יומן מסע / יואב מודעי

28 ימים, למעלה מ-20 ראיונות עם כוכבי נ.ב.א, 15 משחקים, 7 פעמים בערוץ הספורט, 4 ערים שונות וחלום אחד שהפך למציאות.
איך מסכמים טירוף כזה בפוסט אחד? אין לי מושג, אבל אני הולך לנסות. יומן מסע, מתחילים!

קודם כל ארענן לכם את הזיכרון באילו משחקים הייתי. את הרוב אתם זוכרים מן הסתם מפוסט סיקור המשחק, אבל לא פעם הלכתי למשחקים גם כאוהד ולא כאיש תקשורת.
במצטבר היו 15 משחקים, חלקם צמודים, חלקם סיפקו הופעות יחיד מדהימות ובודדים גם אכזבו. הנה הדירוג המלא שלי:

15. בוסטון – סקרמנטו: 86:113. כמעט כל המשחק היה גארבג' טיים, והמחשב שלי מת ברבע הראשון. נקודת האור – ג'יילן בראון, שסיים עם 22 נק' (7/8 מהשדה ו-5 שלשות), והוכיח לי סופית שהוא קורץ מחומר של כוכבים.

14. ברוקלין – אטלנטה: 104:116. גם כאן הייתה לי בעיה טכנית, כשאיבדתי את המטען למחשב, לכן המשחק הזה שהיה אחלה משחק נמצא במקום נמוך בדירוג. 5 דק' לסיום היה שם 99:99, אבל במאני טיים שרודר נפצע ודיאנג'לו התעלה.

13. קליפרס – דטרויט: 95:87. הקליפרס שלטו במשחק, זה היה נראה שהם בדרך לפתוח את העונה במאזן 0:5, אבל הפיסטונס ניצחו את הרבע האחרון 15:28 כדי להנחיל לחבורה של דוק ריברס הפסד בכורה. אני אזכור מהמשחק הזה את הראיון שלי עם אייברי בראדלי, ואת רגע השאקטין הזה שבראדלי בכבודו ובעצמו סיפק:

12. ניו יורק – סקרמנטו: 91:118. פורזינגיס סיים עם 34 נק' ב-27 דקות (לא שיחק לצערי ברבע האחרון).

11. ברוקלין – בוסטון: 109:102. קיירי שיחק עם המסכה וקלע 25 בדרך לניצחון 13 ברצף. היה כיף ללכת למשחק הזה עם חברים מישראל.

10. ניו יורק – יוטה: 101:106. המשחק האחרון שלי. לא היה קל להיפרד, לצערי פורזינגיס היה במשחק חלש יחסית עם 22 נק', ומנגד רודי גובר לא שיחק בגלל הפציעה. לפחות הניקס ניצחו…

9. לייקרס – טורונטו: 101:92. הלייקרס כבר דגדגו את ה-20 הפרש בפתיחה סוערת, רק שלחצי השני הם לא הגיעו. רציתי לראות אותם מנצחים, ואת לונזו נותן משחק טוב, אבל זה לא קרה. כן ראיתי את קייל לאורי רושם טריפל דאבל, ועוד ראיתי את זה ממיקום מושלם – שורה שלישית באמצע!

8. ברוקלין – אורלנדו: 121:126. 42 נק' של ניקולה ווצ'ביץ' (שיא קריירה) לא הספיקו לאורלנדו, שהפסידו לנטס במשחק מדהים שהלך צמוד עד הסוף. זה היה המשחק הראשון שלי, שסיפק לי ספתח יוצא מן הכלל למסע.

7. ניו יורק – דטרויט: 111:107. הסיקור הראשון שלי בגארדן. הניקס הובילו 31:51, ובמחצית פורזינגיס היה עם 23 נק' ב-80% מהשדה. הייתי בטוח שהניקס מסדרים לי וולקאם מהסרטים, רק שאז הם חזרו להיות הניקס. בכל אופן, היה משחק משוגע.

6. קליפרס – גולדן סטייט: 141:113. ה-צ-ג-ה של גולדן סטייט, שהכינו את הקרקע בסטייפלס סנטר למשחק האולסטאר. נהנתי מכדורסל היסטורי.

5. ניו יורק – פיניקס: 107:120. פעם ראשונה שראיתי את הניקס מנצחים במו עיני מאז שביקרתי בגארדן נגד מילווקי בעונת הרוקי של יאניס. פורזינגיס סידר לי קבלת שבת לפנתיאון עם 37 נק'.

4. ניו יורק – שארלוט: 113:118. 5 וחצי דקות לסיום, שארלוט, ששיחקה באמת מדהים, הובילה 100:109. ריצת 4:18 של הניקס שכללה שני סלי קלאץ' של KP, ניצחה לביתיים של המשחק הנהדר הזה.

3. פילדלפיה – יוסטון: 105:104. שתי דקות לסיום היתרון עמד על 8 לטובת הסיקסרס, שהיו גדולים על יוסטון במשך 46 דק' של כדורסל מהנה. ב-120 שניות האחרונות של המשחק, הייתה רק קבוצה אחת על הפרקט, ועל הבאזר אריק גורדון גנב את הניצחון עם סל שאני לא אשכח בחיים.

2. ניו יורק – קליבלנד: 104:101. מכות, יתרון 23 שנמחק, גארדן גועש ולברון ג'יימס אחד שתופר סל ניצחון היסטורי על הראש של פורזינגיס.

1.ניו יורק – אינדיאנה: 101:108. 10 דקות לסיום, הפייסרס הובילו ב-16. אתם יכולים לנחש לבד איזה טירוף היה שם, אבל אני אעזור לכם: שתי שלשות קלאץ' של ניליקינה, 17:36 בסה"כ ברבע האחרון לניקס, ו-40 נק' של פורזינגיס שהיה עצום ברבע האחרון. לא יכול לתאר במילים את האנרגיות שהיו ב-MSG באותו לילה מוטרף.

את האמת, לא יכולתי לבקש הרבה יותר. הניקס ניצחו 5 מתוך 7 המשחקים שהייתי בהם, ובשניים שהם הפסידו, הם הוליכו ב-20+ הפרש. סל על הבאזר – ראיתי. הצגה של קינג ג'יימס – ראיתי. משחק השיא של פורזינגיס – ראיתי. גולדן סטייט קולעת 140 – ראיתי. חוץ מהארכה, אני באמת מרגיש שראיתי הכל. תודה לאלוהי הכדורסל.

ולדירוג הבא, האצטדיונים:

6. סטייפלס סנטר (קליפרס): מבחינת אווירה, הקהל האדום-לבן של לוס אנג'לס היה החלש ביותר שראיתי. עם זאת, איש המדיה שלהם יהודי, והוא מאוד נחמד. לא עושה שום בעיות עם השחקנים. ההפך, הוא הצטרף לשיחה שלי עם ת'ורנוול ודיברנו על ישראל.

5. TD גארדן (בוסטון): כן הוא קרוב למרכז העיר והוא אצטדיון היסטורי, אבל פחות אהבתי. חדר המדיה קטן מאוד וכשהגעתי לא היה לי מקום לשבת. במשחק עצמו הושיבו אותי במקום בלי שקע, עד שביקשתי לעבור. האוכל לא היה בחינם, והמבנה די מכוער מבחוץ. יאמר לזכותם שבפנים חם ואם אני הרגשתי את האווירה הנהדרת נגד סקרמנטו (סקרמנטו!), אני בטוח שבשאר המשחקים ובמיוחד בפלייאוף הטידי גארדן חוויה.

4. וולס פרגו סנטר (פילדלפיה): חוץ מזה שהוא טיפה מרוחק מהמרכז והוא לא אטרקטיבי מבחוץ, אין לי טענות. כולם שם נחמדים. האחראי על העיתונאים מיד בא אליי והציג את עצמו. אחד האנשים הבכירים יותר בקבוצה (יושב תמיד מאחורי הספסל) הראה לי בדיוק איפה כל דבר באצטדיון, ובכלל היה שם משהו כיפי בוייב. TRUST THE PROCESS. אחרי המשחק היה אפשר לעלות על הפרקט אז אפילו לקחתי שם זריקה ולאף אחד לא היה אכפת.

3. סטייפלס סנטר (לייקרס): המון התלהבות יש במשחקים של הלייקרס. פרט לאווירה הבאמת נפלאה, התלהבתי מחדר האוכל של המדיה. הוא ענק, יש בו בערך הכל (כולל מכונת גלידה), ויש קיר גדול עם מספר מסכים שמשדרים משחקי NBA שונים.

2. ברקליס סנטר (ברוקלין): מותר להיכנס 3 וחצי שעות לפני המשחק. חדר המדיה גדול. הכל חדשני ויפה. המקומות נוחים מאוד ויחסית קרובים. אפילו יש תחנת סאבוויי ממש מחוץ לאולם. גן עדן לכתבים. המינוס: הקבוצה. אתה נכנס לחדר הלבשה, והשחקנים אומרים לך שלום (קרה לי עם קווינסי אייסי). הסגל כל כך משעמם שזה עצוב.

1.מדיסון סקוור גארדן (ניו יורק): אני טיפה משוחד, אבל לכו תתווכחו עם העוצמות של הגארדן. המיקום בלב העולם, האנרגיות והגודל המרשים. טיפה באסה שהכניסה היא רק שעתיים לפני הטיף אוף, אבל בקטנה. אחלה חדר אוכל (בחינם!) וחדר מדיה נוח מאוד. הרגשתי שם הכי בבית בעולם.

ממשיכים הלאה – עשרת המהלכים הגדולים!

  1. אמביד מדליק את הוולס פרגו סנטר
  1. פורזינגיס מזכיר ללאנס סטיבנסון שהוא 2.21

8. דיאנג'לו מקבל את ג'ונת'ן אייזק לליגה של הגדולים

7. טיייימיייייי

6. ג'ורדן בל מרחף באל איי

5. ניליקינה לפורזינגיס… בום!! נשמע את זה עוד הרבה פעמים.

4. בראון עם 0 רחמים לטבעת

3. LONG LIVE THE KING

2. אריק קלאץ' גורדון

1. קריסטפס פאקינג פורזינגיס!!!!!

 

הקטגוריה הבאה – החמישייה שהכי נהנתי לצפות בה:

סטפן קרי, ג'יילן בראון, לברון ג'יימס, קריסטפס פורזינגיס וג'ואל אמביד.

טוויסט קטן – החמישייה הכי חזקה מבין השחקנים שראיינתי:

סטפן קרי, דניס שרודר, אייברי בראדלי, קריסטפס פורזינגיס, אנס קאנטר.

אפרופו ראיונות עם שחקנים, הנה החמישה הכי נחמדים:

5. שלושת הכוכבים האדירים האלו חולקים את המקום הזה: סטף קרי, קיירי ארווינג ו-KP. ההצלחה ממש לא עלתה להם לראש. סיפור נחמד על פורזינגיס בהמשך

4. בוגדן בוגדנוביץ'. למעלה ממיליון עוקבים ברשתות החברתיות, גביע אירופה אחד שרשום על שמו, ועדיין – ביישן כמו ילד.
הוא לא רצה להצטלם. אמר לי שהמצלמה תגרום לו להתבלבל באנגלית. "תבוא בשנה הבאה ואני מבטיח לך שנעשה ראיון עם מצלמה." אז הקלטתי אותו. הייתה שיחה טובה, דיברנו בגובה העיניים (תרתי משמע) והוא הצחיק אותו בסיום כששאלתי אותו עד כמה הוא מחכה לשחק נגד לוקה דונצ'יץ', והוא ענה לי: "נגד? יש מצב שנשחק ביחד."

3. סאם דקר. זכר אותי מהראיון שעשיתי איתו בישראל ב"כדורסל ללא גבולות". כשסיפרתי לו על המסע שאני עושה וכמות המשחקים אליה אני הולך, הוא אמר לי בצחוק: "עכשיו אתה מבין באיזה קצב אנחנו שחקני ה-NBA צריכים לחיות…"

2. אנס קאנטר. מדבר לעניין, פתוח מאוד, תמיד מחייך ומאוד נחמד. כששאלתי אותו על ישראל הוא התחיל לדבר על החומוס שלנו. פה הוא קנה אותי.

1. סינדריוס ת'ורנוול. סיפרתי לרוקי מדרום קרוליינה שבשנה שעברה כתבתי עליו כתבה שהוא יהיה הגניבה של הדראפט, והוא מאוד התרגש. למרות שהוא היה בטוח שישראל היא מדינה מוסלמית, נהנתי לראיין אותו וללמד אותו דבר או שניים על המדינה שלנו. אגב במשחק הבא שסיקרתי של הקליפרס הוא מיד זיהה אותי ובא להגיד לי שלום כשהוא התחמם.

הפחות נחמדים:

5. רונדה הוליס ג'פרסון. שאלתי אותו אם אפשר כמה דקות מהזמן שלו. פשוט ענה "NO".

4. אקפה אודו. היה די קר, ונכנס לי לשאלות עוד לפני שסיימתי לשאול. כנראה ממורמר מזה שהפסיד פעמיים למכבי בעונה שעברה אתם יודעים איך זה…

3. טיילר זלר. היה לי איתו את הראיון הסתמי בהיסטוריה. משעמם נורא ולא משתף פעולה כל כך.

2. יונאס ולנצ'ונאס. לא שם עליי כל כך כשפניתי אליו.

1. ג'יימס הארדן. לא מדבר בכלל עם אף אחד לפני משחקים, וכשהוא אומר שהוא לא מדבר עם אף אחד, הוא אומר את זה בהתנשאות.

ה-מסר של המסע: אייברי בראדלי לאוהדי הפועל ירושלים.

ה-סלפי של המסע: 

מפגש הפסגה של המסע: 

 

הרגע הגדול של המסע: 

מניח שראיתם את זה, אבל אם לא – זה מה שקרה בקצרה: התפרצתי מרוב התרגשות לדבריו של פורזינגיס, אבל הוא לקח את זה בצחוק לגמרי והציל אותי ממבוכה. אחר כך דיברתי איתו חצי דקה והוא אפילו אמר לי GOOD JOB כשסיפרתי לו שאני רק בן 18.

במשחק האחרון שלי בארה"ב נגד יוטה, ניגשתי אליו כדי להיפרד ממנו. השחקן האהוב עליי בליגה קללללל.

זה הרגיש לי נכון להעלות את הפוסט הזה דווקא עכשיו, קצת יותר מ-24 שעות לפני הגיוס. אני מסתכל על העבר ב-NBA והעתיד בצה"ל, ורואה שני עולמות הפוכים שבטוח ייחרטו לי בזיכרון לנצח.
למען האמת הייתי אמור להתגייס באוגוסט, אז אני מסתכל על כל החוויה הזאת מעבר לים כחוויה שבכלל לא הייתה אמורה לקרות, וזה הופך את כל הסיפור הזה ליותר עוצמתי, ופחות מובן מאליו.
חייב לומר לכם שגם עכשיו, שבועיים אחרי החזרה לארץ, אני עדיין לא קולט איפה הייתי ועם מי דיברתי. יש לי תחושה שהאסימון ייפול בשבועות הקרובים כשאני אמצא את עצמי ער באמצע הלילה בקור של הנגב, מסתכל על תוצאות NBA, ומבין שלפני חודש הייתי שם, מאחורי הקלעים של הדבר הזה שנקרא ה-NATIONAL BASKETBALL ASSOCIATION…

אני מאושר שלפני הגיוס יצא לי לפגוש את רוב החברים כאן בקהילת HOOPS במפגש הצפייה בת"א בשבוע שעבר.
בראש ובראשונה שמחתי להכיר פנים מול פנים את מנחם לס – האיש שמקבל שבחים מכל בן אדם לו אני מספר מי מנהל את האתר הזה שאני כותב בו. האיש שבזכותו החלום שלי התגשם. האיש, והאגדה… תודה רבה על הכל מנחם, ותודה לכולכם שקראתם את הכתבות שלי והגבתם. ההרגשה של לחזור הביתה ממשחק NBA אחרי שכבר פרסמתי את הפוסט, וב-1 בלילה לעשות "ריפרש" כדי לקרוא עוד תגובות חמות הייתה פשוט מדהימה. זה היה הדלק שהניע אותי וגרם לי להנות מכל רגע בסיקור שלי בארצות הברית.

לסיום, הנה סרטון שתומר אלקיים האדיר הכין, שמסכם בצורה הכי טובה את כל החוויות שלי ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות"…

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  1. יואב, ברכות! איזה יומן מסע! נהנתי לקרוא אותך עכשיו ולאורך כל המסע שלך בזמן אמת. הרגשתי שאני שם איתך. עשית עבודה מצוינת! אם תראה את הצבא כחוויה כמו המסע שלך לנבא הרווח יהיה כולו שלך. יש לך עכשיו שלוש שנים להתכונן למסע ההמשך לאחר השחרור. אנחנו ממתינים. אה ועוד דבר, ראיתי אותך פה ושם גם בערוץ הספורט כשליח של הופס. כבוד!

  2. חוויה מדהימה לפני גיוס! יש כאלה שנוסעים לניו יורק לראיין כוכבי NBA ויש כאלה שקוטפים תפוחים. 🙂
    שיהיה גיוס טוב ושהזכרונות יחזיקו בלילות הקרים.
    בהצלחה!

  3. אתה הבנאדם שהיה לו הכי כיף בחודשים לפני הגיוס אי פעם.אין דברים כאלה. ויהיה לך על מה לחשוב בשמירות ובתורנויות שיהיו, פשוט תדמיין את פורזינגיס תופר 40. מסע נהדר יואב ושה-3 שנים יטוסו במהרה.

  4. מעולה, חכם, מרגש ובוגר.
    וגם מעורר קנאה – כשהייתי בגילך הייתי מבסוט מלתפוס שידור בטלוויזיה.
    למרות שאני לא אוהד שלהם, אני מאחל לניקס הצלחה כי הליגה יותר מעניינת כשהם רלוונטים.

  5. חיממת לי את הלה מהמילה הראשונה ועד האחרונה. כתבה כזאת שלך מאשרת שכל המאמצים שווים וישנה תמורה לכל הבקשות לאקרדיטציות
    , הטעויות, הבילבולים והכל. בסוף יוצא תוצר מפואר שכולנו יכולים להיות גאחם בו.

    התודה מח[וחזרת לך יואב על הטיסות מזרחה, מערבה, ודרומה. לא עניין פשוט כלל וכלל.

  6. תענוג צרוף.
    חוויות נהדרות לפני הגיוס, היה כיף לראות אותך מופיע במפגש בבאר (פשוט… כשאתה הגעת האיחור שלי נהיה בקטנה והפסיקו לרדת עלי בגלל זה)
    אם תהיה שבוז בצבא (ותהיה) תזכור תמיד שזה שלוש שנים שהן הבזק קטן ב 120 שנה שאני מאחל לך (אנחנו לא מתראים הרבה אז ביקשתי מכמה לומר לך את זה אם הם רואים אותך ביומולדת).
    סיפור קצר עלי – אני בחלק הראשון של הצבא כל כך סבלתי (היה לנו מ"פ סאדיסט משוגע. באמת) שנשבעתי לעצמי שבחיים אני לא אגיד או אחשוב שהיה מגניב או צחוקים באיזשהו אופן. הייתי רואה את הזקנים (שהם בני גילי היום)מעבירים דחקות על הטירונות והאימון והקו…. ונשבעתי לעצמי לא להיות כזה. ממש נשבעתי.
    אחרי המון שנים מצאתי את עצמי באותו מקום שנשבעתי לא להיות בו.
    אין מה לעשות…. הסיפורים והמצבים שעברתי היו כל כך הזויים\מוזרים\בלתי אפשריים ותלושים מכל מציאות נורמאטיבית שהם פשוט סיפורים טובים ומשעשעים.
    מאחל לך הרבה חוויות שרק ימשיכו את הסיפור הזה שחלקת אתנו לאורך כל הדרך.
    בריאות ומזל 🙂

  7. האם מישהו יכול להסביר לי מה זה הציור על העטיפה של הסינגל "יומן מסע" של אביב גפן ואריק איינשטיין כפי שמופיע בלינק לקליפ של השיר למעלה? אני מסתכל על זה כבר עשר דקות ולא מבין מה זה

  8. היי יואב – פוסט מסע מגניב.
    במסעות כמו במסעות מה שמעניין הוא השינוי שאתה עברת. יהיה מעניין אם תכתוב את זה בהמשך.

    בכל אופן הלוואי ולא היית צריך לעשות צבא ולהיות חלק ממכונת הכיבוש. מקווה שתמצא את הדרך שהשטות הזאת לא תשפיע לרעה על חייך או חיים של משהו אחר.

  9. יואב,
    נפלה בחלקך זכות מיוחדת.
    הסיקורים שלך היו נהדרים.

    שיהיה לך שירות משמעותי ונעים,
    תשמור על עצמך ועלינו.

  10. כל הכבוד יואב- נתת פה סיקורים נפלאים ומקצועיים. נראה שנהנית וצברת וואחד חוויה לחיים.

    מאחל לך שתהנה בצבא (בחיי שאפשר גם ליהנות שם, הרבה תלוי בחבר'ה שיהיו סביבך..) ותשוב לחיי האזרחות בריא ושלם.

  11. היה כיף לעקוב אחריך בשנה האחרונה. כמו שאמרו מעלי, תשמור על עצמך ותזכור שלא נולד המניאק שיעצור את הזמן מלעבור (אחד המשפטים הכי בנאלים ונכונים בהקשר הצה״לי).

  12. יואב, קיבלת מתנת גיוס מופלאה, כזו שכל שאר הקוראים יכולים רק לחלום עליה (חוץ מהדוקטור כמובן, הוא חיי את זה במשך כמה עשורים). תודה רבה על שאפשרת לנו לחלוק את החוויה הזו.
    בצבא, בערבות הנגב, כשתבלה את החודשים (שנים, אתה הולך לעשות את זה שנים) בשמירות ליליות, חשוב שיהיה איך להעביר את הזמן. אני הרצתי בראש את כל מילות השירים שאהבתי אז, ושכעת גם כריתת מוח לא תמנע ממני לזכור. אתה תמיד תוכל להריץ בראש את המפגשים שלך עם החד קרן …
    הרבה בהצלחה בגיוס ובשירות, אני אשן הרבה יותר טוב בידיעה שאתה ורועי אמונים על שמירת בטחוני

כתיבת תגובה

סגירת תפריט