סיקור משחקי יום א' – פאוור 4

Image result for power rangers

בוקר טוב אנשים טובים. הבוקר לקחה הגווארדיה הוותיקה את המושכות, ובניצוחו של הג'וניור תומר שנאן שעל העריכה והתיאומים, מתכבדים רון טחן, גיא רוזן, ניב המלח שכטר ואנוכי להביא לכם את סיכום משחקי הלילה. שנסו מותניים וחשקו שיניים וקראו הכל. באמצע מסתתר משחק מצוין, ובסיום ממתק. ובין לבין סיכומיהם הנהדרים שלמיטב הכותבים למשחקי הלילה.

מאחלים לכם יום נאה והנאה צרופה.

שארלוט הורנטס (44-34) 102 – פילדלפיה 76' (30-46) 119

פילי סופרים ניצחון עשירי ברציפות, והם עושים זאת בסטייל. הקבוצה ממשיכה בהגנה החזקה גם לאחר שאיבדה את אמביד ומובילה את הליגה ביעילות הגנתית ברצף הזה. לצד הנתון המרשים הזה הם גם מסרו מעל 30 אסיסטים בכל אחד מהניצחונות ברצף.

המשחק עצמו היה המשך ישיר של החודש האחרון, בניצוחו של בן סימונס הרוקי, שנגמרים הסופרלטיבים לתאר עד כמה הוא שולט על המשחק. וזה עוד לפני שפיתח קליעה סבירה. סימונס שיתק את קמבה ווקר שלא הצליח להיכנס לקצב, ולאחר רבע ראשון צמוד סימונס, להל'ן "המלך הצעיר", היה אחראי ל 21 הנק' האחרונות של הקבוצה במחצית, אם בנק' או באסיסטים.

הרבע השלישי היה המשך תצוגה של סימונס בשני צידי המגרש יחד קובינגטון התמנון ותצוגת קליעות מרשימה של רדיק, איליאסובה ובלינלי שטווחו בשארלוט המסכנים, והשאירו את הרביעי לזמן הזבל.

למנצחים: סימונס עם 20 נק', 15 אס', 8 ריב', 3 חט', 2 בלוקים ואיבוד בודד, רדיק עם 20 נק', קובינגטון עם 17 נק' 11 ריב' ו-7 (!) חטיפות, איליאסובה עם 16 נק', ומרקו בלינלי הביא את הניצוץ מהספסל עם 22 נק' נהדרות.

למפסידים: מאליק מונק אולי במשחקו הטוב העונה עם 16 נק' מהספסל, 15 נק' ו-11 ריב' גם להרננגומז מהספסל עשה את שלו ו-16 נק' סולידיות לקיד-גילכרסיט. אבל משחק אנאמי של ווקר עם 10 נק' בלבד, ו-10 נק' ו-10 ריב' בלתי מורגשים של הווארד לא נתנו סיכוי לקבוצה של סטיב קליפורד.

 

שיקגו בולס (51-26) 113 – וושינגטון וויזארדס (35-42) 94

מחליפי שיקגו שברים ריסקו את המכשפים שכנראה מנסים להימנע ממפגש עם קליבלנד בסיבוב הראשון. אחרת אי אפשר לתת הסבר למה שקרה הערב. ג'ון וול המתאושש מפציעה לא שיחק במשחק הבק טו בק אבל נראה שאיתו נחו כל הקבוצה. שיקגו לקחו הובלה כבר מהרבע הראשון, נהנים מהאין הגנה של וושינגטון. המגמה המשיכה לאורך כל המשחק כשצעירי שיקגו עושים שמות בהגנת וושינגטון הרדומה.

למנצחים: לאורי מרקנן במשחק נפלא הוביל עם 23 נק', בובי פורטיס תרם 18 נק' מהספסל לשיקגו ששיתפה לא פחות מ-12 שחקני רוטציה.

למפסידים: בראדלי ביל איכזב עם 15 נק' באחוזים גרועים (5-17 מהשדה), 17 נק' לפורטר ו-14 למייק סקוט מהספסל.

סן אנטוניו ספרס (32-45) 100 – יוסטון רוקטס (15-62) 83

איך אמר דאנתוני בזמן המשחק? "אנחנו משחקים כמו קבוצה שקיבלה יתרון ביתיות". הרוקטס הציגו משחק נרפה לכל אורכו, במיוחד ברבע הרביעי, אבל לא נפחית מהחשיבות של המשחק הזה לספרס. דבר ראשון, עוד ניצחון חשוב במאבק על המקום הרביעי בפלייאוף. דבר שני, עוד תחמושת לכל אלו שאמרו שההגנה הפופוביצ'ית תדע לנטרל את הארדן והרוקטס בפלייאוף. יוסטון לא עשו כלום כדי להפריך את הטענה הזו, יותר מזה, הם ליבו את האש.

הספרס לקחו את ההובלה כבר ברבע הראשון ולא הרפו. ההפרש עמד על 6 עד 10 נק' לכל אורכו, ובכל פעם שהרוקטס החלו מצמצמים, פופוביץ' דאג לקחת פסק זמן ולהשיג עצירה חשובה. ברבע הרביעי פאטי מילס בשלוש שלשות סחף את הספרס לריצת 17-5 שגמרה את הסיפור. הרוקטס קלעו פעמיים העונה מתחת ל-10 שלשות. בשני המקרים הקודמים זה היה 9 שלשות, הערב קלעו 7 שלשות בלבד ב-22%.

למנצחים: אולדריג' עם 23 נק', 14 ריב' ו-3 בלוקים, רודי גיי היה נהדר עם 21 נק' ו-14 נק' של פאטי מילס.

למפסידים: הארדן עם 25 נק' ו-8 אס' (5 איב'), גורדון עם 18 נק', קפלה עם 11 נק' ו-10 ריב'.

לוס אנג'לס קליפרס (36-41) 104 – אינדיאנה פייסרס (31-46) 111

משחק שהקליפרס היו חייבים לקחת כדי לשמור את עצמם במירוץ על הפלייאוף, וזה הלך צמוד צמוד.

הקבוצה הלוחמת של ריברס פתחה את המשחק בסערה ולקחו הובלה מוקדמת בעזרת טוביאס האריס, אך הפייסרס חזרו מאחורי אולדיפו ברבע השני והמחצית נגמרה ביתרון זעום של נקודה לקליפרס. המשחק המשיך להיות צמוד אך ברביעי לאנס סטפנסון ודארן קוליסון המצויין העבירו לראשונה את ההובלה לאינדיאנה ולא עצרו. הפייסרס ממשיכים לצעוד לעבר הפלייאוף, הקליפרס ימשיכו לרקוד את טנגו הפלייאוף עד הרגע האחרון. שתיים קדימה אחד אחורה.

למנצחים: אולדיפו נצץ עם 30 נק' ו-12 אס' (5 חט'), מיילס טרנר במשחק ענק עם 24 נק', 15 לבוגדנוביץ' ו-14 לקוליסון.

למפסידים: טוביאס האריס 21 נק', 20 נק' של לו וויליאמס מהספסל, 19 מצויינות של מונטראז הראל, ו-18 של אוסטין ריברס.

אטלנטה הוקס (55-22 ) 94 – אורלנדו מג'יק (54-22) 88

לאחר פתיחה טובה של האורחת בהנהגת די ג'יי אוגוסטין (20 נק' ו-7 אס' במשחק), אטלנטה השתלטה על המשחק בדרך לניצחון קליל.
טייל דורסי ניצל את ההזדמנות כדי לקלוע שיא קריירה של 19 נק', בעוד דווין דדמון ממשיך להנות מהגארבז' טיים של העונה עם 17 נק' ו-10 ריב'.

ברוקלין נטס ( 52-25) 96 – דטרויט פיסטונס (40-37) 108

מעט מדי, מאוחר מדי.
דווקא ללא גריפין, הפיסטונס "מוצאים" את עצמם לאחרונה.
יש להם 5 ניצחונות רצופים, כאשר בהעדרו של גריפין, טוליבר שפותח במקומו בחמישייה זוכה לרנסנס (10 נק', 12 רב', הלילה), סטנלי ג'ונסון מוצא יותר מרחב לפעול (17 נק', 4 רב', 4 אס'), ולרג'י ג'קסון שוב יש את המפתחות של הקבוצה (29 נק' במשחק הלילה).
המשחק היה צמוד במשך רבע וחצי, אז (5 דקות לסיום הרבע השני) הנטס אבדו את יתרונם האחרון במשחק, כאשר לוקח לפיסטונס פחות מ-3 דקות להעלות את היתרון לפער דו ספרתי, פער שהספיק (צמח ל-20 ברבע השלישי) לפיסטונס בשביל לשייט כל הדרך עד לניצחון.
דרומונד סיים את המשחק עם 13 נק', 14 רב'.
האריס ואלן (15 נק' כל אחד) היו קלעי הנטס המובילים הלילה.


(בתמונה: המצטיין השורות הפיסטונס)

קליבלנד קאבלירס (30-47) 98 – דאלאס מאבריקס (54-23) 87

כצפוי, קליבלנד ניצחה. שלא כצפוי, זה היה הרבה יותר קשה ממה שרצתה.

יום גדול של האריסון בארנס (30 נק', 10 מ-19 מהשדה) סייע למאבריקס להוליך ברוב המשחק, כולל בתחילת הרבע האחרון, כשגם דניס סמית' גוניור תורם את חלקו עם 14 נק'.

קליבלנד התקשתה להיכנס למשחק, כאשר לברון ג'יימס עצמו סיים עם 16 נק' בלבד ב-23.8% לא אופיניים מהשדה.
למזלה, לברון יודע לעשות עוד דברים מלבד לקלוע, והוסיף 13 ריב' ובעיקר 12 אס' (לעומת איבוד אחד בלבד), כדי להכניס בכוח את חבריו למשחק.

זה עבד, כאשר ברבע האחרון קליבלנד סוף סוף השתלטה על המשחק, בדרך לניצחון קריטי במאבק על המקום השלישי במזרח.
לאב הוסיף דאבל דאבל של 13 ו-13, וקלארקסון (16 נק') וג'יי אר סמית (15 נק') סייעו למאמץ מהספסל.

 

ניו אורלינס פליקאנס (34-43) 104 – אוקלהומה סיטי ת'אנדר (33-45) 109

נתחיל בנתונים היבשים:
חוק המיספרים הקטנים של ווסטבראוק, שוב בפעולה –
המאזן של הת'אנדר במשחקים בהם ווסטברוק זרק פחות מ-18 פעמים לסל הוא 19 – 2
כאשר הוא זורק 18 או יותר פעמים לסל, המאזן של הת'אנדר הוא 24 – 32
חוק המיספרים הגדולים של ווסטברוק, גם הוא שוב בפעולה –
המאזן של הת'אנדר במשחקים בהם ווסטברוק מסר 12 או יותר אסיסטים הוא 13 – 2
הלילה ווסטברוק סיים משחק מצויין עם 26 נק' (9 מ-17 מהשדה, 0 מ-1 מהשלוש), 15 רב', 13 אס' –
הת'אנדר ניצחו (לא סתם ניצחו. ניצחו יריבה מרכזית על מקום בצמרת המערב במשחק חוץ, אחרי שהפסידו 4 מ-5 משחקיהם הקודמים).
המסקנות:
אני לא זוכר עוד מקרה כזה של דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד –
ההצלחה של קבוצה שלימה תלויה בהלך הרוח של שחקן בודד בקבוצה.
היה והחליט על איפוק, אז רואים שחקן שנראה ומשחק כמו MVP –
שחקן שיודע ליצור לעצמו, אבל בעיקר יוצר לחבריו לקבוצה. זה ווסטברוק ששווה סופר מקס, זה ווסטברוק שיכול בבוא היום להפוך את קבוצתו לקונטנדרית.
היה וקפץ לו המסטר הייד לראש, אז ראסל ווסטברוק מסוגל במו ידיו לחרב את משחק קבוצתו, ולגרום לאוהדיו למרות את שערות ראשיהם מראב ייאוש (לראייה- תמונת הפספורט של פאק דה ראפס!)


(בתמונה: פאק דה רפס, ערב פתיחת העונה)


(בתמונה: פאק דה ראפס, אחרי ההפסד האחרון של הת'אנדר)

אז כאמור, הלילה ראינו שחקן בקנה מידה של MVP.
ברבע הראשון של המשחק, הפליקנס שלטו, ואפילו עלו ליתרון בן 10 נק'. יתרון עליו הצליחו לשמור למשך 3 דקות בלבד, אז התאנדר חזרו ליתרון, יתרון אותו לא אבדו עד הבאזר.
רבעים 2 – 3 – 4 התאפיינו במשחק בו בכל פעם שווסברוק על הפרקט, ההפרש של הת'אנדר צומח. כאשר הוא יורד לנוח, ההפרש צונח.
לשמחתם של אוהדי הת'אנדר, ווסטברוק שיחק יותר מאשר נח,
ואחרי שההפרש ירד ל-3 נק' בלבד בתחילת הרבע האחרון, אחרי חזרתו של ווסטברוק ההפרש שוב טיפס (12 נק', 3 דקות לסיום), כאשר ההפרש בן ה-5 נק' של סיום המשחק, היה הכי קרוב של הפליקנס בדקות ההכרעה.
פול ג'ורג' (27 נק', 8 רב', 3 חטיפות) היה הקלע המוביל בשורות הת'אנדר במשחק.
דייויס (25 נק', 11 רב', 3 חטיפות, 2 גגות) היה המצטיין בשורות הפליקנס.

מינסוטה טימברוולבס (34-44) 97 – יוטה ג'אז (33-45) 121

וואו. In your face מינסוטה…

בקרב מיקום ישיר במערב, מינסוטה פתחה טוב יותר את המשחק, ולמרות סגל חסר (בנוסף לבאטלר, גם ג'ף טיג בחוץ), האמינה בכוחה לנצח.

ואז הגיע ריקי רוביו.

האקס המיתולוגי של הקבוצה, שבמפגשים הקודמים ביניהן לא זכה ליותר מדי כבוד, הזכיר שנקמה מוגשת קרה.
הרכז הספרדי הנפלא, שקולע העונה שיא קריירה של 12.8 נק' למשחק, כמעט והכפיל את תפוקתו הקבועה עם הצגה גדולה במהלכה קלע 2 נק', כולל 5 מ-6 מחוץ לקשת.

לאוהדי הטימברוולבס אפילו לא היה זמן לתהות למה הוא לא קלע ככה במדי קבוצתם, מכיוון שדונובן מיטצ'ל דאג לגרום להם לנזקים עם 21 נק' משלו באחוזים טובים (66.7%).

כמו כן, הכוח הבינלאומי של האורחת פעל בעוצמה כאשר ג'ונאס ג'רבקו תרם 13 נק' משוודיה, והאוסטרלי הצעיר בקבוצה, הלא הוא דנטה אקסום, המשיך להרשים עם 14 נק' מהספסל של הג'אז, שמסתמנת כקבוצה שלא מומלץ לפגוש בפלייאוף.
זה הספיק לניצחון חוץ ענק, ועלייה למקום ה-6 במערב.

את מינסוטה המאכזבת, שכנראה מתעקשת להסתבך לקראת העפלה היסטורית לאחר 13 שנה לפלייאוף, הובילו וויגינס וטאונס עם 23 ו-20 נק' בהתאמה.

דנבר נאגטס (35-42) 128 – מילווקי באקס (36-41) 125

המשחק של הלילה!

במשחק בין שתי קבוצות עם מאזן דומה ערב המחזור, שעסוקות כל אחת במאבקי מיקום במחוז שלה, דנבר הייתה זו שיצאה עם ה-W, וזה ממש לא היה קל.

פתיחת המשחק הייתה שייכת לאורחת, שעלתה ליתרון דו ספרתי מוקדם, ומשום מה החליטה להפסיק לשמור ברבע השני (20-41 לנאגטס) ונקלעה בעצמה לפיגור של 12 נק'.

אלא שלרבע השלישי הבאקס הגיעה אחוזת דיבוק, הגבילה את המארחת ל-16 נק' וקלעה 38 משלה בדרך ליתרון שיא של 18 נק' אי שם ברבע הרביעי.

דנבר, שידעה שהפסד משמעותו ככל הנראה סיום העונה שלה, נלחמה בחזרה עם כל מה שיש לה, אך מצאה את עצמה בפיגור 8 נק' עם דקה לסיום.

אז מה היא עשתה? נו, היה לכם ספוילר כבר בכותרת.
ג'אמל מארי הוריד ל-5 עם מהלך של סל ועבירה, יוקיץ' הוסיף 2 משלו, ומילווקי לא הצליחה לסגור עניין.
מארי חטף מסירת חוץ של כריס מידלטון בדרכו להשוות, אך ג'ייסון טרי הוותיק ביצע עליו עבירה ל-3 זריקות 2.8 לסיום המשחק.
הקנדי הנהדר עמד כמו גדול בלחץ, וקבר 3 זריקות עונשין כדי לכפות שוויון.

איבוד העשתונות ב-באקס (שאיבדה את יאניס 3:45 דק' לסיום לאחר שיצא בעבירות) המשיך עם עוד איבוד כדור, הפעם של בלדסו שדרך על הקו, ואפשר לניקולה יוקיץ הזדמנות להכריע את המשחק.
הכדור של יוקיץ אמנם הלך החוצה, אך הוא פיצה על כך בהארכה, כשסייע לקבוצתו להשיג ניצחון דרמטי, וזאת לאחר שג'בארי פארקר החמיץ ניסיון שלשה בסיום.

את המנצחת, שרחוקה כעת משחק אחד בלבד מניו אורלינס שבמקום השמיני, הובילו הג'וקר עם 35 נק' ו-13 ריב', מורי עם 27 נק' ו-7 אס', ומילסאפ עם 26 נק' ו-13 ריב'.
את המפסידה הובילו פארקר בערב גדול של 35 נק' מהספסל לצד 10 ריב', 31 נק' של בלדסו, ו-18 נק' בתוספת 12 קרשים של הגריק פריק.

גולדן סטייט ווריירס ( 21-56) 117 – פיניקס סאנס (58-19) 107

שעות ספורות לפני המשחק קיבלו הווריירס חדשות טובות מבית החולים, כשנודע שהנפילה המפחידה של פט מקאו הסתיימה בסופו של דבר החבלה בעצם ולא בנזק קבוע. מקאו יצא מבית החולים בסקרמנטו בכוחות עצמו, בהליכה, וייבדק שוב בהמשך.

"ללא ספק הדבר המפחיד ביותר שראיתי על מגרש כדורסל", אמר סטיב קר. להזכירכם, שחקן בעצמו בעבר עם קילומטראז' ארוך בעסק.

וברוח הזאת עלו הלוחמים לפרקט מול פיניקס האומללה חסרת דווין בוקר, וציפו לנופש קליל.

ואז הם קיבלו בראש. אבל רק במחצית הראשונה.

למעשה, 17 הנקודות של קווין דוראנט החלוד עדיין היו הדבר היחיד ששמר את המארחים בתמונה מול השמשות הצעירות והנלהבות, שהובילו כבר ב13, 31:44 באמצע הרבע השני, בדרך ליתרון מינימלי, 58:59 במחצית.

ברבע השלישי, כפי שקרה בעבר פעמים כה רבות, נפתחו ארובות השמיים באורקל ארינה. עד אמצע הרבע הסאנס עוד היו בתמונה, אבל בחציו השני איפס כוונות הקארי סאב, קווין קוק, צלף 11 נקודות, ויחד עם החשודים הרגילים, קליי, דוראנט וגרין, סגרו המקומיים על 18:36 ברבע, יתרון 17 ומשחק סגור. מ.ש.ל.

ברבע האחרון טיפס ההפרש ל20, 82:102, לפני שהווריירס הורידו את הכוכבים לספסל ונתנו לאורחים לצמצם. בסיום 107:117 לטובת גולדן סטייט, עם עוד משחק בדרך לפלייאוף.

קווין דוראנט עם 29, 11 ריב' ו8 אסיסטים היה שם בשביל האלופים, ולצידו תומפסון עם 19 וקווין קוק בתפקיד הצלע השלישית בהתקפה, עם 19 נק', 6 אס' ו4 ריבאונדים. גרין עם 13, 12 אס' ו6 ריב'. ג'ורדן בל עם 10 היה התרומה הממשית היחידה מהספסל.

 

בפיניקס ג'קסון וכריס עם 22 כ"א והאוס עם 16 מהספסל עשו מאמצים כנים. בנדר עם 14 ו10 ריב' שלח איתות למכבי ת"א, אני כאן כדי להישאר.

קבלו את קווין קוק מדבר במסיבת העיתונאים. בחור חמוד.

פורטלנד טרייל-בלייזרס (29-48) 113 – ממפיס דובים (56-21) 98

הבלייזרס הבטיחו רשמית את מקומם בפלייאוף, ולא פחות חשוב מכך שמרו על פער שלושת המשחקים מהספרס שבמקום הרביעי, וכל זאת בעזרת ניצחון קל על יריבת האימונים מממפיס.

כבר ברבע הראשון פתחו המארחים יתרון 15, ממנו חזרו הגריזליס במה שנראה כמו הפגנת רצון טוב רגעית למען משחק הכדורסל. במחצית זה היה 51:55 בלבד לטובת הבלייזרס, אבל זה היה סיום תרומתה של האורחת למשחק. רבע שלישי של 24:43 סגר עניין לטובת הלילארד בנד והשאיר את הרבע הרביעי למנוחה. בסיום 98:113 לטובת הבלייזרס.

לילארד עם 27, כולל 11-11 מרשימים מהקו, ולצידו מקולום עם 20 ואמינו וטרנר עם 17 לראש היו שם בשביל הבלייזרס. צמד הרכזים הוסיף 9 אסיסטים כ"א וטרנר 10 ריבאונדים עבור פורטלנד, שחסרה את אד דייויס, שנקע את הקרסול באימון.

בממפיס, ללא טייריק אוואנס שנעדר מסיבות אישיות ועם מארק גאסול הדואב עם 7 נק' ו5 ריב' ב20 דקות על הפרקט, שלח הרוקי דילון ברוקס קריצה רבת משמעות לדירוג השבועי של שנאן ידידנו, עם 28 נקודות מרשימות. סלדן עם 17 נשא את כליו.

לוס אנג'לס לייקרס (43-33) 83 – סקרמנטו קינגס (53-25) 84

שתי קבוצות חסרות עניין נפגשו בסטייפלס סנטר למשחק חסר חשיבות, שלא עניין אף אחד ונגמר עם 167 נקודות משותפות ובהפרש נקודה, אך ללא דרמה. המשמעות? בואו נסכם בזריזות קלעים ונעבור לקטע המוזיקלי של הבוקר.

את האורחים, שחגגו ניצחון אחרי ארבעה הפסדים רצופים, הוביל מהספסל הילד עם 19. צמד הרוקיז פוקס את בוגדנוביץ תרמו 15 ו14 בהתאמה, כשפוקס מוסיף גם 6 אסיסטים. 14-7 מהעונשין היו עדות למשחק העלוב.

רנדל עם 19 ופופ עם 16, אבל 6-0 מהשלוש, שיחקו (?) במדי הלייקרס.

 

לסיום, שיר שכבר שמענו בעבר, אבל תמיד נחמד לקבל קצת קצב קלאסי על הבוקר. אז קבלו את נינה סימון האלילה מבצעת את sinnerman. המלצה, תקשיבו למילים.

לפוסט הזה יש 91 תגובות

  1. הכל מתנקז לשני המשחקים של מינסוטה נגד דנבר שיהיו כמו מיני פליאוף אם מיני רוצה פליאוף. מבאס שצריך להגיע לזה כי הנאגטס בכושר טוב יותר ואני לא רואה מי יעצור אותם בהתקפה

  2. רק על מה שקורה לריקי רוביו ביוטה מגיע לקווין סניידר את תואר מאמן העונה.
    יש שלוש קבוצות ויוטה היא אחת מהן (לצד בוסטון והספרס) שלא משנה מי יעלה בליין אפ, האוהדים יקבלו שחקן תחרותי ותורם. הנה אפילו מדנטה אקסום עוד יצא משהו בטעות.

        1. לשפר קליעה לשחקן אחרי עשר שנים זה לא מדהים? אם סימונס ישפר את הקליעה שלו בעוד תשע שנים זה לא יפתיע?

          1. לא יודע, אבל זה קרה במשמרת שלו (וכמו שהאשך כתב, גם קצת לפניו), אז אני נותן לו את הקרדיט. יכול להיות קשור לאימוני קליעה, (סבירות נמוכה לדעתי, אחרי עשר שנים), ואולי הצליח להקנות לו בטחון, או ליצר עבורו מצבים נוחים. אבל תהא אשר תהא הסיבה, אני לא חושב שאפשר להניח שלצוות האימון לא הייתה תרומה לכך. שחקנים לא משתנים סתם כך ללא סיבה אחרי עשר שנים.

      1. חייב להזכיר שרוביו קלע נפלא באופן יציב כבר בישורת האחרונה של העונה שעברה.
        זאת הייתה שטות ענקית מצד הקצב לוותר עליו.

        1. א. נכון. החל מהאולסטאר של השנה שעברה, רוביו מציג את אותה יכולת קליעה שהוא הציג השנה (עונת שיא בקריירה שלו).

          ב. כאן נכנס עניין הטרמינולוגיה. ה-46.7% אפקטיבי של רוביו בעונה האחרונה, זה אולי שיא קריירה עבורו.
          אבל בין זה, לבין "קלע נפלא באופן יציב", יש פער לא קטן –
          גם לסאנס, הקבוצה עם האחוז האפקטיבי הגרוע בליגה, יש אחוז אפקטיבי גבוה משל רוביו (49.3% אפקטיבי לסאנס).

          חסרים לו משהו כמו 5.5% בשביל שיכול להרוויח את הסופרלטיבים שכותבים עליו לאחרונה.

          חסרים לו 3.5% בשביל שאפשר יהיה לכנותו קלע סביר.

          אולי בשנה הבאה…
          אני מחזיק לו אצבעות.

          1. נכון, אבל 2 גורמים עומדים לזכותו:

            1. השיפור הענק מבחינתו, מנגר במטבחו של שמעון לאיום מבחוץ שזורק וקולע.
            2. שאר הדברים שהוא מביא למגרש, הגנה ומסירה ואירגון ההתקפה, מה שהופך אותו בבת אחת מ"הלך הפלא נשאר הילד" לחבילה השלמה.

      1. יש סיכוי יותר גבוה שהתחושה שלך תתממש , המשחקים שנשארו לדנבר הרבה יותר קשים , היא תצטרך ככל הנראה לנצח את כולם כדי להגיע לפלייאוף.

        1. דנבר אם תנצח את מינסוטה פעמיים יכולה להרשות לעצמה להפסיד אחד אבל היא חייבת שזה לא יהיה המשחק בפורטלנד שמכריע בשבילה כי פורטלנד בדיביסיון שלה ובמקרה שהיא ומיניסוטה יהיו בשובר שיוויון (אם דנבר תנצח פעמיים הם יהיו ב2-2 ביניהן) אז המאזן בתוך הבית יכריע ואז (במידה ודנבר ניצחה גם את פורטלנד) המאזן הפנימי שלה יהיה טוב יותר ויהיה לה יתרון על מינסוטה.
          במידה ודנבר תנצח את מיני פעמיים אבל תפסיד לפורטלנד יהיה שיוויון בין השתיים גם בתוך הבית ואז מה שיכריע, לטובת מינסוטה זה המאזן בתוך הקונפרנס (של הזאבים טוב בהרבה)

  3. סיקור משולב ונהדר! הנתון על ווסטבורק די מדהים בעיניי, בקיצור שמישהו יגרום לו להבין כבר שהוא משתף את.האחרים זה נראה מצוין

  4. לדעתי מיותר לציין לגיימס הארדן היו 5 איבודים, הוא מאבד 4.3 למשחק

    אגב לכל מי שעדיין יש ספק, העונה של דוראנט ושל לברון יותר טובה משל הארדן
    ואם לא החמישה משחקים פחות שבהם דוראנט שיחק והחמישה משחקים שהעיפו אותו מהמשחק, דוראנט היה חייב להיות האמ וי פי.
    זורק בצורה משמעותית יותר יעיל מהארדן, שחקן התקפה, כן העונה, הרבה יותר טוב מהארדן
    במספרים :
    44 מהשדה 36 מהשלוש 53 אפקטיבי 86 מהקו 5.5 ריב 8.8 אס 1.8 חט
    51 מהשדה 43 מהשלוש 59 אפקטיבי 88 מהקו 6.8 ריב 5.4 אס 0.7 חט

    0.7 חס 4.3 איב 36.2 שימוש 9.8 נטרטינג 114.8-105
    1.9 חס 3.1 איב 29.6 שימוש 10.6 נטרטינג 116-106

    וההבדלים בהגנה לאומיים לחלוטין ואין צורך לדבר עליהם.
    אתם תגידו לי למי יש עונה יותר ואצל מי הסטטיסטיקה מנופחת מהשיטה של המאמן שלו.
    פרט חשוב מאוד שכולם מתעלמים ממנו, כריס פול עם הנט רדינג הכי טוב בליגה 13.4 ואריק גורדון עם 12.9
    הארדן עם יחס של אסיסטים לאיבודים של 2 כאשר כריס פול עם 3.5
    קלינט קפלה עם האחוז האפקטיבי מהשדה הכי גבוה בליגה 65.3
    אגב דוראנט רביעי בקצב עם 103.44, תוקף את הסל ולא מבלבל לי הביצים עם כדרורים משעממים
    הרייטינג ההתקפי הכי טוב בליגה הוא כמובן של כריס פול ושני לו דוראנט

    שוב כולם נופלים בפח של דאנטוני, הארדן שחקן התקפה מעל הממוצע ולא יותר שמקבל את הכדור כמעט 37 אחוז מהזמן כשהוא על המגרש ולא קולע אפילו 50 אחוז מהשדה, משחק ליד שחקן התקפה והגנה מטורף כמו כריס פול שמנצח לו המון משחקים , עצוב לי ששוב יבחרו ברכז של המאמן הזה באמ וי פי, מקווה שזו הפעם האחרונה.

    1. אני מאוד אוהב את כריס פול כשחקן. שנים אני נמנה על המגיבים שמגנים עליו.
      אבל –
      טוב ככל שיהיה, להביא טיעון שהארדן מצליח בזכות כריס פול, ולא להתייחס לכך שמסביב לדוראנט משחקים קרי, קליי, וגרין,
      זה קצת שומט את הקרקע מתחת לתגובה.
      (כריס פול שיחק השנה 54 משחקים. קרי 51)

      נקודה נוספת –
      אי אפשר לזקוף את האחוזים האפקטיביים של קפלה לחובתו של הארדן. לא לאור העובדה שרוב מוחלט מהנק' שלו הן מאסיסטים של הארדן.

      נקודה אחרונה –
      יש דרכים רבות לפרש שורה ארוכה של נתונים.
      אין דרך אחת אובייקטיבית.
      מה חשוב יותר?
      אסיסט? אחוז אפקטיבי? TS?
      זה לחלוטין תלוי בשיטת המשחק, זה תלוי בשחקנים בקבוצה.
      על מנת לפשט את הדיון, ישנם מספר נוסחאות שמוצאות ערך בודד שמאפשר השוואה בין שחקנים שונים.

      https://www.basketball-reference.com/leagues/NBA_2018_advanced.html

      PER , WS , BPM , VORP , בכולן להארדן ציון גבוה מלדוראנט (ולמעט ב-VORP, אז לברון מוביל, בכולן להארדן הנתון הטוב בליגה).

      1. לא מדויק. כשאתה מבצע את ההתאמה של PER לעמדה (VA/EWA) לברון מעל הארדן.
        מראש PER מאד בעייתי (פשוט כי בוקס סקור מסורתי מאד בעייתי).
        יש בו יתרון כי הוא השוואתי (גם בתוך עונה וגם בין עונות).
        בכל מקרה, כשאתה מתחיל להפעיל עליו מניפולציות כדי לחדד אותו, זה כבר לא ממש מובהק בין הארדן ללברון.
        נ.ב. אני חושב שהארדן צריך לזכות ב-MVP. נותן את דעתי לגבי השימוש בנתונים ולא לגבי השחקנים עצמם.

        1. ה-PER, אותה נוסחה של הולינגר, לא לוקח בחשבון עמדה של שחקן.
          במטריקס הזה, הארדן מוביל על לברון.

          הנוסחאות שלוקחות בחשבון את העמדה של השחקן, לטעמי, בעייתיות אפילו יותר מ-PER.
          בכדורסל של ימינו קשה למצוא את ההבדל בין ווסטברוק, להארדן, ללברון, לסימונס.
          הם אמורים היו להיות PG, SG , SF, SF ,
          אבל למעשה כולם מתפקדים כמנהלי משחק.

          אין בכלל ספק שבכל אותן נוסחאות, תמיד יהיו בעיות מובנות.
          אבל כאשר מנסים לנהל דיון על השוואת מדדים של שחקנים שונים, הם מאפשרים להתכנס לשורה מצומצמת יותר של נתונים.

          הפואנטה שלי בתגובה לעמירם –
          רוב מוחלט של אותן נוסחאות, נותן את היתרון להארדן על פני דוראנט.
          הפער בין הארדן ללברון, הוא כבר קטן יותר (ברמת המדדים. ברמת ההישגים, שם יש פער, שהוא לטעמי, בלתי מחיק).

      2. כל הססטיסטיקות המתקדמות שציינת מושפעות מזה שהכדור אצל הארדן 37 אחוז מהזמן.
        לא ציינתי שלדוראנט יש שחקנים מסביב כי זה ברור, כולם רק מציינים את זה אבל איכשהו כשזה מגיע השנה להארדן זה מרגיש מבחינת השיח כאילו לא משחק איתו אול אופיימר בשיאו, אחד הסנטרים הטובים בליגה והשחקן השישי הכי טוב העונה.
        ואגב אחוז אפקטיבי ואחוזים מהשדה לא ממש מושפעים משיטת המשחק, ג’יימס הארדן בעונה רגילה לחלוטין, אלה האחוזים שלו מהשדה כל הקריירה, כשהיו לו שתי עונות יותר טובות מהעונה הזאת מהשדה ו5 עונות יותר טובות מהשלוש.
        האחוזים שלו שקולים לחלוטין לממוצע בליגה, פרט לאחוזים מהעונשין.
        הוא הולך להיות האמ וי פי עם האחוז השלישי הכי נמוך מהשדה מ1965 כשהיחידים שהיו יותר גרועים ממנו הם אלן אייברסון וראסל ווסטברוק, כן גם לי זה הזוי.

        אני לא מדבר על הפלייאוף שבו הארדן יזרוק 2-4 פחות זריקות עונשין ויקלע עוד כמה אחוזים פחות מהשדה ואז יהיה שחקן שקולע פחות מהממוצע בליגה, כי אנחנו לא מדברים על הפלייאוף.
        העונה של הארדן ממוצעת לחלוטין מבחינת הכל פרט לכמות הניצחונות ואת ההבדל הזה הביא כריס פול, קפלה וגורדון.

        1. לא אמרתי שהארדן מצליח בזכות כריס פול, אמרתי שהרבה מהניצחונות הנוספים של יוסטון הם בזכות כריס פול, לדעתי העונה של הארדן היא העונה הרגילה שלו, והיא רגילה גם יחסית לעוד הרבה שחקנים, פשוט השנה הוא זורק יותר ומחזיק עוד יותר בכדור.
          תן ללילארד את דאנטוני ותהיה לו עונה טובה יותר.
          אנחנו שוב באשליה על ידי המאמן הרשע הזה.
          נכון, יכול להיות שהעונה הרגילה של הארדן שמה אותו בשיחה על האמויפי ויכול להיות שהתרגלתי אליו יותר מדי, אבל אפילו במבחן העין דוראנט ולברון בעונה יותר טובה ממנו.

          אגב שלא תתבלבל לרגע, לטעמי השחקן הכי טוב בליגה הוא סטף קארי ולא דוראנט או לברון וזה כן אמור להוריד מהעונה של דוראנט וכן יש לי אנטי למשחק של הארדן, זה פשוט לא כדורסל מעניין או מושך.
          ולטעמי האמויפי אמור לייצג את הכדורסל בליגה ואם הכדורסל בליגה זה ג’יימס הארדן אז יהיו הרבה פחות צופים, בדיוק כמו האולם של יוסטון.

        2. הכדורסל השתנה. האחוז מהשדה, הוא לא באמת רלוונטי. השאלה הרלוונטית היא כמה נק' שווה כל ניסיון קליעה (אחוז אפקטיבי), או עם כמה נק' הסתיים כל מהלך של ניסיון קליעה (TS% , שלוקח בחשבון את קו העונשין).
          האחוז האפקטיבי של הארדן (53.8%) הוא בסדר גמור, ועדיף על זה של לא מעט זוכי MVP.
          ה-TS% של הארדן (61.7%) הוא מצוין.

          לווסטברוק בעונה שעברה היה אחוז אפקטיבי ו-TS נמוך משל הארדן.
          לדרק רוז ב-2011, היה אחוז אפקטיבי, ו-TS נמוך משל הארדן.
          ללברון ב-09' היה אחוז אפקטיבי, ו-TS נמוך משל הארדן.
          לקובי בראיינט ב-08' היה אחוז אפקטיבי ו-TS נמוך משל הארדן.

          ב-4 מ-10 העונות האחרונות, לזוכה ב-MVP היה גם אחוז אפקטיבי, וגם TS, נמוך משל הארדן. לרוז ולווסטברוק, היו נתונים נמוכים בהרבה.

          כריס פול, להבדיל מסטפן קרי, הוא לא HOF בשיאו. הוא לא כזה כבר כמה שנים.
          מה שהוא כן זה אולסטאר מנוסה ולמוד קרבות, שהוסיף ליוסטון מימד שהיה חסר להם, מימד שבהחלט יכול להתברר כמרכיב שהיה חסר לאליפות.

          1. נראה מה יהיה בפלייאוף והאם ישרקו להארדן שריקות הזויות, וכמה הכדורסל השתנה.
            אני ממש מקווה בשביל יוסטון שבדקות האחרונות יתנו את הכדור לכריס פול ולא להארדן.

          2. טוב, לא טוב. או הדעה לגבי ה-MVP. הכי סובייקטיבי שיש,
            הדעה של כולנו לגיטימית באותה המידה.

            בדבר אחד אני מסכים אתך (חלקית) –
            קרי השחקן מספר 1 של גולדן סטייט.
            ולטעמי, אחד מ-3 השחקנים הדומיננטיים בליגה, לצד הארדן ולברון.

          3. כמה בולשיט. כריס פול אחלה שחקן אבל להגיד שהארדן ככה טוב בגללו? פשוט מגוחך. הקבוצה עם 62 נצחונות כשפול הפסיד מעל 20 משחקים, והקבוצה בנויה לחלוטין על קבלת ההחלטות של הארדן. זה שהקבוצה הופכת לכמעט בלתי עצירה עם פול, הארדן וקפלה ביחד? זה כן. כמה כיף שיש עוד אולסטאר לידך.
            סך הכל הארדן נותן עונה דומה מבחינת תפוקה ויעילות כמו שנתן בשתי העונות הקודמות שהיה צריך לזכות בmvp רק שהפעם הקבוצה גם מקום ראשון בליגה בהפרש גדול.
            אין mvp יותר ברור ומוצדק מזה, וזה אפילו לא קרוב. כל עכברי גולדן סטייט שישנו כל העונה עכשיו מתעוררים ויוצאים משנת החורף שלהם. אוהדים בלאי.

          4. עמירם לתת את הכדור לפול במקום הארדן זה הדבר הכי נוראי שיוסטון תוכל לעשות, לא סתם קוראים לו הלוזר-העליתי מחקרון קטן ושניהם נבחנו. לא כדאי לתת את הכדור לפול בלשון המעטה

  5. רוביו קולע
    ווסטברוק שולט בעצמו
    סימונס משתלט על משחקים
    טייל דורסי מככב בטבלאות

    אכן פעמי משיח

    תודה על הסיקור המשובח 🙂

  6. אחלה סיקור, תודה רבה.

    הזווית הספרסית

    א. נצחון חשוב, ולדעתי גם מפתיע, אבל קשה ללמוד ממנו על סדרת פלייאוף בין שתי הקבוצות, אם וכאשר תתקיים.

    ב. הרוטציה של הספרס, הידועה ברוחבה בדרך כלל, הצטמצמה במשחקים האחרונים. ברטנס ופורבס מקבלים דקות ספורות של גארבג' טיים, גאסול 10-15 דקות למשחק, מאנו פחות מ-20, וטוני גם מקבל מעט דקות וגם מצליח שלא להצליח בהן.

    ג. מי שכן משחק עושה בעיקר הגנה, למעט למרקוס וגיי. הלילה היה לילה טוב של פאטי ומורי, אבל בעית הקליעה עדיין בעוכרינו. צריך למצוא את הדרך לשלב את פורבס.

    ד. נשארו 5 משחקים – קליפרס בחוץ במחזור הקרוב, כשהם עדיין בתמונת הפלייאוף, לייקרס בחוץ, ואחר כך פורטלנד וסקרמנטו בבית, לפני ניו אורלינס בחוץ במחזור האחרון. קשה, קל, קשה, קל, קשה. לא רואה כאן חמישה נצחונות, כך שלא נשמור על רצף חמישים לעונה. לא קריטי. מניח ששלושה נצחונות יאפשרו לשמור על המקום הרביעי, אבל אין לדעת.

    1. הבעיה של הספרס, במיוחד ללא קוואי, שאין מישהו אמין שיתן נקודות מלבד אולדריג'.
      ברגע שאולדריג' מתעייף רואים שכל ההתקפה של הספרס תקועה. ואז הם עוברים להסתמך על הקליעות של מילס וגרין, שלא ממש יציבים השנה.

      1. מילס לא יציב. גרין יציב מאד – מחמיץ בעקביות ;-)… לכן לדעתי צריך למצוא את הדרך לשלב את פורבס. שתיים שלוש שלשות ברגעים החשובים יכולות לעשות את כל ההבדל בפלייאוף.

        1. היתרון של גרין זה ההגנה שלו. לפחות במשחקים האחרונים שיצא לי לראות הוא היה מצויין בצד האפור של המגרש.

          אני חושב שהבעיה של פורבס היא תסמונת העונה הראשונה אצל פופ, שפוט שחקנים צעירים לא מקבלים הרבה דקות (אלא אם מדובר בעילוי).
          הגיוני שמה שפופ רואה זה שכל מה שהוא נותן בהתקפה הוא מחזיר בהגנה…
          לפי מה שריאיתי מפורבס (ולא הרבה למען ההגינות) היא שמדובר באחלה שחקן אבל חסר לו הניסיון וההשתפשפות בליגה של הגדולים. מאמין שבעונה הבאה הוא יקבל יותר דקות ויראה יותר טוב. בליגת הקיץ הוא היה טוב מאוד.

          1. אצל פופ זה יותר מעונה אחת.
            להלן פורבס, שזו לו כבר העונה השנייה.
            (דרק ווייט אפילו לא נספר השנה)

  7. חלוקת המשחקים:

    ניב:
    הורנטס-סיקסרס
    ספרס-רוקטס
    בולס-וויזארדס
    קליפרס-פייסרס

    גיא:
    נטס-פיסטונס
    פליקנס-ת'אנדר

    רון:
    הוקס-מג'יק
    קאבלירס-מאבריקס
    טימברוולבס-ג'אז
    נאגטס-באקס

    דובי:
    ווריירס-סאנס
    טרייל בלייזרס-גריזליס
    לייקרס-קינגס

  8. הקינגס מנצחים משחקים שהם אמורים להפסיד, אבל באדי הילד מתפתח מהספסל לשחקן בקליבר של אולסטאר ופוקס מתפתח להיות קלאץ פלייר. שני דברים שיותר חשובים בעיניי מהמיקום בדראפט. מה עוד שבדראפט הזה אני מאד אוהב את 3 הבחירות הראשונות ואחר כך שחקנים שכרגע בעשיריה השניה כמו גאפורד ומוסה. אין לי בעיה שאם זה לא טופ 5 שהקינגס יעשו גם השנה טרייד דאון.

    1. הילד נותן הופעות טובות מהספסל של קבוצה חסרת שאיפות שמשחקת בלי לחץ. בין הרמה הנוכחית שלו לאולסטאר יש עדיין מרחק לעבור.

  9. תודה על הסיקור של ערב גדוש במשחקים!

    ויאללה, שיתחיל כבר הפלייאוף! בד״כ בחופשת פסח הפלייאוף מתחיל, ומכאן השיר – ״אביב הגיע, פלייאוף בא!״
    רק חבל שהשנה פסח הקדים, והפלייאוף לא..

  10. יצא לי לראות אתמול את שתי המועמדים ל-MVP,

    החשיבות של כריס פול לרוקטס היא אדירה,בלעדיו הם נראו כמו קבוצה שיצאה לחופשה מוקדמת בלי מנהיג אמיתי.

    1. עכשיו ברצינות, עם ניסיון לא להתייחס לכל ה'ידענים' שראו שניים וחצי משחקים כל העונה ועכשיו נותנים דיעות על מנהיגות וכדורסל.
      לגבי הספרס ומה שיוסטון יתמודדו איתו בפלייאוף זה הפיקנרול עם קפלה. אז אמנם אי אפשר להתייחס למשחק עצמו בו יוסטון שיחקו בהילוך ראשון, אבל הספרס עשו עבודה מצויינת בשיתוק של קפלה והתייחסות לפיקנרול הקטלני.
      דאנתוני יהיה חייב למצוא לזה פיתרון כי זה משהו שנראה לכל אורך הפלייאוף. קבוצות לא יתפתו לעזרה על הארדן עם המגן של קפלה ויסוגו לאחור לחכות לו ליד הטבעת עם ידיים למעלה, תוך סגירת נתיב המסירה לפינה.
      דווקא מול קבוצות כמו הספרס ויוטה שממושמעות ככה בהגנה הרוקטס יהיו חייבים לשחק בקצב מהיר בהרבה, אי אפשר לעשות את הפרובינג הרגיל של הארדן ופול ולחפש את הלבנה הרופפת, אלא לפעול מהר בשיטה הדאנטונית המסורתית, 7 שניות או פחות, לתקוף מהר ולהרים את הקצב בהגנה ובהתקפה, גם במחיר סלים קלים יחסית ליריבה אחרי לחץ על מוביל הכדור. תנו להם לנסות לנצח 125-120.
      הרוקטס יהיו חייבים לדעת לשנות את שיטת המשחק בהתאם ליריבות ולא לחשוב ששיטה אחת מתאימה מול כולן. יש להם את הכלים מבחינת חומר שחקנים. זה הרבה על דאנתוני וההכנה שלו למשחק, וגם על ההכנה המנטלית של השחקנים.
      אם מתכוונים לנוח על המגרש עד סוף העונה כמו שנראו מאז שקיבלו את יתרון הביתיות, אז עדיף שלא ישחקו, אם מתכוונים להתכונן לפלייאוף, אז שישחקו ברצינות.

      1. איזה יתרון יש להם מול הגולדנים? אין תחליף לאיכות ומנהיגות.
        זה יהיה מפתיע מאוד במידה והם יעופו מול קבוצה חלשה כמו ספרס או יוטה.

        1. כמו שאמרתי כל העונה, גולדן סטייט עדיין פייבוריטים ברורים. כמות הכישרון המצטבר שלהם גדולה בהרבה מכל קבוצה אחרת בליגה. אני בכלל בשוק שקמה קבוצה שמעזה להסתכל לה בלבן של העין, אבל יוסטון שמה עצמה במצב שבהחלט יש לה סיכוי. והיתרון היחסי שלהם הוא בספסל, ובכך שהיא יכולה להתמודד עם הגולדנים מבחינת קליעות ולהחזיק מעמד הגנתית.
          עדיין כל ניצחון שלהם יהיה הפתעה עצומה, אבל הקונספט הזה שאם לא זוכים באליפות זה כישלון, זו רק פריבילגיה\עול של קבוצה כמו גולדן סטייט.
          מבחינת יוסטון כישלון זה לא להגיע לגמר המערב, או להיכנע כמו שטיח לגולדן סטייט בגמר. כל מצב של מאבק הוגן, יהיה הצלחה גדולה ביחס למה שיש

  11. לעומת זאת הצורה שלברון ג'ימס משתף שחקנים בצורה אינטליגנטית לפני הפלייאוף היא מעוררת הערצה.

    שחקנים כמו אוסמן,קלדרון וגרין שלא היו מתאימים אפילו למכבי ת"א.

    1. היהירות הזאת במשפט: "שחקנים כמו אוסמן,קלדרון וגרין שלא היו מתאימים אפילו למכבי ת"א."..

      ומאיפה אתה יודע שהם לא היו מתאימים 'אפילו' למכבי ת"א?
      מעשרות שנותייך כמאמן? סקאוטר? חובב כדורסל?

      העיקר להקליד יהירות

  12. תודה על הסיקור המעולה.
    הספרס יושבים להארדן חזק חזק בראש, הוא עולה למשחקים מולם עם טיטול למבוגרים ובהפסקה מחליפים לו.

      1. ההנחיה של פופ למגינים מולו לשחק עם ידיים למעלה נותנת OK לשופטים לשרוק נורמלי ולהימנע משריקות מחויבות חוקה מטומטמת לתת לו את כל העאלק עבירות שלו.
        אני בטוח שהם אסירי תודה על כך ממש כמונו אוהדי הספורט.

    1. אם לוקחים בחשבון שלפני המשחק הלילה (משחק שלא השפיע בכלום על יוסטון, שכבר הבטיחו את המקום ה-1 בליגה),
      יוסטון ניצחו את כל 3 המפגשים הנוספים בין 2 הקבוצות העונה,
      כל הניצחונות בהפרש דו ספרתי,
      אז התגובה למה שכתבת צריכה להיות משהו כמו –
      "אז זהו, שלא."

      מה שכן נכון הוא שהספרס ישבו חזק על הארדן בכל 4 המשחקים בין הקבוצות העונה,
      כאשר הם מצליחים להחזיק אותו על "רק" 27 נק' למשחק (באחוזים בינוניים מינוס),
      וזה תוך הימור ששאר השחקנים לא יצליחו לנצל את תשומת הלב לה זוכה הארדן.

        1. אנחנו "זוכים" בבחירה מס' 3, ובוחרים בבאגלי, שמתברר שהוא למעשה ביסלי 2.0

          את ה-1 באפריל הזה צריך לשלוח לזיו…

  13. דאנטוני אחרי המשחק, :
    "That's why at the end of the year, you've got to be careful taking guys out and just resting them. Everybody wants rest, rest, rest. Well, they've got to play. Otherwise, we're going to lose the advantage of what you worked for for 80 games, and it's scary times for us. You've got to play. You've got to bring it, and you've got to bring it every day. We'll get it back."

    כדאי להקשיב לו, הוא מאמן עם ניסיון, הוא בטח יודע דבר או שניים על איך מצליחים בפוסטסיזן.
    אהה, בעצם, רגע..

    1. דאנטוני למד מהניסיון האישי שלו.

      תשאל את פופוביץ שבשיא היה נותן מנוחה לשחקנים שלו,
      זה עוד יותר לגיטימי כשסטיבן קר התחמן עושה רוטציות ומזייף פציעות בשביל המנוחה של השחקנים שלו.

      1. יכול להיות שמה שהוא אמר נכון, סתם הצחיק אותי.

        (אגב אם לא קראת, הוא דווקא אמר שהשחקנים שלו *לא* צריכים לנוח.
        אם אני לא טועה, הטענות נגדו כשהוא נכשל עם פיניקס בפלייאוף אחרי ששלט בעונה הרגילה היו שהוא שחק את הכוכבים שלו יותר מידי, בניגוד לפופוביץ וסן אנטוניו שנחו כל השנה והיו הרבה יותר חדים בפלייאוף)

  14. ‏עוד התקדמות בהחלמה של היווארד.

    ‎@PlayersTribune: ‏https://twitter.com/PlayersTribune/status/980795803521478656?s=09

    הוא עבר מריצה על מסילת אנטי-גרביטי לריצה על פרקט. זאת נקודת ציון חשובה בתהליך ההחלמה והיא אבן הפינה של המעבר לתרגול על הפרקט. בין אם זה ריצה, קפיצה, זריקה ותרגילים שקשורים לכדורסל

  15. TheSteinLine: The Charlotte @hornets have formally offered their GM post to Mitch Kupchak and are confident they can soon seal a deal with the longtime former Lakers executive, according to league sources.

    אני מבקש מאוהדי הלייקרס לא לצחוק ולגחך מול אוהדי ההורנטס, תודה ועמכם הסליחה.

להגיב על עידן עופר לבטל

סגירת תפריט