כמו נוביצקי, כמו לברון / יובל עוז

כמו נוביצקי, כמו לברון

רוברט הורי הדוגמא המושלמת לכך שלעיתים קרובות אין קורלציה בין יכולת בעונה הרגילה ליכולת בפלייאוף. בסדרה אחת, ברגעי הכרעה בודדים, אין משמעות לפורפליי הארוך הזה בן 82 המשחקים, הידוע יותר בכינויו העונה הרגילה. סדרה בנויה ממומנטומים, משחקנים שמתעלים ברגע הנכון, ממצ'-אפים שהופכים את סדרות הפלייאוף לאחת מחוויות הספורט הטהורות והנפלאות שיש.

הורי הוא רק צד אחד של המטבע. הצד הטוב שלו. של אלו שיכולים לישון שנת חורף ארוכה ולהתעורר באפריל, לדפוק כמה שלשות, לגרוף טבעת ולחזור לנמנם. אולם הצד השני של המטבע הוא המעניין יותר, הזוהר פחות. זהו הצד של אלו שלא התברכו ביכולות הקלאץ' של הורי ודומיו, אלא הצד של אלו שיורקים עבור כל ניצחון, שנותנים עונה רגילה לספרים, רק כדי לחטוף בראש בפוסט-סיזון ולסיים עוד עונה מאכזבת. סן אנטוניו הייתה המייצגת הבולטת של הצד הזה בשנתיים האחרונות, וקיים סיכוי לא רע בכלל שהיא תמשיך לייצג אותו נאמנה גם העונה, אבל העונה, היא לגמרי לא לבד בצד הזה.

מה שיפה בפלייאוף הוא שאפשר להחליף צד. דירק נוביצקי נכנס לפלייאוף 2011 כלוזר הנצחי, זה שנחנק בגמר 2007 ומאז נראה רדוף. אחרי שפורטלנד נתנה פייט לדאלאס בסיבוב הראשון וגרמה לכולם לחשוב שהנה, עוד פעם המאבריקס לא עוברים חצי גמר אזורי, הגיעה הסדרה מול הלייקרס. הסוויפ מול האלופה היוצאת בתוספת ההדחה המוקדמת של הספרס הפכו את נוביצקי ודאלאס לפייבוריטים מול הת'אנדר הבוסריים. נוביצקי המשיך ללהוט בדיוק ברגע הנכון, עבר בקלות יחסית את דוראנט וחבריו ונעזר בהיחנקות של לברון כדי להיפרד מתדמית הלוזר לנצח עם טבעת אליפות מתוקה במיוחד. האם ההחלפה הזו, השינוי סטטוס הזה יכול להתרחש יותר מפעם בעשור? ומי בכלל הדמויות שמאיישות את הצד הלא נכון של המטבע הזה?

כרמלו אנתוני – הניקס נמצאים בשיא הכושר שלהם העונה, בדיוק ברגע הנכון, לכאורה. אבל כאמור, רצפים של העונה הרגילה לא שווים כלום בפלייאוף, וכך גם הממוצעים המלהיבים של מלו בתקופה האחרונה (32.4 נק' ב-50% מהשדה ו-7.9 ריב' ב-10 המשחקים האחרונים). בסופו של דבר, כרמלו הולך להגיע בפעם הראשונה בקריירה שלו לפלייאוף כמנהיג של קבוצה עם שאיפות ועם יתרון ביתיות.

תמונהפעם ראשונה כמנהיג של פייבוריטית. אנתוני

לעומת דנבר, בה הוא היה בעיקר המוציא לפועל וצ'אנסי בילאפס היה המבוגר האחראי, בניקס של העונה כרמלו הוא גם הגו-טו-גאי וגם המנהיג. היו רגעים במהלך העונה שהוא התקשה להיות גם וגם, אבל הפלייאוף נותן את האפשרות להמציא את עצמך מחדש, כמו שנוביצקי עשה לפני שנתיים, כמו שלברון עשה לפני שנה, והעונה הגיע הזמן של כרמלו להמציא את עצמו מחדש. בעוד אצל נוביצקי ולברון הטבעת מעידה על המהפך יותר מהכול, ממלו מצופה להוביל את הניקס בסך הכול לגמר המזרח, אבל מבט על הטבלה הופך את המשימה הזו לקשה מאוד על ההתחלה. מאבקי המיקום במזרח קרובים לסיום, וככל הנראה כבר בסיבוב הראשון מזדמן לכרמלו קרב מול בוסטון, אותה בוסטון שהשפילה אותו ואת הניקס לפני שנתיים בסוויפ מהדהד.

מצד אחד, מדובר בהגרלה קשה מאוד כי בוסטון ידועה בהעלאת הילוך ברגע שהפורפליי נגמר, מצד שני, כבר בסיבוב הראשון נוכל לראות האם זה הולך להיות הפלייאוף של כרמלו או שמדובר בעוד עונה רגילה מצוינת עם סיום בינוני. העובדה שמדובר בקבוצה כל כך מנוסה בקרבות פלייאוף, שתציב עליו שומר מצוין כמו ג'ף גרין, שתגרום לו לעבוד גם בהגנה, שתדע להוציא אותו משלוותו אולי (לכרמלו יש 12 עבירות טכניות העונה, מקום 6 בליגה ביחד עם ג'יי.אר סמית', חברו לקבוצה), תאיץ את התהליך הזה, שבסופו נדע האם יש בכלל על מה לדבר בכל הנוגע לכרמלו כמנהיג או שאפשר יהיה לקטלג אותו כטרייסי מקגריידי לעשירים.

ג'ורג' קארל – אחד הקנדידטים לתואר מאמן העונה נמצא בפוזיציה דומה לזו של הסופרסטאר של הניקס. כבר הרבה מאוד שנים שדנבר נמצאת ליד, תמיד בפלייאוף, תמיד עפה הביתה בסיבוב הראשון. גם אם מגיעות לה המון מחמאות על קרבות אדירים כמו בעונה שעברה מול הלייקרס, לנאגטס אין יותר מדי זכרונות טובים מהעונות האחרונות.

תמונהג'ורג' קארל מנסה לשבור את תקרת הזכוכית

העונה יש תחושה שדנבר יכולה לעשות את הקפיצה קדימה. הסגל הארוך (שמתמודד בצורה נהדרת עם הפציעה של טיי לאוסון ויתמודד בצורה טובה מאוד עם ההיעדרות של דנילו גאלינרי מהפלייאוף), האתלטיות הבלתי נגמרת והעובדה שמדובר באמת בקבוצת כדורסל טובה יותר מבעונות קודמות אמורה לתת את הפוש מעבר לאפריל. הרבה מאוד תלוי באיזה מקום הנאגטס יסיימו (כשמקום 3 יזמן להם מפגש יחסית נוח מול גולדן סטייט או יוסטון) אבל לא פחות תלוי בהתאמות שיעשה ג'ורג' קארל על הקווים.

יש אקסיומה שאומרת שסגנון משחק שמבוסס על ריצה לא נועד להצליח ברמות הגבוהות של הפלייאוף, כשהאגרסיביות והפיזיות נכנסות למשחק וההגנות מעלות רמה. קארל ביסודו הוא לא מאמן ראן אנד גאן כמו מייק דאנטוני, וייתכן שאם וכאשר הוא יידרש לעשות שינויים בשיטה, הוא אכן יעשה אותם, בניגוד למאמן הסאנס בזמנו. העונה של דנבר הולכת לפי התסריט האופטימי עד כה, אבל כדי לממש את אותו תסריט עד תום הרבה מאוד יהיה תלוי בקארל. מי יודע, אולי בסיום הפלייאוף הזה הוא כבר לא יהיה המאמן עם ההילה הכי קטנה במועדון ה-1,000 ניצחונות ומעלה.

ברוקלין נטס – ה-DNA של הפרנצ'ייז החדש של ניו יורק עומד להיחתם בחודש הקרוב. הגעה לחצי הגמר ומאבק ראוי עם מיאמי יקחו את הנטס לכיוון אחד, בעוד הפסד מול הבולס או אטלנטה בסיבוב הראשון ימתגו את הפרויקט הנועז של מיכאיל פרוחורוב ככשלון. רקורד של 13-11 (45.8% הצלחה) מול שאר קבוצות הפלייאוף במזרח לא אמור לתת יותר מדי תקוות, אבל גם כאן, הפלייאוף נותן דף חלק, ובאותו דף חלק הנטס יכולים לשכתב את ההיסטוריה.

תמונהדווקא בפלייאוף הוא יתעורר? דרון וויליאמס

כרגע, הנטס הם עוד קבוצה טובה בין הקבוצות הטובות שיש בצמרת המזרח, ומה שיותר מטריד, הם לא מיוחדים. יש להם הגנה טובה (סופגים 95.0 נק' למשחק) והתקפה בינונית (96.4 נק', מקום 18), שזה פחות או יותר גרסה מנומנמת יותר לשיקאגו ואינדיאנה. אבל בעוד לבולס ולאינדיאנה יש היסטוריה של הצלחות יחסיות בפלייאוף בעונות האחרונות, ברוקלין צריכה להמציא לעצמה את ההיסטוריה, וכדי לעשות זאת היא תצטרך שהסגל שלה ימצה את הפוטנציאל שבו.

ברוק לופז באמת נותן עונת שיא (19.2 נק' ב-52% מהשדה, 6.9 ריב', 2.1 חס') אבל קשה להגיד את אותו דבר על שאר חלקי הפאזל בברוקלין. ג'ו ג'ונסון נותן מספרים סבירים (16.3 נק' ב-42%, 3.6 אס', 3.0 ריב') למישהו שהחוזה שלו הוא 8 מליון, לא 20. ג'ראלד וואלאס ירד העונה לממוצע חד ספרתי לראשונה מזה 7 עונות ועל כריס האמפריס נאמר כבר כמעט הכול. הגאולה של הנטס תצטרך לבוא מכיוונו של דרון וויליאמס,שללא ספק נתן את אחת העונות המאכזבות בקריירה שלו, אבל אולי דווקא כשפעמוני הפלייאוף יצלצלו, כמו כלב פבלובי, די-וויל יחזור לרייר, ולהזכיר לנו שמדובר בשחקן מדהים. זה הזמן שלו.s

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. יובל, אתה יודע שאני מעריך אותך והפוסטים שלך, אחרת לא הייתי מכניס את רובם לאתר שלי. אבל התוכל להסביר לי מה בדיוק הפואנטה של הפוסט שהכנסת?

    1. שלום מנחם,
      היד שנתנה היא היד שלקחה…
      הפואנטה היא כמה דברים מעניננים לשיל לב אליהם בסיבוב הראשון של הפלייאוף, שהוא בד"כ 4:1 מנומנם

  2. מנחם לשאלתך, בשנתיים האחרונות ראינו גם את נוביצקי וגם את לברון משנים סטטוס בעקבות הופעות בפלייאוף מלוזרים לווינרים, מכאלו שאי אפשר לסמוך עליהם לאלופים. הפוסט בא להראות למי יש את הפוטנציאל העונה לעשות את אותו שינוי סטטוס שנוביצקי ולברון עשו (אנתוני וקארל) ועל הדרך גם להכניס את הנטס, שהפלייאוף הקרוב יהיה משמעותי מאוד עבורם.

    בקשר לניקס-בוסטון, אני לא מאמין שיהיה לניקס כל כך קל מול בוסטון. גם אם יהיה 1-4, הם ירקו דם עבור כל ניצחון.

    וצביקה, צודק, דרון בזמן האחרון באמת משחק יותר טוב, אבל עדיין ברוקלין כולה רחוקה מלהרשים ומול קבוצת פלייאוף טיפוסית כמו הבולס (שהיא גם קבוצת החוץ הטובה במזרח למעט מיאמי) יהיה להם קשה מאוד.

  3. עם כל הכבוד להגיע לגמר המזרח שזה הישג יפה ומכובד אבל זה יהיה אולי רק צעד ראשון להפוך את התדמית בפליאוף להזכירך לברון הגיע פעמיים לגמר ועדיין נחשב לוזר,אין מה לעשות בפלייאוף ההבדל בין לוזר לווינר בסופו של דבר זה אם יש טבעת או אין טבעת.וכרמלו שנחשב לאחד הסופרסטארים הבכירים ביותר בליגה צריך להוביל קבוצה לאליפות,אני מסכים שגמר מזרח יהיה הישג בשבילם אבל שוב כדי לשנות תדמית הוא יצטרך לזכות בטבעת

  4. לכרמלו יש הרבה פחות עזרה משהיתה לנוביצקי, ובטח ובטח פחות משהיתה ללברון.
    לא הוגן לשפוט אותו לפי אותם קריטריונים.

    1. זה נכון שיש לו פחות עזרה למרות שאם ניקח את לברון בקליבלנד אז זה גם לא בטוח,אני לא אומר שכל דבר חוץ מטבעת הוא כישלון,אני כן אומר שאם הוא ירצה להיחשב אחד השחקנים הטובים בדור השחקנים כיום הוא יהיה חייב לזכות מתישהו בטבעת

      1. אני לא בטוח שיש לו יותר עזרה מלברון בקליבלנד, אבל מה שבטוח זה שיש לו יריבות יותר טובות מאשר לברון היה צריך לנצח שם – וקודם כל מיאמי כמובן…

        ולא מסכים לגבי האליפות.

        לאף אחד אין שום ספק לגבי הגדולה של שחקנים כמו בארקלי, מאלון, סטוקטון, ואחרים.

        ואני לא נותן שום קרדיט מיוחד ללברון על האליפות.
        מי שלא הצליח לעשות את זה בדרך הישנה והישרה, והחליט לקבל פחות כסף בקבוצה רק כדי להצטרף לכוכבים אחרים, הוא לא באותה סירה מבחינתי עם אלה שלא מתפשרים על מה שהן שווים, ומאמינים ביכולת שלהם להוביל קבוצה לבד או עם עזרה "נורמלית".
        אבל זו רק דעתי.

  5. יובל – אני ישר קלטתי את רוח הטור שלך. זה בדיוק זה. זאת בהחלט יכולה להיות השנה של כרמלו והניקס, ולדעתי גם הוא וגם הם יודעים את זה וזה היעד שלהם. הם רוצים להפוך את אלעד לנביא מוסמך…
    דדי – לברון לא צריך את הקרדיט שלך. כל מי שראה את הפליי-אוף שנה שעברה יודע מה עשה לברון. כל מי שרואה איך הוא משחק השנה יודע מיהו. והסיפור של הדרך הישנה וישרה הוא קשקוש מוחלט – בהסתכלות אחורה כל האלופות הגדולות הכילו 2 עד 4 סופרסטרס, והחיבור של לברון למיאמי הוא סופר לגיטימי ואין שום בעיה של יושר כאן.

    1. סופר לגיטימי ואין בעיה של יושר??? :))) הזכרון שלך קצר מאוד כנראה.
      כמובן שמבחינה חוקית הכל בסדר אבל יושר? ששלושה כוכבים מסכימים בינהם לחתום באותה קבוצה וכדי שזה יעבוד הם מקבלים פחות כסף ממה שהם באמת שווים זה יושר זה?
      הרי אם זה היה קורה בלייקרס מזמן כולם היו מזדעקים על זה שהלייקרס מושחתים וקנו את הליגה.

  6. ממש לא נכון לגבי האלופות – בטח ב 20 שנה האחרונות מאז שהליגה התרחבה.

    הוא בקלות היה יכול לצרף אליו את וייד או את בוש בקליבלנד – היה להם את המקום בתקרת השכר לזה.

    אבל הוא השתפן, והעדיף לוותר על כסף – למה ?
    כי לא היה בטוח שהוא יכול לעשות את זה עם עוד כוכב אחד לידו – כמו שכל כך הרבה גדולים לפניו עשו.

  7. מדהים איך כמעט כל דיון מגיע בסוף לסוגיית לברון וההשוואה לגדולים באמת. נראה לי שכבר עברנו את השלב בו טיעונים הגיוניים משפיעים על מישהו, ואפשר לחלק את העולם לאלו שאוהבים את לברון ואלו שלא, כי לא נראה לי שיש מישהו באמצע.
    מי שלא אוהב אותו ימשיך למצוא טיעונים מדוע לברון לא גדול (נטש את קליבלנד, לא יכל לקחת אליפות לבד ובלה בלה בלה) ומי שאוהב אותו ימשיך למצוא סיבות מדוע הוא כן כזה גדול (לכולם היו סופרסטארים לצידם, הסטטיסטיקות המטורפות שלו ובלה בלה בלה). בסופו של דבר, זו מלחמה שאי אפשר לנצח בה. תנו לשונאים להמשיך לשנוא ולסוגדים להמשיך לסגוד, ובואו רק נהנה מהתופעה הזו שקוראים לה לברון ג'יימס.

    צביקה, שמח שקלטת את הרעיון. יכול להיות שההשוואה ללברון או נוביצקי באמת מטעה קצת כי הטרנספורמציה של שניהם הסתיימה עם טבעת, אולי ההשוואה היותר נכונה היא לקארל מלון שהגיע רחוק בפלייאוף גם רק אחרי 10 שנים בליגה. בוא רק נקווה שמלו יסיים עם טבעת אחת לפחות.

  8. כל פעם שמזכירים את סוגיית לברון בקליבלנד עולה לי בראש שחקן אחד – אילגאוסקאס.האם מישהו רציני פה, עוד חושב שהיה לו איזה סיכוי לקחת שם טבעת?

  9. לגבי לברון אני בדיעה של דדי יחד עם זאת זה לא אומר שלברון השחקן הכי טוב בליגה בהרבה הוא פשוט שולט בה וכן הוא היה גדול שנה שעברה אבל תמיד אני לפחות יזכור שהוא פחד להיות ה-כוכב בכוחות עצמו ובחר אני בדרך! הקלה . לגבי בארקלי מאלון אז דיברתי אך ורק על הפלייאוף וכמה שהם היו גדולים אז מבארקלי אני זוכר רק פלי אוף אחד ענק ומלון אני זוכר החטאת עונשין קריטית ואיבוד כדור

  10. דדי וגם יובל וגם יניב. מעולם לא הייתי מעריץ של לברון ומעולם גם לא שנאתי אותו. אני בכלל לא כותב על זה מתוך רגשנות לשום כיוון. אבל דדי – מה הבעיה הספורטיבית בלוותר על קצת כסף בטווח קצר כדי להגיע להישגים בעתיד? ועם כל הכבוד לכוכבות של השלישיה – מי באמת יכול להבטיח תוצאות? צריך באמת להתחבר, צריך צוות מסייע איכותי, צריך להתמודד עם פציעות כי הליגה ארוכה וקשה. לא מספיק לחבר 3 או 4 כוכבים (מי אמר לייקרס?).
    בטבלה של דירוג הולינג'ר לשחקנים, בעשיריה הראשונה, יש למיאמי שניים (לברון וייד, מקומות 1 ו-7) לOKC שניים (דורנט ווסטברוק, מקומות 2 ו-8) ולספרס שניים (טים וטוני, 4 ו-9). אז נכון שלמיאמי יש את מספר 3 הכי איכותי, אבל הוא במקום 28 עם PER של 20.06, כאשר ג'נובלי (MVP של סידרת גמר כידוע) במקום 35 עם PER של 19.35 ואיבקה במקום 39 עם PER של 19.22 – לא הבדלים דרמטיים בכלל.
    מיאמי הצליחה פשוט לייצר את הסיטואציה שהתאימה ל-3 הללו – מה זה שונה מהשלישיה של בוסטון בזמנו? כי כאן המעורבות של השחקנים הייתה יותר בולטת? באמת זה לא שיקול מבחינתי.
    עובדה שעדיין לקח להם זמן לזכות באליפות, ושכולנו רואים שהמצב בליגה מעולה – ז"א שהרמה של מיאמי מושכת את כל הליגה למעלה ולא "מדכאת את התחרותיות" או איזה בכיינות אחרת.
    הוא היה שחקן חופשי! הוא הלך ללא אגואיסטיות לקבוצה של כוכב אחר שהביא לה אליפות. בלי משחקי אגו עם השחקנים האחרים, מתוך בטחון עצום ביכולתו, ומתוך גישה קבוצתית ולא אישית. ממש לא ברור לי מה כל אחד מכם היה עושה באותה סיטואציה, אבל לטעמי אין שום פגם ספורטיבי או אחר במה שעשה לברון. מלבד זה שאולי היה עדיף לוותר על הדרך של ההודעה ופשוט לעשות מסיבת עיתונאים "רגילה" וזהו. אבל אולי אפילו ההסתייגות מזה היא סתם סנוביות – הרי כול מי שעקב רצה לדעת מה קורה – למה לא לעשות מזה תכנית TV?

  11. צביקה הבעיה שלי עם לברון אף פעם לא הייתה שהוא ויתר על כסף(גם דאנקן הגדול מוותר על כסף) ואין לי בעיה גם עם התחברות של כוכבים,הבעיה היחידה שלי ואני מציין שלי זה שפשוט ציפיתי מלברון למשהו אחר והתייחסות שלי אליו היא לא לעוד שחקן אחר בליגה,מבחינתי כיום יש 2 שחקני על שיכולים להתחרות בעתיד על תואר השחקן הטוב בעולם מאז ומעולם(כן לעבור את מייקל הגדול) אחד זה קווין דוראנט והשני זה לברון,ושחקן בקליבר הזה הולך לשחק עם 2 סופסטארים(הטבלה שהבאת לא מדוייקת כי התפוקה של בוש ירדה מאז שהוא במיאמי ושהם הלכו לשחק ביחד אז תסכים איתי שוויד נחשב לטופ 5 בליגה,אז אותי זה איכזב קשות ברמה האישית ומבחינתי כל מה שהוא לא יעשה הוא לעולם(טוב רק אם הוא באמת יזכה עכשיו ב5 אליפויות רצופות)לא ייחשב יותר טוב ממיקל בגלל הדרך הקלה שהוא בחר.אני ממש לא שונא אותו,אני חושב שהוא שחקן גדול יחד עם זאת אני מאחל לכישלונו ולכישלון מיאמי

  12. ההשפעה הפסיכולוגית של מייקל אחרי שהוא לקח את הגביע הייתה מחשמלת – וכאילו היה ברור לכולם שכול עוד הוא משחק אי אפשר לקחת ממנו את האליפות. ללברון אין כרגע את האימפקט הזה ובאמת כמו שאמרת – יש מצב שזה יגיע אחרי כמה ברצף.
    אני מעדיף את שנות השמונים על שנות התשעים (לפי המאמר הנפלא של מנחם), ואני בונה בדיוק על שני הכוכבים שהזכרת כדי שנקבל כזאת איכות של עשור בשנים הקרובות ולא את השליטה של שיקגו בשנות התשעים.
    באופן אמיתי לברון ודוראנט יותר קרובים לבירד ומג'יק מאשר למייקל – וזה מצויין בעיני.
    ויניב – אני לא חי בעולם הציפיות המטורפות. ושים לב שזה ממש לא הגיוני. הרי ממייקל הגדול אף אחד לא ציפה למשהו אפילו קרוב למה שאתה מצפה מלברון. בפועל – הוא פשוט עשה דברים שלא יאמנו ואז רק הבנו שיש דבר כזה. תן ללברון צ'אנס – ממה שהוא עשה עד עתה ובמיוחד ממה שהוא עשה שנה שעברה והשנה – אתה רואה שהוא ממשיך להעלות את רמת משחקו ומגיע לשיאים אדירים – אז אולי פשוט תצפה בהנאה ותראה לאן זה מתפתח במקום לנתח אותו כל הזמן מול איזה רמת ציפיות פנימית שלך?

  13. צביקה בתור אחד שהתוודע לליגה בשנות ה-80 אז רמת הציפיות שלי משחקנים עומדת בהתאם למגיק,בירד וג'ורדן,ועל פי זה אני מסתכל על שחקנים,כך לדוגמא אני אוהד לייקרס וחולה על קובי אבל אף פעם לא חשבתי שהוא באמת יהיה יותר גדול ממייקל על לברון כן חשבתי כך.
    דרך אגב זה שאני רוצה שהוא יפסיד זה לא אומר שאני לא מעריך את המשחק שלו,גם מייקל הגדול לפחות ב3 האליפויות הראשונות רציתי שיפסיד,באליפות הראשונה כי זה היה נגד הלייקרס,באליפות השנייה כדי שהוא לא יצליח להשתוות לאליל שלי מג'יק ומן הסתם שלא יקח אליפות שלישית ברציפות ויעבור את מג'יק.
    סתם גם עוד נקודה למחשבה,כבר עכשיו מדברים על כך שלברון יסיים את החוזה בעוד שנתיים(כמדומני) וקבוצות רוצות להביא אותו,יש דיבורים על הלייקרס,ניקס ואפילו קליבלנד,ואני שואל כל אלה שהצדיקו את המעבר שלו למיאמי בכך שלא הייתה לו קבוצה אז מה עכשיו?
    הוא מסיים חוזה וממשיך הלאה לקבוצה הבאה שתעמיד לו קבוצה מוכנה לאליפות? לא יודע לי יש בעיה עם זה ושוב הכל איך אתה נתפס בהיסטוריה ואיך שלא תהפוך את זה השחקנים הגדולים ביותר של המשחק מזוהים עם קבוצה אחת(גורדן,מגיק,בירד,ראסל,קובי,דאנקן) מקסימום שתיים(קארים),איך שזה נראה לברון יעבור 3-4 קבוצות וגם אם לא עצם זה שכבר עכשיו מדברים על החוזה הבא שלו בעייני זה מוריד מגדולתו של השחקן ודרך אגב ממייקל כן ציפו שיעבור את ההישגיים של מג'יק ובירד.

  14. ממייקל ציפו רק לאחר שהתחיל לממש.
    לברון לדעתי ימשיך במיאמי עד לסוף העשור ועוד 4-5 אליפויות (הוא כמובן רוצה יותר). זה ישתלם לו גם ספורטיבית וגם כלכלית ואין סיבה שזה לא יהיה.

  15. השאלה מה יהיה שוויד יפרוש או שוויד יחווה ירידה חדה ביכולת שלו,במידה ומיאמי לא יביאו לו סופרסטאר נוסף שיהיה לצידו ולצד בוש לדעתי הוא לא ישאר,ועצם העובדה שגם אם בסופו של דבר הוא ישאר כל הדיבורים שרק ילכו ויתחזקו לקראת סוף החוזה מראים שמה שחושבים עליו בסופו של דבר שהוא שכיר חרב

כתיבת תגובה

סגירת תפריט