פלייאוף 2013 – טייק 3: קלאסיקה מודרנית (בולס-נטס) / יובל עוז

פלייאוף 2013-טייק 3: קלאסיקה מודרנית

בכל פלייאוף יש את שלב ההאצה, שכולל את המשחקים הראשונים של הסיבוב הראשון, שבהם עדיין אין תחושה מלאה של פלייאוף, ואתה לפעמים אומר לעצמך שאפשר לוותר על המשחק הזה ולראות אותו מחר בבוקר, עד שפתאום מגיע איזה משחק כזה כמו שיקאגו-ברוקלין של אתמול ומזכיר לך שה-NBA עדיין יודע לייצר קלאסיקות מודרניות בסיטונאות ושכדאי מאוד להתחיל לשנות את הרגלי השינה שלך לחודש וחצי הקרובים.

גיים 4 במצב של 2-1 הוא הסיבה למה אנחנו אוהבים ומעדיפים סדרות על כל צורה אחרת של הכרעה, מכיוון ששתי הקבוצות זקוקות לניצחון בצורה נואשת. ניצחון של הבולס והם עם רגל וחצי בחצי הגמר, ניצחון של הנטס והסדרה חוזרת לנקודת ההתחלה ובעצם מתחילה סדרה של הטוב משלוש, כשהביתיות חוזרת לברוקלינאים.

תמונהווטסון ורובינסון מחממים עניינים

מה שקיבלנו היה באמת משחק לפנתיאון. בדרך כלל אני לא נוטה לעשות סיכומים של משחקים, אבל במקרה הזה אני פשוט לא יכול להתעלם ממה שהתחולל בשיקאגו אתמול ברבע האחרון ובמשחק כולו. דבר ראשון, בשונה ממשחק 3, היה שם באמת משחק כדורסל כששתי הקבוצות קלעו באזור ה-50% מהשדה (בולס-53.2%, נטס-49.5%). מעבר לכך, היה שם את כל המרכיבים של משחק פלייאוף משובח. נייט רובינסון וסי.ג'יי ווטסון, במקור שתי דמויות משניות בסדרה, הפכו את המצ'-אפ ביניהם לדבר הכי מעניין אתמול כשהתכסחו במהלך הרבע השני, ולאחר שרובינסון ביצע את העבירה השלישית שלו מיד לאחר מכן, הייתה תחושה שווטסון יצא עד ידו על העליונה מהמצ'-אפ הזה, אבל הו, כמה שטעינו.

במחצית השנייה דרון וויליאמס התחיל להתעלות, ברוק לופז דפק שלשה ראשונה בקריירה והנטס השתלטו על המשחק ובאמצע הרבע הרביעי הגיעו לפלוס 12. רובינסון, שחזר בינתיים למשחק, וקרלוס בוזר צימקו ל-7 והקהל התחיל להריח עוד קאמבק מהסוג שהבולס כל כך אוהבים לעשות העונה, אבל דווקא אז הנטס דפקו ריצת 0-7 עם דאנק של ג'ראלד וואלאס במתפרצת. 14 הפרש, 3 דקות לסיום, העסק נראה גמור. בהתקפה לאחר מכן רובינסון איבד את הכדור, ווטסון רץ למתפרצת לבד, אבל החטיא את הדאנק, ומהרגע הזה הכל הלך הפוך.

תמונהנייט רובינסון אחרי עוד סל ענק בקלאץ'

מהרגע הזה שחקן אחד עשה קאמבק מול הנטס. נייט רובינסון בשלשה, נייט רובינסון בחדירה וליי-אפ, נייט רובינסון בשלוש זריקות עונשין, נייט רובינסון בג'אמפר. תוך שתי דקות הננס לבדו הוריד מ-14 ל-2, יושבי היונייטד סנטר שכחו מי זה דרק רוז בכלל והמשחק נפתח לגמרי. ההתקפה של הנטס עברה לבונקר בדקות האלו, רג'י אוונס וג'ראלד וואלאס, שהיו מצוינים אתמול, החטיאו זריקות עונשין, ועם קצת קרלוס בוזר וג'ואקים נואה, שמגבלת הדקות שלו אתמול הייתה בגדר המלצה בלבד, המשחק הלך להארכה. הסוף כבר ידוע לכולם.

אבל לא באנו לפה לסכם את המשחק. בשביל זה יש אתרים אחרים שיתנו לכם מספרים וסטטיסטיקות מפה ועד הבית של ג'יי.זי. היה במשחק הזה דברים שהיו מעבר לסטטיסטיקות ולנתונים. כן, נייט רובינסון נתן רבע אחרון של 23 נק' ו-10 מ-13 מהשדה, אבל אי אפשר לכמת את הזון שהוא היה בו. חוץ ממנו, הדיסוננס הגדול ביותר בין המספרים לאמת הוא שורת הסטטיסטיקה של דרון וויליאמס.

כבר דובר פה רבות על החשיבות של די-וויל להתקדמות של הפרנצ'ייז מברוקלין במעלה ההיררכיה המזרחית. בשלושת המשחקים הראשונים היה ניתן לראות בבירור את החשיבות שלו, כשבניצחון בגיים 1 הוא היה אדיר (22 נק' ב-60% מהשדה ו-7 אס') ובשני ההפסדים הוא היה בינוני (13.0 נק', 7.0 אס', 26% מהשדה). דווקא אתמול וויליאמס רשם משחק מצוין עם 30 נק' בזמן החוקי בלמעלה מ-50%, אבל אז ווטסון החטיא את הדאנק והכל התחיל להתהפך עבור הנטס.

תמונההאמת מתחבאת מאחורי המספרים שלו. דרון וויליאמס

דווקא ברגעים האלו, כשהנטס היו זקוקים לגו-טו-גאי שלהם, וויליאמס נחנק, החטיא 9 מתוך 10 הזריקות האחרונות שלו, וקלע את הנק' היחידות שלו עמוק בתוך ההארכה השלישית, כשזה כבר היה מעט מדי ומאוחר מדי. מול הבולס ללא רובינסון, נואה וטאג' גיבסון שיצאו בעבירות בהארכה השנייה וכשקירק היינריך שומר עליו עם 5 עבירות, וויליאמס היה אמור לקחת את המשחק הזה. במקום זה קיבלנו הופעה חיוורת בהארכות, שהסתיימה בשמירה לקויה על ג'ימי באטלר בהוצאת חוץ, במהלך שנתן לבולס את המומנטום לגמור את הסיפור. למרות נסיונות מרשימים של ג'ו ג'ונסון, שהזכיר לכולם שפעם באמת חשבנו שהוא שווה את הכסף שהוא מרוויח, זה לא הספיק מול הלב הענק של הבולס, שנמצאים עכשיו רגל וחצי ממפגש מסקרן (אם כי לא ממש תחרותי) מול מיאמי בחצי הגמר.

המשחק הזה נחשב לאינסטנט קלאסיק מכיוון שהוא הסיבה למה אנחנו כל כך אוהבים פלייאוף. היצרים שמתחממים כשאתה משחק מול אותה יריבה שוב ושוב, מאמנים שמסיימים את המשחק בלי קול, שחקנים שמתעלים למרות פציעות שמציקות וסיפורים שיוצאים מגבולות המשחק. המשחק אתמול ישפיע רבות על העתיד של נייט רובינסון. כשהוא יגיע לשולחן המו"מ בקיץ הקרוב כל מה שהוא יצטרף לעשות זה להראות את הקליפ של הרבע הרביעי מאתמול. המשחק הזה גם ישפיע רבות על העתיד של ברוקלין כפרנצ'ייז. משהו ב-DNA של המועדון נקבע אתמול, משהו בהיסטוריה של הפרנצ'ייז שוכתב, וההיסטוריה, את זה כולם יודעים, נכתבת ע"י המנצחים.

באדיבות 

yuvaloz.wordpress.com

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 62 תגובות

  1. המשחק רק הכפיל את האהבה שלי לליגה. 4 שעות, רמה גבוהה, מתח, ונייט רובינסון אחד.

    זה המשחק הטוב ביותר שראיתי בשידור ישיר, ללא ספק

  2. באמת משחק לפנתאיון אבל יובל אני לא מסכים איתך שזה ישפיע על זהות המועדון אל תשכח שזה מועדון חדש עם שחקנים טובים שכבר עכשיו השתתפו במשחק גדול אני דווקא חושב שיש להם עתיד טוב

    1. אני חושב שהנטס גזרו על עצמם בינוניות עם הסגל הזה. דרון וויליאמס הגיע ככל הנראה לתקרה שלו, ברוק לופז קרוב אליה מאוד (וקשה לבנות עליו לאור ההיסטוריה הרפואית שלו), ג'ו ג'ונסון עבר את השיא וג'ראלד וואלאס הרבה אחריו. ביחד עם כריס האמפריס הם עוברים את ה-70 מליון דולר משכורות. משהו שם חייב לזוז כי אנחנו רואים בסדרה הזו שגם מול בולס פצועים וחסרים זה לא זה.

      יהיה להם סופר קשה לשנות משהו אבל כי וואלאס וג'ונסון חתומים על חוזים באמת לא הגיוניים.

      1. יש משהו בדברייך לגבי הסגל הזה שאמנם מורכב משחקנים טובים אבל כנראה לא יוכלו לזכות באליפות,אני יותר התכוונתי לזהות המועדון בעתיד,אני לא חושב שזה שהם הפסידו את המשחק הזה למרות שהוא היה להם בידיים יגרום למעודון להיות לוזר,הם ייתנו לסגל הזה לרוץ עוד שנה ואחכ יעשו שינויים,אל תשכחשמס המותרות לא מהווה מכשול עבורם והמיקום שלהם גם אטרקטיבי כך שתוך שנה-שנתיים הם יוכלו להעמיד קבוצה יותר טובה

  3. הנטס באמת דפקו לחצי מדינה תבארקט ומי שלא נפל פה נפל בגלל דנבר .נו טוב בכל מקרה הפציעה של ווסטברוק הרסה הכל!!!

  4. דווקא אני הלכתי עם שיקגו אבל דנבר בהחלט דפקו לי את הבארקט,מי שתשחקנה בגמר המערב יהיו 2 שלא הימרתי עליהן בכלל,מזל שלפחות באלופה אני צודק(לא שזה חכמה)

  5. שיקגו הייתה פייברוטית לפני הסדרה. איך הגעתם לבראקטים שנדפקו?
    היחידה שהפתיעה זו גולדן סטייט וגם זו לא כזו סנסציה…

  6. דרון ויליאמס היה מאד עייף בסוף וכל הזריקות שלו היו קצרות אז הוא פינה את הבמה לג'ונסון. נייט לא שיחק הרבה והיה טרי יותר בסוף. מה שמדהים היה יכולת קבלת ההחלטות שלו, אז חשבתי שהוא באמת יותר טוב מרוז לרגע. שיקאגו ניצחה בהארכה כי היא קבוצה יותר מאומנת עם יותר ניסיון פלייאוף ולדעתי אין קשר ללוזריות או ווינריות אם יש דבר כזה בכלל

    1. סוף סוף קצת הגיון.

      וויליאמס שיחק 57 מתוך 63 הדקות, כאשר הוא המוציא לפועל העיקרי בקבוצה ואי אפשר לצפות מרכז לניהול משחק איכותי בתנאים כאלה.
      ניהול דקות כושל של המאמן.

      1. זה טיעון שהוא נכון ולא נכון. ברור שעייפות הייתה פקטור, אבל משחקנים ברמה של וויליאמס מצפים להתעלות בדיוק ברגעים כאלה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט