(מאמר שאסור להחמיץ מ.ל): מועצת המנהלים שהביאה למהפכה בכדורסל – בקסטר הולמס / תרגום Smiley

מועצת המנהלים שהביאה למהפכה בכדורסל

אוקטובר 11, 2017

מאמר מקורי: http://www.espn.com/espn/feature/story/_/page/enterpriseWarriors/how-steve-kerr-revolutionized-golden-state-warriors-offense-charcuterie-board

במהלך השלוש שנים האחרונות, הווריורס זכו בשתי אליפויות NBA עם ההתקפה הכי נפיצה בהיסטוריה. זהו הסיפור כיצד הכל התחיל – על צלחת של מתאבנים.

בקסטר הולמס (Baxter Holmes)

כותב צוות ב-ESPN


המקדש עבור המקדימים לצ'ק אין, אלו המשתלטים על מקומות המנוחה או כאלו המחכים בגלל העיכובים הטורדניים ממוקם בין שערים 25 ו-26 בטרמינל 2 בשדה התעופה הבינלאומי של אוקלנד. זה נקרא וינו וולו (Vino Volo), איטלקית עבור "טיסת היין", ומציעים שם כ-200 סוגים מהתווית הראשונה, שהולכת ומחמירה עד לאחרונה.

השעה 3:30 בצהריי יום שישי מוקדם בחודש אוגוסט 2014 כאשר שני אנשים בגיל העמידה – שניהם גבוהים במידה בולטת, שניהם עם המראה החינני של אתלטים לשעבר – מתיישבים בשני כסאות הבר האחרונים מתוך חמשת הכיסאות של המקום. שנייה לאחר מכן, מאחור במטבח, קווין נינקוביץ' שומע צעקה מקולגה שנמצא מקדימה: סטיב קאר כרגע התיישב.

נינקוביץ', ברמן בן 28 בוינו וולו, אובססיבי לגבי הווריורס. כמי שגדל לגובה של גארד של מטר וחצי, הוא אפילו דמיין את עצמו כמו קאר: בחור קטלני שנעדר ביכולות פיזיות אבל מסוגל לקבור את השלשה המנצחת אם יהיה צורך בכך. עכשיו הנה האיש עצמו, המאמן החדש של הווריורס, שנקרא למשרה רק 10 שבועות קודם לכן, יושב ליד חברו לשעבר לקבוצה מהמכללה והעוזר החדש שלו, ברוס פרייזר.

נינקוביץ' לא עומד לתת להזדמנות הזו לחמוק מידיו.

לאחר שחבר צוות אחר לוקח מהם את ההזמנה – שתי כוסות של פינו נואר ושלושה סוגי בשר וגבינות על פלטת עץ – ניקוביץ' מכין זאת ומזנק מהמטבח, חמוש באג'נדה. האמפתיה של ניקוביץ' משתרעת עד לשנות ה-90, עם הדור של "Run TMC", מתי שטים הארדווי, מיץ' ריצ'מונד וכריס מאלין היו הטריו שקולעים הכי הרבה ב-NBA. נינקוביץ' אהב איך הקבוצה הזו הניעה את הכדור והוא לא אהד את הסכמה ההתקפית של קודמו בתפקיד, מארק ג'קסון. הווריורס של ג'קסון ניצחו 51 משחקים בעונה שלפני אבל השיגו ממוצע של 247 מסירות למשחק – לא רק הנתון הנמוך ב-NBA באותה עונה אלא גם 15 הפרש מהקבוצה הקרובה אליהם. כשהווריורס הפסידו בסיבוב הראשון לקליפרס, אלווין ג'נטרי, אז עוזר בקליפרס, התפלא למה הווריורס משחקים יותר מדי אחד-על-אחד, משחק בידודים. בחוכמתו שלו, הם הזכירו לג'נטרי את הסאנס באמצע שנות ה-2000, התקפה קטלנית שהובלה על ידי סטיב נאש: לגולדן סטייט יש רכז דינמי, קלעי קטלני, פורוורדים שיכולים למסור, איי-קיו גבוה אצל השחקנים שיוצרים מהלכים. כל מה שהם צריכים, ג'נטרי חשב אז, זאת הסכמה הנכונה.

אז נינקוביץ', עם קהל שבוי של מאמני הווריורס, גייס את האומץ לדבר: מה אתם הולכים לעשות? הוא שאל את קאר. האם התקפת האחד-על-אחד שלנו תסתיים? האם תטמיע את התקפת המשולש?

"מצחיק שהזכרת את זה", קאר ענה. "יש לנו כמה רעיונות. הנה, אראה לך".

ואז, כשפרייזר מסתכל, קאר מנקה את מגש העץ, מדמה את הידית בתפקיד הסל. הוא ממקם על הלוח את החמוציות המיובשות ואת שקדי המרקונה לשתי קבוצות של חמש-על-חמש על חצי מגרש, כאשר החמוציות בהגנה. פתאום, שקד סטפן קארי, מרחף באזור מרכז קשת השלוש, מעביר את הכדור הדמיוני לשקד קליי תומפסון בכנף, ואז חותך לפינה הקרובה בזמן שתומפסון מוסר לשקד אנדרו בוגוט. תומפסון וקארי חוסמים אחד לשני לאורך קו הבסיס, בזמן שבוגוט בוחן את האופציות שלו: למצוא שקדים פנויים או לתקוף את החמוצית חסרת האונים.

אלו, קאר מסביר, הם היבטים של התקפת המשולש, שהוא שיחק בתקופת השיא שלו בבולס ב-1990. אבל אז קאר נסוג לאחור, נותן לאוכל לנשום. הוא הבחין שבווריורס יהיה מטופש להפעיל רק את המשולש בלבד; זה מנצל בצורה הטובה ביותר את הקליעה מבחוץ שלהם. לא, קאר אומר. הם יריצו בן כלאיים.

רעיונות אלו, במשך שבועות, רצו במוחו של קאר. אבל הוא עדיין לא החל לבנות מהלכים, או את השיטה עצמה. עד עכשיו. ועד כה למשך 10 דקות, נינקוביץ' צפה בקאר מניח את הבסיס להתקפה ההרסנית ביותר שה-NBA טרם ראתה – אם איכשהו הוא יכול להפוך את הקבוצה המוסרת הגרועה בליגה לאחת הטובות.

Related image

ארבע שבועות לאחר מכן, המאמנים החדשים של הווריורס מתכנסים באתר נופש בנאפא וואלי לשלושה ימים של מפגש והיכרות. יש טניס, יש בריכת שחייה. יש המון יין. יש טורניר קרוקט שג'נטרי, שעכשיו משמש שעוזר בווריורס, הולך לנצח (יכריז לאחר מכן, "אני גדול שחקני הקרוקט השחורים אי פעם!" ויפשוט את חולצתו וישפוך בקבוק מים פרייה על כולם). האווירה קלילה, אבל כולם מבינים את היקף המשימה. מאמנים מחליפים רעיונות, צופים שעות בסרטים – ארבע פגישות של שלוש לארבע שעות כל אחת. וזה כאן, קדם העונה בעוד מספר שבועות, וקאר מתחיל לרקום את התכנית עבור הצוות שלו, זאת שהוא הכין במשך כל הקריירה שלו והתחיל להבשיל על הלוח עץ בוינו וולו.

במוחו של קאר, זה גם פשוט וגם מורכב. הוא לקח אלמנטים מהמשולש של פיל ג'קסון, שזה מסירה בין כל חמשת השחקנים. הוא אהב איך המערכת השתמשה בפורוורדים ובסנטרים של הבולס כמוסרים, מצויין עבור בוגוט, דיוויד לי ואחרים. עדיין, הוא לא רצה לנטוש את החסימה וגלגול הגבוהים שקארי השתמש בעונות קודמות על מנת להוריד מלא שלשות. במקום לאמץ את כל המשולש, מה שקאר רצה זאת שיטה מעורבת.

ויש הרבה לדחוס לתוך הבלנדר על מנת לערבב.

באמצע שנות ה-90, הג'אז, אותם הבולס פגשו פעמיים בגמר, עינו את קאר. הג'אז היו נותנים את הכדור לפורוורד שלהם, קארל מלון, בפוסט לפני שהגארדים, ג'ון סטוקטון וג'ף הורנאסק,  היו חוסמים אחד לשני, כשהשחקן החופשי מקבל את הכדור בחזרה ממלון. פעולות אלו נקראו "חיתוך מפוצל", וקאר שנא לשמור על זה. עבורו, לשמור על תנועה הרבה יותר מאתגר מלשמור בידוד – "סיוט לילה", הוא קרא לזה – והוא חוזה סיוט דומה עבור ההגנות בשמירה על קארי ותומפסון. זה גם עניין של טעם, "כדורסל בידודים, כשבחור אחד הולך אחד-על-אחד וכולם עומדים מסביב, אני לא אוהב זאת," קאר נוהג לומר. "אני לא אוהב זאת בכלל".

בהגנה, הווריורס חזקים, עמוסים בפורוורדים בעלי ידיים ארוכות שיכולים בקלות לעשות חילופים על כל פיק נ' רול. קאר לא רוצה להתעסק עם חבורה שדורגה שלישית ביעילות הגנתית בעונה הקודמת. אבל התקפית, הם דורגו 12. קאר יודע שתשע מתוך 10 אלופות ה-NBA האחרונות דורגו בטופ 10 בשתי הקטגוריות. הוא אמר לג'נרל מנג'ר, בוב מאיירס, שאם הם רוצים לזכות בתואר, כך הם צריכים להיות. המעבר מהרבה בידודים להרבה מסירות ותנועה עלול להיות דרמטי, אבל "ישנה אפשרות לשינוי בכל שחקן שאי פעם שיחק", קאר אומר, "אם תזכה לגעת בכדור ותהיה חלק מהמהלך – לא משנה אם זה אסיסט, מסירה, קליעה או כדרור – ככל שיותר אנשים מעורבים בהתקפה, ככה היא נהפכת לחזקה יותר".

כמו שמאיירס אומר זאת: "כולנו רוצים להיות חלק ממשהו".

עדיין, קאר יודע שישנה לו בעיה אחת – ויודע שיש מטרד בזה: קל יותר לשכנע קבוצה רעה להשתנות מאשר אחת שרק ניצחה 50 משחקים. קאר כבר ראה מאמנים שחתכו ושינו כאשר נשכרו לתפקיד; עם קבוצה טובה, הוא צריך שינויים קלים. כאשר משחק האימון השמיני מתקרב, הלחץ מרקיע. בדרך כלל, משחקים כאלו נושאים מינימום לחץ, הזדמנות לשחק עם הרכבים או מהלכים. קבוצות לא מנסות לשחק חזק בשביל לנצח. אבל לא הווריורס, אשר חושפים את תכנית המשחק החדשה והדרמטית של קאר. המאמנים סבורים שעליהם לנצח, שזה חייב לעבוד – או שהם יסתכנו באיבוד חדר ההלבשה. ויש גם את זה: עם כל הניסיון של קאר ב-NBA, יש לו אפס ניסיון כמאמן ראשי.


אם היו מלהקים את תפקיד הגורו של הלוחמים, סמי גלפנד אולי יהיה מושלם. בחור ממושקף, מדולל שיער שהוא יליד שיקגו, גלפנד, מנג'ר הניתוחים האנליטיים של הווריורס, היה אחד ממעטים שנשארו מהצוות של מארק ג'קסון. עדיין, קאר וגלפנד הם נשמות תאומות. כמו שקאר עושה הדגמות של מהלכים בעזרת חטיפים, גלפנד גדל תוך כדי שהוא עושה דברים דומים בעזרת דגני הבוקר שלו, מציג בפירוט משחקים תוך כדי שימוש בלוסי צ'ארמס (Lucky Charmsסוג של דגני בוקר), זוכר נתונים, המוח שלו תמיד בעבודה. וכך זה במהלך ההכנה לעונה, קאר פונה לגלפנד בחיפוש אחר נתון תמציתי, מדד מתמטי בר השגה שיכול להיות כנקודת סימון לקבוצה, ובכך מהווה מדד כלשהו.

כשהם יושבים לנתח את העונה הקודמת, בחיפוש אחר מדד מתמטי רלוונטי בר הגדרה, נתון אחד בולט. "מה בקשר לזה – מסירות למשחק?" גלפנד שואל.

קאר שוקל זאת. יש לזה פוטנציאל. זה מתאים לתרבות שהוא מקווה לפתח. הוא מסתכל על גלפנד. "מה הוא מספר טוב?"

גלפנד יודע שהווריורס מדורגים אחרונים ב-NBA בקטגוריה הזו תחת ג'קסון ב-2013-14. הוא גם יודע שרבים מהאיבודים שלהם הגיעו, בניגוד לאינטואיציה, במהלכים שבהם העבירו פחות משתי מסירות. ככל שהם מסרו פחות, ככה הם שיחקו יותר ברשלנות. הוא גם יודע שמתי שהם מסרו יותר משלוש פעמים בהתקפה אחת, הם הובילו את הליגה בנקודות בהתקפות כאלו. למעשה, כאשר הווריורס הניעו את הכדור, "היינו", גלפנד אומר, "כמעט בלתי ניתנים לעצירה". הם פשוט לא עשו זאת יותר מדי.

עכשיו, בחיפוש אחר נתון, הם נתחו קבוצות שאת הסגנון שלהם הם רצו לחקות. הבובקאטס, שהובילו את הליגה בשנה הקודמת עם 338.2 מסירות למשחק? לא. קפיצה גדולה מדי. חוץ מזה, הם בקושי השיגו מאזן מנצח. האלופים, הספרס? עם 334 מסירות, כפי שהספרס השיגו בשנה הקודמת, גם כן קפיצה גדולה. כאשר הווריורס בצעו את המסירות שלהם בקדם עונה בשימוש בשיטה החדשה של קאר, הקבוצה השיגה בשיטתיות נתון של 280. וכך במשך השבועיים של הקדם עונה, נתון עגול שקל לזהותו – משהו קל לזכור אבל מאתגר להגיע אליו: 300.


"האם אנחנו בכלל יכולים לעשות זאת?" מאיירס תהה.

זה תחילת נובמבר, והספק מתגנב למוחו של הג'נרל מנג'ר של הווריורס. הקבוצה שלו החלה את העונה עם 5-0, אבל חכמת כדורסל, זה אסון. הווריורס מעלים את נתוני איבודי הכדורים כאילו הם מתכוננים לחורף – ממוצע של 21.6 למשחק. זה לא רק הנתון הגרוע בליגה, זה אפילו הפרש של חמישה איבודי כדור יותר מהקבוצה שאיבדה הכי הרבה באותה תקופה שנה קודמת ורק מספר איבודים מהנתון הכי גרוע בהיסטוריה של ה-NBA.

לאחר כל משחק, גלפנד מעביר לקאר דיווחים סטטיסטיים, והנתון הראשון ברשימה הינו מסירות: מסירות למשחק, אסיסטים משניים, אסיסטים לזריקות עונשין, מספר ההתקפות עם אפס או שתי מסירות, שלוש עד חמש, מעל שש. בבקרים של פגישות צפייה בסרטים, בזמן שהמאמנים מראים לשחקנים 15 עד 20 סרטונים מהמשחק הקודם, הם גם מפרסמים נתוני מסירה כוללים. ואכן, הווריורס מגיעים לנתון של ה-300 מסירות למשחק – משיגים ממוצע של 320.8, למעשה, לאחר חמשת המשחקים הראשונים, במקום השמיני בליגה.

החדשות הטובות, ובכן? הקבוצה מוסרת. החדשות הרעות? הם מוסרים יותר מדי.

"אל תמסרו לצורך המסירה", קאר מפציר בקבוצתו. "אם אתם פנויים, תזרקו. אם לא, תמסרו. אבל אל תהיו נייחים. נועו!".

עדיין, זה מאבק, כמו חלילן קלאסי המנסה שמנסה ללמוד לנגד בחליל ג'אז – על הבמה, בזמן אמת. ב-9 בנובמבר בהפסד לפיניקס, הווריורס איבדו 26 פעמים – 10 איבודים לקארי בפרט – אחרי שאיבדו גם 26 במשחק הקודם מול יוסטון.

קארי, מצדו, מסתמך על מה שקאר מכנה כ"נטיות איומות" – מסירות וו חסרות אחריות ביד שמאל מעל ההגנות היריבות – אבל בנוסף עושה משהו גרוע בהרבה: נשאר נייח לאחר המסירות. ההגנות תופסות את קארי בעזרת הידיים, וקאר אומר לכוכב שלו לברוח מהלחץ, לא להילחם בזה. אפילו לחתוך בחזרה מבלי לקבל את הכדור זאת תנועה אפקטיבית בגלל שהוא מעסיק את ההגנה אתו. במקום, קארי הוא, כפי שקאר קורא לזה, "ריקוד" במקום – וזה עוצר את ההתקפה שלהם כתוצאה מכך. בינתיים, דריימונד גרין, בחירת סיבוב שני לשעבר, מנסה בכוח לבסס את מעמדו כאחד מיוצרי המהלכים בקבוצה. "תשאיר את זה פשוט", הצוות אומר לפורוורד בשנתו השלישית. "אתה יכול ליצור מהלכים, אבל תעשה מהלכים פשוטים".

במשך שבועות, קאר מתעקש בעיקר בנושא איבודי הכדור. באוגוסט, קאר ביקר את מאמן הסיאטל סיהוקס, פיט קארול, במהלך מחנה האימון והוא ראה, בחדר הפגישות של קבוצת ההגנה של הסיהוקס, כדור פוטבול תלוי על ידית גומי המחוברת לקיר; כשהשחקנים נכנסו ויצאו החוצה, הם היו מכים בכדור, מנסים לגרום לו להשתחרר. קארול האמין שההרגל יגרום ליותר הפלות כדור. החזקות בכדור, קארול הטיף, זה הכל.

במשך ששת המשחקים הראשונים, בהקשר זה, הווריורס היו בבלגן גדול – כמו מכונית מרוץ עם גלגל מתנדנד. במשחק ה-7, ב-11 בנובמבר, יהיה מפגש עם הספרס, שהם האלופים המכהנים ב-NBA וסטנדרט עליון להנעת כדור. קאר שיחק ארבע עונות (וזכה בשני תארים) תחת מאמן הספרס גרג פופוביץ' והעריץ את האופן בו משחק המסירות של הספרס טיפח תרבות של חוסר אנוכיות בקבוצה.

"זה לא רק לשחק עם חמשת השחקנים הטובים שלך עד הסוף", קאר אומר. "זה לשחק עם כולם. הולכים עמוק לתוך הרוטציה, אפילו אם זה אומר להפסיד כמה משחקים בעונה הרגילה, רק לגרום לכולם להיות מעורבים. זה היופי בכדורסל, הקלישאה הישנה שהשלם גדול מסכום חלקיו – אני מאמין בכל זה. חמישה אנשים צריכים לפעול יחד, אבל שאר השבעה על הספסל, או תשע, לא משנה כמה שיותר, צריכים להרגיש חלק מזה".

נקמה גם כן תהווה פקטור. הספרס הדיחו את הווריורס בפלייאוף שנתיים קודם לכן, ואז עשו להם סוויפ בעונה הרגילה בשנה שלפני הגעתו של קאר. "הסיבה שבגינה עשינו את כל השינויים הללו", גלפנד אומר, "היו כדי להגיע לרמה שלהם". מהיום הראשון, קארי נזכר, קאר דיבר על הספרס ועל המורשת שלהם. למרות שהעונה רק בחיתוליה, הווריורס יודעים שהמשחק הזה יהווה אמת מידה.

הם לא רוצים להידמות למישהו אחר.

זה מתחיל די טוב, הווריורס נאחזים בהובלה של 38-34 באמצע הרבע השני. אבל אז הספרס נכנסים לקצב. כאשר נותרה פחות מדקה למחצית, הפורוורד, בוריס דיאו, מטעה שניים משחקני הווריורס על קו הבסיס, מקפיץ פנימה ומעביר את הכדור למאנו ג'ינובילי בכנף הימנית, שתופס את המסירה בידו השמאלית ובאותה תנועה מעביר את הכדור לפינה הימנית, איפה שלטוני פארקר יש מספיק זמן לחשב את המיסים שעליו לשלם לפני שהוא משחיל שלשה. שש שניות של שלמות.

לאחר המחצית, הספרס מענישים את הווריורס על עוד איבודי כדור רשלניים – מסירה רשלנית  של קארי, השמטת כדור של גרין. בזמן זה בעונה, קאר ראה כל כך הרבה טעויות שהוא חוזר על עצמו, שוב ושוב, על הביטוי: "אנחנו סתם מתרשלים עם הכדור שם!" זה כמו מנטרה. או קואן. הוא אומר זאת כל כך הרבה שאשתו, מרגוט, החלה לקטר על כך. וזה מה שקאר רואה מול הספרס: יותר חוסר זהירות, יותר התרשלות עם הכדור.

הספרס, שברשותם אותם שלושת הגדולים – טים דאנקן, ג'ינובילי ופארקר – כפי שהיו שם כשקאר שיחק לצדם תריסר שנים לפני, שייטו לניצחון 113-100. בחדר ההלבשה, קאר מסביר לקבוצתו שיצא לה האוויר שזה לא משנה שהם הפסידו לספרס. לא רק שהם הפסידו בקרב איבודי הכדור, 19-8, הם איבדו את הריכוז. "תראו בחורים", ג'נטרי מוסיף, "אתם לא רוצים לומר זאת, אבל זאת הדרך בה אנחנו רוצים לשחק. אלו הם מי שאנחנו רוצים לחקות".

זאת חידה – וזה מסובך. הם צריכים לשחק בריווח אבל להגן על הכדור. הם צריכים לשחק בחוסר אנוכיות אבל לא יותר מדי. למסור את הכדור, אבל לא לוותר על זריקה נוחה.

"האם אנחנו יכולים לעשות זאת?" קאר שואל.

Image result for golden state warriors team


זה ה-13 ביוני, 2017, 24 שעות לאחר שהווריורס זכו באליפות השנייה שלהם בשלוש שנים. הם השפילו את הקבאלירס בחמישה משחקים, ומסעדת וינו וולו בשדה תעופה הבינלאומי של אוקלנד עמוסה, כמו תמיד. היין מאחד את כולם, כך צוות הוולו נוהג לומר. ומושבים C1 ו- C2 בקצה הבר, היכן שקאר ופרייזר ישבו באותו אחר הצהריים באוגוסט, נהפכו לאגדתיים.

לאורנס פלורס, עוזר מנהל בן 36, ניקה את הרצפה באותו היום, גנב הצצות להדגמה של קאר. הוא סיפר את הסיפור אלפי פעמים לחברים ולמשפחה. "יכול להיות ששם החלה ההתקפה הזו להיווצר", הוא אומר להם, "יכול להיות שזאת הייתה ההתחלה". כשנינקוביץ', עכשיו בן 32, צופה בווריורס, יתכן והוא לא רואה שחקנים אלא חמוציות ושקדים.

לאחר ההפסד שלהם לספרס לפני שלוש עונות ובהשראת הצורה שהספרס ניצחו אותם, הווריורס המשיכו לנצח את 16 המשחקים הבאים. "זה היה", קאר אומר על ההפסד לספרס, "הדבר הטוב ביותר שיכול היה אי פעם לקרות לנו". לפני ההפסד לספרס, הווריורס דורגו אחרונים באחוז איבודים, כשגרין משיג יותר איבודי כדור מאסיסטים. בשאר העונה, הם ידורגו במקום השישי באחוזי איבודים, כשגרין משיג ממוצע כפול באסיסטים לעומת איבודי כדור.

וההתגלות תגיע רק חמישה ימים לאחר התבוסה לספרס. עם טובה מלוח הזמנים של המשחקים, הווריורס קיבלו מנוחה של 4 ימים לאחר משחק החוץ נגד הלייקרס, וכאשר קאר נכנס לחדר ההלבשה של האורחים בסטייפלס סנטר לפני תחילת המשחק, הוא הציע עסקה: "תשחקו בדרך עליה דיברנו ותשחקו בדרך הנכונה – תשמרו על הכדור, תשמרו בהגנה, תעשו את הדברים הללו – ואני אתן לכם את היומיים הבאים למנוחה". השחקנים השתתקו בחוסר אמון.

באותו הערב, לא היה רגע אחד, או מהלך בודד, אלא רצף שלם – זרימה מתמדת, הכדור נע מסביב למגרש, מצד לצד, לכמות של 343 מסרות. "יפיפה", קאר אומר, כשהוא נזכר בכך. הווריורס קלעו שיא עונה של 136 נקודות.

בימים האלו, מה שקאר רצה בעיקר לדעת הוא שמילותיו נשמעו היטב. "אתה רק רוצה לדעת שהספינה שטה לכיוון הנכון", הוא אומר. וכשהוא ראה שזה מתפשט, שהוא ראה שכל מה שהטיף לו, שהשחקנים מבצעים את החזון שלו עם ריכוז וכישרון.

המהפך היה קיצוני – ויעיל ללא רחמים. בסיום העונה, הווריורס דורגו שניים ביעילות התקפית וראשונים ביעילות הגנתית. הם השיגו ממוצע של 315.9 מסירות למשחק, כמעט 70 יותר מהעונה שלפני – הקפיצה השנייה בגודלה בליגה. הם חוו את העלייה הגדולה ביותר באותה עונה באסיסטים למשחק ואסיסטים שניים למשחק, והקפיצה השנייה בגודלה ביחס שבין אסיסטים לאיבודי כדור. הם ניצחו שיא NBA של 73 משחקים בעונה אחרי, רחוקים ניצחון אחד מלהשיג אליפות NBA שנייה ברציפות, וקארי יזכה בפעם השנייה ברציפות בתואר ה-MVP, בדיוק כמו שסטיב נאש השיג בפיניקס עשור לפני באותה צורת התקפה שכל כך נתנה השראה לקאר.

בסופו של דבר, הווריורס גילו שאם ההגנות נבהלות מהמסירה הראשונה שלהם, ברגע שהגיעה המסירה השלישית, הם הרוויחו זריקה פנויה לגמרי לשלוש מהפינה. "המטרה העיקרית", קארי אומר, "להכריח את ההגנה לקחת כמה שיותר החלטות כאשר בנקודה מסוימת הן יתבלבלו מכל הנעת הכדור והתנועה ללא כדור ומה לא. אבל לקח לנו זמן להבין היכן כל אחד הולך להיות מבלי לקרוא לתרגיל מסודר או משהו כזה. כך שהתהליך לקח זמן".

למעשה, זה לקח שמונה משחקי עונה רגילה.

זה לקח זמן. וזה קבע: לווריורס היום יש את שלושת הממוצעים הגבוהים ביותר לאסיסטים למשחק בשני העשורים האחרונים. וכל זה הגיע במהלך שלוש השנים האחרונות. "אני לא יכול לשבת כאן ולומר שידענו שזה מה שהולך לקרות", פרייזר אומר, "אבל אם אני חוזר וקורא את התזה של סטיב על מה שהוא קיווה שיקרה, זה מאוד קרוב למה שקרה באמת".

יש לקחת בחשבון: מאז תחילת עונת 1995-96, תשע מתוך 10 הקבוצות בעלות היעילות ההתקפית הגבוהה ביותר היו הבולס של אמצע שנות ה-90 (איפה שקאר שיחק), הסאנס שהובלו על ידי נאש (איפה שקאר ניהל) או הווריורס המודרניים של קאר. מסע הכדורסל של קאר עבר בתוך גדולה התקפית, ואז הוא בנה את שלו.

"זה היה כאילו זה היה הגורל שסטיב יגיע הנה ויאמן בשיטה הזו", אומר לוק וולטון, עוזר מאמן הווריורס לשעבר, "בגלל שהם נועדו לשחק בשיטה הזו".

ואחרי שתי עונות ליד קאר, מיד אחרי שוולטון הסכים לקחת שליטה על הבנייה מחדש של הלייקרס, המאמן החדש הודיע לקבוצתו שהוא רוצה ליצור מטרה עיקרית. הוא רוצה משהו כדי להשיג לתרבות. משהו לעשות על מנת שכל אחד ירגיש שייך לשלם. לוק וולטון רוצה 300 מסירות למשחק.


בקסטר הולמס – כתב צוות ב-ESPN

 

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  1. פוסט מעולה
    מסביר ממש בצורה חדה את ההבדל בין מאמן עם תרומה אפסית לקבוצה ( ג׳קסון ) למאמן שלקח את הטוב ביותר ממי כבר עשה זאת בעבר
    עם כל הכבוד לשיטה של קר בלייקרס שזו קבוצה שקולעת משמעותית פחות טוב מ 3 מאשר גודלן סטייט השיטה לא ממש מניבה פירות
    אתה כמאמן חייב ליישם את פילוסופית המשחק שלך ולהתאים אותה לסגל
    כשיש לך את קארי תומפסון דוראנט גרין איגאודלה וליוינגסטון החיים יותר קלים
    וולטון נראה לעיתים אובד עצות על הקווים

  2. מי שלא קורא מאמר זה – מפסיד. למעשה הוא שינה מעט את דעתי עלך סטיב קאר. כמה דברים שלמדתי מהמאמר לא ידעתי עליו. חובת קריאה ממש!

  3. יש לי שאלה לגבי נקודה אחת שחוזרת בהרבה מקומות לא רק באתר שלנו. למה קאר ולא קר? האלף אמורה להדגיש צליל פתוח וקר אם היה מנוקד היה בצרה או סגול. ( באותה הזדמנות למה קארי ולא קרי?)

        1. זה נשמר לסיטואציה שבה קיירי היה נשאר בקליבלנד למרות ההצהרה בקיץ. הוא רק הוכנס לפורמלין, אז מניח שאין בעיה להוציא אותו.

    1. תודה רבה.
      אני ממליץ באופן עקרוני לומר את השמות (לא בישראלית) לפני הכתיבה. כמובן לא מוריד מאומה ממצוינות התרגום.

        1. אולי זה סובייקטיבי, אבל כפי שאני רואה את זה –
          המילה cupcake נהגית כשהתנועה u היא יחסית קצרה.
          במילה קאפקייק, שהיא כשלעצמה מן הסתם אינה באמת מילה בעברית, הא׳ היא בעצם אם קריאה ואינה נהגית. מצד שני, היא כן משנה את הדרך בה אנחנו הוגים את המילה בקול ומה שיוצא פשוט לא תואם את שפת המקור. עכשיו, אפשר כמובן לנהל דיון פילוסופי על הדרך בה אנחנו צריכים לשלב מילים באנגלית בשפה העברית, והאם יש מקום ליצור שכבה לשונית לא רשמית בה אין כללים וכל אחד נשמע וכותב איך שבא לו. אני באופן אישי מעדיף, פשוט, קפקייק. זה עובד יותר טוב.

          1. תופתע לגלות כמה המוח שלנו מפענח את זה לבד די מהר. מה שאתה עושה זה לתת לכל המצוננים פה טיפות אף באופן קבוע..

          2. אגב פתח, קראתי פעם איפשהו שבאופן עקרוני שום תנועה בשפה האנגלית (אמריקאית, לצורך העניין) אינה תואמת בדיוק תנועה אחרת בשפה העברית. זה אולי השמע מופרך, אבל אם תבדוק את זה לעומק זה די מדויק.

  4. תודה לקוראים ולמגיבים.

    תודה גם לעידו גילארי, שלדעתי נתן את הלינק לכתבה באחת התגובות שלו לפני כמה חודשים.

      1. 🙂
        צחוק, צחוק אבל זו דוגמא מעולה. בכל מקום בחיים קראו לי gilery ודווקא ה-א' יכולה עזור (למרות שאז בטח היו קוראים לי גיל-ארי).

  5. תודה סמיילי, אחלה מאמר בחרת לתרגם ועשית זאת נפלא.
    מה שהכי מיוחד בקר זה שהוא הצליח לנצל את היתרונות והחסרונות של הכוכבים שלו ליצירת שיטה שעובדת. הוא לא בא עם דוקטורינה מהבית, רק עם כמה מטרות בסיס ומשם זה התפתח.
    בגלל כמות הכישרון שיש שם הוא לא זוכה למספיק קרדיט על מה שיצר בגולדן סטייט. רק מקווה שהגב יתן לו לאמן לעוד הרבה שנים, מה שאני לא בטוח לגביו.

  6. מצויין, בדיוק סגר לי את הפינה, אחרי שתהיתי על מהות ההבדלים בין הוורירס של לפני קאר לבין זו שלו. תודה רבה

  7. איזה מאמר מרתק. והתרגום מצוין גם הוא.

    אני מהמר שאם ככה בנו את ההתקפה של הלוחמים, אצל הקאבס של אותה שנה בטח הכל התחיל כהשראה שבלאט קיבל מהפרסומת הישראלית הישנה לצ׳יטוס – מי שאוכל לבד, אוכל יותר…

  8. אחלה פוסט, תודה רבה סמיילי. קראתי את המקור לפני מספר שבועות והתרגום מעביר את הדברים בצורה מושלמת.
    נכון שזו לא שיטה שמתאימה לכל רוסטר, אפילו הספרס עצמם מצליחים פחות באותה שיטה כשיש שינויים ברוסטר, או כששחקנים משתנים (אחוזי הקליעה האבודים של דני גרין), אבל היא בדרך כלל מפיקה את המקסימום ממה שיש, והיא מענגת לצפיה באופן בלתי רגיל בהשוואה למשאית של לברון או זיקוקי הדינור של ווסטברוק.

  9. מאמר נהדר . למעט אנקדוטת הוינו וולו , אני מכיר את הסיפור איך סטיב קאר שינה את שיטת המשחק . מארק ג'קסון הביא לווריורס את ההגנה , ולא הייתי מזלזל בתרומתו , למרות שהוא היה חייב ללכת . הוא פשוט לא הסתדר עם חלק מהשחקנים , בנוסף למקובעות שלו לשחק בידודים .
    3 שנים אחרי שההגנה הסתדרה ( לאחר 3 עשורים בהם היא בקושי היתה קיימת ) , הגיע קאר ויצר את ההתקפה הקטלנית ביותר בתולדות ה-NBA.

    בשלוש מילים , הוא יצר POETRY IN MOTION .
    הגעתו של דוראנט קצת הורידה מהיופי הזה . אבל היכולת לשחק כך עדיין שם .

  10. אחלה מאמר וגורם לי לחשוב על אוקלהומה והפוטנציאל שלהם אם היו מוסרים כשצריך וזורקים כשצריך ולא הבלגן שיש להם עכשיו

  11. מאמר מעולה.
    אני משמש בתור מאמן בסוג של ליגת שכונות ואחד הדברים שאני מדבר עליהם הרבה זה למרות שיש לי 2 שחקנים שיש להם יכולת אישית גבוהה הם חייבים למסור את הכדור בכל התקפה ושלפחות 4 שחקנים יתמסרו בכל התקפה, גם אם יש להם במסירה השנייה אופציה ללכת לבד.
    ככל שיותר שחקנים מרגישים את הכדור גם אם הם לא זורקים לסל זה משאיר אותם חמים ונותן להם להרגיש שותפים ומחוייבים.
    שאין משחק מסירות רואים בדקות שההגנה לוחצת ופתאם שחקני המשנה מקבלים את הכדור שהם לא מוסרים טוב ובטח שקשה להם לקלוע אם הרבה התקפות הם לא נגעו בכדור.
    תודה על המאמר והתרגום הנפלאים.

  12. מצטער לקלקל את המסיבה אבל התרגום נורא ואיום (המאמר עצמו מצוין, כמובן). כמה דוגמאות:
    1. המשפט "זה נקרא וינו וולו (Vino Volo), איטלקית עבור "טיסת היין", ומציעים שם כ-200 סוגים מהתווית הראשונה, שהולכת ומחמירה עד לאחרונה" חסר משמעות – כוונת המשפט המקורי הוא שהמקום מציע 200 סוגים של יין (המילה הראשונה בשם המקום באיטלקית) לפני המצוקה של הטיסה (המילה השניה).
    2. כשמתארים את התובנות של ג'נטרי זה לא ש"בחוכמתו שלו, הם הזכירו לג'נטרי את הסאנס באמצע שנות ה-2000" אלא שמבחינת הסגל (personnel wise בתרגום המקורי) הם הזכירו לו את הסאנס.
    3. לא "האמפתיה של נינקוביץ משתרעת עד לשנות התשעים" (מה זה?) אלא האהדה שלו (fandom במקור).
    כל זה בנוסף לסתם עברית עילגת ("יכריז… ויפשוט את חולצתו וישפוך בקבוק מים פריה", תחביר בעייתי בתרגום מילולי מדי "כדורסל בידודים…אני לא אוהב זאת" ועד תרגום של lucky charms ללוסי צ'ארמס (!!) – ועוד ועוד ועוד.
    היזמה לתרגם מאמרי עומק מ – ESPN ואתרים אחרים ראויה לשבח אבל רצוי ללוות אותה בתרגום רהוט וראוי

להגיב על מנחם לס לבטל

סגירת תפריט