מה אם לברון ג'יימס לא היה מצליח? דמיינו את ה-NBA ללא המלך ג'יימס – בן גוליבר / Smiley

פורסם ב - 11. יונ, 2018 ע"י ב - כללי

מה אם לברון ג'יימס לא היה מצליח? דמיינו את ה-NBA ללא המלך ג'יימס

מאי 10, 2018

מאמר מקורי: https://www.si.com/nba/2018/05/10/nba-without-lebron-james-playoffs-championships-cavs-warriors-raptors

בן גוליבר / The Crossover – SI.com

לברון ג'יימס בכל מקום. מנצח בזריקה עם הקרש על רגל אחת, מעורר דיוני GOAT, מעלה שמועות כבר חודשים על שוק השחקנים החופשי, מפרסם משקאות קלים וחטיפים, מממן סכומים רציניים לפעילויות פילנתרופיות, ומחליף ציוצים עקרוניים עם הנשיא.

בגיל 33, ג'יימס עדיין לא וויתר על אחיזתו באזור המזרחי, הוא עומד כשחקן הכדורסל הטוב ביותר, וגם עומד על כל תרבויותיו הרלוונטיות. יכולתו האולטימטיבית גדולה כמו תמיד: הוא מוביל את הפלייאוף בנקודות ובמהלכים ברגעי האמת, הוא העפיל לגמר המזרחי בפעם ה-10 ב-12 שנים, הוא בקרוב יכול להעפיל לגמר שמיני ברציפות, וההחלטה הבאה שלו יכולה להכתיב את כל פגרת ה-NBA. ואם זה לא היה מספיק, יש עכשיו שני לברון שצריך לעקוב אחריהם מקרוב. לברון ג'וניור, 13, עושה שמות בליגות הצעירים וגורם למתבוננים לתהות אם האבא והבן מיועדים להיות התשובה של ה-NBA לקן גריפי ג'וניור וסניור.

בכמה נקודות שיא בקריירה שלו, ג'יימס הבחין שהוא ניצח את הסיכויים להיות סופרסטאר כאתלט. "אני בכלל לא אמור להיות כאן", הוא היה אומר, מתייחס לילדותו המאתגרת שבה הוא גדול על ידי אם חד הורית. "אני סטטיסטיקה שהייתה אמורה ללכת בדרך אחרת".

הדחף הטבעי הוא לדחות את הרעיון האבסורדי של ג'יימס, עם היכולות הבלתי הגיוניות שלו, המשלבות מתנה פיזית ואינטליגנציית כדורסל מולדת, שיכול היה לעשות כל דבר מלבד לשלוט ב-NBA. אבל יש לו נקודה, אותה אחת שנעשתה ב-1994 בסרט "חלומות כדורסל" (Hoops Dreams). כישרונות שאסור להחמיץ מתפספסים כל הזמן, בדרך כלל מסיבות שהן מחוץ לשליטתם. לפעמים באופן רע, לפעמים זה טרגי.

אז, בואו נעשה כרצון נקודת המבט של לברון ונאתחל ונהרהר: איך היה נראית ה-NBA עם הוא היה נכשל ב"לעשות זאת"?

See the source image

המחשבה ההיפותטית הזו פותחת חורי ארנב לכל כיוון אפשרי, גורמת להרהר בכל כך הרבה אלטרנטיבות היסטוריות שזה פשוט מדהים. נתחיל מהכי ברור: הקאבלירס לא היו הופכים להיות הקאבלירס. ב-11 השנים של ג'יימס בקליבלנד, הקאבלירס ניצחו בממוצע 51 משחקים והעפילו לפלייאוף תשע פעמים. במהלך ארבע העונות שלו בסאות' ביץ', קליבלנד השיגה בממוצע 24 ניצחונות ואף פעם לא התקרבה לפלייאוף.

ברור, הכותרת הסופית של 2016 עם התואר שמעולם לא היה קורה ללא ג'יימס. בהנחה שקליבלנד אף פעם לא הייתה מצליחה לנהל קבוצה המנצחת בעקביות, קיירי ארווינג עדיין היה שם שובר קרסוליים ומחליף אגרופים עם דיון וויטרס, תחת הדרכתו הזהירה של דיוויד בלאט (או מייק בראון בפעם השלישית). קווין לאב היה מוצא דרך אחרת החוצה ממינסוטה ב-2014. ג'יי אר סמית עדיין היה בדיחה בחיפוש אחר מטרה.

בזמן שג'יימס הגדיר את ארגון הקאבלירס ליותר מעשור, הוא משפיע הרבה מעבר לאוהיו. קחו את הסלטיקס, אשר המסע השני שלהם אל גמר המזרח הוא תוצאה של בנייה מחדש במשך זמן ארוך, זאת שהחלה ב-2013 עם העזיבה של דוק ריברס, פול פירס וקווין גארנט.

אם אין את ג'יימס שיעמוד בדרך, האם בוסטון מגיעה לגמר ב-2011 וב-2012? האם הם מנצחים את הת'אנדר הצעירים ב-2012 כדי להשיג עוד תואר? האם ריי אלן עדיין עוזב ב-2012? אם ג'יימס לא באמצע הובלת ההיט לארבע גמרים ברציפות, האם הסלטיקס עדיין מחליטים להוריד את המתג ב-2013 או שהם מוצאים דרך להמשיך את עידן ריברס-פירס-גארנט? מה זה אומר עבור בראד סטיבנס? אם ריברס נשאר עוד, האם סטיבנס משגיח על שושלת ב-NCAA עם באטלר? מתי הוא היה עושה את הקפיצה ל-NBA? ואם פירס וגארנט לא היו מועברים לברוקלין, האם ג'ייסון טאטום וג'יילן בראון היו עכשיו מובילים את הנטס בחזרה לרלוונטיות?

See the source image

פילדלפיה, כוח צעיר וחזק שעולה במזרח עם בוסטון, ניצבת גם כן בפני נקודת הכרעה ב-2013. עמוסה בעונות לוטרי והדחות בסיבוב הראשון, הסיקסרס שכרו את סאם הינקי והניעו את התהליך, המאמץ הגבוה ביותר לטנקינג בהיסטוריית ה-NBA הנמשך על פני כמה עונות. כדי להתחרות עם האתלטים הטובים ביותר, הינקי נימק, השיטה הבטוחה ביותר להשיג כישרון עילאי הייתה לצבור בחירות דראפט גבוהות.

היו ביקורות שראו את התהליך ככפירה. להפסיד בכוונה? לזרוק לפח מספר עונות? ללא קשר, 2013 הייתה תקופה אידאלית לטנקינג. ג'יימס בדיוק זכה ב-MVP השני שלו ברציפות, זכה בתואר שנה שנייה ברציפות, ותואר ה-MVP של הגמר בפעם השנייה ברציפות. הוא היה בן 28 ולא הלך לשום מקום. למעשה, הינקי הועסק זמן לא רב לאחר שמיאמי סיימה רצף של 27 ניצחונות רצופים, ריצה שייצגה את כוחם העליון של ההיט.

לסיקסרס הייתה כל סיבה להאמין שהם לא יכולים להתחרות עם ג'יימס בשלוש העונות האחרונות הללו. למה לא לסבול קצת כאב לטווח קצר כדי למקם את עצמם לעידן שלאחר ג'יימס? אם ג'יימס לא היה מציב כזה רף גבוה, האם הסיקסרס היו מתחילים את התהליך? האם הינקי היה בוחר מועמדים יותר "מסורתיים" לשיפוצים קטנים? האם היה מפסיק את הטנקינג לאחר שהנחית את ג'ואל אמביד? האם תגובת הנגד שהובילה להתפטרותו ב-2016 הייתה קורת מהר יותר?

בנקודה זאת, אין עיר שלא רוצה ללכת לאיבוד בחלומות בהקיץ של לברון-מעולם-לא-הגיע מאשר טורונטו. במשך שלוש שנים ברציפות, הראפטורס נוצחו, נגפו והושפלו על ידי ג'יימס. כאשר הוא הדיח אותם בסוויפ ב-2017, הם סדרו "איפוס תרבות". כאשר הוא טאטא אותם שוב ב-2018, הספקולציות מיד הסתחררו סביב עתידו של המאמן דווין קייסי והאפשרויות לשנות את הסגל. ג'יימס עורר שינוי זהות, מייצר שלוליות של תיעוב עצמי ב-The Six (כינוייה של העיר טורונטו), וגרם לדמאר דרוזן לתאר את הפסדה האחרון של טורונטו כ"נקודת השפל" של הקריירה שלו.

אם ג'יימס לא היה בדרך, הראפטורס יכלו בקלות להיות על המסלול של הופעה שלישית ברציפות בגמר. הם אולי לא יהוו יריב לווריורס, אבל הם לא יתויגו כנחנקים והם לא יתמודדו עם המון שאלות לגבי חוזקם המנטלי. הם כנראה, באופן חשוב, עדיין שומרים על כבודם, בנוסף לרמה של תקווה לפריצת דרך אם גולדן סטייט היו שאננים.

לפחות לאומללות של טורונטו יש חברה. אינדיאנה הודחה על ידי הקבוצות שהובלו על ידי ג'יימס בחמש מתוך שבע העונות האחרונות, עם אפשרויות לגמרים ב-2013 וב-2014 שנשאר מהן רק עשן. שיקגו הפסידה לג'יימס בפלייאוף ארבע פעמים בשש שנים, מאז 2010, ומעולם לא עברה את הגמר האזורי.

ישנם שני ארגונים, הספרס והווריורס, שהציגו עמידות  מול כוחו של ג'יימס. אבל אף אחת מהן לא הייתה מחוסנת. בזמן שג'יימס הפסיד לשתי הקבוצות פעמיים בגמר, הוא גם גרם להפסדים כואבים, כשהוא מהמם את סן אנטוניו ב-2013 ומוביל חזרה לא הגיונית מפיגור 3-1 מול גולדן סטייט ב-2016.

See the source image

בשני המקרים הללו, ההפסד לג'יימס דחף את שני הארגונים המובילים הללו לגבהים חדשים. הספרס שיחקו את עונת 2013-14 כאשר הם במשימה, עם טים דאנקן שמבטיח נקמה במהלך הניצחון הבלתי נשכח בגמר 2014. הווריורס לא בזבזו זמן על פעולת תגמול, כאשר דריימונד גרין מגייס את קווין דוראנט ממגרש החנייה לאחר משחק 7 בגמר 2016, ובכך מניח את הקרקע לזכייה בתואר שלהם בשנה שאחרי.

בתוך הנרטביים הארגוניים הרחבים הללו קיימים גם כל מיני סיפורים אישיים בנוסף. לקראת סוף שנות ה-90, מייקל ג'ורדן נהנה מהצלחה עצומה כאשר רבים ממתחריו בני דורו הגיעו לכך שהם מוגדרים לפי הישגיו של ג'ורדן, מאשר ההשגים שלהם. הרשימה של הכוכבים שעומעמו על ידי זוהרו של ג'ורדן היא ארוכה ביותר, וכוללת את: פטריק יואינג, צ'ארלס בארקלי, רג'י מילר, קארל מלון, ג'ון סטוקטון, קלייד דרקסלר, גארי פייטון ושון קמפ.

ג'יימס בעל רשימה דומה הכוללת את" פול פירס, קווין גארנט, כרמלו אנטוני, דריק רוז, ג'ימי באטלר, פול ג'ורג', דרוזן, קייל לאורי, אל הורפורד, ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן ועוד רבים. זה יכול להיות הרבה יותר זוהר עבור הקבוצה הזו אם ג'יימס לא היה עומד בדרך שלהם.

האפקט ההפוך גם כן נכון: ג'יימס העלה את הקריירה של אלו שהיו לצדו. ארווינג, לאב וכריס בוש, כולם ניערו את תדמית ה"מפסידן" עם תארים וטענות לחסינות במסורת שלהם כאשר רצו ליד ג'יימס. הוא גם הפך רשימה אינסופית של מומחי קליעה לשמות ידועים ולדמויות שתוגמלו היטב. אפילו דווין וויד, אלוף ו-MVP של הגמר, קיבל תנופה ניכרת מחברו הטוב. לאחר התואר  ב-2013, וויד כינה את עצמו "שלוש", שנובע מכמות הטבעות שברשותו. וויד שלא ניצח סדרת פלייאוף מ-2007 עד 2010, כנראה עדיין היה "אחד" אם ג'יימס מעולם לא היה מגיע למיאמי.

ללא ספק בכך, ובכן, המרוויח הגדול ביותר מעולם חלופי ללא-לברון יהיה דוראנט, אשר הפסיד לג'יימס בגמר 2012 ובילה את שש השנים האחרונות כשחקן השני הכי טוב בעולם. לפני חמש שנים, דוראנט כבר היה "נמאס מלהיות שני", אבל אפילו ההמתנה הארוכה שלו לתואר הראשון והזכייה הראשונה ב-MVP של הגמר לא גרמה לו לחלוף על פני ג'יימס.

See the source image

למבקריו של דוראנט ולצופים האובייקטיבים, החלטתו לשנות את הקריירה בעזיבת אוקלהומה סיטי יהוו ניצחון כפול לג'יימס. ראשית, בגלל שדוראנט אף פעם לא היה מסוגל לנצח את ג'יימס ללא עזרתה של קבוצת על. שנית, בגלל שדוראנט לא יכול היה לקפוץ אל הווריורס לאחר עונת ה-73 ניצחונות אם ג'יימס לא היה מחולל נס במהפך בסדרת הגמר ב-2016.

האמת, של "מה אם" עבור דוראנט הולכת הרבה לפני 2016. בואו נאמר הת'אנדר זוכים בתואר ב-2012, אפשרות הגיונית אם ג'יימס לא היה החתיכה המרכזית ב"שלישייה הגדולה". האם אוקלהומה סיטי היו פועלים אחרת בעתידו של ג'יימס הארדן? האם הת'אנדר לא היו מוכנים לשלם יותר כדי לשמור את הקבוצה האלופה ביחד? האם הארדן לא היה מוצא דרך כדי לגרום לזה לעבוד לעוד מספר שנים? אפילו אם הארדן היה בסופו של דבר טוב מדי לתפקידו, האם המנהל, סאם פרסטי, לא היה מסוגל למצוא חבילת טרייד משמעותית יותר ב-2014 או 2015?

ללא ג'יימס בתמונה, דוראנט יכול היה להשיג שלוש אליפויות ושלוש תארי MVP לפני שסטפן קארי והווריורס נכנסו לתמונה ב-2014-15. משם, אוקלהומה סיטי וגולדן סטייט היו מבלות חמש או שש שנים במאבקים על ראשות הליגה, במקום לתת לנו סדרה אחת קלאסית, גמר המערב ב-2016. ג'יימס סייע לכך שהיריבים הטבעיים הללו יהפכו לחברים לקבוצה, ונוכחותו גורמת לעיכוב בהכנסתו של דוראנט לדיוני השחקן הטוב ביותר אי פעם.

ככל שנוכחות אחת נוגעת בכל כך הקרבה של קריירות וארגונים שג'יימס השפיע עליהם, ככה שבלתי נמנע להתייחס למבט של אותה הדרך שלו בעצמו. כן, ג'יימס הופיע על השער של ספורט אילוסטרייטד בגיל 17 תחת הכותרת "הנבחר". אבל עדיין הוא יכול היה לפספס בהרבה מאוד דרכים. כסף יכול היה לשנות את המוטיבציה שלו. מאבקי אגו יכולים היו לשלוח אותו מחוץ למסלול. פציעות יכלו לפגוע בקריירה שלו. החלטות כשחקן חופשי יכולות היו להקטין את יכולתו לנצח. הנפילה המנטלית שחווה שגמר 2011 מול דאלאס יכולה הייתה לשבש את המסורת שלו בצורה מכאיבה. הזמן יכול בסופו של דבר להשפיע על ג'יימס כפי שהוא עושה עם רוב בני האדם.

למרות הציפיות, הבדיקות ועוד משתנים רבים מעבר לשליטתו, ג'יימס הצליח לנהל ולהוציא לפועל את הקריירה שלו בצורה הקרובה ביותר לתרחיש הטוב ביותר שלה. בעוד ששלוש טבעות עדיין חוסות בצל של "הרוח משיקגו". ג'יימס סוגר את הפער כאשר מדובר ברגעים בלתי נשכחים שימשיכו את המורשת עשורים רבים בסיפורי סבא לנכד. ה-חסימה שתתחרה ב-הטעיה על ביירון ראסל. הקליעות בסיבוב שניגפו את הראפטורס מול משיכת הכתפיים. משחק 6 בבוסטון ב-2012 שיתחרה ב"אלוהים התחפש למייקל ג'ורדן".

הכדורסל ממשיך ולכן יכול להיות סלחן על הייסורים במהלך העתידי בו ג'יימס יתלה את הנייק שלו, בכך שירגיש אסיר תודה, ועל המסקנה ששליטתו בספורט לא מובנת מאליה. ג'ורדן פרש שלוש פעמים, ולאחר כל זה, השאיר אחריו חללים גדולים שאי אפשר היה למלא.

המהלך הטוב ביותר, לעכשיו, זה להשאיר את הצער לתאריך אחר ולהכיר בכך שמי שמכנה את עצמו כ"ילד מאקרון" כבר נהפך לשווה ערך לג'ורדן בשני מובנים: הסיפור של ה-NBA כבר לא יכול להיות מסופר בלעדיו, והליגה פשוט לא תהיה אותו הדבר ברגע שהוא יעלם.

Tags: ,

13 תגובות ל - “מה אם לברון ג'יימס לא היה מצליח? דמיינו את ה-NBA ללא המלך ג'יימס – בן גוליבר / Smiley”

  1. בוני

    11. יונ, 2018
    09:48

    לברון ג'יימס בנוי להיות אתלט עלית.
    אחת התכונות שלא מעריכים בו מספיק היא חכמת המשחק והאייקיו הגבוה.

    הוא בקלות היה יכול להפוך לק"ב בפוטבול או פיצ'ר בבייסבול וגם להצטיין בתחומים האלה.

    Reply to this comment
  2. קוין ג'ונסון

    11. יונ, 2018
    09:54

    מה היה אילו קרייג אילו הצליח לעצור את ג'ורדן ?
    דמעות העצב בשיקגו היו פוגעות בפרפר, שהיה משיק כנפיו ותורם עוד ג'אול אחד לאנרגיית ההוריקן המתפתח בים סין הדרומי, קים ג'ונג און לא היה נולד וטרמפ היה נוסע לפגוש את שליח חב"ד בפיונגיאנג כדי לעבור גיור, הוא היה מחליף את ביבי ובהמשך מתמנה רשמית למלך המשיח.

    אוף, אילו.

    Reply to this comment
    • שמייקל

      11. יונ, 2018
      13:31

      ומדונה לא הייתה מקבלת בראש שכחת

      Reply to this comment
  3. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    11. יונ, 2018
    10:02

    כל מילה בסלע.
    שחקן יחיד ומיוחד – בכשרונו, נחישותו, ובדומיננטיות שלו. תודה רבה סמיילי

    Reply to this comment
  4. צביקה

    11. יונ, 2018
    10:10

    לגמרי צודק. מאמר מעולה.

    Reply to this comment
  5. רפיקי

    11. יונ, 2018
    10:50

    לדעתי הבן אדם יכל להיות גם פרופסור.

    Reply to this comment
  6. apelton

    11. יונ, 2018
    11:00

    תודה על התרגום. מה שמיוחד בדרך של ג'יימס זה שהוא הצליח לסחוב עליו את עול הציפיות. זה משהו שמעט מאוד אנשים הצליחו בו.
    אולי קארים היה היחידי שדיברו עליו כגדול בדורו מילדות ועד בגרות.
    כל ה'מה אם' שמקשטים את המאמר? לדעתי מיותרים, אבל הדרך שלברון עשה וכל הדברים שהיו יכולים להשתבש בהחלט מרשימה ביותר, בוודאי לאדם בלי חינוך ומשפחה חזקה ומבוססת.

    Reply to this comment
  7. Berch

    11. יונ, 2018
    11:02

    מאמר משובח

    Reply to this comment
  8. רובין

    11. יונ, 2018
    11:09

    אהבתי במיוחד את הפסקה עם השוואת הרגעים האייקוניים. תודה רבה!

    Reply to this comment
  9. יואל יצרן בובות מדופלם

    11. יונ, 2018
    13:55

    תודה סמיילי,
    אמן סלע שלברונית היה נכשל מההתחלה,מתאים לי,
    האמת הוא יגמור לא טוב את הנ.ב.א,אופי רקוב ונרקסיסטיות יפילו אותו חזק

    Reply to this comment
  10. מנחם לס

    11. יונ, 2018
    17:02

    כל הכבוד לך סמיילי שאתה מוצא סיפורים מאד מעניינים גם מחוץ לפלייר

    Reply to this comment
  11. amitlahev

    11. יונ, 2018
    21:23

    תודה רבה על התרגום. בחרת מאמר מעניין ומעורר מחשבה.

    Reply to this comment
  12. Smiley

    11. יונ, 2018
    23:08

    תודה לקוראים ולמגיבים

    Reply to this comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *