סיקור משחקי יום ב' ב-NBA / גיא רוזן

 

אינדיאנה פייסרס (21 – 19) 109 – מילווקי באקס (21 – 18) 96
2 נתוני מפתח מספרים את סיפור המשחק הלילה:
37 – 16 לפייסרס בסיומו של הרבע הראשון.
0 נק' לשחקני הספסל של מילווקי אחרי 3 רבעים.
הפייסרס עלו למשחק באנרגיות מטורפות, ופשוט לא השאירו לבאקס סיכוי.
שילוב של הגנה מצויינת, ומשחק התקפה קבוצתי, אפשרו לפייסרס לתפוס יתרון כל כך גדול אחרי רבע אחד בלבד,
יתרון שעד למחצית צמח ל-26 הפרש.
ההפרש הנמוך יחסית בו הסתיים המשחק?
תוצאה של מחצית שלמה של זמן זבל. בתחילת הרבע האחרון ההפרש עדיין עמד על 20+ נק'.
סבוניס עלה מהספסל ונתן את אחד ממשחקיו הטובים ביותר בקריירה, כאשר הוא מסיים את המשחק עם 17 נק' (8 מ-12 מהשדה), 10 רב', 3 אס'.
לצדו הצטיינו טרנר, אולדיפו, ויאנג (15 נק' כל אחד).
את קלעי מילווקי הובילו מידלטון (19 נק'), ויאניס (17 נק'. 3 סלי שדה בלבד במשחק).

 

ברוקלין נטס (15 – 25) 113 – טורונטו ראפטורס (28 – 10) 114
חייבים להוריד את הכובע בפני הנטס.
זו קבוצה שכפתור ה-FU לחוץ אצלה תמיד.
רוסטר מדולל, אין באמת עבור מה לשחק?
למי אכפת. הם עולים לפרקט בשביל לנצח. גם אם זו הקבוצה עם המאזן השלישי בגובהו ב-NBA.
בכל פעם שנראה היה שטורונטו בדרכם לברוח (כמו בתחילת הרבע השני, אז טורונטו העלו את ההפרש ל-10 נק'), ברוקלין מצאו את האס שיחזיר אותם למשחק.
פעם זה היה ג'ארט אלן (הבחירה ה-22 בדראפט) שעלה מהספסל, וקלע 14 נק' ב-100% מהשדה,
פעם זה היה אלן אחר, אלן קראב, שדקות טובות שלו השאירו את הנטס צמודים לטורונטו במהלך הרבע השלישי (20 נק' במשחק).
הנטס הצליחו לשמור את המשחק צמוד עד לתחילת הרבע הרביעי (78 – 74 לראפטורס, 11 דקות לסיום),
ואז דקות טובות של ספסל טורונטו שוב העלו את ההפרש לפער דו ספרתי.
אבל כאמור – אלו הנטס.
הפעם אלו היו קווינסי אייסי וספנסר דינווידי שעם כמה סלי קלאצ' מרשימים הורידו את ההפרש כל הדרך עד לשוויון (107 – 107 , בסיום הזמן החוקי), ששלח את הקבוצות להארכה.
ההארכה המשיכה להיות צמודה במיוחד, כאשר דינווידי ודרוזן הולכים ראש בארש בתחרות מי יותר קלאץ'.
ליי אפ של דינווידי העלה את הנטס ליתרון 2, 42 שניות לסיום ההארכה, ואז דרוזן ענה בסל + עבירה משל עצמו, כאשר קליעת עונשין מוצלחת מחזירה את היתרון לראפטורס, 26 שניות לסיום.
ניסיון של דינווידי לנצח בשניית הסיום נכשל, וטורנטו מסיימים משחק לא קל, עם ניצחון חשוב.
ברוקלין?
הם נשארים (שוב) עם המחמאות, ועם כפתור ה-FU לחוץ…
דרוזן (35 נק') ויונאס וולאנצייונאס (21 נק', 13 רב') היו המצטיינים בשורות הראפטורס,
שמקווים שהפציעה ששלחה את לאורי לחדרי ההלבשה, אחרי נפילה מכוערת על גבו במאבק על הריבאוד במהלך ההארכה, לא חמורה כמו שהיא נראית.
דינווידי (31 נק', 8 אסיסטים) היה הבולט שבשחקני הנטס.

 

מינסוטה טימברוולבס (26 – 16) 127 – קליבלנד קאבלירס (26 – 14) 99
כאשר ג'יי אר + לאב + תומאס, מסיימים מחצית שלמה עם 0 סלי שדה (0 מ-18 מהשדה, לשלושת השחקנים במחצית),
ולברון מסיים את אותה מחצית עם 7 נקודות, ו-6 ניסיונות קליעה בלבד (3 מ-6 במחצית),
אז לא לא מפתיע שקליבלנד מסיימים מחצית עם 42 נק' בלבד.
אבל הגנה שמאפשרת 69 נק' במחצית ליריבתה?
לזה אין תירוץ.
27 הפרש במחצית, היו רק אות הפתיחה, למה שהסתיים כמשחק הגרוע ביותר של קליבלנד השנה,
או אולי הגרוע ביותר מאז שלברון חזר לקליבלנד בקיץ 2014.
האירוע המעניין של המחצית השנייה היה כאשר תומאס הראה יכולות קרטה מרשימות, כאשר ניסה ללמד את וויגינס איך נותנים מכה מדוייקת לגרון (הורחק בפלגרנט 2).
וויגינס (25 נק'), טאונס (19 נק', 12 רב'), ובאטלר (21 נק', 8 רב', 9 אס') היו מצטייני מינסוטה.
ג'ף גרין (22 נק') היה הקלע הבולט בשורות הקאבס (לברון סיים את המשחק עם 10 נק' בלבד).

 

ניו אורלינס פליקנס (20 – 19) 112 – דטרויט פיסטונס (21 – 18) 109
משחק מצויין היה הלילה בניו אורלינס,
כאשר 2 הקבוצות נלחמו בשיניים בשביל לסיים את המשחק עם W, אבל בסופו של יום, זו הייתה היכולת הנהדרת של רונדו שהכריע את המשחק.
4 נק' של רונדו ב-90 השניות האחרונות של המשחק (שנאלץ לקחת על עצמו יותר ברבע האחרון, אחרי שדייויס עזב את המשחק ברבע השלישי בעקבות פגיעה בקרסול), לצד החטאת 2 שלשות של בראדלי (אחת שיכלה לנצח את המשחק, שנייה שצריכה הייתה לשלוח את המשחק להארכה), הם שקבעו את גורל המשחק.
המשחק היה מרדף של חתול ועכבר לכל אורכו –
הפליקנס הצליחו לעלות ליתרון של 8 – 12 נק' הפרש, גם ברבע הראשון, גם ברבע השלישי, וגם ברבע האחרון.
הפיסטונס מצדם, הצליחו לחזור בל פעם, ולצמצם את ההפרש.
פיגור של 11 נק' באמצע הרבע הראשון, הם הפכו ליתרון בתחילת הרבע השני,
פיגור של 14 נק' באמצע הרבע השלישי הם צמצמו ל-2 בלבד בסיומו של אותו רבע,
פיגור של 8 נק' הפרש באמצע הרבע האחרון, הם הצליחו למחוקף כל הדרך עד לשוויון,
אבל אז כאמור זה היה רונדו שסגר את המשחק.
דייויס (30 נק', 10 רב'), קאזינס (20 נק', 10 רב', 4 אס'), מור (23 נק', 11 מ-13 מהשדה), ורונדו (12 נק', 15 אס'), היו נהדרים בניצחון הלילה.
האריס (25 נק'), בראדלי (24 נק'), ודרומונד (16 נק', 14 רב') היו השחקנים הבולטים בשורות הפיסטונס.

 

שיקגו בולס (14 – 27) 107 – יוסטון רוקטס (28 – 11) 116
אחד מאותם מקרים בהם התוצאה משקרת.
זה היה המשחק של הרוקטס משריקת הפתיחה.
הם עלו ל-20+ הפרש כבר ברבע הראשון, ולמרות שהם אפשרו לבולס לחזור, ואפילו לעלות ליתרון זמני בתחילת הרבע השלישי, הם לא הזדקקו ליותר מ-5 דקות בשביל לעלות מחדש ליתרון דו ספרתי, יתרון שצמח ל-19 הפרש במהלך הרבע האחרון.
כריס פול (24 נק', 8 רב', 9 אס'), אריק גורדון (24 נק', 6 רב', 9 אס'), וג'רלד גרין (22 נק') , היו מצטייני הרוקטס הלילה.
פורטיס (22 נק') היה הקלע המוביל של הבולס.

 

סקרמנטו קינגס (13 – 26) 100 – סן אנטוניו ספרס (28 – 14) 107
מסתבר שבאק-טו-באק בלי שחקני מפתח (קאוויי ומאנו), זה בדרך כלל יותר מדי. לא אם אלו הספרס.
זיו, המומחה לכל מה שהוא קינגס, כתב לפני המשחק:
"הקינגס השנה מנצחים תגדולות , קליבלנד , גולדן סטייט
5 מתוך 8 הקבוצות שכרגע בפלייאוף במערב , הפסידו לקינגס,
סאן אנטוניו מחר תיהיה השישית לדעתי."
המחצית הראשונה התפתחה בהתאם לתחזיותיו של זיו:
4 הפרש אחרי רבע אחד.
10 הפרש במחצית.
ברבע השלישי הספרס, כהרגלם, לא נכנעו –
הם צמצמו בהתמדה את הפער, ו-2 דקות לסיום הרבע, פטי מילס העלה אותם ליתרון 73 – 72.
הרבע האחרון המשיך בהובלה של הקינגס לאורך רוב דקות הרבע (הובילו ב-7 הפרש, 6 דקות לסיום), אבל בסופו של יום –
אלו הספרס מהצד האחד, ואלו הקינגס מהצד השני.
ריצה של 23 – 9 לטובת הספרס באותן 6 דקות אחרונות, הכריעה את ההתמודדות.
3 שלשות של ברטנס בדקות הסיום החזירו את היתרון לספרס,
ודקות קלאץ' טובות של אלרידג', חתמו את התוצאה הסופית.
אלדרידג' (31 נק', 12 רב'), וברטנס (28 נק', 6 מ-9 מהשלוש), היו מצטייני הספרס,
קאולי-סטיין (22 נק', 9 רב') היה הקלע המוביל של הקינגס.

 

