סיקור משחקי יום ב' ב-NBA / גיא רוזן

 

דטרויט פיסטונס (11 – 6) 88 – קליבלנד קאבלירס (10 – 7) 116
כתבתי הרבה על הסטטיסטיקות של לברון השנה.
מספר אחד שבלט מאוד במשחק הלילה:
15
שחקן שמשחק כל כך הרבה זמן בליגה יודע שה-"מתי" חשוב לפעמים הרבה יותר מה-"כמה".
אז הקאבס, שיצאו למשחק חוץ בדטרויט, מול קבוצה שעברה משחק מתיש רק אתמול בלילה,
לחצו על הגז מהרגע הראשון של המשחק,
ולברון?
הוא אולי הסתפק הלילה רק ב-18 נק', ו-8 אסיסטים, אבל 16 מאותם 18 הגיעו ברבע הראשון (אותו הקאבס סיימו ביתרון של 13 נק').
מי שהמשיכו ללחוץ על הגז ברבע השני, והפכו את כל המחצית השנייה לזמן זבל, היו שחקני הספסל המנוסים של הקבוצה, ווייד, ובעיקר קורבר, כאשר ל-2 6 אסיסטים משותפים ברבע השני, אסיסטים אשר תרמו לערב קליעה נהדר של הקאבס (16 מ-33 הלילה מטווח ה-3.
מי שהיה שם בשביל לנצל את אותן דקות נהדרות של הספסל, זה היה קווין לאב, שנתן את אחד ממשחקיו הטובים העונה, כאשר הוא מסיים את המשחק עם 19 נק' (8 מ-12 מהשדה), 11 רב', 4 אסיסטים.
למחצית הקבוצות ירדו כאשר הקאבס מובילים 73 – 46 , וכל מה שנשאר זו מחצית של זמן זבל לשרוף…
הנתון שמייצג הכי נאמנה את עייפות דטרויט הלילה?
42 – 34 לקאבס במאבק על הרב'.
בשורות דטרויט אף אחד לא הצטיין, כאשר אין בקבוצה אפילו שחקן אחד שקולע יותר מ-11 נק'
(האריס 11, ג'ונסון 10, דרומונד 10, היו היחידים עם דאבל פיגרס)

 

 

פילדלפיה סיקסרס (9 – 7) 107 – יוטה ג'אז (7 – 10) 86
לפני המשחק השוותי את סימונס למג'יק ג'ונסון הצעיר,
ואני עומד מאחורי ההשוואה. ניהול המשחק של סימונס הוא כמו של רכז בוגר.
אבל הלילה, סימונס החליט שמתאים לו יותר לחקות את לברון, כאשר במשחק בו הוא תקף ללא הרף את הסל, סימונס קלע 27 נק' (13 מ-24 מהשדה), קטף 10 רב', והשיג 4 חטיפות.
כבר ברבע הראשון עלו הסיקסרס ליתרון דו ספרתי,
וב-2 הרבעים הבאים, המשחק התנהל על מי מנוחות –
יוטה נותנים הגנה לא רעה ומונעים מהסיקסרס לברוח,
הסיקסרס מצליחים לשמור על פער סביר מיוטה.
ברבע האחרון, כמה דקות טובות של ספסל הסיקסרס עוזרות לקבוצה להגדיל את הפער למחוזות ה-20+, והמשחק למעשה, נגמר.
לצד סימונס הצטיינו גם רדיק (20 נק'), ואמביד (15 נק'ף 11 רב')
את קלעי יוטה הוביל מיצ'ל הצעיר, שסיים את המשחק עם 17 נק', ו-5 אס'.

 

 

אורלנדו מג'יק (8 – 9) 97 – אינדיאנה פייסרס (9 – 7) 105
משחק צמוד, הפכפך, ומבולגן, היה הלילה באורלנדו.
משחק בו 2 הקבוצות לא הבריקו (סיימו עם 41% מהשדה כל אחת),
משחק בו ניצחה הקבוצה שהצליחה לטעות פחות (הפייסרס סיימו את המשחק עם 12 איבודים. המג'יק עם 22 כאלו).
8 נק' ההפרש?
הן הושגו אחרי 3 רבעם צמודים, ברבע רביעי בו איבודי כדור, והחטאות לא מחויבות המציאות, עשו את ההבדל, ואפשרו לפייסרס לעלות ליתרון דו ספרתי, יתרון אותו לא אבדו עד לסיום.
אולדיפו (29 נק', 9 רב', 5 אס', ו-7 חטיפות) ובוגדנוביץ' (26 נק', 7 רב', 5 מ-7 מהשלוש) היו נמצטיינים בשורות הפייסרס.
ווצ'ביץ' (25 נק', 13 רב') היה השחקן המצטיין בשורות המג'יק.

 

שארלוט הורנטס (7 – 9) 118 – מינסוטה טימברוולבס (10 – 7) 102
לילה לא קל עבר על מינסוטה.
אחרי שהפסידו אתמול יתרון גדול, ומשחק, לפיסטונס,
הלילה במשחק חוץ בשארלוט, היה להם כוח להיות במשחק רק ב-3 הרבעים הראשונים (בהם היתרון החליף ידיים 21 פעמים), עד שברבע האחרון הם פשוט שבקו.
השביקה הגדולה, לא באמת צריכה להפתיע מישהו.
רק אתמול כל כוכבי הקבוצה שיחקו 40+ דקות (חוץ מטאונס. הוא הסתפק "רק" ב-38 דקות…),
אז הלילה, כאשר וויגינס, טאונס, באטלר, וטיג, שוב חצו כולם את רף 30 הדקות,
זה רק הגיוני ששארלוט ינצלו את העייפות לרבע אחרון אותו הם ניצחו 34 – 22.
קרל אנתוני טאונס, פגש לילה שני רצוף, סנטר פיזי מאוד,
ובפעם השנייה ברציפות, הוא הפסיד במאצ' אפ.
בעוד שטאונס סיים את הלילה עם 18 נק' (5 מ-10 מהשדה), 12 רב', חסימה אחת,
דווייט האוורד היה נהדר, כאשר הוא מסיים את המשחק עם 25 נק' (8 מ-10 מהשדה, 9 מ-14 מהעונשין), 20 ריבאונדים, 4 חסימות.
ובלילה בו אין שחקן חמישייה מלבד טאונס שמגיע ל-50% מהשדה?
אז אם טאונס מפסיד במאצ' אפ שלו, מינסוטה מפסידה במשחק.

 

 

ניו יורק ניקס (9 – 7) 107 – לוס אנג'לס קליפרס (5 – 11) 85
הניקס הראו הלילה שהקבוצה זה לא רק החד קרן.
פןרזינגיס היה סביר, כאשר סיים את המשחק עם 25 נק' (רק 7 מ-20 מהשדה),
אבל הלילה, אלו היו שאר שחקני החמישייה שבלטו –
קנטר עם 12 נק' ו-16 רב' (6 מתוכם בהתקפה), גרט ג'ק הוותיק עם 11 נק', 7 אס',
ומהספסל, מקדורמוט עם 16 נק' (5 מ-7 מהשלוש).
הקליפרס עוד היו במשחק במשך רבע וקצת, אבל אז הניקס השתלטו על המשחק, כאשר יתרון 9 לקליפרס, 3 דקות לתוך הרבע השני, הופך ליתרון 17 לניקס, 3 דקות לתוך הרבע השלישי.
הקליפרס עוד הראו סימני חיים, כאשר דקות טובות של גריפין (21 נק' במשחק) אפשרו להם לצמצם שוב, ולהתקרב מרחק 2 נק' מהניקס, אבל אז הם נשברו סופית, ועד לסיום הניקס שוב עלו ליתרון של 20+ נק'.

 

 

ניו אורלינס פליקנס (9 – 8) 114 – אוקלהומה סיטי ת'אנדר (7 – 9) 107
אין מילים בפי. פשוט לא מובן, ברמות שאפילו פסיכולוג ספורט טוב היה מתקשה למצוא הסבר.
17 – 2 לזכות הת'אנד אחרי 4 דקות של משחק.
25 – 6, הייתה התוצאה אחרי 2 דקות נוספות.
אז איך לעזעזל הת'אנדר הפסידו הלילה???
אולי בגלל ש-20 מ-25 הנק' הראשונות של הת'אנדר, הגיעו אחרי אסיסט,
אבל את המשחק הם סיימו כאשר פחות מחצי מנק' הקבוצה הגיעו אחרי אסיסט.
לא יודע.
מה שאני כן יודע, זה שהפליקנס גילו המון אופי הלילה.
את הרבע הראשון הם הצליחו לסיים ב-9 הפרש בלבד.
ברבע השני, אחרי כבר עלו ליתרון באמצע הרבע, הפליקנס ראו את הת'אנדר שוב בורחים להפרש דו ספרתי,
אבל גם הפעם הם לא נשברו, ולקראת סופו של הרבע השלישי, שוב הם עלו ליתרון.
ברבע האחרון, אלו היו הפליקנס שהשתלטו על המשחק, ואלו היו הת'אנדר שרדפו אחריהם.
רק שהפעם, זו לא הייתה התקפת הת'אדר מהסוג של 25 נק' ב-6 דקות,
אלא ההתקפה התקועה שקלעה 42 נק' בכל המחצית השנייה.
ועם התקפה שכזו, מול פליקנס בלילה בו דייויס תוקף את הסל (וזוכה לשריקות ששולחות אותו לקו העונשין), כבר לא היה לת'אנדר סיכוי.
וכל זה, למרות השקאזינס הורחק!
כאמור – הרבה אופי, גילו הפליקנס הלילה.
דייויס (36 נק', 15 רב', 18 מ-22 מהעונשין) היה מצטיין הפליקנס.
בשורות הת'אנדר, ווסטברוק סיים עם טריפל דאבל (22 נק', 16 רב', 12 אס') אבל עם אחוזים איומים (שוב) מהשדה (6 מ-19 מהשדה, 2 מ-7 מהשלוש),
גורג' סיים משחק טוב שלו עם 26 נק' (6 מ-10 מהשלוש).

 

 

ממפיס גריזליס (7 – 8) 92 – פורטלנד טריילבלייזרס (9 – 7) 100
2 קבוצות, שבימים כתיקונם, די שוות ביכולתן.
רק שאלו לא ימים כתיקונם. קולי לא ישחק השבועיים הקרובים (במקרה הטוב),
וזה משאיר את ממפיס בבעיית מאצ' אפ לא קלה.
הליה נורקיץ' וגאסול קיזזו (ואמללו את החיים..) אחד את השני.
צ'אלמרס שודרג לתפקיד הרכז הפותח, נתן משחק נהדר (21 נק', 6 רב', 6 אס'),
והתקזז עם לילארד (21 נק', 4 אסיסטים).
אוונס קיבל דקות ששוות שחקן פותח (31 דקות, 20 נק'), והוא התקזז עם מקולם המצוין (24 נק', 8 רב').
אבל בכדורסל אין וואקום. אם צ'אלמרס ואוונס "שודרגו" מהספסל, זה אומר שלממפיס לא היה את העומק בשביל להתמודד עם ספסל פורטלנד.
ברוקס (שרוב המשחק שיחק עם שחקני הספסל) + שאר שחקני הספסל של ממפיס (למעט אוונס) = 15 נק'.
הספסל של פורטלנד = 30 נק'.
ובסופו של יום, זה היה ההבדל בין הקבוצות.
נאפייר (16 נק', 4 רב', 3 אסיסטים, (+/-) 13) היה הבולט מבין שחקני הספסל של פורטלנד.

 

מילווקי באקס (8 – 8) 88 – וושינגטון וויזרדס (10 – 7) 99
המספר של המשחק?
4 מ-22 מהשלוש לבאקס. 2 מ-15 לשחקני החמישייה.
זה לא היה בלתי צפוי, שיגיע הרגע בו חוסר הריווח במשחקה של מילווקי יהיה בעוכריה.
כאשר אין מי שפוגע מבחוץ, ליאניס, קשה הרבה יותר.
אז ניסו הבאקס לשנות משהו, ושלחו את מונרו לסאנס תמורת בלדסאו.
רק שכנראה שכחו לספר להם שבלדסאו, הוא עושה בדיוק את מה שיאניס עושה, רק פחות טוב.
הוא חודר לסל, הוא יודע לייצר לעצמו מצבים.
לקלוע מבחוץ?
את זה הוא עושה הרבה פחות טוב.
אז מה שקורה, זה מה שקרה הלילה:
יאניס ובלדסאו דורכים אחד על רגלי השני, והבאקס, הם פשוט לא מצליחים לייצר התקפה.
הוויזרדס מצידם, הם שמחו לראות את וול משחק הלילה, אחרי שהיה בספק למשחק בעקבות פציעה, למרות שזה היה ביל שהיה שחקנה המצטיין הלילה (23 נק', 5 אס').
את הבאקס הוביל יאניס עם 23 נק', אבל רק 8 מ-21 מהשדה.

 

דאלאס מבריקס (3 – 15) 102 – בוסטון סלטיקס (16 – 2) 110
(אחרי הארכה)
אחד מהסימנים לקבוצה גדולה?
כאשר הם מנצחים גם משחקים בהם הם שיחקו גרוע.
5 דקות לסיום, וזה נראה היה שבוסטון בדרכם להפסד שישבור את שרשרת הניצחונות.
דאלאס הובילו 89 – 79 , והתחושה הייתה שזה יום מהימים בהם כלום לא הולך, ושלסלטיקס אין באמת סיכוי.
רק שלקיירי ולטייטום היו תכניות אחרות.
5 נק', ו-2 אסיסטים לקיירי. 6 נק', כולל ההאלי הופ שהביא לשוויון 96, היו לטייטום.
דקה לתוך ההארכה, ודאלאס שוב עולים ליתרון, הפעם של 4 נק' (100 – 96).
עד לסיום, בוסטון קולעו 14 נק' (10 מתוכם של קיירי) מול 2 בלבד של המבריקס, ולמרות משחק מאוד בינוני, הם ניצחו את המשחק.
את בוסטון הובילו קיירי (משחק אדיר של 47 נק', 6 אסיסטים, 16 מ-22 מהשדה), והילדים (טייטום עם 15 נק', 9 רב', 6 מ-11 מהשדה. ובראון עם 22 נק', 9 רב', 8 מ-13 מהשדה).
הבעיה של בוסטון הלילה?
כל השאר.
שאר שחקני הסלטיקס סיימו את המשחק עם 8 מ-38 מהשדה.
והאמת?
מול כל קבוצה שהיא לא המבריקס, הם היו מפסידים הלילה.
את המבריקס הוביל בארנס עם 31 נק', ו-6 ריבאונדים.

 

 

סן אנטוניו ספרס (11 – 6) 96 – אטלנטה הוקס (3 – 14) 85
כצפוי, לא ניתן היה לעצור את טנק הבודנהולצר בדרכו ללוטרי.
כצפוי, בודנהולצר ושחקניו לא ירדו מנוצחים ללא לחימה.
נקודה בלבד, היה ההפרש, 2 דקות לתוך הרבע האחרון, כאשר דדמון, בביקור ראשון אצל קבוצתו לשעבר (סיים את המשחק עם 11 נק', 9 רב', 2 חסימות, וחטיפה. וגם הרבה הגנה נהדרת), וקולינס, הרוקי המצטיין (21 נק', 9 רב', 10 מ-12 מהשדה), הם אלו שמשאירים את ההוקס בתמונת המשחק.
מה שניצח עבור הספרס את המשחק?
העומק והניסיון. אלדרידג' אולי הוביל את קלעי הקבוצה (22 נק', 11 מ-24 מהשדה),
אבל אלו היו ג'ינובילי (16 נק', 7 מ-11 מהשדה) ושחקני הספסל (33 נק' לספסל הספרס הלילה) שהביאו את הניצחון.

 

 

סקרמנטו קינגס (4 – 13) 98 – דנבר נאגטס (10 – 7) 114
סקרמנטו היא אחת מהקבוצות הכי צעירות בליגה. והלילה זה הורגש.
הם (כרגיל לאחרונה) דווקא שיחקו לא רע בכלל למשך חלקים נרחבים של המשחק, כאשר הם נשארים צמודים, צמודים, לדנבר במהלך כל המחצית הראשונה (גם הרבע הראשון, וגם הרבע השני, הסתיימו בשוויון).
5 דקות של ירידה בריכוז בדקות של שחקני הספסל, הספיקו בשביל הנאגטס לפתוח הפרש דו ספרתי, הפרש אות לא אבדו עד לסיום המשחק.
בארטון (25 נק') והאריס (20 נק') היו המצטיינים בשורות הנאגטס.
ג'ורג' היל וקופוס (16 נק' כל אחד)היו הקלע המוביל של הקינגס.

לפוסט הזה יש 132 תגובות

    1. כתבתי את הסיקור כאשר ברקע המשחק של סיאטל ואטלנטה,
      אז הקאובויז קפצו לי מהתת מודע, ישירות לסיקור…

      תודה, תיקנתי.

    2. נצחון הניקס על הקליפרס הפך את השתוות המזרח (אם לא עליונות!) על המערב לעובדה קיימת ומחלטת. טוב שיש לאתר אחד בשם מנחם הרואה דברים ברגע שהם קורים (ואפילו לפני זה)

  1. סיקור מהיר ומצוין.

    בוסטון מדהימה, קליבלנד מתחברת, אוקלהומה מעצבנת, ומה יהיה עם הקליפרס? דוק ריברס הביתה?

    חוץ מזה, מה היה בדיוק בשארלוט מינסוטה? דווייט הווארד היה כזה טוב, או שההגנה של מיני פשוט כזו גרועה?

    1. גם וגם
      היה גם את פרמק קמינסקי שבא מהספסל שלהם ותרם תרומה נהדרת עם 20 ומשהו נקודות מתוכם 4 שלשות מתוך 5 זריקות.

  2. תודה גיא
    לקישון יש סיפור בו אדם מסויים רוצה לדווח על שולטהייס שמבצע מעילות קבועות מהכסף הציבורי. הוא פונה לממונים עליו והם מפנים אותו למפקח על המעילות הלוא שולטהייס. שולטהייס מפציר באדם שידווח על האדם אשר מצבע את המעילות
    ריברס ותיבודו הם שולטהייס בריבוע רק שהם לא מועלים בלירות אלא בדולרים.

  3. תודה גיא סיקור נהדר.
    ראיתי את המשחק של הפליקנס הערב וחייבים לציין לטובה את רונדו שנראה שהכניס קצת אש בתחת של דייויס שנראה נחוש מתמיד.
    השלב הבא לכבות קצת את הלהבות בתחת של קאזינס והשקנאים יתחילו לעוף.

  4. וואו גיא, סיקןר מהיר אך גם מפורט ומעניין.
    תענוג לקרוא את דעתך.

    לגביי המשחק בפאלאס – הקאבס מראים שהם עדיין יכולים ללחוץ על הסוויץ' ולפעול טוב. השאלה היא עד כמה זה באמת יעבוד והאם לא ישחקו בסוף את הכפתור?
    אני עדיין מחכה לראות איך הקאבס יראו כשהאקס פקטור הברור לעונה זו של הקאבס יחזור – IT.

    לגביי דטרויט, המשחק הזה רק מחדד את דעתי לגביהם שלמרות מאזנם, הם קהוצה סבירה ויש עדיין קבוצות במזרח שטובות מהן ואני מאמין שאפשר לספור לפחות 3 כאלו. חסר שם עדיין שחקן התקפי מלוטש יותר מהאריס ושדראמונד יהפוך לנוכחות הגנתית דומיננטית. בלי זה, לפיסטונס אין באמת פסגות גבוהןץות לשאוף אליהן.

    ניו אורלינס מול OKC.
    בקצב הזה אנו כבר לא נחשיב נצחונות מול אוקלהומה כנצחונות גדולים. אני כמו גיא בעניין הזה – לא מבין מה כבר צריך לבקש. הפחיקנס גם ככה תלויים בצמד גבוהים שלהם בצורה כמעט בלעדית. אחד הושעה ומלא שחקנים בקבוצה משחקים טוב הלילה. איך עדיין המשחק לא בידיהם? והם הפסידו אותו בהגנה, שהיא הנקודה הטובה שלהם עד כה העונה. משהו שם לא מתפקד ואני תוהה אם זה המאמן או הניסיון לרתך יחדיו מספר גורמים שלא טבעי עבורם להשתלב עדיין.
    אגב, בקצב הנוכחי, הפליקנס והתאנדר מתחרים על אותם מקומות בפלייאוף המערבי כרגע ולכן הנצחון הזה עשוי להיות קריטי בסוף העונה.
    הפליקנס מצידם הראו המון אופי וכן שווה לציין את AD שהוטל לגביו ספק על מנהיגותו בקבוצה. הלילה הוא הוביל אותם ליעד הנכסף ללא קאזינס והוא הזכיר לרבים שהוא עדיין מהטופ 10 בליגה.

    סלטיקס מול המאבס.
    בוסטון מפסידה הלילה אם הקבוצה מולם הייתה אפילו אטלנטה. לבוסטון יש כרגע בעייה קשה מבחינת הספסל שלה. הוא ביובש התקפי ואם הבעייה לא תפתר, היא תכשיל אותם בסוף וגם רבות העונה. למזלם הערב, היריבה הייתה מהחלשות בליגה ואירווינג נתן את הצגת העונה שלו עד כה ואחת מהתצוגות הטובות בקריירהנשלו בכלל. וכלציגו בערב כזה גם בראון ממשיך להיות מצויין וטייטום ממשיך להיות יציב כל כך, הם מסצדרים גם עם ערב בינוני של הורפורד ושאר הסגל.

  5. וכמובן הסיפור העצוב זה ההפסד ה-9 ברציפות לקליפרס.
    כאן אני מודה שטעיתי בענק. טענתי בתוקף בתחילת העונה שגריפין הוא פרנצ'ייס פלייר ואפילו חזיתי לו התמודדות על הmvp.
    אחד הסממנים של פרנצ'ייס פלייר הוא היכולת לסחוב קבוצה על הגב, גם כשיש פציעות והתקלות. גריפין לא מראה את היכולות האלו. אפילו לא קרוב.
    לגבי דוק ריברס איך אומרים? עבר זמנו בטל קורבנו (גיא!!!)

    1. אני כבר אומר את זה המון זמן….
      ריברס הוא סתם אוברייטד. קיבל אליפות אחת במתנה ולכן מעמדו נסק. מאמן טוב היה מוציא מהביג טרי עוד 2 אליפויות לפחות. קיבל קבוצת יהלומים בקליפרס והפך אותה לפח זבל. אני מודה שקצת נפלתי כשלקח את האליפות ב 2007 וחשבתי שאולי בכל זאת יש בו משהו. בתכלס העונה שלפני כן היתה העונה שהראתה מה הוא באמת שווה כמאמן, כלומר כלום מלבד מוטיבטור. מוטיבציה זה טוב אבל לא מספיק!!!

    2. רובנו טעינו לגבי יוסטון 2 סליחה התבלבלתי קליפרס,
      חשבתי שהם מתרסקים לפני העונה, אחכ אכלתי את הכובע
      וחוזר חלילה, איננו חוזי עתידות ומעלי אוב 🙁
      1+ לאפלטון ודקסטר

  6. המעבר של KI יותר טוב לג"ס מהמעבר של KD
    חחח
    קובי גאון, ניטרל את הסיכון שלברון יקח עוד טבעות ויעבור אותו

  7. יש הרבה יותר (למה לאף אחד לא איכפת מוושינגטון בבלוג הזה? 🙂 ) מה לומר על המשחק וושינגטון – מילוואקי. בתור מי שראה את המשחק אנסה להוסיף:

    Kelly Oubre, Jr עלה מהספסל וקלע 18 נק' ב-23 דקות. מדהים. הוא ושאר הספסל של המכשפים היו ההבדל האמיתי.

    בלדסאו ויאניס לא דרכו אחד על השני בכלל. וושינגטון פשוט שיחקו הגנה מצויינת. אף קבוצה לא קולעת מעל 100 נגד וושינגטון כבר 7 משחקים. כלומר, וושינגטון סופגת 94 למשחק בממוצע שזה מספר 1 בליגה בסטרץ הזה (בוסטון 95.5 באותה תקופה).

    חוץ מזה, Otto Porter, Jr עם הגנה נפלאה על יאניס ובכלל, ו +22 ב-39 דקות שלו!

  8. 1. לאוק סיטי יש הכל – וביד אין לה כלום. דונובן לא מצליח להשתלט על הכוכבים שם והקבוצה נראית כבויה וחסרת אמונה בעצמה. ניצחון על הלוחמים עשוי להוציא לדרך חדשה, אך עלול גם לתת מצג שווא. מרוב מחשבות על הפלייאוף, שוכחים את ההווה. עם כלים כאלה אוק הייתה צריכה לנצח גם בלי ״חיבור״ (למי ששכח : ראסל, ג׳ורג׳, כרמלו, אדאמס, פלטון, פטרסון, אברינס, גראנט, רוברסון).
    2. ההצגה/ות של קיירי הערב ובכלל מדגישה נקודה כאובה שמשום מה אנחנו מקבלים בסלחנות : הסופרטימס הרגו את הכוכבים ואת המשחק. לברון חיסל את ווייד (בתור מגה סופרסטאר), אחר כך את קיירי, דוראנט חיסל את סטף (היה אמור להיכנס לפנתיאון לצד מייקל, לארי, מג׳יק ולברון). תחשבו איזה תענוג היה לו השחקנים הללו היו מפוזרים על פני צפון היבשת ומתחרים זה בזה – כשהם בשיאם.
    3. אולי מיהרנו להספיד את הפרשים… יש להם משהו שאין לאחרים וזה ספסל. מסכים עם האמירה האניגמטית : IT הוא האקס פקטור של העונה הזאת, לפחות במזרח.

    1. שחקן העבר שלומות
      לדעתי לא כדאי לסכם את הפרוייקט אחרי 20 אחוז מהעונה , כשיתפזר העשן ובהנחה שעוד אהיה בסביבה אחווה את דעתי .
      הסיבה שאני מגיב היא שנראה שקפצת על עגלת "להחליף את בילי הנער" כמרפא לבעיות שהפרויקט חווה .
      אני אבקש את דעתך ודעת גיא הצדיק על 2 שאלות :
      1. לדעתך איזו מ2 החמישיות שאני אפרט לוקחת סדרה של הטוב מ-7
      גיא , האם החמישיה האלטרנטיבית ריאלית כספית בהנתן החריגה התקציבית של הקבוצה ?
      החמישיות הן :
      ראסל. רגי
      רובס הארדן
      גורג גף גרין
      מלו דוראנט
      אדמס. איבקה

      למי שתוהה החמישיה משמאל כוללת שחקנים שהקבוצה בחרה בדראפט ושיחקו לפחות 3 עונות בקבוצה .
      למעט דוראנט כל האחרים הוחלפו . בלי להכנס לכל הדקויות של העסקאות , השורה התחתונה של החילופים :
      רגי. קאנטר
      הארדן. אדמס
      גרין. פרקינס
      סרג. אולדיפו וסבוניס

      2.אחרי שעניתם ביושר על שאלה 1 , אולי יש סיכוי שלא בילי אשם אלא מי שמינה אותו ?

      גילוי נאות :
      אין לי גרם של אהדה לבילי .
      יש לי קג של אהדה לברוקס , שביקרתי אותו שנים בדיעבד ללא הצדקה .

      1. היפותטית, קבוצה יכולה לשלם לכל השחקנים שהיא בחרה בדראפט, או שהיא השיגה את זכויות הבירד שלהם בטרייד, חוזי מקסימום.
        ל-NBA תקרת שכר גמישה, אז בגדול, לא היה שום דבר (חוץ מהרצון להימנע מתשלום של מס מותרות) שמנע מהת'אנדר לשמור בקבוצה הארדן, ג'קסון, ואיבאקה, ולשלם לכל אחד מהם מקסימום + חוזי המקסימום (או כמעט המקסימום) של דוראנט, ווסטברוק, ואדאמס.

        אני כבר הרבה זמן טוען, שהטרייד על הארדן, שנבע רק ממקום של רצון להימנע מתשלום מס, הרס סיכוי לצמיחתה של שושלת מהגדולות שה-NBA ראה.

      2. יש דבר אחד שחייבים לציין לחובתו של ברוקס –
        הקיבעון המחשבתי שבשימוש בפרקינס.
        יש מצב שההחלטה הנ"ל, מחירה היה אליפות.

        1. גיא ידידי
          בזמנו כתבתי לך שיש לי תובנות מסוימות לגבי הקבוצה ולא פירטתי .
          אחת התובנות היא שדברים מסוימים מוכתבים למאמנים בלי קשר לזהות המאמן . הסיבה העיקרית שדעתי על ברוקס השתנתה , היא שבדיעבד הבנתי עד כמה הוא הצליח והגיע להישגים למרות השלשלאות שקשרו אותו .

      3. שלום ידידי – טענת יפה. לצערי אין לי זמן להרחיב בעניין (רבוטה). בגדול – הבעתי כבר את עמדתי בעבר בקשר לעזיבת הארדן – זה לא היה בגלל כסף. מבטיח להרחיב בהמשך.

        1. גיא ידידי
          אנא כתוב פוסט בנושא , שחקן העבר ואנכי נשמח לשתף בתובנותינו
          שחקן העבר
          שנינו יודעים היטב מדוע הארדן ורגי לא בקבוצה , מדוע בעמדה 2 תמיד פותח שחקן חסר כל יכולת התקפית ( בלי תלות בזהות המאמן ובזהות השחקן ) ובסופו של יום מדוע דוראנט לא בקבוצה
          מן הראוי ששאר קוראי האתר שאינם מעורים בנבכי הקבוצה הזו יתוודעו למידע הזה

    2. מצא את ההבדלים:
      אחרי שהורדתי מהממוצעים הרשמיים את המשחק בו קיירי עזב אחרי 2 דקות בלבד בגלל הפציעה בראש,
      אז ממוצעיו לעונה:
      23.9 נק', 5.6 אס', 3.4 רב', 1.7 חט', 33.4 דקות, 53.4% אפקטיבי, 29.5 USG%.

      בעונה שעברה, לצד לברון, ממוצעיו היו:
      25.2 נק', 5.8 אס', 3.2 רב', 1.2 חט', 35.1 דקות, 53.5% אפקטיבי, 32.2 USG%.

      מי שמסוגל באמת למצוא הבדל כלשהו בין מה שהוא נתן העונה שעברה, לבין מה שהוא נותן העונה,
      מי שמסוגל להראות לי היכן אותו "צל" מאיים, שהשתחררות ממנו הקפיצה את יכולתו של קיירי, צריך בבקשה להדגים את ההבדלים.
      בגלל שהסלטקיס, והקאבס, הן 2 מהקבוצות שאני צופה בלא מעט ממשחקיהם,
      העונה, ובעונה שעברה.
      והאמת, אני רואה 0 הבדלים בין השנה, לבין השנה שעברה.
      קיירי היה, ונשאר, אחד משחקני האחד על אחד הטובים בליגה. היכולת שלו להיכנס לסל, ולמצוא את הטבעת, הייתה, ונשארה, פנומנלית.
      כמות האסיסטים, אחוז האסיסטים, ה-USG%, הכל נשאר כמעט אותו הדבר.
      הנתון היחיד שהוא שונה, זה נתון החטיפות.
      לא פלא –
      בוסטון קבוצת הגנה טובה בהרבה מהקאבס של השנה שעברה, ויש להם את השחקנים שמסוגלים לכסות את החורים שקיירי משאיר כאשר הוא מהמר על חטיפה.

      מעבר לכך –
      אותו הדבר. אבל בדיוק אותו הדבר.
      קיירי היה, ונשאר, אחד מהשחקנים הטובים בליגה.
      קיירי היה, ונשאר, אולי שחקן ה-ISO מס' 1 בליגה.

      1. לדעתי אתה מסתכל על זה לא נכון.קיירי רצה לעזוב את לברון בכדי להשתחרר מהצל שלו,זה שהממוצעים שלו אותו דבר לא אומר שהוא לא משתחרר מהצל(מה עוד שהוא בקבוצה חדשה ופצועה ואנחנו רק בשליש הראשון של העונה).לדעתי הצנועה ההבדל בעיקר מתרכז בכך שאם בוסטון זוכים באליפות אז קייר הוא המועמד המוביל לFMVP בעוד בקליבלנד לעולם לא היה לו סיכוי להתקרב לתואר הזה

        1. נכון אבל זו חצי התמונה.הענין הוא לא רק לתת לקיירי לקחת אליפות בעצמו כמנהיג בהמשך הדרך (זה לא יקרה עכשו),אלא להרחיק את לברון מעוד זכיה באליפות וזה מהלך מבריק של קובי בראינט LOL

        2. יניב, יש בכלל ספק שככוכב הראשי של בוסטון, קיירי נהנה יותר מאור הזרקורים?

          אבל בין זה, לבין לטעון שלברון חיסל את קיירי, יש פער עצום.
          בעונה שעברה, קיירי זרק לסל יותר מלברון. לקיירי היה USG גבוה משל לברון.
          אז השורה התחתונה –
          קיירי, הוא נשאר בדיוק אותו קיירי.
          ובוסטון, היא מעניקה לו מקום לפרוח בדיוק כמו שהיה לו בקליבלנד.

        3. יניב, גיא ואתה מדברים על דברים שונים.
          אתה מתכוון באופן עקרוני למי הפנים של הפרנצ'ייז. גיא מדבר מבחינת כדורסל נטו שלברון לא מנע מקיירי להציג את הכדורסל שלו ואף להשתפר מאד לאורך התקופה שלהם ביחד בקאבס. שתי נקודות שונות ששתיהן נכונות מאד לטעמי.

          1. אני מסכים שלברון לא חיסל את קיירי ולא פגע בהתקדמות שלו(אם כבר המשחק יחד עם לברון ובזכות זה הגעה לשלבים הגבוהים ביותר רק תרמו לו) אני חושב גם שזה היה קצת יותר מורכב מלהיות הפרנצ'ייז פליר.קליבלנד בנויה בצורה אופטימלית ללברון ובאותה צורת משחק אז קיירי היה הסייד קיק המושלם לצד לברון,העניין שזה גם ראינו במשחקים שלברון לא שיחק.קיירי עם השחקנים שהיו בקליבלנד לא יכל להוביל אותם בעצמו ובתור הכוכב הראשי,אלא אך ורק ככוכב המשני של לברון.בבוסטון אני מניח שבסופו של דבר ההתקפה תתבסס קודם כל על הכישורים של קיירי ואיך לנצל אותם בצורה יותר טובה

          2. לדעתי (מההתחלה, אגב) זה לא שקיירי רצה לברוח מהצל של שחקן גדול, אלא מכל הציוצים, רכילויות חדר הלבשה, מו"מ על חוזים של שחקנים אחרים, חילופי מאמנים והצעת טריידים אפשריים (לפי השמועות גם על קיירי עצמו) שהצל של לברון מביא איתו. ברור שיש גם ענייני אגו בלה בלה בלה רגילים…

      2. גיא – אני אוהב את נקודת המבט הסטטיסטית והמנומקת שלך, תמיד. עם זאת, לא הכל במיספרים. קיירי השנה לא יכול להרפות וזה ההבדל בין כוכב על לטרמפיסט מוכשר. ווייד ולברון היו יכולים להרפות זה לצד זה (נשמע רע 😃); כך גם דוראנט וקרי. מייקל וקובי מעולם לא ויתרו על משחק, גם לא על 100% אינטנסיביות בדקה מסויימת. ג״ס בלי דוראנט עם מאזן פסיכי (17:3 או משהו כזה). זה כוכב על ?! גם בלי סטף הם מנצחים. כך היו גם קליבלנד בלי קיירי ולאב (כמעט לקחו אליפות בלי ביתיות). הסופרטימס הרגו את הכוכבים (כולל דוראנט ולברון עצמם).

        1. ידידי שחקן העבר
          לדעתך טימי דאנקן היה כוכב על ?
          היפוטתית , אם היית צריך לבחור סביב מי לבנות קבוצה בינו לבין ראס
          את מי היית בוחר ?

      3. לא רק לאחרונה הסכמת שאפשר לנהל משחק גם אוף דה בול ושקיירי מראה שיפור בנושא?
        ננסה להסביר את הנקודה המקורית. מכיר את השבטים עם הנשים ארוכות הצוואר? אלו שמגיל צעיר שמים להן טבעות זהב על הצוואר כדי לגרום לו לגדול בצורה מסויימת? אז זה לברון. הוא צריך שחקנים בתבנית מסויימת כדי לגרום לשיטה שלו לעבוד. כשמרשים לך לגדול רק לכיוון אחד, זה מה שתעשה (ולזכותו של קיירי ולברון, קיירי לחלוטין גדל לתוך התפקיד).
        עכשיו, כשהורידו את הטבעות, המבנה התומך של בוסטון אמור לעזור לו לאט להשתקם ולפתח את המשחק. לא משהו שקורה בין לילה. זה לא שתמיד היו לקיירי את היכולות להיות פליימייקר על, ורק צריך לתת לו את ההזדמנות. אלא שלא הייתה לו האפשרות להתפתח ככזה, ורק עכשיו הוא מתחיל.
        אז עדיין מוקדם לשפוט אותו. וגם במוקדם מאוד הזה הוא מראה שיפור.

        1. אני רוצה להזכיר לך שקיירי גדלה חופשייה בחצי הראשון של חייה ורק אז שמו לה טבעת זהב על הצוואר.
          כלומר יש לא מעט במה שאתה אומר אבל לא נראה היה שהוא הולך בכיוונים עליהם אתה מדבר לפני שלברון הגיע. צריך לזכור שבאותה מידה קיירי גם למד והרוויח המון מהמשחק ליד לברון.
          בכל מקרה כבר העונה רואים שאירווינג יכול להיות אפקטיבי באותה מידה בסגנון משחק שונה לחלוטין (שגם בו יש מקום ליכולות האישיות הגבוהות שלו).

          1. אין ספק שאתה צודק.
            קליבלנד הייתה בלאגן ג'ונגלי לפני שלברון הגיע, וקיירי נאלץ לגדול שם, בערבות אוהיו. לברון לא אשם בלעדית, אבל הוא תרם את חלקו. כנראה שאם היה מגיע להרבה קבוצות אחרות, הוא היה ממשיך באותה דרך.
            למזלו הוא הגיע לאחד המקומות הבודדים בליגה בו הוא יכול לפתח את המשחק שלו.

        2. Ljos,
          גם ליד אחד מהשחקנים הכי קבוצתיים שיצא לי לראות,
          שחקנים התאימו את משחקם.
          ISO ג'ו
          כאשר שיחק בסאנס, היה ספוט אפ שוטר.
          רק כאשר עזב את הסאנס (לצערי…) ועבר לאטלנטה, הוא התפתח לשחקן התקפי שלם יותר.
          אז נאש "מתח את צווארו" של ג'ונסון?

          או שאולי, בקבוצה בה שיחקו נאש וסטודומייר, הדרך של ג'ו ג'ונסון לתרום בצורה המקסימלית הייתה כספוט אפ שוטר.

          לגבי קיירי,
          מכל השחקנים ששיחקו לצד לברון, הוא אולי השחקן ששינה הכי קצת את משחקו.
          היית מביא לדוגמה את לאב, או את בוש,
          אבל קיירי?
          תתבונן על משחקו –
          לפני לברון, יחד עם לברון, אחרי לברון.
          הסגנון, אותו סגנון.

          1. נאש, אני אוהב אותו, הוא היה אחד הקבוצתיים ומשפר השחקנים מהגדולים בהיסטוריה. היום אני חושש שהוא היה נחשב פחות קבוצתי.

            הם שינו את משחקם. קיירי לא פיתח את שלו. מאותה סיבה.

          2. את זה אפשר לומר על לא מעט שחקנים גדולים ששיחקו לצד ענקים.

            קווין מקהייל, לדוגמה. אם לא היה בבוסטון, יש בכלל ספק שהוא היה גבוה יותר ברשימת ה-PF הטובים בתולדות הליגה?
            זה שחקן שב-5 העונות הראשונות שלו בליגה עלה מהספסל, בגלל שה-PF הפותח של הקבוצה באותו הזמן היה אחד לארי בירד.
            אותו מקהייל נתן ב-87' עונה של 26 נק', 10 רב', 60% מהשדה.
            הוא היחיד עם עונה של 25+ נק', 60%+ מהשדה.
            אם הוא היה משחק בקבוצה נטולת בירד, כשחקן המוביל של הקבוצה,
            הוא לא היה מתפתח אחרת?
            או ניקח דוגמה קרובה יותר, ממשית יותר –
            קליי תומפסון. אם הוא היה מקבל את כמות הזריקות שהארדן לוקח,
            אז אולי הוא היה בכל שנה ברשימה הקצרה למעומדים ל-MVP?

            הפואנטה שלי –
            לא בירד, ולא קרי, שמו טבעות מתכת על צווארם של מקהייל וקליי.
            ככה זה בקבוצות עשירות בכישרון. יש רק כדור אחד, וצריך למקסם את התפוקה עם השחקנים שיש.
            בגולדן סטייט זה אומר שהמשחק סובב את קרי,
            בקליבלנד המשחק סובב את לברון.
            אם הקבוצות היו מתנהלות אחרת, יש לי תחושה שהן לא היו מחזיקות בבלעדיות במקום בפיינלס, כמו שהן עשו ב-3 השנים האחרונות…

            (דרך אגב – לפחות בעונה שעברה, לברון הרבה פחות "הפריע" לקיירי מאשר קרי לקליי)

          3. את מקהייל לא ראיתי, לא יכול להגיב. יש רק שאלה אחת מבחינתי – מקהייל הרגיש שווה לבירד מבחינת המעמד והחופש לעשות דברים?
            אתה משווה בין דברים שלא קשורים למה שאני אומר גולדן סטייט בנויה להוציא כמה שיותר מכולם. אין קשר למספר הזריקות. קליי היה יכול להתקע כספוט-אפ שוטר בלבד, אבל יש לו את המקום לקחת כדור ולנוע. גם דריימונד. וגם שון ליבינגסטון, כספי וניק יאנג.
            אם קליבלנד הייתה מתנהלת כמו גולדן, הגמר האחרון היה הרבה יותר צמוד. אם קווין לאב היה יכול להציג את כל המגוון שלו וקיירי היה מקבל שלוש שנים להשתפר בתחומים אחרים – קבוצה הרבה יותר טובה. גם אם לברון לא היה משיג טריפל דאבל בגמר.

          4. אני ממש לא מסכים עם מה שאתה כותב –
            לקיירי היה חופש מוחלט כאשר הכדור היה אצלו ביד.
            לדעתי, לקליי יש הרבה פחות מרחב פעולה.

            אין לי מושג איך מקהייל הרגיש,
            אבל בוסטון הייתה הקבוצה "של" בירד, בדיוק כמו שהקאבס היא הקבוצה "של" לברון.

          5. לאף אחד אין חופש מוחלט בליגה הזו. יש שיטות משחק, יש שחקנים אחרים. לקיירי היה חופש מוחלט לשחק לבד.
            אני רואה את קליי כשחקן הרבה יותר שיוויוני בשיטה של גולדן.

      4. ייתכן שהטעיתי בדברי על קיירי – לברון לא חיסל אותו, קיירי נתן כדורסל מצויין לצידו. עם זאת, הנוכחות של לברון אפשרה לקיירי להישאר "ילד", אחד שבא מתי שמתאים לו, האחריות הכוללת אף פעם לא הייתה עליו. הוא עבר לבוסטון כדי להפוך ל-"מבוגר" וזה בדיוק מה שהוא מראה עד כה. העובדה שהוא מצליח לשמור על אותם המספרים שהיו לו לצד "הגדול בדורו" (כל אחד יחליט אם בציניות או לא) יכולה להתפרש בכל מיני דרכים. אפשר לומר (גיא) שיש אפס שינוי; ואפשר לומר שיש כאן קפיצת מדרגה משמעותית.
        אני בטוח שאתה מכיר את המשפט של ב'נג'מין ד'יזרעאלי לגבי חמקמקותה של הסטטיסטיקה – היא מראה הכל או מסתירה הכל. לפני שאתה ממהר לנפנף בסטטיסטיקה של ראסל אשתקד הריני להזכירך שקיירי שונה ממנו והגיע לסיטואציה שונה לחלוטין מזו של אוק' סיטי פוסט דוראנט.
        טענתי נגד הסופרטימס הייתה גם מעמדת הצופה – שאיחוד הכוכבים מונע ממנו קבוצות מהנות כמו בוסטון של השנה – ובעיקר מעמדת הכוכבים עצמם. לברון לא חיסל את קיירי אבל כן את ווייד ואת עצמו. כולם זוכרים לו את האליפות ההירואית בקליבלנד ושכחו לו שתי אליפויות במיאמי, שבאחת מהן יצא מהקבר במשחק 6 כדי לעבור קבוצה היסטורית לא פחות מזו של ג"ס (בינתיים). ומדוע שכחו לו את מיאמי ? כי היה לו את ווייד וזה לא היה "פייר".
        16:1 בפלייאוף לא יביאו את סטף לאן שיכול היה להגיע בדפי ההיסטוריה לו לא חבר לדוראנט (שבכלל חבר אליו) לסופרטים שלא נלחמת בשום דבר (אלא אם כן יקרה נס פח כד השמן ומישהו או משהו יחבר את הברגים בראש לש ראסל ווסטברוק). זה אולי יביא את סטיב קר לדפי ההיסטוריה, לא רחוק מהדף של הזן מאסטר.

        1. קודם כל, הערה קטנה שה-OCD שלי דורש ממני לציין:
          אני לא "מנפנף" בסטטיסטיקות. אני מאמין שלגבות טיעון עם נתונים, נותן לטיעון תוקף.
          אני מאוד משתדל שהטענות שלי יהיו על שחקנים, קבוצות, ומשחקים, בהם צפיתי.
          אני מאוד משתדל לא לתת להנחות היסוד שלי להכתיב עבורי את הנתונים
          (ע"ע סטטיסטיקה ושקרים…)

          having said that

          עם מה שאתה כותב על קיירי, ועל אחריות –
          אני מסכים.

          עם מה שאתה כותב על ווייד –
          ממש לא.
          השינוי במשחקו של ווייד נמצא בקורלציה מלאה להתדרדרות מצב ברכיו.
          ווייד, בהיותו אחד מהנבונים שבשחקני ה-NBA, הבין את זה לפני כולם, והוא זה ששחרר את המושכות, והעביר את "הפיקוד" ללברון.
          ניתן לראות זאת היטב בהבדלים בין הכדורסל של מיאמי ב-2011 (רוטציה בין לברון לווייד),
          לבין מיאמי של 2012.

          דרך אגב,
          בדקתי. בכל מקום מצוין שיש ללברון 3 אליפויות, 3 פיינלס MVP. מסתבר שלא שכחו…

  9. ווסטברוק סמרטוט.
    לא מבין איך לא יוצאים לתקשורת סיפורים על זובור שחברי הקבוצה מבצעים בו במלתחה.

  10. אחלה סיקור תודה רבה גיא.
    ריברס צריך ללכת.
    דונובן כנראה גם, אבל אם גם מאמן אחר לא יצליח עם הרעמים, אני חושב שהם צריכים לשקול להטריד את ראסל עבור בחירות וצעירים (ל.א?, ברוקלין?) או כוכב אחר. אם תחת שלושה מאמנים (ברוקס, דונובן והמחליף שלו), ראסל לא יצליח לתפקד בקבוצה, צריך להרים ידיים בנוגע אליו. זה כנראה לא יקרה, אבל זה מה שההגיון אומר.

  11. 58 – 49 למזרח על המערב אחרי 23.8% ממפגשי מזרח/מערב.
    בעונה שעברה, אחרי 24.6% מהמפגשים, התוצאה הייתה
    59 – 52 לטובת המערב.

    1. מעקב מעניין, תודה. אפשר לומר שיש לנו כאן התקוממות של המזרח. השאלה היא האם זה יהפוך למרד גלוי ואם כן – האם המערב יצליח לדכא אותו.

  12. הנצחון של הניקס על הקליפרס הפך לעובדה את השתוות המזרח למערב, אם לא עליונות, עם סימן קריאה.
    אגב, להתעורר בקרית טבעון היום ב-5 בבוקר (משהו גדול נפל עם רעש רציני ושעורר אותי ויצאתי החוצה לקרות מה קרה בגשם השוטף) זה כמו להתעורר בסיביר. קרית טבעון היא שוויצריה בישראלף, ומסעדת "שלו ביער" ליד 'יער השומרים' יכולה להתחרות עם כל מסעדה בת"א

  13. סיקור נהדר.
    לעניין הסלטיקס: שיין לארקין הוא נקודת חושך בקבוצה.
    לא יודע לשמור (ב-3 דקות מול המאבריקס יוגי ובריאה חגגו עליו), לא קולע (25% העונה וללא המשחק מול הלייקרס מגיע לאחוזים של גבינה רזה) ופשוט הורס. לא מבין מדוע סטיבנס משתמש בו.

  14. שוב קוין לאב מוכיח שהוא אבן ספיר בוהקת ביופיה וקולע 19 אפרשזיפים, קוטף 11 אבוקדואים ומחלק 4 בקבוקי משקה קל קריסטל-מנטה ירוק.

    1. 🙂 יפה, אבוקדו זה חדש,
      הקריסטל מנטה משקה פופולרי בבתי כנסת או אצל הדתיים.
      אם איני טועה
      בהצלחה לך ולקווין לאב הנהדר.

      1. קריסטל (מנטה) פופולארי אצל גבאים שרוצים לחסוך בהוצאות, בעיקר. מצד עצמו הוא אסור מצד "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

  15. טוב אחרי רבע עונה..
    כמה היו לוקחים את יאניס לפני סימונס לקבוצה?

    אני חושד שיאניס הוא שחקן טוב עם סטטיסטיקה גדולה בעוד שסימונס וגם קיירי הם שחקנים גדולים עם סטטיסטיקה טובה

  16. מה קרה לאסיסטים של בן סימונס,
    נעלמו מהמשחק?! זה נתון חשוב מאוד של מי שמשחק כרכז ואין להשמיטו, יהיה מה שיהיה!!!

    וכן אין להשמיט את נתוניו של קאזינס, יהיה מה שיהיה, גם אם דייוויס היה המצטיין, וכן במצב הפוך.

    לגבי הסלטיקס: צריך לדעת נגד מי לשחק גרוע כך. שיהיו להם כמה דפחות משחקים כאלו ואלו שיהיו שיהיו נגד הגרועות בליגה, ושיהיו בריאים ושהייוורד יחלים באופן מלא כמה שיותר מהר.

    1. תודה, קרמר.

      סימונס סיים רק עם 2 אסיסטים, כך שלא חשתי צורך להכניסם לפוסט.
      בלילה עם 11 משחקים, צריך לבחור מה לרשום, ומה לא לרשום.
      גם ככה פוסט של 1,600 מילים זה פוסט ארוך מדי.

      לטעמי, הסיקור צריך להיות הבסיס להמשך דיון באזור התגובות.

  17. פריוויו וסיקור מצוינים כהרגלך גיא!

    לי זה היה די ברור שהקאבס לא הולכים לשום מקום.
    נגמרו המילים על קיירי

  18. סיקור משבוח, לערב משחקים משובח! תודה גיא!

    הניצחונות של הסלטיקס לאחרונה מזכירים לי קצת את הניצחונות של הווריורס בריצת 24-0 בתחילת עונת 2016.
    מתישהו ברצף, גם הווריורס התקשו לעתים לנצח כל מיני נמושות, ובסוף נאחזו איכשהו בניצחון בלתי-אפשרי, שהמשיך את הרצף המדהים.
    הלילה זה קרה גם לבוסטון, ומעניין עד מתי הם ימשיכו.
    זה כאילו יש איזה כוח קוסמי עליוו שדורש את המשך הרצף, גם במשחקים שכלום לא הולך. כך היה בכמה משחקים של הווריורס לפני שנתיים, וכך היה הלילה עם בוסטון.

  19. בראיון עם דריימונד גרין בסוף המשחק בין ג"ס לפילי אמר דריימונד גרין שהוא מאוד מסמפט את אמביד בגלל הראש טוק כל המשחק לא משנה אם מנצחים או מפסידים ( ככל הנראה גם הוא כזה).

    ברבע הרביעי אמביד נותן גג אדיר למיצ'ל הרוקי וזורק לו כמה מילים . מיצ'ל קם מהרצפה ומפיל את אמביד בדחיפה שכמובן מדליק את הקהל ופותח את הריצה האחרונה של הסיקסרס שנעצרת על 21 הפרש.

    המחצית הראשונה היתה איומה מבחינת הקלעים של פילי והם לא פגעו בכלום . סימונס תפס פיקוד ברבע השלישי והחל להכנס לסל בכל הזדמנות – 16 נקודות ברבע.

    בפעם האחרונה שפילי עשו סוויפ לסדרה העונתית מול הג'אז לראש ממשלת ישראל קראו יצחק שמיר.

  20. אחלה סיקור.

    נראה שבסופו של דבר מפיסטונס-מינסוטה יצאו שתי קבוצות מפסידות ומותשות. back to back זה דבר אכזרי לא רק במיטה…

    ולא קשור לכלום,
    אם אשך קורא את זה, שווה לקחת את תמונת הסרטון של פילדלפיה-יוטה שמופיעה למעלה. כמה אשליות אופטיות ומבטים כלליים של אמביד והשופט יכולים להפוך לבונבון באחד מחידוני האשך.

  21. גיא ידידנו, סיקור ופיריוב נהדרים ומושלמים.
    באשר לקיירי ראיתי אותו עושה הגנה יותר טובה
    (ראיתי אותו הרבה פחות ממך העונה)
    יתכן והגנה והנאה במשחק מוחבאות בסטטיסטיקה,
    (זאת שהבאת על קיירי מעניינת ממש השתקפות)
    תודה רבה 🙂 תבורך. 🙂

  22. תגובה ל-yp מתגובה 10.1 (יוסי?)
    הצגת יפה מאוד את החמישיה שאוק' סיטי בחרה לוותר עליה (למעט דוראנט). בגדול, נראה שהחמישיה שעזבה חזקה מזו של היום.
    אבל – וזה אבל כפול :
    1. אם תחליף את דוראנט במלו, משתנים לחלוטין פני הדברים. כאן בעצם מתחיל ויכוח חדש/ישן האם דוראנט עזב בגלל ראסל.
    2. בזמנו (2012) אוק' סיטי הייתה צריכה לבחור את הסוס שעליו היא מהמרת. לא ארחיב כאן שוב בעניין שנטחן עד דק, ורק אציין שלדעתי – ראסל והארדן לא יכלו להישאר לאורך זמן ביחד, ובוודאי שלא באותה הקבוצה עם דוראנט. שלושתם גדולים מדי, אוהבים את הכדור בלי די וזקוקים לו עד מאוד. בזמנו (2012) מיד לאחר סדרת גמר בתולית שכללה הצגת 45 נק' של ראסל אל מול קריסה מנטלית ונרפות של הארדן – הם בחרו בראסל ווסטברוק.
    אפשר להבין אותם. כל השאר מאז ועד היום – נגזר מבחירה זו.

    לגבי בילי הנער – ניכר שאין לו כל השפעה כל שכן שליטה על המתרחש במגרש. נכון, ההגנה טובה והייתה טובה גם לפני שנתיים – אבל היא בעיקר פועל יוצא של שחקני הגנה מעולים ובראשם ג'ורג', אדאמס ורוברסון. עם חומר השחקנים שבידיו – יש שיאמרו השני או השלישי בטיבו בליגה – אין שום הצדקה למיקום 20 (!!) בליגה או מיקום 9 במערב. אנחנו מתקרבים לקו רבע העונה ואסור לזלזל בהווה. בשנה שעברה רצף ניצחונות בפתיחה הספיק למיקום סביר בסיום. השנה עלול לקרות ההיפך ונמצא את עצמנו פתאום נלחמים על מקומות 7-8 שמובילים לסיבוב ראשון מאוד לא סימפטי (על אפשרויות גרועות יותר אני לא מוכן לדבר).
    אי לכך – אינני פוסל את הפרוייקט – אני חושב שאוק' סיטי העמידה רשימה מפוארת שעשויה – בתנאים מסויימים אף טוב מכל האחרים – להלחם בליכוד בבחירות ואפילו להדיח את ראש הממשלה המכהן. עם זאת, אני חושש מאוד שבילי דונובן/גבאי איננו האיש הנכון למשימה.

    1. דה שוט אני בטוח שהארדן היה מסכים להמשיך לעלות מהספסל עוד עונה אחת לפחות וגם למצוא את המקום שלו לצד ווסטברוק, מה שלדעתי היה מביא להם אליפות. לא כי ככה אני חושב אלא שזה מה שהוא אמר בזמנו וגם בדיעבד.
      מה שהכריע את הכף היה הדד ליין של שעתיים שפרסטי שם על הצוואר של הארדן לקחת את החוזה הנמוך יותר.
      כמובן שהארדן לא היה הארדן של יוסטון, אבל גם כשחקן שהוא היה אז הוא היה ההבדל בין קבוצה מעולה לקבוצה אלופה.
      לגבי ווסטברוק- עם כמה שאני לא מחסידיו אני חושב שממש מגזימים כאן גם לגבי ההשפעה ה"רעה" שיש לו על שחקנים אחרים וגם על הקבוצה. העונה הוא פתח לא טוב. לא יודע אם זה בגלל הטיפול שעבר בברך שעדיין מציקה לו או סוג של נפילת מתח אחרי העונה שעבר שבה לקח על עצמו יותר מדי.
      אבל עוד יגיעו משחקים שווסטברוק יהיה ווסטברוק שיכול להגיע לטבעת בכל הזדמנות, שכרמלו ישים את השלשות החופשיות בתוך הסל ושג'ורג' יופיע בעקביות לכל משחק ואז פתאום כולם ישתתקו.
      זה לא מקרה הגלקטיקוס של לוס אנג'לס כאן, ואני איתך בכך שדונובן לא שייך, למרות כמה תרגילים יפים ביציאה מפסקי זמן שמראים שיש לו ראש לכדורסל.
      אני אישית ממשיך בקמפיין החזרת ג'ף ואן גנדי לליגה, ואוקלהומה היא מועמדת מושלמת.

      1. + 10 על הכל, בעיקר על ואן גאנדי, אבל זה נראה לי חלום באספמיה, לצערי. לגבי הארדן – ההצעה המשפילה מצד פרסטי הייתה בעצם הבחירה בווסטברוק. הארדן נפגע, הבין והלך. מעבר לכך אני מתחיל לחשוב שאולי האבחנה שלך לגבי הברך של ראסל נכונה. הוא נראה מוטרד וחסר ריכוז – בהחלט יכול להיות שזה בגלל משהו פיזי (הברך).

  23. ה"ויכוח" אם דוראנט עזב בגלל ראסל, קיים רק במוחם של טוקבקיסטים ישראלים שונאי ראסל, כמו ה"ויכוח" על קיירי "שלא קיבל במה" לצד לברון.
    דוראנט עצמו, כלומר בחשבון הפייק שלו, כתב בשם-עצמו: לא היה לו באוקלהומה עם מי לרוץ לאליפות, רק הוא וראסל. אז זה בערך סוגר את ה"ויכוח".

      1. שחקן העבר שוב שלום
        האמת שאין לנו ויכוח
        החמישיה שהתפוטרה היא יותר סופרטים מהפרוייקט ויש לי חשד סביר
        שבעת הזאת כבר היתה זוקפת לזכותה טבעת .
        אתה יכול להחליף את רגי בראס ותקבל קבוצה עוד יותר חזקה לפחות לטווח הקצר
        לצורך הענין אני מקבל שראס והארדן לא יכלו לחיות בצוותא .
        עדיין לא ענית על כמה שאלות נוספות :
        מדוע התפוטר רגי ?
        מדוע העדיפו להעיף את רגי והתעקשו על רוברסון בחמישיה ?
        מדוע העדיפו להעיף את הארדן והתעקשו על ספולושה בחמישיה ?
        לא נראה לך מוזר ששני מאמנים שונים עם רקע כדורסל שונה לחלוטין
        החליטו החלטה זהה שבלשון המעטה נראית תמוהה ?
        אפשר להמשיך עם זה עד בלי די אבל אתה מבין את הכוון .
        ולשאלת השאלות :
        למה עזב דוראנט ?
        כתבתי אותה תגובה לשאלה זו כמה פעמים , אני אמחזר את עצמי .
        לא בגלל חוסר כימיה עם ראס ,
        לא בגלל חוסר רצון לשחק עם ראס .
        לא בגלל אי הערכה לכישוריו של ראס .
        אלא בגלל שהחל ממרץ 2015 הקבוצה בנתה את עצמה מחדש עם ראס וסגנונו כפנים של הקבוצה ( ויש שיאמרו שתחילת התהליך עוד ב-2012 ) . הקבוצה שהוא חזר אליה באוקטובר 2015 לאחר אותה פציעה היתה בעלת אופי שונה לחלוטין מהקבוצה בה נבחר ל-MVP .
        כשהבין שהמהלך הזה בלתי הפיך היה ברור למי שעקב אחרי הקריירה שלו באופן מעמיק שתם סיפורו בקבוצה .
        אישית , הדבר היחיד שהפתיע אותי בעזיבתו , זה ההלם שאחז באנשים שלא ראו את זה בא .

        1. + 10
          כתבת יפה מאוד. אני מסכים כמעט עם הכל. משום מה אני מאמין שדוראנט – למרות כל מה שנאמר – מאס בווסטברוק. ראה למטה שאלתו של יואב – מי אחראי לטריידים ולחמישיות? מי עומד מאחורי המהלכים?

          1. יואב ושחקן העבר ערב טוב
            אני מבין שהאוסף ( המקרי ?! ) של הנתונים שהבאתי גרמו לכם לחשוב קצת אחרת על הענין .
            אני לא יכול לאמר בודאות מי התווה את המתווה הזה שתחילתו בקיץ 2012 וסופו מי ישורנו .
            ההיקש הלוגי הוא שאם שני מאמנים מאוד מצליחים במקומות אחרים עושים אותן שגיאות מוזרות בלי תלות זה בזה או בשחקנים ספציפיים , מן הסתם זה מוכתב מרמה יותר גבוהה בהיררכיה .
            מאחר ודוראנט מקפיד לשבח ולא להשמיץ לעולם את פרסטי וויבר אני משער שזה לא בא מהם .
            כך שמי באמת מושך בחוטים שם לא נדע עד שיכתב ספר שיחשף את זה .
            לי לפחות זה מזכיר מאוד דברים שהתפרסמו בשנים האחרונות לגבי קבוצת פאר ישראלית ומי הסמכות המקצועית בה .

          2. אגב
            תומר ציטט את דוראנט מכחיש שעזב בגלל ראס .
            יש המשך לציטוט הזה מאותו מקור :
            1.כעס רב על "הארגון"
            2.כעס רב על בילי .
            המקור הוא מכחודש לפני תחילת העונה .

  24. גיא, לטענתך על השינוי בין קיירי של הקאבס לקיירי של הסלטיקס, אני מסכים איתך על מה שרשמת, אבל אני חושב שמה שיפה בעובדה שהסטטיסטיקה כל כך דומה היא שהפעם הוא המוקד הראשי של ההגנה בהגנה, כאשר בקאבס יתמקדו קודם בלברון.

    דבר נוסף, ראיתי ציטוט מסויים שמבר על כמה נתונים בהם קיירי טוב יותר מהעונה החולפת:

    ESPNForsberg: Kyrie Irving in Clutch Time this season (with league rank):

    Points: 53 (2nd)
    FG: 18 (1st)
    Assists: 8 (2nd)
    Turnovers: 0 (1st)
    Minutes: 30 (20th)
    Plus/Minus: +29

    Not sure anything can rival what IT did in 4th last year. But Kyrie’s been very good. https://twitter.com/ESPNForsberg/status/931591256295264257/photo/1

    אגב – מסכים עם ההערה של פורסברג בסוף. היכולת קלאץ' של IT אשתקד הייתה מעוררת השתאות. למרות הגובה, למרוץ ההתמקדות הכמעט בלעדית עליו, למרות שידעו שהוא ימטיר נק' ברבע האחרון, הוא עדיין "החתים כרטיס" כל פעם מחדש. אני אחזור ואומר – שווה לשפוט את הקאבס אחרי שתומאס יחזור מהפציעה. היכולת שלו העונה היא אולי האקס פקטור הכי גדול של הקבוצה העונה וכשמתחשבים במה שהקיץ יכול להביא עם החלטה שמתקרבת לגביי לברון, תומאס הופך למשמעותי במיוחד.

    1. 2 דברים קטנים:

      א. זה משעשע, הנתון של נק' מצטברות בקלאץ'. בגלל שקבוצה שמביסה את יריבותיה בכל ערב,
      לשחקניה לא יהיו בכלל דקות קלאץ'…

      ב. זה לא משנה את העובדה שקיירי היה עד כה נפלא בקלאץ'.
      76.4 נק' ל-100 פוזשנים זה נתון מדהים.

      ג. בשנה שעברה, מי שהוביל את הליגה בנק' ל-100 פוזשנים בקלאץ' היה ווסטברוק. כמי שצפה בלא מעט ממשחקי הת'אנדר בעונה שעברה, אני לא משוכנע שזה הופך את נתוני קיירי לפחות מרשימים…

      ד. הנתון הבאמת מרשים, זה שחסר בציוץ המקורי, הוא האחוזים בהם קיירי השיג את 65 נק' הקלאץ' שלו –
      61.5% מהשדה. זה מרשים. מאוד.

      ה. להגיע למסקנות מרחיקות לכת על סמך נתונים מצטברים מ-38 דקות משחק, זה בעייתי, בלשון ההמעטה.

      ו. למען הסר ספק –
      חשבתי זאת אחרי הטרייד, ואני עכשיו משוכנע יותר מלפני כן,
      זה היה טרייד מצוין עבור קיירי. זה היה טרייד אדיר עבור בוסטון.
      אני הייתי סקפטי לגבי הצלחת בוסטון כבר השנה,
      האמנתי שייקח להם יותר זמן להתחבר.
      אני שמח להודות שטעיתי,
      בגלל שבוסטון של קיירי, זו קבוצה שפשוט כיף לראות משחקת.

      1. מסכים איתך שהסקת מסקנות בזמן קצר כל כך הוא בעייתי (ראה ערך השיפוט של הקאבס לפני חזרת IT). בכל זאת, ESPN מחפשת דרכים בכח כדי ליצור שיח ועניין. ומאידך, עדיין אמרתי לעצמי שנביא את הנתונים לכאן. אולי זה יוביל למשהו.

        בגל מקרה, ציינת את הדבר הכי בעייתי בנתונים הללו – קבוצות טובות שמביסות את יריבותיהם או בעלות מס' שחקני קלאץ', פחות יופיעו בנתונים הללו, אם בכלל. וזה לא אומר שזוהי אינה המציאות (עיין ערך גולדן סטייט).

        אני אישית עדיין חושב שהעובדה שהנתונים של קיירי זהים מאוד לנתוניו מהעונה הקודמת עשויים ליצור דיון מעניין, כי הפעם הם מושגים ללא LBJ לצידו שמושך המון תשומת לב מהגנת היריב. יתרה מכך, העובדה שהנתונים מאוד דומים גם מראים לטעמי שקיירי עמד בפניי עצמו בקליבלנד ולא בהכרח היה צריך את לברון כדי להגיע אליהם. זה לא שחור ולבן כאן, אבל ע"פ נראות הסטטיסטיקה כרגע, ניתן ליצור דיון על כך.

        ולגביי הטרייד בכללי מנק' המבט של בוסטון וקיירי – יותר מזל משכל.
        המהלך הציל לשניהם את העונה הקרובה ואולי אף נתן להם הזדמנות חדשה להגיע למקומות שלא היו מגיעים אליהם לפני הטרייד.
        אין ספק שהחיבור של הקבוצה מרשים ולא צפוי. בעיקר לאור הנסיבות. במקום מסויים אני גם חושב שהעובדה שזאת ההגנה שנראית דווקא טוב בהרבה היא מצויינת עבור הקבוצה, כי חזרת היווארד והמשך השילוב של קיירי בשיטה ההתקפית (ששונה מאוד מזאת שלקח בה חלק בקאבס) תקפיץ אותם בליגה בנושא הזה. דווקא היכולת בהגנה חשובה, כי עלו תהיות על איך הקבוצה תסתדר ללא קראודר ובראדלי ועם עוד רכז שלא נראה טוב בהגנה עד כה.
        בסוף מתברר שסטיבנס צדק ועדיף שיהיו שחקנים ארוכים ואתלטים על המגרש. בראדלי שומר פנומנאלי, אך הצורת משחק של היום בהתקפה מכריחה אותו לחילופים שבלא מעט מהם הוא לא יכול לתת מענה מצויין (כמו אם נשים עליו את דוראנט למשל בחילוף). וקראודר? שחקן הגנה טוב, אך גם הרוויח מהשיטה בבוסטון הרבה לקרדיט האישי שלו. נוסף על כך, קיירי מראה שבסופו של יום הוא נותן מענה טוב יותר לבוסטון בהגנה, כי הוא פשוט בגובה "נורמאלי" ולכן הוא יכול בפוטנציה לתרום יותר מתומאס בקטגוריה הזו.

        אין מה לדאוג לגביי בוסטון. העונה הזו כרגע אמורה לשמש לבניית שיטה הגנתית חדשה (הרכב הפורוורדים שפחות מוגדר על ידי עמדות), שילוב ופיתוח צעירים ושילובו הנקודתי של קיירי בקבוצה. עד כה הכל מתרחש ומוקדם מאוד מהצפוי. וזה יתרום מאוד לטווח הארוך עבורם. גם ככה, Lets be honest, העונה הזו לא בטוח שהם עדיין היו עוברים את הקאבס והלוחמים עדיין בשיאם. היום אחרי פציעת GH כבר אין לדעת וזה כבר לא משנה.
        בשורה התחתונה – מעז יצא מתוק בסלטיקס.

  25. השוני בין קיירי של הקאבס לקיירי של הסלטיקס הוא:
    בקאבס-ההצלחות זה תמיד לברון

    לברון מריץ את הארגון ,הוא בעצם הGM והמאמן בקבוצה וקיירי עייף מכל הפרימדונה סביב לברון..

    קיירי באקבס לעולם יהיה "הפיפן של …"

    ההצלחות האישיות של קיירי בקאבס תמיד יהיו כי הוא משחק לצד השחקן הטוב בעולם.

    קיירי מאס מהשמועות על מעברו של לברון בכל עונה למקום אחר,השמועות שלברון ניסה להעביר את אותו בטרייד .

    הצל של לברון הוא מעבר למספרים…

    חוץ מזה ,אנו עדים לקיירי המגן ,קיירי החוטף, קיירי הבוגר שנקלט מצוין במערך המשחק של סטיבנס.

    קיירי מראה שהוא יכול להיות פרנצ'אייז פלייר בקבוצה מצליחה (לבינתיים).

    אוקי סי-
    אכזבה גדולה בינתיים.
    אנו יודעים שהם יכולים לשחק מצוין בשני צידי המגרש ולראייה המחציות הראשונות כמעט בכל המשחקים בהם הובילו בדו ספרתי.
    אנו יודעים שהם מדורגים גבוה בכל הקשור לצד ההגנתי .
    אנו יודעים גם שהקבוצה יכולה לשחק קבוצתי (שוב,מחציות ראשונות).
    אז מה עוצר אותם ברבעים 3-4?
    מה השינוי שחל כאשר גורם להם לשמוט הובלה בהפרש גבוה כל פעם???

    אני מבולבל מהקבוצה הזו,אני כמעט ולא מאמין שהם יכולים להחזיק 20 נקודות יתרון במשחק ולנצח.
    הם גורמים לי לחשוב שכמעט תמיד הם עלולים לזרוק יתרון מבטיח.

    הרגע בו חששתי שתהיה בעיה בקבוצה הזו הוא הרגע שהביאו את כרמלו.
    ברגע שהביעו את כרמלו התקרה של הקבוצה הוא לא פחות מגמר מערב.
    זה מכניס את הקבוצה והשחקנים ללחץ ..
    כרמלו לדעתי פוגע בשטף המשחק של הקבוצה
    הוא רוצה להגיע למספרים שלו אז הוא יזרוק את הכמות הידועה שלו.
    הוא פוגע ביכולות של פול למצות את הפוטנציאל האדיר .

    דונובן חייב למצוא את הפתרון לבעיה של המחציות השניות .
    הוא חייב להיות אגרסיבי מול שחקניו, הוא כבר לא מאמן מכללות ,הוא חייב לשנות גישה ואולי לגדל ביצים…עד לכדי לחשוב להוציא את כרמלו מהחמישייה,כי גם וויד שהוא שחקן גדול מכרמלו הבין את העניין במה הוא יכול לתרום יותר ולהקריב עצמו.
    כרמלו לא יעשה את זה מעצמו ולכן דונובן יהיה זה המבשר.

  26. היה באתר לאחרונה דיון על שנאה וקללות, בו אני והממזר הגענו לדיון על קללות וקרמשנידט. מסתבר שמקולום הפנים יפה והשווה במהלך המשחק את פורנייה לקרפ – מתוק ורך.

  27. סיקור מצוין!
    נכון שבוסטון חמים ונמצאים ברצף הטוב בליגה אבל אסור לשכוח שקליבלנד מתחממת ויכולה בסוף לעקוץ את בוסטון בגמר המזרח.
    מה שבטוח זה שתהיה לנו סדרת גמר מזרח מטורפת (סוף סוף!)

    1. נכון מאוד, רק שהאמת היא שאם בוסטון עוברת את הקאבס (ולא משנה מה המיקום שלהן בפלייאוף ולמי יש ביתיות) זאת היא שעקצה את הקאבס ולא ההיפך.

          1. מי שלא ראה את גרשון –

            הבחור הוא בניין מהלך. הוא יכול לעשות דחיקת חזה במוט כשהמשקולות הם צמד בתים פרטיים מכל צד.

            אני אישית מקווה שהוא יתפתח למשהו חיובי, כי חבל שאדם עם תכונות פיזיות כמו שלו לא יצליח לממש את הפוטנציאל שלו.

          2. גרשוןמיבוסלה יכול להדליק אש בחיכוך שתי קוביות קרח אחת בשניה. הוא גם יכול לטרוק דלת מסתובבת. כשאלכסנדר גרהאם בל המציא את הטלפון הוא ראה שיש לו שלוש שיחות שלא נענו מגרשון, וכשג'ו נייסמית' המציא את הכדורסל כבר היה 6-0 ליבוסלה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט