טור ההופס של לס: הת'אנדר ואתגר סרטי קאובויס (כולל ספור אישי)

אוקלהומה סיטי ת'אנדר

הבעייה הגדולה של היוסטון רוקטס הערב ב-7 זמן גרינוויל, דרום קרולינה – העיר שאני הופך לאט-לאט למרכז העולם – היא שהם פוגשים בקבוצה שהתבגרה, שהיתה בדיוק מה שהם היום לפני שלוש שנים. הערב, ב-CHESAPEAKE ARENA בדאונטאון עיר הקאובויים, הם ילמדו שוב את הצעדים הראשונים כמו א', ב', ו-ג', שעליהם לקחת כדי להגיע עוד שלוש שנים לרמת הכדורסל שתינחת על פניהם הערב מקווין דוראנט, ראסל ווסטברוק, והצוות המסייע.

הם יראו הערב קבוצה שגדלה, התבגרה, וגבהה כמו ילד בן 6 המסמן על הקיר את גובהו בעפרון, וכל שנה מוסיף כמה סנטימטרים. אבל לילד זה לוקח 10-12 שנים להגיע לגובהו המקסימלי. בהופס לקבוצת NBA צעירה וטובה כמו יוסטון רוקטס זה לוקח 3-4 שנים. כמו שלקח לת'אנדר ממשחק הפלייאוף הראשון שלהם ב-2010 כשכל מה שהיה בראשם זה לתת הצגה טובה, ועד הערב בו הם מופיעים כקבוצה פייבוריטית לחלוטין לנצח את המערב, ולגיטימית ביותר לנצח את מיאמי, בגמר ה-NBA.

לפני שלוש שנים הת'אנדר היתה הרוקטס: מלאה בצעירים, ריקה בנסיון. היא היתה מדורגת שמינית – כשבס"ה עונה אחת לפני כן היא ניצחה רק 23 משחקים – ויריבתה הלוס אנג'לס לייקרס המפחידה, הראשונה המערב. אוקלהומה סיטי הפסידה את שני משחקיה הראשונים באל. איי., ואז – הפתעה! הפתעה! – ניצחה שניים בבית. המצב היה 2-2 כשבעיר הקאובויים בוקרים רכבו על ה-THOROUGHBRED שלהם – המבוגרים שביניכם היזכרו בגארי קופר וג'ון וויין, והצעירים בקלינט איסטווד ובקווין קוסטנר; למה אין יותר סרטי קאובויים טובים? – והחלו לירות באוויר בדאונטאון אוקלהומה סיטי!

*****************************************************************************

 

TIME OUT 

 

הקשיש דורש TIME OUT מכתיבה כי בא לי לראש אתגר חמוד: מה הם סרטי הקאובויס הטובים אי פעם? יכול להיות דיון מעניין  בתגובות יחד עם הדיון על ת'אנדר-יוסטון. אני פותח אחרי הטיים-אאוט עם החמישייה שלי:

1. HIGH NOON

2. THE MAGNIFICANT SEVEN

3. SHANE

4. THE GOOD, THE BAD, AND THE UGLY

5. BUTCH CASSIDY AND THE SUNDANCE KID

 

 

END OF TIME OUT 

**********************************************************************

אבל אחרי ההתלהבות של ה-2-2 באו האינדיאנים 'הרעים' מלוס אנג'לס וסיימו את הסידרה 2-4. אבל כפי שלימד אותי המורה שלי קווינט בכיתה ד' אחרי ששלחתי פיתקת אהבה מקופלת לנעמי קאנר מלכת הכיתה והוא תפש את הפיתקה שאמרה :

לנעמי קאנר היפה בבנות

שולח מנחם מאה נשיקות

עם תקווה כזאת גדולה

לקבל לפחות 200 חזרה!"

וכעונש הוא משך לי באוזניים 10 פעמים כשהוא שואל, "אתה רוצה 200?" אני מקווה שלמדת מהנסיון!" 

כמו שקווינט תמיד אמר לנו על "החובה ללמוד מהנסיון", זה בדיוק מה שהרוקטס צריכים!

אז מדובר בנסיון שהת'אנדר רכשו ב-2010, והרוקטס רוכשים עכשיו. מאמן הקבוצה סקוטי ברוקס אמר הבוקר ל-ספורטסנטר: "אין שאלה שקבוצה צעירה חייבת לעבור את הכאבים הללו. אני לא מכיר אף קבוצה בתולדות ה-NBA שהלכה ישר לטופ בלי כאבי לידה, כאבי גדילה, ואז מגיעה הבגרות הפיזית והנפשית ללכת רחוק!". זה כל מה שעל הרוקטס לקוות הערב, ואז בשני משחקים בבית. אני מקווה שגם הם יישארו בפלייאוף 6 משחקים ולא ייאלצו לעזוב אחוידרי עוד שני הפסדי בית, אבל לא משנה באיזו צורה הם יעופו, השעור של 2013 הוא שעור חובה לפני הצעד הבא. אתה יכול לקרוא על זה; המאמן יכול לדבר עם שחקניו מהבוקר ועד שעת המשחק על זה; הם יכולים אפילו לחזות ביאו בכל הסידרה הראשונה של הת'אנדר. מאומה לא יעזור.

עליך לחוות את זה על בשרך! עליך לעבור את ה-HUMP בעצמך!

והחווייה מס' 2 תיערך לנגד עינינו הצופיות הערב ב-2 שעון שכונת התקווה. אם תלכו אחורנית 3 שנים, תראו שהרוקטס הזו ניצחה 45 משחקים בעונה כמו הת'אנדר של 2010. כמו התק'אנדר הם אחת הקבוצות הצעירות בתולדות ה-NBA להגיע לפלייאוף. כמו הת'אנדר עם קווין דוראנט שהיה בן 22, ראסל ווסטברוק שהיה בן 22, וג'יימס הארדן שהיה בן 20 – שלושת כוכביה הגדולים – הרוקטס עולה עם ג'יימס הארדן, ג'רמי לין, וצ'אנדלר פרסונס, שלושת כוכביה שגם הם כולם מתחת לגיל 24. לכן במשחק ההפסד 91-120 הם איבדו כדורים, החמיצו זריקות פתוחות לחלוטין, וביצעו פאולים טפשיים ללא צורך. הם החמיצו את 9 זריקותיהם הראשונות, וקלעו 15 נק' מתחת לממוצעם. תגידו, "אז זה היה השעור!". גם אני רציתי לקפוץ מכיתה ד' ישר לכיתה ח' ולהימנע מקווינט בכיתות ה' ו-ו', אבל קווינט אמר לי, "מנחמצ'ק. זה לא עובד ככה. לא סבלת מספיק. אתה צריך אותי עוד שנתיים, ואז את המורה קודש שאני 'אמא תרזה'  לעומתו!".

בחמישייה של יוסטון ישנם שלושה – לין, פרסונס, וגרג סמית' שהערה הוא בס"ה משחק הפלייאוף השני בקריירה שלהם. זה כמו כשלמדתי בבסמ"ת: לא משנה כמה לימדו אותי איך לבנות רדיו על הלוח,  עד שלא נתנו לי טרנזיסטור, חוטי חשמל, בטרייה, ומברג ואמרו לי, "לך תבנה", לא למדתי(וואללה הייתי צריך להישאר באלקטרוניקה ולהפוך ל-'קרייזי מל' 20 שנה לפני 'קרייזי אדי').

הארדן מכיר את השלבים כי הוא עבר אותם עם הרוקטס: 1) העפה בסיבוב הראשון, 2010.  2) הגעה לגמר המזרח, 2011, ו-3) הגעה לגמר ה-NBA ב-2012. 

אבל היו עוד שעורים שלימד אותי קווינט – המורה הקירח, המפחיד, והטוב ביותר שהיה לי בכל ימי חיי, ובשגללו אני כותב (הדבר עוד מעט) – הוא לימד אותנו ש-"אין שום דבר בטוח בחיים מלבד המוות", ו-"היו דברים מעולם".  אז כל מה שנותר לעשות זה לחזות ולראות מה יקרה.

************************************************

הסיפור של קווינט: קווינט היה מורה ענק בגובהו (הוא בוודאי לא היה יותר מ-1.85 אבל לנו הוא נראה ענק!). הוא היה קרח לחלוטין, כמו הקרחות של היום, אבל אז אף אחד לא היה קרח ככה. היה לו מבטא רוסי והוא סיפר לנו שהוא היה קוזאק בחיל הפרשים והוא למד שיטות עינויים שונות, ושניזהר ממנו. אז, בשנות הארבעים למורים היה מותר להכות אותנו בסרגל בידיים (אבל כשקווינט היה מנסה להכות אותי, הייתי מסלק את ידי ברגע האחרון והוא היה מכה בשולחן) ולמשוך לנו באוזניים. יום אחד ב-"אסיפת הורים עם ילדיהם" אמי הדסה באה איתי לבית הספר לפגישה עם קווינט כשהייתי בכיתה ד'.  אמי הגיע לבדה כי היא התגרשה מאבי כשהייתי בן 3, וראיתיו רק כמה פעמים בחיי אחרי זה כי הוא היה שופט כדורגל וראיתי אותו כשופט בכמה משחקי מכבי והפועל חיפה. (יותר על על זה עוד מעט). הדבר היחידי מהפגישה עם קווינט שאני זוכר הוא שהוא אמר לאמי: "גברת הדסה. אני מרחם עליך שיש לך בן כמו מנחם. אבל דבר אחד עלי לומר שאני רוצה שהוא יזכור: לממזר השובב והפירחח שלך יש כשרון כתיבה". ואז הוא פונה אלי: "אני לא מאמין שאני אומר דבר כזה לך, אבל כדאי שתזכור זאת ואולי עוד ייצא ממך משהו בחיים: יש לך כשרון כתיבה. תנצל אותו!".

המשפט הזה נשאר איכשהו באיכסון במוחי. בצבא התקבלתי לעתודה האקדמאית (ניבחרתי אחד מ-80 מתוך כמה אלפי בקשות) ולמדתי שנה בטכניון אלקטרוניקה כשניפתח מבצע סיני. לקחו את כולנו לחיל שריון והפכנו אנשי קשר ביחידת טנקים. בסיום המלחמה היתה לי ברירה לחזור לעתודה או להמשיך בצבא. מאחר ושנאתי אלקטרוניקה, מצאתי הזדמנות לעשות מה שבאמת רציתי: להיות טייס. התקבלתי לקורס טייס, אבל בשלב הביניים נאלצתי לעזוב את קורס הטייס בגלל שאני סובל כבר מגיל צעיר מ- TINNITUS (צלצולים קבועים באוזניים, שניגרמו כנראה מצלילות עמוקות ומוגזמות בים מגיל 5; אבל כשאתה סובל מדבר כזה כמעט כל חייך, אתה לא שומע את הצילצולים יותר אלא אם כן אתה 'מקשיב' להם. אבל לטייס זה פגם קובע, ואז לא ידעו שזה פגם שלא ניתן לתיקון כי הוא תוצאה של עצב שמיעה פגוע). עברתי 'טיפולי אוזניים' ללא סוף בחיל האוויר עד שאמרו לי 'מצטערים'. אז כבר לא נשאר לי הרבה צבא, והחלטתי לבחור לחזור לחיל שריון כאיש קשר, ואז התפתח בי הרצון ללמוד "מדע ספורט" כי כבר מגיל 5 הייתי מין רועי ויינברג קטן (בגיל 22 זכיתי במקום שני בישראל ב-"חידון הספורט" כשהשופט הראשי דוקטור אורי זמרי דפק אותי בשאלה האחרונה ומנע ממני להיות אלוף ישראל) לידיעתכם: "חידון הספורט" היתה תכנית רדיו מאד פופולרית לפני שהיו טלוויזיות בישראל. נדמה לי שהתחרות נערכה כ-5 או 6 פעמים משנות 1956 עד אולי 1962, והיא היתה תכנית ספורט LIVE הפופולרית ביותר אז בישראל) . השאלה האחרונה היתה "איזה דוכס היה אלוף אולימפי בשחייה?". אני הכרתי את כל אלופי האולימפיאדה בע"פ ולא היה דוכס שזכה בזהב. אמרתי: "מצטער, לא יודע". כשהוא נתן את התשובה, "'דוק' קהנמוטו מהאוואיי", אמרתי מיד, "הוא לא היה דוכס. שמו הפרטי היה דוקרטי קהנמוטו ו-'דוק' (לא DOC אלא DUKE) היה סתם כינוי שנתנו לו בגלל האותיות הראשונות בשמו הפרטי", הוא רק תקע בי מבט מלוכלך (הוא היה גם המורה שלי בוינגייט, ו-"מבט מלוכלך" לא רואים ברדיו!), והכריז על המנצח שהפך לכתב ספורט מפורסם בחיפה ששכחתי את שמו).

טוב, אם כבר התחלתי אז אסיים: למדתי בוינגייט, אבל רציתי להיות איש מדעים בספורט, ולא מורה להתעמלות, אם כי אהבתי מאד ללמד. אז אחרי וינגייט נשאתי לרינה ז"א אשתי הראשונה, ואם בנותי, והחלטנו ללמוד בארה"ב, היא פסיכולוגיה קלינית ואני ביומכניקה.

 התחלנו ב-NYU בניו יורק. זה היה בנובמבר 1961 כשבדחילו ורחימו נכנסתי למדיסון סקוור גארדן 'הישן' למשחק הראשון של ה-NBA בחיי (שאחריו ראיתי לפי חשבון גס שלי בין 1600 ל-1700 משחקי NBA) . הבוסטון סלטיקס עם בוב קוזי, ביל ראסל, קייסי וסם ג'ונס, לושקטוף, דון נלסון, וכל שאר הכוכבים, שחטו את הניקס. הפכתי אוהד שלהם עד עצם היום הזה, אם כי בגלל שינויי מגורים וגילגולי חיים הפכתי גם לאוהד הניקס, ואז לאוהד מיאמי, אבל כל השלושה נמצאים עמוק בלב!). הגעתי הביתה לדירה ברח' 77 והברודוויי בטראנס מחלט. נזכרתי בדברי קווינט "יש לך כשרון כתיבה", לקחתי בלוק נייר צהוב, כתבתי כותרת "כדורסל מעולם אחר" ותארתי את המשחק. שמתי במעטפה, ושלחתי ל-"חדשות הספורט, ת"א, ISRAEL".

שכחתי מכל העסק. כעבור שבועיים מגיע בדואר עתון מגולגל. אני פותח אותו, ובעמוד הראשי כותרת, "כדורסל מעולם אחר", ומתחת "מאת כתבינו בארה"ב מנחם לס". והשאר – כמו שאומרים החברים שלי מאור עקיבא – זה הסטוריה. בחדשות הספורט לא שאלו אותי אם אני רוצה להיות כתב שלהם, לא אמרו לי אם אני כותב בחינם  או בתשלום, ולא אמרו לי כמה ומתי לכתוב. העיקר שעשו ממנו כתב שלהם. וכך זה נשאר (אבל דאגתי שישלמו לי: 15 לירות למאמר…).

טוב, קבלנו את הדוקטורטים מ-PENN STATE, וכשעמדנו לחזור ארצה (כבר היו לנו ג'ובים, אני חצי משרה בוינגייט וחצי משרה בטכניון במחלקה לארגומטריה, והיא בבית החולים ביילינסון במחלקת רפואת הנפש) היא חלתה בסרטן דם וניפטרה כעבור שנתיים. למזלי מצאתי את גייל שהיו לה שני בנים. היא אימצה את בנותי סיגל – היום בהוד השרון – ואפרת – הבת באטלנטה הנשואה לג'ייסון שהוא עורך הספורט של CNN, ואני הפכתי מין אב חורג לבניה קני (המתגורר עם משפחתו בשרלוט) וג'סי, המתגורר בבולדר, העיר היפהפיה בקולורדו.

סוף הסיפור עם אבי: אחרי המשחק בין ישראל וברה"מ (המשחק הידוע מה-31/7/1956 בו סטלמך הבקיע שער בראש – מנבדל ברור – נגד יאשין הגדול, משחק בו הפסדנו 2-1, ואחרי השער של סטלמך נחמיה בן אברהם אמר את המשפט האלמוותי שלו – 

"אני משאיר את המיקרופון לקהל!!!"

חיכיתי לאוטובוס ליד איצטדיון ר"ג. אני הייתי לבוש מדי חיל האוויר עם סמל קורס טייס, ולידי רינה היפהפיה שהיתה קצינה בחיל הים עם מדיה הלבנים המבהיקים, ופתאום אני רואה את אבי. איש כזה קטן שנראה לי מסכן. אמרתי, "אבא?" הוא הסתכל ושאל "מנחם?", עניתי, "כן!". ואז הוא הסתובב וברח כמו איזה גנב. מאז לא ראיתי או שמעתי ממנו.

 

(מתנצל על הגלישה של היום לסיפורי האישי. לפעמים זו טרפיה טובה להשתפך קצת, וסליחה אם השתעממתם!)

 

 

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 39 תגובות

  1. עשר של סיפור וכתיבה מנחם
    נהפוך הוא לא השתעממתי , התענגתי
    ואלק היית דון זואן לא קטן בכלל

  2. סרטי הקאובויז-בתחום המערבונים אני דווקא לא מבין, אבל אם אתה עושה אתגר של 5 סרטי הסופר הירוז הטובים ביותר אני בעסק.

    הסיפור האישי-מאוד מעניין, יפה שהחשבת אותי כאתה בצעירותך 🙂

  3. Thanks for wonderful stories of your life. It makes us understand your writing and sense of humor much better

    as far as Cowboy movies, I love
    Stagecoach
    Unforgiven
    Rio Bravo
    The GunDual in O.K Coral
    Unforgiven.

  4. מנחם – זה כ"כ מרתק ומרגש! אני באמצע העבודה, מציץ בחצי עין על המייל מהופס שמתריע על כתבה חדשה – ופשוט לא יכול להפסיק עד השורה האחרונה. תודה על השיתוף.

      1. אין כמו מנחם בלספר סיפור מרגש וטוב
        אני אהבתי מאד בילדותי את המערבונים של ג'ון ויין. איזה גבר קשוח הוא היה. היה לו איזה מערבון כשהוא כבר היה חולה בסרטן, וכבר לא היה כל כך קשוח, והראה גם רגשות, אני לא זוכר את שם הסרט אבל אהבתי אותו מאד אולי מנחם זוכר את השם. כל מוצ"ש היה בערוץ הראשון והיחיד שהיה בארץ היו מציגים סרטים עתיקים משנות ה50-60 ואהבתי מאד לצפות בהם. אז הדגש היה על איכות המשחק והתסריט ולא על הקשן והפיצוצים. . כמובן הטוב הרע והמכוער שהוא קלאסיקה, היה גם מערבון של איסטווד בשם ה"מטיף" שאהבתי מאד

  5. לא מערבונים אבל
    5 הסרטים האהובים על מומי

    חגיגה בסנוקר
    המובטל בטיטו
    צ'רלי וחצי
    מתחת לאף
    הטרילוגיה ( אדום , לבן , כחול של קז'יסטוף קישלובסקי )

    1. המובטל בטיטו…מתאים לך יא חציל. אגב, הסביח הטוב בארץ הוא בהצטלבות רח' רמתיים והבונים בהוד השרון. לא זה שברח' טשרניחובסקי בת"א ולא זה שבגבעתיים!

      1. לפני שאני עולה על המונית למשמרת לילה.

        מתכון לסביח של מומי ( נוסח פרחיה , שיפורים של מומי )

        חציל מטוגן ( ללא הקליפה !! פרוס באלכסון ) עם נגיעות של מלח גס
        סלט ירקות ( עגבניה , מלפפון , כוסברה , לימון , שמן זית )
        ביצה קשה פרוסה לשמונה
        עמבה כיד המלך
        טחינה ירוקה
        פצרוזליה
        בצל בסומק וחומץ

        פיתות טריות מהמאפייה של עדאל באור יהודה

        בתאבון ולבריאות

        ליוצאי עדות אשכנז , לא להגזים עם העמבה שלא ישרוף ביציאה.
        אין על סביח בייתי , שמומי אוכל בחוץ הוא נופח במונית ללא הכרה ומבריח קלייניטים

  6. מערבונים זה מצוין.

    לטעמי, הטוב שבהם, ובהפרש ניכר, זה הטוב הרע והמכוער שהוא אחד הסרטים הטובים בכל הזמנים בכל הז'אנרים גם יחד.
    יצירת מופת של צילום, עריכה וכמובן פסקול מדהים.
    גם שני המערבונים הנוספים בטרילוגיית האיש ללא שם (בלונדי, בכיכובו של קלינט איסטווד) טובים מאוד ולא רק הטוב הרע והמכוער.
    אלו הם בעבור חופן דולרים והנוקמים.
    מערבון משובח נוסף של איסטווד הוא כמובן בלתי נסלח.
    מלבד אלו, יש את בצהרי היום, ריו בראבו, שבעת המופלאים וגם סרט פחות עתיק, טומבסטון.

  7. לגבי יוסטון: כל מילה בסלע. הקבוצה האהובה עליי!לדעתי בעונה הבאה תדורג בין ה5 הראשונות. פארסונס הולך להיות אולסטאר ויהיה קשה עוד כמה שנים לשמור את הרביעייה של אסיק+לין+הארדן+פרסונס יחד.

  8. מנחם הישן והטוב
    טור משובח ומרגש שמשלב בין כדורסל תרבות והחיים
    אין מערבון להוסיף לבחירות שלך , בעיני הטוב והרע והמכוער הוא הטוב ביותר .
    דג'נגו ללא מעצורים נחשב מערבון ? קצת דמיוני אבל אני אהבתי

    1. תשמע סיפור: כשהכיתה שלי היתה בת 70 ערכנו כנס כיתה וגדל והתעצם והגיע להיות כנס כללי של בת גלים בהשתתפות 700 איש, והיינו צריכים לשכור את אולם הקונגרסים בקניון בכניסה לחיפה. פתאום מגיעה אלי צעירה חמודה בת 18 או משהו כזה, ואומרת לי, "ד"ר לס? שמי נילי, ואני נכדה של 'המורה שלך קווינט'. תדע לך שאבי היה קורא ועדיין קורא את מאמריך, והוא רק נהנה מהאיזכורים שלך של סבי שהלך לעולמו בשנות ה-70". וואללה ירדה לי אבן מהלב. תמיד חששתי שמישהו ממשפחת קווינט יבוא אלי בטענות!

  9. חולה על מערבונים, בצהרי היום [ספוילר: כמעט בלי יריות] מדהים, וגם המחפשים טוב, וטרילוגיית 'האיש ללא פנים': הצלפים, בעבור חופן דולרים, והטוב הרע וכו', אם אתה רוצה לירות – תירה, אל תדבר!

  10. ראיתי את קיד וקסידי שבוע שעבר – לא עשה לי את זה בכלל [תן לנו בעברית, מאיפוא אדע מה זה מגניפיקל 7? האמת, אולי 7 המופלאים?] אגב כל מי שמצוי ברשת יודע שיש לצפיה + תרגום כמעט כל סרט שיעלה על הדעת

  11. פרש בודד – מערבון חדש של ג'וני דפ הולך לצאת השנה..

    החמישייה שלי

    הטוב הרע והמכוער
    UNFORGIVVEN
    בעבור חופן דןלרים
    עוקפים לוהטים
    ONCE UPON A TIME IN THE WEST

  12. היי דוק ריגשת אותי כמו כולם!!!

    כאחד שלא מספספס אף כתבה פה באתר למרות שאני לא מגיב בצורה קבועה לא יכולתי להתעלם מהסיפור המופלא. לגבי המערבונים אין לי דעה על זה, נלך על הטוב הרע והמכוער די בגלל שזה דעת הרוב פה אז כנראה שהוא משובח

    שאלה אחת נותרה ללא מענה – אחרי הפתק לנעומי והעונש הכבד מהמורה לפחות קיבלת פרס ניחומים מנעומי…? (לפחות עשירית ממה שקיווית….)

  13. אנחנו גם גדלנו על הציטוט: "כמו שהמורה שלי קווינט היה אומר: אם אתה שם רגל אחת במים רותחים ורגל אחת במים קפואים, אז בממוצע אתה מרגיש בסדר".

  14. מנחם, תודה על הסיפורים. זה ממש מרגיש לי כמו חיים שכאלה רק טוב
    מערבונים: קודם כל הכבוד לסרג'יו לאונה וחבורתו- האמריקאים אוהבים לשכוח מי באמת הביא את המערבונים לאיפה שהם היום
    Trinity Is Still My Name
    The good, the bad and the ugly
    Unforgiven
    The Man Who Shot Liberty Valance
    Tombstone
    בקשר ליוסטון: אני בעיקר מאוכזב מג'רמי לין. לא ציפיתי שהוא יהיה הטירוף שהוא היה בניו יורק, אבל הוא בקושי רכז סולידי בליגה. לא שווה את החוזה שלו

  15. Young guns 2
    My name is nobody
    Outlaw Josey wales (wells?)
    Dances with wolves
    Wyatt Earp
    היה איזה מערבון עם ג'יו הקמן, שהיו שם רובים עם כוו ות באורך של כמעט כל הקנה, שכחתי איך קראו לו…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט