פרויקט אגדות כדורסל II: אנטואן ווקר – גאולה / מתן גילור

תוצאת תמונה עבור אנטואן ווקר

את הטור על ווקר, אחלק לשלושה חלקים:

  1. שחקן הכדורסל.
  2. הסיפור אחרי הפרישה.
  3. הסבר מדוע הוא אגדה.

***

חלק א' – שחקן הכדורסל

מכל המשתתפים בפרויקט, ווקר, הוא, כלל הנראה, השחקן בפרופיל הנמוך ביותר. בחלק האחרון אסביר מדוע בכל זאת בחרתי בו, אבל אפרט גם בקצרה (ממש בקצרה) על הקריירה.

מדובר על סמול פורוורד / פאוור פורוורד בגובה 2.06 מטרים ומסת גוף שמפגינה נוכחות.

ווקר היה שחקן מכללות מצטיין ובתור שחקן חמישייה בקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת קנטאקי זכה בטורניר ה-NCAA, מה שהקנה לו את המקום השישי בדראפט 1996 (בוסטון סלטיקס), הידוע לשבח.

ווקר מזוהה בעיקר עם בוסטון, אשר במדיה היה השחקן המוביל וזכה להופיע שלוש פעמים במשחק הכוכבים (אולסטאר). במהלך תקופתו בבוסטון העמיד ממוצעים של 20.6 נקודות, 8.7 כדורים חוזרים, 4.1 אסיסטים ו-1.5 חטיפות למשחק.

שיא הקריירה מבחינה קבוצתית הינו זכייה באליפות עם מיאמי היט בשנת 2006, כשבפלייאוף, בניגוד לעונה הסדירה, הוא הוקפץ לחמישייה וסיים אותו עם ממוצע של 13.3 נקודות ו-5.6 כדורים חוזרים למשחק.

בשנת 2008 הועבר לממפיס אשר שחררה אותו. ווקר לא הצליח למצוא קבוצת NBA שתקלוט אותו. הוא המשיך לשחק פה ושם, אבל זה לא משהו לספר עליו לנכדים.

*

תוצאת תמונה עבור אנטואן ווקר

חלק ב' – הסיפור אחרי הפרישה

"סיפורנו מתחיל לפני הרבה שנים, כשאדי הגיע לאי השפנים. אדי גילה שזה לא מקומו ויצא לחפש את עולמו." ווקר מסיים את החלק הביצועי של קריירת הכדורסל שלו ופה בעצם הסיפור המעניין מתחיל.

במהלך קריירת הכדורסל שלו ווקר הרוויח למעלה מ-108,000,000$ או במילים מאה ושמונה מיליוני דולרים אמריקאים. משהו שהילד מהשכונה הענייה בשיקגו כלל לא יכל לחלום עליו. בשנת 2010, רק שנתיים אחרי שסיים את דרכו בליגה הטובה בעולם, הכריז ווקר על פשיטת רגל.

"חשבתי שאני מסודר לשארית חיי" אמר ווקר בראיון לרשת CNN. "הסיפור שלי עצוב. זה עצוב לראות איך עובדים קשה ומפסידים את הכל בשנתיים או שלוש."

ווקר מפיץ את סיפורו בפני ספורטאים צעירים כדי להרחיק אותם מהטעויות שהביאו אותו למצב העגום.

אבל לפני כן ווקר היה צריך להבין איך הוא הגיע ממשכורת עתק ב-NBA לחוסר כל.

כמו לספורטאים רבים אחרים, עושר מיידי תורגם למותרות רבות גם במקרה של ווקר. במקום לחשוב על העתיד הוא בזבז את כספו על מכוניות, תכשיטים ובתים. "יצרתי סגנון חיים יוקרתי מאד. ככה אתה מפסיד את עושרך מהר כבר בהתחלה" ווקר אמר.

בהתחשב במקום ממנו הגיע, ווקר רצה שגם חבריו ומשפחתו יהנו מעושרו. הוא מעריך שהוא סייע ל-30 אנשים "לשפר את מצבם". הוא נתן כסף לרבים מהם בלי שום התחייבות מצדם להחזיר לו. "נתתי להם מה שהם רצו ופינקתי אותם. אתה לא יכול לעשות זאת. הייתי מכשיר כספומט במשך כל הקריירה שלי."

בנוסף, ווקר איבד סכומים גדולים בהימורים, למרות שהוא מתעקש שזו אינה סיבה מרכזית בהתמוטטות הכלכלית שלו, ושהדבר נופח על ידי התקשורת.

"הזרז האמיתי," אמר ווקר, "היה המיתון הגדול". הכאוס הכלכלי גרם לקרסת 'ווקר מיזמים', חברת הנדל"ן שלו בשיקגו. "המיתון תפס אותנו. היה לנו המון נדל"ן לא מפותח. זה היה רע. הבנקים רצו את כספם בחזרה."

ואם זה לא גרוע מספיק, ווקר, בחוסר חוכמה, העמיד את תיק ההשקעות האישי שלו כבטוחה. זה הסתיים כשהוא נאלץ לשלם מכספו הפרטי 20 מיליוני דולרים לבנקים.

בשנת 2010 הכריז ווקר על פשיטת רגל. שנה לאחר מכן הודה באשמה והורשע במתן המחאות ללא כיסוי. בהסדר הטיעון ווקר נמנע מריצוי עונש מאסר, אבל בית המשפט הורה לו לשלם את חובות ההימורים שלו.

כעת, כשפשיטת הרגל מאחוריו, ווקר מתרכז בחינוך ספורטאי העתיד, תוך הפצת הסיפור האישי שלו.

לווקר יש שתי עצות לדור הצעיר:

  1. פשוט אמרו: לא! הכניסו את המילה 'לא' לאוצר המילים שלכם, כשאתם מתמודדים עם חברים ומשפחה. היו מוכנים להשתמש במילה הזו הרבה.
  2. חשבו על העתיד ולא רק על כאן ועכשיו. אפשר ליהנות מהחיים באופן מלא, אבל שמרו קצת מעושרכם עבור הילדים ועבור ילדיהם.

כיום, ווקר כבר נמצא בשלב הבא של מסע השיקום שלו. הוא חולק תכנית רדיו עם שחקן הכדורסל לשעבר סטפן בארדו. "אני תמיד מספר לאנשים עם מה התמודדתי" אומר בראיון לשיקגו טריביון ווקר שהרוויח 110 מיליוני דולרים והפסיד אותם או נתן אותם. "אבל אני תמיד אומר – 55 מיליוני דולרים מתוכם הלכו על מסים.", "הלוואי שהייתי מבזבז כל כך הרבה. M55$ בכלל לא הגיעו אלי."

ווקר משתמש בניסיון החיים שלו כדי לבנות אותם מחדש וממשיך, כאמור, ללמד את הדור הצעיר של הספורטאים איך להתנהל עם כסף ולהימנע מהדברים שגרמו לו לאבד את עושרו.

"הרבה פעמים ספורטאים לא אוהבים להיפתח לגבי חייהם הפרטיים," ווקר אומר. "אין לי במה להתבייש."

"הייתי מסוגל לעבור כמה מהתקופות הקשות בחיי, אבל כעת אני במקום בו אני יכול לשתף את הסיפור שלי ולתרגם סיפור שלילי למעשה חיובי."

*

חלק ג' – אגדה

על פניו, אם לוקחים בחשבון את איכויות הכדורסל, ההישגים האישיים ובעיקר הקבוצתיים, לווקר, ככל הנראה, אין מקום בפרויקט מסוג זה.

אולי אגדה איננה המילה הנכונה לתאר את ווקר. אבל בשבילי, בתור מי שבוסטון סלטיקס הקבוצה המועדפת עליו ב-NBA, הוא נתן לא מעט תקווה.

הימים ימי פוסט לארי בירד. דינו ראדג'ה המזדקן עוזב את בוסטון בחזרה לאירופה והקבוצה נשארת מאד חלשה ומאד לא מוכשרת. בתור נער מתבגר רק חיפשתי דמות בקבוצה שתיתן איזשהו תקווה לעתיד ורוד יותר, גם אם מדובר על תקווה מאולצת. משהו שדומה לרגשות של אוהדי ניו יורק ניקס כלפי קריסטפס פורזינגיס דהיום.

ווקר, לשיטתי אז, היה שחקן חסר פחד ומאד קשוח, כיאה למיתוס סביב הליגה בשנות ה-90' של המאה הקודמת. ההרגשה שלי היתה שנעשה לו עוול כשלא הצליחו לבנות לו סגל שהולם את מידותיו עד לבחירתו של פול פירס. היום, ברטרוספקטיבה של 20 שנים, ברור שמדובר יותר על הלב ופחות על מבט מפוקח בשום שכל.

אבל האם זה באמת משנה? האם מה שחושב הוא בעיקר איזה שחקן היה ווקר או שהוא כמה רגשות עורר אצלי? האם נגזר עלינו לזכור רק את אלה שהובילו את ימי הזהר ולשכוח את אלו שהחזיקו את הראש מעל המים בימי השפל? אלה שנלחמו בעור שיניהם כדי למנוע עוד השפלה?

ווקר, מבחינתי, היה מעורר השראה על המגרש ונראה שהוא מעורר השראה גם היום.

כמו על המגרש, גם בחיים הוא לא תמיד היה המוצלח ביותר, בלשון המעטה. אבל כמו עם המגרש, גם בחיים הוא ידע לעשות מה שצריך כדי לזכות בסופו של דבר באליפות, ואם להיות מעט פומפוזי, גם בגאולה.

*

מקורות

https://en.wikipedia.org/wiki/Antoine_Walker

https://www.basketball-reference.com/players/w/walkean02.html

http://money.cnn.com/2015/07/24/investing/antoine-walker-nba-bankruptcy/index.html

http://www.chicagotribune.com/sports/basketball/bulls/ct-spt-bulls-antoine-walker-podcast-20180520-story.html

לפוסט הזה יש 60 תגובות

  1. אין צורך להצטער. זכותך לדעתך. אין פה "ויתרתם". כל אחד בחר שחקן. אני מעדיף לכתוב על שחקן שאולי בפרופיל יותר נמוך, אבל מזוהה עם בוסטון, מאשר על כוכב שמזוהה עם קבוצה אחרת, ככה שלא נשאר אף אחד בחוץ בגלל זה. אם זה לא היה ווקר זה היה שחקן אחר מבוסטון שגם עליו סביר להניח שהיית כותב את אותו הדבר. 🙂

  2. פוסט מעניין מאד, תודה רבה מתן. לא הכרתי את הסיפור שלו, שכנראה דומה לסיפור של לא מעט שחקנים בליגה. החיבור בין אדם צעיר שגדל בעוני לבין מיליונים ותהילה מייצר שפע של קשיים ואתגרים. יכול להיות שצריך למנות מישהו ברמת הליגה ובמועדונים עצמם, לעזור לילדים האלה להתנהל כלכלית. אולי ישפר קצת את המצב.

    1. תודה.
      לפני מספר חודשים העברתי שיעור חינוך פיננסי בבי"ס למה שנהוג לכנות היום "נוער טעון טיפוח".
      לדעתי, סמסטר של חינוך פיננסי בתיכון צריך להיות חלק ממערכת החינוך בכל מדינה מתוקנת. זה ימנע מהרבה אנשים להיקלע למצבים האלה.

      1. סמסטר אחד לא יעזור. זה חייב להיות משהו שמתחיל הרבה לפני ולהסתיים הרבה אחרי. בשילוב של חינוך מבית ומחוץ.

        זה כמו שיש לך 1-2 שנים אזרחות בתיכון וכולנו רואים כמה זה תורם….

      2. אני מורה לחינוך מיוחד ואצלנו זה שיעור חובה כחלק מההכנה לחיים הבוגרים… מתן בחירה מעניינת עשית כאן עם ווקר, גם אם כפי שהזכרת מקצועית סביר שלא ייחשב כאגדה ע"פ רוב הסיפור שלו מרתק וחשוב. תודה.

  3. אחלה סיפור מאחורי שחקן שלא ממש הכרתי לעומק ולא השתגעתי עליו. אם הוא יבחר כאגדה אז זה בגלל מה שהוא עושה היום ולאו דווקא בגלל תקופתו עם הכדור הכתום

  4. אני לא בטוח עד כמה הוא באמת "אגדה" (למרות שאני יכול להזדהות עם פרספקטיבה של אוהד),
    אבל לזכותו תמיד תהיה עונת 02'.

    ווקר ופירס, צמד החמד של בוסטון, לקחו על הגב מועדון שאין בהרכבו עוד שחקן סביר, כל הדרך עד לגמר המזרח.
    לזכותו צריך גם לציין שהוא היה חלק מהרכב הפורוורדים מהראשונים שאני זוכר.
    כיום לראות קבוצה עם 4 ווינגים על הפרקט, זה הנורמה.
    ב-02',
    בוסטון שעלו לשחק עם פירס, ווקר, ג'ו ג'ונסון (רוקי באותה שנה. אם אני זוכר נכון היה פצוע בחלק לא קטן של העונה), וטוני באטי –
    זה היה בהחלט יוצא דופן.

    תודה על פוסט מצוין, מתן.

    1. זוכר את ווקר צורח בעצבים על פירס בפיגור 20 ברבע הרביעי נגד הנטס אני חושב. זה נגמר בקאמבק מדהים וניצחון באותו משחק

  5. תודה רבה על אחלה פוסט. ווקר היה מוכשר מאוד עם פוטנציאל גדול אבל היה רחוק מלממש אותם.
    מדהים בעיניי שמלמדים כל כך הרבה דברים בתיכון ובאוניברסיטה ולעומת זאת הורות וחינוך פיננסי, שחשיבותם לא מוטלת בספק, נעדרים מתוכניות הלימודים/הדרכות.

    1. כל שיעור חינוך פיננסי זה פוטנציאל נזק הרסני לבנקים. לא סתם הם "התנדבו" לתת אותם בעצמם לתמידי תיכון.

  6. לא הקאפ אוף טי שלי בתור שחקן, תמיד היה נראה לי לא בכושר, במיוחד אחרי חגיגות האליפות של מיאמי.
    אני מאחל לו שיצליח להעביר את המסר הכה-חשוב הזה לשאר השחקנים. לאבד את ההון שצברת כשחקן במכה כזאת – קשוח.

  7. היה שחקן מצוין בסך הכל ונתוניו יעידו על כך. אמנם מהשלוש לא הצטיין אך זרק לא מעט וכששאלוהו מדוע הוא זורק הרבה לשלוש השיב "כי אין זריקה לארבע!!!"

  8. תודה רבה מתן.
    כנראה שמקצועית ווקר אינו עומד באותה שורה עם שאר שחקני הפרויקט אבל אני שמח שבכל זאת הוא נכנס כי הסיפור שלו באמת מעניין ונותן זווית חדשה. ובכל זאת, הבנאדם היה אולסטאר 3 פעמים, לא איזה שחקן nba משלים. אפשר היה אפילו להרחיב יותר על הקריירה שלו אבל זה באמת לא מהות בפוסט.

  9. לא אגדה, לא ראוי להיכנס, שמנמן והרס לי את הילדות כאוהד. פירס הרבה יותר מתאים לפרוייקט, שאם הוא הולך להמשיך בקצב הזה הפוסט הבא יהיה על לינסנטי וזה שאחריו על ג׳יי.ג׳יי בראה. אין טעם לקרוא לפרוייקט 50 האגדות החדשות אם כל אחד מכניס מישהו שריגש אותו ותו לא.

    1. אני מניח שהבחירה נעשתה באופן מושכל וווקר נכנס בסוף בגלל הזוית של אחרי הקריירה.

      בחייאת אנשים, כן אגדה לא אגדה זה לא מה שחשוב, זה סתם איזה מושג שנבחר להגדיר לפיו 50 מיני ביוגרפיות שיתנו קצת עניין. אותי אישית הרבה יותר מעניין סיפורים כאלו על שחקנים שלאו דוקא עונים על ההגדרה (הבעייתית הסובייקטיבית והשרירותית).

  10. מתן תודה רבה.
    חינוך פיננסי זה מצוין, אבל אגדה? ?
    אם על AD הייתה מחלוקת (אני, אגב, חושב שהוא צריך לעבור עוד 3-4 שנים בלבל שלו ולהגיע לגמר איזורי בשביל להיות אגדה) אז ווקר?

    תודה על ההשקעה.

    חושב שיש פה זילות מוגזמת של המושג אגדה.

    1. אם אתה שואל אותי, לפי ההגדרה שלי, אין 50 אגדות מאז הבחירה של ה-50 המקוריים.
      כרגע בליגה יש בגג 20 שחקנים שאני יכול להגדיר כאגדות, וגם זה אם אני הולך לקולה.
      מצד שני, אני גם הייתי יותר מחמיר ממי שבוחר להיכל התהילה או ממי שמחליט איזו חולצה עולה לתקרת האולם.

      1. מסכים.
        אני הייתי מכניס את
        קובי
        שאק
        מלון
        נוביצקי
        לברון
        גארנט
        דאנקן

        וכדו

        מבחינתי הרף המינימלי הוא דוראנט בשלב זה של הקריירה שלו

      2. גם לדעתי היה ראוי 20, אבל משנבחרו 50 אז יש לבחור אותם לפי איזשהו הגיון. את ווקר מקסימום אפשר להכניס לסיפורים מעניינים על שחקני פסדר (וין בייקר וכו').

  11. פוסט נהדר, תודה.

    זוכר אותו רק כשם על הקלפים שלי בסוף שנות ה-90. לא עקבתי אחרי הליגה ב-2006 כשהיה במיאמי אבל הנתונים שהצגת עושים איתו חסד ונראה שהיה תורם נכבד להצלחה בפוסט סיזן באותה עונה.

  12. תודה מתן, סיפור ומוסר השכל חשובים ביותר.
    גלן 'ביג בייבי' דייויס הסיפור האחרון ברשימת האנשים שלא ידעו איך להתמודד עם הכסף

        1. הסיפור של שאק מאוד ייחודי – הוא פשוט ממשיך לעשות חיים ולהיות הלייצן שהוא והתדמית הזו יוצרת לו הכנסות ענק. לפי מה שהוא אומר, הוא מרוויח היום יותר ממה שהוא אי פעם הרוויח בשביל לשחק כדורסל.

  13. הייתי במשחק במדיסון סקוור גרדן בשנת 2000, היה כואב לראות את הסלטיקס משחקים. ווקר או פירס לוקחים כדור והולכים עם הראש בקיר. נגמר בסביבות ה30 הפרש לניקס.

  14. כתוב יפה.

    אחת הסיבות העיקריות לפשיטת רגל היתה שניצלו אותו.

    לפי מה שזכור לי, בשלב מסוים רק למייקל ג'ורדן היה חוזה יותר גבוה משלו.

  15. PF רב גוני ומוכשר. בראשוני השחקנים הגבוהים/גדולים שידעו להוריד כדור לרצפה ולהוביל מתפרצת אחרי ריבאונד.

    נמצא ברשימה מצומצמת של כאלו שזכו באליפות ה-NCAA וה-NBA.

    בהחלט סיפור עם מוסר השכל ויפה שהואחולק את מה שעבר כי בהחלט השחקנים הצעירים יכולים ללמוד ממנו על התנהלות כספיתלא נכונה.
    לדעתי הרוקיס עוברים סדנה כזו לפני תחילת העונה, בה שחקני עבר ואחרים מספרים להם מה הם הולכים לעבור (כולל עניין המעריצות) ועל ההתנהלות הכספית וכד'.

  16. התקדמנו! לשם שינוי שחקן עם טבעת אליפות.

    האמת שהוא כן ראוי להיות בסוף הרשימה אם מחשיבים את השחקנים מהמילניום.

  17. גם בספר שלי הוא אגדה (וכנראה שרק בספרים שלנו מתן!). הליגה השתנתה בשנים האחרונות ויש יותר דגש על חינוך כלכלי. צריך גם לחייב לטובה את הפנסיה המצויינת שהליגה נותנת – המינימום (50 ומשהו אלף לשנה, החל מגיל 62) ניתן לכל מי שהעביר שלוש עונות בליגה. המקסימום (כמעט 200 אלף!!) ניתן למי ששיחק 11 שנה. הם גם נותנים ביטוח רפואי לשחקנים שפורשים.

  18. תודה על אחלה פוסט. שמעתי איפשהו שיחסית לעבר, מספר המקרים של שחקנים המאבדים את ההון כמו ווקר די ירד. המודעות עלתה, ומצמידים להם יועצים (כלכליים, פסיכולגיים) כדי לטפל בזה.

  19. ווקר אורח בתוכניות ספורט של פוקס ,מרחם על הכיסא שהוא יושב עליו.

    לדעתי דמויות כאלו וסיפור החיים שלהם (כמובן עם הצלחה בינונית+ בליגה) עדיפים על כל מיני "אגדות" יבשות עם הצלחה ככה ככה בליגה.
    הפרוייקט הזה לא בא להחליף את 50 האגדות שנבחרו ב97 .
    ווקר למד מטעויות ועכשיו הוא מעביר חינוך לצעירים איך להתרחק מהכישלון הפיננסי (כמו מכורים לשעבר המעבירים סדנאות ויעוץ)
    נהנתי מהכתבה הזו יותר מזו של דיוויס למשל (למרות שמבחינת יכולת דיוויס עולה עליו)

  20. תודה מתן. פוסט חשוב מאד. כתבתי עליו פעם ספור שלם מהתקופה שהוא שיחק ב-D LEAGUE עבור 100$ למשחק. לא זוכר אם באתר החדש או הישן.

    תודה על ספור עצוב אבל חשוב שיסופר!

  21. תודה רבה, מתן, על בחירה מקורית ומוצלחת.
    בעבר פורסם שהליגה מממנת להם שיעורים בפיננסים ובהתנהלות. כי המעבר מעוני לעושר עצום הוא מהיר מאד ומבלבל.

    לפני כ 25-30 שנה, זכה מישהו בארץ, ב – 2.7 מליון ש"ח, ובתום שנה נשאר בלי אגורה. קשה להם להתמודד עם הסכומים האלה, ללא שום הכנה.

  22. פוסט מאוד מעניין מתן ! ווקר היה שחקן עם פוטנציאל מאוד גדול לדעתי ראיתי אותו משחק במכללות וחשבתי שיהיה כוכב ב-NBA אבל הוא לא מימש את הפוטנציאל שלו . אני גם חושב שהוא לא ראוי לפרוייקט האגדות

  23. יופי של פוסט. ובטח שהוא סיפור מצוין, גם בגלל ההצטיינות שלו בבוסטון וגם בכלל הטבעת שלו במיאמי, וגם בגלל מה שאתה מתאר שקרה אחרי זה.

  24. אני איתך. הנימוק בסוף מצדיק הכל.
    שחקן שגורם לתחושה כזו, וגם אם הנסיבות לא הביאו אותו לקריירה הול אוף פיימית, הוא אגדה.

  25. מעולה מתן,
    מודה שאנטואין וולקר הוא מין חור שלי בהשכלה, אני יודע שב96 זה היה או הוא או קובי ובוסטון בחרה בו ושהיו לו שנים נהדרות ביחד עם פירס בתור 1,2 punch בעמדות הווינג, ושהוא אפילו הוביל אותנו לגמר המזרח ב2002. אבל מקצת סרטונים שראיתי אותו משחק אני מודה שאני לא מבין ממה ההתלהבות, נראה לי שחקן ממוצע, מין טרבור אריזה כזה

  26. הפרויקט היה צריך להיות 20 האגדות לא עברו מספיק שנים כדי להכניס 50 בקצב הזה נראה את רוברט הורי וסטיב קר פה

    1. ובאותה נשימה סטיב קר אגדה גם כן, לא רק בגלל השחקן שהיה שלקח אליפיות עם שיקגו וסאן אנטוניו והיה חלק חשוב מאוד עם הופעות בלתי נישכחות במשחקים מכריעים של שתי הקבוצות.

      אלא בגלל שמאז הספיק לקחת בתור מאמן קבוצת פליאוף (בלי ביתיות) ושינה את המשחק, בדרך הוא לקח את אותם שחקנים שהיו לפניו בידי המאמן המצוי (מארק גקסון) ועשה 73-9, המשחק שונה מאז, אף אחד לא סופר יותר שחקנים שלא קולעים מבחוץ, הזריקות ״המותרות״ כעת הן זריקות שפעם לא היו מקובלות, אחוזי העליה של זריקות וקליעות משלוש ב 4-5 שנים האחרונות הם מטורפים. סטיב קר אגדה. עוד לפני שהגיע הכוכבית בדמות דוראנט.

      1. הגנת החילופים האוטומטים, הדת ליינאפ.

        כולם מחכים לשאקיל הבא שישתלט על הליגה בינתיים הסנטר המודרני לא שווה כמעט כלום אם הוא לא מסוגל לשמור על כמה עמדות ולקלוע מבחוץ. כל זה בגלל המהפיכה שקר הוביל.

  27. תודה מתן.
    אני מבין את הבחירה שלך כי אני עוד זוכר את השנים היפות ההן כשווקר ופול פירס השתוללו על הפארקט בגרדן. לא היה הרבה מסביבם אבל הם היו סקוררים חסרי תקנה. בזאת מתמצית האגדה שלו כי אח״כ הוא לא היה באותה רמה. אני גם שמח שכמעט לא ראיתי את המשחקים ההם מפני שבעיניים של היום זה היה כדורסל ברמה נמוכה.

  28. שחקן אדיר. לא יודע אם אגדה אבל בהחלט מעיר את שרירי הנוסטלגיה. בגללו התחלתי לאהוב את בוסטון ולקום לראות משחקים.

להגיב על סער ברעם לבטל

סגירת תפריט