פרק ד' (ואחרון)- פרסטי מתראיין בהופס!/ מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

פרק ד' (ואחרון)- פרסטי מתראיין בהופס!/ מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

הפרקים הקודמים – פרק א': שנות הבנייה 2007-2012, פרק ב':תקופת הדוראסל 2012-2016, פרק ג': תקופת ראסל 2016 עד ימינו אנו

עם השלמת התחקיר פניתי לפרסטי, הצגתי בפניו את הטיעונים והוא הסכים להתראיין באופן בלעדי להופס ולחלוק סוף סוף את נקודת מבטו. אז הנה, לראשונה בהופס, ראיון בלעדי עם אחד המנהלים המוערכים בליגה.

מיקי: שלום לדוד סם, ותודה על הסכמתך להתראיין. זה לא קל למנהל לשתף תחקיר של עבודתו, ואנחנו באמת מעריכים את זה. פופ ואר.סי היו מסרבים, כנראה. הם תמיד מסרבים.

פרסטי: שלום מיקי, ותודה על העבודה המאומצת, מעולם לא עשה אוהד ספרס הרבה כל כך למען OKC.

מיקי: כן, אני מקווה שלא תלמדו מזה יותר מדי… לא רוצה ש-2012 ו-2016 יחזרו על עצמן גם השנה… טוב, לא משנה כבר מאוחר להתחרט, אנחנו יוצאים לדרך. אז תראה סם, מאז הטריידים של הקיץ יש שמכנים אותך סם הקוסם, אבל באמת חשוב לי שנסתכל על התמונה הכוללת, ועל התהליך ארוך הטווח, אז אני רוצה להתחיל מההתחלה, בסדר?

סם: בשמחה, וההתחלה שלי הייתה הכי טובה שאפשר – ב-2007 פורטלנד לקחו את גרג אודן והשאירו לי את אחד השחקנים הכשרוניים ביותר שאי פעם שיחקו כדורסל. לא יכולתי לבקש יותר. המעבר לאוקלהומה לא היה קל, אשתי לא האמינה שאני לוקח אותה מסיאטל היפהפייה לחור מוכה הרעמים הזה, אבל עברנו גם את זה.

מיקי: ובדראפט לאחר מכן נבחרו ראסל ואיבקה, ושנה אחר כך הארדן. אין ספק שאלו בחירות ראויות ביותר, אבל בכל זאת יש לי שאלה, תראה סם, מי כמוני יודע כמה קשה לפגוע בול בדראפט…

סם, מתפרץ: מי כמוך??? אולי אני למשל?!? מאיפה אתם שם בהופס מביאים את החוצפה הזו, אני לא מבין??? שמעתי שישראלים זה גזע חצוף, אבל זה באמת לא להאמין… תקשיב ילד, זה הרבה יותר קשה ממה שאתה חושב.

מיקי, מכיל: אז בדיוק על זה רציתי לדבר איתך… כשלקחת את הארדן במקום השלישי היה בחור בשם סטפן קרי במקום השביעי, ותהיתי, ככה, ביני לבין עצמי, אתה יודע, איך ההיסטוריה הייתה משתנה אם היית בוחר בקרי ולא בהארדן, אז באמת, אף פעם אי אפשר לדעת, אבל…

סם, מתפרץ: נו יופי, ידעתי שנגיע לזה, תשמע חביבי לא הייתה שום דרך בעולם לדעת איך הציפלון זה יתפתח. אני אגיד לך יותר מזה, גם 4 שנים אחר כך, ב-2012, לא הייתה דרך לדעת את זה. אני מזכיר לך שהחוזה שקרי קיבל בגולדן סטייט היה נראה מופרך אפילו למי שיודע הכל.

מיקי, מופתע: מזתומרת? פופ אמר שהחוזה של קרי ב-2012 מופרך? לא מתאים לו להגיד דבר כזה.

סם, מגחך: מי מדבר על פופ, מי? אני מדבר על ההשגחה העליונה – תסתכל על התגובה של דדי כשרועי דווח על זה בחם מהתנור – "ממש מפגרים הווריורס אם נתנו לו כזה חוזה. לא נשמע לי הגיוני שקבוצה שג'רי ווסט יועץ בה תעשה צעד כל כך מטופש". אז אלי אתה בא בטענות?

מיקי: אז זהו, שלא, באמת אי אפשר היה לדעת. סתם פשוט חשבתי לעצמי שאם במקרה היית בוחר את קרי… ומשאיר אותו… אז בעצם דוראנט וקרי היו משחקים יחד, פשוט ב-OKC… וקבוצה עם קרי ודוראנט… אתה יודע…כל האליפויות האלה שהלכו למפרץ… אולי היו שלך, לא?

סם, חונק בכי: תעבור בבקשה לשאלה הבאה.

מיקי: טוב, נעזוב את זה בינתיים. בכל מקרה, רק רציתי להגיד ששנות הבנייה של 2007-2012 היו מרהיבות. בחירות מצוינות, שחקנים צעירים שמיד מתחילים לקיים, התקדמות משנה לשנה. אז נכון, לא הייתה שם אליפות, ונכון, להדיח אותנו רק כדי להפסיד אחר כך ללברון זה ממש לא בסדר – אתה מבין שלטימי יכלה להיות טבעת שישית?!? לא חשוב, באמת סך הכל עבודה מצוינת. מה שכן אני חושב שקיץ 2012 היה נקודה קריטית בעשור האחרון. תראה, לא אחזור על כל מה שכתבתי קודם לכן, אבל בשורה התחתונה אני חושב שבחרת את ה-PG הלא נכון, ושבמובנים רבים אתה משלם על זה עד עכשיו.

סם, נאנח: תראה, אם אתה שואל אותי על האם קיבלתי את ההחלטה הנכונה, אז בנתונים שהיו לי דאז, אני חושב שההחלטה שלי הייתה סבירה. שניהם היו צעירים, ראסל אתלטי יותר, ולמרות שהוא פרחח ואגואיסט חשבתי שאפשר יהיה לשפר את זה במהלך הדרך. אם יש דבר שלמדתי מפופ זה שחלק גדול מהעיסוק בשחקנים צעירים זה לא את מי אתה בוחר אלא איך אתה מגדל את מי שאתה בוחר, וחשבתי שזה יהיה המקרה גם אצל ראסל.

מיקי, מתפרץ: אז אתה שלם עם ההחלטה ?!? אם היום היית צריך לבחור היית בוחר שוב את ראסל????

סם, נאנח: תירגע נודניק… אתם משהו שם בהופס – זינגר עד עכשיו לא מאמין שיואב מודעי קטע אותו באמצע משפט אחרי המשחק, ועכשיו גם אתה? תקשיב עד הסוף. אז ככה, אם אתה שואל אותי במבט לאחור, אחרי שעברתי עם ראסל את כל מה שעברתי, אז אני חושב שאתה צודק. עדיף היה לקחת את הארדן. אני כמובן לא אודה בזה בפומבי, כן? זה נשאר רק בינינו, כן? אבל בדיעבד עדיף היה לקחת את הארדן.

מיקי: ואם הארדן היה נשאר במקום ראסל, אתה חושב ש2013-2016 יכלו להראות אחרת? הייתם זוכים באליפות?

סם: קשה לדעת, הדוראסל סבלו, כל אחד בתורו, מלא מעט פציעות בשנים האלה, אז בוא נגיד שאם הארדן היה סובל מפציעות דומות לאלו של ראסל, אני חושב שבשנים 2012/3, 2013/4 ו-2014/5 התוצאות לא היו שונות משמעותית. יתכן שהארדן היה מצליח יותר מראסל ב-2014/5, העונה שבה דוראנט נפצע, מאחר והוא מפיק יותר מהשחקנים שסביבו. אז כנראה שהיינו עולים לפלייאוף, אבל אני לא חושב שהיינו עוברים את גולדן סטייט של האליפות הראשונה כשדוראנט פצוע.

מיקי: אני נוטה להסכים איתך.

סם: תודה. זה חשוב לי מאד האישור שלך. באמת, לא כל יום אני זוכה לכך. מה חושב גיא הרשע? ודובי? האשך? והגננת?

מיקי, קצת נבוך: …תראה, נקודת המפנה הבאה מגיעה בקיץ 2015. אתה מפטר את ברוקס. ברוקס שבנה את הקבוצה מאז 2008. ברוקס שגידל את דוראנט להיות המפלצת שהוא הפך להיות, ברוקס שגידל את ראסל, והארדן, ואיבקה. אז נכון שלא עליתם לפלייאוף, אבל דוראנט היה פצוע. תוכל לספר לנו מה בעצם קרה שם?

סם, נאנח: תשמע, זו הייתה החלטה קשה מאד, אבל הייתי צריך לעשות שינוי. בלי קשר לפציעות הקבוצה פשוט לא התקדמה, ואתה יודע איך זה, יותר קל להחליף מאמן מאשר את כל הסגל או שחקנים מובילים. בנוסף, איכשהו הרגשתי שברוקס מאבד את ראסל, וחשבתי שדונובן, מאמן מכללות קשוח, אולי ידע לאלף אותו.

מיקי, ברגישות: אתה מבין שטעית, נכון?

סם, מופתע: סליחה?

מיקי, ברגישות ובנחישות: אתה מבין היום שברוקס לא היה הבעיה, או לפחות לא הבעיה המרכזית?

סם, נבוך: תשמע, זה כמו שכתבת, צריך היה להפריד משתנים, וזה היה משתנה חשוב. אני לא יודע…

מיקי: לא משנה, בוא נמשיך ל-2015/6. השנה הראשונה של דונובן, כולם בריאים, 55 ניצחונות. נראה מצוין. ובפלייאוף ניצחון על הספרס בסיבוב השני. ספר לנו קצת על זה.

סם: תשמע, בעונה הסדירה זה היה מצוין, באמת, אחרי כל הפציעות בשנים הקודמות, לראות סוף סוף את דוראסל בריאים זו ממש חוויה. כל כך הרבה כישרון יש שם, ואם אתה מוסיף את איבקה, אדאמס, קנטר, ממש קבוצה לתפארת. ולנצח את הספרס, בסדרת פלייאוף, זה תמיד אינדיקטור חיובי. הם לא פראיירים שם בסאן אנטוניו.

מיקי: מסכים, מסכים, מתבאס, אבל מסכים. אבל גם מול הספרס, לא הרגשתי שאתם יציבים מספיק. במשחק הראשון ממש שבקתם חיים, נגמר 32 הפרש לספרס, בשני ניצחתם, ואחר כך בשלישי הפסדתם בבית. אי אפשר לדעת מה קורה אתכם. ואחר כך גם מול הלוחמים – משחק ראשון בחוץ ניצחתם, משחק שני הפסדתם 27 הפרש, שלישי ורביעי בבית ניצחתם ב-28 ו-24 הפרש ואתם כבר ב3:1 בסדרה. איך אחרי כל זה לא הצלחתם לנצח באף אחד משלושת המשחקים הבאים? זה לא ההפסד ללוחמים כמו שזה האופן שבו הפסדתם. אי אפשר לדעת אצלכם, יום עאסל / יום ראסל, סליחה יום באסל, אתה מבין למה אני רומז?

סם, נאנח: מבין, בהחלט מבין. מתבאס אבל מבין.

מיקי: בוא בכל זאת ננסה לדייק את זה. לא היו פציעות, מאמן כבר החלפנו, יכול להיות שלא בנית את שאר הרוסטר כמו שצריך? אדאמס לא היה מספיק טוב? קנטר?

סם: אדאמס מצוין, בסדרה מול הספרס הוא ממש עשה את ההבדל. גם קנטר שיחק מצוין. הבעיה לא שם.

מיקי: אז אולי הדוראסל פשוט לא היו מספיק יציבים?

סם: הממ…..

מיקי: רק חצי מהדוראסל?

סם: הממ…

מיקי: טוב, אני רואה שקשה לך להוציא את זה, אז נמשיך. אז אתה יושב לך במשרדך בקיץ 2016, כשאתה יודע שכל העולם ואשתו מחזרים במרץ אחרי האיש שממנו התחיל כל הסיפור הזה. זה לא נדיר שכוכב מסיים חוזה ומחוזר על ידי כל הליגה, אפילו טימי פעם כמעט חתם באורלנדו… אבל איכשהו, הייתה הרגשה שאצל דוראנט זה אמיתי. ספר לנו קצת על התקופה הזו.

סם, נאנח עמוקות, מדבר לאט ובשקט: במהלך השנה, ובפלייאוף בפרט, הייתה לי הרגשה שדוראנט כבר לא מאמין בפרויקט שלנו. קווין שיחק הכי טוב שהוא יכול, אבל משהו בזרימה שלו עם הקבוצה כבר לא עבד. נראה לי שהוא הרגיש מוגבל ביכולת שלו להשפיע על איך הדברים עובדים, הרגיש שהוא תמיד יקלע את הנקודות שלו, אבל מה שיקבע בסוף אם זה מספיק או לא, זה מצב הרוח של מישהו אחר. בפלייאוף לא צריך יותר משתיים שלוש החלטות שגויות של שחקן כדי להפסיד את המשחק, וזה לוקסוס שקווין, כמה שהוא מוכשר, לא יכול היה להרשות לעצמו. לא רק לא יכול אלא גם לא רוצה – קווין הוא איש יעיל, מקצועי ומפוקס, תראה את ה%TS שלו –  אין לו סבלנות לטיפוסים אגוצנטריים ורפי שכל, גם אם הם קופצים הכי גבוה שאפשר.

מיקי: ניק קוליסון כבר לא קופץ כל כך גבוה, אז אני מניח שלא אליו אתה מתכוון, נכון?… המממ…

סם, חותך: בקיצור, הרגשתי שקווין רוצה ללכת. כמובן שלשחקן כמוהו לא יחסרו מחזרים, אבל בעיקר חששתי מההצעות של הלוחמים, הספרס והסלטיקס. מועדונים רציניים, עבודת צוות, אף שחקן לא גדול יותר מהשיטה. בדיוק כמו שקווין אוהב.

מיקי: מה, ואצלכם זה לא ככה? אדאמס לא גדול יותר מהשיטה, אז אני מניח שלא אליו אתה מתכוון, נכון?… המממ…

סם, חותך, עווית כאב חולפת על פניו: אז ככה זה היה. קווין הלך ואנחנו נשארנו לאסוף את השברים.

מיקי: תשמע, לא רוצה לדרוך לך על היבלות, אני רואה שזה כואב, אבל איך שלא מסובבים את זה, אתה איבדת שחקן פרנצ'ייז ברמה היסטורית ששיחק אצלך הרבה מאד שנים ללא שום תמורה. זה כישלון אדיר. אני לא יכול לתת לך לצאת מזה בשלושה משפטים לא מחייבים. וכשאני שואל למה, אז אתה רומז לכל מיני בעיות ועניינים שהפריעו לו, אבל כשבודקים את מה שבאמת עשית כדי להשאיר אותו, זה בערך מסתכם בויקטור אולדיפו. תגיד, 'תה אמיתי? באמת חשבת שזה מה שיעזור לקווין להחליט נכון?

סם: מה רצית שאני אעשה?

מיקי, מתוסכל: מה רציתי שתעשה??? רציתי שתסתכל למציאות בעיניים סם, זה מה שרציתי. רציתי שתלך לקווין ותגיד לו שהיום אתה מבין שטעית ב-2012, ושצריך היה להשאיר את הארדן ולא את ראסל. רציתי שתגיד לו שטעית כששמת את כל הביצים בסל של ראסל, כשוויתרת על רג'י ג'קסון, והגעת למצב שבו הגארד הרציני היחיד על הספסל הוא מוריס צ'יקס. רציתי שתגיד לו שאתה מבין שהוא כבר שנים נמצא בקבוצה מאד מוכשרת אבל עם מחסום ברור בדרך להצלחה, ושאתה מתכוון לשנות את זה. רציתי שתגיד לו שאתה מבין שברוקס, שגידל אותו, לא היה הבעיה המרכזית, ושאתה מצטער על פיטוריו. רציתי שתגיד לו שאתה לא יכול לשנות את העבר, אבל אתה מבטיח לו שאם הוא יישאר אתה תטריד את ראסל למקום אחר ותבנה סביבו קבוצה שיש לה גם אופי לאליפות ולא רק כשרון, קבוצה שתמקסם את הפוטנציאל של אדאמס, וקנטר ואולדיפו ורוברסון והשחקן ה-14 וה-15 ברוסטר, בדיוק כמו הספרס, הלוחמים והסלטיקס שהוא פוגש עכשיו בהמפטונז. זה מה שרציתי שתגיד לו. ואז, אולי, אבל אולי, הוא היה נשאר.

סם, משפיל מבטו: אני לא יודע מה להגיד לך.

מיקי, נאנח: טוב, בוא נמשיך. אז אין דוראנט. אין איבקה. יש אולדיפו, סאבוניס ואיליאסובה, ורוב החבר'ה משנה שעברה, וראסל שהתחייב, בשורה התחתונה, לשנתיים. העונה מתחילה, ראסל מייצר טריפל דאבלים על ימין ועל שמאל. בפברואר אתה מביא את גיבסון ומקדרמוט. הם לא ממריאים וגם אולדיפו לא. גם שאר הרוסטר לא מתרומם. ראסל ממשיך עם הטריפל דאבלים. כמו שכתבתי קודם, ב-35 הדקות למשחק ש"השאיר" דוראנט, כל שאר השחקנים קולעים 16 נקודות בלבד, וראסל קולע 8 נקודות יותר משנה שעברה באותו מספר דקות. איך אתה מסביר את זה?

סם: תשמע, מה זה משנה מי קולע? העיקר שמנצחים. אם הדרך לניצחון עוברת דרך ראסל, אז נלך בה. זה לא היה הכדורסל הכי יפה בעולם אבל התוצאה חשובה מהדרך.

מיקי: אבל התוצאה מושפעת מהדרך, ולדרך של ראסל יש תקרה ברורה – מה חשבת שיקרה, שהוא ינצח את יוסטון לבד? ונניח שהיה קולע 60 נקודות כל משחק בסדרה ומנצח את יוסטון, האם זה היה מספיק גם מול הספרס? ומול הלוחמים? ומול קליבלנד? ראסל נותן את הכל על הפרקט אבל זה לא מספיק לפלייאוף. יותר מזה – היתרון שלו בעונה הרגילה הוא בדיוק החיסרון שלו בפלייאוף. הוא תמיד משחק את המשחק "שלו", לא משנה בכלל אם זה בית או חוץ, אחרי מנוחה או בבאק-טו-באק, מול הלוחמים או מול העכברושים, מי שומר עליו ומי לא. אבל המכונה הזו עובדת בעונה הרגילה כשכולם הלומי טיסות ובאק טו באק, ומשחקים מול כל מיני קבוצות שאינן מהקונפרנס ולך תדע מתי ואם בכלל תפגוש אותן שוב. אז כן, בעונה הרגילה הוא מצליח לנצח לבד. אבל הפלייאוף הוא מלחמה מתמשכת של 4 קרבות עם 4-7 סיבובים כל אחד, ובכל קרב, בכל סיבוב, ולפעמים בכל פוזשן צריך להתמודד באופן אחר. וצריך ללמוד מכל פעולה שאתה עושה. זו משימה שמחייבת גמישות, התאמה מהירה לשינויים, פתיחות, התמקדות באחר. כל מה שהראסלמניה העיוורת השועטת קדימה לא יודעת ליצר!!!

סם, מזהה אפשרות לחמוק מתשובה: איזה נאום… אתה מראיין אותי או את עצמך?

מיקי, נבוך: כן, קצת נסחפתי, סליחה. בקיצור, אחרי ההפסד ליוסטון לא הבנת שאי אפשר לבנות על ראסל להצלחה בפלייאוף?

סם: ונניח שכן, מה רצית שאני אעשה?

מיקי: חשבתי שאתה רוצה שאני אראיין אותך ולא את עצמי.

סם, מתפתל: כאמור, אחרי כל השנים האלה, חילופי המאמנים והשינויים ברוסטר, אני נוטה לקבל את הביקורת שלך על ראסל, אבל, וזהו אבל גדול – ככה לא מוכרים דוב.

מיקי: סליחה? איזה דוב?

סם: דוב, כל דוב.

מיקי: לא הבנתי.

סם: זו בדיחה ישנה – "איש אחד הולך לשוק, רואה מישהו שמציע דוב למכירה. המוכר מסביר שהדוב יודע לעמוד על כדור ולשרוק שירים של הביטלס. מלא התלהבות האיש קונה את הדוב ולוקח אותו הביתה. דא-עקא (גיא!) שבבית מתברר לו שהדוב לא יודע לעשות שום דבר ממה שהובטח. חוזר האיש לשוק וצורח על המוכר – מה זה??? מה מכרת לי??? הדוב לא יודע לעמוד על כדור ובטח שלא לשרוק שירים של הביטלס. אומר לו המוכר – אתה צודק לגמרי רק אל תצעק, אל תצעק. שואל האיש – למה שלא אצעק, אתה רימית אותי. אומר לו המוכר – נכון, אבל ככה לא מוכרים דוב."

סם, מחכה שמיקי יבין את הנמשל: הבנת?

מיקי: אז אתה אומר לי שאם היית מאבד את ראסל בקיץ 2018, היית מוצא את עצמך בלי כלום, ושהארכת החוזה היא הדרך שלך לשמור על הנכס? אתה אומר לי שכל התשבוחות והשכר המדופלם של ראסל הם פשוט על מנת למשוך את הברוקלינים של העולם לקנות ממך את ה…אההה…דוב הזה???

סם: נכון. בדיוק כך.

מיקי: אבל 205 מיליון דולר? עם 15% טרייד קיקר? איך אפשר בכלל להטריד דבר כזה?

סם, מצטדק: ברור שזה יצא יקר, אבל לא הייתה ברירה אחרת, הוא לא היה חותם על פחות. ואם וכאשר נצטרך להטריד אותו נוכל לקבל תמורתו חצי מהקבוצה שתקבל אותו, בחירות דראפט ושאר תופינים. אני גם מקווה שתקרת השכר תגדל בשנים הקרובות ושהסכום הזה יהיה יותר קל לעיכול.

מיקי: אז זו בעצם הייתה המטרה שלך לאורך כל הדרך? הבאתם של פול ג'ורג' וכרמלו הייתה בעצם הדרך שלך להבטיח את החתימה של ראסל?

סם, בכנות: בגדול כן. למרות שהם שחקנים שונים – פול ג'ורג' הוא מישהו שהייתי שמח שיישאר לאורך זמן, גם אם זה לא נראה ככה כרגע, אבל כרמלו זה לגמרי משהו שראסל רצה כדי להרגיש שהוא יכול ללכת עד הסוף במועדון שלנו. ואם לא היה מרגיש ככה, לא היה חותם.

מיקי: ומה הציפיות שלך לעונה?

סם, מתלבט: תשמע, כ-GM יש לי פיצול אישיות מובנה – מצד אחד אני מנסה לעשות את העסקאות הכי טובות בכל נקודת זמן, וחלקן לא מתייחסות למה שכדורסלן נתון יכול לתת בעונה הקרובה, ומצד שני אני רוצה שהקבוצה תצליח בכל עונה ועונה. אם הייתי בונה קבוצה מסקראץ' לא הייתי לוקח את כרמלו אנתוני, תאמין לי. מצד שני, גם אם חלקים מהרוסטר הזה נבנו בעיקר כדי לשכנע את ראסל לחתום על חוזה, יש בו עדיין הרבה כישרון, והוא יכול להצליח. חצי גמר אזורי יהיה טוב, וגמר אזורי יהיה מצוין.

מיקי: ואם זה לא יעבוד השנה?

סם: עוד חזון למועד, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר בביזנס הזה, אז בטח שאני לא יודע בינואר מה אעשה בקיץ.

מיקי, מתעקש: אל תתחמק, ואם זה לא יעבוד השנה?

סם: אם אכן יתברר שראסל לא מצליח לעבוד גם עם פול ג'ורג', אני לא אחזור על הטעויות של קיץ 2012 וקיץ 2016 ואטריד את ראסל. מאד אשמח להשאיר את פול ג'ורג' כשחקן מוביל של היום שאחרי ראסל, אבל גם אם הוא ילך אני מאמין שהחבילה שנקבל עבור ראסל תשמר אותנו כקבוצה תחרותית.

מיקי: כרמלו?

סם: אשמח להטריד, לא יודע מי יקח אותו בכלל, ובמחיר הזה בפרט, אבל הוא חבר של לברון אז אולי קליבלנד או קבוצה חדשה של לברון אם תהיה כזו. מקובל שחברים של לברון הם אוברפייד בליגה, ואני מקווה שזה יהיה נכון גם לגבי כרמלו. או קבוצה שעושה טנקינג. תנו לכרמלו 35 דקות של בידודים כל ערב והבחירה הראשונה בדראפט כמעט מובטחת. תראה לי עוד שחקן בליגה שיש לו רקורד כזה של כישלונות. האיש אמן אמיתי.

מיקי: תשמע, מכל הדיון הזה יוצא שאתה בעצם די שמרן. בשנים האחרונות התמקדת בלהגן ולשמר את הנכס העונה לשם ראסל, ושילמת על כך מחירים גבוהים למדי. אני יכול להציע לך תרחיש חלופי או שניים?

סם, מתרווח בכסאו: כן, בבקשה, רק תחסוך ממני את קרי במקום הארדן במקום ראסל או הארדן במקום ראסל כי על זה כבר דיברנו, ואני לא רוצה שוב לבכות.

מיקי: אז אני מחזיר אותך ל-2014/5, שנה אחת לפני תום החוזה של דוראנט במועדון, ושנתיים לפני תום החוזה של ראסל. דוראנט נפצע, וראסל, כמו ראסל, יורה לכל הכוונים. בחורף אתה מטריד את רג'י ג'קסון ומקבל את קנטר, ובסוף כל הבלגן הזה אתה מפספס את הפלייאוף ומפטר את ברוקס.

סם: ומה אתה מציע?

מיקי: מה שאני תמיד מציע – להטריד את ראסל. ובמקרה הזה להשאיר את רג'י ג'קסון. התמורה בטרייד על ראסל הייתה גדולה יותר והיית מקבל שחקן קבוצתי שלא מפריע לדוראנט, ובשכר שנתי נמוך יותר.

סם: ואיך היו התוצאות במהלך העונה בלי דוראנט הפצוע ובלי ראסל שהוטרד?

מיקי: אולי דומות, אולי טובות יותר מכיוון שהנכסים שהתקבלו עבור ראסל היו משמעותיים, אבל אפילו אם הן היו גרועות יותר היית מקבל בחירת דראפט טובה יותר. אבל הכי חשוב, כשדוראנט היה חוזר מהפציעה הקבוצה הייתה הופכת לקבוצה שלו, ללא עורערין וללא בלגן. במצב כזה דוראנט לא היה מחפש לעזוב.

סם: מעניין. עוד רעיון?

מיקי: כן, בהחלט. דיברנו כבר על מה היית צריך להגיד לדוראנט בקיץ 2015/6, אז לא אחזור על זה, אבל הפתרון זהה – אם לא בקיץ 2014/5 אז בקיץ 2015/6 צריך היה להטריד את ראסל.

סם: שאני אבין, אני במצב שאני עלול לאבד את אחד משני שחקני הפרנצ'ייז שלי תוך כמה ימים, ואתה מציע לי, בלי שום ערבויות, להטריד את השני?

מיקי: כן. אתה עלול לאבד את דוראנט בגלל ראסל, ולכן אני מציע לך להטריד את ראסל כדי לא לאבד את דוראנט. לראסל נשארה שנה בחוזה, ואני בטוח שהיו קבוצות שהיו קופצות עליו, בדיוק כמו שאתה קפצת על פול ג'ורג' שנה מאוחר יותר. היית מציע את ראסל לאיזו קבוצה ניו יורקית והיית מקבל חבילה יפה מאד, שיכלה לעזור לדוראנט להתמודד על התואר. וראסל היה מסתובב עם כל התלבושות המוזרות שלו ברחובות ניו יורק במקום להיחשב לאיש המוזר ביותר באוקלהומה. כולם מרוויחים.

סם: טוב, הבנתי. יכול להיות שאתה צודק, אבל בסוף דוראנט היה זה שעזב, וראסל היה זה שנשאר. את הנעשה אין להשיב.

מיקי: לא בטוח, לא בטוח.

סם, מלא תמיהה: כלומר?

מיקי: כבר היה בתולדות הליגה SF מוכשר שעזב את קבוצת נעוריו אחרי שלא זכה עמה באליפות, הלך לעיר הגדולה ליד הים, לשחק עם שחקנים שכבר יש להם טבעת, זכה איתם באליפויות ואז החליט לחזור הביתה. אם זה קרה במזרח, למה לא במערב?

סם: אתה רציני?

מיקי: לגמרי – לדוראנט אופציית שחקן בקיץ 2017/8. תוך חצי שנה הוא יכול להיות חזרה אצלך, אבל אם ורק אם תבנה את הרוסטר באופן המתאים.

סם: המממ…

מיקי: אבל עזוב את דוראנט, יבוא או לא יבוא, כדי להצליח, ולמשוך שחקנים שרוצים להצליח, צריך לקבל החלטות קשות… ועל זה כבר דיברנו, נכון?

סם: אז בעצם אתה אומר לי… אם אני מבין נכון… שבקיץ הקרוב… אני מטריד את ראסל.

מיקי, פולט אנקת רווחה: אמן. תודה רבה לך מר פרסטי.

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  1. אנצל את התגובה הראשונה להגיד תודה למנחם ולרון על ההזדמנות לפרסם באתר. תודה רבה רבה לרון על העריכה – כל התמונות המעולות והקליפים הרלבנטיים הם לגמרי פרי יצירתו. ותודה רבה לכל המגיבים המעולים שלנו.

  2. תודה על סדרת הכתבות , נהניתי לקרוא את כולן ובמיוחד את החלק האחרון. הרעיון לראיון עם פרסטי אדיר ויצירתי .

  3. סדרה מעולה! רמה גבוהה ביותר. כיף לקרוא
    הלוואי שאוק סיטי ישחקו ככה.
    לפי מה שהבנתי מתבשל טרייד – כרמלו ל-ג״ס תמורת דוראנט, ג׳ורג׳ ליוסטון תמורת הארדן ופטרסון בחזרה לקנדה תמורת איבקה.

  4. כל הכבוד על הסדרה.
    אני באמת חושב שפרסטי בסתר לבו מאמין בכל מה שהוא "אמר" בראיון חוץ מהנקודה של דוראנט של עונת 15/16. קשה לי להאמין שדוראנט נתן תחושה שהוא יעזוב במהלך העונה או אפילו שיחק בלי חשק אני באמת מאמין שהוא התחיל לחשוב על עזיבה רק לאחר ההפסד ללוחמים.
    ואני לא מאמין שקרי היה נבחר על ידי okc כי הוא לא מתאים לפרופיל שלהם (לא גבוה לעמדה שלו ולא אתלטי מספיק) אני לא חשב שהם שקלו לבחור אותו אפילו.
    והאמת אני שונא אותם אפילו שאני אוהב הרבה מהשחקנים ששחקו שם. אני שונא כאשר קבוצות עוברות ערים במיוחד אם אין קשר בין העיר לקבוצה (עם הראמס שחזרו ל ל. א לא היתה לי בעיה)

  5. סיום מבריק ואדיר לסדרה מענגת. מיקי כל הכבוד. באמת אני זוכר שכתבתי פה ב2011, שאני מקווה ומצפה שזה יהפוך לעשור של מיאמי נגד OKC, לברון נגד דוראנט, בסגנון עשור שנות השמונים של בוסטון אהובתי ולייקרס,
    ולארי מול מג'יק. ומסתבר שקרי לא בדיוק הסכים לזה, וגם לא פופ, ובתכלס כמו התיזה של כל הסדרה, יכול להיות שראסל היה לאורך כל הדרך, ההבדל הקטן בין קבוצה מאוד מוכשרת לבין אליפיות.

  6. נהדר, כל הפרוייקט והראיון הזה במיוחד.
    ראוי לציון הלינק ממנהרת הזמן ל2012. מהימים שקראו לו סטיבן קרי.

    1. לגמרי לינק ראוי לציון..

      סטיבן קרי, ודדי עוד טוען נחרצות שהווריורס שילמו לו וויי טו מאץ' עם ה-40 מליון ל-4 שנים.

  7. שמע מיקי, סידרה מהטובות עם סיום לפנתאון. הבמה פתוחה לפניך מתי שייכנס אליך יתוש הכתיבה.
    תודה, תודת, תודה.
    נ.ב: לי ישנה מין חיבה מיוחדת לפרסטי. כמו אפשטיין בבייסבול הוא מין יורם כזה גאון שלפעמים הוא יותר מדי חכם FOR HIS OWN GOOD!

  8. סדרת כתבות נהדרת, והאחרונה שבהם יכולה להופיע בכל רשימת הכתבות הטובות שקראתי בהופס בכלל. כוכב חדש זורח בשמי האתר 🙂
    תודה רבה מיקי, ואני מאוד מקווה שתמצא עוד הרבה רעיונות כאלה

  9. תודה רבה לכולם על התגובות האוהדות. שמחתי ונהניתי.

    כמה נקודות רציניות:

    א. קרי – ברור שאי אפשר היה לדעת וגם אין טעם לבכות על כך, אבל אני חושב שזו נקודה שמראה שוב, בדומה למה שהאשך כתב, עד כמה סוגית האופי היא סוגיה חשובה, ואני חושב שהיא גם קלה יותר להערכה מאשר התקרה המקצועית של כל שחקן. גם לראסל וגם לקרי יש כשרון, אבל האופי עושה את ההבדל בהישגים.

    ב. הצטברות העדויות נגד ראסל – מה ש"גיליתי" בסקירה הזו היא שגם אם בהתחלה העדויות נגד ראסל היו מעטות ולכן אפשר להסביר למשל מדוע הועדף על הארדן, ככל שחלף הזמן הן הצטברו, ולכן ככל שחלף הזמן צריך היה להימנע מלהסתמך עליו כציר מרכזי בקבוצה. השנים של הפציעות, שלו ושל דוראנט, קצת טשטשו את העניין ודחו אותו, אבל לדעתי פרסטי כשל בעניין הזה. גם אם נטען שלא צריך היה להטריד את ראסל, המהלכים של פרסטי לאורך העשור משקפים את הגדלת ההימור על ראסל. ולדעתי זו באמת טעות ניהולית. אם יש לך עובד מוכשר אבל לא שחקן צוות ואתה שומע יותר ויותר תלונות, המינימום שאתה צריך לעשות זה לא להגיע למצב שאתה מסתמך עליו ופרסטי ממש פעל הפוך.

    ג. דוראנט – אני באמת ובתמים מאמין שדוראנט עזב בגלל ראסל. אין אפשרות להוכיח, וכמובן שתמיד יחשד כקאפקייק, אבל לדעתי הטרדת ראסל בקיץ של 2015 או 2016 והפקדת הקבוצה באופן בלעדי בידי דוראנט היו מונעות ממנו לעזוב למרות שלא הצליח לזכות באליפות בשנים הקודמות. אפשר גם לראות את זה בעד כמה מהר וטוב התאקלם בג"ס – למרות שגם בג"ס יש גארד כוכב, ועוד לפחות שניים-שלושה שחקנים שיש להם מספיק ניסיון וכשרון כדי לתבוע את מקומם (קליי, דריימונד ואפילו איגי), הוא מסתדר שם היטב, לא זורק יותר מדי ופשוט משחק קבוצתי. לדעתי היה עובר לשם גם אם הם לא היו כאלה טובים – זה באמת מה שלא היה לו, מה שהוא רצה, ומה שהוא קיבל. גם במובן זה אני חושב שפרסטי כשל – הוא היה צריך לבנות את הקבוצה סביב דוראנט, ולא סביב דוראסל, ושילם את מחיר הטעות.

    ד. חזרת דוראנט – אני כמובן לא חושב שדוראנט יחזור לאוקלהומה בקיץ הקרוב, אבל בטווח הזמן הארוך, שלוש-ארבע שנים, אם הקבוצה האדירה במפרץ תתפרק או תתעייף, אני לא פוסל את האפשרות שיעשה מעשה לברון ויחזור הביתה. בעיקר, שלא לומר אך ורק, אם ראסל כבר לא יהיה שם.

  10. סדרה נהדרת והסיום מצוין.
    תודה על ההשקעה.
    מההתרשמות שלי, פרסטי קיבל את ההחלטות הנכונות בזמן אמת. אנחנו לא יודעים מה היו האפשרויות שלו, רק בדיעבד ניתן לומר היכן שגה.
    יש לזכור גם שיקולים אישיים – ראסל כוכב ענק בליגה, לעשות עליו טרייד ולהשאיר את דוראנט ככוכב על יחיד זה הימור מסוכן שבקלות היה עולה לו במשרתו.

  11. כל הפרקים הקודמים היו מצוינים.

    זה מיותר ואפילו מצער. אפשר לפרט למה אבל חבל לגזול את תשומת הלב הראויה מהעבודה קודם. תודה.

להגיב על ולדי קוגן לבטל

סגירת תפריט