F*** the Process – בוסטון חוזרת מפיגור 22 ועולה ל-0-2 על פילדלפיה / ניר לוין

בוסטון ופילדלפיה הגיעו למשחק השני ביניהן, ערב אחרי שיוטה הוכיחה לנו שתבוסה במשחק 1 בסדרה לא אומרת כלום לגבי המשחק השני בסדרה. הטענה הרווחת לאחר המשחק הראשון ביום שני האחרון הייתה שאמנם הסלטיקס ניצחו בקלות, אבל שמדובר בניצחון שהושג בזכות קיצוניות סטטיסטית: בעוד בוסטון קלעו באחוזים מצוינים מהשלוש, פילדלפיה, שהיא קבוצת שלשות מצוינת, הייתה הרבה מתחת לממוצע שלה (וקלעה רק 5 בכל הערב).

השאלות שעמדו על הפרק היו כדלקמן: האם האחוזים הנמוכים של פילי מבחוץ נבעו מההגנה של בוסטון או מערב קליעה פשוט לא טוב, והאם קלעי פילדלפיה יתעוררו למשחק השני? האם פילי תמשיך עם אותם מצ'אפים הגנתיים שקרסו ביום שני (רדיק/בלינלי על טייטום בעיקר) או שבראון ישלוף שפנים מהשרוול? האם הטריו החדש של בוסטון (רוזייר, טייטום הורפורד) יוכל לשחזר את היכולת המדהימה מהמשחק הראשון?

=====

מבחינה אישית, הערב היה עוד ערב שיכול להיות הערב האחרון שלי בגארדן העונה (למשחק ה-5 בסדרה הזאת לא אוכל להגיע בשל מחויבות אחרות, והכול יכול להיגמר עד המשחק השביעי האופציונלי). כשפגשתי את עידו גור מערוץ הספורט בשבוע שעבר הוא שאל אותי אם אני עדיין מתרגש מכל משחק או שכבר התרגלתי. אחרי יותר מ-20 משחקים בגארדן כשליח הופס אני חייב לומר שהכניסה לגארדן וסיקור המשחקים היא עדיין חוויה סוריאליסטית מבחינתי.

קשה לי לתפוס שאחרי יותר מ-20 שנים של צפיה בשחקנים האלה מהבית, בשעות הזויות, אני נמצא שם, מדבר איתם ובעיקר רואה את הכול כל כך מקרוב. הקלישאה אומרת שבסוף מתרגלים להכול, וכן יש אלמנטים שהתרגלתי אליהם (כשהסטייקים לפעמים יבשים בארוחת הערב של לפני המשחק אני רוטן כמו פופוביץ' מול שדר קוים צעיר), אבל ברמה הכללית זו באמת הזדמנות מדהימה שזכיתי בה בזכות האתר הזה (בזכות הדוק), ואני נהנה מכל רגע.

====

לפני המשחק עברתי בחדרי ההלבשה, ואמנם לא יכולתי לתפוס מישהו לשיחה, אבל שמתי לב להבדל מעניין: בחדר ההלבשה של פילי ריצד על המסך בלייב המשחק השני בטורונטו, בדיוק ברבע השלישי בו הקאבס ברחו (בן סימונס צעק בהתלהבות give me that s**t אחרי חסימה של קליבלנד), והשחקנים היו די מרותקים למשחק. לעומת זאת, בחדר ההלבשה של הסלטיקס הוקרן סרט המשחק הקודם, בהתאם למסורת.

בחימום ג'יי ג'יי רדיק פשוט לא הפסיק לזרוק מכל סנטימטר בפרקט (הבנאדם פסיכי), וקובינגטון לא החטיא (אם סטיבנס היה רואה את החימום הזה אני מניח שהוא לא היה נותן לו להשתולל ככה במחצית הראשונה, מתנצל על הצילום המוזר):

ומה תגידו על הבנות האלה שהגיעו כל הדרך מיוטה רק כדי להגיד לאדון בן סימונס שהוא שחקן שניה ושרוקי השנה צריך להיות דונובן מיצ'ל?

המשחק התחיל בבליץ של פילדלפיה בהובלת רדיק המצוין. פילי פתחה פער מהיר של 8-0, ונראיתה חדה ונחושה. בבוסטון לקחו טיים אאוט וניסו לחזור למשחק, ודווקא מרקוס סמארט- שעדיין פתח בחמישייה, למרות חזרתו של בראון לסגל – הוא זה שיצא מהקיפאון ההתחלתי עם שלשה. בוסטון התקרבה אבל פילי נראיתה מצוין, למרות משחק מפוזר ורווי בהחטאות של אמביד. אחרי שבוסטון הורידה ל-12-13 לפילי, האורחים רצו 10-18 כדי לסיים את הרבע ביתרון מרשים של 9, במה שהזכיר קצת (רק הפוך) את תחילת המשחק הקודם.

הרבע השני המשיך בתצוגת כדורסל נפלאה של פילדלפיה, שהראתה בדיוק מה הביא אותה עד הלום. משחק מעבר מהיר שמאפשר שלשות פנויות, איום מתמיד על ריבאונד התקפה והגנה פשוט מצוינת, בהובלת רוברט קובינגטון שהיה מצוין היום בשני צידי המגרש (שיחק 40 דקות וסיים עם פלוס 4 במדד הפלוס מינוס). בוסטון פשוט לא הצליחה לקבל מבטים סבירים לסל והחטיאה ללא הפסקה.

שלשה של קובינגטון העלתה את פילי ליתרון שיא 6:40 לסיום הרבע – 26-48. זה היה נראה רע מאוד מבחינת הסלטיקס וסטיבנס היה צריך לחזור לחפש את השפן השבועי שלו. אז הוא הכניס את גרג מונרו, שנתן לו קצת אופציות להתקפה, והתחיל להשיג עצירות בעזרת משחק הגנה משופר ומפה לשם בוסטון התחילה לחזור למשחק (בעיקר כי השלשות חזרו להיכנס).

הדקות האלה היו מחרישות אזניים. אני מלווה את הסלטיקס שנה שלמה במשחקים ביתיים ומעולם לא שמעתי את הגארדן בעוצמות כאלה. זה היה מדהים. שתי שלשות של רוזייר ואחת של סמארט הורידו את ההפרש לשבע בלבד, ואחרי עוד החטאה של פילי בוסטון רצה לפאסט ברייק הזה שהסתיים בדאנק מהדהד של ג'יילן בראון.

בסיום המחצית זה 5 לפילדלפיה – 51-56. אבל ההפסקה לא עצרה את המומנטום של בוסטון, שהמשיכה לכתוש את פילי ושלשה מזליסטית של ביינס העלתה את הסלטיקס ליתרון ראשון במשחק ! קאמבק מדהים של 15-38 של בוסטון בתוך פחות מרבע ויש לנו משחק חדש בגארדן.

להגיד שבן סימונס היה גרוע הערב זה אנדרסטייטמנט. השחקן הכל כך מוכשר הזה חירב לפילי תמשחק, פשוטו כמשמעו. הוא אמנם לקח 5 ריב' ומסר 7 אסי', אבל הוא סיים בלי סל שדה, עם 5 איבודים (הרבה מהם בריצת בוסטון), והיה פשוט נוראי גם מבחינת קבלת ההחלטות שלו. הוא סיים את המשחק עם מדד של מינוס 23. במסיבת העיתונאים בסיום המשחק הוא הסביר שהוא "חשב יותר מדיי" במהלך ההתקפות, ושהוא צריך יותר לזרום עם ההתקפות בצורה טבעית.

אחרי שבוסטון עלתה כבר ליתרון 8 מדהים בשלהי הרבע בא גיבור בלתי צפוי להצלת הסיקסרס: טי ג'יי מקונל. הגארד הקשוח לא ויתר על המשחק, ויחד עם בלינלי, קובינגטון ורדיק הצליח להחזיר את פילי למשחק. הוא סיים את המשחק עם 8 נק' ומדד פלוס מינוס חיובי מדהים של 16+ נקודות. מקונל הצליח להשוות ב-4 נק' מהירות בתחילת הרבע ל-79-79 ושלשה של קובינגטון החזירה את היתרון לאורחים אחרי דקות ארוכות. למרות דקות טובות של מוריס – הג'וקר לטוב ולרע של הסלטיקס – פילדלפיה המשיכה לצבור מומנטום וסל נדיר של איליאסובה העלה אותה ליתרון חמש מבטיח – 88-93. מיד לאחר מכן טרי רוזייר החזיר את הצבע ללחיים של הסלטיקס עם  שלשה גדולה שהחזירה לשתיים.

בשלב הזה עלתה השאלה – האם על ברט בראון להחזיר את סימונס במקום מקונל? בראון חשב שכן והחזיר אותו, 5 דקות לסיום ולאחר הטיים אאוט שלקח אחרי השלשה של רוזייר. במסיבת העיתונאים בראון הגן על ההחלטה שלו והסביר שסימונס הוא שחקן העתיד ושהוא ברוב המקרים מספק את הסחורה ולכן העדיף להחזיר אותו למרות תרומתו הגדולה של מקונל. בדיעבד ההחלטה הזאת כנראה גמרה את הסיפור בשביל פילדלפיה.

בוסטון סיימה את המשחק עם ריצה של 10-17 כששתי שלשות רצופות של רוזייר ומוריס הופכות את הקערה על פיה, ובסיום, מהלך מנצח של הורפורד ודאנק מדהים נוסף, הפעם של טייטום הנפלא, סוגרים את הקאמבק המטורף הזה של בוסטון בצורה הרמטית. טייטום פשוט יושב על הטבעת בתמונה הזאת:
 

ניצחון ענק וסופר מרשים של בוסטון 103-108, שעדיין לא הפסידה משחק בבית בפוסט סיזן. תענוג לראות את הקבוצה הזאת, ובאמת שכבר אין מילים לתאר את העבודה הנהדרת שעושה סטיבנס בקבוצה הזאת, שבה אף אחד לא כוכב וכל אחד תורם. בבוסטון סמארט הפתיע לטובה עם 19 באחוזים לא רעים, רוזייר סיים עם 20, וטייטום הנפלא הוביל עם 21. בפילי רדיק כאמור היה טוב מאוד במחצית הראשונה וסיים עם 23, קובינגטון הוסיף 22 ואמביד רק 20 במשחק מפוזר.

 

הסדרה עוברת עכשיו לפילדלפיה (ואתם הולכים ליהנות מהסיקורים של עידן עופר :)), שם הסיפור יהיה אחר כמובן. בוסטון השנה קבוצת חוץ פחות טובה, ולצעירים שלה מאוד קשה – בעיקר בפלייאוף – להציג את אותה יכולת שהם מציגים אל מול הקהל הביתי החם. בנוסף לעובדה שהקלעים של פילי ירגישו יותר בנוח (למרות שהיום כצפוי שיפרו את הידית (קלעו בכ-41 אחוז), נראה שסימונס ואמביד זקוקים לחום והאהבה של הקהל המקומי כדי לצאת מהשוק הזה שנכנסו אליו בגארדן, ולחזור לזרוח כפי שעשו כל השנה.

לילה טוב בינתיים מבוסטון החמה בה נמדדו פאקינג 31 מעלות בצל 🙂

לפוסט הזה יש 37 תגובות

    1. ניר, תודה עצומה על תרומתך לאתר העונה הזאת. אני הייתי בבוסטון לפני 55 שנים, והייתי שם בשנות ה-80 עם לארי נגד מג'יק, ועד היום יש לי צילצולים באוזניים מהרעש באולם. זה דבר שאין בכל אולם אחר בארה"ב.
      אני שמח עבורך שחווית את החווייה והעברת לקוראים קצת מהתחושה.

      אולי תהיה בעוד משחק ואז אתה עובד לניו יורק להמשך לימודיך לתואר שני במשפטים. שתיצלח בכל דרכך, ואולי שני הכתבים שלנו בתפול הגדול עידן עופר ואייל רדושוביץ' יתנו לך משחק או שניים לרפואה (בר אחד בטוח: האוכל במדיסון סקוור גארדן הוא הטוב ביותר מכל האולמות לעתונאים).

      הצלח בדרכך החדשה ותודה מכולנו!

  1. סיקור יפה!

    אין תחליף לניסיון ואיכות בפליאוף.

    סימונס חייב שחקן כמו לברון לידו שילמד אותו איך לשחק את המשחק.
    הציפיות מפילדלפיה בכל מקרה היו מוגזמות.
    כל העדר ופול פירס שהימרו עליהם עולים לגמר הוזה בגדול.

  2. סיקור מעולה. בוסטון שיחקה אותה, קבוצה מאומנת וחכמה. סטיבנס באמת קוסם ואני חושב שהורפורד מתחיל לקבל קרדיט סוף סוף, אחד הביג-מנים היעילים והמגוונים בליגה. טוב שמקונל שיחק והיה טוב.

  3. ולחשוב שאתה רוקי כמסקר…
    יופי של סיקור. מקווה בשבילך (ובשבילנו) שזה לא המשחק הביתי האחרון שאתה מסקר העונה.

  4. תודה רבה ניר, אחלה סיקור.

    לא בדקתי, ובסקטבול רפרנס לא מפרסמים את הנתונים האלה, אבל אחוז ההצלחה שלי ההימורים בפלייאוף הזה עומד על משהו כמו 20%. ממש אי של יציבות. כל מה שחדש פה ושאר המהמרים צריכים לעשות זה להמר הפוך ממני והקופה תצלצל. הייתי עושה זאת בעצמי אבל אני חושש מהטיה שנובעת מניגוד אינטרסים… 🙂

  5. תודה על הסיקור.
    הכותרת לא ראויה.
    פילי במשבר התקפי עוד מתקופת מיאמי.
    אצל פילי השחקנים לא מספיק מגוונים. סיצונס יכול רק לצבור נקודות בחדירות, אמביד רק בכניסות לסל ושלשות, כל השאר בשלשות. אין אף אחד עם איום ממשי בהתקפה, אף אחד לא משתמש במשחק פוסט, אי אפשר אפילו לעשות פיק אנד רול.
    נגד מיאמי (המוגבלת התקפית) רדיק היה הגו טו גאי, אבל זה לא מתאים באמת לפלייאוף.
    בבוסטון כשהיו צריכים שלשה או כניסה לסל, הורפורד, רוזיר, טייטום ואפילו מורס עשו את זה. מלבד זרת, יש להם משחק עומק ולא רק רוחב.
    מי תזכה בסוף? זה לא ממש משנה, כי לג"ס יש הכל.

  6. סיקור מעולה ניר. הכי טוב שיש. נראה לי שכל משחק שהיית בו היה טירוף בגארדן. פונקת.
    לגבי המשחק, בוסטון מדהימים. כל החששות לפלייאוף של פילי התממשו. מה שמפריע בעיקר זה שפילי לא מצליחה לעצור את בוסטון הגנתית.
    היה ברור שסטיבנס ימצא דרך לשבש את משחק ההתקפה של פילי אבל העובדה שההתקפה של בוסטון נראית טוב יותר ממה שנראתה בעונה הרגילה זו תעודת עניות לבראון ולשחקני פילי.
    עדיין בפילי יהיה טירוף ומאמין שהשחקנים הצעירים ינצלו את דחיפת הקהל ושיצליחו לנצח את השניים הבאים.

    1. קהל דוחף, צפיות גבוהות, ואגו,
      יכולים בקלות לתרום לכישלון של קבוצה.
      זה יהיה משחק של להיות או לחדול,
      ובמצבים כאלו, לא פעם, העצבים מנצחים.
      ברגעי הקושי, במקום להמשיך לחפש זריקה נוחה –
      השחקנים המובילים עוברים להירו בול, והופכים רגע קשה לרגע של שבירה.
      איך שזה לא יסתיים – בטווח הארוך, הסיקסרס מנצחים. שכר לימוד שכזה שווה זהב.

  7. נראה שיותר קל לעשות התאמות הגנתיות מול פילדלפיה בסדרה מאשר בעונה הרגילה.
    כל הכבוד לבוסטון, למרות שאני פילי
    ותודה על הסיקור 🙂

  8. שני דברים לפני שאני כותב את דעתי על הסיקור והמשחק
    ראשית לבי לך. הרגו לך את הסטייק….
    אני אוכל רייר ומוכן להסתפק במידיום. יבש אומר משהו על הטבח או על הסועד.
    דבר שני, 31 מעלות בעוד שלפני חודשיים וחצי היתה שם טמפרטורה של כמה עשרות מתחת לאפס זה לא נתפס

  9. ניר, תודה עצומה על תרומתך לאתר העונה הזאת. אני הייתי בבוסטון לפני 55 שנים, והייתי שם בשנות ה-80 עם לארי נגד מג'יק, ועד היום יש לי צילצולים באוזניים מהרעש באולם. זה דבר שאין בכל אולם אחר בארה"ב.
    אני שמח עבורך שחווית את החווייה והעברת לקוראים קצת מהתחושה.

    אולי תהיה בעוד משחק ואז אתה עובד לניו יורק להמשך לימודיך לתואר שני במשפטים. שתיצלח בכל דרכך, ואולי שני הכתבים שלנו בתפול הגדול עידן עופר ואייל רדושוביץ' יתנו לך משחק או שניים לרפואה (בר אחד בטוח: האוכל במדיסון סקוור גארדן הוא הטוב ביותר מכל האולמות לעתונאים).

    הצלח בדרכך החדשה ותודה מכולנו!

  10. הכותרת הלא ראויה מורידה מערך הסיקור
    חבל

    ברט בראון זרק את המשחק בחמש דקות האחרונות כאשר הכניס את סימונס והוציא את מקונל שעשה שמות בבוסטון

    פשוט צביעות – את פולץ הוא לא מכניס בטענה שעכשיו לא הזמן לפתח אותו והניצחון בפלייאוף יותר חשוב אבל להכניס את סימונס שהיה איום ונורא בטענה שזה חשוב לפיתוחו יותר מניצחון- עלוב

  11. תודה על הסיקור!

    לפילי מגיע כבוד. הם יריבה לא פשוטה ולא כדאי להרגיז את הדוב אף פעם. בכלל – מה שהם חווים עכשיו זה ניסיון לעתיד. אני מזכיר איך בוסטון אכלו המון קש עד שהמאמן שלהם והשחקנים שרלוונטיים אצלה (כמו סמארט ורוזייר) הפכו ליחידה שהם היום.

    תהיו בטוחים שהם יראו אחרת בבית. אל תתפלאו מכך שבוסטון תובס מחר בלילה.

  12. יופי של סיקור ניר!! עם איך שסטיבנס מרים את הסלטיקס בפלייאוף הזה אני מאמין שתראה גם את גמר המזרח!! חוויות אדירות, התחברתי לגמרי לתיאור שלך, אני עכשיו בארץ, וממש קשה אפילו לראות את המשחקים, אז לחשוב שאתה נמצא שם, פוגש את השחקנים, ורואה את זה ממרחק נגיעה.. מרגיש כמו חלום רחוק ולא מציאותי שהיה באמת!

  13. הסדרה הזאת מחזירה אותי לילדות של שנות ה80: הדוקטור ומוריס צ'יקס, בייבי דאוקינס ואחר כך מוזס נגד לארי, פאריש ומקהייל
    יחד עם קאץ', מבצע שלום הגליל והאליפות של הפועל כפר סבא
    בסוף הסדרה. המפסידים יעודדו את הקבוצה המנצחת:
    Beat La
    Labron

להגיב על Wave bull bul לבטל

סגירת תפריט