סוף מערב: דראגן בנדר מתגעגע לניקולא וריצ'ארד לואיס רוצה לשיר 'אדון עולם' / גל אל איי

 

 

במשחק המרכזי של עלובות המערב, שנערך ביום שלישי בלילה החלטתי להתמקד בארבעה שחקנים, שניים מכל צד: דראגן בנדר וג'וש ג'קסון מהסאנס, ואלכס קארוסו וג'וש הארט מהלייקרס.

בנדר הקרואטי מהסיבה הידועה – בוגר האקדמיה המכביסטית הכחולה לבנה (רק בשם) ובחירה גבוהה למדי, רביעית בדראפט. ג'קסון כיוון שהפוטנציאל שלו נראה בשמיים וגם הוא בחירה רביעית של השמשות השנה.

אצל המארחים, התאהבתי כבר בליגת הקיץ באלכס קארוסו, שחקן נשמה וגארד לא מספיק מוערך ושהסיכויים שלו להשתלב בליגה הטובה בעולם נראים קולשים עד לא קיימים; וג'וש הארט – צעיר-בוגר עם ארבע שנות קולג' בווילנובה והשחקן היחיד באן.בי.איי שראיתי עד כה בלי קעקועים על הגוף.

בנדר מקבל באחרונה המון דקות משחק; במשחק נגד הלייקרס הוא שהה על הפרקט 38 דקות – הכי הרבה זמן ברוסטר. הסיכום חיוור: 8 נקודות (2 מ-10 ורק 1 מ-14 מהשלוש), 6 ריבאונדים (3 בהתקפה), 4 אסיסטים, שני איבודים ו-0 בלוקים. ראנדל אימלל אותו לכל אורך המשחק בפוסט ובנדר, למרות שהוא אחד השחקנים הגבוהים בליגה, מתקשה לשמור על שחקנים זריזים ובהתקפה לא מראה שום סימנים לדומיננטיות שאולי ציפו ממנו. מה שכן הוא נראה מעולה, פיזית, ובחור עם ראש טוב (ראו הראיון המצורף) שאולי עוד יפתיע בעתיד.

 

ג'וש גקסון מלא פוטנציאל וכישרון ואתלטיות מעולם אחר. הוא שיחק 36 דקות עם שורה סטיסטית סבירה: 15 נק' (7 מ-19, רק 1 מ-6 מהשלוש), 10 ריבאונדים (3 בהתקפה), שני בלוקים אבל גם אסיסט בודד ושלושה איבודים. ברבע האחרון אפשר היה לראות פלאש של מצויינות למאמינים בו: חסימה של קוזמה מתחת לסל, ואז הטבעה מהדהדת אחרי מתפרצת בצד השני. אבל ג'קסון נאבד פעמים רבות בהגנה, ובהתקפה הוא נראה חסר אונים בקליעות מהשלוש ומיד ריינג'.

אצל הלייקרס, אלכס קארוסו הפך עבורי מאז ליגת הקיץ לאחד מיקירי הרוסטר הנוכחי. לבן וחיוור מטקסס, נעים הליכות ואינטיליגנט, שהפך לפועל שחור של הקבוצה – חטיפות, חסימות ואסיסטים לא מציאותיים בדקות הספורות שהוא מקבל. נגד פיניקס הוא שהה על הפרקט 14 דקות  עם שורה סטטיסטית לא מרשימה: 4 נקודות (כולן מהקו), אסיסט וריבאונד ו- 0 איבודים. אבל מה שאני אוהב אצל קארוסו זה המלחמה הבלתי פוסקת שלו על המגרש שלא מתבטאת במספרים; מקווה שעד מועד פקיעת החוזה הדו צדדי שלו בשבוע הבא, מג'יק ופלינקה יחליטו להשאיר אותו עד סוף העונה.

ג'וש הארט היא עוד החתמה מצויינת ממרומי המקום ה-30 בדראפט. בשלושת המשחקים האחרונים הוא קלע 66 נקודות וקטף 44 ריבאונדים. נגד הסאנס הוא פתח בחמישייה, שיחק 35 דקות קלע 15 נק (5-7 מהשדה, 2-2 מהשלוש ו2-2 מהקו) וקטף שוב 11 ריבאונדים. ראנדל אמר בסיום שבקבוצה מכנים אותו "צ'ארלס ברקלי" – גארד עם נשמה של ביג. הפציעה של לונזו בול גילתה ללוק וולטון אוצר חבוי במעמקי הרוסטר – ויאנג פורע את השטרות, ובגדול. עוד לבנה סולידית בבבניין הלייקרס המתחדשת.

נתונים נוספים:

* הלייקרס עם 6 ניצחונות ו-0 הפסדים השנה כשברוק לופז קולע 4 או יותר שלשות (ראו את תגובתו בראיון המצורף).

* הסאנס ירדו להפסקה בשוויון הרבה הודות ל12- ריבאונדים בהתקפה. במחצית השנייה הלייקרס הידקו את ההגנה ואיפשרו להם 4 בלבד.

* שני דאנקים נפלאים של אינגראם וקוזמה העירו את הקהל ברבע הרביעי במשחק שרוב הזמן היה מנומנם עד כדי כך שג'ון איירלנד, השדר של הלייקרס, בילה חמש דקות שידור עם ריצ'ארד לואיס האגדי (ראו ראיון מצורף), הסייד קיק של לארי דיוויד ב"תרגיע". לואיס סוגר השנה 50 שנים בעסקי הבידור ולא מכבר חגג יומולדת 70 ("I can't handle 69 anymore"). מצד שני, הוא היה הסלב היחידי באולם (חוץ מדיאן קנון הענתיקה, שיושבת ליד רוב פלינקה). במשחק ביום חמישי נגד אוק סיטי זה בוודאי ייראה אחרת

* יחד עם דדי, אני עדיין משקיע את המניות שלי בברנדון אינגראם. הלייקרס 4-11 ב-15 המשחקים האחרונים, שבעה נצחונות רצופים בבית, ול-BI שהוסט לעמדת הרכז חלק גדול בזה. בלילה שקלאקרסון וקוזמה מסריחים מהשדה, אינגראם הציג משחק כמעט מושלם ב-34 דקות : 26 נקודות (9-13 מהשדה, 2-2 מהשלוש, 6-6 מהקו), 4 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-2 בלוקים מהדהדים). מעניין מה יהיה לדקסטר להגיד על זה.

 

ביום חמישי ראסל וג'ורג' מגיעים העירה – חגיגה בסטייפלס. אם הלייקרס יצליחו לנצח בשיניים ואחר כך את דאלאס בחוץ – יש מצב לדיבורים על פלייאוף כבר השנה. פנטזיות? בוודאי. אבל זה מה שכיף בלהיות אוהד שרוף-מחוק, באש ובמים. נתראה ביום שישי.

דובי

אנטומולוג, אגרונום, עובד סוציאלי ומטפל. גר בערד עם בת זוג + 3 ילדים, כלבה, וחיות.

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. תודה רבה, אחלה כתבה!

    על ג'וש הארט ואינגראם כבר כתבתי.

    תיארת את קארוסו היטב, ההבדל בינו לבין אניס? שאניס ניסה להיות גיבור, אלכס קיבל וכיבד את התפקיד שלו.
    הוא מניע כדור, מחפש קודם את המסירה, משקיע בהגנה וזורק כשהוא פנוי.
    קשה לי לראות אותו שורד בליגה, אך הוא שחקן באמת חביב שאני ישמח שישאר בלייקרס.

    1. אניס הוא אחד השחקנים הכי טיפשים שראיתי בחיי.
      כל פעם שאני רואה אותו עולה לשחק אני רותח מזעם.
      קארוסו יודע את מקומו ב'בוצה ונראה שהוא מודה לכל דקת משחק שנותנים לו ומנסה לעזור לקבוצה לנצח להבדל מאניס שמקבל כדור ודוהר לסל ללא קשר לשעון או לחבריו לקבוצה ובדרך כלל חוטף חסימה

  2. ההיט מן –

    3 משחקים בחמישייה
    3 דאבל דאבלס.

    שילוב שלו ושל לונזו מבחינת יכולת ריבאונד של גארדים יכול להיות מפלצת ברמה הסטורית.

    1. מזכיר עד כמה קווין לאב היה מנומס ולא התוכח עם בלאט….אפילו לא כשאמר שהוא לא שויה מקסימום …
      אבל כשפיטרו את בלאט וכולם היו משוכנעים שזה לברון …השמחה של לאב לא הסתירה כלום …
      יש כאלו שקטים ונחמדים שבחיים לא ישכחו איזו אמירה אומללה….
      אם בלאט יכל ללמוד משהו לחיים הוא לא לחזור על הטעות הזו ….
      גם קארוזו כנראה לא ישכח את ההמלצה לשחק בארץ , כמה שהם נראחם נחמדים ,עם נחש ארסי לא כדאי להתעסק. .

  3. The 4 most efficient isolation scorers in the @NBA this season in terms of points per possession:

    James Harden 1.25
    Chris Paul 1.24
    Lou Williams 1.22
    Kyle Kuzma 1.20
    9:09 PM – Feb 7, 2018

  4. תגיד ווייב בול, מה עם ניקולסון? פרש מהתמונה? הזכיר לי שאלה שעלתה לא מזמן לגבי ה"אולטראז" של הרוקטס. ללייקרס יש איזו חבורת אוהדים שרופה כזו שמגיעה לכל משחק ומעודדת בקולי קולות?

  5. ג׳ק במצב בריאותי רעוע. מגיע רק למשחקים הגדולים, אם בכלל, לא חושב שראיתי אותו השנה. באל -איי אין אולטראז, רק בוחטות של אוהדים ממוצא היספאני ותיירים סיניים מזדמנים. האוכלוסיה מאוד השתנתה מאז שנות ה-80 וכיום קשה למצוא הרבה ״אנגלו סקסיים״ אפילו ביציעי ה-100 הקרובים לפרקט.

  6. ענק, שיחקת אותה עם הריאיונות, מת על קארוסו כמוך מליגת הקיץ ועל לואיס מתרגיע.
    ג'וש הארט שחקן רציני ביותר, מייתר את KCP.
    בלי החוזים הגדולים שלו ושל לופז בעונה הבאה אפשר להביא 2 תותחים שייקחו אתכם לרמה הבאה.
    הרעיון – לתת לקבוצה הצעירה להתקדם ולהתפתח שלב אחרי שלב, ולא לנסות לקפוץ ממצב של נמושת לוטרי ישר לקונטנדרית תוך עונה.

  7. איזו הפתעה גל!!!

    כיף של הכל (מלבד הריבועים הריקים. מה קרה? מה הבעייה?)
    כיך\ף של ראיונות. וואללה שלא ידעתי שריצ'רד לואיס יהודי.

    שיחקת אותה, גל!

  8. גל, סיקור אדיר!

    אין כמו לקבל את הסאנס למשחק בית –
    הזדמנות לראות את שחקני קבוצתך כאשר הם במיטבם.
    (קצת כמו אימון קליעות, רק שהקונוסים מטיילים…)

להגיב על אשך טמיר המקורי לבטל

סגירת תפריט