שמים סוף לשכונה/תמיר שוסטר

זמן לתלות את המיקרופון!

חווית הצפייה בספורט מביאה לידי ביטוי את כל החושים שלנו: מהראייה כשאנו צופים במשחק דרך חוש הריח של הפיצה (כל אחד והעדפה שלו), חוש הטעם של הבירה הקרה, חוש המישוש בחיפוש אחרי הגרעינים מבלי להוריד את העיניים מהמסך לסיום בחוש השמיעה מהקולות של המשחק והפרשנים. לכן חלק בלתי נפרד מחיינו הם השדרנים והפרשנים "המנעימים" את זמנו בעת הצפייה במשחק. בכל העולם זה מובן וידוע תפקיד הפרשן/קריין הוא לבדר, להעשיר ולמלא לנו את החורים שהמשחק משאיר לנו פתוח. אך ככל שהזמן עובר נראה כי דווקא כאן בישראל אנו הולכים אחורה במקום להתקדם – שמים סוף לשכונה בעמדת הפרשנות.

נתחיל באנקדוטה קצרה. מזמן התייאשתי מכל הקשור לכדורגל ישראלי, אך ישבתי לצפות במה שכביכול נקרא "משחק העונה" וכשמו כך ענה על הציפיות ו"התעלה" למשחק מרתק של 0-0. למרות זאת לא זה היה הדבר שהפריע לי במהלך המשחק. המגיש היה בוני גינזבורג, הפרשנים היו שביט אלימלך ואלון חזן ומעל כל המקהלה ניצח פרשן העל דני נוימן – תהיתי לעצמי האם לא ראוי שבמשחק שמשודר לאומה שלמה בתקשורת יהיה לפחות איש תקשורת אחד?! אין צורך להוסיף השידור כולו תאם לחלוטין את המשחק 0-0 (במהלך המחצית העברתי לראות את המשחק של ברצלונה שם נתקלתי בעילוי נוסף בשם שגיא כהן – כל מילה נוספת מיותרת).

אוחנה
אוחנה ב-1991. שחקני עבר כמוהו צריכים להמשיך ולהיות פרשנים, רק צריך לסנן מי מהם מסוגל להיות פרשן ומי לא.

דבר ראשון נתחיל בסיוג, אין שום בעיה בכך שפרשני ספורט הם שחקני עבר, זה אפילו מבורך. מי אם לא שחקן שהיה באותם הנעליים וחווה מצבים זהים יכול להבין ולפרש לצופים בבית את אשר מתרחש על המגרש. אבל וכאן מסתתר לא אבל גדול, לא כל שחקן עבר אוטומטית מקבל את רישיון להיות פרשן, מגיש או קריין בסוף מסיבת העיתונאים בו הוא מודיע על פרישתו. מסך הטלוויזיה שלנו מתמלא בשחקני עבר יבשים ומשעממים, חלקם לא מבין בכלל את הקונספט התקשורתי וחלקם לטעמי אפילו מזלזל באינטליגנציה של הצופה עצמו. דוגמא לטובה היא שאקיל אוניל, אגדת הכדורסל שמפרשן משחקי כדורסל בצורה עניינית, מעניינת והכי חשוב מצחיקה, אחרי הכל ספורט זה בידור. שאק לוקח את התפקיד שלו ברצינות ומביא לצופה בדיוק את מה שהוא רוצה לשמוע. בחזרה לארצנו ושחקני עבר: כל הנכבדים לעיל – OUT, עומרי אפק ואלי אוחנה IN. מסקנה: שחקני עבר בתור פרשנים זה דבר מבורך, אך צריך לסנן ולברור אותם בפינצטה, מי עובר מסך ומי לא!

שנית, מאסנו בכם שדרני הספורט העתיקים. שירתתם אותנו נאמנה במשך שנים אבל הגיע הזמן לתלות המיקרופון. כמו בכל מקצוע, גם כאן מגיע היום בו צריך לפנות את הבמה לצעירים ולצאת לפנסיה. הרי אתם כבר לא חדים כמו לפני שלושים שנים (חלקם גם לא היו חדים אז) ואנחנו כבר שכחנו למה אנחנו זוכרים לכם חסד נעורים. דוגמא להמחשה היא שימי ריגר, היה מצחיק כל הקטע הזה של האנגלית-עברית לפני שתי עשורים, אבל מה נסגר?! הוא עדיין מדבר כמו עולה חדש ולא מספיק שמשחקי NBA גם ככה בשעות הלילה, שימי מתעקש להרדים אותנו עם פרשנות שעוסקת בעיקר במור"קים מימיו בארה"ב והכרותו האישיים עם כל המאמנים והשחקנים. בסוגיה זו: שימי ריגר, יורם ארבל, שלמה שרף, מאיר איינשטיין וכל שאר הפנסיונרים – OUT, גיל ברק, עמיחי שפיגלר ומאיה רונן – IN. מסקנה: פנסיונר יקר פנה את מקומך לחבר'ה צעירים, מלאי מוטיבציה ואנרגיות.

ידע! אחד הדברים החשובים ביותר (אם לא החשוב מכולם) אצל פרשן וקריין. אך גם בידע צריך לדעת להשתמש. בסופו של דבר כל המידע הזה מגיע לצופה ספורט הממוצע שיושב בביתו ומעוניין בפיסות מידע רלוונטיות וכאלה ש"מפלפלות" לו מעט את הצפייה. אותו צופה ממוצע אינו אנציקלופדיה של מושגים או ספר היסטוריה של הענף לכן אם לא ידברו איתו בגובה העיניים הוא סביר להניח לא יבין מה רוצים ממנו, חמור מכך הצופה עוד עלול להרגיש שמתנשאים מעליו. אם כך הדבר, אז: אלי סהר, רמי וייץ ונדב יעקובי – OUT, אבי מלר, משה גרטל ורון קופמן – IN. מסקנה: ידע הוא כח. וכמו שנאמר "עם כח רב באה אחריות גדולה", פרשן יקר אחריות גדולה על כתפיך!

לסיום, הבעיה בה פתחנו. בסופו של דבר כשאנו צופים בבית בספורט אנחנו מערבבים ספורט עם תקשורת ואני מניסיון אישי הכי נהנה להקשיב לאנשים שיש להם את התשוקה לשני הדברים יחד: מודי בר-און מגיש כדורגל, אייל קיציס מקריין טניס וניב רסקין מדבר על ספורט.

גרטל
גרטל. שידר את מקצי השחייה באולימפיאדה בצורה מצויינת.

כמו שפתחנו באנקדוטה כך נסיים: מנקודת מבטי משחק כדורגל זהה למקצה שחייה ארוך. באולימפיאדה האחרונה כמו אלו שלפניה צפיתי בתחרויות השחיה: מלא דרמות, הפתעות, מהלכים מרגשים וגם שלל דקות מתות בהן לא מתרחש דבר, אך משה גרטל השאיר אותי דבוק למסך. צמא לעוד פיסת מידע מד"ר צ'יש ועוד פליטת פה של גרטל, כך צריך לשדר ספורט!

מסקנה אחרונה ודיי: במשחק כדורסל, כדורגל, טניס וכל ענף אחר יש שלל רגעים בהם עדיף פשוט לשתוק ולתת לספורטאים לדבר על המגרש, אבל יש גם שלל רגעים מתים בהם הפרשן, הקריין והמגיש הן הנפשות שצריכות להשיב לצופים את העניין במשחק – שנזכה לחוות ולהקשיב לאנשים הנכונים.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. מאמר מצויין, אני מסכים איתך. לדעתי כתבי העיתונים/אתרים יכולים להיות פרשנים טובים.

    נ.ב-ידעתם שלגרטל יש מדליית כסף ב-4X100 מ' שליחים בסגנון חופשי ממשחקי אסיה ב-1966? (דברים שלומדים שמחפשים תמונות למאמר)

  2. נראה לי זה המאמר הכי גרוע שקראתי פה באתר.
    עד עכשיו לא הבנתי איזה פרשנים הבחור רוצה לשמוע.
    מנחם, לא צריך לתת לכל אחד לכתוב מאמר.
    רק הערה קטנה, אני אישית לא מסוגל לשמוע את רון קופמן. זה נכון שיש לו יחסית ידע בהרבה ענפי ספורט, יש לו כריזימה יחסית לא רעה וגם יש לו חוש הומור אבל הבן אדם לפעמים מתנהג בצורה כלכך בהמתית שפשוט איאפשר לשמוע אותו כבר ואני סוגר את הטלוויזיה כי הוא עשה לי כאב ראש.
    אני שמח שהוא עף מהיציע(הבנתי באופן זמני), עכשיו הרבה יותר רגוע שם ואנשים יכולים לסיים איזה חצי משפט בלי שיפריעו להם.

  3. אם אתם רוצים דוגמא לזוג פרשנים מעניינים במיוחד קחו את סטיבן א. סמית' וסקיפ ביילס. הקטע שהבאתי הוא מתוכנית שהם עשו באול סטאר האחרון.
    הלוואי היה אפשר לעשות תוכנית כזאת בארץ והיו פרשנים כאלו מעניינים.

  4. אם אתה רוצה זוג פרשנים אחרים ממה שיש לך היום כנראה שאתה מסכים עם הכתוב…אז תסגר על עצמך ואז תגיב…

    חוץ מזה אני מסכים לחלוטין…לא יזיק לעשות תחלופה בעמדות השידור בארץ!

    1. כנראה שאני אצטרך להסביר את עצמי בשביל שהמום ייצא מהשוק ויבין אותי.
      כותב הטור מנסה להסביר שהוא רוצה בעצם להעלות את רמת הפרשנים במשחקים שהוא רואה, אם זה בכדורסל או בכדורגל אבל נותן בליל של דוגמאות לפרשנים גרועים או טובים שבכלל לא קשורים.
      איך אפשר לוותר על שדר ברמה של מאיר אינשטיין?? רק בגלל שהוא מבוגר יחסית?? מאיר אינשטיין כשהוא משדר משחק הוא עדיין השדר הטוב ביותר, רהוט חד וענייני ואני לא מדבר שהוא מגיש את היציע ושם הוא נהפך לקופמן 2.
      כותב הטור אומר שנדב יעקובי לדוגמא הוא פרשן שמקריא נתונים מהדף. נדב יעקובי?????? אנשים צריכים לשים את הטלוויזיה על mute כל פעם שהוא משדר בגלל העוצמות שהוא מגיע בקול, שומעים שיש לו תשוקה מאד למשחק והוא כמעט לא מקריא נתונים משעממים. אם כבר אני שמעתי אנשים שהם לא אוהבים אותו רק בגלל שהוא צועק הרבה.
      איך אפשר לקחת את מאיה רונן?? אין כריזימה ומשעממת!
      גרטל???קחו גם אלון מזרחי ויהיה לכם ביחד מוח אחד.
      עוד דוגמאות????????

  5. כמה הערות:
    לגיל אין כל שייכות לטיב. בארה"ב כמה אנשי טלוויזיה כמו ברנט מסברגר, דיק ויטלי, מרב אלברט, טים מקרבר, ווין סקולי, אל מייכלס, ג'ון מדן, דיק אנברג, ג'ים ננץ, ואני יכול להמשיך ולכתוב על עוד 30, הם כולם בני 60 +ורבים מהם בני 70+. למעשה כשהם פורשים אני מרגיש עצב כי אין צעירים מספיק טובים לנלא את מקומם.
    אתה יכול לומר אותו דבר על כתיבה. אני בן 75 ומתקרב לגיל 76, ועד לפני שבועות מעטים בלבד כתבתי טור שבועי לידיעות אמריקה, ואני מאמין שהייתי יכול להמשיך לכתוב לעתון ישראלי או אתר ישראלי מסחרי, אילו הייתי רוצה.

    הצרה בארץ היא חוסר מקצוענות של כמה מאנשי הטיווי. אני לא רוצה לציין שמות, אבל כמעט אין שדר או אנליסט ישראלי בכדורגל, כדורסל, וכמעט כל ספורט אחר (מלבד א"ק שם שמעתי שדרים בעלי רמה) שאני מקשיב לו ושאני מרגיש שהוא מסוגל לחדש לי משהו. בארה"ב בבייסבול, פוטבול, והרבה פעמים כדורסל (ולמעשה כל ספורט אחר) האנליסט הוא מומחה שאני למד ממנו כמעט בכל מקרה.

    ורון קופמן הוא בהמה, והבנתו בספורט מצומצמת מאד. ביליתי איתו אולימפיאדה שלמה, ולבן אדם – בגדול – אין הרבה מושג. אחד האנליסטים שתמיד הערכתי (ולא רק בכדורסל; הוא גם בעל הבנה בבייסבול, וכמה מקצועות ספורט אחרים) היה עפר שלח.

    דבר נוסף היא השפה. לפעמים מגעיל אותי לשמוע את הרמה הנמוכה של הרטוריקה של שדרי הספורט בישראל, מלבד יורם ארבל.

    1. מנחם, הייתי מחבק אותך אם היית פה 🙂
      לא משנה כרגע מה אני חושב על יורם ארבל (הוא מביך), אבל הכתיבה של כותב המאמר על ה"פנסיונרים" שצריכים לפנות את מקומם לצעירים היא לא פחות ממבישה!
      מסכים איתך גם לגבי קופמן ובעיקר לגבי עופר שלח שאני ממעריציו.
      תודה.

    2. את מה השקוף שכח את עוד לא למדת פרופסור מטורלל הוא שם אותך בכיס הקטן בכל תחום שרק תבחר.

      בחיי כמה צביעות בהודעה אחת בא לי להקיא

      השפה?? קראת פעם את מה שאתה כותב מר' פרופסור? אל תשחק לנו אותה עכשיו חסיד אומות העולם אתה זבל אורגני בדיוק כמו כולנו

      חוסר מקצוענות? לא זה כי האתר שלך הוא סמל למקצוענות נכון? חחחח דחילק מנחם?? ילדים בני 13 כותבים כאן סיקורים ומחלקים תארים וכל זה מבלי לראות משחק אן בי איי אחד מתחילתו ועד סופו
      ואתה עוד בא להטיף לנו על מקצוענות? LOLOLOLOL

      1. רון קופמן הוא בהמה, בכל סקר בארץ 99 אחוז יחתמו על זה, זו הסיבה שהוא פופולרי, ואני מעדיף להאמין למנחם שאומר שבילה איתו אולימפיאדה מאשר למי שרק רואה אותו מקלל בטלויזיה או ברדיו או בשניהם. תקשורת הספורט בארץ היא צהובה וזוועתית, מהכתובה עד המשודרת, ערב רב של אינטרסים, סכסוכים ורכילות על אנשים שבמקרה גם משחקים כדורגל [עלאק], יוצאים מן הכלל: הארץ, קצת בוואלה ויותר במעריב [נסו גם כלכליסט ספורט] כמובן אינני מתכוון לאתר הזה, למרות שכמה מהמגיבים לפעמים נשמעים כמו אופירה אסייג. [אני משוכנע שהיא אוהדת לייקרס]

  6. מנחם אני מסכים איתך בכל מילה.
    רק בקשר ליום ארבל – הוא באמת שדר מעולה וכיף לשמוע אותו, הבעיה היא שהגיל במקרה שלי קצת מגביל אותו והוא נוטה להתבלבל יותר מדי עם שמות של שחקנים, הוא לא שם לב שפוסלים שערים וכדומה.
    תמיד הרגשתי עם יורם ארבל שהוא מוסיף קלאס למשחק וניחוח אירופי למרות שהוא משדר את הכוח רמת גן.

  7. שלום חברים! לא רציתי לעורר מהומה, סך הכל אנשים שונים רואים דברים בצורה שונה, אין צורך לרדת לפסים אישים!

    אני מסכים עם מנחם לגבי עופר שלח – איש תקשורת, ספורט ואדם נהדר!
    אם לא הייתי ברור, אז אומר שוב בשמחה: שישנם אנשי תקשורת שמשדרים ספורט בצורה עניינית ורצינית ואנחנו מברכים על כך. אחרים לדעתי אינם עושים זאת כך – זה הכל. זה שכל אחד הוסיף שמות ופרשנים אהובים זה לא סותר אלא מחזק את הטענה שאנחנו מעוניינים להקשיב וללמוד מאנשים שכאלו.

    כוונתי ודאי לא היתה שאין מקום לפרשן שהוא שחקן עבר, ותיק או בעל ידע.

    בואו לא נשכח שכולנו אוהדי ספורט ואנחנו פה בגלל האהבה לזה…כל אחד יכול להביע את דעתו ומחזיק בדעות שונות ולא צריך לערוף ראשים בגלל זה.

    המשך שבוע נהדר וחג שמח 🙂

  8. אין לי מה להוסיף חוץ מזה שאתה צודק. חווית צפייה בארץ של כל משחק NBA יכולה רק להשתפר אם נאפשר לשימי לצאת לפנסיה (לא כ"כ מוקדמת).

  9. אני מסכים לגבי הקביעה כי לפרשנים אין גיל. אם הם טובים הם צרכים לפרשן

    אני אישית לא סובל את מאיר אינשטיין ומשה גרטל

    את עופר שלח אני מאוד אוהב.

    אבל זה ענין של טעם, כל אחד מתחבר לפרשן אחר.

    מה שמפריע לי יותר מפרשנים, זה שדר שמבקום לשדר מתחיל לפרשן…

  10. טור מעניין תודה.
    אשר למסקנות ,אני חלוק עליך בחלקם.
    למשל יש סתירה מובנית בין הרצון לקבל פרשן שמוסיף לבין הדרישה שלך לזרוק את נדב יעקובי למשל.
    קשה לי מאד העלהום שכולם עושים על דני נוימן .
    לפחות בעניין גרטל הבאת דעה אחרת שהיא אגב גם דעתי.
    לענ"ד הפרשנן הטוב ביותר בכדורסל הוא עופר שלח שעזב אותנו לפוליטיקה.איני אוהב את הפרשנות הפוליטית שלו ,אך בכדורסל נהנתי ממנו מאד בטח בשנותיו הראשונות.
    אישית אני אוהב גם את ריגר וגם את שרף.
    בכדורגל נראה לי שיש בעיה.
    שגיא כהן הוא הכי "עובר מסך" אך כל קשר בינו לבין פרשנות מקרי בהחלט ואני יכול לכתוב על כך ספר שלם.
    אנקדוטה חשובה ביותר שאני חייב לספר בהקשרו הוא בגמר צ'מפיון 1999 .ישבנו מספר חברים (כולל ידידי אלעד אייל) וראינו את המשחק יחד.אלא שהסואנד נדפק לנו וכך ראינו את הגמר ללא קול .רק כדורגל נטו כולל את המהפך.
    מכיוון שהמשחק היה יוצא דופן צפיתי בשידור החוזר הפעם עם סאונד.הקשבתי לפרשנות של שגיא כהן בקשב רב שהרי אני יודע את התוצאה.
    מינכן כבשה בדקה החמישית (באזלר) ומכאן ואילך שגיא כהן מסביר בעקביות ובאדיקות לכל אורך המשחק למה מינכן משחקת יותר טוב ולמה היא תנצח .ואז בזמן פציעות קרא נס כפול .מנצ'סטר כבשה לא פעם פעמיים והפכה את התוצאה לניצחון הירואי.
    ושגיא כהן ? לא ממצמץ ומשבח ומהלל את פרגוסון ומסביר למה הוא ניצח את המשחק …קומדיה במיטבה.
    נחזור לפרשני הכדורגל.
    המבין הגדול ביותר הוא מאמן העבר זלצר ,הוא נפלא בהבנה אך לא כריזמטי.
    נדב נפלא בהבנה אך חסר קצת כריזמה.בגדול הוא בהחלט מוסיף אך איני אוהב שעושים ממנו כזה גורו .
    את אוחנה איני אוהב אך כפרשן הוא סביר פלוס.
    מלר נפלא וידוע בדיוק את מקומו.
    אני מאד אוהב את יהודה ארם (אם כי לא זוכה לשמוע אותו יותר מדי)
    סאלבה קצת נמאס למרות שפעם הייתי חולה עליו.
    מודי בראון הוא תופעה יחודית ביותר והוא מהווה הנאה צרופה.
    מהצעירים יותר איני מתלהב כולל לא ניב רסקין.
    הורסקי בסדר ויש פונטציאל.
    מהכדרורגלנים הפורשים אני מעדיף בעיקר את עומרי אפק .
    משימי ריגר אני עדיין נהנה מאד.
    איני מתלהב מברקוביץ.
    אך הגרוע מכולם זה קופמן שאמנם חביב כאדם אך גס רוח וברברי ואיני מבין מדוע הוא זוכה לבמה כזו.
    מאיר אינשטיין הוא נפלא.
    יורם ארבל הרגיז אותי מאד בפרשת ענת קם וזה חורה לי מאד אך אין ספק שהוא נועד למשחקים גדולים ,משחקים בהם הוא לא משתעמם.
    רמי וייץ גם בסדר גמור.

  11. ואין ספק שהדבר הכי גרוע על מסך הספורט שלנו בשנים האחרונות זה "יציע העיתונות", עאלק הגרסה הישראלית ל Around The Horn או ל PTI אני לא בטוח את מי הם ניסו לחקות, אבל ליד כל אחת מיצירות המופת האלה מדובר בבושה, ערימת צעקות ובהמיות מזרח-תיכונית ממוצעת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט