סיקור משחקי יום שלישי הצפוי / תומר שנאן & דובי עופר דואו

תוצאת תמונה עבור ‪vince carter kings‬‏

 

שישה משחקים לא רעים בכלל היו לנו היום. כשניר שלנו יצא לפגרת אולסטאר מוקדמת. אז מי ניצח? למה ניצח? ובכמה ניצח? מתחילים!

טורונטו ראפטורס (16-40) 115 – מיאמי היט (27-30) 112

המשחק המוקדם ביותר הערב הבטיח לא מעט, וקיים הרבה מעבר לכך.

בתחילת הרבע הראשון שתי הקבוצות מעט היססו. כשהשחקן הראשון שמתעשת הוא קייל לאורי, שארבעה אסיסטים רצופים שלו הציבו את הקנדים ביתרון 12-7 לאחר חמש דק' ברבע. מיאמי הגיבה עם ריצת 9-2 בראשותם של דראגיץ' ו-וייטסייד. מעבר לכך שאר הרבע היה די צמוד כשטורונטו מסיימת אותו עם ההובלה.  28-22 לקנדים.

ברבע השני טורונטו המשיכה לבלוט, ולאחר שתי דק' אל תוך הרבע ולנצ'ונאס קבע 34-27 לטורונטו. אל שמכאן, מיאמי הפכה את הקערה על פיה. מיאמי רצה 8-0, ולפני שטורונטו הספיקו להגיב התוצאה הייתה 35-34 למיאמי. מיאמי המשיכה להוביל לאורך רוב הרבע, כשבסופו של דבר ריצה של טורונטו+באזר ביטר מדהים של לאורי נותנים לטורונטו את ההובלה במחצית. 57-55 לצפון במחצית.

הרבע השלישי התחיל צמוד, ואז, שלוש דק' לסיומו, טורונטו נזכרו שהם במקום הראשון במזרח. ריצה מדהימה של 19-4 לטובתם תוך כדי שמיאמי נראים חסרי אונים נתנה את היתרון לקנדים. 98-81 לטורונטו בסיום הרבע השלישי.

אלא, שישנם שני דברים בטוחים בחיים. המוות, ושטורונטו תחטוף פחד במה בשלב כלשהו. והפחד שהם קיבלו הפעם בתוספת פחד הגבהים הכל כך אופייני להם. כמעט עלה להם במשחק. ארבע דק' לסיום התוצאה הייתה 112-98 לראפטורס,ואז, מיאמי השתלטה. הם החלו לנגוס בהפרש וריצת 11-0 העמידה את התוצאה על 112-109 בלבד לקנדים. מכאן כבר הסיפור היה הסיפור הרגיל כשהמשחק צמוד בסיומו, עם טוויסט קטן של טורונטו. שהתעקשה להחטיא כל זריקת עונשין שנייה שהיא קיבלה. למזלם ריצ'ארדסון לא הצליח להשוות על הבאזר והמשחק נגמר (יש לטורונטו מזל שיותם של דובי שלנו יצא לפגרת אולסטאר מוקדמת). 115-112 לקנדים בסיום.

בטורונטו לאורי ודראוזן בלטו עם 22 נק', 4 ריב' ו-8 אס',ו-27 נק' ו-4 אס' בהתאמה.

במיאמי דראגיץ' סיים עם 28 נק' ו-4 אס'.

https://www.youtube.com/watch?v=ZhFxsWxrgkw&t=35s

מילווקי באקס (24-32) 97 – אטלנטה הוקס (40-18) 92

עוד משחק צמוד ומעניין, שהתחלק לשני משחקונים שונים לגמרי. המחצית הראשונה, והמחצית השנייה.

לאורך כמעט כל המחצית הראשונה ההוקס הובילו. כשמילווקי שומרת על התוצאה כמה שיותר צמודה. שרודר ופרינס צברו נק' באטלנטה, כשמהעבר השני מידלטון משיב מלחמה. שתי הקבוצות השיגו משחק הגנתי נהדר מלא אמביציה. המחצית נגמרה בתוצאה 43-41 לאטלנטה.

ברבע השלישי למילווי נמאס. היא הידקה את ההגנה, והגבירה קצב בהתקפה. כשיאניס, מייקר ובלדסו מצטרפים לחגיגה. מילווקי ברחה לאטלנטה חסרת האונים. ובסוף הרבע התוצאה הייתה 74-61 לבאקס.

אטלנטה בטאנקינג, מילווקי קבוצת פלייאוף, הסיפור נראה גמור, נכון? אז זהו, שלא ממש. מילווקי עוד הובילה עשר הפרש כשהשעון הראה 8 דק' לסיום. ומשם? ליידיס אנד ג'נטלמנס, בפרץ נוסטלגיה אדיר, קבלו אותה – אטלנטה הוקס. אליאסובה בתפקיד מילסאפ, שרודר בתפקיד טיג. ולפני שמילווקי שמה לב. אנחנו בשוויון 84-84. אלא שפרץ הנוסטלגיה נגמר. ומילווקי הצליחה להחזיר לעצמה את המשחק. סיום: 97-92 לבאקס.

במילווקי יאניס הציג משחק סולידי של 15 נק' וריב'. מידלטון עזר לו עם 21 נק' ו-7 ריב'.

באטלנטה בלט לטובה דניס שרודר שסיים עם 18 נק' ו-4 אס'. כשכל שאר שחקני החמישייה קולעים בדאבל-פיגרס.

https://www.youtube.com/watch?v=0EfurhYqkgk

אוקלהומה סיטי ת'אנדר (26-32) 112 – קליבלנד קאבלירס (22-34) 120

את המשחק הזה ניתן לחלק לשני חלקים – הרבע הראשון, ושלושת האחרונים.

ברבע הראשון אוקלהומה מציגה משחק שוטף ואגרסיבי. כשג'ורג', אדאמס ואנת'וני מתחממים בצד אחד. וג'יימס נלחם מולם לבדו (אך עושה זאת נהדר) בצד השני. ראסל משחק ללא יותר מדיי איבודים וטעויות. ולמרות התוצאה הדי צמודה של הרבע (לטובת קליבלנד). לאוהדי אוקלהומה הייתה סיבה להיות אופטימיים. 29-28 לקליבלנד.

ברבע השני הרשעים השתלטו. ושבע דק' לסיום המחצית היתרון כבר עמד על 7 לטובת הקאבס. ההפרש כבר עלה לעשר לטובת הקאבס בערך 4 דק' לסיום המחצית. כשרק אנת'וני וג'ורג' מצליחים לשמור את אוקלהומה בתמונה אל מול קלארקסון, סמית' וג'יימס, שהצטיין במשחק. סיום המחצית: 62-57 לקאבס.

הרבע השלישי היה סיפור דומה. הקאבס רצו, הת'אנדר צימצמו. ולברון היה ה-MVP של קבוצתו לאורך כל המשחק. 7 דק' לסיום הרבע ההפרש עמד על 10 לטובת הקאבס. כשלאחר מכן ריצה של אוקלהומה צימצמה את ההפרש ל-2 בלבד. ואפילו כפתה שוויון 3:30 דק' לסיום הרבע. קליבלנד התעשתה לקראת הסיום, והחזירה את היתרון אליה. סיום הרבע: 91-87 לפרשים.

הרבע הרביעי היה כבר יותר מדיי בשביל הת'אנדר. קליבלנד רצו בהתקפה, והיו תקיפים בהגנה. ולא נשאר שום זכר לבית האבות שהיה שם טרם הטרייד דד-ליין (בקרוב במכבי חיפה ונאמר אמן). ההפרש נע בין 6 ל-10 נק' לטובת הקאבס לאורך רוב הזמן. והמשחק נגמר בתוצאה 120-112 ללברון וחבריו.

אצל אוקלהומה ג'ורג' אדאמס ואנת'וני בלטו לטובה עם 25, 22 ו-24 נק' בהתאמה.

אצל הקאבס לברון עם 37 נק', 8 ריב' ו-8 אס'.

https://www.youtube.com/watch?v=a1JH5U8eJBA

מינסוטה טימברוולבס (25-35) 108 – יוסטון רוקטס (13-43) 126

הרוקטס הגיעו למינסוטה ללא כוונות לאבד אפילו צעד במירוץ למקום הראשון במערב, אפילו שמולם התייצבו הזאבים, שספרו 13 ניצחונות ביתיים רצופים. עד הלילה.

הוולבס עוד הובילו ב13 ברבע הראשון, לפני שרבע שני של 19-31 לטובת האורחים הוריד אותם להפסקה ביתרון קטן, 40-54. אחרי רבע שלישי צמוד התקרבו המארחים עד 91-95, אבל אז שחררה סוללת הצלפים של הרקטות את הנצרות וירתה לא פחות מעשר שלשות מדויקות מתוך 16 ניסיונות. לך תתמודד עם מבול כזה… ריאן אנדרסון עם ארבע והארדן עם שלוש גרמו את עיקר הנזק בתחום. כשהתפזר העשן הייתה התוצאה 108-126 לטובת האורחים, שממשיכים מכאן הביתה להתמודדות עם הקינגס, רגע לפני פגרת האולסטאר. הוולבס מצידם הולכים לנוח.

עבור הרוקטס, שנצמדים לכדי חצי משחק בלבד מאחורי הווריירס בפסגת המערב, והליגה, זה היה הרבה ג'יימס הארדן עם 34, לצד 13 אסיסטים ו6 ריבאונד, ולצידו פול עם 13 14, קאפלה עם 14 ו12 ריבאונד, וריאן אנדרסון שעלה מהספסל עם 21, בהן 10-6 מהשלוש.

אצל הוולבס טאונס עם 35 ו12 ריבאונד וטיג עם 25, 8, 5 עשו את המקסימום. וויגינס החטיא את 12 הזריקות הראשונות שלו וסיים עם 14-2 בדרך לשבע נקודות אומללות במיוחד. קרופורד עם 11 באחוזים רעים ובייליצ'ה עם 3 היו תרומתו היחיד של הספסל.

דאלאס מאבריקס (40-18) 109- סקרמנטו קינגס (38-18) 114

שתי קבוצות חסרות עניין בליגה נפגשו הלילה בדאלאס במטרה להעביר עוד משחק אחד בדרך לפגרה. רבע ראשון חזק של 16-29 שם את הקינגס ביתרון שהיה בלתי ניתן למחיקה עבור המאבס. הרבע השני היה מעט סביר יותר והסתיים 28-36 לטובת האורחים, כשבמהלכו קופץ לריק קארלייל הפיוז והוא מוריד לספסל את מלוא החמישייה ומעלה במקומה את המחליפים. אירוע ראוי לציון נוסף במהלך הרבע, וינס קרטר בן ה41, אייר קנדה מאז ולתמיד, חוטף כדור ורץ כל הדרך לדאנק חופשי מהדהד, שמזכיר שפעם הוא היה המטביע הגדול מכולם. קבלו את הדאנק ושאר הביצועים של וינסניטי מהמשחק:

https://www.youtube.com/watch?v=Y0mzp-ahw1E

עם כל הכבוד לוינס, כוכב המחצית היה ותיק אחר, זק ראנדולף, שסיים אותה עם 18, בדרך ליתרון 44-65 עם הירידה להפסקה

"חצי ראשון רע, חצי שני טוב, שתהיה לכם פגרה נעימה", אמר בסיום מאמן המאבס והלך לדרכו בהפגנתיות, לפני שחזר לתת הבהרות.

ברבע השלישי הובילו הקינגס כבר ב26, לפני שהמאבס נתנו עוד מאמץ עם ריצת 3-17. לא הספיק. הרבע הסתיים 71-88 לטובת האורחים, וגם ריצת 11-30 של דאלאס בסיום לא עשתה הרבה יותר מלצמצם את הפער הסופי לחמש. 109-114 לטובת הקינגס בסיום.

שבעה קינגס בספרות כפולות, בהובלת ראנדולף עם 22, לצד שניים נוספים, הילד וקרטר, עם 8 נתנו לאורחים את הניצחון.

גם המאבס נתנו מאמץ קבוצתי, עם שישה בספרןת כפולות, בראשות בריאה עם 19 ו13 אסיסטים ופאוול עם 18 מהספסל, כמו בארנס.

היי, חגיגה של המלכים… קבלו את המלך חוגג בבית הסוהר!

 

דנבר נאגטס (26-31) 117- סן אנטוניו ספרס (24-35) 109

הספרס המתקשים, ללא אולדריג' וקוואי, טיפסו לגובה מייל בניסיון לקטוע את רצף שני ההפסדים, ונתקלו בסרבי אחד מוכשר וסביבו קבוצה מקומית שנאבקת על מקומה בפלייאוף המערבי הצפוף.

שיא קריירה של ג'פרי לברין שעלה מהספסל עבור האורחים עם 26 לא הספיק, כשמולו ג'וקיץ' עם טריפל דאבל של 23 נקודות, 13 ריבאונדים ו11 אסיסטים, בארטון עם 20 וסה"כ שישה נאגטס בספרות כפולות. ווילסון צ'אנדלר אמנם החטיא את כל חמשת ניסיונותיו מעבר לקשת, אבל תרם בכל זאת 17 נקודות יחד עם 5 אסיסטים ו8 ריבאונדים.

הספרס דווקא החזיקו מעמד יפה, ואפילו הובילו בשלוש בירידה למחצית, 58-61, לפני שהגובה עשה את שלו, החמצן נגמר והמארחים רצו לרבע אחרון של 19-30 וסגרו ניצחון חשוב לפני הפגרה, 109-117.

לצד לברין עלה מהספסל טוני פרקר עם 17, אבל זה באמת היה הכל עבור הספרס, שסופרים הפסד שלישי ברצף ומתחילים להסתכל בחשש כלפי מטה אל המקום הרביעי, שם נצמדת אליהם מינסוטה במרחק חצי משחק.

https://www.youtube.com/watch?v=mZLwJERsEFw

 

אי אפשר לסיים את סקירת משחקי הלילה בלי התייחסות לאירועים שמתרחשים סביבנו. ליתר דיוק אירועים שהתרחשו בעבר והינם בעלי השפעה על חיינו כיום.

הכוונה כמובן למותה בטרם עת של הכבשה דולי, שהיום לפני 15 שנים, הסתלקה מעולמנו לעולם שבו הבירה תמיד קרה, האבוסים מלאים בחציר מן המובחר והצנטריפוגות מסתובבות רק במהירות המדויקת.

דולי נולדה בעיירה רוסלין שבסקוטלנד, תוצר ביולוגי משמעותי ראשון לניסיונות השיבוט של המין האנושי. אחריה באו רבים. ביניהם, על פי מקורות זרים, גם בני אדם.

תוצאת תמונה עבור ‪doppelganger nba‬‏

אבל דולי הייתה הראשונה. הנחשון שהושלכה שלא מבחירתה לתוך ים סוער של תמציות DNA, צנטריפוגות, וניסיונות נואשים של המין האנושי לייצר מייקל ג'ורדן שני. לא נרשמו הצלחות בתחום.

לזכרה של דולי, ולזכרם של תוצרי השיבוט באשר הם, התכוונתי להשמיע את שירו של הזמר האוסטרלי ניק קייב, the ship song. עקב איסור גורף מצד האישה שאיתי ואיום על המשך הזוגיות המאושרת שעמלתי עליה ב25 השנים האחרונות, נשמע את שירם של ראם ג'אם, בטי השחורה.

שחור, כמו כבשה שחורה.

תהנו.

לפוסט הזה יש 72 תגובות

  1. חלוקת הדקות של קליבלנד יחסית למשחק בפרופיל גבוה שלא הוכרע עד הסיום מאד מרשימה. וזה עוד בלי קווין לאב ברוטציה. אם ימשיכו לתת הרבה דקות להרבה שחקנים ולא המון דקות לקצת שחקנים, הם יגיעו לפלייאוף עם העומק הדרוש.
    לברון לא נח עד פגרת האולסטאר ומשחק המון דקות למשחק. סייבורג והכל, אבל כבר עונה 15. הגזמה לטעמי. ובמשחקים האחרונים הוא משחק הגנה אינטנסיבית למשך דקות ארוכות.

    1. ship song הוא בעיניה שיר אהבה נפלא שלא יפה להקדיש לכבשה.
      התכוונתי להעלות במקומו שיר מההופעה המופלאה ביד אליהו, אבל העדפתי בסופו של דבר משהו שקשור לנושא.

      1. וודי אלן הקדיש חלק מסרט לכבשה, ולאהבת כבשה ליתר דיוק. אבל בעצם זה וודי אלן, אז כנראה שאתה צודק…
        וגיא, אכן אלבום מעולה, אם כי אני חסיד גדול יותר של henry's dream (למרות שהבנתי שקייב עצמו פחות אוהב אותו)

  2. איך הורדת את הפוסט מהגבהים של קולוראדו לקרקע המציאות עם האיסור על ניק קייב ואני שואל… למה ??
    מדוע ??
    havant the jewish people suffered enough ???

    ההופעה האחרונה שלו בארץ הייתה אולי ההופעה הכי טובה שראיתי !!

    ההופעה שהכי נהנתי ממנה הייתה תחרות להקת השנה באלנבי 42 לפני איזה 20 שנה. אני הייתי באולטראס של תערובת אסקוט (ג'נגו היה חצי חבר וזו הייתה סיבה מספיק טובה) ולצערנו קרח 9 לקחה את האליפות. או אולי זו הייתה התקווה 6….
    האמת שאני לא זוכר פרטים כי היית די שיכור אבל אני זוכר שממש, ממש נהנתי.
    אולי הכל קשור לזה שאני וחבר גילינו שהבר למעלה לא סגור באופן הרמטי וברזי הבירה עובדים…. 🙂

      1. הייתי בהופעה שלו בפארק תמנע, לפני 20 שנה +. ההופעה עצמה הייתה מעולה, אולי אחת מהשתיים הטובות ביותר שראיתי, אבל השוס הגדול היה לפניה.
        זה היה חלק מפסיטבל כל שהוא, וכשהגעתי בשעות הערב קייב והלהקה עשו חימום, כשבשטח מסתובבים כמה מאות אנשים. כשהוא גמר את החימום, קייב פשוט ירד מהבמה, והתחיל להסתובב בין הקהל, לדבר עם אנשים ולהצטלם. לא משהו שקורה כל יום, והוא היה אז אולי בשיא תהילתו

    1. ממש כואב לי שנבצר ממני להגיע להופעה האחרונה שלו בארץ. חברים מספרים שההופעה הייתה לא פחות מחוויה דתית…

      יצא לי לראות אותו ב-93' (בפסטיבל הבלוז בחיפה. פי ג'יי הארווי, גנבה אז את ההצגה עם הופעה נהדרת), וב-98' (הופעה מדהימה בסיטי הול בחיפה). אחד מהאמנים שההופעה החיה שלהם נותנת ממד חדש, שונה, לשירים שלהם.

  3. למה התיאור של קליבלנד הוא "הרשעים"? למה מוסכם פה שהם הרעים, ולברון במיוחד? למה חצי מהאתר זה אנטי וקללות וטינופת כלפי הקבוצה הזו? זה די מוזר. זו לא הקבוצה האלופה, השליטה, שקורעת את הליגה. אפילו ההיפך, היא האנדרדוג המובהק כבר שנים. לקחה בציפרוניים אליפות מסכנה אחת. קליבלנד לא עיר גדולה ועשירה, להיפך. האוהדים שלה לא מזכירים את אוהדי הלייקרס או הניקס. אז למה השנאה? זה מעיק, זה מעייף, זה מבאס לקרוא, וזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם אחר פעם, כמו איזה תנאי קבלה למועדון. למה?

  4. חברים, עשיתם לי את הבוקר.
    אני יושב, ותוך כדי עבודה (+גיחות להופס…) שומע באזניות שיר אחרי שיר של ניק קייב.

    איזה כיף שהנרטיב של הבוקר זה ניק קייב, ולא "המלך" ה-"רשע…"

  5. תודה חברים, סיקור נהדר. יוסטון ממשיכה לדרוס וזה די מדהים הקלות שבה היא לוחצת על הגז ורומסת, מזכיר את ג"ס בשנים קודמות.
    בשקט בשקט ריאן אנדרסון ירד לספסל כשפי ג'יי טאקר ומבה אמוטה בחמישייה. מעניין אם כשאריזה יחזור הוא יחזור לספסל. לדעתי זה דווקא רעיון מצוין לרגליים העייפות של אריזה.
    לגבי ניק קייב, הפעם חייב להסכים עם העדר. אחד מאמני הדיכאון האהובים עליי. קול וכריזמה מהפנטים.

    1. מאוק כבר לא יצא כלום למעט הדחה סיבוב ראשון, סתם אשלייה.

      יאללה הזקן זה התקווה היחידה להדיח את הרשעים מסן פרנסיסקו ואת המלך הרשע בגמר. גו הארדן גו

  6. סיקור פגז!
    ההפסדים האלה של הספרס מבאסים לאללה. כרגע הם בקצב של 49 ניצחונות! פחות מ-50!!!
    מה קורה עם הפצועים???

    הלוואי שקליבלנד ימשיכו ככה

    1. אמן. רק תיקון טעות אם נקח מדגם של ⁴ משחקים אחרונים הרי שהספרס מפסידים ב 100% ולכן ייסיימו על 35 נצחונות. הרבה מאחורינו….

  7. תודה למסקרים על כתיבת סיקור הלילה.

    בכל מקרה, אני סיימתי לקרוא את הפוסט כשהגעתי לשורה: "ברבע השני הרשעים השתלטו". תודה בכל מקרה.

    1. לא רשמתי רשעים בקטע רע או משהו. אם זה פגע/הפריע למישהו אני מצטער. אין לי בעיה עם קליבלנד, ואני מקווה מאוד שאם הם יפגשו בגמר נגד המונסטארז מסן פרנסיסקו זה ייגמר בסוויפ לטים לברון

      1. חח אשכרה השחקן היחיד שאני בעד לברון נגדו זה דוראנט 🙂

        לברון רשע בן רשע ודוראנט עוד יותר רשע.

        מה אנשים נעלבים שקוראים ללברון רשע חח, מה קרה לכם?

        1. לא נעלבים, פשוט לעניות דעתי זה יותר מתאים לתגובות ופחות לפוסט עצמו.

          בכל אופן, תודה תומר ודובי. אני אמשיך לקרוא בשמחה בהמשך היום 🙂

  8. דובי תקן אותי אם אני טועה. התחתנתי בגיל 10 או שזו אהבת מילדות?
    סיקור מצויין וללא טעויות בכלל. ראיתי את המשחק של הרשעים והם נראים נפלא. עושים בדיוק מה שהמלך אומר. גמר מזרח סגור!

        1. …DUDE

          (זו תחנת רדיו של אשכנזים, לא הייתי נכנס לפלייליסט בלי קישור מאולץ לניקו והזרעונים..)

  9. תודה על סיקור מצוין חבר'ה.
    פתאום מתעוררת בי התשוקה שיוסטון תסיים את העונה במקום הראשון. זה נגד התפיסה שלי, שלביתיות אין חשיבות, אבל לא יודע, אולי זה יעזור בהמשך.

    1. מדהים אותי כיצד העונה המעולה עד כה של יוסטון עוברת (באופן יחסי, כן?) מתחת לראדר. זה לא שמתעלמים מהם בספקולציות על האלופה או משהו, אבל בין הרעש של קילבלנד, ג'ס וכו' וגו', החבר'ה שלך זוכים לשקט יחסי. נראה לי שזה דלק לא רע לטיפוס כמו הארדן

      1. הארדן הוא שמנמן שמשחק בהילוך איטי ולכן מתעלמים ממנו. הוא לא נראה אתלט מפחיד כמו לברון או ראסל, הוא לא גדול כמו דוראנט ואין לו את החיוך של קרי.

        הוא אנדרייטד מבחינה ציבורית אבל בהופס לדעתי הוא זוכה בכבוד הראוי.

      2. אכן הארדן שמנמן,ויוסטון ספגה פה כל כך הרבה קיתונות של ביקורת (מוצדקת) ובוז (לא מוצדק) שאנחנו הפכנו לחסינים. המנהיג שנותן את הדוגמא הוא קפטן אפלטון. אל דאגה, כשהאליפות תגיע אנחנו נהיה שחצנים וזחוחים כמו אוהדי האלופה.

        1. אתם קבוצה שלוקחת קרדיט קצת באיחור, זה הכל. כאן באתר האקים לא מפסיק להשתפר, ולאחרונה הגיע לרמה של ג'ורדן.

  10. תודה על סקירה מצויינת ומענגת. בשירים אני לא מבין אבל 'הכפיל' של קורבר זה הזמר שניצח ב'אמריקן איידל'.
    נצחון חוץ מצויין של יוסטון כשרק הארדן פוגע.

להגיב על שמעון לבטל

סגירת תפריט