היוצרות התהפכו – שאר העולם מביסים את ארה"ב ביום הראשון של אולסטאר 2018 / עידן עופר

 

אולסטאר, ה-אירוע של האן. בי איי. תמיד היה בשבילי בגדר חלום. האירוע היחיד של הליגה שמביא אליו את הצעירים הטובים בליגה, את אלה שקופצים הכי גבוה,אבל בעיקר את אלה שגורמים לנו לקום כמה שעות מוקדם יותר משאר האנשים, הכל בשביל עוד מנה איכותית של כדורסל.

המסע שלי מתחיל ביום שלישי אחה"צ בטיסה לא קצרה של 6 שעות מניו יורק ללוס אנג'לס, מהכפור (10-) לשמש ועצי הדקל של הוליווד. ל.א היא בדיוק מה שאתם מדמיינים לעצמכם – המכוניות נוצצות, המזג אוויר נהדר, העצי דקל מפוזרים בכל מקום..ממש כמו סרט הוליוודי. את היום הראשון העברתי בוניס ביץ', מגרשי כדורסל שנמצאים מטר מחוף הים, מוזיקה בכל פינה ובעיקר אווירה שונה, אווירה של חופש.

וניס ביץ'

לא קל להבחין בזה בגלל שאל איי עיר עצומה אבל העיר מתרגשת לקראת אירוע השיא של האן בי איי. מיום חמישי נערכים אירועי השקה של כל חברות הספורט הידועות,  באיזור הדאונטאון אפשר לראות כמעט את כל השחקנים שישחקו בסופ"ש על שלטי חוצות ליד הסטייפלס סנטר ואפילו בשדה תעופה חיכו לי עמודים מכוסים בתמונה של דמארקוס קאזינס. 

אחרי שניצלתי את יום רביעי בשביל ליהנות מהעיר, ניגשתי לעבודה ביום רביעי אותו ביליתי במפגש ראשון עם האולם של הקבוצה עליה גדלתי, קבלת אישור המדיה שלי ולא מעט שעות הכנה בבית קפה במרכז העיר.

מעבר להיסטוריה של הסטייפלס סנטר ולאינספור דגלי אליפויות שנמצאים בתקרת האולם, מה שבאמת מרגש בו זה הפסלים שמצויים מחוצה לו. מג'רי ווסט וקארים עד למג'יק ושאק, כל אחד מוצב בתנועה הייחודית לו במראה שמעלה לא מעט זכרונות יפים מהעבר. 

אגדה

 לא שכחו להתאמן לפני

זהו זה, יום שישי הגיע ואיתו גם האירועים הרשמיים של אולסטאר 2018. אני מתחיל את היום שלי בשמונה בבוקר עם נסיעה של שעה לאולם הכנסים של העיר, מרחק של דקה הליכה מהסטייפלס סנטר. בשעתיים הקרובות אני צופה מקרוב באימון הקליל במיוחד שהרוקיס ושחקני השנה השנייה עורכים אל מול קהל צעיר שלעיתים עשה יותר רעש מאשר הקהל במשחק בין הקבוצות ובעיקר זוכה לראות איך קייל קוזמה הופך לכוכב של לוס אנג'לס. קוזמה הוא אולד סקול – מנטליות של "ממבה" כמו שאוהדי הלייקרס אוהבים להגיד, לא מתפשר על שום דבר, מנסה לתקוף את הטבעת בכל הזדמנות אפשרית, דברים שהלייקרס לא זכו לראות מאז שקובי עזב את הקבוצה.

"קוזזז" כמו שאוהדי הלייקרס קוראים לו

החימומון הקצר של שתי הקבוצות מגיע לסיומו והזמן שלנו העיתונאים לדבר עם השחקנים מגיע. את מירב תשומת הלב תופסים כמובן בן סימונס, דונובן מיטשל וג'ואל אמביד כשהשניים הראשונים נשאלים לא פעם לגבי התחרות ביניהם על תואר רוקי העונה, אחד מהנושאים היותר חמים בליגה. למרות העניין בכוכבים של שתי הקבוצות, מצאתי את עצמי מדבר עם השחקן שיפתיע אותנו בסיום הערב כשיבחר לשחקן המצטיין של המשחק המרכזי, בוגדן בוגדנוביץ' הנהדר.

הקטע המלא שכולל ריאיון עם באדי הילד, קריס דאן ולאורי מארקונן :

בתוך אולם עצום נמצאים להם מיני מגרשי כדורסל עם עשרות ילדים שמתרוצצים ממקום למקום בהתלהבות מעוררת השראה וקנאה, ג'וניור אן. בי. איי. קוראים לזה. כידוע לרובכם, אחד הדברים שהאן בי איי מתגאה בו זה התרומה שלו לקהילה והדרכת הדור הצעיר. בזמן שברחבי העיר מתקיימים כעת פעילויות של תרומה לקהילה בבתי חולים ובתי ספר, אני נשארתי באולם הכנסים בשביל לצפות בסטף קרי, למארקוס אולדריג' ויאניס מגיעים בשביל להעביר לילדים אימון קליעות, להצטלם איתם ואף לבצע איתם שכיבות שמיכה.

קרי והילדים בג'וניור אן בי איי

העולם מתקרב בצעדי ענק

אחרי הפסקה של שעתיים שנוצלה לעוד קצת הכנות, הגענו למשחק המרכזי של היום הראשון באולסטאר, נבחרת העולם נגד נבחרת ארה"ב. שקט פה, אפילו שקט מאוד בסטייפלס. למרות שמדובר בעיר שאוהבת אירועים מסוג כזה ולמרות שהסופ"ש מתחיל באופן מעשי היום בערב, האולם היה כמעט ריק מקהל. השורות הראשונות כבר מוכנות עם של הכוכבים, הקהל רואה את לונזו וקוזמה מתחממים ומתלהב אבל פה זה בערך נגמר.

סימונס. היה צריך להיות גם במשחק של יום ראשון?

למרות שבהצגת השחקנים המרשימה היה אפשר לחשוב שיש יותר בזכות האורות שהבהבו בכיסאות, הסתבר שלא התווסף הרבה קהל מרגע החימום של השחקנים ועד לכדור הביניים. חבל.

השואו מתחיל עם הצגת שחקנים מרהיבה ששוב גרמה לנו להבין שרוב הקהל הוא אוהדי הלייקרס וממשיך עם הדאנק הבא בפתיחת המשחק :

 

למרות היילייטס של נבחרת ארה"ב זוהי דווקא נבחרת העולם שמרשימה עם אינספור קליעות מבחוץ ומשחק עם לא מעט תנועה בכדור, משהו שהיה קשה להגיד על הנבחרת האמריקאית. קאמבק גדול לא היה לנו פה אבל כן שחקן מצטיין שהפתיע לא מעט אנשים.

תוצאה סופית: 155-124

לבוקס סקור של המשחק

מיד לאחר שההמולה התפזרה בחדר העיתונאים הצלחתי לתפוס את ברנדון אינגרם, הכוכב של הלייקרס ולשמוע ממנו על היחסים הקרובים עם קווין דוראנט ומי לדעתו ינצח את תחרות ההטבעות בלילה שבין שבת לראשון.

מיד לאחר שדיברתי עם אינגרם הצלחתי לדבר פעם נוספת עם מארקנן ועם אחד הרכזים היותר מסקרנים בליגה, ד'יארון פוקס.

לאלבום התמונות מהיום הראשון של האולסטאר

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  1. הראיון עם בוגדנוביץ נהדר:
    המשפט לדעתי הוא: "שבאירופה אתה לא מנצח עם הקבוצה לא מנצחת, כאן סטטיסטיקות אישיות הם לפעמים נצחון."
    פוקס ,בוגדנוביץ והילד הם פירסט קלאס גייז וזה בולט ממש מהראיונות.

      1. ואני ממש מתרשם ממרקנן בכל הרמות.
        איזה תשובות בוגרות.
        וסחטן לעידן ולאתר על רמת הסיקור!
        וזה לא דורון זה זיו 🙂 והיום לא פורים…

  2. יופי של סיקור, תודה רבה : )
    לדעתי היו צריכים לשנות גם את האולסטאר לפורמט של ארהב נגד שאר העולם, זה היה מוסיף עניין.
    שאלה – מי זה לדעתכם נבחרת שאר העולם היום?
    שלי –
    סימונס
    דראגיץ'
    יאניס
    אמביד (פורזינגיס אם לא היה נפצע)
    מארק גאסול
    ספסל –
    בוגדנוביץ'
    יוקיץ'
    מרקאנן
    מירוטיץ
    רובין

      1. אני די בהלם. כל הקטע של אולסטארז זה אולמות מלאים לא? מה שאתה מתאר נראה כפאדיחה טראגית למדי ומביישת את המעמד.

  3. אנחנו כאן בדאון אנדר זועמים שלא נתנו לסימנס הנפלא מספיק זמן להשלים טריפל דאבל. מצד שני תמיד נחמד להחטיף ליאנקיס איזה קטנה

  4. המשחק הזה היה הבזבוז זמן בכי גדול אי פעם. אבל אני מאוד מעריך את העבודה שלך עידן בלהביא קולות תמונות ותחושות מהמגרשים. בנוסף אני חושב שהפורמט שאר העולם נגד ארה"ב הוא מיושן וטיפשי. רוב 'שאר העולם' התחנכו בתיכונים אמריקאים ושיחקו במכללות האמריקאים. זה נראה שיש להם קשר רב יותר לבני המחזור שלהם מאשר לכך שנולדו או בארה"ב או מחוצה לו. אילו היה טורניר של 4 יבשות (אירופה, אמריקה, אסיב ואוקינווה ואפריקה) אז אולי היה יותר גאווה אזורית (ויתרון אמריקאי). 8 שחקנים בכל קבוצה בטורניר שכל משחק 40 דקות. באמת שמתי לב עידן שהקהל היה מנומנם. בליגת הקיץ היה יותר אווירה.

    1. צודק 100 אחוז. חיכיתי שמישהו יעלה את זה
      חוץ מהדרכון שום דבר בשחקנים האלה הוא לא "שאר העולם".
      חצי מהם הייתי בטוח שאמריקאים אסליים

  5. סיקור נפלא. הצלחת להעביר את האוירה וכל מה שמסביב (כולל האולם הריק). סחתיין על ההשקעה

  6. עידן – העניין בקריאת הסיקור שלך מעניין פי כמה רמות מאשר המשחק עצמו, וזה אומר הרבה על האירוע והכתיבה שלך- תודה רבה!!

    הייתי מצפה מהאן בי איי שאם הם לא מצליחים לארגן אירוע שימשוך צופים לאולם, לפחות שידעו לחלק כרטיסים לילדים/נזקקים/שאר רעיונות יצירתיים בכדי שהאולם לא יהיה ריק באירוע שמשודר לכל העולם.

    אפילו אצלנו, בהתאחדות לכדורגל למדו לעשות את זה במשחקים של הנבחרת…

  7. האמירות של בוגדנוביץ' על ההבדל בין שחקן אירופאי לאמריקאי ממש נכונות, ויפה שהוצאת את זה ממנו (אני מניח ששחקן אירופאי ותיק יותר היה אולי נזהר להגיד שבארה"ב יותר חשובה הסטטיסטיקה).

    1. זה כל כל מדוייק
      ביורליג אין יותר שחקנים של 20 נקודות ומעלה
      למעשה כמעט ואין שחקנים של 15 פלוס למשחק זה קבוצתיות לפני המספרים האישיים

      1. ביורוליג רמת הכישרון אפסית לעומת מה שיש באןביאיי. אם היו שם לברונים ודוראנטים הם גם היו קולעים 30 נק. אין שם שחקנים שמסוגלים להגיע לסטטיסטיקות כאלו.

        1. יש מספיק, הם פשוט לא עושים את זה בגלל הסגנון משחק. רק לפני יומיים גלן רייס ניצח את מכבי עם 28 נק׳..

          1. מי זה גלן רייס? מה הוא באןביאיי? שחקן של 2 נק. ובאירופה מתלהבים מאחד כזה, זה בדיוק מעיד על רמת הכישרון באירופה.

            דבר שני אני ראיתי את חולון מפסידים כמעט כל משחק באירופה בליגה פח זבל שהיא השלישית ברמתה מול קבוצות אשפה, איפה היה שם גלן רייס.

            הרבה שחקנים יותר מוכשרים מגלן רייס שיחקו בארץ.

            ביורוליג יש שחקנים שניתן לספור על יד אחת שמסוגלים לשים 20 נק כל משחק באופן קבוע במשך כמה עונות וגם הם כלום באןביאיי.

            הסגנון באירופה נובע מחוסר הכישרון שיש, אין הרבה שחקנים אתלטים ומעטים שם בכלל טובים באחד על אחד ולכן משחקים מסירות למוות כי זו הדרך היחידה להתגבר על חוסר כישרון.

            קח לדוגמא את זלגיריס-כל שחקן שם יותר נגר מהשני ואף אחד שם לא מסוגל לעבור קונוס אז איך הם מתגברים על זה? הרבה משחק מסירות ואז איזה שלשה.

            גם מסינה פעם אמר את זה שבאירופה לא ניתן ליישם את השיטה של האןביאיי בגלל חוסר כישרון ובאןביאיי לא ניתן ליישם את השיטה האירופאית בגלל הכישרון המטורף שיש שם.

        2. אתה לא טועה שהרמה נמוכה אבל לאורך השנים סקוררים גדולים מהnba ניסו מזלם ביורוליג ולא קבעו מספרים דמיוניים. אני מניח שטופ סקוררים בnba יכולים לשים ניקוד גבוה אבל עדיין ישנם תנאים מקשים ביורוליג במיוחד לגארדים או ווינגים. ממוצע מושפע מזמן משחק. ביורוליג משחקים 40 דקות כך שלרוב שחקנים לא עוברים את ה-25-30 דקות. בנוסף ישנם חוקים שמקשים ביורוליג יותר מהnba במיוחד לגארדים וסקוררים

          1. ניתן להוריד לגארדים כדור מהצילנדר של הטבעת כך שגארד שמרים פלוטר שלא נכנס חלק גבוה יכול לקטוף אותו

          2. אין שלוש שניות הגנתיות וגבוהים הגנתיים יכולים להקים מחנה בצבע או לעזור ללא חשש.

          3. השריקות על יצירת מגע עם הגוף כשגבוה וחודר קופצים יותר מאוזנים לעומת יתרון ברור לתוקף בNBA. לרוב לא נשרקות עבירות גוף אלא אם ברור שהמגן יצר את המגע או היה פעיל יותר ביצירת המגע.

          בקיצר אני לא חושב שאתה טועה אבל עדיין יש מספיק כישרון לשים נקודות ביורוליג. עובדה ששחקנים כמו דריו שקלעו 15 למשחק ביורוליג מסוגלים לשים את אותה הכמות בnba. יש לא מעט דוגאות של מעברים של סקוררים והפער בנק' לא מאוד גבוה.

          1. שוב ג’ון צודק
            שחקנים כמו מארק ופאו גאסול עם מספרים טובים יותר
            בזמן השביתה ב NBA שיחקו פה כוכבים שלא השאירו מספרים מטורפים מי שמחפש סטיסטקה שישחק בליגה הסינית

          2. איזה כוכבים? כולם באו בסוף הקריירה שהם שמים זין.

            איזה כוכב אןביאיי הגיע בשיאו לפה??

            דירק ופאו עשו מספרים דימיונים בכל משחק באירופה. פאו גאסול גם בגילו לקח אליפות אירופה לבד, על מה אתה מדבר?

          3. ג'ון מה שבוגדנוביץ' אומר בעצמו זה שבאירופה יש אולי שני שחקנים בקבוצה שמסוגלים לעשות נקודות מתי שירצו, בnba יש 5-6 שחקנים כאלו בקבוצה. הכישרון מכתיב את סגנון המשחק. בסוף המטרה היא אחת- לשים כדור כתום בתוך חישוק מתכתי. אם תעשה את זה בבידודים, משחק מסירות או זריקות מהחצי, זה לא משנה. באירופה הכישרון הוא הגורם המגביל, ובאופן מסוים גם בnba. רק שהרמה בnba גבוהה בעשרות מונים, והפערים רק גוברים כשהכשרונות האירופאים נוהרים לnba בגילאים צעירים, אפילו כדי לשחק בג'י ליג כדי להתפתח שם ולא באירופה.

        3. המשחק באירופה הרבה יותר קבוצתי
          בשנות ה 80׳ שחקנים כניקי גאליס,קווין מגי ,סן אפיפניו פטרוביץ כמובן היו שחקנים עם מספרים גדולים
          לאורך השנים יש ירידה חדה בכמות הנקודות של מלך הסלים של היורליג (וגם בישראל ) כי המשחק הרבה יותר קבוצתי ואין מקום למשחק סולו
          גם באליפות אירופה שחקנים שהיו טופ NBA כטוני פארקר,נוביצקי,הגאסולים,דרגיץ לא מציגים מספרי ראווה

          1. חחח מה??? פאו גאסול 15 שנה מתעלל בכל טורניר באירופאים. דירק נוביצקי ניגב את הפרקט עם כל מי שניתן שהשחקים סביבו היו ברמה של מקל

            דראגיץ וטוני פרקר הביאו קביעי אירופה, אתה אמיתי במה שאתה אומר?

  8. עידן, אתה עושה עבודת קודש ממש וממלא באלף אחוזים את מה שאני מצפה מכתב הופס באול סטאר. הראיונות שלך מעולים, ואתה מצליח להכניס את האווירה שאני כה מכיר בצורה הטובה ביותר.

    הערה: במשחק של ארה"ב נגד העולם, בראון מהסלטיקס עלה לדאנק עם כדור בין הרגליים שהיה מזכה אותו באליפות הדאנק, אילו השתתף בה!

  9. מעולה עידן. גם אני חושב שהאמירה של בוגדנוביץ' על ההבדל בין השחקן האירופי לאמריקאי שווה עריכה לסרטון קצר ונפרד שיעלה לטוויטר או לרדיט. זה יכול לעורר הרבה תגובות מעניינות.

להגיב על פיני לבטל

סגירת תפריט