פלייאוף 2013: טייק 4: הפציעה והדובים

הפציעה והדובים – מאת יובל עוז

לפעמים כשאתה נמצא במומנטום מסוים, או בהיי מסוים, אתה מאמין שהוא לא ייגמר לעולם. כאשר אריק בנאדו הוביל את הקאמבק של מכבי חיפה העונה בליגת העל, לדוגמא, הייתה תחושה כאילו אף אחד לא יכול לעצור את הדהירה של הירוקים. כאשר מכבי תל אביב בכדורסל עשתה סיבוב שני מהסרטים בטופ 16, כולנו חשבנו שהם כפסע מהפיינל פור. הדאון בדרך כלל תופס אותנו לא מוכנים.

את הסיטואציה הזו אפשר להקביל לידיעה על כך שראסל ווסטברוק נפצע בברך. הידיעה הזו תפסה אותנו לא מוכנים. איך יכול להיות שסמל האיתנות מאוקלהומה, שלא החסיר משחק מאז התיכון, נפצע, ודווקא עכשיו? מעולם לא התכוננו לאופציה הזו, תמיד חשבנו שווסטברוק הוא מין איש ביוני כזה שתמיד יהיה שם כשנצטרך אותו. כעת, הגיע הזמן לעשות הערכה מחדש למצב של אוקלהומה.

תמונהכמה הבד-בוי של אוקלהומה יחסר? ווסטברוק

המוסכמה הכללית שקיימת בליגה היא שהת'אנדר מספיק טובים גם בלי ווסטברוק כדי להגיע לגמר ה-NBA. הצוות המסייע המצוין בתוספת כמה התעלויות של קווין דוראנט יכולים להספיק מול היריבות במערב. המספרים תומכים בתיאוריה הזו. כאשר ווסטברוק היה על הספסל העונה, כלומר כשרג'י ג'קסון או דרק פישר (בתחילת העונה היה שם גם אריק מיינור) על המגרש, התפוקה של הת'אנדר לא יורדת משמעותית. ההתקפה אמנם פחות יעילה (יורדת מ-112.6 ל-100 פוזשנים עם ווסטברוק ל-105.3 נק' בלעדיו), אבל גם ההגנה, איכשהו, יותר טובה כשווסטברוק לא משחק (סופגים 100.4 נק' ל-100 פוזשנים איתו, 97.1 בלעדיו). אמנם גודל המדגם באמת קטן כי ווסטברוק כמעט תמיד על המגרש, אבל נראה שלמעט ירידה בכמות החסימות והאחוזים מהעונשין, אין לווסטברוק משמעות מספרית עצומה עבור הת'אנדר.

משמעות קבוצתית זה כבר משהו אחר לגמרי. ווסטברוק הוא נדבך קריטי לזהות של הת'אנדר. הגארד מ-UCLA אימץ לעצמו את תדמית הילד הרע בקבוצת הילדים הטובים של סקוט ברוקס, וזהו תפקיד מבורך וחשוב מאין כמוהו עבור קבוצה עם שאיפות לזכות בטבעת. הנחישות של ווסטברוק מזכירה את הטוטאליות של קובי קצת, והיה בה משהו מדבק שהפך את הת'אנדר מקבוצה כשרונית לקבוצה מפחידה.

כעת, כשווסטברוק בחוץ לפחות עד לגמר המערב (אם אוקלהומה תגיע לשם בכלל), העיניים נשואות לקווין דוראנט. KD, בניגוד לשאר הסופרסטארים בליגה, לא נאלץ להתמודד עם הובלת קבוצה לבד עד כה בקריירה שלו. מאז עונת הסופמור שלו ווסטברוק היה לידו, וביחד הם הפכו את אוקלהומה לקונטנדרית. הוא מעולם לא נאלץ להתמודד עם מצב כמו של לברון בקליבלנד או קובי בעידן פוסט-שאק-טרום-פאו, או דוויין ווייד במיאמי לפני לברון או דירק נוביצקי בדאלאס. לדוראנט תמיד היה סייד-קיק מהשורה הראשונה, ובמובן הזה הסיבובים הקרובים יהיו משמעותיים מאוד להתפתחות שלו כשחקן.

תמונהכל העיניים נשואות אליו. KD

דוראנט הראה, בעיקר במשחק השני מול יוסטון, כמה הוא השתפר בהבנת המשחק שלו. באחד המהלכים המכריעים הוא משך אליו את כל ההגנה ובמסירה לברונית משהו מצא את ספולושה לשלשה פנויה שדי גמרה את הסיפור. ואם המשחק אתמול מהווה איזושהי אינדיקציה להמשך הפלייאוף, אז דוראנט לגמרי מוכן לאתגר. 41 נק' (השוואת שיא הפלייאוף שלו), 14 ריב', 4 אס' והמון ווינריות במחצית השנייה. במשחק הזה דוראנט הזכיר לי את לברון בפלייאוף 2007.

יש לאנשים נטייה לשכוח את זה, אבל הסיבה שבעקבותיה כל כך התאכזבנו מהתצוגות של לברון בפוסט סיזון של 2009 או 2010 היא העובדה שהוא קבע רף כל כך גבוה ב-2007. לברון סחף את הקבוצה המוגבלת מאוד שהייתה לו (אילגאוסקאס, דוניאל מארשל ולארי יוז. צריך להגיד יותר מזה?) עד לגמר ה-NBA עם תצוגות אינדיווידואליות מדהימות. כשראיתי את דוראנט אתמול, מתחיל את ההתקפות יותר ויותר, חודר לסל עוד פעם ועוד פעם ומסיים בדאנקים מהדהדים, זה הזכיר לי את התצוגות ההם של לברון, שגרמו לנו להתלהב ממנו כל כך.

תמונהמקבל את הזדמנות חייו. רג'י ג'קסון

הסיבוב הקרוב הולך להיות הסיבוב של דוראנט. אנחנו כנראה הולכים לראות אותו במוד אחר מזה שאנחנו רואים ממנו בדרך כלל. ה-18.8 זריקות בערב שווסטברוק היה לוקח יתחלקו בין סרג' איבקה, רג'י ג'קסון (שמקבל את הזדמנות חייו כבר בעונת הסופמור) ודוראנט. אם ה-30 זריקות שלו אתמול (17.7 זריקות ממוצע עונתי) אומרות משהו, רוב הזריקות הללו ילכו לדוראנטולה. מלבד דוראנט, הפציעה של ווסטברוק מציבה את סקוט ברוקס גם בסיטואציה לא מוכרת. אוקלהומה רכבה על גלי הכשרון שלה עד כה, ובכל עונה הגיעה עד לאן שרמת הכשרון שלה הביאה אותה. בלי ווסטברוק, זו עדיין קבוצה מוכשרת, אבל הרבה יותר מוגבלת, וכאן זה המקום של ברוקס לספק פתרונות יצירתיים, ולהראות שהוא לא רק חיקוי מושלם של ליאם ניסן.

אם אנחנו מנטרלים סיפורים מחוץ למגרש ופיקטנריות סלטיקיות ולייקריות, נותרנו עם ארבע סדרות מעניינות בסיבוב הראשון. על המלחמה של בין ברוקלין ושיקאגו דובר רבות, הסדרה בין אטלנטה לאינדיאנה מעניינת רק בגלל פול ג'ורג' וזה משאיר אותנו עם דנבר-גולדן סטייט וקליפרס-ממפיס. קשה להחליט איזו סדרה יותר מעניינת כרגע. המשחק הבא בין הנאגטס לווריורס צפוי להיות מלחמת עולם, בעוד הסדרה בין ממפיס לקליפרס נראית מאוזנת מאי פעם.

ליונל הולינס ראה גם אתמול שהספסל של הקליפרס גומר אותו ברבע השני. אחרי רבע ראשון בו שברו את שיא הנק' שלהם ברבע בסדרה עם 33 נק', הגריזליז איבדו את היתרון ברבע של המחליפים וירדו למחצית בפיגור. בחצי השני הולינס החליט שנמאס לו וקיצץ את הרוטציה ל-7 שחקנים וחצי. קווינסי פונדקסטר היה היחיד שבאמת נתן תפוקה משמעותית מהספסל (29 דק', 10 נק'), דרל ארתור עלה כדי לתת מנוחות קצרות לזאק רנדולף ומארק גאסול וטוני רוטן עלה לדקות ספורות כדי לתת למייק קונלי לנשום.

תמונהליונל הולינס שולט במצ'-אפ מול ויני דל נגרו

יכול להיות שהעובדה שעד למשחק החמישי יש 3 ימי מנוחה דחפה אותו לכך, אבל בכל מקרה, הטקטיקה הזו של הולינס עבדה, ודווקא בסוף הרבע השלישי ותחילת הרביעי, רגעים שהיו שייכים בלעדית לקליפרס עד כה בסדרה, הדובים הצליחו להשתלט על המשחק ולעשות את הבריחה שלהם. בסופו של דבר, הם השוו ברבע הזה את השיא שלהם מהרבע הראשון ועברו בפעם הראשונה בסדרה את מחסום ה-100 נק', כשכל שחקני החמישייה מסיימים בדאבל-פיגרס וטיישון פרינס פשוט מבטל עמדת הסמול-פורוורד של הקליפרס (קארון באטלר עם 0 נק', מאט בארנס עם 6 בלבד).

אם אנחנו מחפשים עוד דרך להראות שלהולינס יש יותר גדול מלויני דל נגרו הנתון שאנחנו רוצים להסתכל עליו הוא הנק' במתפרצת. ממפיס קלעה 18 נק' במתפרצות לעומת 6 בלבד של הקליפרס, להזכירכם, הקבוצה שעל שמה הוטבע הכינוי לוב-סיטי, שדורגה במקום ה-7 בליגה במהלך העונה הרגילה בנק' במתפרצת עם 15.4 לערב. הנתון הזה הוא בעצם תמונת מראה להתאמות שממפיס עשתה במהלך הסדרה, עם הנסיונות המודעים והאחראיים לרוץ אחרי ריבאונד ההגנה כדי לא להיתקע מול הגנת חצי המגרש המסודרת (והלא מוערכת מספיק) של הקליפרס. ביחד עם המיעוט בחילופים במחצית השנייה, הגריזליז ניצלו את היתרון שלהם מתחת לסל על הקליפרס (מובילים משמעותית בסדרה בריבאונד התקפה ונק' מהזדמנות שנייה), שמרו על היתרון ונמנעו מהגעה למצב של קלאץ', בו כריס פול כבר הוכיח שלו יש יותר גדול מכולם ביחד.

דווקא בסדרה הזו, בה היה נדמה, לאור הסדרה בעונה הרגילה והסדרה מהפלייאוף בעונה שעברה, שלביתיות לא תהיה משמעות מיוחדת, גם הקליפרס וגם ממפיס שמרו על הבית. ביום שלישי הסדרה חוזרת לסטייפלס סנטר, כשממפיס מגיעה עם בטחון גבוה ועם מנוחה רצינית לכל שחקני המפתח שלה, כך שאפשר לצפות לשחזור של הרוטציה הקצרה של הולינס מאתמול. האם דל נגרו יתאים את עצמו וגם יקצר את הרוטציה? לאור איך שהקבוצה שלו נראתה במשחק האחרון, זה לא רעיון כל כך רע.

באדיבות

yuvaloz.wordpress.com

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 52 תגובות

  1. ממפיס נראים מעולה… קבוצה שפשוט מאומנת היטב ושחקנים בוגרים שעושים מה שהמאמן אומר להם ויותר. ראיתי את כל המשחקים בסדרה הזאת, ואני חייב לציין שההתאמות שממפיס עשו בבית זאת פשוט מקצועיות לשמה. אני מקווה שהקליפרס יראו בכל זאת קצת בגרות וימשיכו הלאה, אני אוהב יותר מדי את פול הגמד מכדי לראות אותו יושב בבית עוד בתחילת מאי :-).

  2. כשרג'י ג'קסון ירד בכורח לספסל, ופישר עלה ונאלץ לתת לדוראנט את הכדור – קסם ניצנץ לו ברחבי האיצטדיון. דוראנט הוביל את הכדור כמו רכז, ברבע הראשון. הוא היה בלתי עציר. הוא קלע 17 נקודות והוביל את אוק' להפרש של 20. במחצית השנייה משום מה ברוקס נתן הוראה לג'קסון או לפישר להחזיק את הכדור, וזה היה מהבעיות העיקריות שהביאה את אקולהומה לאיבוד היתרון

  3. אני מסכים לגבי דוראנט,פה סוף כל סוף נראה אותו כמו שהוא אמור להיות,אני בכלל חושב שעל מנת שלאוקלהומה יהיה סיכוי מול מיאמי(שנה הבאה לא השנה) טרייד של ווסטברוק עם רונדו נראה לי מתאים בול ל2 הקבוצות,ממפיס באמת נראים מעולה ולמרות שהימרתי על הקליפרס יש לי הרגשה שנראה את ממפיס בגמר

  4. אחלה כתבה.
    סוף סוף דוראנט ילמד איך הוא צריך להיות מסכים טרייד על ווסטברוק רונדו לא נראה משהו טוב.
    חולה על ראנדולף רוצה שהקליפרס יעלו בישביל פול והבארקט שלי.

  5. אני מקווה שנראה את דוראנט הופך להיות בעל הבית הרשמי. נמאס מווסטברוק, באמת שנמאס. לדוראנט יש את כל הכלים להפוך לשחקן ענק, בוא נרה אם יש לו גם את הקוהונס לעשות זאת.

  6. אני דווקא חושב שאוקלהומה יהיו הרבה יותר טובים עם רכז טבעי שיודע להפעיל את החברים שלו ובייחוד ייתן לדוראנט להיות מי שהוא אמור להיות,תהרוג אותי איך ווסטברוק זורק יותר מדוראנט כל משחק זה לא נתפס לי,האמת שזה מאוד מזכיר את שאק וקובי בתחילת המיליניום רק שפה דוראנט מוותר

  7. נראה לי שקצת לא מעריכים את ווסטברוק מספיק. מדובר בשחקן שקולע למעלה מ20 נק ומוסר כמעט 8 אסיסטים, השחקן הכי אתלטי בליגה חוץ מלברון והשחקן הכי בלתי עציר במתפרצת. לא מחליפים את זה כל כך מהר בשביל שחקן שלא יכול לקלוע בעקביות ושצריך להתאים את כל סגנון ההתקפה אליו.
    הוויתור על הארדן היה כואב מספיק, לוותר על ווסטברוק, שעוד רחוק מאוד מהתקרה שלו, זו כבר טיפשות

    1. יובל, לגבי המוסכמות בליגה, ממש לא מסכים איתך. אם כבר הייתי אומר שה״דיבור״ כרגע הוא על זה שאם אוקלהומה יגיעו לגמר אז זה אומר שעשו מווסטברוק יותר ממה שהוא, ולכן כל מי שמחשיב אותו (ומחשיבים אות׳ו מאוד למרות המגרעות שלו) חושב שהם לא יגיעו לגמר.
      אני כן מסכים איתך שפה בפורום לא מעריכים אותו מספיק, הוא אכן בדרכו שלו בלתי ניתן לעצירה!!

      1. מסכים עם אלעד לגבי מה שאני יודע על הדיעה הרווחת בליגה.

        ולגבי טרייד של ווסטברוק בשביל רכז טבעי כמו רונדו – הספינה הזו הפליגה כשהארדן עזב.

        כיום, אוקלהומה לא יכולה לוותר על סקורר שני ברמה של ווסטברוק, גם תמורת רכז משחק מצויין כמו רונדו.

        אני אפילו לא מדבר על הפציעה הקשה של רונדו שהיא לבדה תמנע כל מהלך שכזה מבחינת הת'אנדר באופן תיאורטי, אבל כמו שאמרתי, גם מעשית – זה פשוט לא סוג המהלך שאוקלהומה יכולים לעשות כשדוראנט הוא הסקורר היחיד בקבוצה.

        1. גם אם זה לא "הדיבור" בליגה, אני חושב שהת'אנדר מספיק טובים גם בלי ווסטברוק כדי להגיע לגמר, בעיקר כי אני מאמין שדוראנט ייתן פלייאוף בקליבר של לברון מ-2007. וזה ממש לא יוריד מווסטברוק, אף אחד לא יכול להתעלם ממה שהשחקן הזה מביא לשולחן, פשוט מדובר בקבוצה שיכולה להתמודד עם פציעות. נותר לי רק לקוות שאני צודק כדי לא לצאת קבב.

          דדי, צודק לגמרי, שכחתי אפילו לדבר על הפציעה של רונדו. בכל מקרה אני לא רואה את הת'אנדר מבצעים איזשהם שינויים באוף-סיזון, אלא אם כן יפול להם תפוח זהב כמו איגודלה במחיר מציאה (מעניין יהיה לראות מה הם יעשו עם מרטין כי אין להם יותר מדי מקום לתמרון מתחת לתקרה)

          1. אני לא חושב שהם יכולים להגיע לגמר הנבא מול יריבות בריאות, אבל זה נראה שבכל המערב יש עוד ועוד פציעות מיום ליום אז מי יודע.
            הם בטח לא הפכו לבשר תותחים בגלל הפציעה של ווסטברוק…
            כרגע הייתי נותן למנצחת הסדרה בין הקליפרס לממפיס את היתרון על אוקלהומה, כי כרגע הן 2 הקבוצות היחידות שבריאות לגמרי.

            לגבי שינויים באוף סיזן, אני דווקא חוזה להם שדרוג רציני –
            יש להם הרבה נכסים צעירים – שחקנים ובחירות דראפט, ואני צופה שהם ישדכו אותם או את רובם לחוזה הכמעט מיותר של פרקינס כדי לקבל בחזרה שחקן איכותי – כנראה סנטר.
            אפילו מישהו כמו גארנט נראה לי מטרה קלה מאד בשבילם, והוא ישדרג אותם מאד, ויכול להיות שאם בוסטון יסגרו איתם עסקה שלא תכלול את בחירת הלוטרי של טורונטו (שהולכת לת'אנדר אלא אם כן היא תהיה אחת מ 3 הבחירות הראשונות – מה שנראה לא סביר כרגע) – אז פרסטי יעדיף ללכת על זה ולא על שחקן יותר צעיר.

  8. זה לא שאני לא מעריך אותו אני חושב שהוא שחקן גדול ואני חושב שפרטי היה צריך להשאיר את הארדן ולעשות טרייד על ווסטברוק הוא פשוט צריך להיות באלפא דוג וזה נראה שהוא לא מוכן לקבל שזאת קבוצה של דוראנט

  9. לאוקלהומה לא נראה שיש הרבה סיכוי להמשיך הלאה.
    זה לא משנה אם ממפיס תהיה נגדם וטיישון פרינס ישמור עליו, או קליפרס והעומק שלהם. כי הם לא בנויים טוב בלי ווסטברוק.
    אלא אם כן דוראנט באמת יתן פה הצגות… ולפי איך שהוא דיבר אחרי המשחק, (לא מעניין אותו אם הוא יצטרך ליזרוק 30, העיקר הניצחון.) יש מה לצפות ממנו..
    ולדעתי ווסטברוק יושב הרבה יותר טוב מרונדו למשחק של אוקלהומה. רונדו אוהב יותר את המשחק של חצי מגרש, אבל דוראנט צריך את הרכז האנרגטי גם כדי שיקח מעול ההתקפה, וגם כדי שימשוך אליו הגנה.

  10. במידה והת'אנדרס יגיעו לגמר (ואני מאמין שהם יעשו את זה) אי אפשר למדוד את ווסטברוק בצורה ליניארית של "הת'אנדרס הסתדרו בלעדיו = כנראה שהוא לא תורם". יש הרבה משתנים שנכנסים למשוואה לאחר פציעה של שחקן דומיננטי אבל לא מוביל כמו בסיטואציה הזאת. המשתנה הכי משמעותי הוא האופי של קווין דוראנט. כמו שיובל ציין אני מאמין שהוא שייך למועדון של "לברון בקליבלנד, קובי בעידן פוסט-שאק-טרום-פאו, דוויין ווייד במיאמי לפני לברון ודירק נוביצקי בדאלאס" וההישג יהיה לזכותו של KD בלי להוריד מתרומתו של ווסטברוק

כתיבת תגובה

סגירת תפריט