תודה, GOAT – פרנק נטיליקינה / תרגום Smiley

תודה, GOAT

(Greatest Of All Time)

ספטמבר 28, 2017

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/frank-ntilikina-new-york-knicks/

פרנק נטיליקינה

פוינט גארד / ניו יורק ניקס

מייקל ג'ורדן אמר לי את הדבר המדהים ביותר שאי פעם שמעתי.

לא היה לי מושג שאני בכלל הולך לפגוש אותו. הייתי אף אחד. ובכן, לא אף אחד. כאילו, איך אומרים… הייתי סתם בחור רגיל. סתם בחור, בן שש עשרה. שחקן כדורסל רזה משטרסבורג, צרפת. קיבלתי הזמנה להגיע ולשחק בג'ורדן ברנד קלאסיק.

זאת הייתה הפעם הראשונה שלי באמריקה, וההכרות שלי עם ניו יורק הייתה ממוזיקת היפ-הופ ותכנית הטלוויזיה "חברים". האחים שלי נהגו לראות את התכנית הזו כל הזמן. ג'ואי. מוניקה. צ'אנדלר (צ'אנד-לאור). לשבת בבית קפה גדול, תמיד אהבתי את הרעיון של אמריקה.

אני זוכר שנחתנו ב-JFK ונסענו למנהטן – ואולי זה הולך להישמע מטופש – אבל חשבתי שזה מאוד מגניב לראות את כל המוניות הצהובות על הכביש המהיר. המוניות שלנו לא צהובות בצרפת. מוניות צהובות עם כיתוב שחור – זאת אמריקה בשבילי. ואז ראיתי את גורדי השחקים ממש, ממש, ממש מרחוק, וזה היה כאילו, וואו. אני באמת כאן. אני באמת נוגע בחלום שלי.

ידעתי שזה נקרא ג'ורדן ברנד קלאסיק, אבל בראשי, לא ממש חשבתי שממש נראה את ג'ורדן. זה כמו להגיד שאתה הולך לכנסיה וממש תראה את אלוהים, אתם יודעים? זה ג'ורדן.

אז הגענו אל האולם בברוקלין והיו שם חבורה של שחקנים. אנחנו מתארגנים, ואז מישהו לוקח את כולנו לחדר קטן. אנחנו שם אולי מחכים חמש דקות, ואף אחד לא יודע מה מתרחש. אולי המדיה רוצה לדבר אתנו או משהו? אנחנו מחכים, מחכים…

ואז מייקל ג'ורדן נכנס פנימה.

הגדול ביותר אי פעם.

הוא פשוט שם.

ואני כאילו…

האם אני יכול לקלל בפליירס טריבון?

אני כאילו, אוי ש**. MJ.

זה מצחיק אבל המחשבה הראשונה שלי הייתה, אוי אלוהים. הוא השתנה.

Image result for frank ntilikina knicks

לא חשבתי עליו כעל אדם מבוגר, אתם מבינים למה אני מתכוון? אני מכיר את MJ הצעיר מיוטיוב. אז הוא מתחיל לדבר אל כל השחקנים, "ברוכים הבאים לניו יורק", וכל הדברים הללו. ואז הוא מתחיל להסתובב בחדר, לוחץ לכמה מהבחורים את הידיים. ואני כאילו, אוקי, אתה חייב לשאול אותו שאלה. יש לך הזדמנות אחת לכך.

אבל אני כל כך ביישן. לא – יותר מביישן. מה המילה באנגלית? אני מתאבן. רעדתי קצת, והיה לי קול חלש.

אז אמרתי, "שלום מייקל, האם אני יכול לשאול אותך, מה הם המפתחות להצלחה שלך?"

MJ הסתכל עלי. לקח שניה אחת.

חשבתי בוודאות שהוא הולך לומר את מה שכולם אומרים לי שאני שואל את השאלה הזו. כולם אומרים משהו על עבודה קשה. זה MJ. הוא הולך להגיד לי לעבוד קשה יותר מכולם, 100%.

אבל הוא לא אמר זאת. הוא אמר משהו באמת מפתיע. חשבתי על כך כל היום. חשבתי על כך כל השבוע. אני עדיין חושב על זה.

אתם יודעים מה הוא אמר?

אתם חייבים לחכות!

אם אני אומר לכם עכשיו, אתם פשוט תפסיקו לקרוא. אתם תחזרו לאינסטגרם או משהו כזה. אני יודע איך זה עובד. אני אעשה את אותו הדבר. תצטרכו לשמוע קודם עוד כמה דברים לפני שתבינו למה התשובה של MJ כל כך הדהימה אותי. זה לא ישמע לכם הגיוני אם לא אספר לכם על רואנדה, ועל NBA2K, ועל כמה דברים אחרים.

ה-NBA היה החלום שלי. תמיד. החלום שלי. המשפחה שלי הגיעה לאירופה מרואנדה במהלך המלחמה. אימא שלי ברחה עם שני אחיי הגדולים, ברייס וייווס, לפני שבכלל נולדתי. הם הגיעו תחילה לבלגיה, שם נולדתי, ואז עברנו לצרפת כשהייתי קטן. במשך זמן רב, לא ידעתי דבר על מה שהמשפחה שלי עברה במהלך המלחמה. בראשי, הייתי ילד צרפתי. אהבתי לשחק משחקי ווידאו ואהבתי כדורסל. האחים שלי היו לוקחים אותי למגרש לשחק אחד על אחד, והם היו מכסחים אותי. לאחר מכן היינו חוזרים הביתה ומשחקים NBA2K. ולפחות במשחקי הווידאו לפעמים הייתי מכסח אותם.

Image result for frank ntilikina mother

במשך כל הזמן, היינו מדברים שטויות. פשוט אהבתי כדורסל. אני לא יודע למה, פשוט אהבתי זאת. תמיד רציתי להישאר ער כל הלילה ולצפות במשחקי NBA בטלוויזיה עם האחים שלי, אבל אימא שלי הייתה אומרת לי לא. היא הייתה אחות, והיא עבדה כמו משוגעת. היו לה שני מקומות בהן היא הייתה הולכת לעבוד, וכשהיא חזרה הביתה היא פשוט הייתה מבשלת לנו ואז הולכים למיטה. כשהיא הייתה ישנה, אי אפשר היה להתעסק אתה. כך שאני זוכר שבמשך סדרת הגמר ב-2007, הייתי בן שמונה ורציתי להישאר ער וממש לצפות. זה היה הגמר הראשון של לברון, נגד טוני פארקר והספרס. הייתי חייב לצפות. התחננתי לאימא שלי. היא אמרה שאין סיכוי.

הלכתי למיטה, אבל ידעתי שהאחים שלי בחוץ בסלון צופים בזה, כך שלא יכולתי להירדם. המשכתי לצאת מחדרי עצוב, מתחנן אליהם. הם אמרו, "לא, לך לישון!". אני מתחנן, מתחנן. אחרי כל כך הרבה תחנונים, הם היו כל כך מעוצבנים עלי שהם אמרו, "אוקי, אתה יכול לצפות, אבל תשתוק. אתה לא עושה שום רעש!".

יכולנו להעיר את אימא. אז ראינו את כל המשחק שהווליום ממש נמוך, לא מוציאים שום צליל. טים דאנקן היה עושה משהו מדהים והיינו משתגעים… אבל בשקט. אתם יודעים, מנופפים בזרועות שלנו למעלה, תופסים אחד את השני, כאילו האם ראית את זה? אבל ממש בשקט.

זה זיכרון נהדר עבורי. ידעתי, אפילו שהייתי בן שמונה, שאני רוצה לשחק ב-NBA יום אחד. האחים שלי מאוד תמכו בחלום הזה, אפילו בדרך שתראה מצחיקה אם אתם לא מכירים אותם. כמו שהיינו הולכים למגרש – בו הם היו מכסחים אותי, ואני ממש מתכוון שהם כיסחו אותי. הייתי בן שמונה! אבל ללא רחמים, חוסמים אותי, מעיפים את הכדור כמו דוויט האוורד. הם היו, "אוקי, אם אתה רוצה לעשות זאת, אתה חייב לעבוד על המהלך הזה, אתה חייב לשחק בדרך הזו, אתה חייב להיות קשוח".

הם היו האחים שלי. חשבתי שהם כל כך מגניבים. אבל לא היה לי מושג כמה קשה הם עובדים. יום אחד, לעולם לא אשכח, רציתי לשחק NBA2K. אז הלכתי לחדרו של ברייס, והדלת הייתה סגורה. פתחתי את הדלת, ואמרתי, "קדימה, בוא נשחק".

הוא ענה, "לא, אני לא יכול. אני לומד".

הייתי עצוב. הלכתי לחדרו של אחי השני, והוא אמר את אותו הדבר.

ואני כאילו, מה קורה פה? החברה האלה משוגעים. זה הזמן ל-2K.

הייתי בודד! אז יצאתי החוצה למגרש לשחק כדורסל. חזרתי לאחר שעות והדלתות שלהם עדיין היו סגורות. פתחתי את דלת החדר של ייווס.

הוא אמר, "עדיין לומד".

אז אמרתי, "למה אתה מתכוון? למה אתם לומד כל כך קשה?"

הוא ענה, "בית ספר לרפואה".

ואני כאילו, בית ספר לרפואה? אח שלי?

Frank Ntilikina

הם נשארו בחדריהם כל הלילה. הם רק יצאו החוצה לארוחת ערב. ואני זוכר כשאכלתי איתם ועם אימא שלי, וכולם היו מאוד עייפים. ואני הייתי… אוקי, הבנתי. זאת הדרך שאתה צריך לעבוד.

מה שלא הבנתי הוא מאיפה המוטיבציה מגיעה. ידעתי שהם הגיעו מרואנדה והם רצו חיים טובים יותר, אבל כל פעם ששאלתי את אחיי על רואנדה, הם היו משיבים, "אתה לא רוצה לדעת. פשוט תשכח מזה".

ידעתי שיצאו כמה ספרים על רואנדה והמלחמה שנמצאים על המדף של אבי החורג. אז יום אחד התגנבתי לשם ופתחתי את אחד הספרים הגדולים. לא באמת הבנתי את כל המילים, אבל ראיתי את כל אותן תמונות מהמלחמה…

גופות מפוזרות לכל עבר על האדמה, לא חיילים. נשים וילדים.

וזה כל מה שיצא לי לראות. סגרתי את הספר ושמתי חזרה במקום.

ואז חשבתי, אוי אלוהים. אימא שלי ואחיי היו שם? הם באמת חיו בתוך זה.

לא סיפרתי לאף אחד על הספר. העמדתי פנים שאף פעם לא ידעתי על כך. אבל כשראיתי את התמונה ההיא, באמת התחלתי להבין למה כולם במשפחתי עבדו כל כך קשה. ניסיתי לעשות את אותו הדבר, אבל עם הכדורסל. כשהגעתי לגיל 12, הלכתי לבית ספר שמתמחה בכדורסל והם מתחילים לספר לך על קבוצות מקצועניות בצרפת, ובמה זה כרוך על מנת להגיע לרמה הזו.

אז אני חושב, אוקיי, זאת המטרה הראשונה.

כשהגעתי לגיל 15, חתמתי בקבוצת האקדמיה של SIG שטרסבורג, והתחלתי לשחק כמקצוען די מהר לאחר מכן. ואז בגילאים 16 ו-17 קיבלתי הזדמנות לשחק מחוץ לצרפת בטורניר העד גיל 18 של פיב"א ובג'ורדן קלאסיק ואפילו נסעתי לטורונטו עבור מחנה הכדורסל ללא גבולות. עשיתי משכורת יפה – לא כסף מטורף אבל מספיק כדי שלא אדאג. ולכן אמרתי לאמי שהיא יכולה להוריד עומס. אמרתי, "את צריכה להפסיק לעבוד בשתי עבודות. את צריכה קצת לנוח".

Frank Ntilikina

ולעולם לא אשכח את מה שהיא אמרה לי.

היא אמרה, "אני אפסיק ברגע שכל ילדיי ישיגו את חלומותיהם".

עניתי, "אימא, ייווס הוא מנתח. ברייס הוא פיזיותרפיסט. אני שחקן מקצוען. אנחנו בסדר".

היא ענתה, "זה לא החלום שלך. החלום שלך הוא לשחק ב-NBA. אני אנוח כשתשיג את החלום שלך".

אז עכשיו אנחנו מגיעים אל החלק האהוב עלי בסיפור. לא MJ. עדיין לא.

עכשיו אנחנו מגיעים לדראפט 2017 של ה-NBA בברוקלין. זה היה כל כך מטורף בגלל שבלילה שלפני בדראפט, הקבוצה שלי שיחקה במשחק ה-4 בגמר הליגה הצרפתית! לא רציתי לאכזב את קבוצתי, אבל גם לא רציתי לפספס את הרגע הטוב ביותר בחיי. כך שעליתי על המטוס לאחר המשחק עם משפחתי וטסנו מפריז לניו יורק. זה היה אותו הדבר כמו שלוש שנים לפני. נחיתה ב-JFK. ראיתי את כל המוניות הצהובות. ראיתי את גורדי השחקים. אבל עכשיו אני עומד להיבחר ל-NBA. זה היה מטורף.

לא היה לי מושג לאיפה אני הולך ללכת. ראיתי בטוויטר שהניקס היו מעוניינים בי, אבל ידעתי שזה אני ועוד מספר בחורים שהם אהבו. ולא רציתי לשים איזושהי מחשבה בראשי, אתם יודעים? לא רציתי להיות מאוכזב. כך שהגענו לחדר הירוק, אמרתי לסוכן שלי, "לא משנה מה קורה, אל תגיד לי! אני יודע שיהיה מישהו שהולך להדליף את החדשות בטוויטר, ואני לא רוצה להרוס את הרגע. רק תן לי לשמוע זאת מהקומישינר".

הסוכן שלי כזה, "בחייך".

אמרתי, "לא! ברצינות, אל תגיד לי".

הדראפט התחיל, ואדם סילבר נעמד על הפודיום וזה היה כאילו… איך אני יכול לתאר את ההרגשה?

זה כאילו… שהייתי בן 13, צפיתי בדראפט של 2012 בטלוויזיה בבית ומתי שאנטוני דיוויס נבחר, לקחתי תמונה ופרסמתי באינסטגרם שלי, "איפה שחלומות מתגשמים".

ועכשיו אני יושב שם באמת. אחיי צחקו עלי, בגלל שהייתי ממש לחוץ. לא הייתי רגוע בכלל.

לסוכן שלי היה את המחברת הקטנה הזו. ממש לפני שאדם סילבר הלך אל הפודיום להכריז על הבחירה, הסוכן שלי היה רושם חדשות מהטלפון שלו ומוחק שמות מהרשימה במחברת.

בחירה 1. אני רואה אותו מוחק שם. זה פולץ'.

בחירה 2. אני רואה אותו מוחק שם. זה לונזו.

אני מנסה לא להסתכל עליו, אבל אני מסתכל עם הזווית של העין בגלל שאני לא יכול לעצור זאת.

בחירה 3. מוחק שם נוסף. בחירה 4, 5, 6…

מינסוטה הייתה בבחירה ה-7. הם עשו טרייד על הבחירה עם שיקגו. הוא מחק שם נוסף. הם בחרו בלאורי.

הניקס הם הבאים בתור.

העיניים שלי הולכות קדימה ואחורה. אני מנסה לא להסתכל.

פתאום, אני רואה אותו מוחק שם… והוא סוגר את המחברת.

אני כאילו… !!!

הטלפון שלי היה בכיסי. לא רציתי להסתכל. פתאום, הטלפון שלי מתפוצץ מהודעות טקסט. הטלפון רועד לי בכיס.

ואני כאילו… !!!!!!!!!!!!!!!

אני מסתכל ישר קדימה, ואני אומר למשפחתי, "תהיו בשקט! אל תגידו כלום!"

אדם סילבר מגיע לפודיום.

"עם הבחירה השמינית בדראפט 2017, ניו יורק ניקס בוחרים… פרנק…."

הייתי בסדר עד שהגעתי אל מאחורי הקלעים עם המשפחה שלי. אז בכיתי.

היינו צריכים לחזור לטיסה חזרה לצרפת באותו הלילה כדי שאוכל לשחק בגמר, ומתי שהיינו באוויר, אמרתי לאימא שלי, "אוקי, כל הבנים שלך השיגו את חלומותיהם. עכשיו את יכולה לנוח".

היא ענתה, "אוקי, עכשיו אני יכולה לנוח".

אני לא יכול לנוח. החלום שלי מתחיל עכשיו. זכיתי לשחק כדורסל בעיר הכי נהדרת בעולם.

אז עכשיו אני אגיד לכם מה MJ אמר לי כשהייתי בן 16.

אמרתי, "שלום, מייקל. האם אני יכול לשאול אותך, מה הם המפתחות לכל ההצלחה שלך?"

הוא חשב על כך. לאחר מכן אמר, "מה שאתה צריך לעשות זה לאהוב כדורסל. אתה לא יכול להיות נהדר אלא אם כן אתה ממש אוהב את המשחק. ברגע שאתה אוהב כדורסל יותר מכל דבר אחר בעולם, אז אתה מוכן להקריב. אתה מוכן לקום מוקדם. אתה מוכן לעשות את מה שצריך כדי להיות הכי טוב. אבל תחילה, אתה חייב באמת לאהוב זאת".

זה נשמע פשוט, אבל ככל שחשבתי על כך יותר, כך זה נראה יותר הגיוני בחיי. הרבה אנשים שואלים, "כמה טוב אתה חושב שאתה יכול להיות? מה התקרה שלך?" אני לא יודע את התשובה. אני לא יודע מה הולך לקרות ב-NBA. אבל אני כן יודע שאני באמת אוהב את המשחק יותר מכל דבר.

אז הנה יש לכם את זה – זה למה הוא אגדה. חשבתי על מה שהוא אמר לי במהלך השלוש שנים הללו.

תודה רבה על העצה שלך, מר ג'ורדן.

Merci, GOAT.

פרנק נטיליקינה

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. מאוד מרגש .
    כשאני קורא את זה , הקונוטציה הראשונה היא לא כדורסל .
    אני נזכר בשלט על העיריה במדריד שראיתי בביקור לפני שנה :
    Refugees are welcome .
    אני נזכר (וגם יודע ומכיר) איך בארצות מערב אירופה הנאורות מקיימים מבחני פליטות וקולטים מהגרים .
    ואחר כך אני חושב לעצמי בעצב איזו כנופיה של לאומנים חשוכים השתלטה על מדינת ישראל ואיך מפעילים את קלגסי משטרת ההגירה להתעלל באוכלוסית הזרים שנמצאים אצלנו . .

    מישהו מדמה בישראל מראות כאלה ?
    https://www.youtube.com/watch?v=LYopI7aQyV4

  2. מייקל הוא אדם חושב ,הוא לא מכר בולשיט ,אבל הוא החלק הפחות חשוב בסיפור הזה ,סתם איזשהו פתיון לקרוא.
    החלק ההרבה יותר מענין הוא רצח העם ברואנדה שהוא מטעמים ברורים לא התעכב עליו יותר מדי .
    האמריקאים לא אוהבים להטריד עצמם בפוליטיקה עולמית ולמה פה ושם רוצחים אנשים בשביל כסף וכולי ….
    פרנק ניליקינה מכיר יודע חלק קטן מאד מהדברים ,לו היה בודק היה יודע כי הונו האישי של קאגאסה ברואנדה מוערך בחצי מליטרד דולר .
    לו היה בודק לעומק היה גם מוצא שם של יועץ שאחראי למכירת נשק לרואנדה סיוע בטחוני יחסי ציבור לנשיא שעמד מאחורי הטבח ברואנדה ועוד כהנה וכהנה.
    כדי שלא להגיד יותר מדי חפשו את השם חזי בצלאל בגוגל .

  3. מח שמעונין ביותר מידע שיקיש בגוגל רוכנדה יהלומים לב לבייב יקבל גם מושג על הקשר הבלגי של לב לבייב ,טם אתחיל לספר הסיפור של ניליקינה יראה סיפור ילדים …
    אז מי שרוצה שיחפש אזהרה עלולתמצוא דברים מאד לא מחמיאיח לנו .

  4. תודה רבה על התרגום.
    הGOAT אכן אדם חושב ותשובתו לגמרי מעוררת מחשבה, מהיכן בעצם מגיעה המוטיבציה להצליח ולהצטיין בתחום בו אדם בוחר.

  5. אחלה מאמר. ממש מרגש.
    אני אוהב את ניליקינה, יש לו פוטנציאל להיות הרבה שנים בליגה.
    מראה גרף התקדמות יפה ויש לו בסיס טוב.

  6. בס"ד
    כאוהד הניקס- ניטלקינה נחמד אבל דניס סמית' ג'וניור היה עדיף כרכז העתיד.
    אולי חששו שהוא ופרוזינגיס לא יסתדרו, ושדניס מעין ווסטבורק.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט