ג'ייסון קיד / מאת ארז רווח

ג'ייסון קיד

בתחילת הרבע הרביעי, בדקה ה-39 של משחקה הביתי של הניקס מול הוויזארדס, זה קרה. "הילד", שרק לפני פחות מחודש חגג 40, הגיע לדקה ה-50,001 בקריירה המפוארת שלו. 

בעשותו כן, חלף קיד על פני אלווין הייז והתייצב במקום השלישי בכל הזמנים בדקות משחק מצטברות בקריירה, אחרי קארים עבדול-ג'אבר וקארל מלון. 

וזה גבירותיי ורבותיי, בהחלט מצדיק מאמר מיוחד, גם אם קצרצר, על ג'ייסון קיד. 

  

אז מה היה לנו כאן? 

ג'ייסון פרדריק קיד, 1.93 מטר של הרבה כשרון ועוד הרבה יותר שכל, נולד ב-23.03.1973, וכאמור, רק לפני פחות מחודש מלאו לו 40 וזוהי לו העונה ה-19 בליגה. 

עוד קודם לכן, לפני שהחל לככב בליגה הטובה בעולם, הוא עשה חיל בתיכון "סנט ג'וזף" בנוטרדאם קליפורניה, עימו זכה בשני תארי אליפות המדינה ברציפות, כשהוא עצמו נבחר לשחקן השנה בקליפורניה בשנתיים אלו (1990-92). 

http://youtu.be/8JAOU47CpAQ (ג'ייסון קיד בתיכון) 

 

 

אף את שנותיו כשחקן מכללות בחר קיד להעביר בקליפורניה (הוא גדל באוקלנד יחד עם גארי פייטון) ולאחר שנתיים במכללת קליפורניה, במהלכן הציג יכולת אישית גבוהה מאוד ושוב, כמו בתיכון, זכה בשלל תארים אישיים, העמיד את עצמו לבחירה בדראפט 94'. 

כאן המקום להזכיר, כי בשנת 2004 הועלתה גופייה מספר 5, עליה התנוסס השם "KIDD" למרומי תקרת האולם של המכללה, לא עניין של מה בכך. 

קיד נבחר בדראפט על-ידי הדאלאס מבריקס כבר בבחירה השנייה של הסיבוב הראשון (מיד אחרי גלן רובינסון ולפני גרנט היל) ואת משחקו הראשון בליגה עשה בשורותיה בעונת 94-95. 

http://youtu.be/91EBV4rXP1k (ג'ייסון קיד – עונת הרוקי) 

 

ומאז? כאמור, 50,000 דקות על הפרקט, לא כולל משחקי פלייאוף, אול-סטאר ונבחרת ארה"ב. 

ב-50,000 הדקות הללו (1,387 משחקים), במדי המבריקס (שתי קדנציות), פניקס סאנס, ניו-ג'רזי נטס והניו-יורק ניקס, הספיק קיד לעשות לא מעט. 

לא מעט? קצת יותר מ-17,500 נק', 12,077 אסיסטים (מקום שני בכל הזמנים אחרי ג'ון סטוקטון), 2,679 חטיפות (מקום שני בכל הזמנים, אחרי אותו סטוקטון), 1,983 קליעות שלוש (מקום שלישי בכל הזמנים אחרי ריי אלן ורג'י מילר), 107 משחקים בהם השיג טריפל דאבל (שלישי אחרי אוסקר רוברטסון ומג'יק ג'ונסון) וכמובן, הרבה ניצחונות והרבה רגעים של אושר, גאונות וספורט קבוצתי במיטבו. 

http://youtu.be/d_IoyBdfpEc (ג'ייסון קיד – חוטף, מוסר וקולע) 

 

מלבד אותן 50,000 דקות במהלך העונה הסדירה, שיחק קיד גם לא מעט משחקי פלייאוף (146 ליתר דיוק) כשהשיא הוא כמובן הזכייה באליפות עם דאלאס רק לפני שנתיים, 10 משחקי אולסטאר ושתי מדליות זהב אולימפיות, מסידני 2000 ומבייג'ין 2008. 

בהתאם לתפוקה המדהימה המפורטת פה, הוא גם זכה בשלל תארים אישיים, כגון להיבחר לחמישיית העונה, שחקן החודש, גביע ג'ו דומארס, אתגר היכולות באול-סטאר ועוד. 

סביר מאוד להניח שקיד ייתלה את גופייתו בקרוב מאוד, השאלה היא רק איפה, מלבד בהיכל התהילה ששם לדעתי מקומו מובטח, ייתלו את גופייתו, ניו-יורק? ניו-ג'רזי? דאלאס? פניקס?     

http://youtu.be/7wdMLutQfe8 (ג'ייסון קיד – גם מפרסם) 

   

מה עוד? 

הוא גם אבא ל-6 ילדים. 

 

ג'ייסון קיד ואשתו בהוצאת "ספורטאים ונשותיהם" של ESPN  

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. שחקן גדול ,
    פוינט גארד שסיים עונה עם 8 ריבאונדים למשחק ! (2005\2006)
    כיום אין שום פוינט גארד שמסוגל לעשות את זה

  2. מנחם, איזו תמונה שמת לי פה.
    זו אשתו השנייה, אגב, הוא התגרש מאשתו הראשונה אחרי (שלטענה) פיצץ אותה במכות.
    רועי,
    א. תודה; ב. אין מה לעשות, מתישהו צריך לפרוש, אי אפשר לשחק לנצח.
    עוד עונה אחת זה המקסימום שיש לו לתת, הוא גם ככה לא משחק בקצב שהתרגלנו לראות אותו בעבר. זה לא עניין של מה בכך כשמדברים על רכז. אל תשכח שהוא צריך גם לרדוף אחרי שחקנים בהגנה וזה כבר לא פשוט.

    אגדה, אין מה לומר.
    מקומו בהיכל התהילה מובטח.

  3. אגדה חיה
    נהנתי מא מאמר יפה ומתומצת כמו שצריך.
    הוא באמת אגדה.אני עוד זוכר את המאבק שלו מול היל על תואר רוקי העונה (זכו יחדו עם בדיוק אותם קולות)אני זוכר זאת מכיוון שאני צידדתי בקיד ואילו ידידי אלעד אייל צידד בהיל.במבט כולל ברור שצדקתי .אך חייבים לציין שהיל עבר פציעות לא מעטות ולא פשוטות.בשורה התחתונה שניהם אגדות שאיתנו שנים רבות.שמחתי מאד באליפות ההיא של דאלאס כי היא עשתה צדק עם הרבה כדורסלנים גדולים ובראש ובראשונה קיד .הוא יכול לפרוש בשקט הוא השיג הכל.וכמדומני הוא לא חווה ולו הפסד בודד בנבחרת ארה"ב.ולכן הוא גם נלקח לבייגינ'ג 2008 ע"מ להבטיח לנבחרת את הזהב אחרי פקשוש אתונה 2000.

  4. ראשית כיוון ששמו באנגלית KIDD ולא KID ראוי שנקרא לו בעברית קידד.

    שנית ביום שהידית שלו מכוונת כמו המשחק ההירואי שלו במיאמי השנה, חבל לכולם על הזמן.

    אין הרבה סיבות לאהוב את ניו יורק בכדורסל. קידד הוא סיבה מספיק טובה למה כן.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט