פינת הגולש הצעיר: בעזרת הבראד (עידו יצחקי, בן 16.5)

בעזרת הבראד

מאת עידו יצחק

(המאמר נכתב לפני המשחק נגד הווריורס, ועבר עריכה מינימלית מפאת חוסר זמן. אז אני סומך על עידו שהדקדוק שלו די בסדר. מ.ל)

עם שישה רוקיז בסגל, פציעה מזעזעת של סופרסטאר אחרי 5 דקות בלבד, ומאמן שרק לאחרונה חגג 41 – הסלטיקס הם ללא ספק השם הלוהט בליגה. עם 13 ניצחונות רצופים ומפגש מרתק הלילה מול הווריורס, עידו יצחקי מנסה להסביר לנו – מהו סוד ההצלחה של הקבוצה מעיר השעועית?

 

25.05.17, קליבלנד מארחת את בוסטון למשחק מספר 5 בסדרת הגמר. בוסטון מגיעה פצועה וחבולה בלי אייזאה, ולאחר 17 משחקי פלייאוף מתישים. כמובן שהקאבס פירקו ב33 הפרש, והשאירו את הסלטיקס עם הראש לכיוון העונה הבאה. אחרי מסע הירואי שכלל חזרה מפיגור 2-0, וכמובן הטרגדיה הנוראית של אייזאה, הגעה לגמר המזרח עם סגל כל כך בינוני ואפור בהחלט ראויה לציון לשבח. אבל עם סיכויים גבוהים מאוד לזכות בבחירה הראשונה, מקום בתקרת השכר להחתמת סופרסטאר, ומאמן מבטיח במיוחד – לכולם היה ברור: הסלטיקס הולכים להילחם בשנים הקרובות על האליפות.

ערב תחילת העונה הציפיות היו גבוהות. הייתה תחושה שהעונה אפשר לתת פייט לקליבלנד. האיחוד של גורדון וסטיבנס, הטרייד המעולה על קיירי (עם כל הכבוד לאייזאה, אליפות הוא לא היה מביא), ויכולת מצוינת של טייטום בליגת הקיץ, העתיד נראה ורוד במיוחד. אליי-הופ אחד שקיירי מנסה למסור לגורדון ובום. שחור בעיניים. הלכה העונה. כבר באותו משחק היה אפשר לראות את איירווינג כבוי לגמרי. כאילו מתחרט שעזב. בלילה שלמחרת, הסלטיקס שוב נכנעו. הפעם ליאניס ולמילווקי. קיירי עם 17 נקודות בלבד. גם הסרטון שהוקרן בTD GARDEN  מבית החולים בו שהה היוורד, לא עזר.

בחזרה להיום. 13 ניצחונות רצופים מקבוצה ששמרה רק על ארבעה שחקנים בקיץ האחרון. דווקא בעונה בה סופרסטארים מתאגדים אחד ליד השני, הסלטיקס גונבים את ההצגה. ולא, זה לא סופרסטארים שאחראיים לרצף המטורף הזה; זה לא מאמן אגדי שברזומה שלו אליפויות והופעות מעוררות השראה בפלייאוף; לא וטרנים שחותמים על מינימום כדי לזכות באליפות, זאת קבוצה עם ממוצע גיל של 24.4 (!), שהשחקן הכי מבוגר בה (אל הורפורד) בן 31 בלבד.

אז איך קורה שקבוצה בעונה כ"כ מטורפת, הופכת כנגד כל הסיכויים לקונטנדרית?

סוד הקסם כמובן מתחיל מלמעלה, עם דני איינג'. הGM הטוב בליגה ביי פאר. נתחיל מהדראפט האחרון. בהחלטה גאונית דני החליט לוותר על הבחירה הראשונה בדראפט. הוא לא ראה שום תועלת בלבחור את פולץ, שמשחק בעמדה שממילא עמוסה מאוד בבוסטון, אז הוא הביא מפילי את הבחירה השלישית ולקח את ג'ייסון טייטום. אף אחד לא ציפה לפריחה המטאורית של הילד בן ה19, שאלמלא בן סימונס היה לוקח את תואר רוקי העונה בקלילות. הבחירה בטייטום גם מוכיחה לנו שדני ידע שהוא הולך להביא סופרסטאר בהמשך, שכן קראודר נשלח בטרייד לקליבלנד.

(חזרה לגדולה הזאת (שנות ה-60) ?

נמשיך עם שחקן שמפתיע לא פחות, היישר מהבחירה ה37 בדראפט – סמי אוג'יילה. הפורוורד מתגלה כשחקן רוטציה לגיטימי, ובכל פעם שעולה לשחק נותן הגנה נהדרת. הבנייה של הקבוצה נמשכה עם החתמה של ארון ביינס (שעל החשיבות שלו לקבוצה ארחיב בהמשך), החתמה מפתיעה של 2 שחקני יורוליג (דניאל ת'ייס ושיין לארקין), וטרייד בין בראדלי למרכוס מוריס. על הטרייד של קיירי אין טעם להרחיב. את שאר הסגל משלימים שחקנים שנבחרו בדראפט האחרון/שעבר – והנה קיבלנו את בוסטון סלטיקס מודל 17/18. עם קילר התקפי אחד מוכח, ושחקן הגנה אחד שנחשב מצויין (סמארט).

טקטית, איך זה עובד? נתחיל מההגנה. אי אפשר שלא להתפעל העונה מההגנה האדירה של הקבוצה של סטיבנס שגורמת לקבוצה שבה קיירי אירויינג משחק יותר מ- 30 דקות למשחק, להיות קבוצת ההגנה הטובה בליגה בפער ניכר. בקו האחורי של ההגנה נמצאים מרכוס סמארט וג'יילן בראון. הראשון שחקן הגנה פנטסטי מוכח בשנתו הרביעית בליגה. השני, בעונתו השנייה בלבד, מגלה יכולת נפלאה לשמור על כל שחקן בכל עמדה. בעזרת שני השחקנים האלו, ניתן "להחביא" את קיירי על השחקן הפחות חשוב במערך ההתקפי של הקבוצה היריבה.

(או חוזרים לגדולה הזאת (שנות ה-80)?

 

בקו הקדמי יש את טייטום ואל הורופורד, וכך קיבלנו חמישיית שחקנים שבה כל שחקן יכול לשמור כמעט על כל עמדה, וזה בא לידי ביטוי בהגנת הפיק אנד רול. כאשר הגבוה של הקבוצה היריבה עולה לחסום, הורפורד\טייטום עולים יחד איתו, ואף יוצאים לרכז. חילופים אוטומטיים, ציפוף של הצבע של השחקנים מהוויק סייד, ואי-יצירת מיס מאצ' בהתקפת היריבה גורמים להתקפה להיראות חסרת אונים בכל פוזשן. כשבפוסט, אל הורפורד מתגלה כשומר פנטסטי העונה. בנוסף, החמישייה מאוד מהירה, כך שגם במצב של מיס מאץ' אנחנו רואים חילופים מהירים מאוד בהגנה. המהירות גם כמובן עוזרת מאוד בהגנה מול המתפרצות (הסלטיקס מדורגים במקום ה3 בליגה בספיגת פאסט-ברייק).

עד עתה דיברנו על החמישייה הפותחת של הסלטיקס (על אף שלרוב ביינס פותח, וסמארט פותח בספסל, בחרתי להתייחס אליו מכיוון שהוא האקס פאקטור ההגנתי). שחקני הספסל נותנים גם הם עזרה הגנתית מצוינת, שכן הם מצויים תחת שרביטו של קואוץ' סטיבנס.

(או חוזרים לגדולת הקבוצה הזאת?)

 

ביינס היה כל מה שהסלטיקס חיפשו כמה כמה עונות. גבוה, שירביץ בהגנה מתחת לסלים וייקח ריבאונדים. אז נכון, ביינס נגר מארץ הנגרים, אבל הוא גם רוצח הגנתי משובח שחוסם את הצבע בדקות בהן הוא משחק, והחשיבות שלו עצומה למשחק ההגנתי של בוסטון, בעיקר בריבאונד. הקבוצה שסבלה שנים מחגיגות עליה בריבאונד, העונה שולטת לגמרי מתחת לסלים, הרבה בזכות הג'ינג'י האוסטרלי. בדקות בהן ת'ייס ואוג'יילה משחקים אפשר לראות נחישות, רצון ורוח לחימה. נשמע אולי קלישאתי, אך השניים נותנים עבודה הגנתית יוצאת מן הכלל בצבע ולא כי הם מוכשרים, אלא כי הם רוצים. ת'ייס יוצא בפיק נ' רול לגארדים ומאמלל אותם פעם אחר פעם. וכשההגנה זזה בתיאום מושלם, לא משנה מי משחק ובאיזה הרכב סטיבנס עולה, דברים נראים טוב. הגנת הסלטיקס היא ההגנה המאומנת בליגה. וכשהיא מורכבת מצעירים בעלי תשוקה עזה למשחק – אנו מבינים למה ההגנה של בוסטון מתפקדת כל כך טוב.

ג'יילן בראון. כמה מילים על ג'יילן בראון. השחקן שקפץ מרול פלייר לעונה בה הוא פורח. הוא מהיר, הוא אתלט בצורה בלתי רגילה, יש לו שליטה מצוינת בכדור בשתי הידיים, והעונה הוא פשוט מספק לבוסטון את כל מה שהיא צריכה. עם כמעט 15 נקודות ו7 ריבאונדים למשחק, בראון הופך לנשק והוא מביא אותה לידי ביטוי בכל משחק (ובמיוחד במשחקים בהם קיירי היה חסר). מבחינתי, בראון מועמד מוביל לתואר השחקן המשתפר של העונה. אם ימשיך במגמה – השמיים הם הגבול בשביל מספר 7 בירוק.

רוטציה רחבה מאוד – אנחנו לאחר 15 משחקים וכבר 15 שחקנים שונים לבשו את המדים של בוסטון העונה. ואם זה לא מספיק בשביל להמחיש עד כמה הרוטציה בבוסטון רחבה, אז אף שחקן לא עובר את ה32 דקות למשחק העונה. נתון מדהים ביחס לקבוצה של 13 ניצחונות. מודה שחששתי מאוד שקיירי יהפוך בבוסטון לסוג של ווסטברוק ב- OKC: שכל הקבוצה תהיה מבוססת עליו. אך סטיבנס מנהל את הקבוצה באופן מופתי, עם חלוקת דקות יחסית שווה, שבכל פעם אנו מגלים אס אחר מספסל. קיירי פצוע? שיין לארקין מוביל מהפך אדיר מול שארלוט בדרך לניצחון. ההתקפה תקועה? טריי רוזייר עולה מהספסל מול טורנטו וקולע 16 נקודות. בנוסף, הרוטציה שומרת על השחקנים רעננים לאורך כל המשחק, וסביר להניח שיגיעו רעננים יותר משאר הליגה לפלייאוף.

(נחכה ונראה לאן הקבוצה הזאת תגיע!)

אז עם בניית סגל חכמה ונכונה, הגנה מתואמת להפליא, רוקי וסופרמור שמובילים את החמישייה, רוטציה רחבה, ומאמן אדיר מעל כולם – הסלטיקס מובילים את הליגה עם 13 ניצחונות רצופים.

ומה צופן לו העתיד? אחרי המשחק מול הווריורס מצפים לבוסטון שני מפגשים עם נמושות הליגה (דאלאס ואטלנטה). כך שלא מן הנמנע שנראה רצף של 16 ניצחונות. יספיק לאליפות בסוף העונה? עוד מוקדם לדעת. יש לשער שבוסטון תפסיד כ- 20-25 משחקים עד סוף העונה, ושעם אייזאה בריא – הקאבס כמובן יהיו – אולי – עדיפים. אבל, בעונה הבאה, עם חזרתו של היוורד, בחירת דראפט גבוהה גם בשנה הבאה (זכר לטרייד עם פילי) והתקדמות נוספת של הצעירים. העתיד של בוסטון ורוד מתמיד.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. תודה רבה.
    בוסטון אירחה את קליבלנד למשחק מספר 5 בגמר המזרח בעונה שעברה ולא כפי שנכתב.
    את דעתי לגבי השחקן המשתפר כתבתי לא פעם, אבל לא תזיק פעם נוספת – זה מגוחך לדעתי לתת אותו לשחקן שנה שניה. חזקה ששחקן יעשה שיפור משמעותי לאחר עונת הרוקי.

  2. קבוצה שמזכירה לי לפחות קבוצת קולג'… רוטציה רחבה, המון שחקנים צעירים ,אינטנסיביות גבוהה והורפורד את קיירי בתפקיד המבוגרים האחראים. היינס אגב גם משחרר את הורפורד לפרקים לשחק בעמדה 4 שהוא מרגיש בה הרבה יותר בנוח מעמדה 5.

  3. מצטרף לברכות. יופי של פוסט.
    אני בהחלט מחגיק מאיינג' וסטיבנס הכי טובים בליגה. איינג' הוא רוצח ובראד הוא מורה לחיים. השילוב של השניים האלה חתונה משמיים…. במיוחד אחרי עידן ריברס!!!

  4. ניתוח מצויין של בוסטון. תכתוב לנו עוד 🙂

    לענייננו, אני מסכים שבוסטון יכולה לנצח מעל 55 משחקים השנה ולהמשיך להתקדם. סטיבנס אולי הדבר הכי טוב בתהליך שם, הוא משפר כל שחקן שהוא נוגע בו והברקה אדירה. מאמן עונה ראוי.

  5. כתוב נהדר, באמת אחלה פוסט.
    הנקודה היפה היא מה שאמרת לגבי הידיים של השחקנים על משחק המסירות. הקטע של הפורוורדיזציה של הליגה ושימוש בשחקנים עם ידיים ארוכות שיכולים להחליף על כל עמדה. בוסטון עושה את זה נהדר, וביינס עם הנוכחות שלו בהחלט מאפשר להם להיות יותר אגרסיביים על משחק המסירות.
    אני אישית מת על סמארט. שחקן מוגבל ביותר התקפית אבל מה שנקרא "שחקן נשמה". אחד שחייבים בקבוצה ומקווה מאוד שלא יתנו לו ללכת בקיץ.

  6. אחלה פוסט לאחלה קבוצה. מעריך את הסיכויים שלהם מול לברון בחמישים חמישים, וזה הרבה מאד לאור התמונה שציירת (צעירים, בלי הייוארד).

  7. בוסטון נראית מצויין עם רוטציה מרשימה שמתגברת על פציעות.
    הורפורד נראה צעיר ב-10 שנים ומשחק נהדר. הם עוד יהיו טובים יותר שמוריס ייכנס לכושר כי לדעתי הוא יכול להוסיף להם המון.

    בראון בהחלט עשה שדרוג מרשים למשחק ההתפקה שלו והאתלטיות שלו פשוט מאפשרת לו לשמור על כל אחד.
    טייטום נהדר וכל "התלונות" על איינג' עם הטרייד נראות מצחיקות עכשיו שפולץ' בכלל יושב בחוץ וגם ששיחק הוא נרראה מאוד לא טוב.

  8. אני חייב להתייחס לעוד דבר שמשום מה לא ראיתי התיחסות אליו.
    במשחקים האחרונים הסלטיקס לא מוסרים מספיק אסיסטים. שימו לב לכל המשחקים האחרונים. בוסטון מפסידה בתחום הזה. אז יופי שמנצחים אבל צריך לעבוד גם על המסירות ולא רק על ההגנה והמבצעים האישיים.

  9. וואלה, יש בבוסטון של העונה משהו שמרגיש אמיתי כמו הווריורס של 2015. כלומר, זה לא סתם טרנד הרצף הניצחונות הזה והיכולת המעולה בהגנה, כפי שהעונה המעולה שהייתה לווריורס לא הייתה סתם עונה מלהיבה של קבוצה התקפית מעולה, אלא כזו שנגמרה באליפות.

    לא שאני טוען שבוסטון יזכו באליפות כבר העונה, אבל אם בעונה הבאה הייוורד יצליח לחזור מהפציעה כמו חדש, וישתלב היטב בהיררכיה שמתגבשת שם, בוסטון בהחלט יהיו חזק בדיבור על אליפות.

להגיב על רפיקי לבטל

סגירת תפריט