132 ק"מ מביתי בגרינוויל לאגאסטה, ג'ורג'יה – מרכז העולם עד יום א'. ילד פלא במאסטרס/ מנחם לס

ילד הפלא החדש בגולף

המאסטרס, טייגר וודס, וילד פלא סיני בן 14

 

מחר אחזה בילד בן 14 בשם גוואן טיאנלנג , סיני עושה הסטוריה. הוא יהיה הצעיר ביותר בהסטוריה ב-"MASTERS", טורניר הגולף היקרתי והחשוב מכולם. הוא הגיע לשם כבר לפני שבוע להתאקלם לאווירה, והיה שם כשקונדוליסה רייס התקבלה כחברה מין המניין לקלוב היקרתי בעולם שסרב לקבל נשים לשורותיו, ולא רצה אותן שם, מלבד כמובן המלצריות בבאר המפואר שבקלאב. היא שיחקה 'ראונד' של גולף עם פיל מיקלסון ("יש לה גולף לא רע בכלל", אמר האלוף לשעבר הנמצא כאן לאליפות נוספת), פגשה את טייגר וודס "לשיחה 'לב ללב'" ובירכה את כל האורחים שבאו לברכה כשהיא לובשת את הג'קט הירוק היקרתי של הקלאב.

אני כיסיתי את המאסטרס כמה פעמים בודדות בגלל המרחק. אבל עתה, שעה וחצי נסיעה על כביש 25 ישר דרומה זה צחוק ילדים. עם אקרדיטציה של CNN החלטתי הפעם (בגלל הימים החשובים ביותר של סיום הליגה ב-NBA) לא לשהות שם ארבעה ימים ולהוציא $400 ללילה במלון של 3 כוכבים (או אפילו 2) אלא לעלות על המכונית יום יום לנסיעה שכאן נחשבת לבדיחה (שכן שלנו עובד כ-STARTER במגרש גולף באגאסטה, לא המאסטרס כמובן) לפי מה שקורה.

מוזר ממש. כשלפני שנה עזבתי את צפון פאלם ביץ' והגרנו לגרינוויל, דרום קרולינה, חשבתי שאני מגיע לסוף העולם. לאיזה כפר עם עיזים ותרנגולות, כמו המושב של K-700. אז הנה: לפני יומיים היה בשכנות אלי גמר המכללות – 1:40 שעות נסיעה לאטלנטה – וכבר מחר המסאסטרס באגאסטה, על גבול ג'ורג'יה ודרום קרולינה. יש לי רושם שאני לא "בא אל העולם" אלא "העולם בא אלי". כנראה שהקדוש ברוך הוא יצר אותי עם כוח כזה. אתם יודעים, מין מוחמד כזה. טוב, הלאה לגולף:

 

גוואן אתמול באגאסטה

ביום שני הילד שיחק 18 חורים עם האלוף לשעבר בן קרנשאו (פעמיים אלוף המאסטרס). אח"כ הוא ניגש בדחילו ורחימו לטייגר וודס וביקש שיחתום את כובע הבייסבול שלו (קבוצתו? הניו יורק יאנקיס). אתמול הוא שיחק ראונד עם תום ווטסון, פעמיים אלוף גם הוא. היום הוא משחק PAR-3 תחרותי עם ניק פאלדו. מה דעת כולם על הילד? "OUTSTANDING! קור רוח לא רגיל לילד כזה. פקחות בלתי רגילה. SWING חלק ומלא.  הצעיר הוא 1.78, שוקל 59 ק"ג, והוא עשה ROUND בלתי רשמי של 69 חבטות. אם הוא עושה ככה מחר, ביום ששי, שבת, וראשון…התוצאה הנמוכה ביותר במאסטרס היא של טייגר וודס, מנצח 4 פעמים כאן, עם 270 חבטות ב-1997. ג'ק ניקלאוס הוא מלך המאסטרס עם 6 אליפויות.

איש לא חושב שהילד יעשה 69 כפול 4, אך לך תדע למה מסוגלים ילדים שהם אפילו לא בתיכון עדיין.

"גואן ניגש אלי בארוחת הבוקר וביקש אם אני יכול לעבור על החיבור באנגלית שהוא חייב היה לכתוב על העיר אגאסטה והסביבה", אמר הבוקר טייגר וודס לאגאסטה כרוניקל. "הילד בחטיבת הביניים, אפילו לא בתיכון. זה דבר שאני לא יכול להתרגל אליו. הצעיר הוא AMAZINGת והחיבור שלו היה כמעט מושלם. איזה צעיר מיוחד!"

גוואן זכה בהזמנה למאסטרס ע"י נצחון באליפות 'אסיה-פסיפיק' לחובבנים. הוא יהיה בן 14 ו-5 חודשים מחר כשיעשה את הטי הראשון. ניקלאואס וטייגר היו בני 19 במאסטרס הראשון שלהם. כוואן שובר את 'שיא הצעירות' של מתיאו מנסרו שהיה בן 16 במאסטרס של 2010.

וודס  בן ה-37 עוד אמר: "זה מפחיד שהוא נולד אחרי שזכיתי במאסטרס הראשון שלי. הצעיר הוא מאד מיוחד. פגשתי אותו בסין לפני 3 שנים ואני זוכר אותו כי הציגו אותו בפני כצעיר 'עם סווינג מיוחד במינו'. ואכן, היה לו סווינג מצויין כבר בגיל 11. אני אעקוב אחרי כל מה שהוא עושה כאן". והילד מה הוא אומר (באנגלית טובה מאד, ב-ESPN)? "אני מרגיש קצת פרשר, אבל לא יותר מדי. אני כאן ליהנות מהנסיון וללמוד לקראת השנים הבאות. אבל כמובן לא הגעתי לראונד של אימון. באתי לנסות לעשות הטוב ביותר שאני יכול ולראות לאן זה יביא אותי. העיקר זה ליהנות. העיקר זה FUN. ג'ק ניקלאוס אמר לי שאין טעם לשחק גולף אם זה לא FUN!".

 

 

טייגר וודס

 כל הסקנדלים שעבר טייגר וודס מרגישים עתה כאילו קרו בעולם אחר ובזמן קדמון. הוא חוזר לאגאסטה שוב כגולפאי מספר אחד בעולם, אבל הפעם שלליו, רגוע, ובטוח בעצמו.

קרה לו משהו טוב. כל האאורה המשודרת ממנו היא אחרת. ה-SWAGGER שלו חזר, ואיתו החיוך הרחב המלא. אין שאלה שהאושר והשמחה חזרו לחייו, וכשהוא חובט הוא שוב נראה כמו הטייגר הכל-יכול של לפני עשור. עברו עליו שלוש שנים קשות ביותר, והיו זמנים משך שלוש השנים הללו שחשבנו שהוא יישבר. משחקו נהרס; חדוות חייו נעלמה. הוא נראה אבוד וחצי מעורפל על משטח הגולף. תמיד נראה שהוא מעדיף להיות במקום אחר. היום הוא שוב במקום האהוב עליו מכל המקומות האחרים בעולם, ועל משטח הגולף המועדף עליו מכולם.

 

אבל השיפור הוא לא רק במוחו ובמצב רוחו. השיפור הוא גם ב-SWING שלו שעבר אנליזה סינמטוגרפית חדה וזועפת ללא חנופה – THE TRUTH ONLY, אפילו אם אומרים לו שאת כל האליפויות הוא זכה עם SWING שגוי, ורק גדולתו כגולפאי התגברה על הטעויות הביומכניות – ואיתה אפילו ה-PUTTING שפעם חשבו שהיה הטוב ביקום. גולף זה משחק של אינטשים. ספרים נכתבו על כל אספקט של החבטה. דשו ודיסקסו כל דבר שהמוח מסוגל לחשוב עליו. הנה ה-PUTTING של טייגר: מכשירי צילום בסלו מושיון בשווי עשרות אלפי דולארים בדקו כל FRAME בחבטה במהירות של 1,600 FRAMES PER SECOND, ותכנות מחשבים ניכתבו לחשב כל אפשרות של כל מומנטום זוויתי בכל משנה שקיים מזווית התנועה ועד מיקום הידיים האוחזות במקל החבטה. והנה מבט אנוש של חבר גילה משהו בפאטינג שלו שכל המכשירים לא הצליחו לגלות, וקראמבה, יש עכשיו גם שיפור ב-PUTTING!

 

 

טייגר רודף אחרי LEGEND. ל-LEGEND קוראים ג'ק ניקלאוס שזכה ב-18 "מייג'ורס". טייגר זכה – ונעצר – ב-14. ניקלאוס זכה במייג'ור ה-15 שלו בנסיונו ה-67 ב-"מייג'ורס". טייגר השתתף עד עתה ב-60 מייג'ורס, אז הוא עדיין מוביל בראש מבחינת הקצב והטיימינג. 

חייו של טייגר שונו לנצח מאותה תאונת מכונית ליד ביתו בפלורידה ב-2009, תאונה שבעקבותיה התפרסם כל ספור הבגידות של טייגר באשתו, פיאסקו שעלה לו בגרושין, וכמה מאות מיליוני דולארים – וכן ENDORSEMENTS בעשרות מיליונים. לזכותו של טייגר הוא לא נישבר. הוא החל בטיפול פסיכולוגי, אימץ את "12 הצעדים לחיים בריאים מחדש" של AA (אלכוהוליק אנונימוס), למרות שטייגר אף פעם לא שתה והוא איננו אלכוהוליסט, והחל לבנות את חייו "ONE DAY AT A TIME", כפי שבנה את ה-SWING שלו חלק בחלק. חבטה אחרי חבטה: קצרות, בינוניות, וארוכות. עתה הוא ביחסים עם אלופת העולם והאולימפיאדה בסקי לינדסי בון, והשניים נראים מאושרים ביותר יחדיו. היא איתו ולצידו כל הזמן כי היא עצמה קרעה את רצועות ה-ACL בנוסף לשברים ברגלה והיא עדיין לא חזרה לאימוני הסקי שלה. היא איתו במאסטרס, מכינה לו קפה בבוקר בבית המלון.

 

 

טייגר גם סוף סוף בריא.  ישנה לו ברך חדשה, וגיד אכילס שעבר השתלה חלקית, והוא חופשי מכאבים לראשונה ב-7 שנים. הוא נראה מוכן להמשיך במרוץ אחרי הנצחון ה-15 במייג'ורס. הוא תקוע ב-14 מה-US OPEN של 2008 כשהוא פצוע ב-4 מתוך 18 המייג'ורס האחרונים. טייגר, אלוף המאסטרס 4 פעמים (ניקלאוס 6 פעמים!) לא ניצח כאן מאז 2005. כל יריביו-חבריו מרגישים את ההבדל: "הוא נראה רגוע ושלם עם עצמו", אומר סטריקר יריבו/חברו.  טייגר מסביר: "אני מרגיש שלראשונה בחיי מצאתי שיווי משקל. שווי משקל בין אספקטים שונים של החיים, מבלי להטות את המאזניים בצורה מוגזמת לכאן או לכאן. ברגע שהרגשתי שאני חי בשיווי משקל, הרגשתי משא כבד יורד מכתפי. אני מרגיש הקלה גדולה, והחיים הרבה יותר יפים וטובים היום משהיו בעבר.

טייגר שתמיד היה אדם פרטי וסודי, מרגיש הקלה מחלטת. אפילו בדברים פרטיים כמו יחסיו עם ילדיו. יש לו אפוטרופוסיות משותפת עם אשתו לשעבר, והם נמצאים איתו בג'ופיטר איילנד . בג'ופיטר גרתי מ-1999 עד 2006 כשעברתי לצפון פאלם ביץ', והייתי עד לבניית האחוזה שלו  – שעל אדמה אחרי שעל אדמה – הגובלת בצידה המזרחי עם האוקיאנוס האטלנטי ובצידה המערבי עם ה-INTERCOASTAL המפורסם של פלורידה – מרחק של אולי קילומטר. הוא מספר על משחקי טניס עם בנו סם, ותחרויות PUTTING עם בנו צ'ארלי. הוא הפך לעוד אב הגאה בבניו, והסיר אחת ולתמיד את מסיכת המסתוריות שאפפה אותו. טייגר רוצה להיות אדם פתוח כמו כולנו. אווירת הרויאלטי שאפפה אותו התפזרה לכל עבר ונעלמה. נשאר טייגר פתוח לקהל, למדיה, וכל מי שמעוניין לשאול ולדעת. אין יותר סודות עלומים.

מה שאני חושב שהציל את טייגר יותר מכל הוא לא שאנשים סלחו לו, אלא שלי נראה שהוא סלח לעצמו. הבריחה שלו מהאוהדים והקהל היתה למעשה בריחה מעצמו. עכשיו הוא הגיע לשקט ושלווה עם עצמו, והשקט והשלווה האלה משודרים לעבר כל עולם הגולף.

אני מרגיש שטייגר מוכן לנצחון החמישי שלו במאסטרס, שיהיה המייג'ור ה-15 שלו. אני אהיה שם לדווח לכם. המאסטרס הוא שלו להפסיד.

 

 

 

 

*******************************************************

 

החלטתי להכניס את המאמר על 'המאסטרס' ועל הקסם של משחק הגולף מספרי לאלה שעדיין לא קראו אותו:

 

המשחק הראשון על הירח

 

טורניר ה"מאסטרס" בגולף

אוגוסטה, ג'ורג'יה, 1999

 

רק לפני שלוש שנים לא היה יכול חוזה מריה אולסבל ללכת על רגליו ונאלץ לזחול על ארבע. היה זה עינוי בשבילו לנדוד מחדר לחדר בבית המשפחה הגדול שבנה בפונטרביה, ספרד. גולף, המשחק שאליו נולד, היה לזיכרון עצוב. "המשחק שבשבילו חייתי עד אז היה להיסטוריה שלא תחזור. גולף הפסיק להיות משאלת חיי. משאלתי החדשה הייתה לשוב וללכת יום אחד כאדם רגיל", אמר אולסבל במסיבת עיתונאים מרגשת, מיד לאחר שקיבל את המקטורן הירוק של ה"מאסטרס" כשעיניו דומעות.

אולסבל סבל ממחלה שאובחנה כדלקת פרקים נדירה ממנה אין מרפא. הוא, מנצח המאסטרס של 1994, שכב שנתיים אחר כך בביתו, כמעט משותק. למזלו, רופא גרמני, חובב גולף מושבע, ביקש רשות לבדוק אותו. הרופא גילה עצב פגוע בעמוד השדרה התחתון, ובעזרת טיפול שכלל כמה זריקות קורטיזון, כירופרקטיקה ותרגול רב, עמד אולסבל על רגליו. בשנת 1998 הוא החל לחבוט בכדור הקטן, ובתחילת השנה כבר חזר לנצח בכמה טורנירים קטנים.

אין מקטורן יוקרתי יותר בעולם מזה הירוק שניתן למנצח המאסטרס, טורניר הגולף החשוב בעולם המתקיים באפריל בכל שנה באוגוסטה, ג'ורג'יה. 18 גומות בכל יום, "פאר" 72 (הניקוד בגולף הוא כמה חבטות אתה מעל הפאר, בפאר או מתחת לפאר – מספר החבטות הנדרש כדי להכניס את הכדור לגומה – בכל יום מארבעת ימי התחרות) בתחרות הנמשכת ארבעה ימים, כך שהפאר הכולל למאסטרס הוא 288. יש מגרשי גולף שהפאר שלהם הוא יותר מ-72 אם הם קשים במיוחד, או פחות מ-72 אם הם קלים מהרגיל, אך 72 הוא המספר הפופולרי ביותר.

במאסטרס צעד אולסבל ללא כל צליעה. הליכתו הייתה מהירה ואסתטית, במיוחד לאורך הדרך המובילה לגומה ה-18 האחרונה ביום הרביעי והאחרון, כשהוא מוביל בשתי חבטות והניצחון בכיסו. הוא סיים את 18 הגומות האחרונות של היום ב-71 – רק חבטה אחת מתחת לפאר – אך הסכום הכולל של ארבעת הימים, 280 (שמונה מתחת לפאר), נתן לו ניצחון נהדר על דייויס לאב (282) וחברו הטוב ביותר בטור, אהוד הקהל, האוסטרלי גרג נורמן (283).

משחק הגולף הוא ראשית כל מסע. כשהשחקן יוצא למשחק ועל גבו נרתיק המחבטים, הוא יוצא למסע לארץ לא נודעת. לניסיון חדש- בכל פעם מחדש. זהו מסע אל מטרה מיוחדת. יותר נכון, 18 מטרות קטנות שכל אחת מהן היא גומה בקוטר של ספל קפה גדול, שהשחקן אולי יודע בעל פה היכן הן נמצאות, אך בכל פעם מגיע אליה בדרך אחרת וממרחק אחר. גם כל אחד מיריביו מגיע לכל גומה בדרך אחרת.

מאז בריאת האדם, הדחף לצאת למסעות בלתי נודעים הוא האדרנלין שבדמנו הסוער. בגולף, השחקן יוצא למסע העשוי להיות מסע תענוגות – כשכל כדור עף ישר, כל PUTT (הכדור שאתם חובטים במחבט מיוחד כשאתם על ה-GREEN – שטח הדשא החלק שבתוכו נמצא החור) נכנס לגומה, אבל ברוב המקרים זהו מסע עינויים ובלהות.

אני משחק גולף כבר 22 שנה, ואני מצהיר בלא כל היסוס שזה המשחק המתסכל מכולם. ואני בכל זאת ממשיך לשחק – ואני משער שכמוני מאות מיליונים ברחבי העולם – מכיוון שבין כל אלפי הפעמים של תסכול ואכזבה יש מדי פעם רגעי השראה ועונג כשמצליחים לשבור את הפאר עם כדור ארוך במיוחד או PUTT רחוק, נניח מ-12 מטרים. אתה חושב ומקווה אז שרגעי ההתעלות יחזרו במשחקך הבא. ותאמינו לי, הם כמעט אף פעם לא חוזרים כה מהר. אני משער שאותה הרגשה יש למהמרים בלאס-וגאס או כל קזינו אחר בעולם אחרי יד חמה בשולחן הקוביות או הרולטה.

בתיק המחבטים מחזיק הגולפאי תשעה מחבטי ברזל (מ-ONE IRON עד NINE IRON), כל אחד עם פלטת חבטה בסופו – תתארו לכם מחבט הוקי אבל מברזל ודק הרבה יותר – כשלכל אחד מהתשע יש זווית אחרת. הזווית קובעת את זווית המעוף: מזווית קטנה ביותר, כמו באיירון 1, כשהכדור בקושי מתרומם אך עף למרחק גדול, עד זווית המתקרבת ל-90 מעלות (איירון 9) כשהגולפאי זקוק לכדור קשתי גבוה למרחק קצר. לגולפאי יש גם שלושה מחבטים עם פלטת חבטה גדולה וכבדה יחסית הנקראים DRIVERS, והשימוש בהם הוא בדרך כלל בחבטה הראשונה. בתיק נמצא גם ה-PUTTER, המחבט לגלגול הכדור כשהוא כבר מצוי ב"אזור הירוק" שבו נמצאת הגומה.

התסכול בגולף גדול מבכל משחק אחר. הגולפאי מכה כדור נפלא באיירון 5 שעף גבוה וישר למרחק 90-80 מטר ונוחת, נניח, 30 סנטימטרים מהגומה, ואז ה"פאט" הארור לא נכנס והכדור הנפלא של האיירון 5 בוזבז. או שהוא מנסה לחבוט מעל אגם המים הקטן והכדור צולל היישר לתוכו.

אין משחק אחר בעולם שבו היחס בין גודל משטח המשחק וגודל המטרה גדול כל כך. בכדורגל משחקים על בערך שלושה דונם והמטרה היא שער ברוחב 7.40 מטרים. בטניס שולחן, שבו גודל הכדור הוא בערך כמו בגולף, המטרה היא חצי שולחן. בגולף, גודל המשטח הוא כמו פארק הירקון, ועליכם להכניס כדור לגומה בקוטר של כוס קפה. המסלול מכוסה עצים, בורות, חול, צמחים, פרחים, אגמים וגבעות. ומובן שיש רוח, ערפל, גשם או שמש המכה בחום אימים.

המשחק דורש יכולת גופנית, זה ברור, אך גם כוח מתפרץ למנוף ולדיוק הנדרשים. גולף דורש גם ידע טופוגרפי, הבנה באווירודינמיקה ויכולת החלטה על פי תנאי הטבע. המשחק דורש מכם להיות ספורטאים, חקלאים, חובבי טבע, גששים, מינרולוגים, אסטרולוגים ומהמרים. גולף אתם משחקים בעצם לבד. הספירה של מספר החבטות היא עצמית, והשופטים הם יותר "פקחים" מאשר "זברות". ואין כמעט חוקים המגבילים אתכם, פרט לצורך לחבוט בכדור מהמקום שבו נחת בחבטה הקודמת ללא אפשרות להזיז את הכדור או לגעת בו.

אז מה עושה את המשחק הזה לפופולרי ביותר בארה"ב אצל אנשים במחצית השנייה של חייהם? מה עושה את הגולף למשחק על פיו מתכננים עשרות מיליונים כאן את הפרישה לפנסיה ואת מקום מגוריהם כשיוצאים לגמלאות? זהו משחק שאתם יכולים לשחק לבדכם עד שרמתכם משתפרת ואתם מחפשים תחרות. ההנאה לא תלויה ביכולת. מצאו פרטנר השווה לכם ברמתכם, ואז סיבוב של 128 חבטות ייתן לכם סיפוק דומה לסיפוק של אלוף עם סיבוב 65 חבטות. אם המגרש הוא פאר-70  וממוצע שלכם הוא 108, הרי שיש לכם פער של 38 אותו אתם מנסים לצמצם במשך השנים.

גולף יכול לספק אתגרים גופניים קשים או אתגרים מינימליים, תלוי בבחירה. אתם יכולים לבחור ללכת ברגל את כל 18 הגומות, מרחק שיכול להגיע עד 15 קילומטרים עם תיק המחבטים על גבכם. אתם יכולים לשכור "קאדי" שיסחוב בשבילכם את נרתיק המחבטים, או שתעדיפו כרכרת גולף ממונעת שתסיע אתכם מחבטה לחבטה. שחקנים חובבנים ושחקני קאונטרי קלאב מסתפקים בסיבוב אחד של 18 גומות. אתם יכולים לבחור גם משחק של תשע גומות. הכל תלוי ברצונכם. המקצוענים מתחרים בארבעה סיבובי 18 גומות, סיבוב כל יום, לתחרות של ארבעה ימים. הם משתמשים ב"קאדי" כשנסיעה בכרכרת הגולף הממונעת אסורה עליהם.

בדרך מחבטה לחבטה ומגומה לגומה אתם משוחחים עם חבריך על הלייקרס ועל היאנקיס, או מבצעים עסקאות ענק עם אנשי עסקים שכמעט כולם מכורים לגולף. בתוכניות התואר השני היוקרתיות של אוניברסיטאות הרווארד, סטנפורד או וורטון מוצעים לסטודנטים קורסים מתקדמים בגולף, כי אין כיום איש עסקים רציני שלא מערב נסיעת עסקים עם כמה משחקי גולף. עסקאות ענק חובקות עולם מתקיימות במסלול הגולף. בעולם העסקים האמריקאי כבר ידוע שנים כי תמיד אפשר לרכך איל הון יפאני או סעודי בסיבוב איכותי של גולף.

הגולף הוא המשחק המועדף על כל הספורטאים המקצוענים בכל מקצועות הספורט האחרים. כשמייקל ג'ורדן (שחקן גולף מעולה) או צ'ארלס בארקלי מסיימים עונה, גולף הוא יעדם. כמעט כל שחקני ה-NBA עושים דבר דומה, וכך גם שחקני הפוטבול, הבייסבול וההוקי קרח. לא טניס ולא כל משחק אחר – רק גולף. כך גם ג'ו מונטנה (שחקן גולף מעולה), קאל ריפקין ג'וניור ורוב הטניסאים (ג'ון מקנרו, פיט סמפרס ואיוואן לנדל הם מהמכורים המובילים).

משום מה, ספורטאים מקצוענים בכל מקצועות הספורט האחרים מחשיבים את הגולף ל"'משחק המאצ'ו" שלהם. המכנה המשותף שבו יכול מייקל ג'ורדן להתחרות בג'ו מונטנה או וויין גרצקי.

בגולף אתם נמצאים לבדכם עם השמים הכחולים, מרחבי דשא ענקיים, עצי מנגוליה, לטאות מהלכות על העצים, דגיגים שוחים באגמים מלאכותיים, ברווזים ואווזים במים, סנאים המקפצים מענף לענף. יש שלוש תחנות טלוויזיה המשדרות גולף 24 שעות ביממה, מלבד הערוצים הראשיים המשדרים את כל התחרויות הגדולות. ביום ראשון שעבר, בזמן שידור טורניר המאסטרס על ידי CBS, שידרה NBC את הניקס נגד הנטס, ואחר כך לייקרס נגד סיאטל; תחנת פוקס שידרה את היאנקיס נגד דטרויט;  ESPN שידרה את מונטריאול נגד פיטסבורג בהוקי קרח, והמטס היו בערוץ 9. הרייטינג של שידור המאסטרס בגולף היה בראש ללא תחרות.

בפלורידה בלבד יש יותר מ-1,500 מרכזי ומועדוני גולף, הממוקמים בעיירות מהודרות סביב מגרש (או מגרשי) גולף. אנשים עומדים שנים בתור כדי לקנות שם בית במיליון דולר רק כדי להיות במרחק יריקה ממגרש המשחקים האהוב עליהם. באזורים רבים בפלורידה היחס הוא מגרש גולף לכל 5,000 תושבים. במחוז "באוורד קאונטי" יש מגרש גולף לכל 3,750 תושבים. בעירי, ג'ופיטר, המונה 56,890 תושבים, יש 19 מגרשי גולף, 14 פרטיים בקאונטרי-קלאב (שכמה מהם מאפשרים ללא חברים לשחק תמורתר תשלום) וחמישה ציבוריים.

בפלורידה, צפון קרוליינה, דרום קרוליינה, ג'ורג'יה ושאר מדינות הדרום, נבנים מגרשי גולף לפני שמוקמות ערים, כי בדרום ארה"ב – ועכשיו גם באיים הקריביים ומפרץ מקסיקו – גולף הוא הבונה עיר, ולא עיר בונה גולף. בצפון ארה"ב, למשל לונג איילנד, שבה האדמה יקרה ומגרשי הגולף יקרים, אנשים שאינם שייכים לקאנטרי קלאב חייבים להזמין תור שבועיים מראש למשחק במגרש ציבורי. מחיר חברות במועדון כזה נע בין 12 אלף ל-20 אלף דולר לשנה בקלאבים ממוצעים, ועד 200 אלף ביוקרתיים כמו "אוגוסטה", ורשימת הממתינים כמעט לא משאירה סיכוי למשפחה חדשה להירשם.

18 גומות, זה הכל, אך לכל גומה שם והיסטוריה משלה. על גומה מספר 15 באוגוסטה, שנקראת FIRETHORN למשל, נכתבו יותר שירים מאשר על ים כנרת, ואנא סלחי לי המשוררת רחל. זו גומה של 500 יארדים (כ-450 מטרים), פאר 5, והיא הייתה לחלום הבלהות של כל שחקן כאן, מבן הוגן האגדי ועד ג'ק ניקלאוס וארנולד פלמר. בגומה מספר 17, "ננדינה" שמה (425 יארדים, פאר 4), מצוי במרכזה עץ ענק הקרוי "עץ אייזנהאואר". ב"ספורט מגזין" נכתב עליה מאמר של 1,700 מילה, שכלל בין השאר משאל עם שחקנים, חוות דעת של מומחים ואחר כך צ'אט באינטרנט – כולם עסקו באיתור הדרך הטובה ביותר לעקוף את העץ, לדעת המשתתפים. רק בודדים הציעו לכרות אותו.

"ניו יורק טיימס" הקדיש מאמר שלם לגומה מספר 12 (GOLDEN BELL). זו גומה המרוחקת 155 יארדים מנקודת החבטה הראשונה, פאר 3. כלומר עליכם להגיע לרדיוס של בערך שני מטרים מהגומה בחבטה הראשונה כדי לבצע "בירדי" – חבטה אחת מתחת לפאר ה-3. כדי לסיים בפאר 3 בטוח, עליכם להנחית את הכדור על הגרין, ולא רחוק מדי מהגומה. חשבו שהגרין שלה יקשה על השגת "בירדיס", והנה הייתה זו אחת הגומות הקלות של המאסטרס. לך תדע.

על הגרין של גומות מספר 13 ("אזלייה", 485 יארדים, פאר 5) ו- 10 ("כרמליה", 485 יארדים, פאר 4) נכתבו יותר סיפורים מאשר על עמק יזרעאל, בכלל זה ביצות בית אלפא. בן הוגן, גדול שחקני הגולף בכל הזמנים, קילל אותן, וקן וונטורי אמר פעם כי הן נבנו על ידי ארכיטקט מהגיהנום. בכל גרין סביר (שהוא בערך בגודל של עיגול מרכז מגרש כדורגל ובו נמצאת הגומה, לאו דווקא במרכז), המשטח מסביב לגומה הוא תמיד בשיפועים קטנים או יותר גדולים. במאסטרס, בעיקר בגומות 10, 13, 15 ו-18, הכדור מגיע באטיות כמעט אל פי הגומה, ואז הוא מתחיל לרדת בירידה תלולה ומתסכלת חמישה מטרים למטה. כל ה"גרינס" של המאסטרס נחשבים קשים במיוחד. יש סיפורי זוועה ושירי עינויים על גולפאים מקצוענים שחטפו דיכאון בגלל גומות המאסטרס, או על כאלה שנזקקו לטיפול נפשי. היו כאלה שמרוב פחד פשוט ויתרו על ההשתתפות.

שני יריביו הגדולים של אולסבל היו לאב ונורמן. לאב סיים בין שלושת הראשונים פעמיים ונורמן שש פעמים. סיכויו של לאב לניצחון נעלמו עם הבירדיס של אולסבל בגומות ה-13 וה-16. נורמן השווה את מספר החבטות לאלו של אוזבל עם ארבע גומות לסיום אבל  הייתה זו הגומה ה-13 שהראתה ממה עשוי הספרדי.

נורמן, עם כל הקהל וגם כל השחקנים מאחוריו, המקווים שינצח סוף סוף אחרי כל האכזבות שנחל במאסטרס, הכניס כדור בפאט נפלא מ-8.5 מטרים. היה זה ה-"EAGLE" (שתי חבטות מתחת לפאר) הראשון שלו בטורניר. אולסבל, שהוביל עד לגומה ה-13 בחבטה אחת, עמד שבעה מטרים מהגומה. אם ייכנס הכדור, יהיה לו בירדי והוא ישתווה לנורמן. אם יזדקק לשני פאטים הוא יפגר אחרי נורמן בחבטה אחת. אולסבל שלח כדור בקור רוח מדהים, שבכוח ומהירות גדולים מהרגיל נכנס היישר לחור. הוא בחר להמר ולשלוח כדור "עם נשמה" ותנופה, שיושפע ויופרע פחות על ידי הדשא והרוח, אבל עם סיכוי די גדול לכך שבמקרה של החמצה ימשיך להתגלגל ויתרחק מהגומה. כשהכדור נחת בתוך הגומה ראיתם על פניו של נורמן את היאוש. זה היה הסיכוי הגדול שלו והספרדי לקח לו אותו.

נורמן עשה "BOGGIES" (חבטה אחת מעל פאר) בשני החורים הבאים, ובזה נגמר סיפורו. לאב, שחבט חור אחד לפני הצמד אולסבל-נורמן, פיגר כל הזמן בשתי חבטות וחיכה לטעות של אולסבל, אך זו מיאנה לבוא. הספרדי המשיך לחבוט בביטחון עם בירדי בגומה ה-16, וסיפור המאסטרס של 1999 נגמר.

 

***

 

גולף הא המשחק הראשון ששוחק בחלל. הכדורגל והכדורסל עדיין מצפים לשעתם. הגולף כבר היה שם. האסטרונאוטים אלן שפרד וג'ק הארדן תכננו את העסק בסודי סודות. אלן שפרד לקח אתו את ה-IRON SIXTH לירח, עם שלושה כדורי גולף לבנים קטנים. הפנטסיה להכות בכדור כששישית מכוח המשיכה של הארץ משפיע עליו הייתה גדולה מדי בשביל להחמיצה. הוא לקח את מחבט הגולף שלו לחללית "קיטי הוק" וחבט את שלושת הכדורים. הירח היה לקאונטרי קלאב הפרטי שלו, כשמשטחי הלבה שבו הם מגרש הגולף שבו עף הכדור הקטן למרחק של כמעט קילומטר.

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. מנחם אם כבר עברת ליד כפר שמגדלים בו עזים ותרנגולות היית נכנס פנימה ומברר אם בעל המשק עושה יוגורט מחלב עיזים(ממליץ!!! יוגורט תות ככה בחום של גרינוויל יעשה לך רק טוב).

    1. אני אוהב רק גבינת עזים. לשים פרורי גבינת עזים בסלט – אין דבר טוב מזה. היי 700, אם אני קונה עז (עיזה?) האם יש דברים מסויימים שעלי לדעת? אני רוצה רק להאכיל אותה, ללטף אותה, ושתתן חלב. יש עוד דברים שעלי לדעת?

    1. תוד'ה
      אבל אל תנסה לשחק! אין משחק יותר מתסכל מגולף. אבל אם אתה מתחיל אתה לא יכול להפסיק. אתה הופך לקנוי ושפוט לנצח.

    1. לקחתי חצי שעה לאכול משהו בקלאב. ההנדיקאפ שלי היה 18. היום אני אפילו לא מתייחס לזה. סתם משחק 9 גומות להנאתי, ופעם בכמה פעמים את כל ה-18.

    1. ירון, המקלט של קנדי הוא ב-PEANUT ISLAND לא רחוק מסילבר איילנד, ליד (ומול) פאלם ביץ'. אני גרתי כ-5 ק"מ קו אווירי משם בצפון פאלם ביץ'. אני מכיר את ג'ונתן דיקרסון פארק טוב מאד. אשתי ואני היינו שטים שם המון על סירות קנו.

    2. הי ירון, לקחתי הפסקה מהגולף. אני בקלאב האוז. המקלט של קנדי הוא ב-PEANUT ISLAND לא רחוק מסילבר איילנד, ליד (ומול) פאלם ביץ'. אני גרתי כ-5 ק"מ קו אווירי משם בצפון פאלם ביץ'. אני מכיר את ג'ונתן דיקרסון פארק טוב מאד. אשתי ואני היינו שטים שם המון על סירות קנו.

  2. מנחם האם תוכל לספר מה החוויה הגדולה בצפייה בגולף בתחרות עצמה? אם יש ספורט שאני באמת לא מצליח להבין למה החוויה במסלול אחרת מלראות את זה בבית (ואני אוהב לראות את זה בבית) זה גולף

    1. מה שאתה לא יכול לראות בטיווי זה כשאתה עומד ליד החובט ורואה כדור של 400 יארדס הנחבט בסיבוב כך שיעשה פנייה של 30 מעלות מאחורי עצים, זה מראה אדיר. גם לראות כדור עף עד שהעין בקושי רואה אותו זו חווייה. אני אוהב ללכת מגומה לגומה עם שחקן מסויים. היום זה טייגר. אבל זה לא עבור עירוניים כמוך שאחרי 4 גומות מתחילים לכאוב להם הברכיים. אוקיי, חוזר למשטח. אחזור הביתה לחזות בניקס נגד שיקגו. כמעט סיימתי מאמר ארוך ומאד אוהד על כרמלו שאסיים הערב ואכניס מחר.

  3. חוץ מזה, לדאבוני אין כאן עיזים ותרנגולות בשביל קבוצניק כמוך או מושבניק כמו 700, רק עצי מגנוליה, ויפהפיות דרומיות עם כובעי קש רחבים מכל המינים. הייתם צריכים לשלוח הנה את הגנן מגונן שילמד מה אפשר לעשות עם פרחים.

    1. בדרום אין יפהפיות, כולם בניו יורק. אתמול שתיתי קפה באיזה בית קפה פה , כול הבנות היו 180 , רזות ונראות מדהים, אמרתי לעצמי שמבחינה סטטיסטית זה לא יכול לקרות , זה כמו ששברים של כוס יחזרו ויתאחדו להיות כוס , כלומר זה יכול לקרוא מבחינה סטטיסטית אבל צריך לחיות 14 מיליארד שנה בשביל זה. אחרי כמה דקות כשקמתי לעבר השרותים, הבנתי את פשר התעלומה. זה היה יום ראיונות לסוכנות הדוגמנות elle.
      את זה אין לך בגרינוויל צפון קרוליינה מנחם !!!!

    2. מנחם עכשיוראיתי דג'נאגו(החדש של טרנטינו) בפעם השנייה, אני חייב לציין שגרינוויל מככבת שם.

      לא ידעתי שפעם הייתם כל כך גזענים שם,
      תגיד CANDYLAND עדיין קיימת?

  4. דווקא יש,זה לא שוורים זה פרים, יש כל שנה באזור נהלל.
    הילד במאסטרס הוא חריג לגמרי , סיים +1 את היום, לא ייאמן!!

  5. באמת הופך אותי להיות אוהד גולף וסקרן, כבחור תחרותי אני כבר מחכה לנסות לשחק פעם, מועדון הפאר בקיסריה קורא לי

  6. מנחם תקשיב, אם יש לך עיזה ואתה רוצה שהיא תתן לך הרבה חלב ושהוא יהיה טוב צריך לתת לה הרבה חלבון(סויה) בשלב ההנקה.

    אחר כך לא להתפרע עם הסויה כי זה יכול לעשות לה דלקות באתינים ואז יהיה לך חלב קוקוס במקום חלש עיזים.

    אגב, סויה יקר יותר מתערובת רגילה(לפחות בארץ) אבל בשביל עיזה אחת מסכנה זה לא משהו שצריך להדאיג אותך.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט