הסיפור של לברון ג'יימס ב-NBA לא יכול להיות מסופר ללא 13 הרגעים הללו – דייב מקמנמין ובריאן ווינדהורסט / תרגום Smiley

הסיפור של לברון ג'יימס ב-NBA לא יכול להיות מסופר ללא 13 הרגעים הללו – דייב מקמנמין ובריאן ווינדהורסט / תרגום Smiley

הסיפור של לברון ג'יימס ב-NBA לא יכול להיות מסופר ללא 13 הרגעים הללו

מאי 21, 2018

מאמר מקורי: http://www.espn.com/nba/story/_/id/23297706/lebron-james-nba-story-told-13-moments

דייב מקמנמין ובריאן ווינדהורסט / ESPN.com

See the source image

13 פעמים בקריירת ה-NBA שלו, לברון ג'יימס העפיל לפלייאוף, ומתי שסיפור הקריירה שלו יסופר, אני ארצה להתחיל עם הרגעים הבלתי נשכחים שהוא יצר ב-13 המסעות הללו: 8 הופעות בגמר ה-NBA (כולל שבע ברציפות), שלוש אליפויות, שלוש תארי MVP של הגמר, ממוצע טריפל-דאבל בגמר … הרשימה ממשיכה וממשיכה.

אבל ישנם רגעים אחרים – שעל חלקם אולי לא ידעתם, וחלקם אולי שכחתם – שעזרו לעצב את הסיפור של לברון, והולכים אחורה עד הימים שלאחר בחירתו בדראפט, ממש דרך הרגעים שעצבו את הקאמבק הגדול ביותר של הגמר בהיסטוריה של ה-NBA. אם אתם לא מכירים את 13 הרגעים הללו, אז לא קיבלתם את הסיפור המלא והאמתי על הקריירה של לברון ג'יימס.


הקיץ (הראשון) של לברון

See the source image

ליגת הקיץ לא הייתה אירוע גדול ב-2003, אבל בשנה הזו בליגת הקיץ של Pepsi Pro באורלנדו, המשחקים הועברו מאולם פרטי ל-TD Waterhouse Center המכיל 13,000 אוהדים כדי שיוכלו לתפוס מעט מהזוהר של ג'יימס המשחק במשחק ללא משמעות בגופיית אימון של ה-NBA בפעם הראשונה.

מחוץ לאולם, אוהדים התנפלו על הקליבלנד קאבלירס שהגיעו בכמה רכבי שטח. לפי איש התקשורת הוותיק של הקבוצה, טד קרפר, זאת הייתה "אווירה של פלייאוף".

"לא יכולת לראות מי נמצא בתוך הרכב [והאוהדים] פשוט דפקו על החלון ופשוט ניסו לחטוף כרטיסים", קרפר מספר.

שבוע מאוחר יותר, בליגת הקיץ של Reebok Pro, הקאבס שכרו אוטובוס שייקח אותם למגרש קטן המונה 3,000 מושבים ב-Clark Athletic Center בקמפוס של U'Mass בבוסטון. מארגני ליגת הקיץ ארגנו חנייה מאולתרת במגרש שהיה בעיקר אבק וחצץ, שהיה אמור להיות מאובטח מאוהדים שגם כן חנו שם.

זה לא היה.

כמה אוהדים התחבאו בחניה כשהם נשכבים מתחת למכוניות שלהם. כשהקאבס החנו את האוטובוס, האוהדים התגלגלו החוצה, בתקווה שיצליחו לקבל חתימה או תצלום עם ג'יימס, שנראה היה שהוא לא מוטרד או מופתע.

"אני מתכוון, אם להיות כנה, בחיי, חוויתי זאת הרבה מאוד בתיכון, זה לא היה משהו שהפתיע אותי או משהו שלא ראיתי לפני", ג'יימס אמר. "אני מתכוון, לכל מקום שהלכנו אליו בתיכון, בחיי, היו אנשים מחוץ לחדרים שלנו, לא משנה אם זה היה מלון דרכים או מלון רגיל, או פונדק, אנשים היו שם וניסו להבין על מה כל המהומה הזו. ראיתי זאת כל כך הרבה בתיכון במהלך שלוש השנים האחרונות שלי שכאשר הגעתי ל-NBA, זה היה כאילו, 'בסדר'".


ארוחת צהריים עם אגדה

לפני ששחקן השנה הראשונה ג'יימס יצא מהמקום עם רגלו השמאלית והחזיר את הכדור לידו הימנית כדי לבצע את ההטבעה האייקונית בסקרמנטו, הוא צלל לתוך ארוחה של עוף עם פסטה במלון הקבוצה. זאת הייתה ארוחת הצהריים האחרונה שלו לפני הריצה האגדית שלו שתכלול מספר אליפויות וזכיות ב-MVP, והוא חלק לחם עם מישהו שיש לו צמד טבעות וזכיה ב-MVP משלו: מוזס מלון.

שחקן היכל התהילה, שהתחבר עם ג'יימס במהלך צילומי פרסומת של נייק, ביקר את הילד בן ה-19 בחדרו במלון, חלק סיפורים לגבי החיים ב-NBA והציע מספר עצות.

"זה היה רק על עבודה קשה והתמדה", ג'יימס אמר על העצות של מלון. "מה שאתה נותן למשחק, המשחק יחזיר לך … זה כבר היה לי בראש, אבל כשאתה שומע זאת ממישהו שהשיג כל כך הרבה, זה נשמע אפילו עוד יותר הגיוני".

מלון, אותו ג'יימס מכנה בחיבה "דוד מו", היה אחד מהגדולים של המשחק שקיבל אותו כבר מההתחלה. המחווה שלו משמעותי מאוד עבור ג'יימס כאשר הוא עבר למשחק המקצועני.

"רק העובדה הפשוטה שהוא היה שם", ג'יימס אמר. "רק להישמע אמתי. אני מעריך את היום הזה. זה היה בערך ההתחלה של המסע. לשבת בחדר ההוא, לשבת שם אתו ולשבת עם יקיריי. זה היה תחילת המסע".


שיחה מנחמת

ביום חופש אחד במרץ 2009, ג'יימס נסע שעתיים לקולומבוס כדי לצפות במשחק אליפות תיכונים בהשתתפות בית הספר הישן שלו, סנט וינסנט-סנט מארי, ות'ורגוד מארשל, תיכון מדייטון.

זאת הייתה התמודדות מלאת רגשות כאשר בית הספר של ג'יימס מנצח בשש, אבל ג'וואן סטאטן, גארד בשנתו השלישית מת'ורגוד מארשל באותו הזמן, קלע 28 בהפסד. ברגעים שלאחר תום הזמן, סטאטון נפל מרוב תשישות ועצב, כאשר הוא מחזיק את ראשו ומתחיל לבכות. הוא הרגיש מישהו מחבק אותו ומתחיל לדבר אליו.

"[ג'יימס] תפס אותי קרוב. הוא אמר לי שהוא הפסיד את אליפות המדינה בשנתו השלישית. הוא אמר לי שאני שחקן מיוחד ואני צריך לשמור על ראש מורם", סיפר סטאטן, שלאחר מכן הלך לשחק בווסט וירג'יניה. "הוא אמר לי לזכור את הרגע לשארית חיי. הוא אמר לי לתת לזה להניע אותי לשארית חיי, שלא ארגיש ככה שוב. אלו היו מילים חכמות, ואני מנסה לחיות על פיהם".

הרגע הזה יצר תמונה בלתי נשכחת, ג'יימס מנחם ומציע עצות לילד מתבגר ברגע הרסני.

"זה פשוט מי שאני, אני מנחש. זה לא כאילו תכננתי זאת. ברור, פשוט זיהיתי שלילד יש הרבה כישרון. הוא נתן את כל הלב שלו במשחק מול בית הספר שלנו והוא רצה לנצח כל כך את המשחק, אתם יודעים, כמו שאתם רוצים לחיות", ג'יימס אמר. "ואני מתכוון שהוא פשוט בכה, כאילו, זה אסון, אתם מבינים? הייתי שם. הייתי בשנתי השלישית. … פשוט רציתי לתת לו את מילות העידוד שלי בכל דרך שיכולתי".


הנשיא והמלך

See the source image

ג'יימס הגיע לבית הלבן עבור שלושה אירועים רשמיים, כאשר הנשיא ברק אובמה נתן את הכבוד לקבוצות האליפות שלו ב-2012, 2013 ו-2016. אבל אלו היו הביקורים הלא רשמיים כאשר ג'יימס ביקר שם והוא נהנה יותר מכל.

ב-2009, ג'יימס היה באזור בסילבר ספרינג, מרילנד, עבור הקרנת בכורה לסרט דוקומנטרי שהוא הפיק על השנים שלו בתיכון, "יותר ממשחק" [More Than A Game]. הוא עשה ביקור הפתעה לבית הלבן, למרות שהוא לא היה בלוח הזמני הרשמי של אובמה באותו היום. ג'יימס וחברו ריץ' פול, מאבריק קרטר ורנדי מימס קבלו סיור בחלק המערבי ונפגשו עם אובמה בחדר הסגלגל. אובמה אפילו גרם לראש ממשלת איטליה, סילביו ברלסקוני, לחכות מספר דקות לפגישה שתוכננה.

שנה לאחר מכן, כמה שבועות לאחר שחתם עם המיאמי היט, ג'יימס חזר לבית הלבן כחלק למה שבסופו של דבר הסתיים במשחק מאולתר היסטורי כדי לחגוג את יום ההולדת ה-49 של אובמה. חלק ממי שהיה שותף לכך היו קובי בראיינט, גראנט היל, כרמלו אנטוני, צ'אונסי בילאפס, אלונזו מורנינג, כריס פול, דריק רוז, ביל ראסל, דווין וויד ודיוויד ווסט.


פנטזיה, אבל עדיין לא המציאות

See the source image

הופעת הבכורה של ג'יימס בסרט הגיע ב-2015 ב"אסון מהלך" [Trainwreck], וישנן שמועות רבות שהוא מעורב בהמשך ל"ספייס ג'אם". אבל ישנה סאגה נוספת שקודמת לשני אלו, רעיון ישן שג'יימס יככב בסרט פנטזיה על מחנה כדורסל.

ב-2009, לאחר שקיבל קצת תשומת לב לאחר ששיחק ארבע דמויות שונות של עצמו בפרסומות של נייק, ג'יימס החל פרויקט על מחנה פנטזיה לכדורסל למבוגרים שנמצא בלאס וגאס. התסריט, מאת התסריטאים לוואל גאנז ובאבלו מנדל, ומופק על ידי בראיין גרייזר. זה תוכנן לצילום ב-2010 והבמאי מלקולם לי בילה זמן עם ג'יימס במהלך עונת 2009-10.

אבל לאחר ההחלטה, תחילת ההפקה הופסקה. הפרויקט נשאר רדום במשך שלוש שנים. ב-2013, קווין הארט הסכים לככב לצד ג'יימס. לסרט היה שם חדש, "באלרס" [Ballers], ומיקום חדש, מיאמי, שם ג'יימס בדיוק זכה בשני תארים עם ההיט. הארט תוכנן לשחק את אחיו הפחות מוכשר של ג'יימס. אבל ג'יימס עזב את מיאמי שנה לאחר מכן והפרויקט אף פעם לא המריא.

לאחר "אסון מתמשך", המומנטום חזר. ב-2016, מארק וולברג הכריז ב-"The Tonight Show" שהוא הולך לככב בסרט על מחנה פנטזיה עם ג'יימס וזה הולך להיכתב על ידי דאג אלין, היוצר של "הפמליה". שום דבר לא קרה מאז עם הפרויקט.

האם זה אי פעם יקרה?

"זאת עדיין התכנון והרעיון עדיין נמצא שם", ג'יימס אמר. "קוו [הארט] הוא, ובכן, אי אפשר לעצור אותו. המסלול שהוא נמצא בו עכשיו, אין לו זמן לעצור ולחכות. הוא חייב להישאר על הגל הזה, אז, אתם יודעים, נראה מה יקרה".


לתלות את מספר 23 … בכל מקום

מייקל ג'ורדן הגיע רק למספר משחקים של ג'יימס במהלך השנים. אבל כאשר הוא ישב לצדי המגרש במשחק אחד של מיאמי בנובמבר 2009, נראה היה שג'יימס מוצף ברגשות.

כאשר הוא ירד מהמגרש הוא לחש לקרייג סייגר מצוות השידור של TNT שהוא הולך לזנוח את מספר 23 כדי לכבד את ג'ורדן. לאחר המשחק הוא הוסיף והציע כי הליגה כולה תפריש את המספר של ג'ורדן. במיאמי, מספר 23 של ג'ורדן הופרש ותלוי על הקיר בצדי האולם. באותו הלילה שג'ורדן ישב ליד נשיא ההיט, פט ריילי, אשר לו היה את הרעיון לכבד את ג'ורדן למרות שהוא אף פעם לא שיחק עבור מיאמי.

"הוא שחקן הכדורסל הכי גדול שאי פעם ראינו", ג'יימס אמר באותו הלילה. "אם רואים 23, חושבים על מייקל ג'ורדן. רואים בחורים עפים באוויר, חושבים על מייקל ג'ורדן. רואים זריקות ניצחון, חושבים על מייקל ג'ורדן. רואים נעלי כדורסל, חושבים על מייקל ג'ורדן. הוא עשה כל כך הרבה, צריך להכיר בזה, ולא רק על ידי הכנסתו להיכל התהילה".

מספר שבועות לאחר מכן, ג'יימס מילא את הניירת כדי לשנות את מספרו בעונה שלאחר מכן. כאשר הוא חתם עם ההיט ושינה למספר 6, היו כמה קונספירציות ותיאוריות שג'יימס ידע שהוא הולך למיאמי ולכן העלה את נושא שינוי המספר. ג'יימס דחה את הטענות הללו, וציין כי היה עליו לשנות את המספר אם היה חותם בשיקגו, שם המספר גם כן הופרש בגלל ג'ורדן.

לאחר לבישת המספר 6 לאחר ארבע שנים במיאמי, ג'יימס החליף חזרה למספר 23 כאשר הוא חזר לקליבלנד.


מפגש מוקדם עם יריב עתידי

See the source image

ביולי 2010, לאחר שלושה ימים של פגישות עם שש קבוצות כשחקן חופשי, אשר היו תחת פיקוח של התקשורת והאוהדים כאילו מדובר בשימוע בקונגרס, ג'יימס הרהר על עתידו במחנה הכדורסל השנתי שלו עם נייק באוניברסיטת אקרון.

המחנה היה עבור שחקני עלית בתיכונים אבל גם כלל כמה משחקני המכללות הטובים ביותר ששימשו כמדריכים. הם משכו את תשומת הלב של מגלי הכישרונות, כשהם משחקים משחקים מאולתרים שבמהרה נהפכו ל"מי הוא מי" של כישרונות דראפט עתידיים.

ביום השני של המחנה, כשכל עולם הכדורסל מחכה להחלטה שלו כשחקן חופשי, ג'יימס – שהצטרף לכריס פול – הופיע בבגדי אימון מוכן לשחק.

יחד עם שני חברים לקבוצה לקאבס, הם לקחו קבוצה הכוללת את שחקן דייטון כריס רייט, שחקן ג'ורג'טאון ורנון מק'לין, שחלקן באטלר שלווין מאק, שחקן דיוק קייל סינגלר והקלעי העולה מוושינגטון סטייט קליי תומפסון.

כן, הפעם הראשונה שתומפסון התמודד מול ג'יימס ופול היה במגרש צדדי באקרון, אוהיו.

"אתה אף פעם לא יודע עם מי הדרכים שלך יצתלבו", ג'יימס אמר, כשהוא נזכר במשחק. "זה למה, לי באופן אישי, תמיד הייתי נחמד לדור הצעיר ולילדים בתיכון, לילדים במכללה, הילדים שגדלים … מעולם לא רציתי שאיזה סיפור שלי יצוץ כשהם אומרים, 'בחיי, כאשר הייתי בכיתה י', בחיי, פגשתי את לברון והוא אמר לי שאני לעולם לא אצליח לעשות זאת ועכשיו…' אתם מבינים? זה משוגע בשבילי. להרוג את החלום לילד לפני שהוא התחיל? זה משוגע עבורי".

תומפסון קלע כמה זריקות מרחוק, ומאק לא נבהל מהמשחק מול פול, שהתאושש מפציעה. ג'יימס ופול ניצחו, אבל זה היה מכובד. ורק ההתחלה.


לוקח את האופניים לסאות' ביץ'

King James Rides a Bike Wears LeBron 11 Shooting a New Nike Ad

כשג'יימס הצטרף תחילה למיאמי היט, היו כמה דמויות שקיבלו ביקורות בספורט המקצועני. בין לילה, הוא הפך מאהוד בביתו היחיד שהוא אי פעם הכיר בצפון אוהיו, למישהו המתואר כלא נאמן ופוחד מתחרותיות בכך שהוא הצטרף לקבוצת העל בסאות' ביץ'.

כאשר חייו נעקרו, ויש לו מה להוכיח, והמון ביקורות ארסיות לברוח מהן, ג'יימס לקח בילוי חדש: רכיבה על אופניים.

"להיות במיאמי זה פשוט רק להיות מסוגל לחוות יתרון מנטלי", ג'יימס אמר. "ובאותו הזמן, להיות מסוגל לחוות פשוט חופש, שזה משהו מאוד נדיר בחיי".

חברו משכבר הימים, רנדי מימס, התקין מערכת סטריאו על אופניו ככה שהוא יהיה מסוגל להשמיע מוזיקה כאשר ג'יימס והכנופיה שלו יסעו ב-Critical Mass – אירוע רכיבת רחוב המתקיים בכל יום שישי האחרון של כל חודש כאשר מאות רוכבים מגלים על המסלול באינטרנט ברגע האחרון ורוכבים מסביב למיאמי ביחד. בזמן שיתר הרוכבים גילו מי נוכח בקבוצה שלהם, ג'יימס והחברה שלו כבר חלפו על פניהם.

האימון הזה לאחר מכן נתן השראה לפרסומת לנייק ולפרויקט הצדקה של ג'יימס "גלגלים לחינוך", בו הוא חילק אלפי זוגות אופניים, קסדות וציוד אחר לילדים שסיימו מחנה העשרה ללימודים שהוא מימן.

"להיות מסוגל לחוות קצת חופש", ג'יימס אמר, בהסתכלות לאחור. "ופשוט להרגיש בשלווה ולהריח את האוויר ואת הדברים האלו בטבע ובנוסף לעניין המנטלי שאומר, 'תקשיב, אנחנו הולכים להשתמש בתנאים האלה, אנחנו הולכים להשתמש בכך כדרך להגיע לעבודה'. אם יכולתי לעשות זאת ועדיין לצאת ולשחק ולהיות דומיננטי, זה היה מהווה יתרון מנטלי עבורי".


הלילה בו מיאמי סיימו את הלינסניטי

בחימום הזריקות לפני משחק במיאמי בפברואר 2012, ג'יימס ו-וויד נכנסו לויכוח לגבי האסטרטגיה לקראת ליל המשחק מול הניו יורק ניקס. שניהם רצו מאוד לשמור – ולסגור – את ג'רמי לין, שהכניס את הליגה לסערה.

הקלפים היו כנגד לין. זה היה משחקו הרביעי בחמש לילות ולניקס היה משחק קשה בלילה שני רצוף, כאשר הם טסו מניו יורק לאחר שניצחו את אטלנטה הוקס בלילה שלפני. זה היה שיאו ההיסטורי של 11 משחקים רצופים של ה"לינסניטי", שבמהלכם הוא השיג ממוצעים של 23.9 נקודוצ ו-9.2 אסיסטים והיו לו כמה רגעים עוצרי נשימה בסיומות של המשחקים.

עשרה ימים לפני ההיט צחקו וחגגו כאשר לין קלע זריקת ניצחון בטורונטו, כשכמה מהשחקנים נשארים בחדר ההלבשה באינדיאנפוליס כדי לצפות לאחר הניצחון שלהם באותו הערב. אבל בלילה ההוא של פברואר במיאמי, נמאס להם מכך והם רצו להוכיח זאת.

ההיט שלחו על לין מלכודות והריצו אותו מסביב, ולין מיהר להתפורר. הוא סיים כשהוא קולע 1 מ-11 עם שמונה איבודים, וההיט ניצחו בהפרש של 14 נקודות.

ג'יימס ניצל את יתרון הגודל שלו כדי לדחוף את לין רחוק מהסל ומחברי קבוצתו. הוא חטף חמש פעמים וגרם ללין לעוד כמה טעויות אומללות ששחררו את ההיט למתפרצות.

מאוחר יותר, הניו יורק טיימס דיווח שהנשיא אובמה כל כך התרשם מההופעה שהוא השתמש בזה כמטאפורה למסע הבחירות שלו מול מיט רומני.

"אנחנו המיאמי היט [ורומני] הוא ג'רמי לין", אובמה אמר לעוזריו.


הרצף המדהים בתוך הרצף

באמצע עונת 2012-13, ההיט נצחו 27 משחקים ברציפות, הרצף ניצחונות השני בהיסטוריה ב-NBA. אבל מה שנאבד קצת בתוך הרצף הזה היה אולי הרצף של העונה הרגילה הכי גדול שג'יימס אי פעם חווה.

במהלך הזמן שלו במיאמי כשהוא חולק את הכדור עם הכוכבים האחרים, וויד וכריס בוש, ג'יימס לא היה מסוגל לקבל את אותה כמות זריקות כפי שהיה לו בעבר. אז הוא הפך להיות מרוכז יותר ביעילות, כשהוא מוודא שהזריקות שהוא מקבל יהפכו לסלים. הוא רדף אחרי מבטים פנויים, מנע זריקות מה-3 בפעם הראשונה, ולמד באלו נקודות במגרש עליו להיות ממוקם כדי למקסם את הזריקות שלו. התוצאות היו עליה באחוזי הקליעה, כאשר הוא משיג 57 אחוז בעונת 2012-13.

במהלך הרצף הארוך באותה העונה, ג'יימס סיים שישה משחקים רצופים באחוזי קליעה של מעל ל-60 אחוז ויותר מ-30 נקודות. במהלך הליבה של אותה ריצה, הוא קלע 31 מ-41 במהלך שלושה משחקים. הרצף שלו הסתיים באוקלהומה סיטי, במפגש חוזר של הגמר של העונה שלפני, כאשר ג'יימס קלע 14 מ-24 (58 אחוז) וקלע 39 נקודות בקרב בלתי יאמן עם קווין דוראנט, שקלע 40 נקודות. ההיט ניצחו בהפרש של 10.

בעונה לאחר מכן, לג'יימס היה רצף בו הוא קלע ב-67 אחוז או יותר בחמש משחקים כשהוא משיג 37.4 נקודות בממוצע. זה הגיע לשיא קריירה של הופעה עם 61 נקודות מול שארלוט בובקאטס, בלילה בו הוא קולע 22 מ-33 מהשדה ו-8 מ-10 מטווח 3 הנקודות.


כאשר 25,000 אוהדים באים לצפות בלברון … מדבר

See the source image

פעם אחת היו לג'יימס יותר מ-25,000 צופים שבאו רק כדי לחזור בו נותן נואם. באוגוסט 2014, העיר אקרון רצתה לברך את ג'יימס על החזרה הביתה אז הם ערכו עצרת ענקית באצטדיון הפוטבול של אוניברסיטת אקרון, שהיה קרוב לתפוסה מלאה, כולל אלפי מושבים על המגרש.

לפני זה, ג'יימס ערך מסיבת עיתונאיים בה הוא הכריז בנונשלנטיות שהקאבס בצעו טרייד בו קבלו את קווין לאב. המהלך דווח אבל לא קיבל אישור רשמי עד שג'יימס דיבר בפומבי על חברו החדש לקבוצה.

ג'יימס לא הגיע למגרש עד זמן הדמדומים, עושה סיבוב אטי כמו מתאגרף המגיע אל הזירה כשהוא מחבק את האוהדים. כשהוא עשה את הסיבוב, סקיילר גריי הופיעה על הבמה ובצעה את שירה "Coming Home", שהפך להמנון של בחירתו של ג'יימס לחתום מחדש עם הקאבס.

לאחר שנתן כבוד לסטודנטים בהם הוא תומך עם קרן הצדקה שלו, ג'יימס המתין שהשמש תשקע לפני שהכריז "חזרתי" ומפיל את המיקרופון. תצוגה מפתיעה של זיקוקים החלה מעל האצטדיון.


נעליים מיוחדות מובילות לחיבור מיוחד

אהרון מילר, אשר סובל מצורה נדירה של שיתוק מוחין הנקרא המיפליגיה ספסטית (Spastic Hemiplegia) הנובעת משבץ חמור שחווה בלידה, קיבל כבוד באמצע פסק זמן של הסלטיקס במשחק שנערך ב-15 בדצמבר, 2015 מול הקאבלירס. ג'יימס צפה בווידאו על המסכים בו מראים כיצד מילר התגבר על המכשולים בבריאותו כדי לזכות בתואר ה-MVP בטורניר כדורסל מקומי הנערך עם הספורטאים האולימפיים, ואז ג'יימס הבחין בנעלים של הילד.

מילר נעל מהדורה מיוחדת של הנעליים של לברון, שעוצבו בצורה כזו שקל ללבוש ולהוריד אותן, במחשבה לעזרה לילדים בעלי מוגבלויות.

"פשוט ראיתי אותו עם הנעליים שלי ויצאתי אליו", ג'יימס אמר. "זה היה רק … זה היה רגע של גורל".

ג'יימס ניגש למילר ולמשפחתו, שישבו בצדי המגרש, הניח את ידו על גבו של מילר ונתן לו את הכבוד, כאשר אלפי אוהדי סלטיקס מתבוננים בפניו של מילר המשדרות אושר טהור.

"הרגשתי מדהים בגלל שהייתי הילד שישב בחושך אחרי כולם, והייתי מאוד ביישן, אבל כאשר לברון הבחין בי וכאשר קיבלתי את הפרס שלי, פשוט הרגשתי שזכיתי בהתרגשות יתר", מילר אומר עכשיו, כשהוא נזכר על החוויה. "פשוט הרגשתי חשוב. כאילו, אני חשוב ללברון וכשהוא זיהה כמה אני מדהים וכמה השראה נתתי לו. זה היה ממש מגניב".

מאוחר יותר ג'יימס נתן למילר את נעלי המשחק שלו ופרסם תמונה של אותו הרגע בו הם נפגשו בחשבון האינסטגרם שלו, שם התמונה קיבלה קרוב ל-400,000 לייקים.

מילר, שמתמודד עם שיתוק בצדו הימני של גופו, ראייה מטושטשת ופונקציונלית מוחית מוגבלת, יסיים את התיכון ביוני וימשיך למכללת לאסל בניוטון, מסאצו'סטס, בסתיו, שם הוא מתכנן ללמוד ניהול ספורט ולעזור לקבוצת הכדורסל.

עדיין יש לו את ההודעה מעוררת ההשראה שג'יימס רשם באינסטגרם, אבל עכשיו יש לו מסר משלו שהוא מקווה לעורר השראה אצל ג'יימס.

"בהצלחה ולעולם אל תיכנע", מילר אמר. "תגיד לו, 'אתה ההשראה עבורי ועקבתי אחריך מאז שכיבדת אותי', אני מסתכל על הנעליים שהוא נתן לי בכל יום כדי לקבל מוטיבציה במהלך היום. והוא פשוט בנאדם נחמד ובכל פעם שאני צופה בו זה גורם לי להיות מאושר. אז, משהו כזה. רק תגיד, כאילו, 'תודה לך על הכל'".

"הוא מעורר השראה, והוא שינה את חיי. כן, הוא שינה את חיי, כאילו, לתמיד".


רגש גולמי לאחר הפסד אמוציונלי

הקאבס בדיוק הפסידו לגולדן סטייט ווריורס במגרשם הביתי ונפלו לפיגור של 1-3 בגמר 2016 של ה-NBA. אף קבוצה בהיסטוריה של ה-NBA מעולם לא חזרה מפיגור כזה כאשר האליפות על כף המאזניים. וקליבלנד צריכים היו לבצע את החזרה הזו מול קבוצת הווריורס שהחזיקה במאזן של 73 ניצחונות בעונה הרגילה.

"הייתה לנו ההזדמנות לנצח במשחק 4 בבית ונתתו לזה לחמוק", ג'יימס אמר על המשחק בו הקאבס הובילו בשמונה ברבע השלישי אבל סיימו כשהם מפסידים את המשחק ב-11. "נתנו לסטף ולקליי להשתולל ואנחנו נתנו למשחק לחמוק".

כשהוא הולך במסדרונות עם אשתו, סוואנה, לאחר אחד מההפסדים שוברי הלב שבקריירה שלו, תשומת הלב של ג'יימס נלכדה על ידי תכנית הקומדיה המיוחדת של אדי מרפי ב-1987 "Eddie Murphy: Raw".

כשמרפי מפצח את רוחו חמורת הסבר, ג'יימס לקח את הטלפון שלו ושלח הנחייה לחברי קבוצתו לאחר שהוא וסוואנה סיימו "להיקרע מצחוק".

"כמה קשה שזה היה, בחיי, ידעתי איך אני מרגיש, ככה שרק יכולתי לדמיין איך חברי קבוצתי מרגישים באותו הרגע", ג'יימס אמר. "ולעזאזל, זה היה כאילו, 1:30, שעה 2 בבוקר".

"פשוט הרגשתי את הצורך לפני שאנחנו עולים על המטוס לשם, לשלוח להם הודעת טקסט ורק לתת להם לדעת, 'תקשיבו, לא משנה מה אתם צריכים לעשות, מה שאתם מרגישים, זה בסדר. הרגשה ח**, תרגישו רע כמה שאתם רוצים, אבל תשאירו זאת כאן. תשאירו זאת כאן ואל תביאו זאת למטוס בגלל שיש לנו עבודה לעשות. ואם כולכם בוטחים בי, כמנהיג שלכם וכולכם מרגישים זאת, אז אני אוודא שאנחנו חוזרים הביתה למשחק מספר 6'".

הסוף – התואר הראשון של קליבלנד ב-52 שנים – הוא היסטוריה. אבל כנראה שלא היה קורה ללא עזרה מאדי מרפי.

"זה פשוט קרה", ג'יימס סיפר. "זה אחד מאותם סרטים, אחד מאותן הופעות סטנד-אפ שאם הן משודרות, אתה עוצר וצופה בזה. וזה פשוט היה משודר באותה נקודת זמן. זה היה כמו, פשוט תזמון מושלם".

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  1. באמת שחקן מיוחד עם חיים יוצאי דופן שעוצבו ע"י המדיה ועולם הכדורסל.
    אבל את מי נשנא עכשיו ?
    דוראנט לא באמת כזה גרוע
    אוסטין ריברס לא כזה טוב
    ג'יי ג'יי רדיק ?
    אולי דריימונד גרין (למרות שהוא עארס בכיתה של צפונים שזה לא אותו דבר)
    פרובלמה 🙂

  2. כל הכתבות האלה שמנסות להאדיר את לברון הן נחמדות אבל לא מרשימות אותי. אני לא מתעניין במה שקורה מחוץ למגרש. אפס. לא מעניין אותי. תורם, מחבק ילדים, איש משפחה, נאמן, שוחה בגאקוזי של ריילי, שט בסירה של האסלם – לא רלוונטי. האישיות שלו עלובה על המגרש. לא יהסס לרמות ולהתחזות כדי להרויח פאול או כדור. בכיין כרוני ואלוף בלהקטין את חבריו לקבוצה. לא מכבד את המאמן. אני מעריך שהוא גם מרמה עם ה"דיאטה" שלו. לדעתי הוא השחקן היחיד בהיסטוריה שהספיק להירמס בגמר 4-0, פעמיים 4-1 ופעמיים 4-2.
    אין ספק שהוא שחקן מצויין אבל עם כוכבית גדולה, הוא משחק בליגה ב.

      1. במקרה דנן, הדיאטה נכנסת במזרק צול וחצי. לוחצים שלושת רבעי ועל הנותר מתפנק טריסטאן. תופעת המסגרות השחורות מסביב לעיניים כבר דוסקסה כאן בעבר.

      2. קורפוס קלוסום (חיבור המיספרות במוח)___מהירות חשיבה/דימיון___ מוסיקה שלווה + תנועה, + הליכה יחפים + שפות

          1. חס ודחלילה. אני משתדל להטריד אנשים בתגובות שלי רק בהופס.
            הבחור של הקורפוס הוא אגדה חיה, ידו בכל ויד כל בו. יש שאומרים שהוא התגלמותו המודרנית של השודד האיום רוברטס

        1. אני יודע שללברון אין שום סיכוי בגמר, ואת האמת אני גם לא האמנתי שהוא יכול להגיע לגמר עם הסגל הזה, כי קלילבנד היו פחות טובים מאינדיאנה, פחות טובים מבוסטון, ועם טורונטו לא היו כל כך לוזרים, אז גם הסגל שלהם טוב יותר, לברון עשה את מה שהוא היה צריך ברגע שהוא הגיע לגמר ה-nba.

    1. כבר אמרנו לידידך נטול האשך, שנאה כזו יכולה לנבוע רק מהערצה.
      מי שבאמת אדיש ולא אוהב, לא נכנס ולא מביע את דעתו (הלא עניינית ולא מנומקת).

  3. הבליץ קריג התקשורתי ממשיך, ולא יעצור עד אשר ESPN ישנו את שמם לE JAMES PN.
    הוא שחקן נהדר, זה ברור, אבל אין צורך לנסות להעלותו למדרגת אל. לפחות אצל ג'ורדן, לכולנו היה ברור שהוא די חרא של בן אדם…

  4. תודה סמיילי על התרגום.
    כתבה יחצנית מבית ווינדהורסט.
    היה נחמד אם באמת היו מתמקדים ברגעי מפתח בקריירה הענקית של לברון אבל ניחא.

  5. חלק מהרגעים אני לא קונה. האלה שהוא נפגש עם זה או ההוא, ואמור לו משפט או שומע משפט שמשנה את חייו לנצח.. יותר מדי הוליוודי, לא ממש מציאותי

      1. בדיוק.
        בכלל, אם לברון יוציא סרט זה יהיה רק אוטו דוקומנטרי על עצמו.
        על השם עדיין יש התלבטות, בין "הילד מאקרון שגדל לגדול והעצום בהיסטוריה", או "ג'יימס הקטן מול העולם – סיפורו של שחקן כדורסל שרק רצה לקלוע לסל (ולבנות לעצמו מורשת כמובן)"

  6. "מאת התסריטאים לוואל גאנז ובאבלו מנדל"

    לאוור בול עבד עליו? זה בטוח שמול שהוא המציא.

    הנה כתבות העצמה נשית החלו. השנה לברון הפעיל קמפיין MVP והאדרה עצמית שלא נראתה מאז ימי ה-WE ARE ALL WITNESS שלו עם הטלק שהוא זורק באוויר כמו שמופיע פה בתמונה הראשית.

    1. מתרגם מדף הימד"ב: גאנז ובאבאלו היו תסריטאים די מצליחים בעברם. הם כתבו את ליגה משלהן, מרגלים שכאלה וספלאש (ידוע יותר בתור זוכה האוסקר לסרט הטוב ביותר בשנת 2018). רק שב-2010 הם… זה קשה. הם, הם הוציאו את פיית השיניים, עם ה "דוויין ג'ונסון" רוק. אולי זה לטובתו של לברון שהסרט מעולם לא יצא לפועל.

  7. האיש מוקיון כדורסל והפך את המזרח לבדיחה. לא שורקים לו צעדים, עבירות בהגנה ובהתקפה, גול טנדינג חופשי חופשי. עכשיו כבר איבדו שליטה על הקרקס הזה.
    איך שהמשחק מתחיל השומר שלו חוטף שתי עבירות מהירות בקטע של תשמור מרחוק. זאת שיטה מאוד מוצלחת של הליגה. לא יהיה קל לגולדן סטייט. בפעם הראשונה בפלייאוף הם ירגישו את השריקות נגדם. הנבא חייב שלברון ינצח אחרת הקהל יבין שעובדים עליו עם סיפורי לברון ה goat הנדיב והחברמן הנאמן.

    1. גם אם השופטים ישימו גופיות של הקאבס ויעמדו לשלשות פנויות ויחכו למסירות של לברון זה לא יעזור לו לגנוב יותר ממשחק אחד וגם בזה אני מאד נדיב. ההפרשים אפילו לא יהיו קרובים.

    2. שעיה, אתה מעוות את המציאות לצורה שבה אתה מדמיין אותה, ,אבל חלק גדול מהדברים שרשמת רחוקים מלהיות נכונים.
      אבל מה אפשר לצפות ממך, אתה יכול להמשיך לנסות ולהקטין את לברון, אם זה עוזר לך לחיות טוב עם עצמך, אז שיהיה לך בכיף.

  8. אגב, את עניין הצעדים קלטתי כבר בסיבוב הראשון שלו על קליבלנד. הבן אדם היה עושה 6-7 צעדים בלי בושה והשופטים היו בולעים את המשרוקית. כבר אז אמרתי לחברים שאם לא יעצרו את זה, זה יהפוך למגיפה. היום 3-4 צעדים זה סטנדרט אצל כוכבני הליגה

  9. תענוג. תודה. לא הייתי מחסידי לברון אבל בשנים האחרונות הוא מוכיח יכולת מנטלית עצומה ובגרות. כמות הלחץ שיש עליו בלתי נתפסת אבל הוא מופיע כל פעם ומספק את הסחורה בענק. מספיק לראות איך הארדן מתפרק לגורמים כשהוא מגיע למאני טיים בפלייאוף ואיך דוראנט וקרי צריכים אחד את השני להשלמה בלחץ. לברון בלי קיירי סחב קבוצה בינונית לגמר הנ. ב. א ובלי לאב שיתק את בוסטון שעשתה במכנסיים במשחק 7. נכון שגולדן סטרייט יותר טובה ושיש געגועים עזים לסדרות של פעם שהיו קשוחות ומותחות והכדורסל היה אחר. עדיין אי אפשר לקחת ממנו את מה שהרוויח ביושר. השנים האחרונות שכנעו אותי שמדובר בשחקן ענק והדיון בשאלת הgoat בהחלט רלבנטי, גם אם מייקל היה רק אחד 😉

  10. אני לא אומר שאת מייקל לא הקיפה מערכת יח"צ משומנת, שהמשיכה אחרי פרישותיו, אבל בהשוואה ללברון, תופעת מייקל נראית תמימה.

    דמיינו לכם את מייקל ג'ורדן מאומץ ע"י התקשורת בגיל 16, ועם טובי הקואצ'רים, יועצי התזונה, האימון והפרסום מתרכז רק בכדורסל

    1. אם מייקל היה משחק היום זה היה בדיוק כמו לברון. נתאגיד הראשון למעשה לפני לברון היה מייקל. בי לייק מייק וכל החרטא כמו ווי אר אול וויטנס. סיים שייט.

    2. דמיין את המעשים שגורדן עשה מחוץ למגרש בעידן הרשת החברתית..
      ועוד אומרים שללברון יש חרא אופי והוא שחצן

  11. הסיפור עם גרמי לין מראה כמה אפס הלברון הזה וגם וויד. חבורה זחוחה ומסריחה של אנשים. קיעקע על עצמו שהוא הנבחר? נבחר להיות מספר 2. קצת עצוב שלמרות כל ההתימרות והמאמץ הנסיך הזה תמיד ישאר מספר 2

    1. מספר 2? אתה לארג איתו.
      יש כמה שעשו זאת בליגת העל במערב.

      טים דאנקן – 5 אליפויות, אישיות עצומה ומנהיג אמיתי. במסגרת תפקידו, לא פחות דומיננטי מלברון במגרש. לקח אליפות בונה השנייה ובעונה ה 16. קריירה שלמה באותה קבוצה. הפך מועדון כושל בעיר צדדית לאימפריה עולמית. נתן לכוכב חדש לגדול תחתיו כדי לוודא שהקבוצה תמשיך להצליח והאוהדים ימשיכו להנות. ספרס בסקטבול זה משחק קבוצתי בקבוצה שיש בה טים דאנקן.

      קובי בראיינט – ההפך המוחלט מדאנקן אבל עם 5 אליפויות, טריפיט, יכולות אישיות ברמה של משחק וידאו, 81 נקודות. 60 נקודות במשחק האחרון (משחק מכריע מיקום בפלייאוף עבור יוטה עם ההגנה המהולל שלה) אחרי 20 שנים באותה קבוצה. לקח אליפויות עם שאר אבל גם עם גאסול.

      ואם כמות אליפויות אינה מדד אז אני אוסיף את דירק נוביצקי.
      האיש היחיד שלקח אליפות כשיש רק רול פליירס סביבו.
      ב 2006 נשדד עי הליגה שעדיין חשבה לבנות את העתיד סביב דווין וויד. מנהיג שקט. גו טו גאי מושלם כשצריך סל. לא איש של סטטיסטיקות אבל מה זה משנה מי נתן את האסיסט או לקח את הריבאונד כשמשחקים במסגרת קבוצה. נשאר באותה קבוצה כל הקריירה. הדבר הרע היחיד שיש לי אליו הוא שבמשמרת שלו קובן הופך את דאלאס לקבוצת טאנקינג.

      אז למה לברון, הקינג של ליגה ב, מדורג גבוה יותר מאלה?

      1. דרק נוביצקי נשדד ב2006 עי השופטים אבל שלשל גם בעצמו כי את מיאמי היה חייב לנצח.

        כמו כן סטיב נאש שדד מדירק 2 תארי MVP שלדירק היה צ"ל שהיו שמים אותו בליגה אחרת לגמרי ושחקן טופ 20 היסטורי. גם הסטט של דירק נהדר, הוא פשוט ירד בשנים האחרונות מהזיקנה בממוצעים שלו. הוא גם השחקן היחיד בהיסטוריה שזכה באליפות לבד בלי סופרסטאר או אולסטאר לצידו.

        הבעיה שטימי ודירק נופלים מול לברון בסטטיסטיקה ובעיקר בטור הנק שזה הכי חשוב ודירק נופל מכולם הגנתית בהרבה.

  12. תודה על התרגום!
    ושוב espn מוכיחים שהם לא איזה עיתון ספורט רציני אלא עוד מדור רכילות עלוב, אז כן לברון באמת משתמש כבנאדם סבבה והייתי מעדיף לפגוש אותו מאשר נניח את קובי או ג׳ורדן, אבל מצטער בסיכום קריירה (עד עכשיו) הוא לא עבר לא את זה ולא את זה.

  13. סמיילי, תודה על התרגום המוצלח והבחירה במאמר.
    חבל רק שלתת לווינדהורסט לכתוב על לברון זה כמו לתת להיינסון לדבר על ביינס (https://twitter.com/Marc_DAmico/status/915015702511341569?tfw_site=WEEI&ref_src=twsrc%5Etfw&ref_url=https%3A%2F%2Fwww.weei.com%2Farticles%2Fcolumn%2Freimer-appreciation-tommy-heinsohn-who-still-rocks), והוא כל הזמן בורח למחוזות האלו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט