טרה יאנג: הגיע הזמן עבורי ללכת לדראפט ה-NBA – טרה יאנג ואנדרו ווז'נארובסקי/ תרגום Smiley

טרה יאנג: הגיע הזמן עבורי ללכת לדראפט ה-NBA

מרץ 21, 2018

מאמר מקורי: http://www.espn.com/nba/story/_/id/22838619/trae-young-come-enter-nba-draft

טרה יאנג כפי שסיפר לאנדרו ווז'נארובסקי

See the source image

כשהייתי צעיר יותר, אבא שלי ואני היינו נוסעים 30 דקות מנורמן לאוקלהומה סיטי ומחכים מחוץ לדלתות הברזל של הצ'יזפיק אנרג'י ארנה, אוחזים בכרטיסים העונתיים שלנו לת'אנדר ובריגוש ללמוד את הסודות של הסופרסטארים. תשעים דקות לפני הפתיחה, היינו צועדים למטה במדרגות, קרוב למגרש ומקבלים מושב בשורה הראשונה למשטרי האימון שלפני המשחק של השחקנים הטובים בעולם.

צפיתי בקווין דוראנט זורק על רגל אחת תוך כדי שהוא שומר על שיווי משקל, ואז משנה לרגל השנייה. צפיתי בקיירי ארווינג כותש בכדרור מצד לצד. סטיב נאש, מכופף את ברכיו עד למטה ואז מתרומם. דמיאן לילארד מכדרר במהירות מלאה, עוצר במקום ומתרומם לזריקה משלוש. רוטינת הזריקות של סטף קארי, כולל הזריקות הללו מרחוק והקליעות מקרוב בתוך אזור הצבע. וראסל ווסטברוק. תמיד צפיתי בראס.

אני התכוננתי במשך רוב חיי להצטרף ל-NBA, והזמן הזה הגיע עבורי עכשיו: לאחר עונה בלתי נשכחת באוניברסיטת אולהומה, אני שם את מועמדותי לדראפט ה-NBA ביוני, ואכנס כל כולי למרדף אחר קריירת כדורסל מקצוענית.

אבל לפני שאני מתקדם, אני מרגיש מחויב לעצור ולתת מבט אחורה. הסיפור שלי הוא על משפחה, סבא שלימד אותי לזרוק בחצר הקדמית של ביתו, אמא שללא שום היסוס האמינה בי, ואבא שטיפח, דחף ונתן לי השראה מעבר לחלומות הילדות. הסיפור שלי הוא על ילד בנורמן, אוקלהומה שהתאפשר עבורו להפוך למוכר בכל רחבי המדינה מבלי שבכלל יצטרך לעזוב את עיר מגוריו.

המאמן לון קרוגר והצוות שלו התחילו לגייס אותי בכיתה ט' בתיכון צפון נורמן, ובטחתי בו מהתחלה. יותר מכל, המאמן נורמן לימד אותי על יציבות, להתמודד עם הלחץ ועם נסיבות שונות ברוגע ובמחשבה צלולה. חברי קבוצתי באוניברסיטת אוקלהומה היו מדהימים. לפעמים, הם ספגו ביקורת שהייתה לא הוגנת. השמירות הכפולות והמשולשות שקבוצות יריבות שלחו אלי ששיחקתי באוקלהומה גרמו לי להיות קשוח יותר, חכם יותר ויותר נחוש כשחקן וכאדם.

מעולם בחלומותיי הפרועים ביותר לא חשבתי שאהפוך לנושא קבוע בטלוויזיה ובתכניות רדיו ארציות – שלא לדבר על להיות מוזכר על ידי העיתונאים המכובדים ביותר במדינה. קרוב לבית, אני אסיר תודה על הסיקור ההוגן שלי על ידי המדיה המקומית באוקלהומה, מהתיכון ודרך המכללה.

עולם הכדורסל למד כל מהלך שעשיתי, ואני גאה באיך שכל אחד מאיתנו – המאמנים שלי, חברי לקבוצה ואני – התמודדנו עם זה.

לפי שהגענו, אוקלהומה סיימה את העונה ב-11-20, ככה שאני גאה בהצלחה שהייתה לנו העונה. ניצחנו בהרבה משחקים גדולים והעפלנו לטורניר ה-NCAA. לעולם לא אתחרט על אף רגע שביליתי באוניברסיטת אוקלהומה, או על ההחלטה שלי להישאר בבית ולהפוך למתיישב (Sooner) לחיים.

בכל מקרה, אני אתחרט על כך שלא עזרתי לסונרס לזכות באליפות הארצית. תמיד רציתי לכבד את מורשתם של ווימן טיסדייל, בלייק גריפין ובאדי הילד, אגדות של אוניברסיטת אולהומה שהובילו את תכנית הכדורסל לעילית 8 ולפיינל פור. רציתי לקחת את הסונרס לאותו המרחק – כל הדרך עד לאליפות הארצית. כשבחרתי באוניברסיטת אוקלהומה, דמיינתי שיש לי יותר מהזדמנות אחת בטורניר ה-NCAA, אבל דברים השתנו והעונה הזו הפכה להיות ההזדמנות היחידה.

See the source image

בסוף, הייתי צריך לקחת החלטה שאני מאמין שהיא הטובה ביותר עבורי, אבל זה לא אומר שאני עושה זאת שלא בלב כבד, ללא שום חרטות שלא נזכה לרוץ שוב ביחד בעונה הבאה.

כילד במתנ"ס בנורמן, חלמתי על הזריקה שאני קולע כדי להוביל את הסונרס לאליפות הארצית. אבל חלמתי על ה-NBA בנוסף, משחק כנגד השחקנים הטובים ביותר בעולם, וזה הזמן עבורי. אני אף פעם לא אשכח את הבקרים עם אבי במתנ"ס, 5:30 בבוקר בבריכה, חדר המשקולות ולזרוק 100, 200 זריקות, לפני המקלחת וההתארגנות לבית הספר. לאחר האימון בתיכון ושיעורי הבית, הימים שלי גם כן הסתיימו במתנ"ס: עוד זריקות באולם הריק, עוד אימונים לפני שחוזרים הביתה וצופים במשחקי NBA עד שהולכים לישון.

עבורי, תמיד אהיה הבחור הרזה, תלמיד בגובה 1.88 מהמתנ"ס, מנסה לגרום לאנשים בוגרים לבחור בי במשחקים. זה לא תמיד היה קל. וזה מה שהניע אותי.

למעשה, זה הדבר המשותף למרבית קריירת הכדורסל שלי: התעלמות וזלזול. אני מבורך שהצלחתי להתקבל למשחק המקדונלדס אול-אמריקן ולשחק עבור קבוצת הנבחרים (select team) של נבחרת ארה"ב, אבל הישגים אלו תמיד נראו שמגיעים עם סימני שאלה או כוכבית. אף פעם לא הייתי זה שנתן קפיצה גדולה, מטביע, הילד הארוך והאתלטי שנראה כמו חלק בקשור לכוכב הכדורסל המסורתי. האמת נאמרה, אפילו לא נחשבתי לגארד עילית מכיתת הגיוס שלי למכללות.

אבל הייתי הילד שעבד ללא הפסקה, נשאר עד מאוחר באולם ושיחק עם 'קוף על הגב'. רציתי שיחשיבו אותי בין השחקנים הטובים. רציתי להיות שייך.

ועכשיו אני יודע ששוב יהיו ספקות כשאני מתכונן לדראפט. אני לא מתיימר להיות מוכן ל-NBA היום, אבל אני נחוש לעשות מה שתמיד עשיתי: להשקיע בעבודה ובהכנות לליגה ולאתגר המשמעותי שהליגה מציגה. אני הולך להתחיל להתאמן מיד עבור הדראפט, לבנות כוח בגופי, לחדד את כישוריי וללמוד מהטובים שבטובים.

בתוכי, יש עדיין כל כך הרבה מאותו ילד קטן שמחכה מחוץ לאולם בדאונטאון שאוקלהומה סיטי, מחכה שהדלתות יפתחו ויחשפו את הכוכבים על המגרש, מתכוננים לגדולה. הלילות הללו גרמו לי להתאהב עם התהליך של מימוש הפוטנציאל שלי כשחקן, וזה נהפך למקצוע במשרה מלאה עבורי. להתראות אוניברסיטת אוקלהומה, ושלום ל-NBA. כמו תמיד, אני מוכן להתחיל לעבוד.

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. תודה רבה סמיילי.

    לא ראיתי הרבה משחקים של אונ' אוקלהומה השנה, אבל במשחקים שראיתי יאנג נראה כמו שחקן ששווה בחירה טופ 10 בדראפט.
    אני מאמיו שהרוטינה שלו בגיל התיכונים היא אחת מנק' הזכות שציידי הכשרונות יציינו בדוחות שלהם לקראת הדראפט. אם באמת יש לו מוסר עבודה כל כך גבוה אין שום סיבה שהוא לא יצליח בליגה

  2. סמיילי שיחקת אותה בייבי.

    אני בונה על כמה רפי שכל והבנה בקרב המנג'רים של ה-NBA שישאירו אותו עבור פילי בדראפט למרות שיש לי הרגשה שהוא יבחר טופ 5.

    תרשמו פה, הוא הולך להיות אולסטאר לפחות (יקח לו שנתיים-שלוש ובתנאי שלא נופל במערב אחרת יקח לו יותר זמן) ומן הרגע הראשון הוא כבר יהיה שחקן טוב.

    אני אוהב שהוא בא אנדרדוג, זה מה שהניע את אייברסון, ראסל, קרי הארדן.

  3. לא להאמין כמה רחוק רוטינת אימונים רצינית יכולה לקחת אותך, גם אם אתה לא שופע כישרון ו/או כאריזמה.
    טל בן חיים שיחק ככה כמה שנים באנגליה.
    לא פלא שאין שחקנים טובים בארץ, וזאת מ 3 סיבות עיקריות:
    1. אין מתקנים ותכניות רציניות
    2. אין מאמנים
    3. הים קרוב

    תודה על התרגום סמיילי 🙂

  4. תודה רבה על התרגום. אני לא כזה אוהב את ז'אנר מאמרי הפרידה מהמכללה אחרי שנה אחת, זה לא שהבאת להם אליפות ושיחקת שם 4 שנים – סתם קיבלת מלגה לאיזה 20 משחקים בשביל להבחר בדראפט. קצת יותר מדי קיטש, גם במימדים אמריקאיים

    1. אצל טריי זה שונה. הוא נער מקומי שבחר בסונרס על פני מכללות אחרות. הוא נשאר באוקלהומה סיטי כעקרון. זו היתה הקבוצה שלו.

  5. טריי יאנג בחור עם מוסר עבודה גבוה. הוא יעבה את השרירים ויהפוך יותר אתלטי. אסור שיבחר מאחורי פוינט גארד ויקבר בבית קברות. בדיוק כמו לונזו הוא חייב מפתחות של קבוצה. אם לא בשנה הראשונה לפחות בשנייה – שלישית. אני מאמין שטריי של דצמבר ינואר היה תופעה חד פעמית שלא תחזור אבל גם העליבות שהפגין בפברואר ומרץ לא משקפת את מה שהוא. המוקים האחרונים נותנים לו מקומות 7-9. זה ריאלי וצודק ביחס לסיכון בלקיחתו. התקרה שלו גבוה בעיני מג'ארן ג'קסון, במבה, וונדל קרטר ואפילו קולין סקסטון אבל הרצפה שלו נמוכה משל חלקם (אם הוא פיזית לא משתפר והופך לשומר כה גרוע שלא ניתן להשאירו על המגרש)

  6. תודה רבה.

    בהתחלה זה קצת היה נשמע כאילו לברון כתב לו את הטקסט, אבל השתפר לקראת הסוף.
    שיהיה לו בהצלחה

  7. מעולה סמיילי, תודה. יאנג הוא סימן שאלה גדול שאם ידע להתאים את עצמו לליגה (סגנון משחק, פיזיות וכדו׳) יצליח להפוך לשחקן משמעותי.

  8. סוף סוף סיפור נורמלי מלא השראה על צעיר מוכשר ממשפחה אוהבת,תומכת, וטובה שהכל הלך נורמלי בשבילו ללא סמים, רציחות, ושינה ברחוב כהומלס

    1. הסטטיסטיקה שפורסמה בשנים האחרונות, נראה לי שגם אתה כתבת על זה פה, היא שיותר ויותר שחקנים מגיעים מבתים מהמעמד הבינוני. בדיוק כמו שהוא מספר, כדי לקדם היום שחקן, עדיף שתהיה מאחוריו משפחה תומכת. תמיד יהיו סיפורים על כאלה שעלו מהאשפתות, אבל פחות ופחות

  9. תודה רבה.
    מת על התרגומים שלך, בפרט על כמו זה שהם ממש רלוונטים להווה ולעתיד ולאו דווקא לעבר. כאן למשל יש מיקס נהדר בין עבר לעתיד.

    שאפו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט