קולות מהמגרש – מהדורה מיוחדת / צוות הופס

אחד הדברים עליו אנו אסירי תודה הוא שיתוף הפעולה עם ה-NBA, שמאפשרת לכתבים שלנו לסקר משחקים מהפרקט, ובכך מאפשרת לנו לסקר את הליגה מזווית אחרת.

מכאן, חשבנו שזה יכול להיות רעיון נחמד לשאול כמה מהכתבים שלנו חמש שאלות אישיות, בניסיון ללמוד קצת יותר על הנעשה מאחורי הקלעים של הליגה הטובה בעולם.

בכתבה השתתפו עידן עופר, שי גולדנברג, גיא א' יובל שחם ויואב מודעי.

שאלה מס' 1 – מי השחקן הכי נחמד שפגשת?

יובל שחם: קיירי אירווינג, אותו יצא לי לפגוש 4-5 פעמים. בנאדם סופר-נחמד, דיבר בגובה העיניים ותִקשר בשמחה. ממש ילד טוב.
בנוסף ליחס החם אליי ולכתבים אחרים, תמיד ראיתי מהצד כיצד הוא מתייחס למעריצים, ובדגש לילדים. הוא עוצר לכולם, חותם לכולם ומצטלם עם כולם. תענוג של איש.

שי גולדנברג: מבחינתי יש שניים.
הראשון הוא אייברי בראדלי, שיצא לי לפגוש בשנה שעברה מספר פעמים בעונה הסדירה ובגמר המזרח במדי בוסטון. הוא בנאדם מאוד מאוד נחמד וגם ממש אוהב את ישראל.
כששאלתי אותו לגבי התקופה בארץ (שיחק בהפועל י-ם בזמן השביתה), הוא אמר לי שהוא עדיין בקשר עם החבר'ה ששיחקו איתו, ודיבר בעיקר על יובל נעימי כאחד החבר'ה שהכי אהב.
חוץ מזה הוא תמיד שאל אותי מה המצב בארץ ואיך הליגה, והקטע הכי מצחיק איתו היה כאשר שאל אותי אם הייתי במועדון ה"חתול והכלב".

השחקן השני הכי נחמד הוא ללא ספק פי.ג'יי טאקר, שמהרגע שסיפרתי לו שאני מישראל הוא ישר אמר לי "חולוניה", וכשראה אותי עוד פעמיים אחר כך שאל אותי: “?'Yo Israel how my people doin”

עידן עופר: אני משוחד (תבינו בהמשך) אז אגיד קיירי, אבל אם להוציא אותו מהמשוואה, אז נראה לי שראיין אנדרסון זוכה בתואר הזה, כשראוי לציין לטובה גם את ריצ׳רד ג׳פרסון, מייק מילר, ווילי הרננגומז, אייברי בראדלי ו-דרק רוז.

יואב מודעי: סינדריוס ת'ורנוול. סיפרתי לרוקי של הקליפרס שבשנה שעברה כתבתי עליו שיהיה הגניבה של הדראפט, והוא מאוד התרגש.
נהנתי לראיין אותו וללמד אותו דבר או שניים על ישראל (חשב שמדובר במדינה מוסלמית), ובמשחק הבא שסיקרתי הוא מיד זיהה אותי ובא להגיד לי שלום.
כמו כן, ראוי לציין לטובה גם את סאם דקר שזכר אותי ממחנה "כדורסל ללא גבולות" שהתקיים הקיץ בישראל, וגם את ג'יילן בראון.

גיא א': בגדול, השחקנים של שיקגו אותה סיקרתי בשנה שעברה לא היו הכי נחמדים. גם לא אל העיתונאים שהם מכירים טוב.
עם זאת, לג׳ימי באטלר, למרות שהיה בתהליך הפיכה לדיווה, היו פרצי נחמדות בהם היה מאוד נחמד, מצחיק ולבבי אוף דה רקורד.

מהשחקנים האורחים שביקרו ביונייטד סנטר, אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל סטף קרי היה הכי נחמד.
הוא מתנהל, במכוון או לא, כאדם רגיל עם רגליים על הקרקע (ביחס למעמדו).
הוא אמר שלום בערך לכולם, לא סירב לשום בקשה ממעריץ, ובילה זמן ניכר איתם לפני המשחק.
הוא התהלך במסדרונות כאחד האדם ואפילו פנה אלי בנימוס מופלג, וסיפר לי שהוא רוצה להתחמם עם חבל ואם זה בסדר מצידי…


שאלה מס' 2 – מי השחקן הכי פחות נחמד בו נתקלת?

שי גולדנברג: לצערי, לברון ג'יימס. ניסיתי לדבר איתו כמה פעמים, והיו לי המון הזדמנויות לפתח איתו שיחה, מה גם שהייתי שליח הקהילה היהודית באקרון, והכרתי אנשים חשובים מהקהילה שהוא עצמו מכיר ויש לו איתם קשרים – מה שלא עזר לי לקבל ממנו התייחסות.
במשך שנה שלמה לא הצלחתי לראיין אותו אפילו פעם אחת, והוא לא נותן יחס לאף אחד חוץ מהעיתונאים המקורבים אליו.

עידן עופר: מהאינטרקציה המאוד קצרה שהייתה לי הייתי אומר שאיימאן שאמפרט, אנדרה דראמונד, ג'יימס הארדן, פול ג'ורג', ולצערי הכוכב החדש – בן סימונס.

שאמפרט, אגב, קם לי ללא סיבה באמצע ריאיון ופשוט הלך, בעוד סימונס אמר לי שאין לו על מה לדבר כששאלתי אותו אם הוא רוצה להתראיין, והפך לרוקי הראשון שעושה זאת.

גיא א': חד משמעית לברון ג׳יימס.
לפני המשחק יש בו אינטנסיביות שקשה להסביר. הוא לא נחמד, לא מתחנף, ואין לא שום סבלנות לתקשורת או לאוהדים.
ראיתי אותו מפוצץ ראיון ומדבר בהתנשאות די מגעילה לכתב ספרדי ששאל שאלה די הוגנת, הוא לעולם לא יוצר קשר עין עם אף אחד, וחוץ מדווין וויד מעולם לא ראיתי אותו מתנהל בנינוחות עם מישהו שהוא לא מקליבלנד.
עם זאת, מלבד היותו שחקן ענק, ברור לכל שמדובר בדמות די מורכבת, ואני בטוח שיש איזה מנגנון הגנה מאחורי ההתנהלות הזו…

יואב מודעי: בלי לחשוב פעמיים, התשובה היא ג'יימס הארדן. כשניגשתי אליו לפני המשחק נגד פילי הוא אמר לי בהתנשאות "I don't talk before the game bruh", וכשאיחלתי לו בהצלחה במשחק הוא לא התייחס. רק צחק עם אחד מאנשי יוסטון שהיו בחדר.
אני לא קונה את התירוץ ש"הוא סופרסטאר".
עובדה שסטף קרי, קיירי ארווינג וקריסטפס פורזינגיס מתנהלים בדרך שונה לגמרי.

יובל שחם: לברון ג׳יימס, כי הוא פשוט כזה. הוא מסרב לדבר עם אנשי תקשורת שלא מהגווארדיה שלו, והוא אלוף בלעשות יחסי ציבור מול המצלמה, אבל כשהמצלמות לא שם הוא "מתהפך".
רגע שזכור לי במיוחד הוא כשעמדתי מחוץ לאוטובוס של קליבלנד בדטרויט, כשלידי בערך חמישה ילדים עם שלטים וגופיות של לברון. כשהוא הגיע והם קראו לו, הוא היה מטר מהם ופשוט המשיך ללכת ללא שום התייחסות (לא היו עוד אנשים מסביב).

תשתף אותנו ברגע מצחיק או מוזר…

יואב מודעי: מייקל ביזלי שר בקול רם בחדר ההלבשה בזמן שאחרים מתראיינים.
עוד קטע מצחיק היה עם בוגדן בוגדנוביץ'. כששאלתי אותו עד כמה הוא מחכה לשחק בעונה הבאה נגד לוקה דונצ'יץ', הוא ענה: "נגד? אולי נהיה ביחד." הצחיק אותי שגם הוא מודע למצב העגום של הקבוצה שלו.

שי גולדנברג: נכנסתי למעלית במהלך אחד ממשחקי הגמר, כשפגשתי במעלית את לא אחר מוינס קארטר. בדיוק קיבלתי הודעת SMS מבת הזוג שלי, כשקארטר חשב שאני מנסה לעשות איתו סלפי במעלית, וביקש ממני לא לעשות את זה. לאחר שהראיתי לו שאני מדבר עם חברה שלי, הוא ביקש סליחה.

גיא א': הביקור במילווקי. הכל שם היה מוזר, כאשר שחקני הבאקס משום מה היו ממש עוינים לתקשורת. רגע השיא היה כשאחד העיתונאים נורה באמצעות אקדח חולצות…

יובל שחם: סיום משחק ההכנה לאולימפיאדה של נבחרת ארצות הברית בשיקאגו מול ונצואלה.
אני במסדרונות היונייטד סנטר יחד עם ילד שהבאתי איתי מהקהילה בה עבדתי. מגיעים לכיווננו קיירי, דוראנט וכרמלו.
על רקע האווירה החברית אני עוצר אותם בבקשה שיצטלמו עם הילד, וכרמלו מיד עונה לי – ״תצטלם גם, אני אצלם״ ולוקח לי את הטלפון.

צילום: כרמלו אנטוני

מיד לאחר מכן דוראנט תפס את הטלפון כדי לצלם אותנו עם מלו.
הוא וקיירי צילמו אותנו והתפוצצו מצחוק תוך כדי. אחרי זה גיליתי שרוב התמונות שהם צילמו היו בכלל של הנעליים של כרמלו…

צילום: קווין דוראנט 

עידן עופר: יש הרבה. הייתי בחדר ההלבשה של הניקס לא מזמן, מייקל ביזלי התחיל לשיר  ואז קייל אוקווין אתגר אותו לשיר עליו וכך היה. כולם מסתכלים על ביזלי ונקרעים מצחוק…
כמו כן, בכל משחק של לברון מגיע הרגע הזוי הזה ששלושים עיתונאים עומדים ופשוט בוהים בו, וכמובן פי ג׳יי טאקר מספר על מעלליו בישראל.
עם זאת, הרגע הכי הזוי (בקטע טוב), זה להבין שאתה נמצא בבמה הכי גדולה בעולם על בסיס קבוע ורואה שחקנים שגדלת עליהם, ולצלם את שאקיל ולשמוע אותו מדבר עברית…

 

תספר לנו על רגע השיא מבחינתך:

יובל שחם: סיקור משחק האולסטאר מניו אורלינס בעונה שעברה.
טסתי במיוחד מהארץ לסקר אחרי עבודת שכנוע לא פשוטה מהצד שלי ושל מנחם לקבל את האישור המיוחל. הייתי הכתב הישראלי היחיד שסיקר את האירוע מארצות הברית, וסוף השבוע היה מדהים ומלא בחוויות מרגשות.
לדוגמא: ראיון עם סטף קרי, מפגש אקראי עם רונאלדיניו, שיחה עם כל חברי צוות TNT ועוד.

גיא א': הכניסה הראשונה למסדרונות מאחורי הקלעים.
זה היה המשחק מול הניקס בשנה שעברה. הגעתי קצת באיחור והיו כבר גדודים של עתונאים במסדרונות, עברתי ליד תמונות של מייקל ג׳ורדן ושאר שחקני עבר ופתאום ראיתי מולי את הוראס גראנט ו-סקוטי פיפן.
בעודי מעכל את זה, מישהו טפח לי על הגב כדי לעבור וזה היה כרמלו אנתוני ביחד עם שחקני הניקס שרצו לצאת להתחמם.
אתה רואה את בני השור (הקמע) נוסע על קטנוע, את שחקני הבולס יוצאים דרך הדלת האדומה הגדולה (חדר ההלבשה) וכל מיני VIP’s ושחקני עבר מסתובבים שם, והם כולם מן אנשים גדולים כאלה שנראים כמו עבמ״ים.
אני לא טיפוס שמסתנוור מכוכבים אבל זה היה די מרגש בפעם הראשונה. האמת היא שזה עדיין מרגש…


עידן עופר: משחק חמש בגמר האחרון, לראות את קרי עם הסיגר, דריימונד עם הגוגלס והשמפניה.

בנוסף, היו עוד כמה רגעים נהדרים: יצא לי לשבת שעה שלמה עם בנו אודריך ולדבר על אינספור דברים מהליגה (יש גם לא מעט לכלוכים). במשחקי קדם העונה דיברתי עם קיירי ארווינג על הנעליים שלו, כספי, ישראל, הסרט שלו שיצא ביוני והוא אפילו נתן לי את המספר שלו.

חוץ מזה, הצלחתי לפתח "דיבור" עם כמה שחקנים, דוגמת מרכוס סמארט שדיבר איתי על הקיץ שלו ולאן הוא יוצא במיאמי, בראדלי ביל שהראה לי הודעה מאמא שלו שרשמה לו מה הוא לא עשה טוב במשחק, ששיחות קצרות עם מאמנים כמו ת׳יבודו ופופ בליגת קיץ, לא מעט שיחות עם אייברי בראדלי על ישראל, ושיחה ארוכה עם תומאס סטורנסקי על צ׳כיה, כדורסל ובירה.

שי גולדנברג: וואלה היו הרבה רגעי שיא בשנה הזאת. אני חושב שהפעם הראשונה שנכנסתי לחדרי ההלבשה היא גם רגע שיא וגם הזיה. מלבד זאת, משחק הקריסמס בין קליבלנד לגולדן סטייט עם סל הניצחון של קיירי, המשחקים שביקרתי בהם בחוץ (כולל ריאיון עם כספי במדי מינסוטה), וכמובן הביקור שהגשים לי חלום באובורן פאלאס של הבאד-בויז…

מעל הכול – סדרת הגמר והטיסה לסן פרנסיסקו. אין מספיק מילים לתאר את התקופה הזו. לשאול את סטף קרי שאלה במסיבת עיתונאים, או את אדם סילבר ושחקנים נוספים בחדרי ההלבשה – לא האמנתי שזה יקרה לי.

הופס על המפה – #174ועכשיו ברצינות – איזה כיף! מי שיצפה בסרטון המצורף, יוכל לראות את שי גולדנברג שלנו מדבר עם לא אחר מסטפן קארי. לסיקור המלא מהמגרש – http://www.hoops.co.il/?p=97514כולכם מוזמנים להעביר לנו שאלות לשחקנים, הצעות או המלצות, וכמובן, לשתף עם חברים את העובדה שנציגים של אתר קטן מישראל עושים הכל, אבל הכל כדי לסקר את הפלייאוף בצורה הכי טובה שהם יכולים.

Posted by ‎Hoops – הופס‎ on Monday, 5 June 2017

 יואב מודעי: אם לא ראיתם, כדאי שתצפו בפורזינגיס עם רגע נדיר של אנושיות, כי על המגרש הוא רחוק מלהיות אנושי…

השחקן האהוב עליי הציל אותי ממבוכה, ואחר כך אפילו דיבר איתי איזה חצי דקה. בסוף הוא גם אמר לי "GOOD JOB" על זה שאני עיתונאי רק בן 18. התרגשתי שם כמו שלא התרגשתי אי פעם.

 איך זה מרגיש לצפות במשחקים של שחקנים שפגשת ודיברת עמם?

גיא א': אתה יודע קצת יותר עליהם ופתאום הם קצת פחות כוכבים וקצת יותר אנשים. דוגמא טובה היא רג׳ון רונדו, שהוא אלוף עם יח״צ גרועים.
מאחורי הקלעים אתה רואה כמה הוא אוהב את הילדים שלו (כשהם באים לבקר), כמה יותר חשוב לו להתקשר אליהם ישר אחרי משחק מאשר לדבר עם עיתונאים, או כמה זמן הוא משקיע בלדבר ולעבוד עם שחקנים צעירים.

יואב מודעי: לקום ב-3 בבוקר כדי לראות את השחקנים הטובים בעולם, ולקלוט שקיים סיכוי שאראה מוכר לחלקם – הזוי.
זה גם נותן לך פרספקטיבה אחרת לצפייה ב-NBA. פתאום אתה מבין שההילה והטירוף סביב השחקנים, הם בעצם טירוף סביב בני אדם רגילים לגמרי, שפשוט טובים בלהכניס את הכדור הכתום הזה לסל.
במשפט אחד – אתה מרגיש כאילו היית במאחורי הקלעים של הסרט האהוב עליך. 

יובל שחם: הזוי. מן תחושה נחמדה שרק גרמה לי לאהוב ולהתחבר ליותר שחקנים שלאו דווקא אהבתי לפני זה, דווקא עכשיו בזכות העובדה שאני "מכיר אותם" באופן אישי. 

עידן עופר:  אתה מבין שרובם בני אדם כמו כל אחד מאיתנו שפשוט משחקים כדורסל מאוד מאוד טוב וגם מעריך הרבה יותר את חלקם שעובד קשה מאוד גם כשאף אחד לא רואה.

שי גולדנברג: זאת באמת הרגשה חמוצה-מתוקה, כי אני כל הזמן צובט את עצמי ומזכיר לעצמי שזה באמת קרה ובאמת הייתי שם, ולמרות שאני רחוק עכשיו – הייתי הכי קרוב שאפשר…

לפוסט הזה יש 90 תגובות

    1. מסכים ב-100% עם עידו. הם בשר ודם בדיוק כמונו.

      תודה לרון על יזמה מיוחדת במינה שבאה לי כהפתעה נעימה ביותר!

    2. זה ממש מה שהרגשתי שקראתי.
      כמו שאומרים אם יש לך כוכב או כוכבת שאתה ממש אוהב עדיף שלא תכיר אותו.
      תודה על הכתיבה. ממש מעניין

  1. נהדר פשוט. תודה רבה חבר'ה. אתם נהנים ואנחנו גם.
    דיברנו על הקטע הזה של לברון גם במפגש. נראה כאילו הכל אצלו מתוכנן עד לפרט הקטן ביותר. דיבורים עם עיתונאים מישראל זה כנראה לא חלק מהתכנון.

  2. פששש…
    אחלה כתבה, הצלחתם להעביר ניואנסים במשחק ובהתנהלות הכוכבים בדרך ייחודית.
    תודה רבה!

  3. תודה על הסיפורים.
    לא סתם אהבתי את קיירי גם ששיחק בקליבלנד השנואה.
    שמח שקיירי וקרי נחמדים מאחורי הקלעים

    אהבתי גם את הקטעים עם האק שחקנים בליגה הישראלית כמו בראדלי וטאקר

  4. איזה טור מעולה. אתם תמיד מסקרים מצויין מהאולם אבל את הצד שלכם בשאלות האלה לא שומעים הרבה.
    מעניין וטוב לדעת.
    אולי כשאצא לפנסיה ויהיה לי כסף וזמן אזכה להיות שליח הופס למשחקי בטישקאש 🙂

  5. טור נהדר.

    המכנה המשותף – אוהבים שחקנים שמדברים בגובה העיניים, שמפגינים אנושיות וחום.
    פחות מסמפטים את השחקנים המרוחקים/ המתנשאים.

  6. הבן אדם הכי נחמד באן בי איי זה סטיב קר
    הצלחתם לראיין את גרין מתישהו? נשמע כמו אחלה מרואיין.
    לגבי לברון, הבן אדם מכונה לא רק בכדורסל אלה גם בעסקים, יש לו עיתונאים שמקבלים ממנו משכורת כמו למשל ניק רייט והם לא יקבלו ממנו ראיון, המקומות היחידים שבהם הוא מתראיין זה בעסקים שלו כמו undisputed.

  7. אוי מדהים, מדהים.זה שלברון והארדן שחצנים זה ברור, אבל סימונס?בחייאת עוד לא קרעת זוג נעליים, קצת צניעות. הקטע עם שאקיל היה אדיר, התפוצצתי מצחוק כשזה קרה בזמן אמת.חברים אתם עושים עבודה אדירה, תמשיכו כך.

    1. קראת פעם ציטוטים שלו? לפני שהבנאדם שיחק דקה הוא היה עם האף למעלה בטירוף.
      שאלו אותו לפני פתיחת העונה עם איזה רוקי'ס הוא חושב שהוא צריך להתמודד על רוקי העונה והוא ענה שהוא לא מתמודד מול רוקי'ס, הוא מתמודד עם הטובים ביותר בכל הליגה…

  8. מעולה, תודה רבה לכולם.
    לא ידעתי ששאק יודע עברית, בנוסף לכל מעלותיו, והקטע עם זינגר ממש מרגש, כל הכבוד לו.

  9. כתבה מעולה, כיף מאוד לשמוע על רגעים מרגשים ומצחיקים של אנשים "כמוני" שהתמזל מזלם להיות עיתונאים במשחקי NBA.
    מוסיף המון לאתר – שפשוט ללא עוררין אין לו אח ורע באינטרנט.
    לדעתי לא רק בישראל – קשה לחשוב על אתר בו הסיקור נעשה ע"י אנשים שמתקשרים שוטף עם יתר הקוראים בתגובות, וזה הקדם של מקום הזה, שכולו נעשה מאהבה לספורט, בהתנדבות, מתוך רצון לשתף ולהביא ולדבר על הופס.
    כבוד למנחם שהצליח לקבץ פה צוות וגם קהילה מעולה.

  10. יופי של פוסט, ובאמת אתם עושים עבודה נהדרת בסיקורים מהמגרשים. אוסיף את שני הגרושים שלי מהסיקור היחיד שלי ממשחק של הספרס – באמת זאת חויה להיות שם בתוך העסק כעיתונאי, וזה בהחלט כיף ומוסיף מימד לראות את את החברה הללו מדברים כבני אדם בגובה עיניים על המשחק ומסביב. זוכר כמה התרשמתי מפריזדייל, וממאנו ומגאסול ומלינארד וממיילס מהדרך שבה הם דיברו עם העיתונאים לפני ואחרי המשחק.

  11. כתבהה נהדרת שערוכה טטבה מאוד וכיף לקרוא, בדומה לסיקורים השונים שלכם. חידשתם לא מעט עם כתבת הצבע הזאת

  12. ללברון ג'יימס מותר להסתגר בקונכיה שלו, האנרגיה שהוא צריך כדי להיות נחמד היא יותר מכל האחרים. זכותו.

    מדובר באדם שלפני גיל 33 הוא מקום 7 בנקודות, 12 באסיסטים, 18 בחטיפות – של כל הזמנים.
    תנו כבוד.

      1. התכוונתי שאליו נדבקים הכי הרבה עיתונאים,מעריצים וסתם עמך, הוא חייב לסנן את רובם או שהאחרים ייעלבו "למה הוא כן ואני לא", אז כולם לא. זה מצריך אנרגיה יותר מכל שחקן כיום, כך נראה לי.

  13. רעיון מצויין ומבורך של רון.
    כמובן שכל החברה שלנו שם נהנים מאד מכל רגע, אבל מה שהם לא מספרים אלה האכזבות כשלא מאשרים משחק, ההגעה לאולם ביום חם או קר במיוחד, החנייה הבלתי אפשרית, הקפיצה ממקום למקום עם התיק והלאפ-טופ והצורך להיאבק עם עתונאים אחרים המחפשים אותו סיפור, אבל לנו יש את היתרון של להיות 'ישראלים' בה משחקים הרבה שחקנים (או שיחקו) שהם מכירים, אם לא עצמם.
    בסה"כ החווייה עצומה, אבל אני למשל – היום – כבר היה לי קשה להצע יום כזה באולם NBA.
    אבל החברה שלנו צעירים, רעבים, ומצויינים.
    תודה לכולם

  14. עוד כמה דברים מעניינים:

    דוויט הווארד – 20 בחסימות , 21 בריבאונדים.
    סקוטי פיפן – 6 בחטיפות.
    מייקל ג'ורדן – 4 בנקודות, 3 בחטיפות.
    חאכים אולג'ואן – 11 בנקודות, 1 בחסימות, 8 בחטיפות, 13 בריבאונדים.
    צ'ארלס בארקלי – 18 בריבאונדים, 25 בחטיפות.
    כריס פול – 10 באסיסטים, 15 בחטיפות.

  15. כתבה מצוינת שמעבירה את התחושות מחדרי ההלבשה. תודה על השיתוף. די ברור שהכוכבים יהיו אנטיפתיים לתקשורת, נגמרה להם הסבלנות כבר מזמן. בעיקר אם זה לפני המשחק. זה שכמה מהם נחמדים/מנומסים זו הפתעה נעימה. אני מהמר שנוביצקי הוא יחסית נחמד למרות המיילאג' הגדול שלו בליגה. גם ג/ינובילי וגאסול מסקרנים.

  16. לא הבנתי, למה זה ששחקן לא רוצה להתראיין לפני המשחק הופך אותו לאדם לא נחמד? הוא מאוד לחוץ לפני המשחק ולא רוצה להסיח את דעתו. הרי אתם בעצמכם אמרתם שאצל רובם זה כלל ברזל – לא מתראיינים לפני משחק…
    לא רואה שום הבדל ברמת הסימפטיות של האדם בין אם מוכן להתראיין ובין לאו.
    בכל אופן, תודה רבה על כל ההשקעה!!

    1. אני חושב שאם הכתבים ירצו, הם בהחלט יכולים להרחיב כאן בתגובות.

      הניחוש שלי – האופן בו הם אמרו להם את זה או סירבו.

    2. זה ששחקן לא רוצה להתראיין זה דבר אחד, הדרך זו הבעיה. מי שלא מוגן להתראיין לפני המשחק זה הכוכבים הגדולים, שחקנים שלרוב משחקים בליגה שנתיים פלוס. במקרה של סימונס למשל, באתי אליו, הוא היה פנוי לריאיון אבל אמר שאין לו על מה לדבר, בלא מעט שחצנות. זה אולי מקרה בודד אבל לא מעט עיתונאים אחרים גם לא דאגו לשבח את הההתנגהות שלו..

      1. טוב, תודה! כמובן רק אתה יכול לדעת האם השחקן שידר סימפטיה או לא. אשאל מתוך סקרנות ספציפית: מה הכוונה שסימונס אמר זאת מתוך שחצנות? זה דווקא נשמע ממש משפט צנוע, סטייל קוואי או דאנקן – אין לי מה לחדש לכם, אני לא איש דברים. לא זאת כוונתו?

        1. רוב השחקנים יגידו שהם יתראיינו לאחר המשחק או לפחות יהיו נחמדים כשהם אומרים את זה. אף אחד לא אמר לי, ״ אין לי מה לדבר ״. אני אמנם מסקר משחקים פחות משנה אבל פגשתי לא מעט שחקנים ודיברתי עם חלקם והוא היחיד בעל גישה כזו.

    3. כמה סיבות – נימוס בסיסי לאדם שבסך הכל מנסה לעשות את העבודה שלו, הבנה שאתה בסך הכל מכניס כדור כתום לתוך סל תמורת הרבה מאד כסף. בלי אוהדים ועיתונאים שיספרו את הסיפור שלך ושל הקבוצה אתה בסך הכל לא כזה מעניין, וכי יש סיבה של הליגה נותנת גישה לשחקנים בחדרי ההלבשה לפני המשחק. זה חלק מהכללים

    4. מלא אמרו לי שהם לא מתראיינים לפני המשחק, אבל כולם עשו את זה בנחמדות ולפעמים ביקשו סליחה. אגב ברוב המקרים אפילו אמרו "נדבר אחרי המשחק". איך שהארדן ענה לי היה בהתנשאות, כאילו "מי אתה שמדבר איתי". צריך היה להיות שם כדי להבין…

  17. לא הבנתי מה הבעיה עם סירוב של שחקנים להתראיין לפני משחק ובכללי לא להתייחס לעיתונאים נראה לי סבבה לגמרי. כנ"ל לגבי זעקות השבר כששחקן לא אוהב שאלה של עיתונאי (פה גם הצביעות של העיתונאים שעל כל התייחסות לא נאותה יש 100 שאלות לא הוגנות של עיתונאים) זכותו המלאה ותירגעו עם ה pc המוגזם הזה

  18. בניגוד לכל מה שחשבתם על לברון ג'יימס, בחיים האמיתיים הוא אדם נחמד ולבבי, שמדבר איתך בגובה עיניים ולא עף על עצמו. אפילו כשקשה ולא נוח, וחוזרים מטיסה ארוכה, אף פעם לא יאמר "לא" לילד שרוצה חתימה או צילום משותף, כי הוא זוכר שפעם הוא עצמו היה ילד, ועד כמה כל אחד חשוב ואיזה כיף להגשים לילדים חלומות.
    למרות שיש לו בפמליה כמה עיתונאים שהוא מעדיף, זה לא יבוא על חשבון כבוד לכל האחרים. מתחת לפרסונה השחצנית לכאורה יש אדם רגיש וטוב לב, שלא שכח מאיפה הוא בא.

    או שלא. 😉

  19. נהדר חברים. מה שמדהים אותי בעיקר זה ההתמדה של המסקרים שבאים לכל מגרש ולראות שהשחקנים כבר מזהים אתכם ככתבים מישראל. זה כבוד גדול לאתר שכולנו מרגישים חלק ממנו.
    לגבי הנחמד/לא נחמד, לדעתי אני הייתי מהאלה שלא מדברים לפני משחק. זה נראה לי ממש מוציא מפוקוס כשצריך לבוא חדים כל ערב ולתת את ה100% שלך למשך 82 משחקים.

  20. נהדר לקרוא, ואני מקווה שיהיו לכם עוד הרבה משחקים לדווח מהם (אם שני הצדדים נהנים, למה לא?).
    זה בדיוק מה שאני כקורא מחפש, את חווית 'הזבוב על הקיר', שאותה אין לי שום דרך אחרת לחוות מלבד הקריאה פה.
    בקשר לכך שהם מתגלים כבני אדם, זה תמיד מפתיע כמה שזה מפתיע. הרי כבר אמר זוכה פרס נובל אחד:
    But even the president of the United States

    Sometimes must have to stand naked
    (אוי ויי, עולה לי תמונה של הנשיא הנוכחי, בעחחחח)

    1. זה בסדר אמא (אני רק מדמם)..

      מזכיר לי קטע מסרט של וודי אלן (לפרק את הארי, אני חושב) בו הוא מלין בפני חברו שכל בחורה שהוא פוגש הוא מדמיין איך היא נראית בעירום. ואז הוא אומר: "מה, גם הנשיא של ארה"ב כל הזמן מדמיין נשים בעירום? טוב.. דוגמא לא טובה..".

      1. טוב, הייתי חייב לבדוק את זה. מדובר לא בלדמיין את הבחורה עירומה אלא לרצות לז#%ן כל בחורה שהוא פוגש. ואז הוא נותן את נשיא ארה"ב כדוגמא-

        You think the President of the United States wants to fuck
        every woman he meets?… Well, bad example.

  21. דיי צפוי הקטע עם סימונס…אני בטוח שלברון ככה כבר מהגיל הזה.
    ככה זה שמגיל 16 דוחפים לך למוח שאת הולך להיות השחקן הכי טוב בעולם ונותנים לך כבוד.
    להבדיל שחקנים כמו קרי שתמיד כולם הטילו בהם ספק ועברו הרבה יותר כדי להגיע לגדולה

  22. נהדר, כיף לקרוא. הבאתם אחלה תחמושת לחברי הללל 🙂
    עכשיו, איך קיירי יכול לצאת האיש הרי בסיפור עם לברון? הוא תמיד נראה אחלה גבר.

  23. תודה על הכתבה היפה וכמובן על הסיקורים השוטפים. שאלה שתמיד מעניינת אותי היא עוצמת השתתפות הקהל. הייתי בכמה אולמות לאורך השנים (רק פעם אחת בפלייאוף) ובסך הכל הקהל האמריקאי זכור לי כפאסיבי למדי. אשמח להתייחסות לכך במשחקים הבאים.

  24. רעיון ענק ופוסט אדיר!

    אני יוצא לרחוב עם ספריי ומתחיל לרסס "האשך צדק" – כל השנואים עלי מתבררים כחארות – השיקוץ, הארדן, סימונס, ג'ורג'.
    ואלה שאני מחבב מתבררים כאחלה אנשים – קיירי, קרי.

    האמת? זה ממש קל לדעת ולהרגיש גם מבעד למסך.

  25. אצל לברון זה מאוד פשוט. האיש סובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית, זה הכל.
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%A0%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%AA

    אני כבר שנים אומר את זה.
    ההפרעה נוצרת מעצמי שברירי וחלש בילדות.
    האדם מחפש תמיד "דמות אב" מושלמת להערצה, ואז מנסה להעפיל עליה. (במקרה שלו – ג'ורדן)
    למדתי על זה לפני הרבה שנים ואני לא זוכר את הפרטים המדויקים.

  26. איזה יופי,אתם מגשימים חלום ילדות שלי ,שלא קרה,בסיקורי המשחקים,
    איזה יופי ללברון הדוחה המכוער, שנראה כמו ג'יפה דרך מקרוסקופ,עם אצבעות השטן שלו והזקן המוסלמי הדוחה שלו

  27. כולכם כתבתם יפה מאוד!
    חלק מהזיכרונות שהעלתם פה, כמו הראיון עם פורזיגניס, יצא לי לראות לאחרונה בפוסט סיקור המשחק המקורי, ולחלק מהחומרים פה עוד לא נחשפתי, אבל אין ספק שכולכם עושים עבודה מעולה!

    ולברון – וואו. כמעט כולכם ציינתם אותו לרעה. לא שהוא היה נראה לי הנחמד באדם, אבל לא תיארתי לעצמי שהוא כזה שמוק.
    ראיתי שהיו גם כמה שציינו את הארדן. האמת שזה לא מפתיע, בהחלט יש במראה שלו משהו שמשדר אדישות שכזאת..

    נראה לי שדווקא בכיף אפשר להוציא ממנו אחלה ראיון לאו דווקא לפני/אחרי משחק, אלא אם תתפסו אותו אחרי ביקור במועדוני החשפנות שהוא הולך אליהם.
    אני בטוח שאם האשך היה נשלח למיקום מסוים בארה"ב לסקר משחק של הרוקטס, ככה הוא היה מראיין את הארדן. רק שבמקרה של האשך, זה לא בגלל שהוא תיכנן מראש לתפוס אותו לריאיון.. 😉

כתיבת תגובה

סגירת תפריט