רקוויאם לטילים? / ניב שכטר

כבר יומיים שאני מנסה לסדר את המחשבות לאיזו מסה רציפה וקוהרנטית.

להיות אוהד של קבוצה כל כך הרבה שנים מביא הרבה יותר רגעי תסכול וכאב מרגעי אושר. כן, זה כולה כדורסל, וזו קבוצה שלא הייתי במשחק ביתי אחד שלה בחיי. אבל זו קבוצה שנמצאת איתי מגיל 10, מערכת היחסים הארוכה בחיי. כל האחרות עזבו, התפוגגו לטובת דברים חשובים יותר בחיים. גם איתה היו לי רגעי שפל. שנים בקושי דיברנו, לא הייתי טורח להקדיש לה תשומת לב כמו שהיא לא באמת טרחה להתאמץ בשבילי.

הניצוץ חזר כשהגיע הארדן.

אולי אני טועה. הניצוץ התלקח כשהגיע דריל מורי, וזו לא היתה התחלה טובה, אבל לפעמים כל שינוי הוא לטובה.

מה אתה עושה? פרצופי התעקם כשקראתי ברפרוף על תלאותיה של אהובתי הנשכחת בשנים האבודות לאחר עידן יאו. לשלוח ככה את לאורי ללא תמורה? יקיר האוהדים, הרכז הנמרץ שהיה נראה בדרך למעלה? מה אתה עושה מורי? נותן לדראגיץ' ללכת ככה סתם? הרכז המחליף המצויין שלעתים נראה כאילו לאורי באמת מיותר? מה קורה פה? מורי? מה זו כל רכבת השחקנים הזו? לפעמים גם כעס יכול לעורר רגשות חבויים, ומורי ידע ללחוץ על כל הכפתורים. שמישהו יעצור את הילד השמנמן הזה לפני שיהרוס לחלוטין את הקבוצה!

ואז הגיע הארדן. בדרך לא דרך, שרק פרסטי ואלוהים יודעים מה עמד מאחורי ההחלטה, קיבלנו את הכוכב ששנים חיכינו לו. הילד המזוקן מאוקלהומה, השחקן השישי של העונה. זו היתה אהבה ממבט ראשון.

37 נק' ו-12 אסיסטים במשחק הראשון כשחקן פותח בקבוצה. רבותיי- יש לנו כוכב.

מאותו רגע חזר הניצוץ, והוא לא הפסיק לגדול, יחד עם המזוקן.

5 שנים שהקבוצה עוברת את רף הציפיות בכל שנה, והגורם היחיד הקבוע הוא הארדן, והוא שם בכל משחק, נותן את הכל, ולא מקבל קרדיט מאף אחד מלבד אוהדי הקבוצה המסורים.

לכל קבוצה יש את ההרגשה הזו של 'אנחנו נגד העולם'. זו ההגדרה של קבוצה. יחד עם הצורך להשתייכות, יש גם צורך לבידוד. יוסטון עשתה הכל שונה. הכוכב שלה לא מתאים להגדרה של כוכב כמו שהתקשורת אוהבת לבנות. הכדורסל שלה מוזר וקיצוני, לוחץ על כל הכפתורים של טהרני הכדורסל. כמו שמורי אוהב.

השנה הזו התחילה מחוסר תקווה משווע. איך אפשר להתמודד מול המפלצת מהמפרץ ששולטת בליגה ללא עוררין וניצחה 16-1 את הפלייאוף הקודם, מבלי להזיע.

הארדן שפך לאגר בסיום הפלייאוף הקודם והבין שהוא צריך עזרה. כריס פול נענה לאתגר. עוד שחקן שקיבל ביקורות בלי סוף על אופיו וחוסר היכולת שלו להגיע לגמר המערב למרות שנחשב לאחד מגדולי הפוינטגארדים בדורו. בהחתמות מתחת לרדאר מורי הוסיף את פי ג'יי טאקר ומבה אמוטה שיצטרפו לאריזה בחיזוק ההגנה.

העונה היתה העונה הטובה בתולדות המועדון. 'זוהי רק קבוצה של עונה רגילה', אמרו המבקרים. 'חכו שיגיע הפלייאוף, הם ישתנקו תחת הלחץ'.

סדרה ראשונה עברה- הקבוצה לא נראתה טוב התקפית, אבל נראה שמשהו בהגנה מתחיל לתפוס צורה.

יוסטון עוברת בקלילות את מינסוטה. 1-4

סדרה שנייה-

עכשיו כבר ברור שמה שמיוחד בקבוצה זו ההגנה המיוחדת, ויוסטון מנטרלת לחלוטין את גובר וגורמת ליוטה לשחק אחד על אחד, מאוד רחוק  מאיזור הנוחות שלה, ומשכללת את הגנת החילופים החכמה.

עוד 1-4.

גמר המערב הגיע- הסדרה שכולנו ציפינו לה, מול המפלצת הצהובה שזה עתה רמסה את ניואורלינס המפתיעה. זתומרת ציפינו ל4-1 של גולדן סטייט קליל, או במקרה הטוב 4-2.

המשחק הראשון בסדרה אישש את כל חששותינו. בלואו אאוט רצחני של הלוחמים שהפך אפילו את האוהדים האופטימיים ביותר לחפויי ראש ואבלים. ואז גילינו משהו שלא ידענו שקיים ברוקטס- הם חבורה של גברים קשוחים, והם לא הולכים להוריד את הראש מול אף אחד. ההגנה שיוסטון שיחקה על הלוחמים נראתה לעיתים כאילו נמצאה הנוסחא להרוג את הדרקון. הגנת חילופים ממושמעת, ניצחון בכל מהלכי ההאסל ולהמעיט באיבודי כדור- ויש לך צ'אנס.

על מה שקרה במשחק 7 אין לי חשק ורצון לכתוב. בלי כריס פול הסיכוי לנצח קבוצה כל כך חזקה היה קלוש מלכתחילה, אבל הקבוצה הראתה אופי אדיר ואם יש משהו שאפשר לקחת לשנים קדימה- זה נראה שהקבוצה מצאה את הזהות שלה, והיא קודם כל הגנתית. קבוצה שבאה לטרוף את המגרש, זה מה שאנחנו רוצים לראות. זה מה שמביא לנו האוהדים גאווה אמיתית. לא אסטטיות אנחנו מחפשים, אלא הקרבה. לחימה ללא פשרות, שאגות קרב, משחק של לוחמים אמיתיים. אם יש משהו אחד שלמדנו מהסדרה הזו-  'בואו ונהיה פי ג'יי טאקר'. זה המוטו.

יצאתי מהפלייאוף הזה לא בתחושת החמצה, אם כי ישנה ההרגשה שזו היתה ההזדמנות שלנו, אלא תחושה של גאווה. גאווה כי הקבוצה שלי נתנה את הפייט הכי חזק שיכלה מול יריבה עדיפה. וזה מה שאנחנו כאוהדים רוצים לראות.

אסיים את הפוסט בפסימיות אופיינית, כי אין לי מושג איך יראה הקיץ. להחזיר את הסגל הקיים יהיה משימה כמעט בלתי אפשרית, וזה בהנחה שאנחנו באמת רוצים לשלם כל כך הרבה כסף לכריס פול? אין ספק שהוא הוכיח שהוא החוליה החסרה לקחת את הקבוצה למחוזות גבוהים ממה שהגענו עד עכשיו, אבל האם ניתן לסמוך על הבריאות שלו בפלייאוף? מה עושים עם החוזה של קפלה וכמה נוכל לשלם לו? השמועות על ההגעה של לברון לדעתי מופרכות ואני לא רואה איך זה אפשרי כלכלית, למרות שבוודאי נראה פוסטים המנתחים כיצד מורי יצליח לשלוף כזה צעד. ככה שמה שנותר לקוות זה שהקבוצה תישאר כפי שהיא, קפלה ישאר וימשיך לגדול והכי חשוב-

'בואו ונהיה פי ג'יי טאקר'.

לפוסט הזה יש 69 תגובות

  1. פוסט חבלז מעולה.

    כל מילה. מקווה בשבילך שתזרחו גם שנה הבאה.

    1. פה המקום לציין שאחרי ראס וקרי הארדן הוא השחקן הכי אהוב עלי בליגה.

      1. כאן המקום לציין שלפני השיקוץ המזרחי , אבו-זקן הוא השחקן המאוס עלי בליגה. CP3 אולי לא שני , אבל גם הוא בחמישיה הראשונה.

  2. אני מקווה בשבילך שלא תבוא איזה פיניקס ותחטוף את קפלה. אני כבר אמרתי שלדעתי לברון יהיה בפילי, אבל אם הוא גומר ביוסטון זה יהיה מעולה לכם

  3. לא מבין על מה אתה מתלונן
    יוסטון מוצאת את הדרך לחדש את עצמה מחדש
    יביאו את כספי לקדנציה שניה (דאנטוני לא יתן לו לשחק שניה בפליאוף הוא ינסה רוטציה של 5 שחקנים ) והוא היה השחקן היחיד בעולם עם 3 טבעות אליפות בלי לשחק משחק פלייאוף
    ותודה על הפוסט של אוהד אמיתי

    1. עם 2 טבעות ,יצא שפירגנתי לו ולכם יותר מידיי

    2. יופי, תודה רבה, עכשיו אני אצטרך לחפש למי יש הכי הרבה טבעות בלי משחק פליאוף

  4. פוסט מעולה ניב, תודה ! אני חושב שלברון לא יגיע, למאות שמורי בטוח ינסה. בנוסף, התחושה היא שאם פול לא היה נפצע יוסטון היו מנצחים ולכן אני חושב שמורי יחתים את פול מחדש (חוזה לשלוש שנים נשמע הגיוני) ואת קאפלה שממשיך להשתפר משנה לשנה.

  5. תודה

    וואו מה שטאקר עשה בסדרה הזאת!
    עזבו אתכם מספרים
    המנוע מאחורי ההגנה
    1.96 מטר
    פשוט ללמוד מה זה הקרבה

    אולי אני אמצא קליפ מהסדרה הזאת כי בשבילי זה נראלי ארוך מדי להכין..
    שיחק אותה בגדול

  6. תודה אפלטון.

    האם אני מרגיש גאווה לאור מה שהקבוצה נתנה העונה? בוודאי. לא נראה לי שאוהד של קבוצה כלשהי היה מתנגד בתחילת העונה שקבוצתו תודח רק לאחר 7 משחקים מול הווריורס בגמר המערב.
    אבל כמו שציינת, יש חוסר וודאות עצום לגבי ההמשך של הסגל הקיים, ולכן אי אפשר שלא לחוש תחושת החמצה ופספוס של הזדמנות שאולי לא תחזור על עצמה בשנים הקרובות.

    אנסה לזכור את הלחימה הבלתי מתפשרת של שחקני הקבוצה בניצחונות ההירואיים בגיים 4+5, ולהדחיק את השביקה במחצית השנייה של 6, ואת השלדות שמיאנו להיכנס ב-7.
    כי כמו שרשמת – זוהי הקבוצה שכיף לאהוד – קבוצה הגנתית קשוחה, ששורטת, נלחמת ולוחצת.

    את הארדן הייתי שולח בקיץ לסדנת אחד על אחד עם דירק נוביצקי בנוגע להורדת קופים מהגב. לא יכול להיות שהוא ייתן עונה כל כך נהדרת, סיבובי פלייאוף ראשון משביעי רצון, אבל ברגע שמתקדמים לשלבים המכריעים הוא ככה נעלם. איפה הוא היה במחציות השניות של 6 ו-7, איפה?!?!
    אם הוא כל כך מתעייף, שיוריד רגל מהגז במחצית הראשונה, אפילו על חשבון היקלעןת לפיגור, ויבוא לטרוף את הפרקט במחצית שבאמת חשובה, כמו שעושים שחקני הווריורס פעם אחר פעם.

    ביי אליפות, ברוך הבא קיץ. מקווה שמורי מכין דברים טובים עבורנו.

    1. +1

    2. לשחקני הווריורס יש פריבילגיה שכל אחד יכול לשחק רבע אחד טוב והם על הגל. אם הארדן ינסה לשחק במוד של שמירת כוח, יוסטון יכנסו לבור שלא יוכלו לצאת ממנו. ראינו מה חצי כריס פול יכול לעשות, תאר לך עוד אחד ברמה הזאת, ואז תוכל לדבר על האם הארדן שובק. מה שכן, אריק גורדון בסדרה הזאת נתן את הכל, אבל הוא עדיין לא ברמה של שחקן כמו קליי תומפסון ששווה ניצחון של משחק אחד בסדרה לבדו.

    3. +1000

    4. מילה במילה!! ותודה על פוסט מרגש! אני באותה סירה בדיוק, כבר 20 שנה אוהד והשנה זה הרגיש שאפשר לחזור לגדולה!
      שנה הבאה it is

  7. הכי כיף זה לקרוא פוסט של אוהד.
    מקסים!

    לגבי השנה הבאה?
    להחזיק אצבעות שפול ואריזה יהיו מוכנים לתת לרוקטס "הנחת אליפות", ושקפלה יסתפק ב-20 מיליון.

    או, לקוות שלמורי יש עוד שפנים בשרוול, ושהוא כבר מבשל איזה סיין אנד טרייד שמנצל את הביקוש לקפלה בשביל להביא את לברון…

  8. פוסט מעולה (כמו התגובות שלך) שמגיע ממקום של אוהד אמיתי. באסה עם כריס פול…לא יכול היה להיפצע עוד שבועיים??
    יהיה קיץ קשה בקבוצה של נאס"א אבל יכול להיות שבסוף כן ימצאו את הנוסחה להשארת הרוסטר המשמעותי. אם הם מצליחים לשמר את הסגל הם יהיו אטרקטיביים לכוכבים לא צעירים בגלל הצ'אנס לאליפות כאן ועכשיו. ימים יגידו…

  9. עוקץ אמיתי מושך אותך באף עד הסוף ואז לוקח לך הכל
    לא נורא אל תרגיש פראייר בשנה הבאה אלה אוהדי בוסטון

  10. לצערך ולצערי בתור אוהד לייקרס נראה לי שפול ולברון יחברו בשנה הבאה באל איי

  11. אחח כריס פול כמה כואב לי עלייך, אחד הטיטאנים שעתידים לסיים בלי משהו מתכתי על האצבע…

  12. ניב, כתבת נפלא. אני מאוד אוהב את כריס פול וחושב שיוסטון נתנה שנה אדירה. הסיבה לדעתי שהארדן( עדיין ) לא מקבל את הכבוד הראוי לו היא שילוב של מה שנתפס כאדישות על גבול החוסר אכפתיות ובנוסף חוסר יכולת להעביר הילוך כשזה באמת משנה. תסתכל על השפיץ של הפירמידה: ג'ורדן, לברון, בירד, מג'יק, כארים וכו.. כל אחד מהם היה מוצא בתוכו כוחות אדירים כדי לכפות את הרצון שלו על המשחק. לצערי הארדן לא שם, יש לך ספק שאם לברון היה שם במקום הארדן יוסטון היו מנצחים בסיטואציה הזאת? תצוגת על אחת של הארדן כשפול לא היה שם הייתה שווה לקריירה שלו יותר מעשר MVPשל עונה רגילה. עכשיו, למרות ה mvp שכנראה יגיע( בצדק), יש לו חתיכת גורילה על הגב.

    1. מדוייק, לצערי.
      יותר ממה שרציתי שיוסטון ינצחו בגיים 6/7 לצורך העפלה לפיינלס, קיוויתי גם שהארדן יוכיח לכולם שהוא בטופ, בכך שיצליח לתת תצוגה שתוהיל אותנו לשם. זה לא קרה, וחבל.

    2. להארדן אין את היכולת לעבור למוד בולי בול כשהוא רואה שהשופטים מפסיקים לשרוק. יותר מזה, אין שחקן בליגה שיכול לעשות מה שלברון עושה. לא דוראנט, לא קרי ולא אף אחד. להפיל את האשמה על הארדן שהוא לא לברון לדעתי זו האשמה מגוחכת ולא מציאותית.

      1. זאת לא הנקודה.
        הארדן רשם 32/6/6 שזה יפה מאוד על הנייר אבל בפועל לקח 29 זריקות ואיבד 5 פעמים. לא מצפים ממנו להיות לברון אבל אם הוא היה מתעלה רק עוד קצת יש סיכוי שאנחנו לא היינו קוראים את הפוסט הזה.

      2. הארדן לא היה צריך להיות לברון אבל לקלוע בסדרה 19/78 – פחות מ-25$ על 11 שלשות למשחק – זה כמעט בלתי נסלח. ולהגיד שזה נבע מהעובדה שלא קיבל שריקות על החדירות מוריד מהאחריות של ה-MVP להופיע כשצריך שהוא יופיע. ואם הטיעון זה שהוא התקשה בלי פול אז הנה המספרים:
        6/25 בלי פול 24%
        13/53 עם פול 24.5%

        34 איבודים על 42 אסיסטים. לא טוב.

        לזכותו אציין שאחרי משחק אחד שהיה קונוס בהגנה העלה רמה והוכיח שהוא יכול לשמור טוב מאוד. עם הכוח והזריזות רגליים שלו זה היה רק טבעי לצפות שזה יגיע והיה כיף לראות את זה. לשמור רע זה המון אופי ומעיד על וינריות בעיניי בשביל שחקנים שיש להם את הנתונים לזה. הרבה יותר מאשר לקבור איזה שלשה על הבאזר. אז הארדן – יפה שהיית קצת פי ג'יי טאקר…

        1. כמעט מיותר לציין אבל הפוסט נהדר, עם כל הצער והאכזבה יפה שלקחת את זה למקום של גאווה בקבוצה שלך.

      3. אני לא חושב שהכל על הארדן ואני לא מצפה ממנו להיות לברון, יחד עם זאת כמו שכתבו כאן מעליי, הוא מאוד איכזב בצד ההתקפי. זה לא משהו שאני יכול לגבות במספרים אבל אני הרגשתי שהוא לא השאיר הכל על הפרקט. עזוב לברון, כריס פול, טאקר, גורדון כולם שחקנים פחות טובים ממנו ובכל זאת הרגשתי שהם השאירו את הלב שלהם על הפרקט. אותי הוא איכזב ברמת המחויבות ובעובדה שהוא אפילו לא היה מבחינתי השחקן הכי חשוב או טוב בסדרה הזאת. יש לי תחושה שעם פול בריא והארדן פצוע בשני המשחקים האחרונים הם לוקחים את זה.

        1. זה שהארדן לא קלע טוב בסדרה זו עובדה. אבל להגיד שלא נתן כל מה שיש לו על הפרקט? הארדן סוחב את הקבוצה הזאת באש ובמים.
          אמרו כאן כבר את הנתון הזה-144 חדירות לצבע בסדרה. 40 יותר מלברון. אני לא חושב שאתם מבינים כמה זה פסיכי.
          בלעדיו הם קבוצת סף פלייאוף, גם עם כריס פול.
          העומס והנטל שהוא סוחב זה משהו מטורף, אז גם אם הייתי שמח שיקלע לפחות סביר, ובזה הוא נכשל, לא חושב שיש כאן שום דבר מנטלי ושום דבר שעוד כוכב שיקח את הנטל ממנו לא יכול לעזור.
          כריס פול שם בדיוק לרגעים האלו שהארדן מתעייף, ואז לוקח את המושכות. לשם זה הוא הגיע לקבוצה ועשה את זה מצויין, עד שנפצע. כמו לברון וווייד בתחילת הקדנציה במיאמי.
          האם שנה הבאה הארדן יכול לחזור חזק יותר ולהתייעף פחות? בהחלט. הוא עוד צעיר ועם מוסר עבודה הכי גבוה שיש.
          אני חושב שכל הקבוצה ובמיוחד הארדן וקפלה יעבוד חזק מאוד על סטמינה בקיץ, כי זה בדיוק ההבדל שהיה צריך. עוד מחצית אחת עם אוויר.

          1. מבחינתי, כל מה שצריך בשביל להפיל את הלוחמים לוקח..

          2. +1

          3. +1

  13. תודה, פוסט מעולה.
    כאוהד רוקטס, אמנם לא מגיל 10, אני מזדהה עם כל מה שכתבת. באמת שאפו לקבוצה שנתנה עונה גדולה, פלייאוף מצויין ובעיקר המון תקווה.
    הארדן הוכיח בפלייאוף הזה שלבד מהאלמנטים הטכנים בהם הוא משתפר בכל עונה, הוא שיפר משהו לא פחות חשוב – בגרות.
    למרות הנתונים הסטטיסטיים, הארדן לא כפה את עצמו על המשחק בשום שלב. כששחקן אחר נכנס למוממנטום הארדן מסר לו ואף לא כפה עצמו על הובלת הכדור.
    אמנם קיימת אי וודאות רבה באשר לסגל בעונה הבאה, אך דבר אחד וודאי: ג'יימס הארדן, בן 28 כיום, ימשיך להשתפר והטבעת היא הגבול. תענוג לראות את הקסם שבקבוצה המיוחדת וחסרת האסטטיות שלנו. גאווה גדולה ותודה ענקית.

    1. 🙂

    2. זה נכון שהוא לא כפה על עצמו את המשחק, זו בהחלט נקודת זכות.
      אבל סיום הסדרה מול הווריורס, וגם הסדרה בשנה שעברה מול הספרס, הן ראיות לכך שהארדן חייב עוד אולסטאר לידו.
      השנה זה היה פול, ואם הוא לא יישאר אז מורי יהיה חייב להביא מישהו אחר במקום.

      1. אני לא רואה איך פול לא נשאר. אתה לא עושה מעבר כמו שהוא עשה בלי כוונה להישאר.

        1. הלוואי.
          אבל אם הוא גם נשאר, זה אומר שבקיץ חייבים להביא אולסטאר שלישי. לא סתם היה גיבור יל לנסות להביא את פול ג׳ורג׳, לפני שבסוף פרסטי חטף אותו.
          מורי חייב איכשהו להיפרד מאנדרסון ולהביא פורוורד נורמאלי במקום, כזה שיכול לשחק גם לצד הארדן ופול, אבל גם לקחת על עצמו את המשחק במידה ואחד מהשניים פצוע.
          פול תמיד היה ותמיד יהיה פוטנציאל פציעה.

  14. מרגש. באמת
    הכל עבד חוץ מהמזל… לפספס ככה במגרש הביתי…..
    לדעתי פול ישאר במשכורת מופחתת או מחולקת לכמה שנים.
    ההייפ לגמרי הזכיר את ימי אלג'ואן 🙂

  15. אחלה פוסט, תודה רבה ניב.

    מבין לחלוטין את תחושת הפספוס, אבל יש בהחלט במה להתגאות. לתת מאבק אמיתי מול הלוחמים זה נדיר מאד לכל מי שאינו לברון – רעמים 2016, אולי גם ספרס 2017 אלמלא פציעת קוואי, ודי זהו.

    בנוסף, לדעתי יוסטון יכולה גם ללמוד מהעונה הזו, בעיקר בהקשר של לגבש כלים למצב שבו השלשות לא נכנסות. מורי פעל נכון בקיץ האחרון, ואין סיבה להניח שלא ימשיך לפתח את המערכת גם בקיץ הזה.

    טאקר כנראה לא יקבל MIP, אבל מה שהוא עשה השנה היה מדהים.

  16. אשכים לבית השר
    אמרו כבר רכב
    אבוא לעת ערב
    אמרו כבר שכב
    או יעלה מרכב או יעלה משכב
    אוי לו לכריס פול שנולד בלי כוכב
    🙁

  17. תודה ניב מצוין.
    אני לא מאמין איך זלזלתי ככה בטאקר לפני הסדרה. איזה שחקן אדיר שתמיד נותן הכל וגם נראה אחד עם אופי מאוד נוח. מקווה שהוא חתום אצלכם כמה שנים קדימה

  18. מצויין
    מבאסת מאוד הפציעה של פול, בעיקר שלדעתי זה היה נגמר אחרת לגמרי איתו והיינו רואים עלייה ראשונה שלו לגמר הליגה, הגיע לו! מקווה שיוסטון יצליחו להרים קבוצה לא פחות טובה שנה הבאה גם כן.
    המזל של ג״ס שבכל סדרה קשה כמעט מקבלת יריבה פצועה מאוד, גם מזל בסופו של דבר זה חלק מיכולת.

  19. מצויין, תודה רבה
    ומדהים איך כתבת שקבוצה של דאנטוני מקבלת אופי הגנתי, והשמיים לא נפלו. לפני חודשיים, הערה כזו הייתה גוררת 800 תגובות של 'פחחח', במגוון סגנונות

    1. מודה שאני הייתי הראשון להגיב כך…. ניב פוסט נפלא שכתוב מליבו של אוהד.

    2. זו הקבוצה של בזדלק עכשיו. ממפיס 2.0

      1. אבל עם יותר ברק…

  20. לא הייתי ממהר להספיד את הטילים. הם הוכיחו שהם יכולים להסתכל ללוחמים בלבן של העיניים, וכמו שהארדן אמר חסר להם עוד איזה אולסטאר כדי לנצח.

    אני פחות מבין באיך בונים קבוצה, אבל אם יוסטון יכולה לעשות את המהלכים המורכבים הבאים אין ספק שהלוחמים ישקשקו:
    1. החתמת פול על פחות ממקסימום – השילוב עם הארדן והתאבון לנקום בלוחמים יחד עם הכישרון מחייבים לדעתי את החתמתו ברוקטס, למרות גילו המופלג. בהינתן החוזים של הרוקטס זה יהיה פשע לתת לו את המקסימום וצריך לתת לו חוזה ארוך טווח על פחות מהמקס.
    2. להשאיר את קפלה על חוזה סביר – בעולם שבו ביסמרק ביומבו מקבל חוזה עתק אחרי סדרת פלייאוף טובה, כנראה שקפלה יקבל הצעות אסטרונומיות שידפקו את הרוקטס. אבל יכול להיות שהמצב השנה פחות ורוד מבחינת החוזים של הקבוצות וזו תהיה הזדמנות מצוינת להשאיר את קפלה. ללוחמים לא הייתה בסדרה האחרונה, ולא תהיה בשנים הקרובות, תשובה לקפלה.
    3. להיפטר מראין אנדרסון – הוא פשוט לא מתאים לרמה הזו. קל להגיד, קשה לבצע, אבל יוסטון חייבת להמר על העתיד לטובת ההווה. אני מניח שאם יצרפו בחירת סיבוב ראשון של 2019 או 2020 (מה שמותר להם), תהיה קבוצה שתספוג את החוזה ההזוי שלו.
    4. להביא את אחד מה-SF המובילים בקיץ – או לברון או פול ג'ורג… קראתי את התגובות המלומדות על המצב החוזי של הרוקטס ועל כך שאין להם שום סיכוי להביא סופרסטאר, אבל אני מניח שבלי אנדרסון ועם ויתור של ג'ורג/לברון על כסף (לטובת אליפות) דריל יורי יוכל לעשות נס.

    זה אולי לא מציאותי אבל זו חייבת להיות השאיפה של כולנו. צריך שבשנה הבאה יהיו ארבע קבוצות על והמועמדות הטבעיות הן הלוחמים והטילים במערב, ובוסטון ופילי במזרח.

  21. רואים איזה אוהד אמיתי אתה יא אפלטון.
    כריס פול חסר המזל שוב נפצע בפליאוף (לא חדש) אבל הוא העלה לעצמו מניות והוריד חצי קוף מהגב בפליאוף הזה.

    הארדן שאישית אני לא סובל בגלל משחק הרמאות שלו ועדיין הייתי בעדו מול חבורת העליזים מהמפרץ.
    הוא שוב נפל ברגעי האמת,הוא לא מעלה הילוך של הגדולים ואיבד כדורים בזמן מכריע.
    אני בטוח שעם כריס פול הם היו עוברים עוד במשחק 6 אבל מה לעשות שלכריס פול יש תוכניות אחרות …המזל הנאחס שהביא איתו מהווליווד רודף אותו גם בטקסס.

    לברון לא יגיע ליוסטון,אין לו מה לחפש שם (החום בטקסס מזיק לפדחת ובמיוחד לפדחת מקריחה) ולמורי אין שום קסם שימשוך את לברון לקבוצה.
    טוב יעשה מורי אם ישמר את הקיים ,ינסה איכשהו לזרוק את אנדרסון שיושב כמו קוץ בעכוז (ביחוד שבפליאוף הנוכחי הוא לא היה רלוונטי כלל) וינסה להחתים עוד גבוה ועוד טיפות של ליטושים פה ושם.

  22. אין ככאב הלב של אוהד שנכזבה תקותו. ליבי איתך ועם שאר אוהדי יוסטון.

    הקבוצה הזו בהחלט הפתיעה השנה. הם הצליחו למצות מעצמם הרבה והשיגו מעבר למה שחזו להם בעונה הרגילה. אין ספק שלכריס פול, אותו אני לא אוהב כאדם , יש מניות רבות בכך.

    יחד עם זאת, הגוף של כריס פול מעולם לא עמד בדרישות של בעליו וגם הפעם קרס.

    אני חשבתי שג"ס תנצח ב 4 משחקים 5 לכל היותר. יתכן שלולא הפציעה של איגודלה זה היה קורה אבל ליוסטון מגיע כל הקרדיט על הנצחונות במשחקים 4 ו 5. גם ללא איגואדלה ג"ס היתה אמורה לנצח אחד משני המשחקים הללו. זה לא קרה בגלל התעלות של יוסטון.

    לגבי השנה הבאה יש להם מספר מכשולים לחצות:

    הראשון זה קפלה. בליגה של 30 קבוצות תהיה אחת שתתן לו הצעה של מקסימום. מבחינת יוסטון זה יחסום אפשרות להחתים את כריס פול או שחקן אחר ברמתו. אני לא מדבר על לברון.

    השניה מינורית ביחס, הם צריכים להחתים מחדש את אריזה. הוא נותן להם הרבה ולא הוא האשם בהפסד בשחק השביעי.

    השלישית, שמושפעת מהראשונה, הם חייבים שחקן ברמת אול סטאר לצידו של הארדן וכריס פול לא יספיק. אני לא רואה את כריס פול חותם על חוזה של 5 מיליון ומאפשר החתמה של מישהו כמו פול גורג. זה לא האיש

    בקשר לשמועות על לברון, ראשית זה דורש מהארדן להפוך עצמו למספר 2. האם הוא מסוגל? מסופקני. שנית זה דורש ויתור על קפלה ומישהוא נוסף. לברון אינו דוראנט ולא נותן הנחות. כדי להביא אותו מורי יזדקק לכל טיפה מיכולתו להנדס חילופי שחקנים.

    הבאת לברון תחייב גם לפרוק את החוזה של אנדרסון, זה אפשרי אבל יעלה במחיר של 3 בחירות סיבוב ראשון ונוספות של סיבוב שני. שרלוט למשל תלך על זה ממילא השנתיים הבאות עבודות. השאלה אם זה כדי ליוסטון – זה יחסל את העתיד וג"ס הרי לא תעלם בשנה הבאה.

  23. הפציעה של כריס פול טרפה את הקלפים.

    אבל עדיין אתה מצפה מהזקן להוביל את הרוקטס במשחק ביתי ולא להשבק כמו אדון ראסל.

  24. מה שלי כאב בפוסט הוא להרגיש את הכאב שלך כמעט בכל מילה

  25. יש להם בהחלט במה להתגאות, נתנו פייט רציני, בעיקר הגנתית, וכמעט הדיחו את האלופה הפייבוריטית.

    אבל, ואני מצטער אם זה נשמע רע, הכדורסל שלהם פשוט זוועתי.
    הוא עובד, כי מורי כנראה יודע סטטיסטית מה עובד, אבל לראות אותם פשוט כואב בעיניים.

  26. יופי של פוסט ניב, ממש מהקישקע. הכל יחסי בחיים – מקווה שאוכל להנפיק רקוויום שכזה בשנים הקרובות לאחר שהלייקרס יודחו בגמר המערב…

  27. במשך שנים רבות, מאז עידן יאו, לא היתה לנו תקווה אמיתית. מאז שהארדן הגיע פתאום התעורר משהו. על דוויטט הווארד לא בניתי כי הוא נראה לי קאפקייק אמיתי, ובאמת זה לא הצליח. אבל כל שנה יוסטון התקדמה עוד צעד. אני אף פעם לא אהבתי שחקנים מהסוג של הארדן אבל עם הזמן למדתי להעריך את היכולת האדירה שלו והשכל. הוא נותן המון לב ומאמץ רק בגלל הסגנון שלו לא רואים את זה. הוא גם לא מתלונן בתקשורת ומייצר דרמות (כמו בפלייאוף לפני שנתיים כשהוא פונה לבי"ח אחרי משחק בגלל התייבשות. אף אחד לא דיבר על זה). בשנה שעברה כבר היתה לנו קבוצה מצוינת ואז הגיע הנפילה בפלייאוף מול ס"א. וכולם הקניטו את יוסטון ואת הארדן בפרט, אבל הליקויים תוקנו עם הגעת כריס פול, שהצליח להשתלב בקבוצה בצורה שעולה על כל ציפיה (שלי לפחות).
    והשנה? טרנספורמציה אדירה של הדנ"א של הקבוצה שהפכה להיות חבורה לוחמת, נושכת, ומרביצה. הגנה כזאת בתוספת ליידוי השלשות, שבעיני זה סגנון נוראי אבל מה לעשות, זה עובד מצוין. זה עבד כל כך טוב שהיינו מדיחים את האלופה הניצחית אם רק פול לא היה נפצע.
    מה הלאה? אני לא בקי בחוזים אבל צריך להיפטר מאנדרסון ולהביא חיזוק מתאים, מישהו שיודע לשמור טוב ונייד, לשמור על אריזה, ולנסות להשאיר את קאפלה.
    אני מקווה שתור הזהב הזה לא יהיה הבלחה של שנתיים אלא קבוצה שתצליח לרוץ כמה שנים ברצף, אחרי הכל הארדן עוד צעיר.
    ולמי שחושב שהארדן הוא לברון, אז זה לא זה. ההבדל בינהם הוא כמו ההבדל בין רולס רויס לטויוטה.
    גם טויוטה זה טוב.

  28. כאוהד מסור של יוסטון מאז הגעתו של סר בארקלי לקבוצה ועד היום היו לנו המון שנים קשות אבל אוהד אמיתי תמיד נשאר נאמן לקבוצתו… אין ספק שהגאווה היא המילה המתאימה לסיכום העונה הזאת אין בי מילה רעה אחת על ההופעה של משחק 7 אריזה עשה 0 מ11 אבל איך אפשר בכלל לכעוס על שחקן שנותן את הנשמה שלו בכל שנייה שהוא על הפרקט לראות את פי גיי טאקר עם הספרה המחייבת 4 לוקח ריבאונד בין הסנטרים הענקיים מזכיר את בארקלי הגדול. יוסטון הפכה לקבוצה נושכת בועטת עם זהות וכבוד… אז כן הארדן לפעמים גם אותי מעצבן אבל ברב המקרים מדובר בשחקן שחקן גבר שלא יורד מהפרקט ונותן את טיפת הזיעה האחרונה שלו…. חוסר המזל הוא שהכריע יחד עם הפציעה של כריס פול…. אז עברתי מאז המשחק ימים קשים ועצב אבל יותר מכל אני גאה בקבוצה שלי ואוהב אותה יותר מתמיד….

  29. אמור לי מי השחקן האהוב עליך ואומר לך מי אתה…
    הארדן? איחססס השחקן הכי מגעיל בליגה. גם לא בליגה של הטובים באמת וגם לא מספיק מגעיל להיות נחמד.
    תחליף קבוצה אחרת כל שנה תתבכיין כמו בחמש האחרונות.
    דרך אגב- מהיכרות איתך אתה אוהד שלהם כמו שסבתא שלי אוהדת הפועל מרמורק…
    לא היית באף משחק??? בושה

    1. לא ידעתי שאתה מכיר אותי.
      האמת שהייתי ב3 משחקים של הרוקטס, כולם בחוץ. פעם אחת עברתי ביוסטון וזה היה השנה, ולצערי הרוקטס היו בסבב משחקי חוץ. מקווה לתקן את העיוות בשנים הקרובות.

      1. מה אתה עונה לאחד כזה? חבל על התגובה שלךלא מגיע לו.

  30. פוסט אחד הטובים המעניינים והמרגשים שקראתי פה.
    גרם לי לחשוב די הרבה לפני שכתבתי את התגובה הזאת.
    ניתוחים טכניים יש פה באתר למכביר ולכן הרובד הטכני שבו פחות מעניין אותי. לפתור את העניין בקיצור אני אומר שלדעתי מה שקרה בסדרה הזאת זה בדיוק מה שכולם ציפו שיקרה מתחילת העונה. נתקלתם במפלצת מהמפרץ והיא ניצחה אתכם ובדיוק מהסיבות שכולם חשבו מהתחלה שיקרו ובדיוק מהסיבות שכולם קוראים לה המפלצת מהפרץ.
    למה קוראים להם המפלצת מהמפרץ? כי יש שם את דוראנט ואם דוראנט לא יופיע יש שם את סטף . ואם שניהם לא יגיעו אז ינחת עליך קליי.וזה בדיוק מה שקרה במשחק של ה 41 נקודות שלו . עם הגב לקיר וכשכולם כמעט נחנקו קליי הופיע. פריביליגיה שלא היתה להארדן דרך אגב במיוחד אחרי שפול נפצע. הוא לא הופיע ולא היה מי שיופיע במקומו.
    זו באמת מפלצת (שאני אוהב דרך אגב ולמרות זאת אני כותב את מה שאתה לא כתבת אבל הוא ברור לכולם -אני מודה שחוץ מהמפלצת גם השופטים לא נתנו לכם לנצח היה שיפוט מוטה ומגעיל כלפי יוסטון במשחק האחרון). אי אפשר לנצח מפלצת כדורסל + שיפוט כזה חד צדדי.
    אבל זה כאמור לא מה שעניין אותי בפוסט הזה.
    מה יקרה קדימה? לברון ? cp3 ? קאפלה ? וכ' גם לא מעניין.
    מה כן עניין אותי?
    משפט אחד:
    "כבר יומיים שאני מנסה לסדר את המחשבות לאיזו מסה רציפה וקוהרנטית".
    במשפט האחד והיחיד הזה הצלחת להעביר את התחושה שכל אוהד ספורט מכיר.
    תחושת הכאב. האכזבה כשקבוצתו האהובה הפסידה. כבר יומיים שאתה צריך לכתוב את הפוסט הזה אבל ממש אין לך חשק.
    אני מכיר את זה. אתה קם בבוקר. לא השמים לא נפלו. החיים ממשיכים כסדרם והכל בסדר. אבל בפנים ועמוק יש לך את התחושה החמצמצה הזאת. הבעסה הזאת. אין לך חשק לכלום. אתה ממשיך בשגרת היום. לעבוד או לשתות קפה או השד יודע מה כל אחד עושה אבל הכל סתם מבאס. ואתה יודע שזה לא יעבור . זה יקח עוד הרבה זמן. עכשיו זה הבעסה הראשונית. אבל זה ימשך לפחות כל הקיץ. זה ימשך כנראה גם לפחות לחלק מהעונה הרגילה.
    ולא יתחשק לך לא לדבר על כדורסל ולא לראות כדורסל ותרצה להתנתק מכל הדברים האלה.
    אתה רוצה שקאפלה ישאר ו cp3. ובייננו ? לכל האנשים האלה יש חובה מוסרית כלפיך וכלפי כל אוהדי יוסטון. לנסות לפחות עוד פעם אחת. אבל אתה יודע שקאפלה כנראה ילך לכסף הגדול. ככה העולם נוהג.
    והקבוצה הזאת כנראה שלא תישאר. זה חוסר ודאות מעצבנת.

    וזה דרך אגב מה שאני אוהב בלוחמים ובעיקר בקליי. יש איזה חובה מוסרית לאוהדים שם והוא כנראה יסתפק בפחות ממה שהוא יכול לקבל בקבוצה אחרת כדי להישאר שם. זאת אחת הסיבותה שזה אחד השחקנים שאני ואני חושב שבעצם כולם הכי אוהבים בליגה (ברור לי שזה לא רק זה אלא גם הרצון להמשיך ולהיות בקבוצה אלופה אבל זה גם זה).
    בקיצור .. כולנו – כל מי שהוא אוהד ספורט – עברנו את זה כבר בחיים.
    תתנחם בזה. זאת צרת רבים . ויש בה נחמה. נחמה מסויימת.
    מכיר את המשפט זה לא נורא? זה רק ספורט?
    נו .. כולנו יודעים שזה משפט שטותי.
    זה כן נורא. וזה לא רק ספורט.
    זו תחושת בעסה מרירות וחמצמות שאין לתאר. זו ממש תחושה מגעילה. הקבוצה האהובה שוב הפסידה. וזה לא יעבור מהר.
    אז שוב: תתנחם בזה שכולנו – כל אוהדי הספורט – עברנו את זה בשלב מסויים בחיינו.
    ולסיום:
    "כבר יומיים שאני מנסה לסדר את המחשבות לאיזו מסה רציפה וקוהרנטית".

    1. יפה, יפה, יפה.

      האמת?
      זה לא רק ספורט.
      כמי שיש לו ניסיון ארוך של לאהוד קבוצות מפסידות, כאלו ששוברות את הלב (עדיין לא התאוששתי מ-2007. ברצינות),
      אני חייב לומר שלדעת לקבל ולהכיל את האכזבה, ואז להפוך אותה לאופטימיות (המנטרה של כל אוהד שפוי/שרוצה להישאר שפוי, צריכה להיות "תמיד יש את השנה הבאה"),
      זה חלק מהותי מאהדת הספורט, וחלק שהוא דווקא לא נורא בכלל –
      אותה אכזבה מתמוגגת, ובמקומה צומחות מחשבות "ווישפול ת'ינקינגיות". התהליך הוא תהליך נפשי בריא מאוד, מהסוג שמחזק אותנו כבני אדם. היוונים כינו אותו "קתרזיס", והפסיכולוגיה המודרנית אמצה את המושג, תוך הבנה שזה תהליך שמאפשר לנו כבני אדם להשתחרר ממועקות ומאגרסיות.

      בנוסף –
      איך אפשר להסביר למישהו שהוא לא אוהד ספורט את ההתרגשות הלא רציונלית של רגע לפני שהקבוצה האהודה שלך עולה לשחק במשחק המכריע של העונה?
      איך אפשר להסביר למישהו שהוא לא אוהד ספורט את ההרגשה של אושר מזוקק ונטול הגיון שניצחון יכול להביא (הפעם האחרונה שלי – הזכיה של הברונקוס בסופרבול).
      לטעמי, זה שווה לאהוד קבוצה, לעקוב אחריה, ללכת ולצפות במשחקים שלה, רק בשביל אותה תחושה,
      גם אם היא מגיעה פעם ב-20 שנה.
      (מאז שאני אוהד ספורט, לקבוצות שלי יש 3 אליפויות ב-30 שנה. היות ואלו 2 קבוצות, זה אומר, בממוצע, אליפות כל 20 שנה…)

      קצת נסחפתי. וגלשתי למחוזות אחרים, כאשר כל שרציתי לומר –

      יופי של תגובה!

      1. גיא המון תודה. אתה צודק לגמרי בעניין של ההתאוששות. כולנו מתאוששים מזה וזה תהליך חשוב ובריא ללא כל ספק. אבל אתה העלת על הכתב והוצאת לאור וביטאת שחור על גבי לבן את מה שאני אפילו לא העזתי לאמר: אתה עדין עדין לא התאוששת מההפסד ב 2007. זה בעצם כנראה "מתנה" להרבה יותר זמן. שנים. אולי לכל החיים. אבל כמובן שמתאוששים. ונכון שהפיצוי כשיש בזכיה מחפה על הכל. כנראה שבגלל זה בין היתר בעסק הזה. ואי אפשר להסביר את זה למי שהוא לא אוהד ספורט. אין סיכוי שהוא יבין.
        אתה יודע? רק אחרי שסיימתי לכתוב את התגובה הזאת שמתי לב לעוד משהו. שמתי לב לשם שאפלטון בחר לתת לפוסט שלו: "רקוויאם ליוסטון".
        רקוויאם.
        לא פחות מזה.
        רקוויאם!!!!
        יש הרבה שאולי לא יבינו את המשמעות של זה אבל לך אני לא צריך לפרט עד כמה זה עמוק ומה זה מבטא. אתה בטוח מבין.
        לא.
        זה ממש –
        אבל ממש
        לא רק ספורט.
        תודה גיא. ותודה לניב.
        וצריך להתחיל עוד יום של שגרה ברוכה בחום המעצבן הזה :).
        מזל שיש שגרה 🙂

        1. תודה בנג'ו, יופי של תגובה.
          אכן השתמשתי במילה רקוויאם כי זו היתה ההרגשה הראשונית שלי, מהרגע שהפסדנו (עוד באמצע הרבע הרביעי כשהיה ברור שאין לנו אוויר להמשיך להילחם), ועד שהתחלתי לכתוב את הפוסט.
          היתה הרגשה שזו היתה ההזדמנות שלנו, הרגע שלנו להגיע למקום שכבר יותר מ20 שנה לא היינו בו כאוהדים.
          הידיעה שלהמשיך עם הסגל הקיים עם נסיון להתחזק יכול לעלות לקבוצה כמעט 200 מליון דולר, שזה בהחלט לא סכום ריאלי (למרות שאתמול במסיבת עיתונאים מורי רמז שיש לו אור ירוק מהבעלים גם לשבור שיאי הוצאות אם יהיה צורך).
          אבל תוך כדי כתיבה באמת הבאסה התפוגגה לה ונשארתי עם הרבה גאווה. רק כי נלחמנו כמו שצריך. כי לפעמים בספורט, זה לא רק השורה התחתונה שקובעת. זה הידיעה שנתת כל מה שהיית יכול, וגם אם נפלת, מחר תקום ותיתן את הכל, וזה מה שהקבוצה שידרה לי.
          אז איך אומרים? באתי לנחם ויצאתי מחוזק.

          1. מתחבר לכל מה שכתבתם.
            רק רציתי לומר תודה על הפוסט הנהדר והתגובות היפות.
            אישית, בנגיעה לנקודה של גיא על 2007 ובהמשך לבנג'ו, אני עדיין לא ראיתי את ההילוך החוזר של הגול של גצה מהמונדיאל.
            אני עדיין מסרב לראות הילוכים חוזרים של ה interception של ווילסון בסופרבול. עם זאת, אני זוכר את שני המהלכים האלו כאילו ראיתי אותם הרגע (אותם ואחרים).
            זה לא רק ספורט ואם זה היה, זה לא היה מאפשר לנו להיות שמחים כ"כ כשהקבוצות שלנו כן מגיעות לבאר וגם שותות ממנו.
            המון תודה.

      2. יפה יפה יפה

    2. תודה על ההזדהות

    3. תגובה מעולה!
      תודה על האמפטיה 🙂

      1. תודה לכולם 🙂

  31. בתור אןהד יוסטון מגיל 10 כל מילה שלך נגעה בנקודות תורפה
    כיף לדעת שאני לא אוהד יוסטון היחיד במזרח התיכון

  32. פוסט מצוין. מקווה שיצליחו להביא את לברון. אני חושב שקאפלה הסנטר הטוב בליגה היום ועדיף להם להשאיר את הסגל ככה ולהביא את איגודלה שהם מאוד רוצים. תודה רבה

  33. מעבר לעובדה שיש פה בחלט כשלון של הארדן במאני טיים, באמת יוסטון נתנו עונה נפלאה ופלייאוף אדיר, וצריכים להמשיך. בסוף הארדן ישבור את התיקרה שלו, כי יש לו את היכולת, רק מה זה לא קרה השנה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט