גבר בין ילדים – לברון ג'יימס מעלה את הקאבס לגמר ה-NBA/ ניר לוין

בכל קבוצה גדולה יהיה גיבור לא צפוי שמתעלה ברגע האמת ותומך בכוכב שמוביל את הקבוצה. שחקנים כמו פקסון, קר והורי הבטיחו אליפויות במו ידיהם עם סלי קלאץ' ברגעים הכי חשובים במהלך הפלייאוף.

אתמול זה היה תורו של ג'ף גרין המושמץ להראות מה הוא שווה. 6:55 לסיום המשחק השביעי אתמול בגארדן, בראד סטיבנס לקח טיים אאוט בפיגור 4, 67-71. סטיבנס שם את הכדור בידיים של הרוקי שלו טייטום, שבמהלך הראשון לוקח את הכדור לסל ומטביע על לברון ג'יימס, ובמהלך שאחרי קובר שלשה ענקית שהעלתה את בוסטון ליתרון 72-71 שהקפיצה את כל הגארדן.

אבל אז הגיע המהלך הכי חשוב של המשחק. קורבר מצא את ג'ף גרין לשלשה פנויה מהפינה, ולמרות זינוק הירואי של הורפורד, גרין קבר אותה כמו גדול והחזיר מיד את היתרון לקאבס, הרס את המומנטום של בוסטון, והשתיק את הקהל. מזה הסלטיקס כבר לא היו יכולים להתאושש. הילדים הולכים הבייתה, לברון והקאבס בגמר.

******

שעה וחצי לפני הפתיחה, הגארדן כבר מוכן ומזומן לקבל את 18,624 הצופים שימלאו את האולם.

בחדרי ההלבשה של שתי הקבוצות לפני פתיחת המשחק עסקים כרגיל. לברון, כרגיל, לא שם (כנראה באחד מהחדרים הצדדיים). ג'ורג' היל דחה את כל העיתונאים חוץ מאת רייצ'ל ניקולס מ-ESPN. הילדודס עוסמאן וזיזיץ' נראים רגועים – הם יודעים שהם לא ישחקו הערב. בסלטיקס, הורפורד נראה מרוכז בסרט המשחק הקודם, בזמן שהעיתונאים הצרפתים מנסים לקושש עוד כמה מילים מגרשון יבוסלה הצרפתי הענק.

שתי הקבוצות הגיעו מוכות, חבולות ובעיקר מותשות למשחק המכריע הזה. קליבלנד בלי קווין לאב, אחרי שלברון שיחק 46 דקות במשחק 6, ועם רוטציה מקוצרת במשחקים האחרונים – לו התייאש, בצדק, מרודני הוד, וגם כמעט מחק לחלוטין את קלארקסון. בוסטון בלי שיין לארקין הפצוע, ועם רוטציה מקוצרת גם היא אחרי שסטיבנס מחליט לוותר על אוג'לה ומונרו במשחקים האחרונים. אלו הרגעים שבהם רק לאלה שיש להם את האקסטרה – כישרון או כח רצון בלתי אנושי, הם אלה שלוקחים את כל הקופה.

זהו משחק הבית מספר 11 של הסלטיקס בפלייאוף הזה, וזה נראה שלא רק השחקנים מותשים. הברק והניצוץ בעיניים של העיתונאים התחלף בלאות מסוימת (העונה של הסלטיקס התחילה אי שם בתחילת חודש אוקטובר במשחק פרה סיזן מול שארלוט הורנטס), במיוחד של צוותי השידור של הרשתות הגדולות הנודדים מעיר לעיר.

האוירה באולם בפתיחה מדהימה. זו לא הפעם הראשונה בפלייאוף הזה שהקהל בגארדן מספק תצוגות רועשות, אבל אתמול בערב כל סל נחגג כמו שער בכדורגל, כשהאוהדים מתחבקים וקופצים גם אחרי כל החטאה או פאול של הקאבס. כל כך לא אמריקאי. ברבע הראשון היה להם הרבה מה לחגוג – הורפורד היה חד בהתקפה, טייטום נראה כאילו זה משחק 7 ה-50 בקריירה שלו (ולא השני), ואפילו בראון הצליח לקלוע שלשה. הרבע נגמר ביתרון מבטיח של 18-26 וההרגשה הייתה שהמשחק הולך להתפתח כמו כל משחק ביתי בפלייאוף עד כה העונה – לכיוון הסלטיקס.

בקליבלנד, לברון עשה בפתיחה באמת הכול, וניסה להכניס את כל החברים למשחק. זה לא עבד. אף שחקן חוץ מלברון לא קלע בקליבלנד סל שדה עד הסל של גף גרין 4:46 לסיום הרבע. אבל לברון שמר את קליבלנד בתמונה, ולפעמים זה כל מה שצריך. בוסטון הובילה כבר 23-35, אבל לא הצליחה לקלוע במשך כמה דקות ארוכות וקליבלנד נגסה בהפרש עד ששלשה של ג'יי אר סמית הורידה רק ל-2, 37-39 (והשלימה ריצת 14-4).  במחצית זה היה 39-43 לבוסטון, כשקליבלנד יכולה להיות מאוד מרוצה.

טרי רוז'ייר היה מצוין במשחק מספר 7 בסיבוב הראשון מול הבאקס עם 26 נקודות, אבל אתמול זה היה בשבילו חלום בלהות – אולי בגלל שרכשתי לי חולצת סקארי טרי וניחסתי לו את החיים?

רוזייר קלע 0-10 מהשלוש ו14-2 מהשדה. לרוזייר היו הרבה זריקות שכבר היו חצי דרך בפנים, אבל הסתובבו החוצה ויצאו (גם לבראון). עם אחוזים כאלה של הגארד המוביל שלך, קשה מאוד לנצח משחק כדורסל, במיוחד כשהוא מנסה להטביע על לברון ג'יימס וחוטף גג מהדהד כזה:

הרבע השלישי נמשך במגמה דומה – קרב חפירות עם אחוזים נוראיים כשלברון לאט לאט משתלט על העניינים בעזרת גרין וג'י אר סמית'. שלשה של ג'יימס העלתה את קליבלנד ליתרון 3 קריטי בסיום הרבע והעבירה את המומנטום רשמית לקאבס.

בתחילת הרביעי בוסטון נלחמה בפתיחה ועלתה ליתרון עם דאנק של הורפורד. אבל למזלה, קליבלנד הייתה אתמול הערב הפחות גרועה מבין שתי הקבוצות בכל הקשור לאחוזי קליעה משלוש, והן עזרו להם לשרוד את המומנטום המקומי. שלשות קריטיות של ג'יי אר סמית', קורבר וג'ף גרין לא איפשרו לבוסטון לחזור למרות משחק מדהים של טייטום, ולברון סגר את הסיפור עם סל ועבירה בלתי אפשריים.

בסיום 79-87 לקליבנד המאושרת שלמרות פתיחה של 1-14 מהשלוש הצליחה לקלוע יותר שלשות מבוסטון, ובאחוזים יותר טובים: הקאבס סיימו עם 35-9 לעומת 7 שלשות מתוך 39 זריקות של הסלטיקס, כשסמארט, בראון ורוזייר קולעים ביחד 26-3 מזעזע במיוחד.

לברון, שלא ירד לשניה מהפרקט, נתן פשוט תצוגה מופלאה של כדורסל בוגר ואחראי. אחד הדברים המרשימים ביותר במשחק שלו אתמול בערב היה שמירת הכוחות שלו והמנוחה על המגרש שהוא שכלל לדרגת אמנות. רוב המשחק הוא מתנהל בהליכה איטית – עם או בלי הכדור – כשהוא שומר את הכוח המתפרץ שלו רק כשאין ברירה בהתקפה (לכניסה לסל שמסתיימת בדרך כלל בסל ועבירה) ובהגנה (לבלוקים שגומרים משחק). הוא סיים עם 35 נק', 13 ריב' ו-9 אסיסטים, ופשוט סחב, כמו בסדרה מול אינדיאנה, את הקאבס לגמר. 

בסיום ניצחון ענק לקאבס שחגגו דקות ארוכות בחדר ההלבשה. אפשר היה לשמוע אותם עד למסדרון וטיי לו בדיוק עבר לידי כשהוא מפריח קללה עסיסית של אושר לאוויר. זו הייתה שמחה אמיתית של קבוצה של שחקנים (ומאמן) שהושמצו במשך כל הפלייאוף, ועכשיו הם מרחק 4 משחקים מפאקינג טבעת אליפות. בחדר ההלבשה של הסלטיקס, כצפוי, הייתה דממה של בית קברות.

גרין, שקלע 19 נקודות מאוד חשובות, היה מאוד נרגש בסיום:

במסיבת העיתונאים לברון היה חד כהרגלו. אי אפשר היה שלא להיזכר ברוגע והשלווה שלו במסיבות העיתונאים אחרי משחקים 1 ו-2. לברון כבר עבר הכול בכדורסל, וזה עושה אותו חזק כל כך מבחינה נפשית. הוא פשוט כבר לא מתרגש מכלום. הנה הדברים שלו אתמול לאחר המשחק (ואחרי שגרם לנו לחכות לו במשך 20 דקות שלמות):

למרות האכזבה, בוסטון הולכת הבייתה גאה. אף אחד לא האמין שהקבוצה תגיע לשלב כל כך מתקדם בפלייאוף, אחרי הפציעות של קיירי והיוורד, והשמיים הם הגבול לקבוצה המוכשרת הזאת. כל כך הרבה כישרון צעיר יש בקבוצה הזאת שהתמודדה במהלך שלבים רבים של הפלייאוף בלי 4 שחקני רוטציה (ת'ייס שנתן עונה טובה מאוד, ולארקין שנתן דקות לא רעות מהספסל, היו פצועים).

לצד החזרה של קיירי והיוורד, סימני השאלה יהיו סביב סמארט, מוריס ומונרו. היום פורסם ב-ESPN שסמארט חושב שהוא שווה בין 12 ל-14מיליון דולר לעונה, שזה די הרבה ממה שהסלטיקס כנראה יהיו מוכנים לשלם (מדברים על סביבות 6-7). מוריס שנתן עונה טובה מאוד לא יציב מבחינה התקפית, ויהיה קשה לתת לו את כמות הזריקות שקיבל העונה. מונרו שחתם עד לסוף העונה לא נראה מתאים לשיטה של סטיבנס למרות דקות לא רעות פה ושם.

מכל מקום, העתיד של הסלטיקס ורוד ואני מודה על כל רגע בו זכיתי לראות אותם העונה בגארדן. היה תענוג ללוות מקרוב את הפריחה של רוזייר, ההתקדמות המדהימה של בראון, וכמובן עונת הרוקי הבלתי נתפסת של טייטום. בוסטון הייתה השנה קבוצה פשוט מרגשת ולמרות ההפסד המאכזב היא לא יכולה שלא לסכם את העונה הזאת בחיוך גדול, כמעט כמו שלי.

עד כאן מהגארדן.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. תודה רבה ניר, כל הסיקורים שלך השנה היו פשוט ממתק.
    יש לך יכולת נדירה להביא לנו את התחושה מהמגרש, וזכית באחלה מגרש 🙂

  2. תודה ניר. דע לך שהיית במשחק היסטורי. משחק שייזכר לשנים רבות ואתה היית הישראלי היחיד שראה אותו אישית, ישר,מהפארקט.

    כבוד גדול לך ולאתר.

    תודה על תרומתך מבוסטון, ושמור על קשר מכל מקום שתתיישב בו!

  3. חבל על הזמן איזה כיף לך. שאפו ותודה על הסיקור!
    נפלת על משחק מעולה (גם אם הרמה לא היתה גבוהה, זה היה קרב) עם חשיבות היסטורית מסוימת שתוכל לספר עליו לחברים.
    אין ספק שכשאתה נמצא בשטח אתה חווה בצורה בלתי אמצעית הרבה דברים שאנחנו כאן בודים מהדימיון.
    (היה נראה שיש לך איזשהו לכלוך על העדשה)

    1. ומי בדיוק הם יקבלו תמורתו? הוא שחקן טוב אבל לא צעיר כשברור שסטיבנס, כרגיל, מוציא ממנו הרבה מאוד, לא בטוח שזה יעבוד במקומות אחרים

  4. כל הכבוד!!!
    חבל עבורך שמסע הפלייאוף שלך נגמר (אלא אם כן אתה מתכנן לקפוץ לקליבלנד…).

    אחלה סיקורים, מאוד נהנתי.

  5. ניר, נתת יופי של עונת רוקי.

    הצלחת להדביק גם אותנו באהבה לחבורה הצעירה הזו.

    אני במקום מנחם שולח אותך לסקר את המונדיאל ברוסיה.

להגיב על מנחם לס לבטל

סגירת תפריט