברצון. מבחינת אופנה (קעקועים, תספורות, תלבושות) הקדים את זמנו והיום למעשה דור השחקנים הנוכחי הם ברובם ממשיכי דרכו, ולא רק ב-nba גם כוכבי כדורגל וענפים אחרים. ניגוד מדהים ברצון לתשומת לב ובחוסר אכפתיות ל״מה יחשבו עלי״.
    אם יחתמו הסכם עם צ. קוריאה הוא יקבל פרס נובל?!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט