מוק דראפט הופס 2018 גרסה 1.0/ יונתן גזלה

מוק דראפט הופס 2018 גרסה 1.0/ יונתן גזלה

במאמר ההכנה לעונת המוקים התייחסתי לסיבות ולקשיים בנסיון לנבא את עתידם של הנבחרים הצעירים. תוכלו לחזור ועיין בו כאן. במוק הזה ניסיתי לבצע התאמה לקבוצה בכל זאת כך שברור שהמיקומים עוד ישתנו רבות. בנוסף אתמקד בטופ 15 שלי ולא אמשיך לרשימה מלאה עד סוף הטורניר מכיוון שהטורניר משנה לא מעט לגבי שחקנים בסוף הסיבוב הראשון. בנוסף למרות שהליגה חיה באינטשים ופאונדים הימרתי חלק למטרים. יש מחשבוני המרה בגוגל למי שמתקשה.

אז בואו ונצלול לעניינים. עמעמו את האורות, תחזיקו אצבעות ותדמיינו לילה קיצי וקומישנר NBA אחד, קירח גבוה ומעט חייזרי, עולה לכיוון הפודיום עם חיוך נבוך של חתן בר מצווה רגע לפני דרשתו. ספק מנגינה ספק צלצול עם ניחוח רנסנסי מתנגן ברקע האולם המהדהד של הברקלי סנטר: "עם הבחירה הראשונה הממפיס גריזליס בוחרת ב…."

1. ממפיס גריזליס – דיאנדרה אייטון, אריזונה, C,  2.16 פרשמן. עם גוף של דיוויד רובינסון (2.16 עם מוטת ידיים של 2.26 על 250 פאונדס). אבל רגע, הרי לממפיס יש סנטר בשם מארק גאסול בן ה-33 שיש לו עוד כמה שנים לתת. למה לא להשלימו עם PF או שחקן שיצור מהכנף? אבל אז נזכרתי בחוק מספר 1 של בחירות מספר 1. מורידים את השחקן הכי טוב מהלוח ונותנים לשאר להסתדר. אבל מספיק על ממפיס…דיאנדרה אייטון הוא הסנטר ההתקפי הכי טוב שיצא מהמכללות בשנים האחרונות. והוא פרשמן בן 19.5. הוא הגיע למכללת אריזונה לאחר שכיכב בתיכון הילכרסט פרפ אקדמי שגם ממוקם לו באריזונה. אך אם הסאנס ימשיכו לא להפסיד מספיק אז יש סיכוי שאייטון יצא את גבולות אריזונה שנה הבאה לכיוון ממפיס טנסי. אייטון הוא הסיבה העיקרית שאריזונה ניצחה את Pac-12 ביתרון שני משחקים וסיימה את העונה הרגילה 24-7. הוא מסיים שנה אדירה עם ממוצעים של 19.9 נקודות ו 11.4 ריבאונדים ב-62% מהשדה ו-36% משלוש, ונבחר לשחקן השנה בקונפרנס שלו. מוטת ידיו (5"7) וגובה ההגעה של ידיו (3"9) פלוס ניתור ראשוני ושני מצוינים מאפשרים לו יכולת לחסום ולהפריע לכל זריקה וגם בדיוק כמו קארל טאונס לתקוף בעוצמה את הלוחות לריבאונד התקפה. אבל חוץ מנוכחות פיזית אדירה מדובר על אתלט פלואידי ובעל קורדינציה מופלאה שיכול לקלוע מכל נקודה בקשת ועם הזמן גם יוכל להתפתח לקלעי שלשות ברמת NBA עקב מכניקה טובה מאוד (82% מעונשין).היכולת שלו לסיים בצבע היא יוצאת דופן ולא נמצאו כמעט שומרים ברמת המכללות שהצליחו להאט אותו שם. בתחילת השנה היו המון סימני שאלה לגבי ההגנה שלו. אבל כיום הוא מגן משתפר ובעל מוטיבציה שמזיז את הרגליים היטב, קורא נתיבי מסירה ובקיצור קורא את הפרקט היטב. אצל שון מילר באריזונה פיתח הבנת משחק והפך למוסר מצוין שמוצא בעקביות את השחקנים החותכים או את הקלעים שנעים כשההגנה מתכווצת אליו. החולשה הבולטת שלו זה כרגע היצר התחרותי. נכון שאמרו אותו הדבר על סימונס וגם על שאק בזמנו, אבל לא תמיד משחק עם מנוע גבוה ויצר תחרותי. צריך לפעמים קריאת השכמה. אולי זה האופי 'השאנטי באנטי' מהבהמאס או שאולי זה קצת משעמם להיות Man Child, איש בן ילדים. דבר נוסף ששווה לשאול בראיונות לקראת הדראפט זה על הרצון אותו הביע באוזניי מילר לשחק בעמדת ה-PF. זו אחד הסיבות שמילר העלה אותו רבות בהרכב לצד דושן ריסאיץ', סנטר עב בשר, ונתן לו לשחק כסוג של PF מההיי פוסט. ההדחה המפתיעה בסיבוב הראשון לא תשנה לכאן או לכאן. אייטון ינאץ בטופ 3 של הדראפט הזה.

 

2. פיניקס סאנס – לוקה דונציץ', ריאל מדריד, SG/SF, 2.00 מ', בינ"ל. פיניקס צריכה רכז או סנטר, אז למה שילכו על לוקה דונצ'יץ' הסנסציה הסלובנית של ריאל? הסיבה פשוטה. כי יש להם מלא רכיבים טובים אך חסר להם דבק סופר-גלו שיחבר את הכל לכדי קבוצה אחת קוהרנטית ומגובשת. לוקה דונצ'יץ' לטוב או לרע, בדומה ללונזו בול, מדבר בשפה כדורסלית ברורה משלו. הקבוצות שלו מקבלות את טביעת האצבע שלו. קיטבג היכולות שלו מלא בכל טוב: הוא יודע לעלות לקליעה מכדרור או קאץ' אנד שוט (השנה נחלש באחוזים מבחוץ שווה לעקוב), הוא לוקח שחקנים רזים או נמוכים ממנו לפוסט אפים קטלניים, יש לו מגוון בלתי נגמר של זריקות סביב הטבעת ומהמיד ריינדג', הוא מוסר חד פעמי לגילו מכל הזוויות והמצבים, קלע עונשין טוב, יכול לזוז ולשחק ללא כדור (כמו שעשה עם דראגיץ' בנבחרת), ריבאונדר טוב ואתלט בינוני פלוס. הוא מסוגל להיות מגן קבוצתי טוב כמו לונזו בול בכך שישתמש בקריאת המשחק שלו כדי לחטוף כדורים ולהיכנס לראש ההתקפה שמנגד וגם הפיזיות שלו לא נופלת משחקני NBA רבים בטח לגילו. הוא שחקן קלאסי של רצפה גבוהה מכיוון שהוא לא תלוי ביכולת אחת שתעבוד עבורו. גם אם נגיד הקליעה לא תיכנס הוא יוכל לתרום בכל כך הרבה אופנים שזה יתבטא בטור הניצחונות. אז מה תעשה פיניקס איתו בהרכב? אולי תעשה מעשה פילי ותשתמש בו כפוינט גארד בפועל. לא בטוח שיסיים את הקריירה ככוכב של המחזור הזה אבל זו בחירה ראויה בהינתן כל הנתונים שהילד הזה שם מולינו בגיל כל כך צעיר.

3. אטלנטה הוקס – מוחמד (מו) במבה, טקסס, C, 2.13, פרשמן: במבה סיים את העונה הרגילה עם ממוצעים של 13.0 נקודות, 10.6 ריבאונדים ו -3.8 בלוקים ב -30.8 דקות למשחק, תוך כדי שהוא מציג את אחד המסגרות האנושיות הנדירות: 2.13 גובהו עם מוטת ידיים של, שימו לב, 2.36 ס"מ!!! (9"7). אני יודע שחלק זועקים כאן: "האשים תאביט". אך אולי הזעקה הנכונה היא "רודי גובר". כל המטריקסים המתקדמים מראים שחקן הגנה עצום שמשנה את כל המערך של קבוצתו ובעל אינסטינקט נהדר למיקום. מה עוד שהוא בעל מכניקה טובה סה"כ שעוד תשתפר עם סיכוי להגיע לקשת השלוש ב-NBA (קלע ב-28% משלוש ב-2 ניסיונות במכללות) עדיין אין לו משחק פוסט משובח או גו-טו מובס שיהפכו אותו לעוגן התקפי. אם יגיע להוקס למשל, רוב הסיכויים שינצלו אותו בכדי ליצור קו קדמי הגנתי מפחיד יחד עם ג'ון 'הבפטיסט' קולינס האתלטי (אך קצר ידיים). אבל לא מעט קבוצות אחרות גם חסרות את אותו תפקיד סותם הרחבות שיכול גם לשחרר זריקות פנויות בפיק אנד פופ. הוא לא מאוד אקספלוסיבי בקפיצה מהמקום כמו נגיד, אייטון. הוא גם יצטרך לשפר את ה'רוע' שלו, קריא, את האינטנסיביות, חמדנות ואגו שיש והיו לסותמי רחבות מפורסמים כמו מוטומבו, מורנינג וגובר שמשדרים ליריב: "גבר אם תכנס לרחבה הזאת שוב, אדאג שלא תוכל לצאת החוצה מהבית מרוב בושה…" ואני גם לא כאן למכור לכם שהוא הכישרון השלישי הכי טוב בדראפט הזה. ככל הנראה יבחר מאוחר יותר אם פורטר יראה שהשתקם בוודאות מהפציעה. בנוסף עמדות הפורוורד נראות מבטיחות באטלנטה עם פרינס וקולינס כך שיש לי תחושה שאטלנטה תלך לכיוון סנטר.

 

4. אורלנדו מג'יק – מייקל פורטר ג'וניור, מיזורי, SF/PF, 2.08, פרשמן: הוא היה אחד מהמועמדים הראשים להיבחר ראשון בדראפט עד אותם שתי חוליות בגב שנפגעו לאחר בדיוק 2 דקות אל תוך העונה. פורטר עבר ניתוח גב בנובמבר שגמר לו כמעט את כל עונת הפרשמן שלו. הוא חזר רק בשבוע שעבר בדיוק בזמן לתחילת הטורניר. במשחק הראשון הסיר חלודה עם 12 נקודות ו-8 ריבאונדים באחוזים רעים. הלילה במשחק הדחה נתן 16 נקודות אך עדיין נראה חלוד ולא גמיש מדיי. בתקופה הקרובה נראה האם הוא יחזור להיות אותה המפלצת שהיה בתיכון ניית'ן הייל באימונו של כוכב ה-NBA לשעבר של הבלייזרס, ברנדון רוי. אם יראה האטה עלול להחליק ולהדליק נורות אדומות אצל המנג'רים. אז מיהו פורטר ג'וניור? שחקן בגובה 2.08 עם מוטת ידיים של 2.13 שיכול לנוע בין עמדות 3 ל-4. הוא משחק כגארד מבחוץ פנימה ומחזיק בארסנל התקפי מאוד מרשים לגילו. יש לו קליעה רכה לשלוש מכדרור או מקאץ' אנד שוט, בעל שליטה מצוינת על גופו בכניסות לסל ומגוון סיומות מרשים. יכול לעלות מכדרור או מתפיסה וגם מסוגל לעלות מהמיד ריינג' במקרה הצורך. אתלט מצוין כשבריא. אחיו הצעיר ג'ונטה משחק יחד אתו במיזורי ופרץ חזק קדימה בהיעדרו עד למצב בו כנראה יבחר בסיבוב הראשון יחד אתו. מאוד חכם ומתסכל יריבות ביכולת שלו לשחק תחת שליטה ולסחוט עבירות ולדייק מהקו. החולשה העיקרית שלו ב-NBA עלול להיות הורדת כדור לרצפה מול מספרי 3 אתלטים. הוא יהיה חייב לשפר את השליטה כמו שעשה דוראנט או לשחק בעיקר כ-PF עם הפנים לסל. אם לא ירשים באימונים האישיים יתדרדר הרבה מקומות למטה. הנה סרטון מהתיכון (לפני הפציעה) כי כך אני כרגע רוצה לזכור אותו…

 

5. קליבלנד קבלירס (דרך ברוקלין) – מרווין באגלי, דיוק, PF, 2.11, פרשמן. הבחירה כאן כן תלוית קבוצה. באגלי גם עלול להיבחר ראשון בדראפט על ידי חלק מהקבוצות. הקאבס ספציפית צריכים סנטר ופליימייקר. אבל ישמחו לקבל גבוה איכותי עם פוטנציאל כוכבות. הקאבס במצב כזה ילכו על מרווין באגלי או ג'ארן ג'קסון. אופציה רדיקלית היא להסתכן בטריי יאנג כפוינט גארד (אך לפי מה שהראה בחודשיים האחרונים נטל ההוכחה עליו). אני מהמר שבסיטואציה כזו ילכו על באגלי. אני מודה שאני לא הכי אוהב את באגלי כפרוספקט NBA בכיר בניגוד למרבית הסקאוטים (יחסית לציפיות ממנו כן?). אבל אי אפשר להכחיש. הוא היה מרהיב בעונה הזו בדיוק – ממוצעים של 20.7 נקודות ו -11.2 ריבאונדים ב-60% מהשדה ו-37% מהשלוש (לא ניסה הרבה) זאת ב-33.0 דקות משחק. שחקן ה- ACC של השנה. ואסור חלילה לשכוח שבכל זאת הילד הזה רק עכשיו הפך לבן 19 וצעיר בכמעט שנה מבני מחזורו כמו שהיו פולץ ודווין בוקר בזמנם. אז הטוב שלו הוא לא פחות ממצוין: הוא משחק עם אנרגיה רבה כמעט תמיד, הוא טיפוס חיובי וממריץ (קצת נמאס לי מכל הפרצופים הרדומים והאדישים ב-NBA אני אוהב מורעלים). בעגה הסקווטית קוראים לזה מנוע. ויש לו מזה בשפע. הוא אתלטי וקפיצי בטירוף לגובהו וקטלני כשהוא הולך שמאלה. צעד ראשון מהיר יותר מרוב השחקנים בגודלו ובעל קורדינציה נהדרת. הג'אמפ הוק שלו ממרכז הצבע הוא קטלני וכך גם הכניסות שלו מצד אחד של הסל לצד השני. יש לו חבילת פלוטרים (זריקות צפות?) נהדרת כאשר הוא משתמש באורך והמהירות שלו כדי להתחמק מחוסמים. הטווח שלו לא רע בכלל והוא מרגיש די בנוח בתוך הקשת וגם מחוצה לו כשצריך. מאוד פלואידי בהובלת כדור במתפרצות ויכול לסיים או למסור בקלות. סה"כ מדובר על שחקן בוגר מאוד לגילו שתמיד משחק תחת שליטה, לא כופה את עצמו על המשחק  ולא מפסיק לנוע ללא כדור ולמצוא פרצות בהגנה. אבל… מוטת הידיים שלו לא נחשבת ארוכה לגובהו (2.14) ביחס לכל חדי הקרן שמככבים בליגה. והמהירות שלו תעזור לו ליצור יתרון עצום ב-NBA על חלק מהפוואר פורוורדים אך אני לא בטוח שיוכל לשחק הרבה בעמדת הסנטר או להפוך למגן צבע יעיל. בנוסף המכניקה שלו בזריקה טיפה מוזרה ולא עקבית. האחוז שלו מהעונשין טיפה מדאיג (63%). בנוסף לא ראיתי אותו מספיק במשחק עומד יוצר סלים בצורה יצירתית שמזכירה את הסקוררים ברמה הבאה ב-NBA (מעבר ל'אני חזק ומהיר ממך'). קראתי כמה דוחות סקאוטינג שהרימו דגל על הIQ שלו בהגנה. אני דווקא בקטע הזה יותר אופטימי. מדובר על נער צעיר שדילג על שנתו האחרונה בתיכון כדי להגיע למכללות. הוא עוד לא ניגב את החלב וכו'… רצון להגן יש לו אבל חשוב מכך הרצון ללמוד. האם מדובר כאן על סופר רול פלייר? או כוכב NBA? מוקדם מאוד לדעת. אני מתקשה לראות אותו כ-Sure thing. האם יגיע לקליבלנד פוסט לברון? או שיהפוך לרוקי הבכיר הראשון שלברון לוקח תחת חסותו.

 

6. סקרמנטו קינגס – מיקל ברידג'ס, מישגן סטייט, SF, 2.01, ג'וניור: וולאדי ניסה. הוא רצה איזה דונצ'יץ' פורטר או אייטון. אבל לילדים שלו יש יותר כבוד ממנו. הם קלאץ'. הם לא מוכנים להפוך לבדיחה של הליגה יותר ונלחמים בכל משחק שנותר. וכעת הקינגס בדילמה מהמקום ה-6. יש להם הרבה מרכיבים טובים לקבוצה מצוינת אך חסרים להם סטארים. פרי אייג'נטס ששיחקו במשחק האול סטאר השנה לא יגיעו לשם. יש שם כמה פרוספקטים שמחכים לפריצה הבאה לכוכבות (פוקס, ג'יילס, בוגי אולי הילד) אבל חסר להם שחקן כנף והם לא צריכים עוד פרוייקט גבוה או ילדון בן 19 חסר מושג בחדר ההלבשה. אז ברידג'ס הוא אומנם leap of faith בשלב שאתה משאיר את ג'ארן ג'קסו על הלוח. אבל אם אתה סקרמנטו אתה מחפש את קוואי ולא את איבקה. מיקל ברידג'ס הוא מנייה חמה. נכון, הוא ג'וניור. וכבר יהיה בן 22 בעונת הרוקי שלו. אך את הזמן ניצל נפלא, תודה רבה. הוא נצר לחבורה הווינרית האלופה של וילנובה 15-16, שיצרה גם את ג'וש הארט, קריס ג'נקינגס וג'יילן ברונסון (הרכז הנפלא אך פחות אתלטי שיוצא לדראפט השנה גם). והשחקן הכי טוב של קבוצה טופ 5 השנה. הוא החלום הרטוב של כל GM בעמדת ה-SF. בגובה של 2.01 עם מוטת ידיים ענקית של 2.15. אתלט מצויין וקפיצי בעל תנועה רוחבית מהירה וחדה. ידיים נהדרות שקולעות ב42% לשלוש בכמעט 6 ניסיונות. והכי חשוב הוא יסגור לך הגנתית את הכוכב של היריבה ויכול להחליף שמירות על 4 עמדות מצוין. הבעיה היא שהוא עדיין לא יוצר ברמה מאוד גבוהה. הוא עוד לא מוסר עילי והשליטה שלו בכדור מצריכה שיפור. אבל אם אתה GM שחתום על חוזה יקר, זה המקום שלך להרוויח את הלחם שלך בכבוד. גם ג'ורג' וקוואי לא צמחו ביום אחד. אולי לא תראה כגאון הדור אחרי עונת הרוקי שלו אבל עד העונה השלישית שלו אתה זה שתצחק אחרון. תשקיע מיליונים במאמנים אישיים ותהפוך את הבחור החיובי הזה למפלצת.

 

7. דאלאס מבריקס – ג'ארן ג'קסון, מישגן סטייט, 2.11, C/PF, פרשמן – ג'קסון כבר סומן כבחירת לוטו מימיו בתיכון. אבל ה-11"6 הזה הראה דברים במהלך עונת השנה הראשונה שלו שאולי הוא שווה הרבה יותר. יש לו סיכוי מאוד גבוה להשתחל לטופ 5 תלוי בקבוצה. הוא נכנס לטורניר ה-NCAA עם ממוצעים של 11.3 נקודות, 5.8 ריבאונדים ו -3.2 בלוקים תוך כדי הפגזה של 39.6% מ -3 נקודות בדקות מוגבלות בלבד ( 22 דקות למשחק בקבוצה עמוסה יחד עם מיילס ברידג'ס). אז גבוה חזק וסופר אתלטי שחוסם כל מה שזז אבל יכול גם להשחיל שלשות? אני לא מכיר הרבה שחקנים ב-NBA שעונים לקריטריון הזה כרגע. לי הוא מזכיר את איבקה הצעיר של OKC וזה ממש לא מעט. הוא יתבזבז בעמדת הסנטר. בעיניי הוא הרבה יותר עוצמתי כשהוא בא מבחוץ ופורץ פנימה או שהוא חותך לסל בפיק אנד רול. היכולת ההגנתית שלו בלבד שווה בחירה גבוהה. היד שלו רכה ומדויקת, אך סקאווטים מסויימים שקראתי מודאגים לגבי זריקתו השטוחה והמוזרה (ראו בסרטון) והאם זה יתורגם לשלוש מטווח NBA. החסרונות שלו הם גם היתרונות שלו. הוא בעל מוטיבציית יתר לעיתים קרובות ועושה עבירות טיפשיות. הוא גם עדיין אינו מוסר מוכשר החוצה ובתנועה. מאוד טוב בעיקר במסירה לגבוה נוסף או שחקן חותך שלידו. בדאלאס הוא פיתרון מאוד יעיל ליד האריסון בארנס ויכול להשלים את נוביצקי כסוג של צמד גבוהים שיכול לשחק פנימה והחוצה.

 

8. ניו יורק ניקס – קולין סקסטון, אלבמה, גארד, 1.92, פרשמן – זוג משחקים גדולים בטורניר ה- SEC העניק למוניטין של סקסטון בוסט נוסף בסוף העונה, בעוד המוניטין של טריי יאנג צונח מסטף קארי לסת' קארי (לא בדיחה שלי). הוא שחקן קלאסי לטורניר NCAA. שחקן שעף לכל עבר והרמזור שלו תמיד ירוק לכל זריקה שרק יחלום. זה נראה שיש לו bucket list של מובים שהוא רוצה להוציא לפועל עד סוף העונה וכל משחק הוא תוקע אחד. אך קבוצתו ממש לא נראית ממורמרת. היא מגובשת סביבו כאבירי המלך ארתור ומוכנים לשים גופם למען המטרה. הוא בעל גודל אידיאלי לעמדת הפוינט גארד בעל זריקה קטלנית למרות חיבתו לזריקות קשות ומבחר הזריקות שלו חייב ריסון כשיגיע לרמה הבאה. הוא שומר אתלטי במידה ניכרת, אך עדיין חסר משמעת שתפגע בו ברמה הבאה. הוא מהמר והרבה. בעיני הוא עלול להיות הבחירה הטובה ביותר בדראפט הבא בדיוק כמו דונובן מיצ'ל. הוא יצטרך את שני התנאים שמיצ'ל קיבל: מזל משמיים (פציעות של אקסום והוד) ומאמן בעל סבלנות ללמד אותו במקום להשבית אותו (חשוב לזכור שמיצ'ל החל את העונה נוראי). סקסטון הוא טיפוס שמתחיל להיות חסר בליגה האובר-קבוצתית של היום: הוא יוצר לעצמו זריקה מתי שהוא רוצה מכדרור ויכול גם לסדר לחבריו מצבים כאשר ההגנה מתמוטטת עליו. בנוסף, הוא גם ריבאונדר טוב עבור שחקן בגודל שלו. אז למה לא יבחר בטופ 5? כי הוא סיכון גדול כפוינט גארד של הפרנצ'ייז שלך. הוא עדיין לא משחק תחת שליטה וחסר לו את ה'רגש' הטבעי שיש לרכזים הטבעיים שיודעים להפעיל את חבריהם וגם יודעים להיות חלק מקבוצה. הוא ראסל ווסטברוק בלי הכישרון שיש לווסטברוק. לטורניר זה לפעמים אידיאלי מכיוון שמסורתית זה טורניר של גארדים, ריצות, באזר ביטרים ואדרנלין. עונות NBA הן אחרות. That said, הניקס פיספסו מיצ'ל אחד. אולי יתמזל מזלם לתקן.

 

9. שיקגו בולס – וונדל קרטר, דיוק, 2.08, C/PF, פרשמן:  שתי החטאים של וונדל קרטר זה שהוא שיחק ליד מרווין באגלי ששאב כדורים ושהוא לא מרווין באגלי ששאב את כל תשומת הלב. זה הספיק ל-13.8 נק' ב-56% עם 46% לשלוש (רק ניסיון אחד למשחק), עם 9.3 ריבאונדים 2 בלוקים וחטיפה. הוא 10"6 עם מוטת ידיים של 3"7 שנע יפה על המגרש. יש לו משחק פוסט אפ מגוון ונעים לעין מבית ספרו של גרג מונרו והוא מוסר טוב ממנו. הוא מקבל החלטות מצוין תחת לחץ ובעל אינסטינקט לא רע לגבי מתי לנתר לריבאונד התקפה ומתי לוותר. מגן מצוין ברמת המכללות אך כאן יש לי כמה ספקות. בזמן שהוא יכול להתפוצץ על הסל במשחק עומד, הוא לא הרבה לסיים חזק במתפרצות. הוא לא הרבה לרוץ ולקפוץ ולסיים כמו באגלי שזה כמעט נתון פתיחה כדי לפתוח בחמישייה כגבוה בליגה. אבל מה שאני כן אוהב בו זה את ה'רוע' האלוד סקולי שלו כגבוה. בהתקפה יש לו מובס כמו של ג'אליל אוקפור עם טאג' גיבסון אך הוא יכול להגיע לקו השלוש ולקבור אותם גם משם. בנוסף הוא מבטיח מהשניים הנ"ל בגלל יכולת המסירה שהוא מפגין בדיוק. מרווין באגלי חייב לא מעט מהסטטיסטיקה היפה שלו למסירות היפות ששחרר לו קרטר לצבע. הוא נראה כמו פרטנר משלים טוב ללורי מרקננן או כל גבוה אחר בעתיד. למרות מבנה הגוף האוקפורי שלו, ההגנה שלו נסמכת בעיקר על IQ גבוה וקריאות נבונות, ורחוקה מאוקפור כמרחק בין ליאור אליהו לליאור ארדיטי (ילדים תשלימו מויקיפדיה). אבל…ההגנה שלו ב-NBA כן עלולה להפוך לסימן שאלה בחילופים על הגארדים הזריזים של הליגה. אין לו בכל זאת את התנועה הרוחבית של באגלי ובכך הוא עלול להישרף בקלות על ידי הסילונים. אבל בצבע עצמו יוכל להגן מצוין גם ברמה הבאה בגלל חוש מיקום מצוין, IQ הגנתי, וידיים ארוכות וחזקות.

 

 

10. שארלוט הורנטס – מיילס ברידג'ס, מישגן סטייט, SF/PF, 2.01 סופמור. ברידג'ס מהעיירה המפורסמת פלינט במישגן (גם קוזמה גדל שם) היה בדרך להפוך לסופרסטאר בשנת הפרשמן שלו. הוא היה מעופף מהמם בגובה 6"6 (מאז צמח עוד אינטש אחד) עם מוטת ידיים של 8"6 עם משקל של 230 פאונדס. הוא שיחק בעונת הפרשמן שלו בעמדת הפאוור פורוורד והימם את כולם כשהטביע על ראשיהם של שומריו הגבוהים והחזקים ממנו וכשהם שקשקו ונתנו לו מטר הוא קבר עליהם שלשות בדיוק מכובד. למרות שהדראפט של שנה שעברה היה עמוס כל טוב, בסיבוב הראשון ברידג'ס הסתובב במוקים בין מקומות 10-13 כאשר לי היה ברור שהאימונים האישיים היו מרימים אותו גבוה יותר. היה דיבור על כך שהוא סוג של ג'בארי פארקר על ספידים… הוא אומנם קצת האט לקראת סוף השנה הראשונה, אך עדיין לא מעט גבות הורמו כאשר טום איזו, מאמנו המהולל (גם של דריימונד גרין) שכנעו להישאר עוד עונה אחת למרות שידע שג'ארן ג'קסון הבכיר ממנו מצטרף לעונת פרשמן לעמדת ה-PF/C ועלול לגנוב לו את הספוטלייט. מצד שני, מעז יצא מתוק מפני שהחשש של הסקאווטים בדראפט 2017 היה שברידג'ס התאהב בתפקיד ה-PF ויתקשה ב-NBA מכיוון שאין לו את מוטת הידיים המטורפת של דריימונד, ומאידך, הם לא היו בטוחים שהוא מספיק קליל רגליים לשחק בעמדת ה-SF וסימנו אותו כ'טווינר' (כלאיים). טום איזו החליט השנה להזיזו לעמדת ה-SF ולהפכו לווינג מין המניין, צעד שלטווח הקצר לא עזר למספריו להשתפר ולעיניים לא זהירות לחשוב שהוא דרך במקום (סטטיסטית זה נכון). ברידג'ס ידע השנה שלא יוכל לבלות הרבה ברחבות ויצטרך להמציא את עצמו מחדש כשחקן כנף. אך לטווח הארוך צעד זה עלול להציל לו את הקריירה המקצוענית ואולי לתת לו צ'אנס לנסות ולהפוך לכוכב NBA או במינימום שחקן אימפקט גבוה בליגה. זה אומנם לא היה תהליך פשוט אך ניתן לומר שעשה הרבה צעדים חשובים בכיוון שיאפשרו לו ב-NBA להפוך לכולבו (יכול לנוע בין העמדות) ולא כלאיים (תקוע בין עמדות). בנוסף הווינג השמאלי הזה קולע מהקו השנה בקרוב ל-88%  ו-37% מ-3 ב-5.5 זריקות במשחק.

 

11. לוס אנג'לס קליפרס (דרך דיטרויט) – טריי יאנג, אוקלהומה סונרס, PG, 1.88, פרשמן. לפני חודשיים הוא היה הסטאר הגדול ביותר שכדורסל המכללות ראה מפרשמן. הוא פיזר אבקת קסמים וגרם ללא מעט גיקים של אנליטיקס לזקפות מקצועיות. הוא קלע מכל מקום מרגע שעבר את החצי, גם בעליה מכדרור וגם בקאץ' אנד שוט, הוא נראה כמו אמן פיק אנד רול שידע להשחיל את כל סוגי המסירות לחבריו המתגלגלים או העומדים בפינות ובמקרה שקיבל מרחב חדירה ידע להגיע קרוב לסל, לסחוט עבירות ולדייק מהקו באחוזים סופר גבוהים. כיום, חודשיים אחר כך, הוא כוכב בלתי יציב ובלתי יעיל של מכללה שסיימה את העונה 2-9 והודחה במשחקה הראשון בטורניר. תומכיו מתעקשים שאין פרשמן ביקום שיכל להשיג יותר עם חברים כאלה לקבוצה ועצם ההגעה לטורניר זה סוג של נס (ושחיטות של הועדה המסדרת של ה-NCAA כי אוקלהומה סטייט היריבה לא קיבלה מקום למרות שלפי כל הקריטריונים הייתה טובה בהרבה). אפילו לקולין סקסטון מאלבמה שנאלץ לסחוב את קבוצתו יש כמה שחקנים שיכולים לתת לו יד בטח בהגנה אך גם בהתקפה. יאנג נאלץ לילה, לילה להיאבק בשמירות פיזיות וקשות עם עזרה מכל כיוון שהכריחו אותו למסור לחבריו הבינוניים מינוס. אך אלו שבתחילת השנה עוד פגעו רק פישלו עוד יותר ואילצו את יאנג לנסות בכוח. ב-NBA לא יאלץ להתמודד עם אותו תשומת הלב. בנוסף גופו עוד לא סיים את המעבר מנערות לבגרות. הוא עוד יוסיף מאסת שריר ועוצמה רבה וחסרונותיו יעומעמו עד לרמה הבאה. או שאולי לא? הוא 1.88 מ' 'קצר' ללא ניתור משמעותי שהתקשה לסיים במכללות. נניח שמאסה נוספת תאפשר לא כניסה לגוף של שומרו. זה עדיין יקשה עליו להגיע לטבעת. הוא יאלץ להסתפק רק בפלוטרים באחוזים נמוכים. לא בטוח שיזכה לקבל את אותו הכבוד מהזברות המקצועניות שקיבל מהמשרוקיות של המכללות. אף על פי כן, הקיטבק של טריי יאנג עדיין מלא בכל כך הרבה חיובי שאם יתדרדר למקום 11 יהיה פשע לא לבחור בו. הרצפה נמוכה (סיכוי ממשי לבאסט) אך התקרה גם מאוד גבוהה כי מה שיש לו קשה מאוד ללמד.

 

12. פילדלפיה (דרך הלייקרס) – שי גילג'יס-אלכסנדר: זו בחירה נטו בעבור הסיקסרס. ישנם שחקנים טובים ממנו אך לא בעמדות שהסיקסרס צריכים. התלבטתי בינו ובין פרוייקט אתלטי בשם לוני ווקר ממיאמי אך לפילי יש מספיק פרוייקטים על הצלחת ולכן שווה לכם לנסות את אלכסנדר. לאיש בעל השם הארוך מדי יש את כל הכלים הפיזיים שאתה מחפש בגארד NBA: גובה טוב (1.98), אורך ידיים בלתי נגמר (2.14) וזריזות ואפילו קפיציות לא רעה ("32 ורטיקל). מראה שליטת גוף טובה בכניסות לסל ויש לו אורך כדי לסיים את הנתיב החדירה מאותו הצד מעל ידיהם המושטות של הגבוהים או להסתובב לאמצע. יכול עקב גובהו לראות מצויין את המגרש ולמסור מסירות יעילות מאוד לפינות או אל תוך הצבע. הוא גם מחפש למסור (לעיתים יותר מידי) על חשבון הזריקה שלו וחסר את האגו שכוכב לעיתים צריך. הקליעה שלו עוד בשיפור אך אני מאמין בה. היו לא מעט שהשוו אותו למייקל קארטר ווילאמס בגלל חוסר הרצון שלו לזרוק לשלוש ובגלל האורך שלו. אז אלכסנדר קולע 82% מעונשין ו-39% משלוש אבל רק עם 1.5 נסיונות למשחק (השחרור שלו מעט איטי). הוא כרגע מזכיר לי יותר את שון לוינגסטון הצעיר יותר מאשר את MCW. וזה ממש לא דבר רע. אני יודע שהמוק הזה ממש נדיב עם אלכסנדר ושם אותו מעל קווין נוקס ולוני ווקר ויש מצב ששניהם יהיו טובים ממנו. אך פילי צריכה הפעם שחקן עם רצפה גבוהה שיכול לתרום בהגנה בעמדת הגארד אולי אפילו מהספסל וגם לא מתבייש לנהל פיק אנד רול כשסימונס בחוץ או סגור היטב. אם אני סנגורו אסיים בכך שסטטיסטית רוב הפרוספקטים שקאוץ' קאל הוציא מקנטאקי הצדיקו את הבחירה שלהם ביחס לציפיות. כך שאם קאל מאמין בו אז גם אני. אם פילי תבחר במקום אחר כך גם אלכסנדר יפול איתה.

 

13. דנבר נאגטס – לוני ווקר, מיאמי, SG, 1.94, פרשמן. דנבר חייבת הגנה. ג'מאל מורי הוא גארד מחונן בהתקפה אבל חור הגנתי קשה. יוקיץ' פלוס מורי זו כבר גבינה שווצרית. זה מספיק להתקפה מרהיבה אך ההגנה זו עונה שנייה כנראה תעלה לה במקום בפלייאוף. ההחתמה של מילסאפ הייתה טעות מהרבה סיבות. אבל זה לפוסט אחר… הנאגטס צריכים להמר כאן על אפסייד גבוהה בעמדות הגארד והגבוהים בהגנה. באופציית הגבוהים יש את הסופמור הגבוה האתלטי רוברט וילאמס שלא אהב את מיקומו במוקים של שנה שעברה ונשאר עוד שנה (עליו בהמשך). אבל אני אסתכן בטאלנט יותר 'נע' בשם לוני ווקר. ווקר הוא אתלט עם גוף מושלם לעמדות הגארד. 4"6 עם מוטת ידיים של 11"6 (כמו מיצ'ל) עם אקסקלוסיביות ושליטה בכדור ואפילו מכניקת זריקה נהדרת לפי הספר. הוא חזק יותר מרוב בני גילו ויכול לסיים בצבע בעוצמה גם כאשר סופג מגע משומרו או מגבוהים. הוא נע נהדר ללא כדור כשיוצא מחסימות. הוא גם שומר נהדר עם הרגליים ומראה שם הרבה פוטנציאל. הבעיה כרגע היא עם ה'רגש' למשחק. הוא לא יודע תמיד לבחור את זריקותיו (מתי כן ומתי לא). הוא מוותר על זריקות טובות ולוקח קשות. הוא לעיתים נעלם מהמשחק, או לא משחק בקצב הנכון. הוא יהיה חייב ללמוד להאט לפעמים ולשלוט בקצב המשחק. הוא ספג הרגלים רעים לאורך הדרך. אני מאמין שדנבר יהיה מקום נהדר לפיתוח שלו כי הם סוג של בית ספר לגארדים ווינגים. אם יגיע לקבוצה שלא תלמד אותו, אז יקבל צ'אנסים, יכשל ויתווסף לערמת הכישרונות הלא מנוצלים בארכיון הליגה.

 

14. לוס אנג'לס קליפרס – קווין נוקס , קנטאקי, SF/PF, 2.06, פרשמן: אחד הפרוספקטים הכי מעניינים מהדראפט הזה. לפי החודש האחרון הוא אמור להיבחר לפחות 4-5 מקומות גבוה יותר. הוא בגובה מצוין עם גוף NBA אדיאלי לקומבו פורוורד (9"6 על מוטת ידיים של 0"7 ומשקל של 215 פאונדס). הקליעה שלו נראת לעין רכה כמו חמאה והוא לא מתבייש לשחרר אותה. מבחר הזריקות ששלו עדיין בעייתי ובקנטאקי השנה חסרים סקוררים דומיננטיים. בטורניר הקונפרנץ' הממוצע שלו קפץ מ-15 נק' למשחק ל-19.8 אך האחוזים שלו עדיין נמוכים (44% מהשדה ו-34% לשלוש). אני חושב שב-NBA אם יחל את הקריירה כשחקן קאץ' אנד שוט שלא צריך ליצור זריקות (כמו שג'ייסון טייטום החל את העונה) זה יעשה טוב למשחקו. הוא חזק מספיק לשחק גם PF אך עמדת ה-SF תרגיש לו יותר טבעית ב-NBA בגלל סגנון משחקו. אין לו שום בעייה להוריד כדור לרצפה ולהתרומם להטבעות עוצמתיות. גם הוא כמו חברו לקבוצה גילג'יס-אלכסנדר, עוד צעיר ביחס לבני מחזורו ולקח לקאוץ' קאל לפחות 3 חודשים להבין איך לשחק עם החברה האלה. הסטטיסטיקה שלו נפגעה מכך מאוד ולכן המספרים הכוללים שלו נראים פחות טוב משל פרוספקטים בכירים אחרים. מה שמייחד את נוקס לעומת שחקני 3&D רגילים זה היכולת להוריד כדור ולהסתער לסל. יש לו יכולת לשנות כיוונים ולקלוע משלוש, מיד ריינג' או באזור הסל. הוא אתלט מאוד פלואידי ושוטף את המגרש בטבעיות שמזכירה את ג'בארי פארקר. חייב לשפר את השליטה בכדור אם ירצה להפוך לווינג יוצר אמיתי ב-NBA וחייב לשפר את יכולת קבלת ההחלטות שלו. אני אוהב את הפוטנציאל שלו ויש לי הרגשה שיעבור כמה פרוספקטים עד המוק הבא.

 

15. פיניקס סאנס (דרך מילווקי) – דניאל גטפורד, ארקנסו, C, 2.11, פרשמן. בחירת אפסייד מעניינת. למדתי על השחקן הזה מזיו שלנו והתחלתי לעקוב אחריו יותר מקרוב. אם זו אכן הבחירה של הסאנס הם יוכלו להמר כאן מכיוון שזו הבחירה השנייה שלהם ובמקומות 13-20 אם אין רול פלייר שיושב לך בול על תפקיד Swing for the fences (לך על כל הקופה…). כך עשו סקרמנטו שנה שעברה עם הארי ג'יילס. יש לגטפורד הרבה חסרונות שנמנה תכף… אבל אתלטים בגובהו שמנתרים לשמיים ורצים כמו איילות עדיין לא צומחים על העצים. הידיים שלו נהדרות בתפיסת כדורים והוא מסיים נהדר בצבע. הוא משחק עם אנרגיה נהדרת והיה בתהליך שיפור תמידי ככל שהעונה התקדמה. בנוסף לדאנקים וההמראות לכיוון קרש הסל הוא גם חסם נהדר והפך לשחקן מטרה יעיל בפוסט אפים. מכיוון שבילה לא מעט ליד הסל ניצל את הקפיציות לריבאונדים בהתקפה. הבעייה שלו היא בזריקה. היא לעיתים צוללת מחצי מרחק אך אין לו עדיין טווח רחוק יותר. הוא עול לקבוצתו מעונשין וקולע 52% משם (עונשין גם מנבא פוטנציאל להפוך לקלע יציב…) . בצד השני של המגרש עדיין לא למד כיצד להישמר מעבירות ומכיוון שכך לא הצליח להישאר מעבר ל-26 דקות למשחק. עדיין לבחירה 15 שווה לקחת סיכון במיוחד לקבוצה כמו הסאנס שעמוסים בכנפיים ויכולים לנצל סנטר צעיר ואתלטי.

 

John

כותב כשזה בוער בעצמותיי או כשעונת הדראפט בעיצומה

לפוסט הזה יש 81 תגובות

  1. אחלה אני מקווה שטריי יאנג ישאר לפילי על הלוח. ריד מיי ליפס הוא יהיה מהשחקנים הטובים בדראפט הזה. לצערי הוא יבחר מקומות 6 עד 8. שאני אומר בין הטובים זה אומר טופ 4 מהדראפט הזה לפחות בסוף הקריירה. נכון הוא תלוי קבוצה גם ומאמן אבל יהיה בסדר. הוא עולה עשרות מונים על מיילס בריגס ועל מוחמד במבה שבמקרה הטוב יהיה האשים תאביט קצת יותר טוב ובמקרה הגרוע האשים תאביט. סתם גבוה בלי טכניקה תמיד סיכון.

    1. טריי יאנג הוא סיכון אדיר אני לא רואה אותו ואני מקווה שאני טועה מצליח להמיר את היכולת לNBA (קצר לא אתלטי, בליגה שהגארדים בה נהים רק יותר אתלטים וארוכים), ההשוואה לסטף קארי לעולם לא הייתה נכונה או אפילו קרובה (פעם אחת הוא לא הציג את מה שסטפן יודע לעשות בלי הכדור) פרט לטווח ולשחרור המהיר לא דומים.

      גון לגבי הטור פשוט מדהים אני קראתי בשקיקה כל מילה, אני לא מסכים עם סדר הבחירות ב5 הפותחת, לגבי אייטון הוא מדהים אני לגמרי על העגלה שלו ההגנה עדיין סימן שאלה מבחינתי (היא בטוח יותר טובה מזו של טאונס), אני לא רוצה שיגיע לממפיס הוא צריך גארד שידע להפעיל אותו כמו שצריך, ולהראות מה הוא שווה התקרה שלו בשמיים ואני לגמרי עליה.

      לגבי דונציץ לבחור אותו בבחירה השנייה שווה פיטורים יכול להיות שהוא יהיה כוכב (רוב הסיכויים שלא), הוא גבר בגוף של ילד ההתפתחות שלו תתקע (הוא עדיין יהיה שחקן טוב) אבל בבחירה השנייה אתה חייב לקחת את השחקן עם התקרה הגבוהה ביותר והוא ממש לא השחקן הזה.

      גארן גקסון רק 7? בטוח כמעט ב100 אחוז שיכנס לטוף 5, אני הרבה יותר מתרשם ממנו מאשר ממוחמד באמבא שגם לא שווה בחירה שלישית בטח עם הכישורים הלא קיימים בהתקפה והדבר הלא פחות גרוע זה הרגש למשחק שחסר לו, הוא חייב להתבשל הרבה.

      1. הוא לא יה קרי אבל בארון דיוויס/מונטה אליס משופרים זה אולסטאר והוא יהיה אולסטאר וקלעי אדיר. הוא מספיק מהיר עם כדרור נהדר וקליעה.

        דונציץ יהיה גלינארי-זה הרמה שלו וזה חתיכת שחקן. הוא טופ 5 בפוטנציאל מהדראפט הזה.

        תרשמו מה שאני אומר דיאנדרה אייטון יהיה ביי פר השחקן הכי טוב מהדראפט הזה, תוך2-3 שנים הוא סנטר טופ 3 בליגה הזאת לפחות (אחרי דיויס ואמביד). הוא גם יהיה בחירה 1 בכל מצב.

        האפסייד הכי גדול שייך למייקל פורטר, השאלה זה איך יחזור מהפציעה שלו, הוא פוטנציאל סופרסטאר יחד עם אייטון אם הפציעה לא מגבילה אותו.

        1. בארון דיוויס ואליס היו אתלטים עליוניים יוצאי דופן. טריי כן הראה יכולת לנוע מהר מאוד ולשנות כיוון. השחקן שהוא הכי קרוב אליו בעיני מבחינה אתלטית זה טוני פרקר (לא במהירות. פרקר היה סילון מטורף כשהיה בגילו). אני מסכים לחלוטין שהוא הפך מאוברייטד לאנדרייטד. היציאה המוקדמת תעשה לו טוב. יש לו עכשיו כמה חודשים טובים לעבוד על גופו ומשחקו. לבחור יש IQ כדורסלני גבוה. בסונרס לא יכל להרשות לעצמו לשחק בלי הכדור אך במקרים שכן הוא הראה יכולת לחתוך ולצאת מחסימות. ההבדל בן 6 הקבוצות שויתרו על קארי ב2009 להשנה זה שאז היה להם 3 שנים של הוכחות כולל 2 ריצות אל תוך הטורניר. לטריי יש חודש נובמבר מצויין, חודש דצמבר כאולי שחקן המכללות המרשים בכל הזמנים, חודש ינואר חזרה למציאות וחודשים פברואר ומרץ של שחקן שהוא הצל של עצמו. עכשיו כל GM צריך להחליט מי מהם הוא טריי יאנג האמיתי.

          מייקל פורטר יצטרך להפוך מפרוספקט שמתחבא ומחזרים אחריו (מאלה שלא מגיעים לקומביינים ורק לאימונים סלקטיביים) לאחד שצריך להוכיח שהוא חזר לעצמו. המייקל פורטר שראינו השבוע שווה אולי סוף סיבוב ראשון. זה של שנת הסניור בתיכון הוא בחירה שנייה מובהקת. הרבה צוותים רפואיים ישבו ויבחנו כל פרט בתיקו והוא יעבור הרבה בדיקות לפני שמישהי תשים את הצ'יפים עליו.

        2. לקחת את טריי יאנג והשוות לשני עילואים אתלטים כמו מונטה אליס והארון דיוויס (אולי יאנג מנצח אותם בתחרות קליעות).

          לקחת את דונציץ' שהוא גארד והשוות לגלינארי שמשחק בעמדות 3-4 וסגנון המשחק של שניהם שונה לחלוטין.

      2. יש בממפיס רכז בשם מייק קונלי. אייטון יכול לשחק יחד עם גאסול מכיוון ששניהם מוסרים ושניהם יכולים לשחק בחוץ. גאסול בעונה מזעזעת אבל רק בשנה הבאה נדע אם זה תחילת הסוף או שנת שבתון (שביזות).

        דונצ'יץ יבחר למרות האתלטיות הסבירה (אגב היא לא רעה אבל לא עליונה כמו הכוכבים בעמדה שלו). ההיתרון שלו זה המוח שלו. בדיוק כמו לונזו הוא ימדד בטור הניצחונות ולא בטור הנקודות. גם אם יקלע 12 עם 6 ריב ו7 אסיסטים אבל קבוצתו תתרומם הוא שווה בחירת טופ 5. ישנם לא מעט בחירות גבוהות שלמרות הסטטיסטיקה הטובה לא עזרו לקבוצותחהם להמריא. תומכי מפלגת דונצ'יץ' רואים אותו כמשנה תרבות של מועדון לפני הכל. אני עוד לא מצביע למפלגה הזו אבל אני גם לא באופוזיציה.

        לג'קסון יש סיכוי גבוה להשתחל לטופ 5. אפילו כתבתי את זה במשפט השני… זה תלוי הקבוצה הבוחרת ותלוי אימונים אישיים. אני מאמין שאם יראה שהוא משחיל שלשות טוב ברמת NBA ומסוגל להגן על הטבעת בלי לרדת לספסל בעבירות יבחר גבוה. אטלנטה חמה על במבה וג'קסון הוא טיפה פחות סנטר. אם אטלנטה לא בוחרת טופ 3 במבה הראשון שעף משם לדעתי.

    2. ברמה שבאגלי משחק הוא ייבחר (לדעתי כמובן) על בטוח לפני פורטר. חבל שאלבאמה הפסידו כח סקסטון היה כל כך נפלא שהוא הגיע משום מקום עמוק אל תוך הלוטרי. למעשה, לא אתפלא כלל אם באגלי ייבחר ראשון ברמה שהוא מציג.
      מעניין מה הריקוד הגדול יעשה לכמה שחקנים כמו אייטון שניכשלו כל כך. אני מאמין שהבחירה הראשונה תהיה בין באגלי לאייטון, כשההעדפה האישית שלי הוא באגלי שעל בטוח יהפוך לאול סטאר ב-NBA. אני מכיר טוב את הסוג הזה של השחקנים. יש לו 'אאורה' של שחקן NBA. לאייטון לא כל כך בטוח.
      מי שהפתיע אותי כל כך אמש היה גרייסון אלן. מעניין כמה מדרגות הוא יעלה אם ימשיך לשחק ככה. משחקו היה שונה בהרבה ממה שהתרגלנו אליו, כולל שמירה טובה וחטיפות כדורים.

  2. קודם כל ממש חיכיתי למוק שלך … ואני נהנה מאד לקרוא אותך! תודה.
    אני אתייחס לעומק בהמשך כי אין לי כרגע הרבה זמן…
    אני אוהב את מיקייל וזו מבחינתי זו גם הבחירה של הקינגס, לדעתי דיוואץ יבחר במיילס או בפורטר אם יפול . הקינגס ניסו לשכנע שנה שעברה את מיילס שלא יחזור למישיגן סטייט, הם היו בוחרים בו בבחירה עשר .
    הסדר שלי לביג בורד הוא אחר
    1. דונציץ לבד בפסגה ללא עוררין
    2. גארן גקסון מפלצת הגנתית כזו ביחד עם קליעה נהדרת לשלוש זה מתכון לכוכב גדול בליגה.
    3. אייטון למרות שיש לי סימני שאלה לא מעטים לגביו.
    4. באגלי
    5. פורטר
    6. וונדל קרטר רשום לו אל הורפורד על המצח לדעתי השחקן הכי בטוח בדראפט עם אפסייד לאולסטאר לא לסופר סטאר.
    7. מיקייל
    8. מיילס
    9.מו במבה
    10. טריי יאנג
    11.זהיר סמית
    12 שיי גגילוס אלכסנדר
    13. גאפורד
    14. פורטר גוניור
    15. דזנן מוסה

    קולין סקסטון, יותר מידי חד מימדי לדעתי ולגבי נוקס אני לא סגור, משהו בו לא מסתדר לי

    1. תודה על התגובה. אני גם מחשיב מאוד את דעתך.

      גם אם זה היה ביג בורד הייתי בוחר באייטון. המשחק האחרון שלו חייב להיכנס לפח האשפה. כישרון גודל ויכולות כמו שלו באים פעם בהרבה זמן. דונצ'יץ מאוד יחודי וחכם אבל האם יש דוגמה לשחקן שהשתלט על הליגה או כיכב בעמדות 2-3 ללא אתלטיות עליונה? גם טוני קוקוץ' היה עילוי מטורף והשתלט על היורוליג בגיל 17. בנוסף הירידה שלו בכל החצי השני של העונה במיוחד באחוזי קליעה לשלוש צריכים להדליק נורה. הוא עדיין טופ 3 כי באמת יש לו כל כך הרבה יכולות.

      לגבי ג'ארן ג'קסון – מפלצת הגנתית עם קליעה משלוש לא חייבת להיות כוכב. היא יכולה להיות פסקל סיאקום או סרג' איבקה. ג'קסון עוד לא הראה לי גו-טו מובס או את האופי להוביל קבוצה. הוא יהיה תוספת מצויינת לכל קבוצה שתבחר בו. לי הוא לא הראה מספיק שיפור ככל שהעונה התקדמה. הוא אותו שחקן שהיה בנובמבר רק טיפה יותר יעיל. מבצע המון פאולים בניסיונות לבלוקים או מאובר התלהבות. אני מודה שאני לא רואה בו אולסטאר אלא סופר רול פלייר במקסימום ושחקן רוטציה טוב במינימום.

      לגבי וונדל קרטר ראיתי את ההשוואות להורפורד בכל מיני אתרים. אני לא רואה את זה. המשחק שלהם מאוד שונה. הוא הרבה יותר מפונש כשחקן לאו פוסט והרבה פחות זריז ממה שהיה אל באותו הגיל. שניהם מוסרים מצויינים אבל בסגנון אחר. יש שם פוטנציאל השאלה באיזה תפקיד יתבקש לשחק בNBA. לא בטוח שהוא מהיר מספיק לשחק PF כיום בליגה.

      1. יש דוגמה לארי בירד
        שחקן חכם, ריבאונדר מצוין, לא אתלט.
        קלע כנראה פחות טוב ממה שהזיכרון הקולקטיבי (בעונת השיא שלו מבחוץ קלע 1.3 שלשות למשחק)
        מה שכן, עבר קצת זמן.

          1. יש טענות שבירד היה – 2.06…
            אהבתי את ההשוואה שלך לקוקוץ' כסוג של תקרה, אבל נדמה לי שהיום יש יותר גיוון ופתיחות לשחקנים שלא נופלים באבטיפוס של תפקידים, כך שאולי גם קוקוץ' היה מצליח אפילו יותר ממה שהצליח.
            דונצ'יץ במוק דראפט בשנות ה-90 כנראה בכלל לא היה קרוב ללוטרי, בימים שבסיבוב ראשון בחרו רק אירופאים שהם קלעים טהורים או מעל 2.10 .

          2. דונציץ הוביל את סלובניה בגיל 18 לאליפות אירופה..אין לי ספק לגביו בנבא. הוא די אנדרייטד בתור אתלט והוא מאד קרפטי. נראה כמו בוגדנוביץ משודרג רק שבוגדן בן 25 ודונציץ בן 18.

          3. זיו הוא היה בולט אבל לא הוביל… הmvp המנהיג והמוביל של הטורניר היה דראגיץ'. הוא עדיין היה מצויין. זו הייתה אחת האליפויות הכי ריקות מבחינת הכוכבים.

  3. פוסט מעולה ,תודה
    נראה שהדרפט מאוד עניין השנה עם לא מעט גבוהים
    איך הכדורסל השתנה בעבר אם היו על המדף שחקן פנים ושחקן חוץ לא הייתה הלתבטות ושחקן הפנים היה נבחר קודם

  4. בקוצר רוח המתנתי למוק שלך, ג'ון. לא התאכזבתי! נהדר!

    הבחירה של הסאנס –
    מהמעט שראיתי (הבקיאות שלי, בכל הנוגע לפרוספקטים, מסתכמת בכמה היי-לייטס), אני אהיה שמח מאוד אם לוקה או אייטון, יגיעו לסאנס.
    ה-2 מכסים חורים ברורים בקבוצה, עכשיו רק לקוות שאלילת המזל אתנו.

    לגבי הבחירה של הקאבס.
    אני חושב שהמון תלוי בהחלטה של לברון.
    אם הוא עוזב, אז ברור שצריך "כוכב".
    אם הוא נשאר?
    אז צריך התאמה. וממה שאני מבין (גם מהפוסט שלך), יש מצב ששחקן עם סט יכולות כמו ג'ארן ג'קסון, יכול להתאים להם כמו כפפה ליד.
    הגנה + קליעה מבחוץ?
    יכולת לשחק גם כ-5 בסמול בול, וגם כ-4 בהרכב קלסי?
    תפור למידותיה של הקאבס.
    (בו זמנית, אם לברון נשאר, הסיכוי שהבחירה מטיילת למקום אחר גבוהה למדי)

    1. לי יש תחושה שהבעייה של הסאנס זה בכלל אופי… ג'וש ג'קסון היה אמור לעזור בזה. בקנזס הוא היה מנוע טורבו שסרב להפסיד ודחף בלי הפסקה. הוא כאילו עבר השתלת אישיות שם…

      1. בוקר הגדיר את זה טוב. מתייחסחם אליהם כמו לתינוקות במקום לדרוש מהם. זה הולך טוב עם מטרות טנקיסטיות אבל זו לא דרך לפתח שחקנים וקבוצה.

  5. פוסט אדיר, למדתי הרבה דברים חדשים. יש לי תחושה שהניקס בסוף יקחו גבוה, הם בטח מרגישים שבגארדים הם בסדר.באגלי לקליבלנד אשכרה יכול לשכנע את לברון להישאר, הבחור נתן מספרים מעולים ובטוח יצליח גם בליגה, לטעמי לפחות.
    רחמים על מי שיגיע לאורלנדו, מועדון עצוב וחסר כיוון.

    1. הניקס צריכים ווינג טוב וגארד עם פוטנציאל אולסטאר. פורזיגס קנטר ואוקווין זה עומק לא רע כאשר הם בדיוק נפתרו מווילי הרנן גומז שבעיני שווה טופ 15 בדראפט הזה (הוא בגיל 23 של הסיניורס). הם לקחו על עצמם המון גארדים אבל זה נראה כאילו הם בתהליך מתמיד של אודישינים לגארדים האלה. אם הם יזהו בסקסטון פוטנציאל לסטאר הם יקחו אותו. לא טריי ברק ולא מודאיי מספיק מעניינים כדי להפסיק לחפש גארדים לעמדה. חוץ מזה שסקסטון לא חייב לשחק פוינט גארד קלאסי.

      אורלנדו בבעייה מכיוון שהם עמוסים בעמדת הפורוורד ודלילים בעמדה שאין בדאפט הזה. אם היינו בדצמבר כנראה היו חוטפים את טריי יאנג. הם לא יכולים לקחת פרוייקטים מכיוון שעד שהם מסיימים להתפתח (אם בכלל) הפרוייקטים שלהם עצבניים ורוצים לעזוב אותם…

  6. מעולה ג'ון.
    וואו אתה מחזיק מבמבה יותר מבאגלי. זה לא קונבנציונלי.
    השלישיה הכי אובייס זה אייטון, דונצ'יץ, באגלי. הם אלו שנחשבים רמה בפני עצמם בדראפט הזה.
    אני מאוד אהבתי מה שראיתי מקרטר ויהיה לנו את כל הטורניר להסתכל עליו ועל באגלי, בתקווה שדיוק ילכו עד הסוף.
    טריי יאנג בבחירה 11 גם נראה נמוך מאוד ביחס למה שאני חושב שיהיה אבל מובן ביחס לחודש וחצי האחרונים.

    1. תודה. אני לא מחזיק מבמבה יותר מבאגלי. אני פשוט חושב שאם אטלנטה בוחרת שלישית ואייטון ודונצ'יץ נבחרים הם ילכו על סנטר מכיוון שהם מאוד אוהבים את טוריאן פרינס וג'ון קולינס וסגורים על שרודר. דונצ'יץ' סוגר להם את עמדה 2. כך שבאגלי עושה הרבה ממה שקולינס עושה (גם אם טוב יותר). אם אטלנטה לא מאמינים שיש להם סופרסטאר פוטנציאלי ששווה לזרוק הכל עבורו ביד, יש מצב שילכו בדרך של שינוי קונספט. קבוצת הגנה אתלטית ואגרסיבית עם סוגר רחבות שמכסה שטח עצום עם ידיים בלתי נגמרות.סוג של יוטה של המזרח. יכול להיות שפורטר ג'וניור ישכנע אותם שהוא סופרסטאר פוטנציאלי אבל הדרך ארוכה. אבל—>אני מאמין שאם אטלנטה או דאלאס לא מורידות את במבה מהלוח הוא עלול להתדרדר הרחק למטה כי פיניקס, ממפיס, אורלנדו, הניקס קליבלנד, שארלוט והקינגס לא יגעו בו. שיקגו זו אופציה אך עונת טנקינג שנגמרת בשחקן הגנה תאכזב את האוהדים שחמים על כל טעות של גארפקס. כך שעלול למצוא עצמו איפשהו בעשירייה השנייה.

    1. שמע אם באמת הניקס יבחרו את סקסטון בסוג של פיצוי לאוהדים על זה שלא בחרו את סמית' שנה שעברה, זה באמת יהיה קורע.
      לא שסקסטון לא טוב, אני מאוד אוהב אותו, אבל לניקס? לא רואה איך הם מרוויחים ממנו, אלא אם באמת שארלוט מתה על גארדים סטייל קמבה והניקס רוצים את הבן האובד.

      1. האמת שמבחינת התאמה אני מאוד אוהב את קרטר לניקס. כבר שיחק ליד גבוה דומיננטי שאוהב להיות בחוץ ולא אוהב להילחם בצבע, יכול לעשות נקודות אבל לא דורש את הכדור, ואני גם לא מחזיק מקנטר שחקן ששווה לבנות עליו לצד פורזינגיס.
        יכולה להיות להם חמישיית הגנה רצחנית, אם רק יפטרו מהורנסק, וינסו למצוא פיתרון לטעות ששמה פתטימי. ואיזה סמול פורוורד שגם זז. ובעלים חדש.

        1. חשיבה מעניינת…

          אתה באמת מאמין שמתוך פרנקי, מודאיי וברק יצא רכז אחד טוב? סקסטון יחזיר קצת סקס אפיל לגארדן לפחות

          אבל אני מסכים שוונדל קרטר מתאים יופי ליד פורזינגס. ואז מה אתה עושה עם קנטר?

          1. עושה איזושהי עסקה עם שארלוט. לשתי הקבוצות חוזים נוראיים.
            ניקילינה שחקן שאני מאמין שיתפתח להיות יופי של גארד משלים בליגה. הכוונה לגארד פותח, שמהווה ציר הגנתי ליד גארד שמייצר נקודות. צריך לשפר את הקליעה לשלו כספוט אפ שוטר אבל אפשרי.
            בכל מקרה קנטר יכול להיות נכס כשחקן ספסל, אבל אני לא אוהב את ההתאמה שלו לצד פורזינגיס.

          2. כתבת שאתה כן אוהב את ההתאמה ליד פורזינגס… הוא בהחלט גם יכול להיות ה'בובי פורטיס' שלהם שעולה מהספסל כשנגמר אויר לחמישייה הראשונה ומחדיר חמצן מהלאו פוסט ומזין קלעים

  7. פוסט נהדר ג׳ון, תודה רבה.
    שיי גילג׳וס אלכסנדר זה לא אחד מהקנדים שערן כתב עליהם?
    וחוץ מזה על איזה מוק דראפט נוסף כדאי לי להסתמך עכשיו כשדראפט אקספרס זל?

    1. הוא אכן קנדי! איפה ערן כתב עליו אשמח לקרוא….

      אם אתה מחפש השוואות סטטיסטיות נקיות בין עמדות ומוקים שמתעדכנים אז יש את
      http://www.tankathon.com/mock_draft

      אתה יכול להריץ גם סימולציות של הגרלת הלוטו ולראות כיצד הבחירות משתנות. בלחיצה על כל שחקן ניתן לראות פרופיל פשוט עם יתרונות, חסרונות ושורה סטטיסטית יחד עם השוואה לשחקנים אחרים בעמדה שלו בדראפט

      אני גם חייב לציין את הרינגר של ביל סימונס שהרימו פרוייקט דראפט נחמד מאוד זה שנה שנייה. יש להם גם פודקאסט שמוקדש לעניין. אבל המדור דראפט שלהם מתומצת, בהיר ומעניין (גם אם אני לא מסכים עם הרבה קביעות שלהם…)

      https://nbadraft.theringer.com/

      אתרים שמוקדשים רק לדראפט יש את:
      http://www.nbadraftroom.com

      והקלאסי:
      http://www.nbadraft.net/

      לגבי סטטיסטיקות של המכללות יש את המקבילה של basketball-reference

      https://www.sports-reference.com/cbb/

      יש עוד הרבה אבל זה נראה לי אחלה מקום להתחיל

  8. מעולה.

    אני עדיין מקווה שב-NBA יתנו לדונצ'יץ' להיות רכז. חבל לדחוף אותו למקום שהוא לא מכיר ואז להתלונן שהוא לא מצליח.

    לא מכיר את לוני קוון, אבל אם דנבר מוותרים על השילוש יוקיץ'-האריס-מארי, בטח לאור השיפור המדהים של מארי השנה, אני טס לקולורדו ומראה למלון שההגנה הכי טובה היא כדור בראש.

    אמנם בקושי ראיתי את יאנג (ומאז אני לא מפסיקה לדבר על זה), אבל אני לא חובב אנליטיקס, ואולי לא קיבלתי זקפה מקצועית מלראות אותו, אבל אני בהחלט מוכן לצאת איתו ברכבים נפרדים לבאר מפוקפק. אולי אשכח אפילו פריט לבוש חשוב. מקצועית.

    אז פורטר כן יוצא לדראפט הנוכחי בסוף?

    1. 1. אני מאמין שחלק מהקבוצות יתנו לו לשחק רכז. הם יבנו סביבו סטייל סימונס. פיניקס היא אחת מהן. אורלנדו היא עוד אחת. קבוצות בעלות רכז יהפכו אותו למוביל כדור נוסף ועם הזמן כמו עם לברון וקיירי המינון בינו לבין הרכז יתחלק ויקבע.

      2. דנבר לא יוותרו על השילוש הקדוש. הקיץ המטרה שלהם היא להבין מה עושים עם הטעות ששמה מילסאפ. הם כן יהיו חייבים לחזק את מצבת הגארדים עם שומרים פוטנציאלים. כל משחק מחוררים להם את הקו האחרוי ומשאירים את הקו הקדמי האיטי שלהם לסגור טעויות. הם גם חייבים ביג מן הגנתי ליד יוקיץ מהספסל וזה כנראה יקרה דרך פרי אייג'נסי.

      יאנג מלהיב ומלא סימני שאלה אני חושב שהוא עלה גבוה מדי בחודש דצמבר וכרגע נמצע נמוך מדי. אני כן חושב שקבוצה כמו אורלנדו תקח עליו סיכון כי יש לו גם מקדם שיווקי וגם יש שם ווינגים אתלטים שזקוקים למוביל כדור דומיננטי עם ראיית משחק. הוא יצטרך להוכיח באימונים אישיים שהוסיף מסה ומסוגל לספוג מגע ופיזיות.

      פורטר עוד לא הכריז. יש סיכוי שיתן עוד עונה אבל הוא יהיה טיפש לקחת סיכון כזה אחרי בעיית הבריאות שלו.

  9. תגובתי היתה צריכה להופיע כאן אבל משום מה היא קפצה למעלה.
    בקיצור, אני מאמין שבאגלי – אם ימשיך ככה – יהיה הבחירה הראשונה. יאנג הוא סיכון גדול. אף אחד לא יודע מה ייצא ממנו. סקסקון ניכנס משום מקום ללוטרי. במילה אחת: נפלא. גם גארן ג'קסון מאד הלהיב אותי, ונהניתי מאד מגרייסון אלן. הפתעה מחלטת. הוא נראה ממש כפוינט גארד עם מסירות מצויינות, וכמובן קליעה טובה, ומה שהפתיע לחלוטין – שמירה מצויינת (וחטיפת כדורים). אייטון? נראה כמה המשחק הירוד בפלייאוף ייפגע בו. לא ייפגע בו בצורה רצינית אבל עלול להורידו 3-4 מקומות כי זה לא ההפסד אלא כמה חולשות במשחקו שניתגלו.

    1. מנחם בהחלט יש כמה קבוצות שיבחרו בבאגלי ראשון. ממפיס היא אחת מהן אם היא תרגיש שגאסול חזק בעניינים ולקח שנת חופש. יש מצב. פיניקס נראים נעולים על דונצ'יץ' ואם לא אייטון. הקאבס בהחלט מסוגלים לבחור בבאגלי בבחירה ראשונה. אני מאמין שאורלנדו שרק בחרה באייזיק ומחזיקה בגורדון תוותר וכך גם אטלנטה.

      אני הייתי לוקח את גרייסון אלן בסוף סיבוב ראשון. בין 22-30. אני מאמין בו מאוד ומאמין שצריך אנשים בסגנון שלו בקבוצה שלך.

      1. גון אני חייב להגיד את האמת, שבאגלי די מאכזב אותי ציפית להרבה יותר מהשחקן הזה,זה שחקן שדיברו עליו כמה שנים שיהיה מפלצת בליגה, לגבי ההגנה הרבה פעמים מחביאים אותו בהגנה (שזה הרבה יותר מאתלטיות היום), לא רואה אותו מגן על הצבע עם אורך ידיים כזה . ואני לא מאמין שמישהו מאמין למילה שיוצאת לששבסקי מהפה לגביו.

        איזה קבוצה אתה רואה את טריי יאנג משתלב בה? הוא חייב סגנון ספציפי מאוד, אחרי זה אני מפחד שהוא ייקבר עמוק במרתפים של הליגה.

        1. כן. כמו שראית יש לי גם הסתייגויות ממנו. הדרך שלי לפתור את זה חוץ מצעוק "מה אתם לא רואים?" היא להזכיר לעצמי ש
          1. הוא שנה צעיר מכולם כך שאם מתייחסים אליו כתיכוניסט בכיתה י"ב אז מקבלים פרופורציות

          2. אפקט ששבסקי: ששבסקי מזמן כבר לא מטריח את עצמו ללמד את הואן אנד דאנס שלו כישורים. הוא לוקח את מה שיש ורוקח מזה מערך קבוצתי. במקום להתעקש ללמד את באגלי להגן על הטבעת הוא מחביא אותו בהגנה איזורית אותה לא ישחק לעולם בNBA. וונדל קרטר מגן מבריק בכל מערך. הבחור איש אשכולת גם מחוץ למגרש. הוא התקבל להרווארד ודחה אותם רק כאשר דיוק הציעו לו מלגה. קרטר קורה מהלכים לפני שהם קורים. באגלי גם יכול ללמוד את זה בהמשך…

  10. תודה רבה. אדיר!!!

    אני אשמח אם תוכל לפרט- במידה ולברון נשאר בקליבלנד לכאו' הם צריכים גארד- ובמידה וסדר הבחירות הראשונות הם כמו שכתבת, (היינו לוקה לא על הלוח) איזה מהגארדים עדיף להם.-

    סקסטון, יאנג או אלכסנדר? (יאנג לדעתי צריך מאמן גדול ושיטה טובה וקבוצתית בשביל להצליח,(מה שטיירון לו לכאו' לא) אבל באמת שאין לי מושג)

    1. בדיוק מה שאני חושב. לדעתי אם לברון נשאר הם עושים טרייד על הבחירה….

      אתה צודק לגבי יאנג ולו… לא יודע בודאות מי לקחת. באינסטינקט שלי לקליבלנד בכל זאת יאנג בגלל שיש להם שחקנים כמו קלרקסון והוד וחסר להם פליימייקר אמיתי.

  11. מוק דראפט עצום. מסכים עם הסדר בחירות, מקווה שאייטון יגיע לפניקס כי הוא תפור עליהם. גם ביגלי בממפיס יכול להיות להיט. מה דעתך על מוסא הבוסני? אחלה שחקן

  12. כמו רבים, גם אני חיכיתי לפוסט הזה.

    אני מסכים עם הגישה שלך לגביי הגבוהים ודירוגם הכללי הגבוה כאן. למרות שהליגה נשלטת ע"י גארדים איכותיים ואין כמעט קבוצה בלי רכז איכותי, אנו בהחלט רואים מגמה של גבוהים מוכשרים שמתחילים את דרכם בליגה. AD (בן 24..), יוקיץ', אמביד, טאונס ולא חסרות עוד דוגמאות…
    איך שאני רואה זאת, כיום קבוצות מחפשות "חדי קרן". שחקנים שתהיה להם תכונה מסויימת שעשוייה לתת להם פור על היריבות. שחקנים מהסוג של יאניס,דוראנט, אמביד וסימונס יוצרים פור כזה בעיניי והדבר הראשוני שקופץ כשמסתכלים הוא עניין הגובה ומוטת הידיים, בעיקר בהשוואה לשחקנים בעמדתם הקלאסית. אי לכך, אלא אם הדראפט יכיל גארד באמת יוצא דופן, קבוצות ינטו לבחור את הגבוהים יותר, בעלי הארסנל יכולות המפותח והרחב יותר, או בעלי הנתונים המיוחדים (כמו באמבה ומוטת ידיו).
    נכון שלא מעט קבוצות בוחרות שחקנים לפי צורכי המערכת שלהם, אבל לרוב עדיף באמת לבחור את הפוטנציאל הכי גבוה ולהסתדר משם. אי לכך, אני לא רואה את אייטון יורד מהבחירה הראשונה ואני מאמין שאם לא יקרה משהו יוצא דופן עם פורטר, גם הוא ייבחר בטופ 5. ייתכן מאוד שג'קסון או באמבה גם ייכנסו לשם. מאידך, הגיוני בעיניי שהגארד הידוע ביותר בדראפט (יאנג) יפגע מצורת חשיבה זו והמנייה שלו תדעך. הסוגייה הכי מעניינת תהיה עם דונצ'יץ' בעיניי. הוא אירופאי ורבים חוששים מהמהירות שלו.

    יהיה גם מעניין מאוד לראות מה יקרה עם הבחירה של הקאבס. אני מאמין שהם ישתמשו בה ולא יתחייבו ללברון ולפי מה שייצא איתו בקיץ הם יבחרו אם אולי להעביר את אותו שחקן או לא. מלבד אייטון, אני לא רואה כרגע שום שחקן שהם לא יסכימו להעביר מהדראפט הזה תמורת כוכב אחר בליגה.

    1. דבר אחרון – יש לקחת בחשבון את העובדה שכרגע אין כמעט אולסטארים בקבוצות שיעבירו אותם. אולי רק גאסול נמצא בסיטואציה שהיא "נוחה" ליריבות לנסות לחמוד אותו מהם בטרייד. והוא כבר אחרי השיא…קמבה ווקר? לא באמת יעזור הרבה לקאבס לטעמי. דיאנדרה? מסיים חוזה וגם לא יפיל את הפור עבור הקאבס. מלבד שחקנים צעירים עם פוטנציאל ברור להפוך לכוכבים, אין כרגע אופציות נוחות לטרייד עבור הקאבס. אם הם באמת רוצים לחזור למירוץ מול הווריורס ברצינות, רק שחקנים ברמה של PG13,לילארד וקאזינס עשויים להניע את המחט לעברם כאתגר עבורם. ואותם שחקנים לא נראים כאופציות ריאליות להשגה עבור הקאבס ברגע זה.

  13. הוא כישרון עצום אבל נותן לי וויב גרוע של ילד חסר גבולות ובגרות. משהו דומה לאיך הזוניה היה כנער רק בלי האתלטיות של מריו. מחפש את ההיילייטס והזריקות הקשות. שמעתי שבגיל 16 רוי ווילאס התחנן שיגיע לUNC אפילו מייקל עלה לשיחה וניסה לשכנע. הם התעקשו על הכסף באירופה וזה זכותם. הוא כיום שנתיים אחריי לא נראה פיזית חזק או אתלטי במיוחד (ידיים קצרות וגם לא מגן משהו) ואחרי שמסיימים להתפעל מההיילייט ריל שלו ומסתכלים על הנתונים מגלים שחקן משתפר ומעניין אך לא חוצה דורות, אבל עם הרבה כישרון. כמה זה שווה בדראפט? תלוי במאמן ובGM. מי שיחפש תקרה גבוהה וינסה להפוך אותו לכוכב עלול להרוויח ביג טיים אבל לא הייתי מבזבז עליו כרגע טופ 10 ולא בטוח ש15. מעבר לזה למה לא…
    השנה ביורוקאפ קלע 10 נק למשחק ב46% ו36% משלוש (75% מעונשין) ב20 דקות משחק. בנוסף תרם 3 ריב' 0.9 אסיסטים 0.3 בלוקים ו0.7 חטיפות. מצד שני הוא בן 19 עוד חודש… קשה לי לראות אותו עובר יותר מוקדם מבחירה 12 או נופל מעבר לבחירה 22-23. להערכתי יבחר 16-18

      1. אני חושב שהוא טוב מהזוניה. יש לו קרפטיות ויכולת שינוי כיוון מאד מעניינת ההובלת כדור שלו והחדירה מאד מעניינים וגם הקליעה משלוש.

        1. מריו שיחק בברצלונה. בכל מקרה הקליעה של מוסא תתורגם היטב ל גnba. יש לו טווח. השאלה אם יקבל אור ירוק חופשי. הוא גם לא יהיה כוכב עם האחריות של ההתקפה על כתפיו. הוא יובא כקלע קאץ' אנד שוט' שיכול להוריד כדור בעת הצורך. הוא שיחק בליגות פחות תחרותיות מדונצ'יץ' אז קשה לי לדעת כמה יוכל לקחת שומר לסל בNBA. חוץ מכמה משחקי נבחרת קשה למצוא אותו משחק מול שומרי NBA אתלטים…

  14. סליחה על האיחור האופנתי, אני עוד תקוע במכונת הטריידים:
    גרין + גאי תמורת בחירת דראפט טופ 10. יש קונים?

  15. בגדול מוקדם לי עם המוק.

    עקרונית אני לא רואה את במבה הולך כל כך גבוה, ובאופן כללי אני חושב שלמרות שהתחלת עם ההצהרה הנכונה לאיך קבוצות בוחרות בדראפט (best player availabe), אני חושב שבאותה מהירות נפלת למלכודת ודירגת לפי צרכים ולא לפי איכות.

    נראה מה יהיה.
    אני מאמין גדול בדונצ'יץ, גם אוהב את סקסטון יותר מרוב האנשים, וקצת מהסס לגבי באגלי – בטח כטופ 3.

    מוק-דם מדי בשבילי 😉

    הדראפט נקבע בקומביין ובמחנות האימונים – לא בטורניר.

    1. תודה על הפידבק…המוק הוא ניחוש שלי מה קבוצות יבחרו לא מה אני הייתי בוחר.

      ברור שזה מוקדם. אני מתחיל מוקדם גם כדי להכניס את השמות לקראת הטורניר (איחרתי בכמה ימים…). המוק השלישי יהיה מאוד שונה מזה של עכשיו. סדר הקבוצות יהיה שונה והקומביין יהיה בשיאו.

  16. יונתן תודה רבה . סוף סוף הבנתי למה יש השנה כזה קרב של טנקינג ששנים לא היה כמוהו. קשה להתנבא אבל זה פשוט לא יוצא לי מהראש המחשבה הזו. הקבוצה שלוקחת את איטון הופכת אוטומטית לקונטנדרית . זה שחקן שיכול להיות אחד הגדולים בהיסטוריה של המשחק. זה עוד מוקדם אני יודע אבל זה מה שאני חושב.

  17. תודה יונתן, מנומק, מעמיק ועשיר בידע. כרגיל אני מגיע באיחור רב (הפרשי שעות, משפחה, ועבודה), וזו הסיבה שאני לא מרבה להגיב — אף אחד כבר לא קורא בשלב הזה.

    בכל זאת, כמה מחשבות:

    קודם כל תיקון קטן — מיקאל בריג'ס הוא כמובן מוילאנובה, לא ממישיגן סטייט (גם ככה יש להם כבר שניים אחרים בלוטרי). פליטת מקלדת מן הסתם.

    לגבי השניים ממשיגן סטייט — ג'קסון ומיילס בריג'ס — ראיתי אותם היום בהדחה המפתיעה מול סירקיוז ואיך לומר, לא ממש התרשמתי. כן, רק משחק אחד, אבל ג'קסון במיוחד נראה מוגבל מאוד התקפית. אז כן הוא אתלטי וחזק ויהיה כנראה מצויין בהגנה, אבל בחירת טופ-5 (כמו שכמה מנבאים לו; ראיתי אפילו טופ-2 איפושהו) בדראפט עם כאלו כשרונות בצמרת? לא נראה לי נבון במיוחד. מיילס בריג'ס מרשים יותר, אבל גם הוא לא ממש תקף את הסל והתפשר על שלשות, שלא נכנסו היום. נקווה שמדובר פשוט באוף-דיי.

    פורטר ג'וניר — בהתחלה מאוד התלהבתי, אבל עם הזמן די ירד לי ממנו. דווקא לא כל כך הפציעה. מזה אני מאמין שהוא יתאושש עם הזמן. הבעייה שלי איתו היא מה שנראה כמו אינטליגנציית משחק בעייתית. בכל המשחקים שראיתי אותו (כולל עם הנבחרת האמריקאית הצעירה), ראיתי בחירת זריקות בעייתית, ראיית משחק ומסירה מוגבלות, וקבלת החלטות לא טובה, וגם הגנה די חלשה. אז כן, הוא יכול להיות סקורר בנבא, אבל לא הרשים אותי כשחקן שמיטיב במיוחד עם הקבוצה שלו (מדגם קטן ואחרי פציעה, אבל מיזורי לגמרי נראתה יותר טוב בלעדיו מאשר איתו). לגמרי הייתי לוקח את באגלי לפניו, גם אם שניהם בריאים.

    טריי יאנג — נראה לי שאחת הבעיות הגדולות איתם קשורה דווקא בהגנה. ראיתי כמה משחקים של אוקלהומה ולצד הברק ההתקפי, הוא הראה הגנה מביכה — מילא זה שאין לו נתונים טובים להיות שומר גדול, אבל רמת המאמץ הייתה נמוכה מאוד. אם זה מה שהוא מראה בקולג', אפשר להיות מודאגים למדי. שחקנים עם אינטליגנציית משחק כמו שלו מצליחים לא פעם לחפות על החסרונות הפיזיים ולהיות שומרים סבירים (קרי, נאש), אבל בשביל זה צריך רצון. אז כן, יכול להיות שהוא פשוט שמר כוחות להתקפה, לאור זה שהוא כמעט כל מה שהיה לאוק'. אבל יכול להיות גם שהוא פשוט שומר גרוע. וקרי/נאש אין הרבה.

    לגבי שיי, כן כתבתי עליו בעבר (עידו שם קישור למעלה). מאוד השתפר מאז, כפי שקיוויתי שיקרה. אכן מזכיר את ליוינגסטון של לפני הפציעה (פחות אתלטי) או את דלון רייט מטורונטו — גארד גדול וארוך מאוד, אבל גם מבנה גוף רזה ובלי מהירות או ניתור יוצאי דופן. ועדיין, אני מאוד אוהב אותו ומאמין בו (כמו שהאמנתי בדילון ברוקס מממפיס למרות התחזיות הקודרות לגביו). מה שאני בעיקר אוהב אצלו זה השקט הנפשי, והוובוס. ככל שהמשחק גדול יותר, הוא נראה טוב יותר. בפוסט סיזן עד עכשיו (חמישה משחקים) הוא עם 22 נקודות, 7 אסיסטים, 6 ריבאונדים, ו-3 חטיפות ונראה פשוט נהדר (ביי פאר השחקן הכי טוב של קנטאקי והסיבה העיקרית שהם עדיין איתנו). לא מפחד מהרגע, יוזם, תוקף, ומשחק אגרסיבי, אבל לגמרי בשליטה. נכון שהנבא זה ליגה אחרת ויהיה לו קשה יותר שם, אבל אני חושב שפשוט יש לו את זה.

    טוב, מספיק מלל לתגובה אחת. יש לי עוד הרבה מחשבות — על קנדים ואחרים — אבל זה לא המקום. אולי נכתוב איזה פוסט עדכון בהזדמנות.

    תודה שוב על הפוסט המעמיק. מחכה לסבב הבא.

    1. היי. תודה על התגובה המנומקת והארוכה. אני קורא כל מה שכותבים בתגובות שלי אז אף פעם לא מאוחר מדי😉

      מיקל ברידג'ס ומישיגן סטייט לא היה בדיוק פליטת מקלדת … אתה יכול לראות שבהמשך התייחסתי לוילנובה. זה היה יותר שינוי בבחירה! במקור בחרתי במיילס לסקרמנטו ושכחתי לשנות את הקולג'. אני מאוד מתלבט לגבי מי מתאים להם יותר. אני גם יודע שולאדי מאוד עקב אחריו שנה שעברה. אני בסוף הלכתי עם מיקל בגלל הפוטנציאל ההגנתי וההתאמה לקו האחורי והקדמי הקיים שם. לטעמי הם חייבים יותר אורך והגנה בעמדה הזו. ואני מאמין יותר ביכולת של מיקל להפוך לסקורר יום אחד בNBA מאשר ביכולת של מיילס להפוך lockdown defender

      לגבי ההפסד של מישגן סטייט לסירקיוז אתמול. אסור ללמוד יותר מדי מהטורניר. יש לטורניר חיים משל עצמו וצריך להסתכל על פרוספקט מזוית יותר הוליסטית. זו אותה הטעות שמזלזלי לונזו עשו שנה שעברה כששמו עליו תוית 'באסט' אחרי המשחק מול פוקס. קנטקי של טאונס סטיין ליילס ההאריסונים, דווין בוקר, טיילור יוליס ודאקרי ג'ונסון הפסידו לוויסקונסין עם פרנק קמינסקי וסאם דקר. הקבוצה הזו של קנטאקי הוציאה 2 שחקנים ברמת אולסטאר 2 רול פליירס מצויינים ועוד 3 שחקני NBA מין המניין. אני הרבה יותר למד לפעמים ממשחק AAU על פרוספקט מאשר במשחק מכללות ולא פעם הקומביין והאימונים האישיים עוזרים לי לחדד דברים.

      לגבי ג'ארן ג'קסון, כרגע אין לי שום אינדקציה בכך שמדובר על אול סטאר עתידי או שחקן פרנצ'ייז פוטנציאלי. יש אתרי סקאוטים שרואים בו את זה. זה יהיה מתנשא מצידי לעוף עליהם כי חלקם הגדול זיהו את הפריצה ההתקפית של מיקל ברידג'ס לפני שזו קרתה כאשר הוא היה רק סטופר הגנתי שמשחיל מדי פעם שלשות. מציאות היא פלואידית ומדובר על ילד מאוווד צעיר. אך כרגע זה עוד לא שם. הוא כרגע נראה כמו רול פלייר שצריך להפעיל אותו בסיטואציות ספציפיות אך עם פוטנציאל להיות עילוי הגנתי. בסוף בדיוק כמו בחירת תוכנית קולג' הקבוצה שתבחר בך תקבע האם תמצא את הפוטנציאל המלא או לא (פיתוח, שיטה, הזדמנות\דקות משחק)

      כאשר אני צופה בבאגלי והסלים שהוא קולע אני שואל את עצמי מה מזה עובר לNBA. האם התנועה שלו תחת הסל ללא כדור בהגנה אזורית שוות ערך לחיתוך מחסימה בNBA? האם הפייס אפים שלו כאשר מרימים לו מעל השומר שלו שפשוט לא מספיק אתלטי להגיע לכדור יעבוד בNBA? מה שמרגיע אותי בבאגלי זה השיפור שלו בcounter moves. בתחילת העונה הלך בחדירה שמאלה ואם השומר הלך איתן פשוט התרומם מעליו לקליעה עם הלוח. בNBA יחטוף בלוק על כזו תנועה. במשחקים האחרונים הוא מסתובב למרכז אם השומר נוטה כלפיו עם הגוף. או שהוא משהה את המהירות שלו כדי ליצור הפרדה. אלו דברים שיכולים לעבוד בNBA. בסוף על אף האתלטיות מדובר בשחקן שהוא 11"6 עם ווינגספן של 0"7. הוא לא חריג באורך שלו ואף יהיה קצר מלא מעט משומריו. השליטה על גופו, המהירות/זריזות שלו והקפיציות שלו הם הכלים הפיזיים שלו והאיי קיו הגבוה שלו זה הכלי שיאפשר לו למצות את הפוטנציאל שלו. ההגנה שלו פחות רעה ממה שמנסים לצבוע אותה.

      לגבי פורטר ג'וניור אני מסכים עם כל מה שאמרת. עדייין כשהיה בריא הראה יכולות יוצאות דופן ששווה להסתכן עבורו. ישנם הרבה קבוצות שחסרות סקורר טבעי מהכנף יש אולי 5-7 בליגה ומיד אחרי מגיעים לשחקני 3d שמבצעים תפקיד מוגדר. בNBA אין אף קבוצה כיום כפי שקרה עם דוראנט בסיאטל שתגיד לו 'הזריקות שלך, לך תתפרע'. הוא יוכנס לשיטה ולהיררכיה. בניית'ן הייל הוא היה אלוהים וסגנו והוא סוחב איתו גינונים מסויימים משם. אני מאמין שאם יחזיר את האתלטיות שהייתה לו ויעבוד קשה על השליטה שלו בכדור הוא יכול להיות שחקן מיוחד מאוד.

      לגבי שיי אני מסכים לגמרי. יש סיכוי שנוקס יהפוך לשחקן NBA טוב יותר מבחינת מספרים (אני לגמרי רואה אותו מידה שלשות מהפינות באיזה קבוצה). אבל שיי יוסיף לקבוצות מסויימות מימד שאין להם בדיוק כפי שעשה שון בג"ס. שיי בNBA יתן אקס פקטור לקבוצה שתרוץ חזק. הוא מזכיר לי את סאם קאסל בקור רוח ובקצב הפנימי בו הוא משחק.

      לגבי יאנג – מסכים. גם למה שאמרת לגבי הנטל. נצטרך לראות אותו כאשר יחזק את גופו ולא יצטרך לשאת כזה נטל בקבוצה.

  18. מסכים עם הכל. במיוחד ההכרח להיות זהירים עם הערכות שמתבססות על הטורניר. רק מוזר בעיני שלא מעט (לא אתה) מתייחסים לבאגלי כמוצר מוגמר ולכן מאכזב. אין לו את האורך שיש לאחרים (ג'קסון למשל), אבל הוא צעיר וכבר סקורר מצויין ושחקן אינטיליגנטי שלדעתי הולך להשתפר מאוד ולהיות כוכב גם בנבא שיכול לשחק גם פאוור וגם סנטר.

להגיב על john לבטל

סגירת תפריט