פלייאוף 1948-2017 במספרים/ חגי ניסני

אפתח בהקדמה קצרה: הפוסט הזה נולד משתי סיבות מרכזיות.

1) ראסל ווסטברוק נבחר ל-mvp של העונה החולפת.
הרבה מאוד מילים נשפכו על העניין, מי היה ראוי יותר: ג'יימס הרדן או ראסל ווסטברוק.
המצדדים של ווסטברוק יטענו שהוא נתן עונת TD נדירה ושהוא סחב את קבוצתו הרבה מעבר לציפיות.
המבקרים (שאני נמנה עליהם) טוענים שהסטטיסטיקה הזו אינה מעידה ובוודאי שהשחקנים הסובבים את היו שווים יותר ממקום 6 והפסד בסיבוב הראשון ב5 משחקים.
חשבתי לעצמי כיצד בכלל ניתן למדוד את החשיבות של הקטגוריות הסטטיסטיות והאם זה ששחקן מצטיין באספקט מסויים של המשחק שנמדד בצורה מסויימת קשור בכלל לניצחון או הפסד במשחק.

2) תמיד תיעבתי ותמיד אתעב את מייקל ג'ורדן. יש לזה הרבה סיבות, אבל זה מצב שלא ניתן לשינוי. חשבתי איך אני מצליח להוכיח לעצמי ולאחרים שהוא לא היה כזה גדול, ומה שעבר לי בראש זה דרך הבנה של המקום בו הוא נכשל – הסדרות מול דטרויט – מדוע 3 פעמים הוא נכשל ואז הוא בעט להם בתחת? אילו אספקטים במשחק השתנו בסדרה הרביעית (מקווה שאצליח להקדיש לסדרות חוזרות טור נפרד)

אז האם ווסטברוק וג'ורדן הם שחקנים אוברייטד? אני ממש לא מתיימר לענות כאן על השאלות הללו.
נראה שבכלים שיש לי, להעריך את זה באופן מחושב וקר, זו משימה בלתי אפשרית לענות לכאן או לכאן – יש יותר מדי גורמים במשוואות הללו.

יחד עם זאת אפשר לנסות להבין במספרים גדולים אילו מהסטטיסטיקות המרכזיות הם אלו שמביאים לניצחון בסדרה בפלייאוף. היות ואני לא מבין גדול בטכנולוגיה או סטטיסטיקה בחרתי להיצמד לנתונים הכי פשוטים ולהבין מהם איזה סיפור מסופר על זהות המנצחת.

הטבלה הבאה מסכמת את סטטיסטיקות הפלייאוף 1984-2017 – בסך הכל 510 סדרות. הנתונים לקוחים מאתר של basketball-reference שהועתקו לטבלת אקסל (קישור להורדת הטבלה המלאה)

לקחתי את כל הנתונים הבסיסיים למעט הנתון של TS. השוואתי בכל סידרה את שתי הקבוצות ולבסוף חישבתי את ההפרש בכל קטגוריה.
כך למשל, אם הקבוצה שניצחה בסדרה חסמה 10 פעמים בסדרה והקבוצה המפסידה בסדרה, חסמה 9 פעמים, ההפרש הוא אחד, וזה נרשם כניצחון בקטגוריה.
כמובן שזה עובד גם להיפך: אם הקבוצה המנצחת בסדרה חסמה 9 פעמים והקבוצה שהפסידה בסדרה  חסמה 10 פעמים הפרש הוא מינוס 1 וזה נרשם כהפסד בקטגוריה.

הנתונים המרכזיים מוצגים בטבלה הבאה לפי סדר החשיבות של הניצחונות בקטגוריה. הטבלה מציגה הן את מספר המשחקים והן את האחוז היחסי מתוך 510 הסדרות לכל קטגוריה.

WInsW%LossesL%TiesT%
PTS45689.4479.271.4
%EFG41280.89117.871.4
%FG40679.610220.020.4
DRB37072.513125.791.8
AST35369.214929.281.6
TRB33766.116231.8112.2
BLK33064.716432.2163.1
STL27553.920239.6336.5
TOV26251.423045.1183.5
%FT25850.625249.400
ORB24548.025049.0152.9

ישנם כמה נתונים מרכזיים אשר אותי לכל הפחות הפתיעו.

1) כפי שניתן לראות האינדיקציה הטובה ביותר לנצח סדרת פלייאוף זוהי קטגוריית הנקודות או מה שאנו נוהגים לכנות ה"נט רייטינג". – הנתון הזה נראה אולי מובן מאליו. אבל הנתון של אחוזים אפקטיביים מהשדה, אותי לפחות, מאוד הפתיע.
האחוז האפקטיבי הוא הדבר החשוב ביותר מכל הקטגוריות הבאות. גם זה אולי נשמע מובן מאליו אבל שימו לב לנתונים הבאים:

FGA ניצחון תיקו הפסד
מספר 223 7 280
אחוזים 43.7% 1.4% 54.9%

כמו שאנו רואים רק 223 סדרות הוכרעו לטובת מי שהיו לו יותר הזדמנויות מן השדה לעומת 280 סדרות שדווקא זו שהיו לה פחות הזדמנויות מן השדה ניצחה.

אפשר לומר שהתמונה היא רק חלקית היות ומן הסתם הקבוצה שהיו לה פחות הזדמנויות מן השדה הלכה לקו העונשין הרבה יותר פעמים וניצחה משם – לשם כך כדאי לראות את הנתון הבא:

FGA+FTA/2 ניצחון תיקו הפסד
מספר 267 6 237
אחוז 52.4% 1.2% 46.5%

הטבלה הזו מציינת בעצם את כמות זריקות השדה וזריקות העונשין שנזרקו בסדרה. החישוב נעשה בצורה פשוטה: לקחתי את סך הזריקות מן השדה + זריקות עונשין/2. כלומר אם קבוצה זרקה בסדרה 2 זריקות מן השדה ובנוסף זרקה 2 זריקות עונשין התוצאה הינה 3.

כמו שניתן לראות רק 267 מן הקבוצות שזרקו יותר גם ניצחו בסדרה, לעומת 237, שזרקו בסך הכולל פחות.  אני חושב שהנתונים הללו מחדדים עוד יותר עד כמה הדיוק של הזריקה, והיכולת של קבוצה לבחור זריקות שהן אפקטיביות הוא חשוב הרבה יותר ממספר הזריקות עצמן.

דבר נוסף שמדגיש את החשיבות של אפקטיביות הקליעות הם האסיסטים. כמו שניתן לראות האסיסטים מגיעים בסדר החשיבות, לאחר אחוזי הקליעה ולאחר הריבאונד ההגנתי גם הנתון הזה מחדד עד כמה חשובים לקחת זריקות אפקטיביות בסדרה על מנת לנצח בה.

2) נקודה נוספת שמאוד הפתיעה אותי ובלטה בנתונים זה היחס בין  ריבאונד הגנה – התקפה. הנתונים מראים שכדאי להשקיע בריבאונד הגנה הרבה יותר מריבאונד  התקפה. נכון שאפשר לומר שברגע שלקחת ריבאונד התקפה גרעת מריבאונד ההגנה של היריב אבל זה בטוח הרבה יותר מורכב.

אני חושב שכמו בעולם הכדורגל שכאשר לוחצים ישנו סיכון לחטוף במתפרצת גם כאן כאשר מנסים ללחוץ על ריבאונד התקפה אתה לא מאורגן מאחור. הדבר הזה הפתיע אותי, היות ואני חשבתי שדווקא ריבאונד התקפה הוא יצרן נקודות אפקטיבי מאוד: רק צריך לקפוץ ולתת איזו דחיפה ואם אפשר אז הטבעה. הנתונים מראים שההפך הוא הנכון ושדווקא ריבאונד הגנה חשוב יותר.

מוזמנים לעיין בטבלה בעצמכם

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  1. קנית אותי כשאמרת שג'ורדן אוברייטד 🙂
    לגבי שאר הדברים אסתכל עליהם בבוקר רק אומר שאני תמיד מופתע עד כמה חשובים דווקא הריבאונדים בניתוחים האלו המקשרים בין תכונה סטטיסטית לניצחונות. מעניין לבדוק את החתך של ה 10 שנים האחרונות לראות אם הריבאונדים עדיין עומדים כל כך גבוה ברשימה.

    1. זה מאד מטעה, כי אנחנו לא מסתכלים כאן על איזה אחוז מהריבאונדים מתחת לכל סל כל קבוצה לקחה.
      דין אוליבר בזמנו הראה שמה שמשעותי בריבאונדים לניצחונות היה אחוז הריבעאונדים בהתקפה. היום לדעתי זה הרבה פחות חשוב מכיוון שאחוזי הריבאונד ההתקפי ירדו משמעותית.

  2. תודה זה מצריך עיון רוב והרבה מקום לפרשניות .
    למשל ר' התקפה מי שלוקחת אותו פחות היא לאן דווקא קבוצת ר' פחות טובה אלא זו שפשוט ……קולעת יותר טוב וככה יש לה פחות "הזדמניות" לקחות ר' התקפה.

  3. אחלה טור. קצת מאתגר על הבוקר עם הקפה והבייגלה אבל ניתן להבנה.
    אני חושב שאם אתה קולע באחוזים טובים אין הרבה הזדמנויות לריבאונד התקפה ככה שזה די הגיוני בעייני 🙂

      1. עידו אתה יכול בבקשה לפרט איך מחשבים EFG%? למען האמת אני נמנע מלהשתמש בזה כי אני לא מבין לפי מה מחשבים אותו

        1. בודאי. זו פשוט דרך אחרת לבטא כמה נקודות אתה עושה פר זריקה. לכן נותנים לכל קליעה לשלוש משקל של 1.5. הנוסחה היא:
          (סלי שדה + 1/2*סלי שלוש) חלקי מספר זריקות.

  4. תודה רבה!
    גם אני לא מעריך במיוחד את ג'ורדן מכמה סיבות:
    1. אליפות לוקחת קבוצה – לא שחקן יחיד. והקבוצה שהייתה לו הייתה היסטורית בכל המובנים. מאז ועד היום לא הייתה אף קבוצה (אולי למעט הלוחמים) שיכלה להתחרות בשילוב של פיפן, רודמן, ג'ורדן וקר (גם לא מיאמי של לברון, קודם שינצחו את דאלאס. אחרי זה שיתחרו בבולס).
    2. ג'ורדן לא הצליח להתמודד עם קבוצות אגרסיביות כמו דטרויט תקופה ארוכה. אמנם כאן אני חייב לזקוף לזכותו את העבודה הקשה שהוא עשה על מנת לתת להם בעיטה בתחת לאחר שלוש שנים בהם הם עשו לו את זה.
    3. ג'ורדן לא נע ללא הכדור ולא זרק טוב במיוחד משלוש – אולי זה סתם מתוך אנטי אליו. אבל לטעמי שחקנים כמו לברון ודוראנט הם שחקנים הרבה יותר שלמים מג'ורדן. גם לברון וגם דוראנט יודעים לנוע ללא הכדור כשצריך, לזרוק שלשות יותר טוב. ולברון מוסר הרבה יותר טוב מג'ורדן בעיניי.

    למען האמת, הדבר היחיד שלפי דעתי מצדיק את מיקומו של MJ בטופ 3 של כל הזמנים הוא הצורך לנצח כל הזמן. בניגוד למנפחי מספרים כמו קובי, לג'ורדן לא היה אכפת לסיים משחק עם 10-15 נקודות. העיקר שהקבוצה שלו תצא מנצחת. זה לא דבר מובן מאליו משחקן עם רזומה ויכולות כמו ג'ורדן. שלא תבינו אותי לא נכון. ג'ורדן היה אלפא דוג, אבל אלפא שדואג ללהקה לפני טובתו האישית.

      1. יש דבר כזה הנקרא שידורים חוזרים. ראיתי עשרות משחקים שלו. ועשרות תקצירים של משחקים שלא מצאתי שלמים לצערי. כנ"ל לגבי בירד ומג'יק (שלדעתי הוא הגדול ביותר)

      2. אני חושב שזה רחוק מלצייר תמונה מספיק אמינה.
        אני לא חושב שאני יכול לחוות דעה אישית על ווילט, ראסל, או ווסט או אפילו קארים. אני כן יכול לחוות דעה על המאסה של סך כל ההופעות שלהם אבל ממש דעה אישית זה גדול עלי עבור שחקן שלא חוויתי בלייב.

        1. עידו, כמה משחקים ראית של ג׳ורדן. אני נולדתי ב91, אז זוכר רק את האליפות האחרונה בערך ואת וושינגטון. אבל איך היה אז בארץ? כמה שידורים לעונה? כל משחקי הפלייאוף? כמה זה 'מספיק' לדעתך לראות את השחקן?

          1. הזמינות של המשחקים בודאי הייתה נמוכה מהיום אבל במצטבר זה מן הסתם מעל מאה.
            בכל מקרה זה לא רק המשחקים עצמם כי גם עבור שחקנים טרום זמני ראיתי לא מעט משחקים מתוך סקרנות.
            יש הבדל עצום בין החוויה בזמן אמת לבין הסתכלות לאחור (יש יתרונות לכל צד). אבל לגבש דעה של אוהב/לא אוהב שהיא ממש רגשית בבסיסה אני מצליח רק עבור שחקנים שחוויתי בזמו אמת.

    1. לגביי נושא השלשות –
      חשוב לזכור ששחקנים כמו ג׳ורדן כלל לא התאמנו על שלשות לפני שהגיעו לליגה (שכן בקולג׳ים קשת ה-3 נכנסה רק באמצע שנות ה-80), ובכלל שהתפישה של מאמנים ושחקנים על זריקה מ-3 הרבה שנים נחשבה כסוג של ״זריקת בונוס״, ולא זריקה שהיא חלק אינטגראלי מהמשחק.
      אולי איפשהו בסוף העשור הקודם התחילו להתייחס אליה כחלק מטקיטקת משחק.

      שחקנים כמו דוראנט, לברון וקרי מן הסתם זורקים יותר ל-3 כי כבר בשלבי הפיתןח שלהם כילדים קשת ה-3 הייתה קיימת.

      אני משוכנע שאם ג׳ורדן היה צעיר בכעשור-עשור וחצי, גם על קטגוריית השלשות הוא לא היה פוסח מלנסות להיות הכי טוב.

      1. לא חולק עליך. פשוט ציינתי את העובדה הזו. מה גם שהיו שחקנים בתקופה של ג'ורדן שכבר ידעו לזרוק לא רע בכלל מהשלוש

        1. היו, הבולט בהם לארי בירד.
          אבל רוב הקלעי שלשות בתקופתו היו שחקנים שזאת הייתה מעין ״נישה״ עבורם, בה הם היו מאוד מקצועיים, אבל בשאר תחומי המשחק הם פחות בלטו. כמעט ולא היו שחקנים ברמות הגבוהות שהיו גם צלפים מ-3, בניגוד להיום שאפשר למצוא לא מעט כאלה (קרי, הארדן, דוראנט ועוד..).

  5. א' לפני הכל תודה ענקית לרון. כמות ההשקעה הזמן והמחשבה שלו היא ענקית – זה לא יאומן שהכל כאן בהתנדבות.
    ב' לגבי ריבאונד – אכן יכול להיות שמי שקולעת באחוזים פחות טובים גם יש לה יותר הזדמנות לריבאונד התקפה והדבר לא מעיד דווקא על היכולת להגן אחר כך. מעניין כיצד ניתן לבדוק את התועלת מול הנזק שקבוצות לוחצות על ריבאונד התקפה מייצרות.

  6. חגי רעיון מעניין אבל יש כמה נקודות שחשוב לשים לב לאליהן.
    1. להסתכל על התוצאה בסדרה לא נותן לנו מידע ממש אינפורמטיבי מכיוון שמודבר בשקלול של מספר קטן. עדיף להסתכל על תוצאות המשחקים עצמם.
    2. יש גם משמעות גדולה למה ההפרש בכל פרמטר. כלומר עם קבוצה קולעת ב-10% יותר טוב זה הרבה יותר משמעותי מ-1%.
    3. כדאי לקבל מושג עד כמה פרמטר סטיסטי זה או אחר חשוב כדאי להסתכל עליו בקונטקסט המתאים. ריבאונדים זה אחד התחומים שסובל מהסתכלות ממש עקומה לאורך השנים. אני אתן דוגמא. כשיש הפרש משמעותי באחוזי הקליעה כמעט תמיד הקבוצה שקלעה יותר טוב תיקח גם יותר ריבאונדים בהגנה (פשוט כי היו לה הרבה יותר הזדמנויות). לכן חשוב להסתכל על אחוזי הריבאונדים מתחת לכל סל.
    4. בהקשר של הנקודה האחרונה, הפרמטרים שיהיו רלבנטים הם: DRB%, ORB%, FTr, AST%, %TOV

    1. עידו אתה צודק בכל הנקודות אבל
      1 להסתכל על 510 * מספר המשחקים זה גדול עלי.
      2 אפשר לעשות קורלציות (עשיתי נסיונות בטבלה) ולקבל תמונה יותר מדוייקת בנוגע לדיוק המספרים. יחד עם זאת חשבתי לא להציג אותם היות ואני לא מבין מספיק לעומק בניתוח קורלטיבי – כך למשל אני לא יודע להסביר לעצמי ולאחרים למשל מדוע הנוסחה של מתאם פירסון בנויה בדיוק בצורה שלה. אבל יש את הטבלה ומי שמבין יותר ממני יכול בקלות לנתח גם יותר לעומק.

    1. אני חושב שזה גם יכול לתת עוד פרספקטיבות. למשל על ההגנה אם אני לא בעמדה שאם אני חוטף זה 2 נקודות בטוחות אני בכלל לא חושב על להמר עליה.
      אני גם חושב שהאנרגיה צריכה להיות מושקעת בבחירת זריקות טובות – הרבה יותר מלהחזיק בכדור – קח למשל את הפילוסופיה של פפ גווארדיולה בכדורגל – היא הפוכה לגמרי בהקשר הזה שקודם כל להשיג את הכדור אחר כך כבר נעשה איתו משהו שיועיל לנו.
      יוסטון מול אוקלהומה הם דוגמאות מצויינות עד כמה בחירת הזריקות היא חשובה. אם ווסטברוק ומלו יצליחו לבחור זריקות בצורה מוצלחת באמת במערב יהיו 4 קבוצות שיכולות לקחת כל סידרה נתונה.

  7. תודה רבה חגי, זה מאוד מעניין.
    מצטרף להערות של גילרי על כדורסל ושל אפלטון על MJ (השיקוץ המקורי the real mckoy)

  8. לצערי ראיתי את כולם מבוב קוזי, ביל ראסל ווילט צ'מברליין על מייקל ג'ורדן ולברון. למה "לצערי"? זה רק מגלה כמה כדורסל נשאר לי לראות.
    .
    מייקל…לא אהבתי אותו אבל לא היה שחקן כמוהו ואני לא מאמין שבימי חיי יקום אחד אחר כמוהו. איכשהוא היה לו ה-כ-ל, מלבד שלשה יעילה (גם זאת הוא שיפר בשנותיו האחרונות)

    מאמר מושקע ביותר. תודה.

  9. מי אמר: "אם כובשים ולא סופגים – מנצחים וצוברים נקודות"…

  10. טור מעניין, אבל לא התייחסת להגנה בטור( לא הסתכלתי בטבלאות). בכל אופן, זה הפרמטר הכי מכריע. כל אלופה בכל רמה תמיד תהיה אחת משלוש קבוצות ההגנה הטובות בליגה. הגנה – מדד עיקרי: אחוזים אפקטיביים שקולעת היריבה

  11. קודם כל מעניין מאד, תודה.

    לטעמי אבל צריך לחלק את בהשוואת לשלוש:

    1.לפני קו ה 3

    2.אחרי קו השלוש לפני שהיה מותר הגנה איזורית

    3.אחרי האישור להגנה איזורית

    לפי דעתי זה כמו 3 משחקים שונים.

  12. אני חושב שצריך לבחון את הנתונים האלה עד שנת 2011
    ומשנת 2011, עם הסופרטים הראשונה, העלייה של גולדן
    והזריקה מ3 וכמות הכישרון שיש בליגה.. זה משחק שונה
    לגמרי היום

כתיבת תגובה

סגירת תפריט