איך לקלוע זריקות גדולות – רוברט הורי / תרגום Smiley

איך לקלוע זריקות גדולות

יוני 12, 2015

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/robert-horry-kobe-phil-jackson-lakers/

רוברט הורי
פרש ממשחק פעיל

הנה כמה דברים שאני חושב: ברנט בארי היה אחד מהשחקנים החכמים שאי פעם שיחקתי איתם ב-NBA. רודי טומג'נוביץ' היה המאמן הכי טוב שאי פעם היה לי, לא פיל ג'קסון או גרג פופוביץ'. קובי בראיינט היה השחקן שעבד הכי קשה שאי פעם שיחקתי איתו. המשולש הוא סתם שם מפוצץ לאותם תרגילים ש-50 אחוז מה-NBA מריץ. דניס רודמן היה גאון. כדורסל הוא עסק אכזרי. מנצחים לא מקבלים שום חרא.

אתם אולי לא תסכימו אתי על כל הנקודות. אבל העובדה היא, שאני רואה את המשחק אחרת מהאוהד NBA הממוצע. למען האמת, אני רואה את המשחק בצורה שונה מרוב מאמני ה-NBA. אבל זכיתי בשבעה אליפויות ב-NBA, אז רק תקשיבו לי לשנייה ואולי אתם באמת תלמדו משהו שונה מהקלישאות שאתם שומעים בטלוויזיה.

Image result for robert horry rockets

אנשים ניגשים אלי כל הזמן ושואלים, "בנאדם, איך קלעת את כל הזריקות הגדולות? היית קר כקרח".

לא נולדתי קר כקרח. למעשה, הייתי כנראה אחד השחקנים המועטים בהיסטוריית ה-NBA שהועבר בטרייד בגלל שלא זרקתי את הכדור מספיק. כשנבחרתי בדראפט על ידי יוסטון רוקטס ב-92, הייתי על הירח. אתם אומרים לי שזכיתי לשחק עם האליל שלי האקים אלאג'וואן? החלום? לא יכולתי להיות יותר נרגש. אימון ראשון, כל פעם שקיבלתי את הכדור בכנף, החלום היה קורא לכדור. מה אתם הייתם עושים? הוא אגדה חיה. הוא היה בלתי עציר בפוסט. אז מסרתי פנימה לחלום. והמשכתי למסור פנימה לחלום כל משך העונה. בשנה הראשונה, הייתי פשוט שמח להיות שם. אני פשוט התרפסתי כלפי כולם.

בעונה לאחר מכן, התחלנו 15-0. השווינו את שיא ה-NBA לניצחונות רצופים מול הניקס במדיסון סקוור גארדן, המכה של הכדורסל. כל העיר הייתה מעוצבנת שהם עשו משהו שבמשך כל הקריירה שלי לא ראיתי לפני. הצוות בשדה התעופה גרם לנו לחכות במשך שעתיים בשער – בלי הודעות, בלי עדכונים, כלום. אני נשבע באלוהים, הם הושיבו אותנו שם ללא שום סיבה טובה מלבד זה שניצחנו את הניקס. לא הגענו לאטלנטה עד 5 לפנות בוקר וההוקס ניצחו אותנו ב-25 באותו הערב.

Image result for houston rockets 1994

לאחר מכן, פשוט המשכנו לשייט. לא הפסדנו בפעם השנייה עד יומיים לפני הכריסטמס נגד הנאגטס. היינו 22-2. הופעתי למסיבת הכריסטמס באותו הלילה והאקים פוסע הלוך ושוב. הוא ניגש אלי – ללא הבעה – ונופף לי כדי שאעקוב אחיו החוצה למרפסת. "רו-ברט, בוא אתי לשנייה".

בתוך ראשי, אני כאילו, לעזאזל חלום, קר בחוץ. מה לעזאזל אנחנו יכולים לדבר שזה כל כך דחוף? אנחנו 22-2. אבל אמרתי, "ברור, חלום". הלכנו החוצה והוא הביט ישירות בעיני ואמר, "האם אכפת לך אם אנחנו מנצחים או מפסידים?"

הבטתי אליו חזרה ישירות בעיניים ואמרתי, "בחור, אתה בוודאי לא מבין זאת, אבל אכפת לי יותר מכל אחד בקבוצה הזו. אני שונא להפסיד".
"אתה לא מראה זאת ברגשות שלך, רו-ברט".

זה היה אחד מהרגעים המכריעים שלי בקריירה. אני נקרא החוצה על ידי האליל שלי. יכולתי לתחוב את הזנב בין הרגליים. והחלטתי ללכת כנגד זה.

"ובכן", אמרתי. "אתה לא מראה את הרגשות שלך גם כן".

שני אנשים בוגרים עומדים על המרפסת ומדברים על רגשותיהם. אני לעולם לא אשכח איך הוא פורץ בחיוך וצוחק.

"נקודה טובה", הוא אומר. "בואו נחזור פנימה".

מאותו יום ואילך, נהפכנו לחברים טובים. הייתי צועק עליו כשחשבתי שהוא מחפף. אף אחד אחר לא היה עושה זאת. אבל אני הבנתי אותו. הוא היה סוג של בחור שמאתגר אותך אפילו שאתה יושב בנוחות במקום הראשון. זה העניין שהרבה אוהדי כדורסל לא מבינים. כשקבוצה מנצחת אליפות, התמונה שנראית היא שהכל היה נפלא – שכל הבחורים הם חברים טובים והמאמן הוא גאון. המציאות היא תמיד הרבה יותר מסובכת.

חודש לאחר מסיבת הכריסטמס, קיבלתי טלפון מהסוכן שלי שמספר לי שהועברתי לדטרויט עבור שון אליוט. ההסבר היחיד היה "יוסטון רוצה יותר קלעים". זה אמצע פברואר. יורד שלג, קר לחלוטין. ירדתי מהמטוס ומעולם בחיי לא הייתי כל כך מדוכא. מאט בולארד היה מעורב גם כן בעסקה, ואני זוכר שהיינו לבושים ומתכוננים לצאת החוצה לחימום כאשר מישהו מארגון הפיסטונס תפס בכתפי ואמר, "חכה רגע, שון לא עבר את הבדיקות הפיזיות עדיין. אנחנו צריכים להחזיק אותך כאמצעי זהירות". הם רצו שאנחנו נשב על הספסל, אבל חשבתי שזה יהיה מוזר, אז ביקשתי מהם להרשות לנו לשבת בתא הצפייה של הבעלים.

אני לא זוכר הרבה לאחר מכן. קיבלתי טלפון מאמי לאחר המשחק. היא הייתה נורא מודאגת, כאילו "ילד, האם אתה שיכור?" מצלמות הטלוויזיה צילמו אותי בתא ואני מניח שהייתי למעשה די מרושל לרגע. מעולם לא הייתי ממש שתיין, אבל הייתי כל כך פגוע ומאוכזב שיוסטון העבירה אותי ששתיתי מספר בירות. ביום למחרת, קיבלתי טלפון מהסוכן שלי שאמר, "הם מצאו בעיה בכליה של שון. הטרייד מבוטל. אתה חוזר חזרה ליוסטון".

אני ומאט קפצנו למכונית ונהגנו אל שדה התעופה כל כך מהר שאני לא ממש חושב שלחצנו על הבלמים כשהגענו למגרש החנייה. עשינו גלגול-נינג'ה החוצה מהמכונית ולתוך המטוס. המכונית בוודאי עדיין אי שם מתגלגלת איפשהו. לאחר אותו היום, המנטליות שלי הייתה, לעזאזל עם זה. אני זורק. אני משחק כדורסל של רוברט הורי. עכשיו אתם קוראים את ההיסטוריה וכל האנשים יודעים שזכינו בתואר באותה עונה. ואז ניצחנו שוב ב-95. הם מכירים אותי כ-Big Shot Bob. אבל המציאות היא שאם זה לא היה מקרה חירום רפואי, אני עלול הייתי להיזכר כבחור המדוכא המרושל מעל תא העיתונות. יש כל כך הרבה דרכים מפוצלות וצמתי דרכים במשחק הזה.

Image result for robert horry lakers

אני אתן לכם דוגמא נוספת. כשהועברתי ללייקרס ב-97, קובי בראיינט היה רק שחקן שנה ראשונה. הבחור לא יכול היה לקלוע שלשות. היינו משחקים את במשחקי זריקות כל יום לאחר האימון. זה הייתי אני, קובי, בראיין שואו, מיץ' ריצ'מונד וקורט ראמביס. קובי היה מפסיד בכל פעם. היינו מגיעים לאימון למחרת וכמובן, קובי כבר היה שם זורק רק מהשלוש. כמו שעון, בסיום האימון הוא היה אומר, "בואו נשחק את המשחק! אני מוכן לקראתכם". והיינו מכסחים אותו שוב.

הוא מעולם לא הפסיק. זה היה לא יאומן. הוא התאמן עד שיום אחד, כמה חודשים לאחר מכן, הוא לבסוף ניצח. אם אתם אומרים, "קובי, אני מתערב אתך שאתה לא יכול לעשות חמש ברצף בכל שאתה מפיל את הכדור ובועט אותו מהחצי", הבחור הזה יצא החוצה ויתאמן עד שהוא כן יצליח לעשות זאת. וזה מה שאנשים לא מבינים כשהם מדברים על אלופים – כשהם מדברים על מנטליות של מנצחים. ההתמדה של קובי למשחק היא לא רגילה. ואני מתכוון לכך במובן האמתי… זה לחלוטין היה לא יאומן. המכנה המשותף בכל קבוצה אלופה הוא המנטליות שלקובי יש, והמנטליות שהייתה להאקים אתי במסיבת הכריסטמס. אתם חייבים להיות כל כך אובססיביים עם הניצחון שאתה יכול להתכסח עם חברי קבוצתך, אפילו כשאתה במקום הראשון. אפילו שאתה האלוף המכהן.

מתי שאני שומע אנשים בוכים על כך שקובי צועק על אנשים באימון, או תוהים אם לברון הוא החבר הכי טוב של חברי קבוצתו, אני פשוט מגלגל את עיני. אתם יודעים כמה שיחות מחוץ למגרש היו לי עם הזן מאסטר פיל ג'קסון במהלך כל תקופתי עם הלייקרס? אחת. אני ישבתי בחדר הטיפולים מקבל טיפול והוא ישב על השולחן מולי.

"מה קרה אתך ועם דני איינג' בפיניקס?" הוא שאל.

"לא אהבתי אותו, אז התפוצצתי וזרקתי עליו מגבת. לא טיפלתי בכך בדרך הנכונה".

"אוקי".

וזה הכל. ניצחנו שלושה תארים ביחד. לכו תבינו.

Image result for robert horry lakers

ההפך מזה היו היחסים שלי עם רודי T. הוא הבין שלמרות שהוא המאמן, אנחנו יכולים לראות דברים שהוא לא יכול לראות מהספסל. יכולנו לשמוע דברים ולהרגיש דברים על המגרש שהוא לא יכול היה לראות. דבר ראשון ש-T היה אומר, "מה הולך שם בחוץ?" הוא היה לפעמים שואל אותנו על המהלכים שאנחנו רוצים להריץ ומקבל תחושה עם מה שאנחנו מרגישים אתו נוח.

אם היינו מריצים תרגיל והוא היה עובד, T היה אומר לנו להריץ זאת שוב. פיל לא ממש. אותו הדבר עם פופ. שניהם גדולים בדרכם שלהם, אבל בהתבסס על ניסיון אישי, T היה המאמן הטוב ב-NBA. אני יודע שאין לו אפילו קרוב לכל כך הרבה אליפויות, אבל לפעמים אנחנו נותנים יותר מדי קרדיט לאדם אחד על התארים.

עם פיל, היכולת שלו לאמן את מייקל ג'ורדן וההצלחה שלו שהצליח להוביל את קבוצות הבולס זה למה הוא מקבל כל כך הרבה כבוד משחקנים. התארים שפיל זכה בשיקגו תורגמו לתארים בהם זכה בלוס אנג'לס. שש הטבעות הן מה שגרמו לשאק להיכנס לאולם ולהפוך לאחד הכוחות הדומיננטיים בהיסטוריה של הליגה. בכל אופן, כמה שהיינו דומיננטיים בריצת שלושת האליפויות, אני מרגיש שיכולנו לעשות יותר אם לא היו אגו ושאננות. בכנות, עזבתי את הלייקרס עם  שנאה רבה כל-כך לקבוצה הזו. הרגשתי שהדרך שבה הם טיפלו בסיטואציה שלי הייתה כל כך גרועה. אני זוכר שהלכתי לפגישת הסיום לאחר שזכינו בתואר, וזאת הייתה השנה בה היה בחוזה שלי אופציית יציאה. אתה הולך לפגישה וכולם מחבקים אותך, מנשקים אותך, מהללים אותך.

אמרתי, "אני יודע שאני מרוויח יותר מדי כסף ואתם הולכים בכל הכוח על קארל מלון". הם רצו אותו במשך חמש שנים, מאז שפיל הגיע לשם. אני מציאותי. תאמרו לי את זה כמו שזה ואכבד אתכם יותר, רק אל תלכו מאחורי גבי. אמרתי להם שאני אשאר עבור שני מיליון דולר, אבל הם לא היו מעוניינים. כל מה שביקשתי מהם היה למצוא קבוצה לפני שכל הכסף מבוזבז ולא לחכות עד ליום האחרון בשחרור שלי.  הם אמרו לי, "אנחנו לא נעשה לך כך".

ובכן, הם לא עשו לי ככה. הם חיכו עד למחרת היום האחרון כדי לשחרר אותי. זה למה שאתלטים מתכוונים כשהם אומרים, "זה עסק". לעזאזל כן, אנחנו עושים הרבה כסף כדי לשחק משחק ילדים. אבל אפילו אם אתה הגיבור, אפילו אם אתם קולע אחת מהזריקות הכי גדולות בהיסטוריה של המועדון וזוכה בכמה אליפויות, הישבן שלך עלול להיות מחוץ לדלת ביום שאחרי.

Image result for robert horry spurs

פעם נוספת, זה יכול היה להיות ירידת המסך עבורי. למזלי, סיימתי עם הספרס והשאר זאת היסטוריה. במשחק הראשון שלי בחזרה בלוס אנג'לס נגד הלייקרס, היה להם את הדבר הזה להציג אותי לפני המשחק עם גופייה מיוחדת. כולם היו מחויכים. הם הצעידו אותי שם בסטייפלס סנטר ואני הייתי צריך לשחק כאילו אני שמח. והייתי שמח עבור האוהדים, ועבור מה שהשגנו. אבל אם אתם מבינים דבר אחד בי, תבינו זאת – אני בחור שמחפש מוטיבציה בעקביות. ככה מקבלים אדם שקרח יזרום בוורידיו. אז אני זוכר את עצמי מסתכל על האנשים המחייכים מהמשרד הראשי של הלייקרס וחושב, "בנאדם, פשוט חכו. אני הולך לשבור לכולכם את הלב".

למעשה יש לי חמישה תארים הודות ללייקרס. שלושה מלשחק עם הקבוצה, ועוד שניים מהם על כך שהראו לי את הדלת.

רוברט הורי

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. הוא כל כך נוטר ללייקרס שהיום הוא משמש כפרשן בערוץ הכבלים שמסקר את המשחקים שלהם (לצד ג׳יימס וורת׳י, מייקל קופר, קארון באטלר ודריק פישר). ביג-שוט רוב אפטר אול

  2. תודה רבה!
    כתוב מעניין 🙂
    ביג שוט הורי,
    אוי כמה שקללתי אותו לאורך השנים , בעיקר בחצי גמר ההיסטורי.
    אבל זה כשרון לדעת לקלוע את הזריקות המכריעות.

    דארון פוקס מראה את זה בנתיים,הלילה סל נצחון השני שלו השנה במאני טיים.

  3. מאמר נהדר משחקן נהדר, תודה על התרגום!

    תמיד התבאסתי שרודי טי חלה בתחילת העשור הקודם והפסיק לאמן..
    היה יכול להיות מאוד מסקרן לאין היה מגיע עם יוסטון בעידן יאו מינג.
    בנוסף הייתה לו גם אפיזודה קצרה עם הלייקרס ב-2005 נראה לי, שגם היא נגדעה באיבה, שוב בגלל המחלה שלו.

  4. שנאתי אותו אחרי הפגז לנאש, אבל המאמר הזה גרם לי לסמפט אותו ולסלוח לו (קצת).
    צרגום נהדר של סיפור מעניין ביותר!
    תודה סמיילי
    ממש מחכה ליום ששי ולסיפורים שאתה מתרגם

להגיב על שגיא נאור לבטל

סגירת תפריט