לוס אנג'לס קליפרס (18 – 21) 108 – אטלנטה הוקס (10 – 30) 107
זה אמור היה להיות צפוי למדי.
אטלנטה היא אחת הקבוצות החלשות בליגה.
אטלנטה בחלק הלא נעים של באק-טו-באק?
אז זה גם פחות משנה שבלייק גריפין לא שיחק הלילה.
7 הפרש לקליפרס אחרי הרבע הראשון, 11 הפרש במחצית.
זה נראה היה שהמשחק מתנהל לפי התסריט שנכתב מראש.
אבל לאטלנטה הלילה, היו תכניות אחרות.
רבע שלישי התקפי מצויין של הקבוצה (30 – 22 להוקס ברבע השלישי) שלח את הקבוצות לרבע האחרון כאשר הקליפרס אוחזים ביתרון מינימלי של 3 נק'.
לא לקח זמן רב, ואטלנטה תפסו את היתרון במשחק, ואף העלו אותו עד ל-7 הפרש, 8 דקות לסיום.
מהצד השני, אולי זה דווקא כן היה הכי צפוי שיש. להפסיד במשחק בו הקבוצה משחקת היטב, זה הבונטון של אטלנטה העונה.
וזה בדיוק מה שהם (שוב) עשו בדקות הסיום של המשחק:
23 שניות לסיום המשחק, בייזמור מעלה את ההוקס ליתרון של 2 נק' אחרי 2 קליעות מוצלחות מהעונשין (ואחרי שההוקס איבדו יתרון של 5 נק' בגלל ששלחו פעם אחר פעם את דאנדרה לקו העונשין, ואחרי שזה קלע 5 מ-6 ב-2 הדקות האחרונות).
לקליפרס הזדמנות להשוות או לעלות ליתרון –
לו וויליאמס מחטיא ניסיון ל-3, אבל ווסלי ג'ונסון לוקח את רב' ההתקפה, ו-CJ וויליאמס לא מפספס את ההזדמנות לקלוע את הסל שמתברר כסל הניצחון, 9 שניות לסיום המשחק.
עד לבאזר ההוקס (טיירון פרינס) עוד מצליחים לפספס את ההזדמנות האחרונה להשיג את הניצחון,
והקליפרס נשארים עם W נוסף, W קריטי, אם הם רוצים להצליח להשתחל העונה לפלייאוף במערב.
לו וויליאמס (34 נק'), ודאנדרה ג'ורדן (25 נק', 18 רב'), היו מצטייני הקליפרס במשחק.
טיירון פרינס (20 נק') היה הקלע המוביל של ההוקס הלילה.

 

גודלן סטייט ווריורס (33 – 8) 124 – דנבר נאגטס (21 – 19) 114
הרבה הגנה, לא ראינו הלילה.
המחצית הראשונה התנהלה בקצב של גולדן סטייט, כאשר גולדן סטייט בורחים להפרשים דו ספרתיים, ודנבר מצליחים להוריד את ההפרש לפער בר גישור (7 הפרש במחצית), וחוזר חלילה.
את הרבע השלישי, דנבר פתחו בסערה, כאשר הם משווים את תוצאת המשחק, 4 דקות לתוך הרבע.
אבל בזה הסתכמה יכולתם של הנאגטס להיות יריב שקול מול קרי והלוחמים.
6 דקות אחרי אותו שוויון, גולדן סטייט עלו להפרש דו ספרתי,
ועד לסיומו של המשחק, הם השכילו לא לאפשר שוב לנאגטס לצמצם.
קרי (32 נק', 5 מ-10 מהשלוש, 9 אס'), וגרין (23 נק', 5 רב', 10 אס', 3 חסימות), היו מצטייני גולדן סטייט במשחק.
יוקיץ' (22 נק', 12 רב', 11 אס') היה השחקן הבולט בשורות הנאגטס.

לפוסט הזה יש 78 תגובות

  1. קוין לאב עם 3 נקודות, זה יותר ממה שיקלעו 3 מיליארד גברים ששואפים לשחק בנ.ב.א.
    3 מיליארד לא הצליחו, ורק יחיד הסגולה קוין לאב התעלה וטיפס בכוחות עצמו ובהשקעה מעל כל אותם מיליארדים ונכנס למשחק החלומי. מה כבר ההבדל בין 3 ל20 ? כשהמצד השני ניצבים מיליארדים בעיניים כלות, זה באמת לא משנה. שחקן לתפארת ברית הארצות.

    1. ראו בבירור איך שלאורי נחת על גבו.
      spasm (עווית) כמו זה שלאורי סבל ממנו, נוצר כאשר יש לחץ על עצב (בדרך כלל בנק' היציאה שלו מחוט השדרה).
      ניתן היה לראות את העווית ברגלו של לאורי (כאשר לא הצליח ללכת) שזה סימן ברור של פגיעת גב (כל מי שסובל מפריצת דיסק באחת מחוליות L, פריצת הדיסק הנפוצה ביותר, יודע שבתנוחות מסוימות של הגב, מוקרן כאב לרגל, וזה הופך לכמעט בלתי אפשרי ללכת, או אפילו לעמוד, בגלל התחושה ששרירי הרגל איבדו מכוחם).
      spasm שכזה, לא אומר שיש נזק רציני, או פציעה ארוכת טווח.
      העצבים בחלק התחתון של הגב כבר לא מוגנים על ידי עמוד השדרה, כך שחבלה בזוקפי הגב (השרירים שרצים לאורך עמוד השדרה), גם אם היא חבלה קלה, עלולה להפעיל לחץ על עצב, ובכך לגרום ל-spasm.

      אני ממש מקווה שזה לא משהו רציני. קשה מאוד להתאושש מפציעות גב.

    2. חוויתי פעמיים בחיי התקף חזק של ספאזימים בגב. בגיל 25 ולפני שבועיים. תלוי בחומרה אבל זו תחושה נוראית וכאב בלתי נסבל. זריקות וולטרן ומשכחי כאבים כמה ימים עשו את העבודה. זה עדיין פחות נורא מהפציאליס (שיתוק עצב בחצי משרירי הפנים) שחטפתי יום אחרי שעמדתי על הרגליים. נראה לי אני הופך לבלייק גריפין של אתר הופס…

        1. לפני שלושה שבועות שמן רותח קפץ לי מהמחבט לאיזור שבין האגודל לאצבע ויצר 2 שלפוכיות בועתיות מושלמות ועגולות שנראו סימון של מעבדה מה X Files… עכשיו זה סתם נראה כמו יד שכיבו עליה 2 סיגריות….

          לגבי האגרוף…
          אם בלייק 2.06 והוא הרביץ לאדם שהיה 1.75 בגובה זה משאיר לי בגובהי הצנוע רק להכות ילדים. וחוץ מיד שבורה זה יגמר בתא מעצר. וגם לי אין קרדשיאן/ג'נר ו140 מיליון דולר מובטחים (אבל זה בקטנה)

  2. מינסוטה טימברוולבס (65 – 16)

    אמרתי לכם מתחילת העונה שצירופו של באטלר למינסוטה תהפוך אותם לקבוצה של 65 ניצחונות ואנחנו אפילו לא בחצי העונה וכבר הם הגיעו לזה ,כבוד.

    סתם סתם סיקור מעולה תודה רבה 🙂

  3. תודה רבה על הסיקור המעולה.

    אינדי הייתה נראית גדולה בכמה מידות על מילווקי. נתנו תצוגה מדהימה, הניעו את הכדור בצורה מהירה ויפה. שטפו את המגרש,- ואת הג'ורה שפכו על הראש של קיד.

  4. קליבלנד לא מגיעים אפילו לגמר המזרח. הם נראים כמו פח אשפה.
    כל קבוצה ששוה משהו (יוסטון גס בוסטון מינסוטה ) נותנת להם בראש.
    לו-הבייתה

    1. טרייד על לברון, ביוזמתו ובאישורו (זה הכרחי)
      ייתן לו אפשרות יותר ממשית לטבעת, ולקבוצה כמה נכסים להמשך
      בטח יימצא מי שישלם

      1. באמת שאין קבוצה בליגה ששווה לה להביא את לברון בשביל שתהיה השטיח שלו בקיץ, ועוד בתמורה לשחקנים\בחירות..

        אבל אתה צודק, יהיה מי שישלם

          1. אנחנו לא שם כבר?
            בוש ו-ווייד חושפים את האלק לברון ומכריזים "We're taking O-ver", דוראנט בועט ואז זורק את ראסל דרך חלון המספרה של ברוטוס ביפקייק, דריימונד גרין חוטף את הקליבלנד סקרוג'וב ואוהדים טוענים ש-"גרין דפק את גרין", האולסטארמאניה, סטרואידים, לבאר מסיים את הספירה לאחור הארוכה בהיסטוריה ב-"Welcome to Raw is Lonzo".

  5. תודה גיא.
    אני מבין שאין מה לרוץ לראות את המשחק של הקאבס מול מיני, שהיה זבל כבר מההתחלה (חוץ מהאיפון ש IT עשה לוויגינס)?

  6. מאז החזרה של קרי מהפציעה (והפציעה של דוראנט) אפשר לראות מה הוא שווה בלי דוראנט לצידו ומה הוא הפסיד (מבחינה אישית, לא קבוצתית) מההצטרפות של דוראנט לקבוצה.

    הוא לגמרי MVP בשבועיים האלה.

    אם זה נזקף לזכותו או לחובתו – זה אתם תגידו.

      1. זה כי מאיר את ההחלטה (בין היתר) שלו לצרף את דוראנט באור פחדני, וגם ברור שהצירוף של דוראנט פגע מאוד בביצועים שלו. הוא לא סתם נחלש, הוא בחר להיחלש.

        בעונה הקודמת הוא בכלל לא היה בשיחה על ה-MVP (ובצדק), שזו חתיכת נסיגה מהעונה שלפניה, אז הוא זכה בתואר, לראשונה אי פעם פה אחד.

    1. אני חושב שהווריורס מוכיחים שהמודל של מייקל קובי וראס של תארים ולגסי אישי על חשבון הכל לא תקף לחברה האלה. קארי חי את החיים הטובים עם דוראנט בעיר שהוא אוהב בקבוצה שהוא אוהב וכו'. החברה האלה אוהבים את המשחק לא פחות מאשר את הניצחון והם אוהבים את השיתופיות לא פחות מאת הספוט לייט. לכולם יש תחומי עניין מחוץ לכדורסל וממש לא מעניין אותם להעביר 4 שנים בעיר שכוחת אל עם מאמן שהם לא מתחברים אליו בארגון כושל רק בשביל מיקסום כסף ולגסי. אז קארי ודוראנט יקלעו 25 ולא 30… ויקבלו כמה כוכביות מאוהדים ופרשנים

      1. אתה מנתח את זה לא נכון. קרי ודוראנט לא נהנים השנה, אחרי שהבינו את המצב לאשורו. דוראנט עצבני מתמיד, קרי מתנהג מוזר (קשה להגדיר כרגע). המתח ביניהם ייגבר אם דוראנט ייכנס לדיון על ה-MVP ויגיע לשיא, אם וכאשר, בסדרת הגמר.

        1. ג׳ון – ניתוח שלי. לא ראיתי בשום מקום ואיש צודק, יש גם קצת משאלת לב. תזכור איפה שמעת את זה קודם כי זה יגיע בהמשך. לאנשים האלה יש אגו וזה מצויין, כי זה דוחף אותם לקצה. במחקר מרחף בארה״ב נשאלו אנשים מה הדבר החשוב ביותר בחיים. התשובה? לא כסף, נכסים, בריאות, משפחה, חברים או שלווה. התשובה הזוכה: כבוד.
          תחזור לרבעים 3-4 במשחק 5 של הגמר ותראה ניצנים – סטף, לא במודע, מנסה באיחור גדול לגנוב משהו מהצגת היחיד וההשתלטות של דוראנט על הסדרה הזאת.

          1. דיון מעניין. צריך לשים לב אבל שקרי לא צריך להוכיח כלום לאף אחד כי הוא היה פעמיים mvp לפמני שדוראנט הגיע ובנוסף לכך לקח קבוצה לאליפות (אין חשיבות לעובדה שאיגי נבחר ל mvp של הגמר) . אין לו שום קוף על הגב. לדטראנט יש ותמיד יהיה. ההצטרפות של דוראנט רק הבטיחה – עד כמה שאפשר להבטיח – את השליטה שלהם בליגה לכל טווח נראה לעין והם בפוטנציאל יכולים לייצר את השושלת אחת הגדולות אם לא הגדולה ביותר שהיתה אי פעם כשלכולם ברור הערך של קרי בשושלת הזו (הוא זכה גם בלי העזרה של דוראנט כאמור). בהזדמנויות כמו שיש עכשיו הוא מזכיר לכולם מה הוא שווה לא צריך הרבה יותר מזה. ועוד דבר אחד עובדה שבקבוצה הזאת הוא זה שיושב על הסופר מקס. זה מוכיח הכל מבחינת הערך שלו. כסף זה דבר שמדבר ממש טוב.

          2. כתבת יפה בנג'ו, אפשר להסכים – ואפשר גם להתווכח.
            – תמיד יש מה להוכיח, תשאל את מייקל אחרי 3 אליפויות רצופות.
            – העובדה שאין לקרי FMVP איננה חסרת חשיבות. זה בהחלט קוף על הגב. כל אלה שאליהם הוא נושא עיניים במועדון הצמרת של ה-HOF מחזיקים בתואר כזה.
            – ההישגים של קרי לפני דוראנט יכולים, אם יש כאלה שרוצים, לקבל כוכבית: ב-2015 כול המתחרים היו פצועים, ב-2016 זה נגמר בטרגדיה.
            – הסופר מקס זה טיעון חזק, אבל דוראנט ויתר על 9 מיליון לפני שהסופר מקס נחתם.

  7. תודה על הסיקור גיא!

    וואלה בקליבלנד צריכים להגיד תודה שבזכה יום קליעות נוראי שלהם, היריבה שעמדה מנגד לא הייתה גולדן סטייט..
    היה יכול להיגמר באיזה 50 הפרש.

  8. יש לציין שמינסוטה לא ניצחה את קליבלנד אצלה בבית במשך 12 שנה.
    וסטף קארי עם ממוצע של מעל 33 נקודות למשחק ומעל 50% מהשלוש מאז הפציעה , UNREAL.

  9. גילוי נאות:
    ראיתי אלפי שעות משחק בחיי והייתי שותף פעיל לאלפי שעות משחק בחיי.

    הייתי מסווג את העבירות הבלתי ספורטיביות כך:

    1. עבירות שנועדו לעצור את ההתקפה בצורה לא ספורטיבית אך אינן מסכנות את היריב (בדרך כלל עצירת מתפרצות באיזור קו החצי)
    2. עבירות בלתי ספורטיביות שעלולות לפצוע את היריב (בדרך כלל מתבצעות מתחת לסל, למשל במניעת הטבעה)
    3. עבירות מסכנות חיים

    ולגבי נקודה 3 – מעולם לא זכורה לי עבירה כמו זו שעשה תומאס על וויגינס. הבטתי היטב בעבירה הזו ובשפת הגוף (והעיניים) של תומאס לפני ובמהלך העבירה והשתכנעתי שהעבירה הזו בוצעה במכוון.
    מכה שכזאת, בחדות ובעוצמה ובדיוק שלה, שפוגעת במיקום שאליו היא כוונה היא מסכנת חיים. חד משמעית וללא הנחות.

    ובמקרה שכזה, בעולם מתוקן ובלי פוליטיקה וצביעות – השחקן היה מורחק לכל חייו ועומד למשפט אזרחי (הסעיף למשפט יכול היה לנוע מתקיפה ועד לנסיון לרצח, תלוי בתובעים).

    אני יודע שיהיו אלו אשר יצקצקו ויאמרו שהגזמה בדבריי. אבל העבר והנסיון מלמדים שבדרך כלל, אם לא מגיבים בזמן ובעטצמה הנדרשת לאירועים חריגים – הם מתרבים.

    אז זה היה גילוי נאות לגבי מה אני, אישית, חושב על העבירה הזו.

    (ואני כמובן מעריך את תומאס כאדם וכשחקן אך אין זה רלבנטי בכל האמור לעיל).

    1. יכול להיות שאכן הקצנת אך דבר אחד אני מסכים בהחלט ונהיה ברור יותר ויותר עם כל צפיה חוזרת במהלך וזה שלא מדובר בעבירה , אפילו לא עבירה מכוונת.
      מדובר בתקיפה

    2. אני דווקא חושב שלא מכוון, תומאס ניסה לעשות סטריפ זריז לכדור, תוך הימור שאם יפספס כנראה יהיה פאול, הוא פשוט שלח את היד שלו בזוית כזו שאחרי פיספס התנועה השלימה למכת קראטה מוזרה, וממבט בהבעת פנים שלו נדמה שהוא הופתע מהמכה וישר התנצל

      1. הדרך היחידה שזו אינה מכה מכוונת זה אם תומאס שחקן הגנה ממש ממש ממש גרוע. הוא לא היה קרוב לכדור והתנועה שלו עם היד לא הייתה בכיוון שהכדור בכלל היה עובר בו.

      2. לא יודע איזה התנצלות ראית .
        בנוהל כשעושים עבירות מכוערות הולגים להתנצל בתקווה שהשופטים פחות יחמירו.
        מה שכן אפשר לראות בבירור מהבעות הפנים שלו שהוא לא ממש מודאג ואני לפחות לא רואה אצלו בפנים טיפת חרטה או אפילו פאניקה שהייתה מובנת משחקן שחושב שאולי הוא גרם נזק למישהו בלי להתכוון

          1. אדם ולוריה
            העברה של קרמיט היתה מעט לפני שהחלו שידורי NBA בארץ .
            את זאת :
            https://youtu.be/X7r6vXeOfyQ
            כבר שידרו בארץ ואני בטוח שהרבה חברה כאן זוכרים אותה .
            שני המעורבים כבר היו מאמני NBA
            אגב , זה נשרק כעברה רגילה של 2 זריקות והמשחק נמשך כרגיל .
            לא היו קנסות או השעיות בעקבות זה .

          2. לארי בירד גדול! נותן לראמביס יד, אומר לו יאללה, לך תזרוק 2 ותפסיק להתבכיין. מה רצית שניתן לך לייאפ? היו ימים…

      1. אני לא יודע איך להגיב לזה..

        26 משחקי השעייה על דבר כזה..

        כמי שאוהב ספורט, ואוהב כדורסל, הדיעה שלי נחרצת לגבי מה שרואים בסרטון הזה: הרחקה לצמיתות מספורט תחרותי ומשפט אזרחי על תקיפה או כל מה שהחוק מאפשר.

        אני רואה את הסרטון הזה ומתכווץ – אין שום סיבה בעולם לעשות את מה שהוא עשה ואין על זה חרטה. זו לפחות דעתי.

        )והייתי עושה הבדלה מסויגת בין המקרה בסרטון לאירוע של תומאס, על אף שבשורה התחתונה שני המקרים קיצוניים ומחייבים הרחקה לצמיתות.
        )ההבדלה היא מכיוון שבמקרה של תומאס דיים אחוז מזערי של ספק לגבי הכוונה)

  10. ולגבי העבירה על רמביס: ע"ע בנקודה 2 שהעליתי לגבי עבירות בלתי ספורטיביות (במטרה לפצוע).

    עבירה גסה בהחלט אבל לא נדירה.

  11. אחלה פריוויו ואחלה סיקור. יצא לראות הבוקר את הלוחמים. כדורסל לא מהעולם הזה אני די משוכנע שדבר כזה עוד לא ממש היה. ראיתי בלייט וחלקי את הקאבס לא ברור מה הולךמעםמהקבוצה הזאת. הזוי.

  12. כל הכבוד לקליפרס. שחקנים חשובים פצועים באופן קבוע, אנשים קוראים להם לזרוק את העונה, והם ממשיכים להילחם כל משחק ולנצח בקצב סביר למדי.
    ריספקט.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט